00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"גטו" נמצאו 1 פוסטים

יום הולדת שמח, אליס!

ביום שישי האחרון, 26.11.2010, חגגה אליס הרץ-זומר (Alice Herz-Sommer) את יום הולדתה ה- 107. סיפורה של אליס, פסנתרנית ניצולת שואה ששרדה בזכות המוסיקה שלה, נגע בלבבות עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם. אליס נולדה בפראג ב- 26.11.1903, יחד עם אחותה התאומה מאריאנה. בגיל 16 החלה ללמוד באקדמיה למוסיקה בפראג והצטיינה כל כך עד שהפכה לאחת הפסנתרניות המובילות והמוכרות בשנות ה- 30. היא נישאה למוסיקאי לאופולד זומר בשנת 1931, וכעבור מספר שנים נולד בנם רפאל. הנאצים שכבשו את צ'כוסלובקיה, אסרו על היהודים לנגן ולהופיע ואליס איבדה את פרנסתה כמורה לפסנתר. בשנת 1942 נשלחו אליס, בעלה ובנה לגטו טרזיינשטט, שהכיל יהודים משכילים, אמנים, סופרים ומוסיקאים רבים. לאופולד הועבר לאושוויץ ומשם לדכאו, שם נרצח; מרבית מכריה וחבריה נספו אף הם. הגרמנים ביקשו ליצור "גטו לדוגמא" ובו להציג חזות של החיים הטובים ליהודים תחת הרייך השלישי: "היינו חייבים לנגן, משום ששלוש פעמים בשנה הצלב האדום הגיע. הגרמנים רצו להראות לנציגיו, שמצבם של היהודים בטרזינשטט טוב. כשידעתי שיש לי קונצרט, הייתי שמחה. המוסיקה היא קסם. הופענו באולם של המועצה לפני קהל של 150 בני אדם - זקנים, מיואשים, חולים ורעבים. הם חיו בשביל המוסיקה. בשבילם המוסיקה היתה האוכל. אם לא היו באים - מזמן היו מתים. גם אנחנו." התזונה היתה מועטה ודלילה: "איבדנו במשקל. שנתיים אכלנו רק קפה שחור ומרק. זה לא קל לאמא לראות את הילד שלה בוכה, ולדעת שאין לה קצת לחם לתת לו. אנשים שואלים: 'איך יכולתם ליצור מוסיקה?' היינו חלשים מאוד, אך המוסיקה היתה מיוחדת, כמו קסם הייתי אומרת. ניגנתי יותר מ- 150 קונצרטים שם." אליס ובנה רפאל ניצלו ועלו לישראל להתאחד עם שאר משפחתה; לאחר 40 שנה בישראל עברו להתגורר בלונדון. אליס מקרינה אופטימיות בלתי מעורערת ושמחת חיים פשוטה, שמונעת מתוך אהבת היופי והמוסיקה. בגיל 107, היא עדיין מנגנת מידי יום, חדה, צלולה, שנונה ומלאת הומור.               "רק כשאת כל כך מבוגרת את מודעת ליופי של החיים. אנשים צעירים לוקחים הכל כמובן מאליו, בעוד שאנחנו, המבוגרים, מבינים את הטבע. מה שלמדתי, בגילי המתקדם, הוא להיות אסירת תודה. יש לנו חיים יפים. יש חשמל, מכוניות, טלגרף, טלפון, אינטרנט.
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת