00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צדק חברתי וסולידריות - משפטים, ציטוטים ואמרות חכמה

העידן שבו אנו חיים הוא עידן של תקשורת מפותחת - סמארטפונים, אסמסים, פייסבוק, טוויטר, פורומים, טוקבקים - אך הוא גם עידן של בדידות, בידול וניכור חברתי.
תחושת הזרות והניכור ניכרת אצלנו באספקטים רבים של החיים; אדם המתעטש באוטובוס יזכה פעמים רבות להתעלמות נבוכה - הכל רק לא ליצור שיחה עם אדם זר; חיוך לאדם ברחוב נתפס פעמים רבות כדבר הזוי ואף כחדירה לפרטיות - ואם חיוך חביב של סימפטיה מופנה לבן המין הנגדי, זה אף עלול להתפרש במשמעות החורגת בהרבה מחביבות גרידא...

החברה המערבית המודרנית המקדשת את האינדווידואליות, מצויה במצב כמעט פוסט-טראומתי, לאחר שאימפריות הרשע של סטאלין והיטלר גרמו לכולנו להירתע מרעיונות הרואים את האדם כחלק מאחדות, חלק מקהילה, כאילו הייתה קהילה 'המון' שמרכיביו חסרי פנים וזהות.
כולנו שייכים לקהילות שונות אם נרצה או לא, מעצם היותנו גברים, נשים, אזרחים, חיילים, יהודים, מוסלמים, נוצרים, כהיי עור, בהירי עור וכו' וכו' - אך מעל לכל החלוקות המפרידות אותנו לקהילות משנה, לעתים אנו שוכחים שאנחנו כולנו חלק מהקהילה האנושית.


לרגל המחאה החברתית המתחדשת במקומותינו, 
אספתי בציטוטים ואמרות החכמה שלפניכם התייחסויות של פילוסופים ואנשי רוח, הנוגעים בצורך האנושי בתקשורת עם האחר ובתלות ההדדית של כולנו בכולנו.
הציטוטים קוראים לנו להביט על המרקם האנושי שבו אנו חיים ולזהות את הקשר המחבר בינינו; עזרה לזולת אינה צדקה של רחמים למישהו זר ונפרד ממני, זו הפעולה ההכרחית וההגיונית של פרטים שמזהים את אותו קשר בל יינתק בינם לבין הכלל.
'סולדריות חברתית' אינה סיסמא קלישאית שכיף לצעוק בזמן הפגנה למען צדק חברתי, זו השקפת עולם הוליסטית ודרך חיים, השוללת גזענות, שנאת-חינם וכל מצוקה שאנו כיחידים גורמים איש לרעהו.

תהנו!
ינון

 

"אם חסרה לנו שלווה, זה משום ששכחנו שאנו 
שייכים איש לרעהו." (אמא תרזה)



"מהות המשבר של תקופתנו טמונה ביחסים שבין היחיד לבין החברה. היחיד הפך מודע יותר מתמיד לתלותו בחברה. אך הוא אינו חווה את תלות זו כמשהו חיובי, כחיבור אורגני, ככוח מגן, אלא כאיום לזכויותיו הטבעיות, או אפילו לקיומו הרווחי... כל בני האדם, לא חשוב מאיזה מעמד חברתי הם, סובלים מתהליך זה של התדרדרות. אסירים בבלי דעת של אנוכיותם שלהם, הם חשים חסרי ביטחון, בודדים ונטולי ההנאות הפשוטות של החיים. האדם יכול למצוא משמעות בחיים, קצרים ומסוכנים ככל שיהיו, רק באמצעות שיקדיש את עצמו לחברה." (אלברט איינשטיין)



"אני מבין עכשיו, שהרווחה שלי מתאפשרת רק אם אני מכיר באחדות שלי עם כל האנשים שבעולם, ללא כל יוצאים מן הכלל." (לב טולסטוי)



"רפורמה חברתית תתאפשר רק לנוכח שינוי אישי, כן ואמיתי של יחידים רבים. התיקון של היחיד הוא התיקון של החברה." (מהאטמה גנדי)



"עד שכמות גדולה של אנשים לא תתמלא בתחושת אחריות לרווחתם של אחרים, צדק חברתי לעולם לא יושג. אני מאמינה שזוהי חובה קדושה לעודד את עצמנו ואת הזולת; לעצור את הלשון מלבטא איזושהי מילה עצובה נגד עולמו של אלוהים, משום שלשום אדם הזכות להתלונן על היקום שאלוהים יצר טוב, ושאלפי אנשים התאמצו כדי שישאר טוב. אני מאמינה שעלינו לפעול לכך שנתקרב יותר ויותר לעידן, שבו שום אדם יחיה בנינוחות בעוד אדם אחר סובל." (הלן קלר)



"מי שלא התעלה מתוך התחום הצר של דאגותיו הפרטיות לעבר התחום הרחב הנוגע לאנושות כולה, עדיין לא התחיל לחיות את החיים." (מרטין לותר קינג)



"בסוקרנו את חיינו ומאמצינו, אנו מבחינים במהרה שכמעט כל מעשינו ורצונותינו כרוכים בקיומם של בני אדם אחרים... אנו אוכלים מזון שאחרים ייצרו, לובשים בגדים שאחרים תפרו, גרים בבתים שאחרים בנו. מרבית הידע והאמונות שלנו הועברו אלינו על-ידי אנשים אחרים בתיווכה של שפה, שאותה אחרים הגו... משום כך עלינו להודות שאנו חבים את יתרוננו העיקרי על בעלי-החיים לעובדת היותנו חיים בחברה אנושית. היחיד הינו מה שהינו וערכו הוא ערכו לא בזכות היותו מובדל, אלא בזכות היותו חלק מחברה אנושית גדולה, אשר מנחה את קיומו החומרי והרוחני מן העריסה ועל לקבר." (אלברט איינשטיין)



"היחידים בינינו שיהיו מאושרים באמת, הם אלו שחיפשו ומצאו את הדרך הטובה ביותר לשרת את בני האדם."  (אלברט שוויצר)



"הזיקה החזקה ביותר של סימפטיה אנושית מחוץ ליחסים המשפחתיים, צריכה להיות זיקה המאחדת את האנשים העובדים של כל האומות וכל הלשונות." (אברהם לינקולן)



"אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד." (אלכסנדר דיומא)



"על כל אדם להחליט אם ילך באורו של אלטרואיזם יצירתי, או בחשכתה של אנוכיות הרסנית. זאת ההכרעה. השאלה המתמדת והדוחקת ביותר בחיים היא: מה את/ה עושה למען הזולת?" (מרטין לותר קינג)



"מצבנו על אדמה זו מוזר. כל אחד מאיתנו מצוי כאן לשהייה ארעית קצרה; לשם איזו סיבה אינו יודע, אף שלעתים הוא חושב שהוא חש בה. אך ללא התבוננות מעמיקה יותר, אדם מבחין בחיי היום-יום, שהוא קיים עבור אנשים אחרים - ראשית כל עבור אלו שבחיוכם וברווחתם אושרנו שלנו תלוי לחלוטין, ואז עבור רבים שאינם ידועים לנו, שלגורלם אנו קשורים בחבלי הסימפטיה. מאה פעמים בכל יום אני מזכיר לעצמי, שחיי הפנימיים והחיצוניים מבוססים על עמלם של אנשים אחרים, חיים ומתים, ושעלי להתאמץ על מנת להעניק באותה מידה שקיבלתי, ואני עדיין מקבל..." (אלברט איינשטיין)



"בכל קהילה ישנה עבודה שיש לעשותה. בכל אומה ישנם פצעים שיש לרפאם. בכל לב מצוי הכוח לעשות זאת." (מריאן וויליאמסון)




"זוהי חובתו של דורנו בעודנו נכנסים אל המאה ה-21: סולידריות עם החלשים, עם הנרדפים, עם הבודדים, עם החולים ועם המיואשים. חובתנו תבוטא באמצעות הרצון להעניק משמעות אצילית ואנושית לקהילה, שכל החברים בה יגדירו את עצמם לא באמצעות זהותם שלהם, כי אם באמצעות זהותם של האחרים." (אלי ויזל)



"בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים, אך אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט. אז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי. אז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי. אז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי. אז הם לקחו אותי, אך כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו עבורי." (מרטין נימלר)



"עצמאות"... כפירה של מעמד הביניים. כולנו תלויים האחד בשני, כל נשמה מאיתנו על כדור-הארץ." (ג'ורג' ברנרד שו)



"האחווה האוניברסלית של האדם היא נכסנו היקר ביותר." (מארק טוויין)



"רק כאשר אדם מצליח לפתח את ההיגיון ואת אהבתו הרחק מעבר למה שפיתח עד כה, רק כאשר הוא מסוגל לבנות עולם המבוסס על סולידריות אנושית וצדק, רק כאשר יכול הוא לחוש מושרש בחוויה של אחווה אוניברסלית, יהפוך הוא את עולמו לבית אמיתי ואנושי." (אריך פרום)

לדף הרשומה

האהבה - אם בלשונות

לפניכם הפעם קטע מפעים מהברית החדשה, בו מתאר שאול (פאולוס) את האהבה באיגרת המיועדת לקורינתים (אנשי קורינטוס, עיר נמל יוונית).
האהבה אותה מתאר שאול אינה האהבה הרומנטית המוכרת לנו מהסרטים, אלא סוד נסתר, שאותם מתי מעט שגילו אותו הקדישו את חייהם להפצתו; האהבה כיכולת אנושית (ויש שיאמרו אלוהית) לראות מעבר לנגלה והזמני - ולהבחין במהות האחת המפעמת בכל הדברים, שאינם אלא חלקים של אותו שלם.
 
במילותיו של מרטין לותר קינג:

"כאשר אני אומר 'אהבה', אינני מדבר על איזו תגובה רפה ורגשנית. אני מדבר על אותו כוח שכל הדתות הגדולות ראו בו את העיקרון המאחד העילאי של החיים. בדרך כלשהי, אהבה היא המפתח הפותח את הדלת המובילה למציאות המוחלטת."

את הקטע שיבצתי במצגת תמונות וויזואלית, מתוך התנסות בעבודה גרפית ראשונית.

לקריאת פרק י"ג מתוך האיגרת הראשונה אל הקורינתים: לחצו כאן

תיהנו!


ינון 

  

 

 

 

 

 

 




לדף הרשומה

יום הולדת 9 לבלוג "אהבת חינם"!

9 שנים! מי היה מאמין...  זמן ארוך לחיים של בלוג אינטרנטי.
הרבה רשומות עברו כאן מתחת למקלדת; הרבה ציטוטים, סיפורים, תרגומים, נאומים ומסרים ראו כאן אור לאורך השנים.

עוד מילדות הייתי אוסף לעצמי סיפורים וציטוטים שמצאו חן בעיני, והביעו את מחשבותי שלי על העולם.
עם הזמן הצטברה אצלי כמות נאה של חומר, שלמרבה הצער מלבד החניכות בצופים, החברים מהתיכון והקרובים אלי - לא רבים יכלו להחשף אליו.
לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי להשתעשע עם הרעיון של ליצור בית ווירטואלי לפרחים הרבים שאספתי לאורך הדרך, וכך נולד לו הבלוג "אהבת חינם".

המטרה של הבלוג היא לקדם אג'נדה אלטרנטיבית להפצצה השלילית שאנחנו חווים סביבנו ועלינו כל יום.
בעיתונים, באינטרנט, בטלוויזיה, בחדשות, בכבישים, ברדיו - אנחנו מקבלים תזכורות חוזרות ונשנות למצב העגום שהאנושות הביאה על עצמה: אלימות גואה, פשע משתולל ברחובות, חוסר צדק חברתי, התלהמות טוקבקים, פערי מעמדות, מצב אקולוגי מדרדר והולך, חוסר איכפתיות כלפי קשישים, נכים, נרקומנים, זונות ושאר נדכאי החברה, פחד מהזר והשונה, אלימות כלפי הזר והשונה, הומופוביה, אנטישמיות, גזענות - ומעל הכול מרחפת לה כותרת-על רווית דם - "שנאת חינם".
הואיל וביקשתי לעצמי מקור אינפורמציה אינטרנטי שפוי, איכפתי, אקולוגי, מעשיר ונעים וויזואלית - ולא מצאתי אפשרויות רבות - הרגשתי שהחובה על מילוי החלל הריק חלה על זה שמרגיש בו, והחלטתי לפתוח בלוג - ואיזה שם מתאים יותר כקונטרה לכול האמור לעיל מ"אהבת חינם"?

אל הבלוג התחלתי להעלות אט אט חומרים שונים שהצטברו אצלי, אך בשלב מסוים נגמר המאגר והתחלתי לחפש חומרים חדשים; אז התחיל הכיף האמיתי!
החיפוש אחר מקורות וחומרים שעניינם איכפתיות, חכמה אוניברסלית, תקווה, התנדבות, סולידריות חברתית ואיכות סביבה הובילו אותי למקורות מידע מדהימים, שלא הייתי מכיר כיום אלמלא אותו חיפוש, מהם למדתי המון.
כמו כן לאורך הדרך נחשפתי לאנשים טובי לב מהבלוגיה ובכלל שהפכו למכרים טובים, חלקם ווירטואליים, חלקם פנים מול פנים, והרווח כולו שלי.

עוד על תהליך הכתיבה בבלוג הרחבתי ברשומה מיוני 2005:
מחשבות לעצמי על נאיביות ומציאותיות

הרשומה הראשונה בבלוג פורסמה ב 21.7.2003, ועניינה היה: משפטי חכמה לכל עת
בגאווה צנועה נעים להווכח, שתוכן הבלוג ומהותו לא השתנו מאותה רשומה ראשונה והוא עדיין ממלא את תפקידו. 

עם השנים קיבל הבלוג איזכורים שונים ומשונים, חלקם מחמיאים (כמו הבלוג הזה) וחלקם פחות (כמו במאמר הזה).

לרגל הרשומה החגיגית הכנתי אינדקס מפורט ונגיש של רשומות מוצלחות (בעיני כמובן) שפורסמו לאורך השנים, שיקלו על הקוראים החדשים למצוא דברים יקרי ערך שאבדו בנבכי השנים.
חילקתי את ההמלצות לנושאים, תוכלו ללחוץ על הקישורים הבאים: 

משפטים וציטוטי חכמה:

הלן קלר /  אלברט איינשטיין  /  יאנוש קורצ'אק   /  הדלאי לאמה
אמא תרזה   /  ג'לאל א-דין רומי  /  בטהובן   /  מרטין לותר קינג 
עליזה זומר   /  ריצ'ארד באך   /  על אהבה   /  על אושר 
על נתינה   /  על הסבל וההתגברות עליו   /  על חיים ומוות

פעילות אקולוגית-אקטיביסטית:

איך לשמור על איכות הסביבה  /  הדלת לתקווה  /  התנדבות עם קשישים 
מכתבו של צ'יף סיאטל  /  פרוייקטים לקידום ערכים אנושיים ברשת  
עשה זאת בכל מקרה - אמא תרזה
הילדה שהדהימה את האו"ם   /  מכתב מאבא - חמלה לקשיש

מסרים ונאומים מעוררי השראה:

הדלאי לאמה אחרי נפילת התאומים  /  צ'רלי צ'פלין ב"דיקטטור הגדול"  
  מרטין לותר קינג - "יש לי חלום"  /  הפחד העמוק ביותר שלנו
  תפילתו של פרנסיס מאסיזי   גנדי - "אודות אלוהים"  ליזי ולאסקז - די לבריונות

סיפורים, אגדות ומשלים:

רק עוד עצירה קטנה  /  המלאכים של אבי   גדילתו של הבמבוק הסיני 
חמניות של אהבה   שפה שרק הלב מבין   עלה של אהבה   הילדה וכוכב הים 
נהר החופש   נוף של שמחה   חיים מאושרים  /  החיוך 
קדושתה של זונה   המלך ונשותיו האהובות   המתנה הטובה ביותר 
מלחמת הצבעים   האי הבודד ותושביו הבודדים   משל המערה של אפלטון 
שושנה אדומה   סתת האבן שלא היה מרוצה   הנגר הטוב 

זה המקום להודות ל תפוז אנשים, שמאפשר פלטפורמה נפלאה, נוחה, נגישה ונעימה לעין לכל מי שרוצה ליצור בית ווירטואלי לדעותיו והגיגיו, לעורכי התוכן המדרבנים ולאנשי הצוות הטכני העוזרים עם כל תקלה ושאלה, לאנשי פורום התמיכה ופורום הבלוגיה.

אחרונים וחביבים אני מבקש להודות לכל הקוראים (בעיקר הקוראות) המתמידים של הבלוג, שמשמחים ומגיבים עם תובנות על הרשומות, ושולחים במסרים רעיונות וחומרים נוספים לבלוג (מסודר לפי סדר אלפביתי, מקווה שלא שכחתי אף אחד): אסתיה חוטרגזע, בן טל-שחר, גלית יחידה, הזהב הלבן, ילדת חוף, יעלי ט, מגדלאור1, מ ר י ם 7פיה 61רונית בר, רון עשת ויסמןשוגי21שחרזדה האחת, eranaim ,LoveBeing ,m i a o o ,koryz

תודה רבה לכולם,

ונרים כוסית לעוד ימים רבים וטובים של אהבת חינם!


לדף הרשומה

מלחמת הצבעים - סיפור

לפניכם אגדה שתירגמתי מהרשת, שכמו כל האגדות הטובות באמת מכילה הרבה חכמת חיים.
האגדה מתארת מצב של נפרדות בין פלגים שונים, כשכל אחד בטוח שהאמת עמו ועמו בלבד; דווקא איום מבחוץ מחייב את הפלגים להתאחד. 

בתור ישראלים אנחנו נוטים לשכוח שאמנם אנחנו עשויים להיות - חילונים / דתיים / שמאלנים / ימנים / סטרייטים / הומואים / אתיופים / מרוקאים / תימנים / אשכנזים / רוסים / יהודים / ערבים / גברים / נשים - אך לפני כל הדברים שמפרידים בינינו - כולנו קודם כל בני אדם.
למרבה הצער המציאות מוכיחה לנו שוב ושוב שהזמנים היחידים בהם אנחנו מצליחים להתאחד לזמן מה, הם בעיתות של עימות עם אויב מבחוץ.
האם ישנה אופציה נוספת?
האם ניתן לראות את המאחד ביננו גם בזמנים של שלום?

תחשבו על זה,


ינון

        

מלחמת הצבעים

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, החלו הצבעים השונים להתווכח.
כל אחד מהם טען שהוא הכי טוב, הכי חשוב, הכי שימושי, הכי מוצלח.


הירוק אמר: "ברור שאני הכי חשוב! אני מסמל את החיים והתקווה. נבחרתי להיות צבעם של הדשא, של העצים והעלים. בלי הכלורופיל הירוק שבצמחים, כל החיות ימותו. הביטו אל עבר השדות המוריקים וראו ששם אני נמצא ברוב."

Under The Tree  

התכלת קטע אותו ואמר: "אתה חושב רק על האדמה, אבל קח בחשבון את השמיים והים. המים הם הבסיס לחיים. השמיים מעניקים מרחב, שלווה ורוגע. ללא השקט שבי, הייתם כולכם כלום."

  

הצהוב גיחך: "אתם כולכם כל כך רציניים! אני מביא איתי שמחה, עליזות וחום לעולם. השמש היא צהובה, הירח צהוב, הכוכבים צהובים. בכל פעם שמביטים בחמניה, העולם כולו מתחיל לחייך... בלעדי לא היה שום כיף!"

  
 

הכתום התערב והוסיף: "אני הוא צבעם של הבריאות והכוח. אני אולי נדיר, אבל זה עושה אותי יקר יותר. אני נושא את הויטמינים החשובים ביותר; חשבו על גזר, דלעת, תפוז, מנגו ופאפאיה. אני לא מופיע בכל מקום, אך כשאני ממלא את השמיים בשעת זריחה או שקיעה, היופי שבי כל כך מהמם, עד שאף אחד לא שם לב אליכם בכלל."

 
 

האדום לא יכל לשאת את זה יותר, וצעק: "אני הוא השליט של כולכם! אני הדם – דם החיים! אני מביא את האש לחיים, אני מוכן להלחם עבור כל מטרה נעלה. אני הוא צבעם של הסכנה והאומץ. בלעדי – האדמה עלולה להיות שוממה כמו הירח. אני צבעה של השושנה האדומה, של התשוקה ושל האהבה! אני! אני!"

 

הסגול הזדקף, הרים אז את ראשו למלוא גובהו ואמר מלא חשיבות עצמית: "אני צבעם של בני המלוכה ובעלי העוצמה. מלכים, דוכסים ורוזנים תמיד בחרו בי בשל היותי סימן לסמכות, כוח וחכמה. אני מלא הוד והדר, אני צבע הגלימה העוטפת את כתפיהם של המלכים!"

 

הכחול חיכה שכולם יסיימו ואז הוסיף בשקט אך בהחלטיות: "חשבו עלי. אני הוא צבעו של השקט. אתם כמעט ולא מבחינים בי, אך בלעדי כולכם חסרי חשיבות. אני מייצג את עומק המחשבה וההרהור, הדמדומים ומצולות הים. אתם זקוקים לי לאיזון, לתפילה ושלום פנימי. ללא ספק – אני החיוני מבין כולכם."

 

כך המשיכו כל הצבעים להתפאר, כל אחד מונה את מעלותיו ושימושיו, משוכנעים בצדקתם.
הוויכוח הפך קולני יותר ויותר, עד שאור חזק הופיע למולם והכה אותם בתדהמה גדולה.


 

רעם עצום החל להתגלגל סביבם וגשם דק טיפטף על ראשיהם, בהתחלה רגוע ולאט לאט הלך וגבר.
הצבעים המבוהלים, שפחדו שהמים הרבים ישטפו אותם, הצטופפו יחד בתקווה להתנחם זה בזרועות זה.

וכך, בעיצומה של הסערה, הופיע קול, קולו של הגשם שאמר להם: "צבעים מטופשים, 
אתם רבים בינכם בעיוורונכם, כל אחד מנסה לשלוט על האחר.

האין יודעים אתם, שכל אחד מכם נוצר בשביל סיבה מסויימת, יחיד ומיוחד?
האם שכחתם את ייעודכם – להביא לעולם יופי ושמחה, איזון והרמוניה?
כל אחד מכם מושלם ומיוחד, ולכל אחד תפקיד משלו – מי אתם שתחליטו שתפקידו של האחד חשוב יותר מתפקידו של האחר?
שלבו ידיים ובואו אלי!"

לאט לאט ובהססנות החלו הצבעים הנרגשים להחזיק ידיים ולהתקרב אל הגשם.


 

כאשר התקרבו אליו מספיק לחש להם הגשם ברוך וחמימות: "מעתה ואליך, כאשר ירד גשם והעולם יראה אפור כאילו כל הצבע, השמחה והתקווה נשטפו ממנו, אתם תחזיקו ידיים, ותתפרשו לאורך הרקיע בקשת מרהיבה וארוכה, להזכיר לכולכם שניתן לחיות יחד בשלום.


 

        

לדף הרשומה

ציטוטים, משפטי חכמה ואמרות על נתינה

כשהכנתי את אסופת הציטוטים הנוכחית שלפניכם, של חכמים ופילוסופים מתרבויות וזמנים שונים על נושא הנתינה, עלתה בי אמביוולנטיות.
מצד אחד - הנושא הוא מאבני היסוד של הבלוג וסיפורים, מצגות וחומרים המתפרסמים בו עוסקים בנתינה באופן קבוע.
מצד שני - גם אני לצערי איני חסין לציניות, וכשחיפשתי ציטוטים לשבץ כאן, חלקם נראו לי כל כך דביקים, מתחסדים ופדגוגיים, שהחלטתי שלא לכלול אותם כאן.

הציטוטים שבכל זאת נכנסו לרשימה, מצליחים לדעתי להעביר בצורה כנה וחסרת שמאלץ את החשיבות העצומה של הנדיבות; כפי שאבחן אלברט איינשטיין בצורה מדוייקת, כולנו תלוים זה בזה בקשרים בלתי ניתנים להתרה:

"מהות המשבר של תקופתנו טמונה ביחסים שבין היחיד לבין החברה. היחיד הפך מודע יותר מתמיד לתלותו בחברה. אך הוא אינו חווה תלות זאת כמשהו חיובי, כחיבור אורגני, ככוח מגן - אלא כאיום לזכויותיו הטבעיות, או אפילו לקיומו הרווחי... כל בני האדם, לא חשוב מאיזה מעמד חברתי הם, סובלים מתהליך זה של הדרדרות. אסירים בבלי דעת של אנוכיותם שלהם, הם חשים חסרי ביטחון, בודדים ונטולי ההנאות הפשוטות של החיים. האדם יכול למצוא משמעות בחיים, קצרים ומסוכנים ככל שיהיו, רק באמצעות שיקדיש את עצמו לחברה."

לתת מעצמנו - בצורה פשוטה, אנושית, לא מתחסדת ולא מרוצה מעצמה, רק מתוך תחושה טבעית של טוב לב ורצון טוב.
אין אדם שאין לו מה לתת ורבים הם שזקוקים לעזרה; הנתינה לא חייבת להיות חומרית - גם חיוך של סמפטיה יכול להציל יום מזעזע בעבודה, והצעת עזרה לשכנה לסחוב את הסלים מהשוק לא עולה לנו כלום ועושה כל כך הרבה טוב על הלב.

עשו לכם מנהג - להביט כל ערב לפני השינה על היום שחלף, ושאלו את עצמכם: מה נתתי היום למישהו אחר? איך זה גרם לי להרגיש? מניסיון אני יכול להעיד, שאפילו הימים המגעילים ביותר נצבעים בצבע בהיר יותר כשמזהים בהם משהו טוב שעשינו למישהו.


ינון 


         


"צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר; וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו."  (הרב קוק)

 

כמו הפרחים / אסתר קל

לתת כמו הפרחים
מפיצים ריח לכולם
בלי חשבונות בלי תמורה
סתם משום שהם פרחים.

 

"מצבנו על אדמה זו מוזר. כל אחד מאיתנו מצוי כאן לשהייה ארעית קצרה; לשם איזו סיבה אינו יודע, אף שלעתים הוא חושב שבוא חש בה. אך ללא התבוננות מעמיקה יותר, אדם מבחין בחיי היום-יום, שהוא קיים עבור אנשים אחרים - ראשית כל עבור אלו שבחיוכם וברווחתם אושרנו שלנו תלוי לחלוטין, ואז עבור רבים שאינם ידועים לנו, שלגורלם אנו קשורים בחבלי הסימפטיה. מאה פעמים בכל יום אני מזכיר לעצמי, שחיי הפנימיים והחיצוניים מבוססים על עמלם של אנשים אחרים, חיים ומתים, ושעלי להתאמץ על מנת להעניק באותה מידה שקיבלתי, ואני עדיין מקבל..." (אלברט איינשטיין) 


"כאשר אני נותן, אני מעניק לעצמי." (וולט ויטמן)

 

"יש לך - תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תערומת, בכל הלב. זה חשוב. עשה ניסיון ומי יודע? אולי בשורת ימים שיגיעו (לא כל כך מהר), כאשר ישתנה העולם (חייבים להאמין) והוא יהנה יותר לתת מאשר לאגור, פשוט לא יהיה מסוגל לנהוג אחרת. בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו." (יאנוש קורצ'אק)

 

"אפילו יותר מהחום והחיבה אותם אנו מקבלים, חשובים החום והחיבה אותם אנו נותנים. באמצעות הענקת חום וחיבה, בכך שיש לנו תחושה אמיתית של אכפתיות לאחרים, במילים אחרות - באמצעות חמלה - אנו מקבלים את התנאים לאושר אמיתי. יותר חשוב מלהיות נאהב אם כך, זה לאהוב." (הדלאי לאמה)


"כל שאין בו כדי להעניק מרוחו לזולתו, כמעט שאינו מוצא כלום בעולמו כדי להעניק לעצמו."  (אדוארד נויס וסקוט)

 

"אם לא מחייכים אליך, היה נדיב ותן אתה חיוך. אין אדם הזקוק לחיוך יותר מהאדם שאינו מסוגל לחייך לאחר."  (הדלאי למה)

 

"שקולה צדקה כנגד כל המצוות." (מסכת בבא בתרא)

 
"כשאדם עני מת מרעב, זה לא קורה משום שאלוהים לא דאג לו או לה. זה קרה משום שלא אתה ולא אני רצינו לתת לאותו אדם, את מה שהוא או היא היו צריכים. אם אינכם יכולים להאכיל מאה אנשים, אז האכילו רק אחד." (אמא תרזה)

 

"היחידים בינינו שיהיו מאושרים באמת הם אלו שחיפשו ומצאו את הדרך הטובה ביותר לשרת את בני האדם."  (אלברט שוויצר)

 

"הסימן לאהבה אמיתית הוא השכחה; כאשר אדם שוכח את עצמו, וחושב רק על מי שהוא אוהב."  (הרב נפתלי מרופשיץ)

 
"ביקורנו בפלנטה זו קצר, כך שעלינו לנצל את זמננו בצורה משמעותית, כמו בעזרה לאחרים מתי שרק אפשר. ואם איננו יכולים לעזור לאחרים, לפחות עלינו להשתדל שלא ליצור עבורם כאב וסבל." (הדלאי לאמה)

 

"כוח הנתינה איננו שוֹרֵה כי אם על השמח בחלקו. הנותן הוא יראה בכל דבר גדול, וגם בקטן, את חסדי ה' יתברך ואת טובתיו אשר אין קץ להן. ויהיה בראותו כי כן, הלוא ישמח במתנות האלה שמחה רבה ויהיו חייו מאושרים תמיד. מן השמחה והאושר האלו נובעות הנתינה והאהבה." (הרב אליהו דסלר) 

 

"אנו חושבים לעתים שעוני משמעו רק להיות רעב, עירום וחסר בית. העוני של להיות בלתי רצוי, בלתי אהוב וללא התייחסות מן הסביבה הינו העוני הגדול ביותר. עלינו להתחיל בתוככי בתינו שלנו לרפא עוני זה. אל לנו להיות מרוצים רק מתרומת כסף. כסף אינו מספיק, כסף יכול להתקבל, אך האנשים זקוקים ללבכם שיאהב אותם. אזי, פזרו אהבה בכל אשר תלכו. לעולם אל תתנו לאיש לבוא אליכם מבלי שיעזוב שמח יותר." (אמא תרזה) 

 
          
לדף הרשומה

תפילתו של פרנציסקוס מאסיזי

פרנסיס (פרנציסקוס) מאסיזי נולד כפרנצ'סקו (1182 - 1226) באסיזי, איטליה. אביו של פרנצ'סקו רצה שיעבוד כמותו בעסקי הבדים של המשפחה, אך הוא ביקש לעצמו עתיד אחר. לאחר שהשתתף במלחמה וחווה כליאה לתקופה ממושכת, הגיע פרנציסקוס הצעיר אל כנסייה מטה לנפול וברגע של התעלות מכר רבים מנכסי המשפחה וביקש לשקם אותה, לאחר ששמע קול פנימי שהורה לו לעשות כן. אביו נידה אותו והוא בחר בחיי פרישות והסתפקות במועט. אט אט החלו מלווים אותו אנשים, שמסר הצניעות, החזרה לחיים בטבע, הכבוד לבעלי החיים והצמחים והשיבה למסר המקורי של ישוע שבה את לבם, וכך נוצר המסדר הפרנציסקאני.

פרנציסקוס ראה בטבע את התגלמותו של אלוהים, וכינה את כל היצורים החיים "אחי ואחיותי", על כן הפך ברבות השנים לפטרון איכות הסביבה ובעלי החיים. מאמציו במצרים ליצור סובלנות בין-דתית ומחווה של התקרבות אל מאמיני האסלאם, היו נדירים בשעתם ותוצאותיהם ניכרות עד ימינו.

הבאתי היום תרגום לעברית של תפילתו המפורסמת; תפילה זו מקורה נוצרי, אך המסר שלה אוניברסלי ונכון לכל אדם, המבקש בסוף חייו להביט אחורה על ימיו ומעשיו, ולדעת שבמאזניים של הטוב והרע בעולם, הוא הצליח להשפיע במשהו לכיוון הצד הטוב. לאחר התפילה תוכלו לשמוע עיבודים לשירים שנעשו בעקבותיה (גם לעברית!)

תיהנו,


ינון


אלוהים,

עשה אותי כלי לשלוותך.

במקום בו יש שנאה - שאוכל לזרוע אהבה,
במקום בו יש עלבון - סליחה,
במקום בו יש מריבה - אחדות,
במקום בו יש טעות - אמת,
במקום בו יש ספק - אמונה,
במקום בו יש ייאוש - תקווה, 
במקום בו יש חשיכה - אור,
 
במקום בו יש עצבות - אושר,

אדון עולם -

עשני שלא אתאווה כל כך להיות מנוחם, אלא מנחם;
להיות אהוב, אלא אוהב;
להיות מובן, אלא מבין.


שהרי בשעת נתינה - האדם מקבל,
בשעת שיכחה עצמית - האדם מוצא,
בשעת סליחה - נסלח לאדם,
בשעת המוות - אדם נולד לחיי נצח.


עיבוד מיוחד לשיר אותו מבצעת שרה מקלכלן:




עיבוד נוסף של התפילה לעברית, אותו שרה שולי נתן בחן רב:




שיר בעיבוד חופשי לתפילה, בביצוע הטנורים הקנדים:


לדף הרשומה

המתנה הטובה ביותר - סיפור

השבוע הבאתי סיפור מחמם לב שתרגמתי מהרשת.
הסיפור מוקדש לכל המתנדבים והמתנדבות, העושים ימים כלילות על מנת להעלות חיוך על פניו של ילד, קשיש או כל אדם במצוקה.

"לא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל" (רבי טרפון, מסכת אבות ב, יט') 

תיהנו,
ינון

    

המתנה הטובה ביותר

זו רק מעטפה קטנה ולבנה התקועה לה בין ענפי עץ חג המולד שלנו. 
ללא שם, ללא נמען, ללא שום כיתוב. 
היא מציצה מבעד לענפי העץ שלנו כבר עשר שנים.

הכל החל כיוון שבעלי, מייק, שנא את חג המולד - לא, לא את המשמעות האמיתית של החג, אלא את ההיבטים המסחריים שלו: את הבזבוז המוגזם, את הריצה המטורפת ברגע האחרון כדי לקנות עניבה לדוד ובושם לסבתא, המתנות הניתנות מתוך הרגשה של "לא נעים", חוסר מחשבה ודמיון, מכיוון שלא יכולת לחשוב מה זקוק באמת אותו אדם
.

ביודעי כיצד הוא חש, החלטתי שנה אחת לעקוף את החולצות, הסוודרים, העניבות ושאר הדברים הרגילים. 
חיפשתי מתנה מיוחדת עבור מייק.
ההשראה הגיעה בדרך בלתי-רגילה - בננו קווין, שהיה בן 12 באותה שנה, השתתף בנבחרת הפוטבול של בית ספרו.
זמן קצר לפני חג המולד, התקיים משחק נגד קבוצת ילדים מקומית שנתמכה על ידי מתנ"ס עירוני, משום שהגיעו משכבה סוציו-אקונומית נמוכה.
ילדים אלה, שנעלו נעלי ספורט כה מרופטות עד שדומה היה ששרוכי הנעליים הם שמונעים מהן להתפרק, היוו ניגוד חד לילדים שלנו, שלבשו חליפות פוטבול חדשות ונוצצות בצבעי כחול וזהב ונעלו נעליים חדשות וזוהרות.

כאשר החל המשחק, נחרדתי לראות שהקבוצה השניה משחקת ללא קסדות, שמטרתן להגן על ראשי השחקנים. 
זה היה "תענוג" שהקבוצה המרופטת לא יכלה להרשות לעצמה.

ובכן, הקבוצה שלנו כיסחה אותם. 
ניצחנו בכל סיבוב (אני חושבת שככה קוראים לזה, אני לא מבינה את החוקים של המשחק הזה...) - בכל פעם שאחד מהילדים ההם קם לאחר שיריביו קפצו עליו, הוא הידס ביהירות בבגדיו הבלויים בהעזה מזויפת, סוג של גאוות רחוב שלא יכלה להודות בתבוסה
מייק, שישב לידי, נענע בראשו בעצב: "הלוואי שלפחות אחד מהם ינצח", אמר. 
"יש להם הרבה פוטנציאל, אבל תבוסה כזו יכולה לדכא אותם לגמרי".
מייק אהב ילדים - את כל הילדים - והוא הכיר אותם, כיוון שאימן ילדים בכדורגל ובבייסבול. 
בו ברגע קיבלתי את הרעיון למתנה עבורו.

באותו יום, הלכתי אחר הצהרים לחנות ספורט בקניון וקניתי מדי פוטבול שכללו קסדות ונעליים ושלחתי אותם בעילום שם למתנ"ס העירוני, עבור ילדי הקבוצה. 
בערב חג המולד הנחתי מעטפה על העץ בסלון, בתוכה היה פתק שסיפר למייק מה עשיתי ושזו מתנתי עבורו.
החיוך שעלה על פניו היה הדבר הזוהר ביותר בחג המולד באותה שנה וכך גם בשנים שלאחר מכן, שכן בכל חג מולד, המשכתי במסורת.
שנה אחת שלחתי קבוצה של ילדים עם מגבלות למשחק הוקי, שנה אחרת שלחתי צ´ק לזוג אחים קשיש שביתם נשרף שבוע לפני חג המולד, וכן הלאה.
המעטפה הפכה להיות נקודת השיא של ערב החג שלנו. 
היא תמיד הייתה הדבר האחרון שפתחנו בבוקר חג המולד, והילדים שהתעלמו מהצעצועים החדשים שלהם, היו עומדים בעיניים פעורות לרווחה, כשאביהם הוציא את המעטפה מבין ענפי העץ וגילה את תוכנה.

כאשר גדלו הילדים, הצעצועים פינו את מקומם למתנות מעשיות יותר, אבל המעטפה מעולם לא איבדה מקסמה
.

הסיפור לא מסתיים כאן. 
אתם מבינים, איבדנו את מייק בשנה שעברה למחלת סרטן קשה. 
כאשר הגיע חג המולד, עדיין הייתי שרויה באבל וכמעט שלא הכנתי את העץ. 
אבל בערב חג המולד הנחתי את המעטפה שלי על העץ, ובבוקר, היו לידה שלוש מעטפות נוספות...
כל אחד מילדינו, מבלי שהאחרים ידעו, הניח מעטפה על העץ בשביל אביו. 
המסורת צמחה והתרחבה ויום אחד היא תכלול את נכדינו שיעמדו סביב העץ בעיניים פעורות ובציפייה בעוד אביהם מוריד את המעטפה.
רוחו של מייק, כמו רוח חג המולד, תמיד תהיה עמנו
.

    

לדף הרשומה

אני מודה - פרופורציות בחיים

לפניכם קטע קצר וחביב ששלחו לי במייל.

לפעמים קורה שעם כל טרדות היום-יום, הדאגות והצרות, אנחנו שוכחים כמה בעצם אנחנו ברי מזל.
בעולם שבו מליארדי בני אדם חיים ללא חשמל ונגישות למים זורמים, ללא ידיעת קרוא-וכתוב, שלא לדבר על חיבור לאינטרנט ובעלות על פלאפון, עם עתיד לוטה בערפל, כשסכנה של פשע, עוני ומחלות מרחפת באופן קבוע מעל ראשיהם - אנחנו זקוקים לעתים למעט פרופורציה.
אין זה מפחית כמובן מחשיבותן של דאגותינו ובעיותינו; חשוב עם זאת שנדע מפעם לפעם להרים את הראש מעל ים הטרדות ולהיווכח שבסך הכל, אנחנו במצב טוב למדי, ויש לנו הרבה על מה להודות.

לא עוד "יהיה בסדר" - כבר עכשיו בסדר! 

תיהנו,
ינון

אני מודה

אני מודה
 על המיסים שאני משלם,
כי המשמעות היא שיש לי עבודה.

אני מודה על כך שהבגדים שלי כבר קטנים עלי,
כי זה אומר שיש לי מספיק אוכל במקרר.

אני מודה על הדשא שאני צריך לכסח, על החלונות שיש לנקות ועל הרצפה שיש לשטוף,
כי המשמעות של כל אלו היא שיש לי בית.

אני מודה על כל התלונות שאני שומע על הממשלה שלנו,
כי זה אומר שיש לנו את הזכות לחופש דיבור.

אני מודה על מקום החניה שאני מוצא בקצה הרחוק ביותר של מגרש החניה,
כי המשמעות היא שאני מסוגל ללכת.

אני מודה על חשבון החשמל הע-נ-ק והלא הגיוני שאני משלם,
כי זה אומר שהבית שלי תמיד חם.

אני מודה לאישה ששרה מאחורי אתמול בהופעה בקולי קולות, ועוד זייפה בטירוף,
כי המשמעות היא שאני מסוגל לשמוע.

אני מודה על ערימות הבגדים האין-סופיות שיש לי לכבס ולגהץ,
כי זה אומר שיש לי מה ללבוש.

אני מודה על כמויות הדואר האלקטרוני הגדולות שממלאות לי את האימייל,
כי המשמעות היא שיש לי הרבה חברים שחושבים עלי.

אני מודה על כל יום שעובר,
כי המשמעות היא שיש לי עוד המון מה ללמוד ולעשות.

לדף הרשומה

מכתב מאבא - מסר של חמלה

לפניכם מכתב שמצאתי מסתובב ברשת, איני יודע מי המחבר.

בחברה השבטית והמסורתית, ידעו (ועוד יודעים) לכבד את הקשישים - אלו שהתבגרו והגיעו לגיל שבו הם צריכים מעט מנוחה, שקט וסבלנות.
קודמינו ראו בהם את מה שהם באמת - נשמות אמיצות ששרדו ועברו המון בחיים, אנשים שהם מעיין של חכמה וניסיון.

קשישים רבים עבדו ותרמו מעצמם במשך עשרות שנים; עכשיו בבגרותם הם בודדים, מחפשים כתף תומכת, אוזן קשובה ויד מנחמת.
לכל אחד מאיתנו יש קשיש אחד לפחות בסביבתו הקרובה.
בואו נעזור להם להזדקן בכבוד, כמו שמגיע להם.


ינון

מכתב מאבא

בני יקירי,

ביום שאזדקן ולא אהיה יותר מי שאני, התאזר נא בסבלנות ונסה להבין אותי.
כאשר אשפוך אוכל על חולצתי ואשכח איך לשרוך את שרוכי נעלי, זכור את השעות שביליתי ללמדך איך עושים את אותם הדברים בדיוק.
אם אחזור על עצמי ועל אותן המילים שאתה כבר יודע בעל פה, אל תפסיק אותי, הקשב לי.
כשהיית קטן, על מנת שתירדם נאלצתי לספר לך אלפי פעמים את אותו סיפור, עד שעצמת את עיניך הקטנות והיפות...
כשנהיה ביחד ובלי כוונה אעשה את צרכי, אל תתבייש ותבין שאינני אשם, כי כבר איני שולט עליהם.
תחשוב רק כמה פעמים בילדותך עזרתי לך ובסבלנות המתנתי עד שתסיים.
אל תגער בי בגלל שלא ארצה להתרחץ, אל תנזוף בי בגלל זה.
זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התירוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה.

קבל אותי וסלח לי, כי עכשיו הילד זה אני.
כשתראה אותי חסר תועלת ובור מול כל המוצרים הטכנולוגים שלא אוכל עוד להבין, אני מתחנן בפניך שתעניק לי את כל הזמן שיידרש על מנת שלא תפגע בי בחיוך הלעגני שלך.
זכור שהייתי זה שלימד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך.
אני לימדתי אותך לאכול, להתלבש - והחינוך שקיבלת כדי שתוכל להתמודד עם החיים בצורה הטובה ביותר, הכול הוא תוצאה של מאמצי ואהבתי אליך.

כשבהזדמנות כלשהי במהלך שיחתנו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי את כל הזמן שיידרש עד שאזכר, ואם אינני מצליח אל תלעג לי "אולי מה שאמרתי לא היה חשוב", הסתפק בכך שתאזין לדברי.
אם פעם לא ארצה לאכול, אל תפציר בי, אני יודע כמה מותר לי וכמה אסור, תבין גם שעם הזמן אין לי כבר שיניים וחסר לי חוש הטעם כדי לטעום.
כשייכשלו רגלי ללכת כי הן עייפות, הושט לי את ידך החסונה על מנת שאשען, כפי שעשיתי זאת איתך כשהתחלת ללכת על רגליך הקטנטנות כשהיו עדיין חלשות.

ולבסוף, כשבאחד הימים תשמע אותי אומר שאיני רוצה לחיות יותר ואני רוצה למות, אל תכעס.
מפני שלזה אין כל קשר לחיבתך או לכמה שאני אוהב אותך, נסה להבין שאני לא חי עוד אלא שורד וזה לא אותו הדבר.
תמיד רציתי בשבילך את הטוב ביותר והכנתי עבורך את הנתיבים בהם ידעת לנוע, חשוב שעם הצעד שאני מקדים לעשות, אסלול למענך עוד נתיב בזמן אחר.... אבל תמיד איתך.

אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל שאינך רואה אותי כפי שהייתי קודם.
תן לי את לבך, הבן אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת אתה לחיות.
מתחנן אני שתלווה אותי בכבוד בסוף דרכי.
הענק לי אהבה וסבלנות ואחזיר לך תודה וחיוך בשילוב האהבה העצומה שאני חש כלפיך.

שלך באהבה,
אבא


 
"אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה;  כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי" (תהילים עא, ט´)
לדף הרשומה

אמרות חכמה, משפטים וציטוטים של הדלאי לאמה - מפייסבוק

הדלאי לאמה ה-14 - טֵנְזִין גְיָאטְסוּ, מנהיג העם הטיבטי ואחד הדוברים הפופולאריים ביותר של הבודהיזם הטיבטי, פרסם ספרים ומאמרים רבים, בהם פרס את משנתו והשקפתו על טבע החיים והמציאות.
מאז מרץ 2010, יכולים תומכיו ברחבי העולם לקבל בעמוד הפייסבוק שלו עדכונים לגבי מסעותיו והרצאותיו סביב לגלובוס, כנסים בהם השתתף, סרטונים ותמונות.
יחד עם הנ"ל, מפרסם הדלאי לאמה מדי כמה ימים אמרות וציטוטים אקטואליים הנוגעים לענייני השעה, הגוררים אחריהם אלפי שיתופים ועשרות אלפי "לייקים".
ציטוטים אלו, העוסקים במה שביהדות קוראים "תיקון המידות" הינם נגישים מאוד, פשוטים ובגובה העיניים, אך טומנים בחובם אמת רחבה ומבט מעמיק על הטבע האנושי.
ברשומה זו הבאתי בפניכם כמה מהציטוטים הללו, בתרגום לעברית.


לעוד ציטוטים ואמרות חכמה של הדלאי לאמה מכתביו וספריו: לחצו כאן


  הדת האמיתית שלי, אמונתי הפשוטה היא באהבה ובחמלה. אין צורך בפילוסופיה, דוקטרינה או דוגמה מורכבות. לבנו שלנו, תודעתנו שלנו, הנם המקדש. הדוקטרינה היא חמלה. אהבה לאחרים וכיבוד זכויותיהם וכבודם, ואין זה משנה מי או מה הם – זה מה שבסופו של דבר כולנו צריכים. (7.9.2010, 36,387 לייקים)

  ככל שאתם חושבים על עצמיכם, ככל שאתם יותר מרוכזים בעצמיכם, כך תגדל הטרדה שאפילו בעיות קטנות תוכלנה ליצור בתודעתכם. ככל שתחושת ה'אני' חזקה בכם, כך מוצר טווח חשיבתכם; אז אפילו מכשולים קטנים הופכים בלתי עבירים. מצד שני, אם אתם מעסיקים את עצמכם בעיקר באחרים, כך מתרחבת חשיבתכם בהתאם, וקשיי החיים הבלתי נמנעים טורדים אתכם פחות. (9.2.2011, 26,280 לייקים)

  ביקורנו בפלנטה זו קצר, כך שעלינו לנצל את זמננו בצורה משמעותית, כמו בעזרה לאחרים מתי שרק אפשר. ואם איננו יכולים לעזור לאחרים, לפחות עלינו להשתדל שלא ליצור עבורם כאב וסבל. (27.4.2011, 30,913 לייקים)

  אי אפשר לגבור על כעס באמצעות כעס. אם מישהו כועס עליכם ואתם כועסים בחזרה, התוצאה היא אסון. מצד שני, אם אתם שולטים בכעסכם ומראים את הפכיו – אהבה, חמלה, סובלנות וסבלנות – לא רק שאתם תישארו שלווים, אלא שכעסו של האחר יופחת אף הוא. (27.5.2011, 32,447 לייקים)

  בשל השוני הרב בין צורות החשיבה שלנו, בלתי נמנע שתהיינה לנו דתות ואמונות שונות. לכל אחת מהן היופי שלה; טוב בהרבה שנחיה יחד על בסיס של כבוד והערכה הדדיים. (13.6.2011, 26,869 לייקים)

  ברור הוא שרגשות אהבה, חיבה, קרבה וחמלה מעניקים אושר. אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש את האמצעים להיות מאושר, וגישה למצב תודעה החם והחומל שמביא לאושר. למעשה, אחת מאמונותיי הבסיסיות ביותר היא שלא רק שיש ברשותנו מעצם טבענו את הפוטנציאל לחמלה, אני מאמין שיסוד טבעם הבסיסי של בני האדם הינו העדינות. (5.8.2011, 37,203 לייקים)

  החמלה שאנו חשים בטבעיות מוטה ומעורבת בהיאחזות. חמלה אמיתית זורמת כלפי כל היצורים החיים, בפרט לעבר אויביכם. אם אני מנסה לפתח חמלה כלפי האויב שלי, זה עשוי אף לא להועיל לו ישירות, יתכן והוא אפילו כלל לא יהיה מודע לכך. אך לי זה יועיל עד מהרה, בכך שייצור שלווה בתודעתי. מצד שני, אם אני עסוק בכמה הכול איום, אני מאבד מיד את שלוות נפשי. (16.8.2011, 32,365 לייקים)

  תחת נסיבות מסוימות, יתכן ויהיה עליכם לנקוט צעדים של התנגדות לעוולה שעשה אדם אחר, אך טוב לעשות זאת ללא כעס. זה יהיה יעיל יותר, משום שכאשר תודעתכם מוצפת ברגש מטריד ככעס, הפעולה בה תנקטו עשויה להיות לא ראויה. (30.9.2011, 29,996 לייקים)

  זהו הזמן לפתח 'אנחנו' גדול, במקום ה'אנחנו והם' הישן, המאפשר לנו ניצול ובריונות כלפי אחרים במישור האישי, ובמישור הבין-לאומי לחרחר מלחמה. על המזרח לראות במערב כחלק מה'אנחנו' שלו ועל הצפון להרגיש שהדרום הוא חלק מאותו 'אנחנו'. עלינו לכלול את העולם כולו בהתעניינותנו, לאחל רווחה לכל האנושות. אם נוכל לעשות זאת לא יהיה עוד מקום לשנאה, ולמחשבה שאחרים הנם אויבינו. נשיג זאת באמצעות חינוך, לא באמצעות תפילה. (14.10.2011, 27,340 לייקים)

   אנשים רבים חושבים שסבלנות היא סימן לחולשה. אני סבור שזו טעות. זהו הכעס שמעיד על חולשה, בעוד שסבלנות מעידה על חוזק. (14.11.2011, 52,624 לייקים)

  אפילו יותר מהחום והחיבה אותם אנו מקבלים, חשובים החום והחיבה אותם אנו נותנים. באמצעות הענקת חום וחיבה, בכך שיש לנו תחושה אמיתית של אכפתיות לאחרים, במילים אחרות – באמצעות חמלה – אנו מקבלים את התנאים לאושר אמיתי. יותר חשוב מלהיות נאהב אם כך, זה לאהוב. (5.12.2011, 37,485 לייקים)

   תקוותי ומשאלתי שיום יבוא והחינוך הפורמאלי יעניק תשומת לב למה שאני מכנה "חינוך הלב". ממש כפי שאנו לוקחים כמובן מאליו את הצורך לרכוש בקיאות בנושאים האקדמיים הבסיסיים, אני תקווה שיבוא היום ובו נראה כמובן מאליו את המצב בו ילדים ילמדו כחלק מתוכנית לימודיהם את חיוניות הערכים הפנימיים: אהבה, חמלה, צדק וסליחה. (12.12.2011, 45,276 לייקים)

  פיתוח ערכים פנימיים דומה מאוד לאימון גופני. ככל שנאמן את יכולותינו, כך הן תהפוכנה חזקות יותר. השוני הוא שבניגוד לגוף, בכל הנוגע לאימון התודעה אין גבול לכמה רחוק נוכל להגיע. (30.12.2011, 36,151 לייקים)

  למול כל האתגרים אותם אנו פוגשים כיום, האם האופטימיות שלי בנוגע לעתיד האנושות הינה אידיאליסטית? יתכן שכן. האם היא לא מציאותית? וודאי שלא. זה מגוחך להישאר אדיש לאתגרים שבפניהם אנו עומדים. אם המטרה נאצלת, אין זה משנה אם היא תוגשם במהלך תקופת חיינו או שלא. מה שעלינו לעשות אם כך, זה להמשיך לשאוף ולהתמיד ולעולם לא לוותר. (13.1.2012, 33,308 לייקים)

  עצם מטרתה של הרוחניות הוא משמעת עצמית. במקום לבקר אחרים, עלינו לאמוד ולבקר את עצמנו. שאלו את עצמכם: מה אני עושה בנוגע לכעס שלי, להיאחזות שלי, לגאווה שלי, לקנאה שלי? אלו הם הדברים אותם עלינו לבחון בחיי היום-יום. (27.1.2012, 88,264 לייקים)

   בשעה שאנו כועסים אנו עיוורים למציאות. הכעס עשוי להעניק לנו פרץ אנרגיה רגעי, אך אנרגיה זו עיוורת והיא חוסמת את החלק במוחנו המבחין בין טוב לרע. כדי להתמודד עם בעיותינו, עלינו להיות פרקטיים ומציאותיים. אם ברצוננו להיות מציאותיים, עלינו להשתמש באינטליגנציה האנושית שלנו בצורה נכונה, משמע שנחוצה לנו תודעה שלווה. (31.1.2012, 77,285 לייקים) 

  היכולת האנושית להיות באכפתיות כלפי אחרים, אינה דבר של מה בכך או שיש לקחתו כמובן מאליו. ליתר דיוק, זהו דבר שעלינו להוקיר. חמלה הינה פלא של הטבע האנושי, משאב פנימי יקר המציאות, בסיס לרווחתנו ולהרמוניה בחברות שלנו. אם אנו מחפשים אחר אושרנו, עלינו לתרגל חמלה: אם אנו מחפשים אחר אושרם של אחרים, עלינו לתרגל חמלה. (3.2.2012, 62,021 לייקים)

  רבות מהבעיות עמן אנו מתמודדים הן בבסיסן מעשי ידי אדם, כך שבאופן טבעי כבני אדם עלינו להיות מסוגלים לצמצם אותן. אסונות טבע, מצויים כמובן בקטגוריה נפרדת, אך על-פי מדענים סביבתיים אפילו הם מושפעים באופן כלשהו מההתנהגות האנושית. לפיכך, אם אנו אופטימיים, מרחיבים את נקודת מבטנו ופועלים בשיטות מציאותיות, נוכל לתרום להפיכת העולם למקום טוב יותר. (17.2.2012, 51,451 לייקים)

    כולנו מזדקנים, זהו תהליך טבעי. הזמן נע תמיד קדימה, שנייה אחר שנייה. דבר לא יכול לעצור אותו, אך מה שיכולים אנו לעשות זה להשתמש בזמננו בצורה נכונה; זה מצוי בידינו. בין אם אנו מאמינים במסורת רוחנית או לא, עלינו להשתמש בזמננו בצורה משמעותית. אם לאורך ימים, שבועות, חודשים ושנים השתמשנו בזמננו בצורה מלאת משמעות – כשיבוא יומנו האחרון, נהיה מאושרים, לא תהיינה לנו חרטות. (23.4.2012, 81,063 לייקים)

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת