00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מוסיקה" נמצאו 3 פוסטים

ציטוטים, אמרות ומשפטי חכמה של לודוויג ואן בטהובן

יצירותיו האלמותיות של לודוויג ואן בטהובן מוכרות לכולנו; פחות מוכר הצד הפילוסופי והרוחני בחייו של המלחין הגאון. לציון יום מותו של בטהובן (26.3) הבאתי כאן ציטוטים ומשפטים שתרגמתי מיומניו ומכתביו, המשקפים את נקודת מבטו הייחודית על מהי מוזיקה ומהי אמנות, עיצות מוסריות ומחשבות על אלוהים המגולם ביופיו של היקום. לסיום צירפתי מבחר מיצירותיו האהובות עלי במיוחד, חלקן עם האנימציות המופלאות של Stephen Malinowski; הואיל והחלונות קטנים, מומלץ להגדיל ולצפות במסך מלא. תיהנו! ינון אתיקה ודרך חיים    "כל יום שבו איננו לומדים דבר מה מועיל הינו אבוד. אין לאדם נכס נאצל יותר או רב ערך מאשר הזמן; לפיכך לעולם אל תדחה למחר מה שביכולתך לעשות היום."     "איך תישפטנה היצירות המהוללות של האהובים שבמלחיני זמננו בעוד מאה שנים? הואיל וכמעט הכול נתון לשינויי הזמן, ולמרבה הצער - גם האופנות, רק מה שהינו טוב ואמיתי יחזיק מעמד איתן כסלע, ואף יד מופקרת לעולם לא תעז להשחיתו. על כל אדם אם כך, לעשות את שהינו נכון, לשאוף בכל כוחו לעבר המטרה שלעולם תהא בלתי מושגת, לפתח עד נשימתו האחרונה את המתנות שהבורא העניק לו בנדיבותו, ולעולם אל יחדול ללמוד; כי "החיים קצרים, האמנות נצחית!"    "כוח שהינו יחידה מאוחדת, יגבור תמיד על רוב שהינו מפוצל."      מתוך יומנו: "אל לך להיות אדם ככל האנשים: לא עבור עצמך, רק עבור אחרים; עבורך אין עוד אושר מלבד בתוככי עצמך, באמנות שלך. הו אלוהים, הענק לי כוח להתגבר על עצמי."      מתוך יומנו: "אשרי האיש שהתגבר על התשוקות כולן ואז המשיך למלא את מחויבויותיו במרץ, תחת כל הנסיבות, אדיש להצלחה! מי יתן והמניע יהיה במעשה עצמו, לא בתוצאה. אל תהיה מאותם האנשים שמעיין פעולתם הינה התקווה לגמול. אל תניח לחייך לחלוף בחוסר מעש. היה חרוץ, בצע את חובתך, סלק את כל המחשבות הנוגעות לתוצאה, תהיינה הן טובות או רעות. בקש את מקלטך רק בחכמה, כי האומלל הינו ככזה בשל הנסיבות. האדם החכם באמת לא מדאיג את עצמו בטוב וברע שבעולם זה."       "הפקידו בילדיכם מידות טובות; הן לבדן יכולות להביא אושר; לא עושר. אני מדבר מתוך ניסיון." 
לדף הרשומה

יום הולדת שמח, אליס!

ביום שישי האחרון, 26.11.2010, חגגה אליס הרץ-זומר (Alice Herz-Sommer) את יום הולדתה ה- 107. סיפורה של אליס, פסנתרנית ניצולת שואה ששרדה בזכות המוסיקה שלה, נגע בלבבות עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם. אליס נולדה בפראג ב- 26.11.1903, יחד עם אחותה התאומה מאריאנה. בגיל 16 החלה ללמוד באקדמיה למוסיקה בפראג והצטיינה כל כך עד שהפכה לאחת הפסנתרניות המובילות והמוכרות בשנות ה- 30. היא נישאה למוסיקאי לאופולד זומר בשנת 1931, וכעבור מספר שנים נולד בנם רפאל. הנאצים שכבשו את צ'כוסלובקיה, אסרו על היהודים לנגן ולהופיע ואליס איבדה את פרנסתה כמורה לפסנתר. בשנת 1942 נשלחו אליס, בעלה ובנה לגטו טרזיינשטט, שהכיל יהודים משכילים, אמנים, סופרים ומוסיקאים רבים. לאופולד הועבר לאושוויץ ומשם לדכאו, שם נרצח; מרבית מכריה וחבריה נספו אף הם. הגרמנים ביקשו ליצור "גטו לדוגמא" ובו להציג חזות של החיים הטובים ליהודים תחת הרייך השלישי: "היינו חייבים לנגן, משום ששלוש פעמים בשנה הצלב האדום הגיע. הגרמנים רצו להראות לנציגיו, שמצבם של היהודים בטרזינשטט טוב. כשידעתי שיש לי קונצרט, הייתי שמחה. המוסיקה היא קסם. הופענו באולם של המועצה לפני קהל של 150 בני אדם - זקנים, מיואשים, חולים ורעבים. הם חיו בשביל המוסיקה. בשבילם המוסיקה היתה האוכל. אם לא היו באים - מזמן היו מתים. גם אנחנו." התזונה היתה מועטה ודלילה: "איבדנו במשקל. שנתיים אכלנו רק קפה שחור ומרק. זה לא קל לאמא לראות את הילד שלה בוכה, ולדעת שאין לה קצת לחם לתת לו. אנשים שואלים: 'איך יכולתם ליצור מוסיקה?' היינו חלשים מאוד, אך המוסיקה היתה מיוחדת, כמו קסם הייתי אומרת. ניגנתי יותר מ- 150 קונצרטים שם." אליס ובנה רפאל ניצלו ועלו לישראל להתאחד עם שאר משפחתה; לאחר 40 שנה בישראל עברו להתגורר בלונדון. אליס מקרינה אופטימיות בלתי מעורערת ושמחת חיים פשוטה, שמונעת מתוך אהבת היופי והמוסיקה. בגיל 107, היא עדיין מנגנת מידי יום, חדה, צלולה, שנונה ומלאת הומור.               "רק כשאת כל כך מבוגרת את מודעת ליופי של החיים. אנשים צעירים לוקחים הכל כמובן מאליו, בעוד שאנחנו, המבוגרים, מבינים את הטבע. מה שלמדתי, בגילי המתקדם, הוא להיות אסירת תודה. יש לנו חיים יפים. יש חשמל, מכוניות, טלגרף, טלפון, אינטרנט.
לדף הרשומה

הכנר בתחנת הרכבת

הפעם לפניכם סיפור על תשומת לב, מתן חשיבות לאמנות ועל איך לא לקחת את היופי שבחיים כדבר מובן מאליו. תהנו! ינון   הכנר בתחנת הרכבת היה זה בוקר קר בינואר; אדם אחד עמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור. הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה. שלוש דקות חלפו ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו. כמה דקות אחר-כך, הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת. מספר רגעים אחרי כן, מישהו נשען כנגד הקיר והאזין, אבל עד מהרה האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד; ברור היה שהוא מאחר לעבודה. מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר היה ילד בן שלוש; אימו משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר. לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים, כל ההורים ללא יוצא מן הכלל, אילצו אותם להמשיך לנוע. במשך 45 הדקות בהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב, אף אחד לא מחא כפיים, לא ניתנה שום הכרה. אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג'ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם; הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים. יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת, ניגן ג´ושוע בל לפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון; כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע. זה סיפור אמיתי. ג´ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם. מהמקרה הזה אנו יכולים לבחון את עצמנו: האם אנו שמים לב ליופי במהלך היום-יום? האם אנחנו עוצרים להעריך אותו? האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי?  אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, כמה דברים נפלאים אחרים אנחנו מפספסים במירוץ החיים? לסרטון המתעד את הניסוי: "הטרגדיה שבחיים אינה המוות, אלא הדברים שאנחנו מניחים להם למות בקרבנו
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת