00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ציורים" נמצאו 25 פוסטים

סלון צפון

באחד הימים הראשונים של קייטנת אמא , לקחתי את הילדים לבית מאני ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. בית מאני היה מהבתים הראשונים בעיר, וכיום הוא משמש מוזיאון קטן (שהכניסה אליו חינם), השייך לבנק לאומי. הבניין משוחזר היטב ומרהיב, וכולל שני חדרים תקופתיים - האחד הוא חדר הדירקטוריון ובו תלויות תמונות של ראשי הדירקטוריון ומנכ"לי הבנק, מאז דוד וולפסון המייסד. בשני יש שחזור של עמדת כספר ותצוגת שטרות ישנים, עוד מלפני קום המדינה.   אבל לא בשביל הממורביליה המוניטרית הגענו לבית מאני, אלא בשביל לראות את התערוכה, שנקראת "סלון צפון", אותה אצרו חגי שגב וסול לנזיני. בתערוכה מוצגים  ציורים מאוספו הגדול של משה בר-דוד, שהחל לאסוף אמנות יהודית וישראלית בשנות השלושים של המאה ה- 20. בר-דוד עבד בעירית חיפה, גר בדירת שני חדרים בהדר הכרמל, שכאז כן היום, לא היתה משכנות פאר, וקנה את היצירות בתשלומים. לאחר מות אשתו, תרם  בר-דוד  את האוסף לקיבוץ ברעם, בו מתגוררת בתו, והקיבוץ שיכן את האוסף בבית הילדים המשופץ, לפני 30 שנה.  מכיוון שזה לא אוסף שנבנה על ידי אוצרים מקצועיים בשביל טייקונים מהסוג שבנק לאומי כל כך אוהב, האוסף התבסס על טעמו האישי של בר-דוד ועל משיכתו לאמנות יהודית באירופה שלפני מלחמת העולם השניה ולאמנות הישראלית שנוצרה כאן סביב קום המדינה. האמנים התמקדו בציורי נוף (של ארץ ישראל ושל אירופה) ובציורי דיוקן (של קרובי משפחתם ושל ייצוגים של הישראלי החדש, כמו "נערת פלמ"ח של לודוויג בלום ו"חייל פצוע" של מרדכי ארדון). העבודות קטנות וצנועות, מתאימות לתליה בסלון ביתי, ומכאן שמה של התערוכה.  בתערוכה משולבות גם עבודות של אמנים עכשוויים, שיש בהן זיקה לעבודות של האוסף.  אלגוריה, ינקל אדלר לטעמי, העבודה המרשימה ביותר בכל האוסף. במקור הוצג הציור על שלושה לוחות עץ גדולים ששימשו כפרגוד בחדר המוסיקה של משפחה יהודית מפרנקפורט, אשר הזמינה את היצירה מהאמן. כשהמשפחה עלתה לארץ, ולא היה מקום בביתה החדש, רכש ממנה בר דוד את העבודה, בכספי הפיצויים שלו.   קיר ברעם, אליהו אריק בוקובזה (אחד החלקים) אני אוהבת את הסגנון הנאיבי של בוקובזה, ובעבודה הזו, המורכבת מחמישה ציורים נפרדים, בולטת ההנגדה בין הנושא הקשה (עקורי איקרית ובירעם מול החקלאים המעבדים את אדמות קיבוץ ברעם)
לדף הרשומה

dailydoodlegram

גפן רפאלי היא מאיירת, שמדי יום מעלה ל אינסטגרם איור מעשה ידיה. האיור, שהוא לרוב סוריאליסטי או מתאר סיטואציה משונה, נעשה בעט שחור, וייחודו - הוא מבוסס על שני צילומים או יותר של גולשי אינסטגרם אחרים. רפאלי מקדישה המון זמן לנבירה ב"feed" שלה, אוסף התמונות של מאות הצלמים באינסטגרם שהיא עוקבת אחריהם, כדי לקבל רעיונות. עוד על תהליך העבודה שלה אפשר לקרוא כאן .  את התמונות אפשר גם  לקנות .  לפני כמה ימים הופתעתי לראות איור שנעשה (בין היתר) על פי תצלום שלי :
לדף הרשומה

אמנות בשמים

תומא למדייה מצלם את הבניינים סביבו בעדשת עין הדג, ועל הרווח שנוצר ביניהם מצייר בעט שחור דמויות מצחיקות. העבודות שלו מזכירות שכדאי לפעמים להרים את הראש למעלה, כי אמנות יכולה להיות בכל מקום! עוד עבודות ניתן לראות ב אתר
לדף הרשומה

פיפי לאפּין

06/04/2013
בזמן שבחלקים נרחבים בעולם רודפים אחרי הביצים של ארנב הפסחא, אני מתלהבת מהציורים החמודים של הארנבת הלונדונית פיפי לאפּין .  ב בלוג  שלה, שבו התחילה את הקריירה, פיפי מצויירת בבגדים שהופיעו לאחרונה על מסלולי התצוגות, לצד התמונה המקורית.      היא משתפת פעולה  עם חברות אופנה שיוצרות בגדים ואביזרים עם ציוריה, ואפילו הוציאה  ספר  ובו מבחר ממלבושיה, ראיונות עם מעצבים וטיפים על סטייל. ממעריצה של אופנה עילית הפכה פיפי לאפין לסלבריטאית בעצמה ולמותג המוכר בגדים וחפצים. מעריציה מצטלמים בבגדים שאיתם הצטלמה, לצד תמונות שלה, אבל לא בגלל הבגדים עצמם, אלא בגלל שפיפי לבשה אותם...
לדף הרשומה

צפיפות החומר

14/07/2012
חופש הוא הכל, סקאשי גופטה, גלגלי שיניים ופסולת מתכת התערוכה "צפיפות החומר" במוזיאון תל אביב בה מוצגת  ציורים, פסלים, מיצבים ועבודות וידאו   פרי עמלם של 17 אמנים, מדגישה את הריבוי והגודל, שיוצרים הרגשה של  אינטנסיביות, ממש כמו ברחוב בעיר גדולה בהודו.  חלק מהעבודות בתערוכה משתמשות במוטיבים מסורתיים, כמו בדי סארי, נקודות בינדי, אלים הודיים ופרות קדושות, והנושאים שלהן נוגעים במתח בין מודרניזציה ומסורת, בהשפעה של העיור על האקולוגיה, במתחים דתיים, פוליטיים ומגדריים ובשינוי שעובר על הודו במאה ה- 21.   סווטופיה1, ג'יטיש קאלאט הציור המורכב מ- 3 חלקים (טריפטיכון), הפותח את התערוכה, מדבר על הצפיפות, הזיעה, הרעש והמון הדברים שיושבים על הראש למהגרים לערים הגדולות.  זעקת הבלוטה, ג'יטיש קאלאט המון צילומים של כיסי חולצות של גברים, שהזכירו לי מאוד את האופנה הישראלית דווקא. בעזרת דקויות שאני לא הצלחתי לזהות, מציג כאן האמן את המעמדות השונים בחברה ההודית.  בהרטי קהר על גבי שידת איפור מודבקות המוני מדבקות בינדי, הנקודה שמדביקות הנשים ההודיות בין הגבות. העבודה מסמלת את ההשתעבדות למוסכמות בנוגע לתפקידי האישה בחיי הנישואין. שני כסאות חתונה, לוצ'אן אופדהאיי הכסאות עטופים בחתיכות בד קטנטנות, שמסמלות את הבדים שהאורחים בחתונה הודית מביאים כמתנה. ככל שהבד מפואר יותר, זה מצביע על כך שהאורח שהביא אותו עשיר יותר. יש בעבודה הזו אמירה ביקורתית על חתונות בהודו, שבהם הכלה "נמכרת" (ולעיתים בלי מרכאות), כדי לעזור למשפחתה - מנהג שכיום הצעירים מנסים להתנער ממנו.  פרה כפולה, סודרשן שטי הפרה הקדושה, אחד מסמליה המובהקים של הודו, שמסמלת פריון, טוב לב ונשיות, מרוקנת כאן מסמליותה, עקב הפיכתה לשלד, שעומד בקושי על רגלי שלד נוסף.  טאג' מהאל , סודרשן שטי קיר המורכב ממזכרות לתיירים בצורת טאג' מהאל ממתכת, שיוצר רושם חסום ובלתי-חדיר, למרות שכל מזכרת בפני עצמה היא מחוררת ואוורירית. הריבוי והחזרתיות של המבנה מאבד מהמשמעות שיש לו כיחיד במינו בעולם, ומדגיש את התעשיתיות והסתמיות של המזכרת. התערוכה תוצג עד 1.12.12
לדף הרשומה
12345
אתם על המפה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עלמה7 אלא אם צויין אחרת