00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"קרמיקה" נמצאו 27 פוסטים

יום יפן

02/08/2012
ביום חמישי חגגנו את יום יפן ב" קייטנת אמא ",והתוכנית כללה קיפולי אוריגמי והכנת סושי. התחלנו בקיפולי אוריגמי על פי הספרים Yokai Origami, שההורים שלי הביאו לנו מיפן. יתרונם הגדול הוא, שפרט להסברים ותרשימים, הם כוללים גם ניירות בגודל המתאים.  הגדול בחר את אחת המפלצות שנראתה קלה, אבל בסיום התבררה כמסובכת, ולכן קיפל עוד אחת, והקטנה - פרחי אירוס קלים לקיפול.  לקראת הצהרים התחלנו לעמול על הסושי. הכנו את האורז, שזה עיקר העבודה, ואחרי שהוא היה מוכן והתקרר קצת, התחלנו לגלגל.  הפעם עזרתי רק בגלגול ההתחלתי, וכל השאר הילדים עשו, ולכן כמה מהסושים יצאו קצת מצ`וקמקים, אבל לא נורא. משארית אצה, מקצת האורז שנותר ומהדלעת הכבושה הכנתי גליל דק, כדי לא לבזבז אף טיפה, והתיישבנו לאכול.  הוראות מצולמות להכנת סושי אפשר למצוא כאן
לדף הרשומה

איך מסירים שעווה מומסת מחנוכיה?

28/12/2011
לאורך כל ימות החג הדלקנו נרות בחנוכיות מאוסף חנוכיות הוינטג' שלי - כל יום שתי חנוכיות (אחת לכל ילד). ליום האחרון נשארו לנו נרות רק לחנוכיה אחת, ופתאום שמתי לב שלא השתמשנו באחת החנוכיות היותר עסוקות מהשנה שעברה - חנוכיה שעשיתי בחוג קרמיקה שהשתתפתי בו פעם.  בירור קצר העלה שהיא שהתה בפריזר שנה שלמה, וזאת בגלל שפעם קראתי טיפאודטה, שכדי להסיר שעווה מומסת כדאי להכניס את החנוכיה למקפיא. אמנם לא נראה לי שהכוונה היתה להשהות אותה שם שנה שלמה, אבל אני חייבת לציין בשמחה, שבאמת השעווה ירדה בקלות רבה, ומה שלא - ירד עם קצת מים חמים.   
לדף הרשומה

קרמיקה של בצלאל

בית הדקל, נחלת בנימין במסגרת "בתים מבפנים", שהתקיים בסוף השבוע בתל אביב, הלכתי עם אחותי והתינוק לסיור בעקבות הקרמיקה של בצלאל על בתי העיר. בתים בתל אביב שנבנו בשנות ה- 20 בסגנון אקלקטי (שילוב פרטי בניין אוריינטליים כמו קשתות ומשרביות עם פרטי בניין מערביים כמו מרפסות ועמודים), קושטו לעיתים באריחי קרמיקה שצויירו בסדנאות של בית הספר לאמנות בצלאל. בית שמואל לוי, נחלת בנימין הציורים בקרמיקות על בית לוי שאובים מתוך הנוף הארץ-ישראלי - גמלים, קפה, דקלים בוריס שץ, מייסד בצלאל, ביקש לאפשר לבית הספר עצמאות כלכלית, ולכן הגה את רעיון הסדנאות של אומנות שימושית (קרמיקה, צורפות, צריבה על עץ, אריגת שטיחים וכד'), שאת תוצריהן אפשר יהיה למכור, ובכסף שיתקבל להשתמש עבור בית הספר. חלקם היו זולים, כדי שכל תושב בארץ ישראל יוכל להרשות לעצמו, וחלקם יקרים ואף מיועדים לבתי כנסת ויהודים עשירים בחו"ל. שץ הציע לדיזנגוף לקנות אריחי קרמיקה לשילוט הרחובות (זו היתה דרישת הבריטים, על מנת שאפשר יהיה לחלק דואר לכתובות עם רחובות ומספור), אבל דיזנגוף קנה דווקא מסדנאות של אמנים ארמנים מירושלים. לפיכך, חוץ ממספר רחובות זעום (כמו מאז"ה, הירקון והס), לא היה שילוט מקרמיקת בצלאל בתל אביב. בית ישמעילוף ברחוב אלנבי בית הכנסת מושב זקנים ברחוב אלנבי - עם עיטורי המזלות משני עברי הדלת. צדיק נסתר מחק את מזל בתולה ואת אחת התאומים, כדי שחס וחלילה לא תהיה דמות אישה על דלת של בית כנסת. בית בנק הספנות, לשעבר בית קצמן, שנהרס לחלוטין וחזיתו שוחזרה ב- 1993. המתווים למדליונים, עם דמויות הנביאים, נוצרו על ידי בוריס שץ, ושמשו גם לציורים ופסלים אחרים. רוב הקרמיקות נוצרו עבור בתים של עשירים, כמו בית ישמעאלוף ברחוב אלנבי, או עבור בתים ציבוריים, כמו בית הספר לבנים ברחוב אחד העם, שהיה הבניין הציבורי הראשון שהתקשט באריחים הבצלאליים. מעטות מהן שרדו עד ימינו. הציורים והעיטורים אמנם לא דהו כלל, והם נראים כחדשים, אבל הבתים לא שרדו. לפני שהחלה אופנת השימור (שגם ככה אוהבת יותר את הבתים בסגנון הבינלאומי, המכונה "באוהאוס"), נהרסו המוני בתים משנות ה- 20 בתל אביב, ועימם גם עיטורי הקרמיקה. בית הספר לבנים המון המון קרמיקות על בית הספר לבנים אחרי שלתינוק נמאס להזיע
לדף הרשומה

הביאנלה השישית לקרמיקה

פרדס טכנולוגי, שולמית טייבלום מילר כשאומרים "קרמיקה" קופצים לראש דימויים של גושי חומר שמסתובבים על אבניים או פיסול ידני של כלים שימושיים ופסלים דקורטיביים. אלא שעם התפתחות הטכנולוגיה בתחום, משתנות שיטות העבודה וחומרים חדשים נוצרים, ומכאן - שיש גם שימושים חדשים לתוצרים. תיקן ישראלי מצוי, אווה אביזהר בביאנלה השישית לקרמיקה, שמוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל, מוצגות עבודות רבות הבוחנות את נקודת המפגש בין הטכנולוגיות החדשניות לבין התפקיד המסורתי של הקרמיקה. לצד שימוש בחומרים מסורתיים, כמו אבנית ולסטר זהב, ושיטות עתיקות, כמו עבודת אבניים, ציור ושריפה בתנור, השתמשו אלון גיל ודני יצחקי בעבודה " אֻם, זׂהר ", גם בעיבוד תמונה בפוטושופ והדפס שלה על הקרמיקה. העבודה מזכירה איקונינים של קדושים (ושתי הדמויות הללו הן בהחלט סוג של איקונות תרבותיות), לצד הקישוט העממי הנפוץ בבתים רבים של צלחות שתלויות על הקיר. העבודה של אילה בוגאי , " כד ברזולוציה נמוכה ", מדברת במונחים מודרניים מבחינה עיצובית (הפיקסלים הענקיים שמהם עשוי הכד) ומבחינת היצור (חיתוך בלייזר) , אך התוצר שמתקבל הוא כד,  אחד התוצרים שמזוהים עם המונח "קרמיקה" כבר אלפי שנים. ניגוד מעניין מתקבל בין הצורה הקלאסית של האגרטל של גיא ג'אנה ובין הארובות המזהמות שצרובות עליו, כמו היו נוף קלאסי על אגרטל קיטשי. העבודה " Scan and Scale " של נועם דובר ומיכל צדרבאום לוקחת תופעת טבע פשוטה, כמו חלוק נחל, והופכת אותו לכד שימושי בטכניקה שכוללת סריקה ממוחשבת תלת מימדית, הוספת רכיבים פונקציונליים ויציקתו בחומר פוליאוריטני. העבודה " Fragile " של סטודיו קאהן משיגה את מטרתה, קישוט לצוואר, רק כאשר משתמשים באחת התכונות האופייניות ביותר לחומר הקרמי, ושוברים אותה. ואכן, על הקישוט מודפס המשפט החוזר על עצמו - "שבור לפני השימוש".   ערבסקה בליסטית, עמי דרך ודב גנשרוא, מודל הממחיש משטח אורנמנטלי מאלומינה המשמשת למיגון כלי רכב צבאיים יש בתערוכה עוד הרבה עבודות יפות ומעוררות מחשבה, ואת רשימת האמנים (110 סך הכל) אפשר למצוא כאן . התערוכה תוצג עד אמצע יוני 2011.  
לדף הרשומה

לבן אדום כלים אוכל

כבר שנים, מאז שכיירתי בעצמי, שאני רוצה לקנות את הספר הזה, והנה קיבלתי אותו לפני מספר ימים, ואני לא מפסיקה להתפעל. קודם כל - מהרעיון: שילוב של קרמיקה לבנה עם אוכל אדום. הכלים יפהפיים, בעלי צורות מיוחדות, מותאמות לאוכל שאמור לשהות בהם, ולא הייתי מאמינה שיש כל כך הרבה מאכלים אדומים. שנית, הביצוע מרהיב לא פחות - סידור האוכל בכלים, שמעורר השראה, התקריבים, שמדגישים כל גרגיר רימון וכל נטיפה של רוטב עגבניות, והמתכונים הפשוטים להכנה הופכים את הספר למשהו שנראה שניתן להפיק .
לדף הרשומה
12345
אתם על המפה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עלמה7 אלא אם צויין אחרת