00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"נתינה" נמצאו 15 פוסטים

ציטוטים, משפטי חכמה ואמרות על נתינה

כשהכנתי את אסופת הציטוטים הנוכחית שלפניכם, של חכמים ופילוסופים מתרבויות וזמנים שונים על נושא הנתינה, עלתה בי אמביוולנטיות. מצד אחד - הנושא הוא מאבני היסוד של הבלוג וסיפורים, מצגות וחומרים המתפרסמים בו עוסקים בנתינה באופן קבוע. מצד שני - גם אני לצערי איני חסין לציניות, וכשחיפשתי ציטוטים לשבץ כאן, חלקם נראו לי כל כך דביקים, מתחסדים ופדגוגיים, שהחלטתי שלא לכלול אותם כאן. הציטוטים שבכל זאת נכנסו לרשימה, מצליחים לדעתי להעביר בצורה כנה וחסרת שמאלץ את החשיבות העצומה של הנדיבות; כפי שאבחן אלברט איינשטיין בצורה מדוייקת, כולנו תלוים זה בזה בקשרים בלתי ניתנים להתרה: "מהות המשבר של תקופתנו טמונה ביחסים שבין היחיד לבין החברה. היחיד הפך מודע יותר מתמיד לתלותו בחברה. אך הוא אינו חווה תלות זאת כמשהו חיובי, כחיבור אורגני, ככוח מגן - אלא כאיום לזכויותיו הטבעיות, או אפילו לקיומו הרווחי... כל בני האדם, לא חשוב מאיזה מעמד חברתי הם, סובלים מתהליך זה של הדרדרות. אסירים בבלי דעת של אנוכיותם שלהם, הם חשים חסרי ביטחון, בודדים ונטולי ההנאות הפשוטות של החיים. האדם יכול למצוא משמעות בחיים, קצרים ומסוכנים ככל שיהיו, רק באמצעות שיקדיש את עצמו לחברה." לתת מעצמנו - בצורה פשוטה, אנושית, לא מתחסדת ולא מרוצה מעצמה, רק מתוך תחושה טבעית של טוב לב ורצון טוב. אין אדם שאין לו מה לתת ורבים הם שזקוקים לעזרה; הנתינה לא חייבת להיות חומרית - גם חיוך של סמפטיה יכול להציל יום מזעזע בעבודה, והצעת עזרה לשכנה לסחוב את הסלים מהשוק לא עולה לנו כלום ועושה כל כך הרבה טוב על הלב. עשו לכם מנהג - להביט כל ערב לפני השינה על היום שחלף, ושאלו את עצמכם: מה נתתי היום למישהו אחר? איך זה גרם לי להרגיש? מניסיון אני יכול להעיד, שאפילו הימים המגעילים ביותר נצבעים בצבע בהיר יותר כשמזהים בהם משהו טוב שעשינו למישהו. ינון              "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר; וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו."  (הרב קוק)   כמו הפרחים / אסתר קל לתת כמו הפרחים מפיצים ריח לכולם בלי חשבונות בלי תמורה סתם משום שהם
לדף הרשומה

המתנה הטובה ביותר - סיפור

השבוע הבאתי סיפור מחמם לב שתרגמתי מהרשת. הסיפור מוקדש לכל המתנדבים והמתנדבות, העושים ימים כלילות על מנת להעלות חיוך על פניו של ילד, קשיש או כל אדם במצוקה. "לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל"   (רבי טרפון, מסכת אבות ב, יט')  תיהנו, ינון         המתנה הטובה ביותר זו רק מעטפה קטנה ולבנה התקועה לה בין ענפי עץ חג המולד שלנו.  ללא שם, ללא נמען, ללא שום כיתוב.  היא מציצה מבעד לענפי העץ שלנו כבר עשר שנים . הכל החל כיוון שבעלי, מייק, שנא את חג המולד - לא, לא את המשמעות האמיתית של החג, אלא את ההיבטים המסחריים שלו: את הבזבוז המוגזם, את הריצה המטורפת ברגע האחרון כדי לקנות עניבה לדוד ובושם לסבתא, המתנות הניתנות מתוך הרגשה של "לא נעים", חוסר מחשבה ודמיון, מכיוון שלא יכולת לחשוב מה זקוק באמת אותו אדם . ביודעי כיצד הוא חש, החלטתי שנה אחת לעקוף את החולצות, הסוודרים, העניבות ושאר הדברים הרגילים.  חיפשתי מתנה מיוחדת עבור מייק . ההשראה הגיעה בדרך בלתי-רגילה - בננו קווין, שהיה בן 12 באותה שנה, השתתף בנבחרת הפוטבול של בית ספרו. זמן קצר לפני חג המולד, התקיים משחק נגד קבוצת ילדים מקומית שנתמכה על ידי מתנ"ס עירוני, משום שהגיעו משכבה סוציו-אקונומית נמוכה . ילדים אלה, שנעלו נעלי ספורט כה מרופטות עד שדומה היה ששרוכי הנעליים הם שמונעים מהן להתפרק, היוו ניגוד חד לילדים שלנו, שלבשו חליפות פוטבול חדשות ונוצצות בצבעי כחול וזהב ונעלו נעליים חדשות וזוהרות . כאשר החל המשחק, נחרדתי לראות שהקבוצה השניה משחקת ללא קסדות, שמטרתן להגן על ראשי השחקנים.  זה היה "תענוג" שהקבוצה המרופטת לא יכלה להרשות לעצמה . ובכן, הקבוצה שלנו כיסחה אותם.  ניצחנו בכל סיבוב (אני חושבת שככה קוראים לזה, אני לא מבינה את החוקים של המשחק הזה...) - בכל פעם שאחד מהילדים ההם קם לאחר שיריביו קפצו עליו, הוא הידס ביהירות בבגדיו הבלויים בהעזה מזויפת, סוג של גאוות רחוב שלא יכלה להודות בתבוסה .  מייק, שישב לידי, נענע בראשו בעצב: "הלוואי שלפחות אחד מהם ינצח", אמר.  "יש להם הרבה פוטנציאל, אבל תבוסה כזו יכולה לדכא אותם לגמרי". מייק אהב ילדים - את כל הילדים - והוא הכיר אותם, כיוון שאימן ילדים בכדורגל
לדף הרשומה

הדלת לתקווה - יש לאנושות סיכוי

ממש מתחת לאפנו, באחד המקומות ההומים בארץ, מתרחשת פעילות יוצאת דופן של התנדבות, חוסר שיפוטיות וחמלה. תל אביב - נווה שאנן - התחנה המרכזית הישנה. כל מי שביקר שם פעם, זוכר היטב את החוויה המשונה של להיות בארץ - ועם זאת להרגיש בחו"ל - אין פרצוף ישראלי אחד בסביבה, אתה הולך וסביבך אלפי פנים אסייתיות ואפריקאיות, פועלים זרים ממדינות שונות ופליטים הגודשים את הרחוב הראשי המרוצף במכולות, פאבים וחנויות שונות. השטח העוטף את התחנה המרכזית החדשה הוא איזור של עליבות ועוני, שעם השנים הפך לאחד הריכוזים הגדולים בארץ של מאפיה, הימורים, סחר בסמים ובנשים. למעלה מ-200 בתי זונות פועלים באיזור נווה שאנן, ה"משרתים" מאות ואף אלפי "לקוחות" ביום; לכאן מגיעות הנשים שהחיים לא האירו אליהן פנים, אלו שלא מצאו את עצמן בחברה או שמשפחתן נידתה אותן, אלו שהגיעו לפת לחם ונאלצו למכור את גופן כדי לכלכל את משפחותיהן, אלו שהתמכרו לסמים ומוכרחות לממן את המנה הבאה. לא נדיר ללכת ברחובות נווה שאנן ולראות בחורה שכובה על המדרכה, מעולפת מתשישות ומנת יתר, זבובים רוחשים סביבה. לא נדיר לראות קבצנים חסרי גפיים פושטים יד לנדבה, מחייכים בפה חסר שיניים. ובלבה של סצינה עגומה זו, מסתתר לו מרכז קטן של אנושיות, טוב לב וחמלה, אי של שפיות: העמותה "הדלת לתקווה" (The Door of Hope), מרכז יום לסיוע לזונות ולחסרות הבית הדרות ברחובות. המרכז מספק מספר שירותים לבנות הפוקדות אותו: 1) "הקפטריה" - מנה חמה, מזינה, המוגשת בחיוך ורוחב לב, היא דבר לא מובן מאליו בחייהן של אותן נשים שפרנסתן ו/או התמכרותן לסמים הפכה אותן למצורעות בעיני החברה.  עם זאת, המטרה רחבה בהרבה מהזנת הגוף בלבד; המתנדבים משתדלים ליצור אווירה פתוחה ומקבלת - יחד עם הקפה מוגשת אמפתיה, ועם הארוחה מגיע לב מבין ולא שופט, המאפשר לבנות לשתף, לחלוק וליצור אמון חדש בבני אדם.    2) "חדר ההלבשה" - החיים ברחוב גורמים להתבלות מהירה של הבגדים; במרכז מחכים לבנות מקלחת חמה ובגדים נקיים להחלפה, הניתנים ללא תשלום.  את הבגדים מקבלים המתנדבים מתרומות, מכבסים אותם, ומציגים אותם על קולבים לנוחות מבקרות המרכז. כמו כן הוקמה במרכז פינת איפור, בו הבנות יכולות לטפח את עצמן, לשוות לעצמן צלם אנוש ולחוש נשיות ובריאות.    
לדף הרשומה

חמניות של אהבה - סיפור מתורגם

הסיפור שלפניכם תורגם בחופשיות מהרשת, מאת מחבר אלמונימי. מדהים  אותי  לראות כל פעם מחדש עד כמה פעולות קטנות של חביבות, איכפתיות ותשומת לב יכולות לשנות את חייהם של האנשים שאותם אנו פוגשים בדרך. מעשה קטנטן של חסד, יכול להביא איתו כל כך הרבה שמחה ואהבה, בהשקעה של מינימום מאמץ, ולפעמים המעניק מקבל לא פחות מהמקבל... ינון    חמניות של אהבה נכנסתי אל המכולת בלי שום רצון מיוחד לקנות משהו.  לא הייתי רעבה. הכאב על איבוד בעלי אחרי 37 שנות נישואין עדיין היה קשה מידי, טרי מידי. והיו לנו כל כך הרבה זכרונות משותפים מהמכולת הזאת... ג`ק הגיע עמי לקניות פעמים רבות וכמעט בכל פעם הוא העמיד פנים שהוא הולך " כאילו" לבדוק איזה מוצר חדש.  אני ידעתי בדיוק מה הוא מתכנן;  תמיד זיהיתי אותו מסתתר מאחורי המדפים, הולך ומחביא בידו שלוש חמניות. ג`ק ידע שאני אוהבת חמניות. בלב שבור מצער ומזכרונות, הדבר היחיד שרציתי לעשות הוא לקנות את המצרכים הנחוצים לי וללכת משם, אבל אפילו לעשות קניות הפך למשימה קשה מאז שג`ק נפטר. קניות לאדם אחד לוקחות יותר זמן מאשר קניות בשניים... בעודי עומדת ליד המדפים העמוסים, חיפשתי בעיני אבקה לפנקייק ונזכרתי איך ג`ק אהב את הפנקייקים שלו. לפתע נעמדה אישה על ידי;  היא היתה ג`ינג`ית, גבוהה ולבושה בחליפה ירוקה ואפנתית. הבטתי בה, בעודה מרימה עוגה גדולה ומרשימה ומניחה אותה בעגלה שלה, מהססת לשניה, ואז משיבה אותה בחזרה למקרר הגדול. אחרי שניה של מחשבה היא שבה להביט בעוגה המפתה. לפתע שמה לב שאני מסתכלת עליה וחייכה אלי. "בעלי כל כך אוהב עוגות, אבל בכנות, במחיר הזה, אני לא כל כך יודעת אם כדאי..." החנקתי את גל הרגש שעלה בי והבטתי בעיניה החומות והגדולות. "בעלי נפטר לפני שבועיים," סיפרתי לה. מביטה בעוגה שהחזיקה, השתדלתי בכל כוחי לשלוט ברעד שבקולי. "קני לו אותה. ונצרי כל רגע שיש לכם יחד." היא הנידה בראשה ויכולתי לראות את האמפתיה בעיניה בשעה שהניחה את הקופסא הכבדה בעגלתה והמשיכה אל מחלקת הגבינות. אני הסתובבתי והמשכתי לגרור את העגלה שלי לאורך המעבר. אז נעצרתי, מנסה להחליט איזה גודל של קרטון חלב אני צריכה לקנות. כשהמשכתי למדף הגלידות,
לדף הרשומה

מה זאת אהבה? ציטוטים ומשפטים של ילדים

"מה זאת אהבה?" את השאלה ששאלו דורות של פילוסופים, משוררים ואמנים, שאלו קבוצת ילדים בני 4-8. התשובות נעות בין המובן הרומנטי של המושג - עד ליכולת האנושית לחמול, להכיל את האחר ולתת מעצמנו לאחרים ללא בקשת תמורה. קיבלתי את ציטוטי הילדים במייל, כך שאיני יודע אם אכן נערך שאלון כזה, או מהיכן הילדים, אבל בכל מקרה זה מקסים, חמוד ומעורר מחשבה. תיהנו! ינון   "כשסבתא שלי חלתה בדלקת מפרקים, היא לא יכלה להתכופף יותר ולצבוע את הציפורניים באצבעות הרגליים שלה. אז סבא שלי עושה את זה עכשיו בשבילה כל הזמן, אפילו שגם הידיים שלו חלו בדלקת מפרקים. זאת אהבה." - רבקה, בת 8.      "כשאנשים אוהבים אותך, הדרך שבה הם אומרים את השם שלך היא אחרת. אתה פשוט יודע שהשם שלך בטוח בתוך הפה שלהם." - בילי, בן 4.   "אהבה זה כשהבת שמה בושם והבן שם אפטרשייב והם יוצאים ומריחים אחד את השנייה." - קארי, בת 5.   "אהבה זה שכשאת הולכת לאכול ואת מביאה למישהו הרבה מהצ'יפס שלך, בלי לגרום לו שייתן לך מהצ'יפס שלו בתמורה." - כריסי, בת 6.   "אהבה זה מה שגורם לך לחייך אפילו שאתה עייף." - טרי, בן 4.   "אהבה זה כשאמא שלי עושה קפה לאבא שלי והיא טועמת קצת לפני שהיא מביאה לו את הקפה, כדי לוודא שהטעם בסדר." - דני, בן 7.   "אהבה זה כשמתנשקים כל הזמן. אז כשמתעייפים מהנשיקות, עדיין רוצים להיות ביחד אז מדברים עוד. אמא שלי ואבא שלי הם כאלה. הם נראים איכסה כשהם מתנשקים." - אמילי, בת 8.   "אהבה זה מה שנמצא איתך בחדר בחג המולד אם אתה מפסיק לפתוח מתנות ומקשיב." - בובי, בן 7.    "אם אתם רוצים ללמוד לאהוב טוב יותר, אתם צריכים להתחיל עם חבר שאתם שונאים." - ניקה, בת 6.   "אהבה זה כשאת אומרת לבחור שאת אוהבת את החולצה שלו, ואז הוא מתחיל ללבוש אותה כל יום." - נואל, בת 7.   "אהבה זה כמו אישה זקנה קטנה ואיש זקן קטן, שעדיין חברים אפילו שהם מכירים אחד את השנייה טוב כל כך." - טומי, בן 6.   "בזמן רסיטל הפסנתר שלי, הייתי על הבמה וממש פחדתי. הסתכלתי על כל האנשים שצפו בי וראיתי את אבא שלי מנופף בידו ומחייך. הוא היה היחיד שעשה את זה. לא פחדתי יותר." - סינדי, בת
לדף הרשומה

סיפור - המלאכים של אבי

הפעם הבאתי סיפור שתרגמתי מהרשת, שכתבה Kay Johnson McCrary. בסיפור מתוארת היכולת של כולנו לראות מעבר לזמני, מעבר לצורה העכשווית שבה אנשים בוחרים להציג את עצמם, להבחין בטוב שנמצא באחרים ולהתייחס אליהם בהתאם. אנשים רבים מגיעים לחרפת רעב ופונים בצרתם לקבץ נדבות בפינות רחוב. כולנו היינו רוצים לראות את עצמנו כאנשים נדיבים, אך אלמלא היו אנשים נזקקים בעולם - מתי הייתה לנו הזדמנות לחוות את עצמנו כנדיבים? אם נתינה ונדיבות הן ביטויים של אנושיות ואהבת חינם שכולנו רוצים לבטא - איך עלינו להתייחס לאלו המאפשרים לנו לבטא את אותן יכולות נפלאות? תיהנו,   ינון     המלאכים של אבי במבט לאחור, לא הקדשתי מספיק תשומת לב בזמנו לדוגמא האישית הטובה שאבי הקרין לי בילדותי. הוא לא נתן לי "דוגמא אישית" במודע – הוא פשוט חי את חייו על פי הערכים שבהם הוא האמין. זה היה בשנות החמישים, בעיירה חקלאית קטנה בלב מדינת ג`ורג`יה; הייתה אז בבעלות משפחתי חנות בגדים באמצעו של הרחוב הראשי של העיירה. אבי ניהל את החנות במסירות במשך שישה ימים בשבוע, משעה שמונה בבוקר עד לשעה שש אחר הצהריים. לפעמים היה מגיע אלינו לחנות מלאך. לא זיהיתי בזמנו את אותם המבקרים כמלאכים, כמוני כך גם אמי, שכיבדה אמנם את החלטותיו של אבא, אך נהגה לכנות אותם מאוחר יותר "קבצנים" או "בטלנים". היא הייתה מודאגת מכך, שהם מאפשרים בבואם את הגעתם של אחרים כמותם אל חנותנו הקטנה. אבי היה ועודנו, איש חביב וטוב לב בצורה בלתי רגילה. ה וא היה נוהג לקנות לאותם מבקרים מלוכלכים ועזובים ארוחת צהרים. אני מניחה שאבא הכיר את דעותיה של אמא ונקט אמצעי זהירות למקרה שאיזשהו "מלאך" באמת היה אלכוהוליסט. הוא היה מקיים שיחה ידידותית ומעודדת עם האורח בעל הבגדים הבלויים, שמזלו הטוב לא האיר לו פנים. אז ליווה אותו אבא במורד הרחוב אל בית קפה, שם קנה עבורו ארוחת צהריים מלאה ודשנה. בהתאם לצורה שבה התקדמה השיחה, היה אבא מתיישב לפעמים ואוכל עם הבחור את ארוחת הצהרים שלו. בפעמים אחרות היה אבא מביא את הבחור אלינו הביתה, כדי לעבוד בגינה, שיוכל  להרוויח מספיק כסף לנסיעה ברכבת. אמא היתה מכינה עבורו ארוחה ביתית טעימה, אך הייתה מגישה לו אותה במטבח או בחצר
לדף הרשומה

לך - הממעיט ביכולתך לתת

לפניכם הפעם קטע קצר ששלחו לי במייל; אינני יודע מי מחברו, אשמח אם למישהו יש קצה חוט שיידע אותי. (זה המקום לציין, שמי מקוראי הבלוג הנאמנים הנתקל/ת בחומרים שלדעתו/ה מתאימים לרוח הבלוג מוזמן/ת בשמחה לשלוח אלי). ערבות הדדית היא אחד מעקרונות היסוד של חברה בריאה. אין אדם שאין לו מה לתת ואין אדם שאינו זקוק לשום דבר מאף אחד - כולנו תלויים זה בזה, וההכרה בתלות ההדדית היא שהופכת אותנו מאסופת פרטים זרים ומנוכרים לחברה אנושית ברת קיימא. מפתיע לפעמים לגלות, שאם מעיזים ומצליחים להוריד לרגע את שריון הציניות, עצם הנתינה מעשיר מאוד את הנותן ופותח בפניו אפשרויות רבות שאלמלא יצא ופתח את לבו לאחרים לא היה מגיע אליהן. במילותיו של אלברט איינשטיין : "מהות המשבר של תקופתנו טמונה ביחסים שבין היחיד לבין החברה. היחיד הפך מודע יותר מתמיד לתלותו בחברה. אך הוא אינו חווה את תלות זו כמשהו חיובי, כחיבור אורגני, ככוח מגן, אלא כאיום לזכויותיו הטבעיות, או אפילו לקיומו הרווחי... כל בני האדם, לא חשוב מאיזה מעמד חברתי הם, סובלים מתהליך זה של התדרדרות. אסירים בבלי דעת של אנוכיותם שלהם, הם חשים חסרי ביטחון, בודדים ונטולי ההנאות הפשוטות של החיים. האדם יכול למצוא משמעות בחיים, קצרים ומסוכנים ככל שיהיו, רק באמצעות שיקדיש את עצמו לחברה."   תהנו! ינון         לך - הממעיט ביכולתך לתת כשהרגש וההגיון מתנגשים, כיודעים שזה חשוב - אבל לא רוצים, כשתולים את הדבר בתירוצים משונים, כשאומרים שאין זמן - כשיש הרבה זמנים, כשאתה יודע שחשוב לתת מעצמך, להתנדב ולתרום לחברה, רק חבל לך שלא יוצא כרגע, ואתה מאמין שיסתדרו גם בלעדיך, דע לך - שאין הדבר קשה כפי שנראה, והאמת - שלא תמיד העיקר הכוונה, מספיק שתעשה, גם בלי שתרצה, בשתי ידיך, פשוט בצע מעשה. מעשה קטן, זעיר, כמעט לא נראה, אפילו רק כדי להגיד שזה אתה, והאמן - זה מספיק וזה שווה, גם אם אין רצון, משתלם המעשה, נצל את הזכות, מלא את החובה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.          
לדף הרשומה

רק עוד עצירה קטנה - סיפור

לפניכם סיפור קצר שתרגמתי מהרשת, מאת מחבר אלמונימי (אם מישהו/י יודע/ת מי כתב אותו אשמח לדעת כדי לתת קרדיט). הסיפור מעלה שאלות מאתגרות, המחייבות אותנו לעמוד מול עצמנו ולבחון - עד כמה מלא היום-יום שלנו בהזדמנויות לשים לב לאחרים, לראות איפה אנחנו יכולים להגיש עזרה, ולא להמתין בציפייה שמישהו אחר יעזור לנו. לפעמים, דווקא תשומת הלב לאחרים ולבעיותיהם, עוזרת לגמד את הבעיות שלנו עצמנו ולשים אותן בפרופורציות... "גודלם ושיעורם של מעשינו אינם מה שחשוב, אלא כמות האהבה שהוכנסה אליהם." (אמא תרזה) תהנו! ינון רק עוד עצירה קטנה זה היה בוקר רגיל למדי. יצאתי מהבית ועליתי על המונית לקראת עוד יום של עבודה. בדרך כלל אין לי כוח כבר לאנשים - עולים, יורדים, מקשקשים, מתלוננים ואז נעלמים. אבל הבוקר היה לי מצב רוח אחר, לא יודע למה, אולי בגלל האופן בו השמש הגיחה מבין עננים. הגעתי לכתובת שקיבלתי ממנהל התחנה וצפרתי בצופר. אחרי המתנה ארוכה של מספר דקות, החלטתי לעלות לדירה ולראות מה קורה; הגעתי לדלת ונקשתי שתי נקישות. "רק עוד רגע", עלה מהדירה קול שנשמע שברירי וזקן.  שמעתי קול גרירת רגליים על הרצפה מעבר לדלת. לאחר המתנה שנדמתה כנצח, הדלת נפתחה. למולי עמדה אישה קטנה וחביבה, שנראתה לי בת 90. היא לבשה שמלה מודפסת עם פרחים עדינים וכובע סגול עם נוצה, כמו משהו מסרט ישן. לצידה הייתה מונחת מזוודה קטנה ומרופטת. דירתה נראתה נטושה, כאילו אף אחד לא גר בה כבר שנים, כל הרהיטים כוסו בסדינים לבנים. לא היו שעונים על הקירות, שום אביזרים על המדפים, שום תמונות על הקירות. בפינה עמדה קופסת קרטון גדולה מלאה בתצלומים ישנים וכלי זכוכית. "האם תואיל לשאת את המזוודה והקופסא שלי למונית?" היא שאלה. לקחתי את המזוודה למונית, שהייתה קלה באופן מפתיע וחזרתי עבור הקופסא; אחר כך שבתי כדי לסייע לקשישה לרדת במדרגות. היא לקחה את זרועי ושנינו הלכנו לאט לכיוון המונית; כל אותה העת היא הודתה לי על חביבותי. "זה שום דבר", אמרתי לה, "אני רק מנסה לנהוג בנוסעיי כפי שהייתי רוצה שינהגו באמי." "הו, אתה ילד טוב", היא ענתה בחיוך. כשהגענו למונית היא נתנה לי כתובת ואז ביקשה: "האם תואיל בטובך לנסוע דרך העיר?" "זו לא הדרך הקצרה ביותר" עניתי במהירות, מורגל
לדף הרשומה

ציטוטים, אמרות חכמה ומשפטים על אושר

אושר - האם מדובר על ערך בלתי ניתן להשגה, השמור למעטים בלבד? ברשומה זו אספתי משפטי חכמה וציטוטים מפילוסופים וחכמים בני תרבויות וזמנים שונים, שניסו כל אחד בדרכו לתאר מהו האושר וכיצד ניתן להגיע אליו. בעוד שרבים מאיתנו חונכו להאמין שאושר נובע מבעלות על רכוש, ביטחון כלכלי ונוחות חסרת מאמץ - מעניין לראות שרבים ממחברי הציטוטים קושרים בין האושר לבין נאמנות למטרה נעלה, ערכים אלטרואיסטיים וחיים עם משמעות. היו מאושרים! ינון                 "לא בדברים שמחוץ לנפש שוכן האושר, לא באוצרות חולפים עוברים. בלב האדם פנימה נשמעים צליל העונג של הטוב והיפה, של האמת והצדק.  כצל עובר הוא כל שההמון חושב לתענוג ואושר. בהכרה זו תלויה בריאות הנפש של האדם, ועמה בריאות הגוף."  (הרמב"ם - כתבים רפואיים)   "כל האושר הקיים בעולם הזה נובע מן השאיפה שאחרים יהיו מאושרים. כל הסבל והייסורים הקיימים בעולם הזה נובע מן השאיפה שאני עצמי אהיה מאושר."  (שאנטידווה) "האושר הוא האהבה - ולא דבר אחר. האדם המאושר הוא האדם המסוגל לאהוב."  (הרמן הסה) "היחידים בינינו שיהיו מאושרים באמת, הם אלו שחיפשו ומצאו את הדרך הטובה ביותר לשרת את בני האדם."  (אלברט שוויצר) "מאושר הוא האדם שרוחו מניעה אותו לחשוב על מה שהוא יכול לתת, יותר מאשר על מה שהוא יכול להרוויח או ליטול לעצמו."  (שרי-רם) "אחד התנאים הראשונים לקיומו של האושר הוא שהחיבור בין האדם לטבע לא ינתק."  ( לב טולסטוי ) "האושר של מרבית האנשים הוא בהתאם לרמה של החלטתם להיות מאושרים."  (אברהם לינקולן)   "ניתן להדליק אלפי נרות באמצעות נר אחד, וחיי הלהבה לא יתקצרו. אושר לעולם לא פוחת כשחולקים אותו עם האחר."  ( בודהה ) "אנשים רבים טועים בדבר מקור האושר.  האושר אינו טמון בסיפוק מאווים, אלא בנאמנות למטרה ראויה."  ( הלן קלר ) "האושר היותר גדול – כשנמלא את חובתנו, וחובתנו הקודמת לכל – להגיע אל המקום שאליו נוכל להגיע."  (ביאליק) " מעט
לדף הרשומה

נוף של שמחה

לפניכם סיפור מיוחד מאת G.W. Target, סיפור בעל מסר יפה. פעמים רבות אנחנו כל כך שקועים בצרות היום-יום, שאנו שוכחים שישנם אנשים עם צרות וקשיים גדולים יותר. היכולת לשמח אחרים, להושיט יד לאדם במצוקה, למרות כל האתגרים שאנחנו חווים בחיים, טומנת בחובה אושר ונחמה, הן לנותן והן למקבל. תהנו! ינון נוף של שמחה שני אנשים חולים מאוד, חלקו חדר משותף בבית חולים. אחד מהם היה מורשה לשבת במיטתו כשעה בשעות אחר הצהרים, על מנת לזרז את החלמתו. מיטתו היתה צמודה לחלון היחיד בחדר. האיש השני בילה את כל זמנו מרותק למיטה בשכיבה על גבו, בצד השני והמרוחק של החדר. שני הגברים שוחחו במשך שעות ארוכות, על נשותיהם ומשפחותיהם, על העבודה והבית, השירות הצבאי וחופשות שהיו בהן. בכל אחר צהרים, כשהאיש שמיטתו היתה קרובה לחלון היה מתיישב, הם היו מעבירים את הזמן בסיפורים   - האיש היושב היה מספר לידידו לחדר על כל הדברים שהיה רואה מחוץ לחלון. האיש במיטה השניה, החל לחיות את חייו למען אותה שעה ביום, שבה עולמו היה מתרחב ומתעלה לרגע מעל המציאות האפורה, בזכות כל הפעילות והצבע של העולם שבחוץ. החלון פנה אל עבר פארק שבתוכו אגם שליו וקסום. ברווזים וברבורים השתעשעו להם במים שעה שילדים צוהלים השיטו את סירות הצעצוע שלהם בהתלהבות. אוהבים צעירים פסעו שלובי ידיים וסביבם נפרש מרבד של פרחים ססגוניים, מלאי צבעים וריחות משכרים. קו הרקיע של העיר נראה לו במרחק וציפורים צייצו מכל עבר. בשעה שהאיש שליד החלון היה מתאר את הקורה בחוץ בפרטי פרטים, היה האיש המרותק למיטתו בצידו השני של החדר, עוצם את עיניו ומדמיין את הכל ככל יכולתו. בכל יום התיאור השתנה – אחר צהריים אחד תיאר האיש שליד החלון תהלוכה שצעדה לאורך הפארק. למרות שלא היה יכול לשמוע את המנגינה והקולות, יכול היה האיש המרותק למיטה לראות אותה בעיני רוחו, בזכות התיאור הפרטני ומלא החיות של ידידו לחדר. הימים והשבועות עברו. בוקר אחד, הצטערה אחת האחיות האחראיות לגלות את האיש הסמוך לחלון ללא רוח חיים. לאחר שנוכחה לדעת שנפטר בשנתו, דאגה שיפנו את גופו מן החדר. מכיוון שמצבו השתפר, ביקש האיש שנותר לבדו בחדר שיעבירו אותו בסמוך לחלון. האחות היתה שמחה לערוך את השינוי, ואחרי שווידאה שנוח לו, עזבה אותו לנפשו. לאט
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת