00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"יום הולדת" נמצאו 2 פוסטים

יום הולדת 9 לבלוג "אהבת חינם"!

9 שנים! מי היה מאמין...  זמן ארוך לחיים של בלוג אינטרנטי. הרבה רשומות עברו כאן מתחת למקלדת; הרבה ציטוטים, סיפורים, תרגומים, נאומים ומסרים ראו כאן אור לאורך השנים. עוד מילדות הייתי אוסף לעצמי סיפורים וציטוטים שמצאו חן בעיני, והביעו את מחשבותי שלי על העולם. עם הזמן הצטברה אצלי כמות נאה של חומר, שלמרבה הצער מלבד החניכות בצופים, החברים מהתיכון והקרובים אלי - לא רבים יכלו להחשף אליו. לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי להשתעשע עם הרעיון של ליצור בית ווירטואלי לפרחים הרבים שאספתי לאורך הדרך, וכך נולד לו הבלוג "אהבת חינם". המטרה של הבלוג היא לקדם אג'נדה אלטרנטיבית להפצצה השלילית שאנחנו חווים סביבנו ועלינו כל יום. בעיתונים, באינטרנט, בטלוויזיה, בחדשות, בכבישים, ברדיו - אנחנו מקבלים תזכורות חוזרות ונשנות למצב העגום שהאנושות הביאה על עצמה: אלימות גואה, פשע משתולל ברחובות, חוסר צדק חברתי, התלהמות טוקבקים, פערי מעמדות, מצב אקולוגי מדרדר והולך, חוסר איכפתיות כלפי קשישים, נכים, נרקומנים, זונות ושאר נדכאי החברה, פחד מהזר והשונה, אלימות כלפי הזר והשונה, הומופוביה, אנטישמיות, גזענות - ומעל הכול מרחפת לה כותרת-על רווית דם - " שנאת חינם ". הואיל וביקשתי לעצמי מקור אינפורמציה אינטרנטי שפוי, איכפתי, אקולוגי, מעשיר ונעים וויזואלית - ולא מצאתי אפשרויות רבות - הרגשתי שהחובה על מילוי החלל הריק חלה על זה שמרגיש בו, והחלטתי לפתוח בלוג - ואיזה שם מתאים יותר כקונטרה לכול האמור לעיל מ" אהבת חינם "? אל הבלוג התחלתי להעלות אט אט חומרים שונים שהצטברו אצלי, אך בשלב מסוים נגמר המאגר והתחלתי לחפש חומרים חדשים; אז התחיל הכיף האמיתי! החיפוש אחר מקורות וחומרים שעניינם איכפתיות, חכמה אוניברסלית, תקווה, התנדבות, סולידריות חברתית ואיכות סביבה הובילו אותי למקורות מידע מדהימים, שלא הייתי מכיר כיום אלמלא אותו חיפוש, מהם למדתי המון. כמו כן לאורך הדרך נחשפתי לאנשים טובי לב מהבלוגיה ובכלל שהפכו למכרים טובים, חלקם ווירטואליים, חלקם פנים מול פנים, והרווח כולו שלי. עוד על תהליך הכתיבה בבלוג הרחבתי ברשומה מיוני 2005: מחשבות לעצמי על נאיביות ומציאותיות הרשומה הראשונה בבלוג פורסמה ב 21.7.2003, ועניינה היה: משפטי חכמה לכל עת בגאווה צנועה נעים להווכח, שתוכן הבלוג ומהותו לא השתנו מאותה רשומה
לדף הרשומה

יום הולדת שמח, אליס!

ביום שישי האחרון, 26.11.2010, חגגה אליס הרץ-זומר (Alice Herz-Sommer) את יום הולדתה ה- 107. סיפורה של אליס, פסנתרנית ניצולת שואה ששרדה בזכות המוסיקה שלה, נגע בלבבות עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם. אליס נולדה בפראג ב- 26.11.1903, יחד עם אחותה התאומה מאריאנה. בגיל 16 החלה ללמוד באקדמיה למוסיקה בפראג והצטיינה כל כך עד שהפכה לאחת הפסנתרניות המובילות והמוכרות בשנות ה- 30. היא נישאה למוסיקאי לאופולד זומר בשנת 1931, וכעבור מספר שנים נולד בנם רפאל. הנאצים שכבשו את צ'כוסלובקיה, אסרו על היהודים לנגן ולהופיע ואליס איבדה את פרנסתה כמורה לפסנתר. בשנת 1942 נשלחו אליס, בעלה ובנה לגטו טרזיינשטט, שהכיל יהודים משכילים, אמנים, סופרים ומוסיקאים רבים. לאופולד הועבר לאושוויץ ומשם לדכאו, שם נרצח; מרבית מכריה וחבריה נספו אף הם. הגרמנים ביקשו ליצור "גטו לדוגמא" ובו להציג חזות של החיים הטובים ליהודים תחת הרייך השלישי: "היינו חייבים לנגן, משום ששלוש פעמים בשנה הצלב האדום הגיע. הגרמנים רצו להראות לנציגיו, שמצבם של היהודים בטרזינשטט טוב. כשידעתי שיש לי קונצרט, הייתי שמחה. המוסיקה היא קסם. הופענו באולם של המועצה לפני קהל של 150 בני אדם - זקנים, מיואשים, חולים ורעבים. הם חיו בשביל המוסיקה. בשבילם המוסיקה היתה האוכל. אם לא היו באים - מזמן היו מתים. גם אנחנו." התזונה היתה מועטה ודלילה: "איבדנו במשקל. שנתיים אכלנו רק קפה שחור ומרק. זה לא קל לאמא לראות את הילד שלה בוכה, ולדעת שאין לה קצת לחם לתת לו. אנשים שואלים: 'איך יכולתם ליצור מוסיקה?' היינו חלשים מאוד, אך המוסיקה היתה מיוחדת, כמו קסם הייתי אומרת. ניגנתי יותר מ- 150 קונצרטים שם." אליס ובנה רפאל ניצלו ועלו לישראל להתאחד עם שאר משפחתה; לאחר 40 שנה בישראל עברו להתגורר בלונדון. אליס מקרינה אופטימיות בלתי מעורערת ושמחת חיים פשוטה, שמונעת מתוך אהבת היופי והמוסיקה. בגיל 107, היא עדיין מנגנת מידי יום, חדה, צלולה, שנונה ומלאת הומור.               "רק כשאת כל כך מבוגרת את מודעת ליופי של החיים. אנשים צעירים לוקחים הכל כמובן מאליו, בעוד שאנחנו, המבוגרים, מבינים את הטבע. מה שלמדתי, בגילי המתקדם, הוא להיות אסירת תודה. יש לנו חיים יפים. יש חשמל, מכוניות, טלגרף, טלפון, אינטרנט.
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת