00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אח קטן ל"אהבת חינם" - ירוק עד! בלוג אקולוגי

שלום לכולם! 

ברוכים הבאים לבלוג "אהבת חינם", בלוג שהינו ספריה חיה של חומרים מרחבי העולם ומתרבויות שונות הנוגעים לחיפוש אחר משמעות, התגברות על הסבל, מציאת הטוב וחכמה אוניברסלית.
לאורך 10 שנות פעילותו נאספו כאן המוני סיפורי חכמה, ציטוטים, שירים, מצגות וסרטונים, שמטרתם להעלות את המודעות לכך שאפשר לחיות אחרת.

מטרת הבלוג היא קידום אג'נדה אלטרנטיבית להפצצה השלילית שאנחנו חווים סביבנו ועלינו יום-יום.
בעיתונות, באינטרנט, בטלוויזיה, בחדשות, בכבישים - אנו מקבלים תזכורות למצב העגום שהאנושות הביאה על עצמה: אלימות גואה, פשע ברחובות, חוסר צדק חברתי, התלהמות טוקבקים, פערי מעמדות, מצב אקולוגי מדרדר, הזנחת ופגיעה בקשישים, נכים, נרקומנים, זונות ושאר נדכאי החברה, פחד ואלימות כלפי הזר והשונה, הומופוביה, אנטישמיות, גזענות - ומעל הכול מרחפת לה כותרת-על רווית דם - "שנאת חינם".

הואיל וביקשתי לעצמי מקור אינפורמציה אינטרנטי שפוי, איכפתי, אקולוגי, מעשיר ונעים וויזואלית - ולא מצאתי אפשרויות רבות - הרגשתי שהחובה על מילוי החלל הריק חלה על זה שמרגיש בו.

הבלוג מלא בכל טוב; מצד ימין יש רשימה מפורטת ועשירה של ציטוטים, נאומים, סיפורים ועוד, אתן/ם מוזמנות/ים לצלול ולהנות!

לאחר תקופת מה שבא יצאתי להתרעננות מעידכון הבלוג (בכל זאת 10 שנים), גמלה בלבי החלטה להרחיב את הפעילות לבלוג נוסף, המוקדש הפעם כולו לנושאים אקולוגיים וסביבתיים.

אמנם כתבתי כאן בעבר לא מעט על נושאי איכות הסביבה (כמו למשל: שלל עצות אקולוגיות / נאום סוורן סוזוקי / מכתבו של צ`יף סיאטל ועוד) אך הרגשתי שנחוצה לי פלטפורמה קצת יותר יסודית ועשירה לטובת הנושא הכל כך חשוב הזה. 

בבלוג החדש – "ירוק עד" אוסיף בכל יום מחשבה אחת על אקולוגיה ואיכות הסביבה.
המחשבה היומית יכולה לבוא לידי ביטוי כתמונה, סרטון, רעיון או ציטוט, טיפים ירוקים, המלצות שונות ועוד.


כולכן/ם מוזמנות/ים להקליק ולבקר בבלוג החדש ולקבל עידכונים אקולוגיים, ישירות למייל:

ירוק עד

לדף הרשומה

סיפור לחנוכה - הזקנה והמנורה הקטנה

לכבוד חג האורים הבאתי סיפור מהמסורת הבודהיסטית.
האור שאנו רואים הינו קרינה אלקטרומגנטית, אותה אנו חווים דרך עינינו באורי גל שונים; עם זאת תופעת האור הפיזי נמשלה בתרבויות רבות לחכמה, הכרה ואמת.
היכולת להאיר חלל חשוך מסמלת את היכולת האנושית להכניס סדר, משמעות וכיוון לכאוס, הדלקת אור היא פעולה אקטיבית של הוספת טוב.
לא במקרה במקומות רבים בעולם חוגגים בשעה החשוכה ביותר בשנה (לב החורף) חגים הקשורים לאור ולהארה - חנוכה אצל היהודים והחנוכייה המאירה בחלונות, חג המולד הנוצרי עם עץ האשוח המאיר את הבית, חג הבודהי (הארה) המציין את הארתו של הבודהה במדינות אסיאתיות, חג היול (Yule) של העמים הגרמאנים, ועוד חגים רבים.

ברגעים החשוכים ביותר, כולנו זקוקים לתזכורת שהאור לעולם לא חדל מלהתקיים ואין אדם טוב יותר מאשר אנחנו עצמנו שיאיר את החשיכה.

חג אורים שמח!
ינון

   Yellow Candle Clipart   

הזקנה והמנורה הקטנה

לפני שנים רבות, בערב חשוך אחד, התכונן בודהה לשאת דרשה על הר גבוה.
קהל עצום ורב חיכה לשמוע את דבריו של המורה הגדול שזכה בהארה, ההמונים הצטופפו בציפיה לחזות בבודהה.
הלילה כבר ירד והחושך כיסה את הכל, והמבקרים והנזירים הדליקו מנורות שמן לכבוד המורה.
כל אחד התחרה בידידיו ובשומעים האחרים על הזכות לשאת את המנורה המפוארת ביותר, הגדולה ביותר, הצבעונית והמקושטת ביותר.
כל מנורה הייתה מופלאה מקודמתה, נראו שם מנורות מכל הסוגים והמינים, כולן עשירות ומפיצות אור.

אל המקום הגיעה גם אישה זקנה אחת, שנשאה מנורה קטנה ועלובה יותר מכל המנורות האחרות שהיו שם.
אותה אישה באה לשמוע את דבריו של הנאור בתקווה לזכות בגילגול טוב יותר בחיים הבאים.
כל חייה הייתה הזקנה ענייה מרודה, למרות שעבדה והרוויחה את לחמה ביושר, כך יכלה להרשות לעצמה רק את מנורת השמן העלובה.
היא הניחה את מנורתה בין המנורות האחרות, המפוארות והגדולות, למרות הלעג והזלזול בעיני האנשים שסביבה על גודלה הזעיר ועליבותה של המנורה.

בודהה החל לשאת את דבריו וההמון החריש.
במרחק נשמע לפתע רעם, ברק הבריק וסערה פרצה פתאום.
רוח גדולה וקרה נשבה והמנורות הרבות לא הצליחו לעמוד בחוזקה של הרוח השורקנית וכבו כולן וחשיכה השתררה סביב.
כשהתרגלו העיניים לחשיכה הפתאומית, החלו להבחין כולם במקור אור קטן וזעיר המתנוצץ בינות למנורות, הייתה זו מנורתה המרופטת של האישה הזקנה.
כיוון שהיתה זו מנורה קטנה, הגנו עליה המנורות האחרות מן הרוח והיא נותרה היחידה שדלקה באור בוהק בחשיכה.

ירד בודהה אל תוך ההמון הנסער, לקח את המנורה והדליק בה, בזו אחר זו את כל המנורות האחרות ואז אמר: "כל עוד ישאר ניצוץ אחד קטן, ניתן יהיה להדליק את שאר המנורות האחרות.  ניתן להדליק אלפי נרות באמצעות נר אחד, וחיי הלהבה לא יתקצרו. אושר לעולם לא פוחת כשחולקים אותו עם האחר." 

המצגת שלפניכם מספרת את תמצית הסיפור הנ"ל. למצגת: לחצו כאן

   Yellow Candle Clipart   

"מעט מן אור דוחה הרבה מן החושך."  (הבעל שם טוב)

"המדליק נר מנר, הנר דולק וחברו אינו חסר."  (במדבר רבה, פרשה י"ג)

"מדוע מברכים להדליק נר חנוכה, ולא להדליק נרות חנוכה?  מפני שכל זמן שיש פירודי דעות אין הקדושה מתבססת בעולם וברכת העתיד שכל המאורות כולם יהיו למאור אחד גדול".  (הרב קוק, מועדי הראיה קסד)

לדף הרשומה

ציטוטים ומשפטים של מרילין מונרו

מרילין מונרו נולדה ב 1.6.1926 בשם נורמה ג'ין מורטנסן - בייקר (Norma Jeane Mortenson - Baker).

רובנו מכירים אותה בזכות תפקידיה בקולנוע (בעיקר של הבלונדינית הטיפשה), היותה סמל המין בהא הידיעה של שנות החמישים ובעיקר בזכות הבלונד הנצחי. נוכחותה הנשית ממשיכה להפעים עד ימינו מליוני מעריצים ברחבי העולם ושמה הפך נרדף לזוהר, יופי, ונוכחות נשית ממגנטת. מעטים נחשפו לדעותיה המגוונות והייחודיות לזמנה על קריירת המשחק שלה, יחסי גברים-נשים, יופי, מתירנות מינית ועוד, אותן ננסה לחשוף כאן. בחרתי לתרגם את הציטוטים ללשון נקבה, גם כי לרוב פנתה מרילין בדבריה לנשים, וגם כי הרוח השורה בהם נשית בעליל, אך הם מיועדים כמובן לנשים ולגברים כאחד.

לצד דמותה הקולנועית, הכילו חייה האישיים של מרילין יסודות טראגיים. ילדותה של נורמה ג'ין הייתה קשה: את שנות ילדותה היא העבירה בבתי יתומים ומשפחות אומנות, לאחר שאביה ואמה המעורערת בנפשה נפרדו בינקותה. בגיל 11, באחת מאותן משפחות אומנות חוותה נורמה ג'ין התעללות מינית חוזרת ונשנית ע"י אבי המשפחה, וכך קרה גם במשפחה אחרת אליה התגלגלה.

בבגרותה אמרה פעם על אודות הילדה הקטנה שהייתה: "עם כל ההצלחה הסובבת אותי, אני עדיין יכולה לחוש את עיניה המפוחדות מביטות דרך עיני. היא ממשיכה לומר, 'מעולם לא חייתי, מעולם לא נאהבתי', ולעתים קרובות אני מתבלבלת וחושבת שזו אני הדוברת." 


אחד מציטוטיה מעיד על הפער הפנימי שחשה בין נורמה ג'ין הקטנה ומהותה הפנימית: "לא הענקתי תשומת לב רבה לשריקות ולצעקות, למעשה, לא ממש שמעתי אותן. התמלאתי בתחושה משונה, כאילו הייתי שני אנשים. אחת מהן הייתה נורמה ג'ין מבית היתומים שלא הייתה שייכת לאיש; האחרת הייתה מישהי שאת שמה לא ידעתי. אך ידעתי להיכן היא שייכת; היא השתייכה לאוקיינוס ולשמיים ולעולם כולו."

בת 15, נישאה נורמה ג'ין לבן השכנים ג'יימס דוהרטי, כדי שלא תצטרך להמשיך להתגלגל במשפחות אומנות. ב-1943 נשלח בעלה הצעיר לחזית ואילו נורמה ג'ין עבדה במפעל לחלקי מטוסים; סוכן שנשלח לצלם לעיתון את הנשים העוזרות במאמץ המלחמתי גילה את הנערה המצודדת, צילם אותה ועודד אותה לעבור לעבוד בדוגמנות (בצילום משמאל). משלב זה החלה נורמה ג'ין להבהיר את שערה לבלונד. הדוגמנית הצעירה כבשה את שערי המגזינים ומשם הדרך לאולפני הסרטים הייתה קצרה. בהשפעת אחד המפיקים שהעסיקוה החליפה נורמה ג'ין את שמה ל'מרילין מונרו', על שם השחקנית מרילין מילר ושם נעוריה של אמה. 

ב-1946 התגרשו מרילין ובעלה, בעוד הקריירה שלה נוסקת; מרילין קיבלה תפקידים גדולים יותר ותמונותיה הפרובוקטיביות גדשו את שערי המגזינים בכל העולם. עם השנים נישאה מרילין גם לשחקן הבייסבול ג'ו דימאג'יו ולמחזאי היהודי (עבורו התגיירה) ארתור מילר. יש גם הקושרים את שמה לרומנים עם כוכבי קולנוע רבים וכמובן עם נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי.


ב-1955, לאחר שכיכבה בכמה שוברי קופות ענקיים, בהם המשיכה לגלם את הבלונדינית הטיפשה, ביקשה מרילין להפוך לשחקנית דרמתית מוערכת, ועברה לניו יורק ללמוד משחק. מן הציטוטים הבאים ניכר המיאוס שחשה מהדמות המטופשת והסתומה שיצרו לה התסריטאים, לה הייתה חייבת את תהילת העולם ופירסומה.

 
"אם אני מגלמת בחורה מטומטמת ושואלת שאלה מטומטמת, אני חייבת להשלים את התפקיד, מה אני אמורה לעשות, להיראות אינטליגנטית?"

לקריאה זו מצטרף ציטוט הבא, עמוס ביקורת חברתית על אמריקה השמרנית לכאורה, בה ניתן לראות גם כיום תיכוניסטיות מעודדות ביה"ס "חסודות" - המקפידות לפקוד את מועדון התנ"ך, אך חצאיותיהן הזעירות לא משאירות דבר לדמיון, ונשים מניקות בקניון עשויות למצוא עצמן תחת מתקפת ביקורת פוריטנית על ה"חשיפה בציבור", כשאיש אינו שם לב לפרסומת הענק מאחוריה, המציגה אשה חצי עירומה בפוזה מפתה, כמו בקריקרטורה הבאה.

"לאנשים היה נוהג להביט בי, כאילו הייתי איזושהי מראה במקום בן אדם. הם לא ראו אותי, הם ראו את מחשבותיהם הזימתיות, אז הם עטו על עצמם מסיכה לבנה בכך שקראו לי זימתית." 

הציטוט מעיד על יכולת התבוננות מעמיקה על הטבע האנושי, המבקש תמיד להשליך את יצריו ותשוקותיו על הזולת ולאחר מכן להוקיעו על כך. הציטוט מעלה שאלה מהותית - אנו כחברה המעניקה תהילה לנשים בעיקר על פי מראן החיצוני (ולא מדובר רק על דוגמניות, קשה לדמיין כיום זמרת או אפילו מגישת חדשות שאינה "אטרקטיבית" דיה), אם אנו מקדמים אותן בשל מראן החיצוני ודורשים מהן לחשוף עוד ועוד מגופן, האם אנו יכולים להוקיע אותן על זימתיות?

"מעולם לא רימיתי איש, נתתי לאנשים לרמות את עצמם. הם לא טרחו לגלות מי ומה הייתי. במקום זאת הם המציאו עבורי דמות. לא אתווכח איתם, הם בבירור אהבו מישהי שאיננה אני."
 
על יחסי נשים - גברים אמרה: 

"נשים שרוצות להיות שוות לגברים הן חסרות אמביציה."

"כמה שגוי הוא עבור אישה לצפות מגבר לבנות את העולם בו היא חפצה, במקום ליצור אותו בעצמה."

כשאנו קוראים משפטים אלו בקונטקסט של שנות החמישים, ניכרת הרעננות המחשבתית בה הצטיינה מרילין, שלא באה לידי ביטוי בדמויות אותן גילמה בסרטיה. מדבריה עולים חוש בריא של עצמאות, שיוויון וחשיבות הדוגמא האישית.

 
למרות הסיום הטראגי של חייה ונטייתה הדיכאונית, הייתה מרילין אופטימיסטית חסרת תקנה, למרות כל הקשיים המסר העולה מדבריה הוא מסר חזק של מציאת הטוב, שמירה על התקווה ואי-כניעה ליאוש בשל קשיים ונפילות: 
 

"החיים האלו הם מה שתעשי מהם. לא משנה מה, את הולכת לבלגן משהו, זוהי אמת אוניברסאלית. אבל החלק הטוב הוא שאת יכולה להחליט איך לבלגן אותו. בנות תהיינה החברות שלך – הן יתנהגו כך בכל אופן. אך רק זכרי, יש מהן שבאות, יש מהן שהולכות. אלו שנשארות איתך לאורך כל הדרך – הן חברותיך הטובות ביותר באמת. אל תשחררי אותן. זכרי גם שאחיות הן החברות הכי טובות בעולם. באשר למאהבים, ובכן, הם באים והולכים. ומותק, אני שונאת לומר את זה, מרביתם – האמת, פחות או יותר כולם הולכים לשבור לך את הלב, אך את לא יכולה לוותר, כי אם תוותרי לעולם לא תמצאי את הנשמה התאומה שלך. לעולם לא תגלי את החצי שעושה אותך שלמה ושהולך איתך על הכול. רק בגלל שנכשלת פעם אין זה אומר שאת הולכת להיכשל בכל דבר. המשיכי לנסות, החזיקי מעמד, ותמיד, תמיד, תמיד האמיני בעצמך, בגלל שאם לא, מי כן, מתוקה? אז הרימי את הראש, שמרי על סנטר זקוף, והחשוב מכול, המשיכי לחייך, כי החיים הם דבר יפיפה ויש כל כך הרבה דברים לחייך עבורם."  

על היופי הפנימי אמרה:

"כל הילדות הקטנות צריכות לשמוע שהן יפות, גם אם הן אינן."

דווקא משום שהייתה מודל לכל מה שאטרקטיבי ומושך בגוף הנשי, פיתחה מרילין תודעה אתית ברורה לגבי היופי - מה שחשוב באמת הוא היופי המצוי בלב ולא המספר המופיע על סקאלת המשקל או רוחב המותניים:

"לכל הבנות שחושבות שהן שמנות בגלל שהן לא מידה אפס: אתן היפות, זו החברה שמכוערת."


"אני רוצה להתבגר ללא מתיחות פנים... אני רוצה שיהיה לי האומץ להיות נאמנה לפנים שעשיתי. לפעמים אני חושבת שיהיה זה קל יותר להימנע מגיל הזקנה, למות צעירה, אך כך חייך לעולם לא יושלמו, הלא כן? לעולם לא תדעי את עצמך בשלמות."
 

על תפיסה עצמית והערך העצמי אמרה:

"כל אחד מאיתנו הוא כוכב, ואנו ראויים לזהור."

"אני מאמינה שכל דבר קורה עם סיבה. אנשים משתנים כדי שתוכלי ללמוד לשחרר, דברים מתקלקלים כדי שתוכלי להעריך אותם בשעה שהם תקינים, את מאמינה לשקרים כדי שתלמדי בסופו של דבר לסמוך על איש מלבד עצמך, ולפעמים דברים טובים מתפרקים, כדי שדברים טובים יותר יוכלו לקום."

הד לדבריה החכמים אפשר למצוא בכתביהם של פילוסופים רבים, המאיצים בנו לראות את החיים מנקודת מבט רחבה יותר, לא רק כמסכת של אירועים "טובים" או רעים" אלא כשרשרת של סיבה ותוצאה, בה לכל דבר יש משמעות וכל חוויה טומנת בחובה שיעור. ממש כמו בסיפור הזה

מדבריה של מרילין, ניכר שלעולם לא שכחה את השיעורים שלמדה כשהייתה נורמה ג'ין; ההזנחה הרגשית וחוסר החיבה שחוותה בילדותה המשיכו להשפיע על נקודת מבטה על הכמיהה האנושית לאהבה: "נהגתי להביט בפניהם של המאזינים [בכנסיה, י.פ.] בשעה שהכומר היה זועק עד כמה אלוהים אוהב אותם ועד כמה עליהם ללכת בדרך האל הנכונה. היו הן פנים ללא שום טרוניה, רק פנים עייפות ששמחו לשמוע שמישהו אוהב אותם."


"הרצון להיות מישהי אחרת הוא בזבוז של מי שהינך."

"לעולם אינך יודעת מהם החיים, עד שלא חיית אותם."

"כולנו צריכים להתחיל לחיות לפני שנהפוך זקנים מדי. פחד הוא טיפשי. כך גם חרטות."

"תמיד זכרי לחייך ולהעריך את מה שיש לך בחיים."
 

לדף הרשומה

שיעורי החיים - סיפור

מדוע יש רע בעולם?
התשובות לשאלה הכבירה הזאת מגיעות ממרבית הפילוסופיות ודתות העולם, בעבר ובהווה.
הניסיון האנושי לברר מהן סיבות האירועים ומדוע חלקם "טובים" וחלקם "רעים" עבורנו, הינו עתיק כימי האדם עצמו והתשובות רבות ומגוונות.
הסיפור הבא שלפניכם, המתגלגל במיילים, מציע אף הוא תשובה מסוימת לשאלה זו, הפעם על דרך השלילה.
הייתכן ולא היינו מסוגלים ללמוד על הטוב אלמלא היה כל כך הרבה רע?

"לעולם לא היינו יכולים ללמוד איך להיות אמיצים וסבלניים, אם הייתה רק שמחה בעולם. העושר המופלא של החוויה האנושית היה מאבד במידת מה מאושרו המתגמל, אם לא היו מגבלות שעליהן יש להתגבר. פסגת ההר לא הייתה כה נהדרת, אלמלא היו עמקים חשוכים שיש לחצותם." (הלן קלר)

ניתן לסיפור לפרט את הרעיון בעצמו,

תיהנו!


ינון


שיעורי החיים

נשמת אישה קשישה נפטרה בשיבה טובה והלכה לעולמה לאחר שחיה חיים ארוכים ומכובדים, מלאי הישגים וניסיונות. 
למרות שבמבט אחורה על חייה הייתה מרוצה, כשעלתה לשמיים, החליטה הנשמה שהיא חייבת לברר שאלה שהציקה לה מאז ומעולם. 
פנתה הנשמה אל המלאך השומר שקיבל את פניה בשערי גן העדן וביקשה שיסביר לה: "אם האדם נברא בצלם אלוהים, ואם כל בני האדם נבראו שווים - כיצד זה יתכן שבכל זאת יש כל כך הרבה עוול על פני האדמה ושבני האדם מתייחסים כה רע איש אל רעהו? האם הרע קיים בצלם אלוהים? ואם לא - מניין הוא נכנס ללבות בני האדם, שאמורים להיות בצלם האל הטוב?"

המלאך הביט בה וחייך, כאילו שמע תמיהה זו פעמים רבות בעבר וענה לה בעיניים בוהקות: "ראי חביבתי, זה אולי קשה לכן נשמות בני האדם להבין, אך לכל אדם הנכנס אל חייכן יש שיעור מיוחד ללמד אתכן, ושום דבר אינו מקרי. רק באמצעות שיעורים אלו, או הניסיונות שאתן חוות עם אותו אדם אתן מסוגלות ללמוד את החיים."

תשובת המלאך הקורן הביכה את הנשמה, שלא הצליחה להבין איזו מין "שיטת לימוד" זו, והיא שאלה אם יוכל להרחיב את ההסבר החידתי. המלאך כמו חיכה לשאלת ההבהרה ואמר לה בחיוך:

"זה הכול על דרך ההיפוך, מבינה?

כשמישהו משקר לך - זה מלמד אותך שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. האמת מצויה לפעמים עמוק עמוק מתחת לפני השטח. למדי להסתכל מתחת למסכות שאנשים שמים על פניהם אם את רוצה באמת לדעת מה יש בלבם. הסירי את המסכה שלך עצמך, אם את רוצה להניח לאנשים לראות באמת מי את.


כשמישהו גונב ממך - זה מלמד אותך ששום דבר אינו נצחי. כל מה שהגיע אליך ביום מן הימים - בשלב מסוים גם ילך. הבנה זו עשויה לעזור לך להפנים שיש להעריך תמיד את מה שמצוי בידך כרגע. אף פעם אינך יכולה לחזות מתי אותו דבר או קשר אנושי יאבד לך. אל לך לקחת חברים ובני משפחה כדבר מובן מאליו, כיוון שהיום והרגע הינם הדברים הנצחיים היחידים. כל השאר הוא בן חלוף.

כשמישהו פוצע אותך - זה מלמד אותך שיעור מאלף על מצבו השברירי של גוף האדם. הגני על הגוף, מכונה ביולוגית מתוחכמת המשמשת לך בתקופת חייך כמרכבה, ושמרי על תקינותו ככל שתוכלי, כי זה כלי הקיבול בתוכו את שוכנת בעולם המבוטא. את יכולה לפעול בעולם רק כל עוד הגוף חי ופועל בצורה תקינה. 

כשמישהו צוחק עלייך - זה מלמד אותך שאין בעולם שני אנשים זהים. כשאת פוגשת אנשים שהם שונים ממך, אל תשפטי אותם על פי איך שהם נראים או מתנהגים כרגע, אלא בססי את דעתך על פי מה שנמצא פנימה בתוך לבם. למדי לחשוף מה מצוי בתוך לבם, למרות המסכה הזמנית הניצבת למולך.

כשמישהו נוטר לך טינה - זה מלמד אותך שכל אחד עלול לטעות, גם את. אם מישהו טועה כלפייך, בשוגג או בכוונה תחילה, המחווה האצילית ביותר היא לסלוח לו באמת, מבפנים, ללא העמדת פנים. לסלוח לאלה שפגעו בך זה לפעמים הדבר הקשה ביותר והמכאיב ביותר מבין הניסיונות שהחיים מעמידים בפנינו, אבל זה גם אחד הדברים האמיצים ביותר שאדם יכול לעשות.

כשמישהו אהוב בוגד בך - זה מלמד אותך לעמוד בפני פיתויים ולהתנגד להם. הפיתויים מסיתים אותך ממה שבאמת חשוב בחיים וממקדים את תשומת לבך בעצמך ובסיפוק רצונותייך האנוכיים. זהו אחד האתגרים הגדולים ביותר בחיי אדם. עמדי על המשמר כדי לא להתפתות לדברים הלא נכונים. שכרך יהיה בהנאה מהרגשה מתמשכת של שביעות רצון והערכה עצמית על עמידותך והתמדתך, במקום העונג הרגעי שהפיתוי מציע לך.

כשמישהו מרמה אותך - זה מלמד אותך שתאווה וחמדנות המונעת מאנוכיות היא משורשי הרע בעולם. שאפי להגשים את חלומותייך, לא משנה כמה נשגבים הם. אל תרגישי אשמה על התגשמותם ועל הצלחתך, אך גם אל תרשי לדבקותך בדרך להגשמת מטרותייך להסיט אותך מדרך הישר ולזהם אותך בפעילות חורשת רעה כלפי אחרים.

כשמישהו שם אותך ללעג - זה מלמד אותך שאף אחד לא מושלם. קבלי את האנשים בשל המעלות שלהם, והיי סבלנית כלפי מגרעותיהם. אף פעם אל תדחי מישהו בגלל חסרון שאין לו כל שליטה עליו."

הנשמה שתתה את דברי המלאך בצמא, והצטערה על שלא היה בידיה המפתח להבנת השיעורים הללו בעודה בחיים.
"נו מילא, אנסה להפנימם ולתרגלם בפעם הבאה שאלבש גוף אנושי," אמרה לעצמה.
עם זאת עדיין טרדה אותה מחשבה נוספת - בין כל השיעורים שפירט המלאך לא היה ולו גם שיעור אחד המאפשר ללמוד ממעשיו הטובים של האדם - רק ממעשיו הרעים, על דרך השלילה.
היא שאלה על כך את המלאך, והוא ענה לה: "שאלה חשובה שאלת, והיא המפתח להבנת השיעורים כולם. הדבר הטוב היחיד הטמון בבני האדם, הוא יכולתם לאהוב. בכל מעשה של אהבה, יש שיעור." 
גם הפעם ביקשה הנשמה מהמלאך לפרט, והוא הוסיף:

"כשמישהו אוהב אותך - זה מלמד אותך על חשיבות טוב-הלב, הענווה, החמלה, הקבלה - ובמאזניים הגדולים של החיים, כל השיעורים הללו מהווים משקל נגד מכריע לרוע. על כל מעשה רע ומפריד עשוי להגיע מעשה טוב ומאחד, רק לאדם עצמו יש את הכוח המיוחד לשלוט על האיזון בין אלה לאלה ולהביא לצדק. עם זאת, מאחר ושיעור האהבה אינו מופנם תכופות מספיק, הכוח המצוי בידיהם של הבריות להיטיב הולך ונחלש, הולך ומתפוגג. כך מופר האיזון בין טוב לרע, והרוע מנצח.

זוהי התשובה לשאלתך הראשונה - האדם אכן נברא בצלם האל, עם היכולת לשלוט במציאות באמצעות בחירותיו, יום-יום, שעה-שעה, וכך למעשה לברוא אותה. אם העולם מלא בעוול זה אך משום שבני אדם בחרו מתוך הבחירה החופשית שניתנה להם, להטות את כפות המאזניים לכיוון ההפרדה וההרס. 

כשאת נכנסת לחייו של אדם אחר, זכרי - גם את משמשת שיעור עבורו! יש לך כוח משמעותי להביא לשינוי בחייו, גם באמצעות המעשה הקטן לכאורה ביותר. בין אם במתכוון ובין אם במקרה, חשבי בלבך איזה שיעור את רוצה להיות עבורו? האם תלמדי אותו על דרך החיוב, שיעור של אהבה, או שיעור על דרך השלילה? האם לאורך חייך תוכלי לזקוף לזכותך יותר הצלחה בניסיון להביא אושר לאחרים מאשר פגיעות? מה תביאי יותר לחיי אחרים – אושר ונחמה, או צער ועצב? הבחירה מצויה בידיך, עשי מה שלבך חפץ."

לדף הרשומה

משל העוגיות של סבתא מזל

הפעם לפניכם סיפור משל חביב, על סבתא חכמה שיודעת היטב מה לענות לילד שכלום לא הולך לו כמו שצריך.
לפעמים כשהחיים מנחיתים עלינו קושי, ואז עוד אחד ועוד שניים, מושך לעטות פנים חמוצות, להתמרמר ולהחליט שזהו - החיים לא משהו.
דווקא ברגעים כאלו - צריך לצדנו איזו סבתא מזל חכמה, שתזכיר לנו מה באמת חשוב בחיים.

תיהנו!


ינון

            

משל העוגיות של סבתא מזל

בועז הקטן, ממורמר וכעוס, הגיע אל סבתו מזל והתלונן בפניה: "סבתא... הכול לא מסתדר לי בחיים, הכול מתקלקל, שום דבר לא מצליח לי. קשה לי בבית הספר, נמאס לי להכין שיעורים, ההורים לא מבינים אותי, ומיכל שאני מחבב מהכיתה המקבילה לא רוצה אותי. למה זה צריך להיות ככה? אוף, איזה חיים..."

סבתא מזל, שהייתה באמצע הכנת עוגיות, ליטפה את ראשו הקטן, נישקה וחיבקה אותו בניסיון לנחמו.
"בא לך אולי משהו טעים לאכול?" שאלה אותו בקריצה.
"בטח" - ענה לה בחיוך, מכיר היטב את עוגיותיה של סבתא מזל.
"הנה קח לך קצת שמן בישול," אמרה, מגישה לפניו את בקבוק השמן שעל השולחן.
"איף!" - אמר בועז מעקם את אפו, "זה מגעיל!"
חשבה סבתא מזל ואמרה: "אז אולי, מה דעתך על כוס קמח?
"איכככס! מה, אני אחנק אם אני אוכל קמח!"
"אולי אתה מעדיף בעצם כמה ביצים טריות? תראה את הצהוב של הביצה כמה הוא רוטט! או כפית אבקת אפייה, ישר לפה?"
בועז התחיל להתעצבן: "סבתא, מה קרה לך? כל הדברים האלה מגעילים אחד אחד!"

ענתה לו סבתו: "נכון חמודי, לכל חומרי הגלם הללו יש טעם נורא ואיום כשלעצמם, אחד אחד. אבל - כשמערבבים אותם ביחד, ובכמויות הנכונות, יוצאות לך עוגיות מדהימות!"
המתינה סבתא מזל דקה קלה, לראות אם דבריה הובנו, ואחר משיכה: "גם אלוהים פועל בדיוק כך. פעמים רבות אנחנו תוהים מדוע הוא מעביר אותנו דרך ניסיונות וקשיים, ומדוע בכלל הם מהווים חלק מ"התפריט" שהוא נותן לנו. אבל, אם אתה מבין את משל העוגיות, אתה תבין גם שבסופו של דבר הכול מסתדר לטובה, והחיים יפים. צריך לראות את התמונה בכללותה, ולא רק מרכיב זה או אחר..."

"יש לך חדר משלך?" שאלה סבתא מזל.
"ברור! מה שאני אגור עם מיקי התינוקת?" ענה בועז מיד.
"ויש לך ילקוט חדש ליומולדת שביקשת?"
"כן עם רובוטריקים!" ענה בועז, מחייך.
"אל תשכח לעולם מה יש לך.
 אתה מתעורר כל בוקר ונושם אוויר מלוא ריאותיך, יש לך בגד ללבוש ונעל לנעול, ואוכל לאכול, יש לך חברים, והורים שאוהבים אותך ומפרנסים אותך. הרגליים שלך עובדות והולכות וגם העיניים שרואות, ואתה מקבל השכלה טובה וביום מן הימים בזכותה תמצא עבודה טובה ותוכל להרוויח כסף ולעזור לאנשים שלא היה להם כל כך הרבה מזל כמו לך..."

"ויש לך גם סבתא שאוהבת אותך!" הוסיפה לאחר מחשבה קלה.
"ועכשיו בוא ונלך לאפות קצת עוגיות."

            

"צריך להשלים עם כך שלא הכל ולא תמיד, יכול להיות על הצד הטוב ביותר. יום אחד שמח ויום אחד עצוב, דבר אחד מצליח והאחר לא... שום דבר אינו יכול להיות מושלם בתכלית השלמות." (יאנוש קורצ'אק(

"
לעולם לא היינו יכולים ללמוד איך להיות אמיצים וסבלניים, אם היתה רק שמחה בעולם. העושר המופלא של החוויה האנושית היה מאבד במידת מה מאושרו המתגמל, אם לא היו מגבלות שעליהן יש להתגבר. פסגת ההר לא היתה כה נהדרת, אלמלא היו עמקים חשוכים שיש לחצותם." (הלן קלר)

"
בכל פעם שדבר מה רע קורה לנו, עלינו לשאול את עצמנו, לאחר הסבל הראשוני, כיצד נוכל להפוך אותו לטוב. משום כך עלינו לתפוס את ההזדמנות - משורש מר אחד, להפריח אולי פרחים רבים." (ג'יימס הנרי לי האנט)

         

לדף הרשומה

האבנים שאנו סוחבים - משל ליום כיפור

לרגל יום הכיפורים הבאתי סיפור משל יהודי.
המשל מביא בצורה יפה את חשיבותו הרבה של חשבון הנפש, חקירה פנימית כנה המבקשת לראות היכן טעינו וכיצד ניתן לתקן.

מעידות ומעשים שגויים "גדולים" ניכרים יותר לעין, ורגשות האשמה מובילים אותנו לחפש תיקון מהר ככל שנוכל, כי חרטה גדולה רובצת על כתפינו; קשות יותר לטיפול הן החרטות הקטנות של היום-יום, מעשים "זניחים" קטנים לכאורה, שרק אנחנו בסתר לבנו יודעים שהיינו לא בסדר...
האם נטייה לשקר שקרים "לבנים" קטנים לעתים קרובות חמורה פחות משקר גס ששיקרנו פעם אחת?
האם הקנטות, עקיצות והעלבות קטנות מסוג "זה רק בצחוק" פוגעות פחות מאמירה חדה שביקשה לפגוע?

"אל תתעלמו מפעולות שליליות רק משום שהן קטנות; יהיה הגץ קטן ככל שיהיה, הוא עלול לשרוף ערימת חציר בגודל הר. אל תתעלמו ממעשים טובים קטנים, בחשבכם שאין בהם כל תועלת; אפילו טיפות מים זעירות תוכלנה לבסוף למלא כלי גדול."  (בודהה)

גמר חתימה טובה!


ינון 

    ASU030_AR-006.png        ASU005_AR-001.png    ASU025_AR-005.png    ASU035_AR-007.png    ASU020_AR-004.png

האבנים שאנו סוחבים

מעשה ברב צדיק, זקן וחכם שהיה אהוב ומכובד על כל הבריות.
רבים היו באים אליו ממרחקים לבקש את ברכתו ולהתוודות לפניו על חטאיהם, בתקווה שיעזור להם למצוא תשובה ולחזור לדרך הישר.

באחד מן הימים, באו אליו שתי נשים וברכוהו לשלום.
כששאל אותן לשם מה באו, 
ענתה אחת מהן: "באתי אל הצדיק להתוודות על חטא כבד שחטאתי, והאשמה אוכלת את לבי. אמנם, כבר ביקשתי את סליחת האדם לו הסבותי את הרעה, ובכל זאת אין מצפוני נותן לי מנוחה, כי אינני יודעת אם אלוהים סלח לי, כי חמור מאוד עווני. בקשתי היא כי גם אלוהים יסלח לי".
והצדיק - שמע והחריש.

אחר, פנה אל האשה השנייה ושאלה: "ומדוע הגעת את?"
ענתה האשה השנייה: "אני רק מלווה את חברתי שבאה להתוודות לפניך".
"ומה רצונך בכל זאת?" שאלה הצדיק.
"אם כבר הנני כאן, אשמח לקבל את ברכתך", ענתה האישה.
"יפה מאוד", ענה הצדיק. "ברכתי נתונה לך. אך, חשבי היטב, שמא גם לך יש על מה להתוודות".
ענתה לו האשה המלווה בשלווה: "אין כל דבר המכביד על מצפוני, ברוך השם. ואם חטאתי - הרי אלו חטאים קטנים, עברות קלות וחסרות ערך, ואין טעם לגזול מזמנך היקר ולספר אותן. אלו עברות של מה בכך".

אמר הצדיק לאשה הראשונה: "ראיתי כי נכנע לבבך, ולכן זאת עשי: צאי אל מעבר לגדר ביתי, חפשי והביאי לי אבן גדולה וכבדה ככל אשר תוכלי לשאת, כי גדול העוון שאותו את מחפשת לטהר".
ואל האשה השנייה פנה ואמר: "צאי אף את וצברי אבנים קטנות, כי העברות שעברת קטנות היו".

יצאו שתי הנשים ועשו כמצוותו, האחת הביאה אבן גדולה וכבדה והשנייה הביאה שק ובו אבנים קטנות.
העביר הזקן את עיניו על פני
הסלע הגדול והאבנים הקטנות ואמר להן: "היטבתן לעשות. ועתה, הואלנה והחזרנה את הסלע ואת האבנים ממש למקום שממנו לקחתן אותם. שימו לב שכל אבן תחזור למקומה המקורי. אחר כך שובנה אלי ואגיד לכן את דברי".

    ASU030_AR-006.png        ASU005_AR-001.png    ASU025_AR-005.png    ASU035_AR-007.png    ASU020_AR-004.png

יצאו השתיים מבית הצדיק לעשות כדבריו.

הראשונה, מצאה על נקלה את המקום שממנו לקחה את האבן הגדולה, והניחה אותה במקומה, ואף השנייה טרחה להחזיר את האבנים למקום ממנו אספה אותן, אך לא יכלה, כי לא ידעה לקבוע את מקומן.
חזרה האשה השנייה אל הצדיק עם משא האבנים הקטנות והאשה הראשונה חזרה אליו בידיים ריקות.
אמר אליהן הזקן: "את, הראשונה, הנחת את האבן
הגדולה במקומה כי זכרת מנין לקחת אותה. זכרת את חטאך ומצפונך לא נתן לך מנוח כי רצית לשוב בתשובה. לאחר שהתוודת על חטאך ותיקנת את דרכך באמת ובתמים, נסלח לך. ואלו את, בעלת האבנים הקטנות, חטאת לכאורה חטאים קטנים, קלים ושונים. הם לא הכבידו על לבך ולא הכאיבו לך. לא התחרטת עליהם באמת ומצפונך אינו מייסרך. את גם אינך זוכרת למי חטאת ונראה לך שאלו היו רק עברות קלות. כן גם היום - לא יכולת למצוא את מקומן של האבנים הקטנות. ואיך יסלח לך? אל לנו לראות בחטאים קטנים דבר פעוט, כי מצטרפים הם וגדלים לצל גדול היושב על הלב".

הודו הנשים לצדיק וחזרו אל ביתן, זו לבה קל ושמח ואילו חברתה מלאת חרטה ומחשבות, כיצד תוכל לתקן את דרכה.
כששבה אל ביתה, פתחה פנקס קטן שהיה ברשותה, ולאורך לילה שלם ישבה והפכה בראשה למי הזיקה ובמי פגעה, מתי איחרה, את מי העליבה וממי שאלה ולא החזירה.
לאחר ליל השימורים טרחה והלכה האישה אל בתי כל קרוביה וביקשה את סליחתם, ורבה הייתה הפתעתה שזכרו הקרובים את המעשים הקטנים שעשתה להם, ושמחו בבואה, ואף התנצלו בפניה על דברים פעוטים ששכחה אף היא, והוקל לבבה והחיוך שב אל פניה.

    ASU030_AR-006.png        ASU005_AR-001.png    ASU025_AR-005.png    ASU035_AR-007.png    ASU020_AR-004.png

לדף הרשומה

אמרות חכמה, משפטים וציטוטים על אופטימיות ומציאת הטוב

היכולת להביט על סיטואציה קשה ומורכבת ולראות את חצי הכוס המלאה אינה מובנת מאליה.

רבים מאיתנו חונכנו שלהיות אופטימי ולהאמין בטוב (שבעולם ושבאנשים) משמעו להיות נאיבי, אסקפיסט ואף ילדותי - ואילו לצפות לגרוע מכול הוא הפיתרון ה"בוגר" והמציאותי.
הציטוטים והאמרות שלפניכם היום, עוסקים ביכולתנו להרים את הראש מעל הקשיים הנראים לעין ולהצליח לראות בהם הזדמנויות ואתגרים,ללא שמץ של ציניות.

בדרך כלל כשאני מפרסם רשימת ציטוטים על נושאים שונים, אני משתמש בתואר "פילוסופים" או "חכמים" כדי לתאר את הוגי הציטוטים; הרבה יותר מדויק לכנות את האנשים שהגו את המשפטים שלפניכם - "מהפכנים".
מהפכן נתפס אצלנו בתודעה כאדם לוחמני, היוצא להפגין ברחובות עם אש בעיניים ומירמור גדול בלב על המצב הקיים; ואולי נאמץ מודל חדש של מהפכנות? היכולת לא רק לחשוב אחרת, אלא גם לחיות אחרת, לפי צו לבנו ועל אפם וחמתם של אלו הבוחרים לדבוק במוסכמות שאבד עליהן הקלח, ורק משמרות את המין האנושי במצב העגום שאליו הבאנו את עצמנו. 

מהפכן אמיתי לא זורק סיסמאות קלישאיות באוויר, הוא מקדיש את חייו למהלכים ומעשים שישפיעו על העתיד, כך שהחולות הרעות שנגדן הוא יוצא תעלמנה מן המציאות.
המהפכה האמיתית היא דוגמא אישית; בלב הכאוס לשדר שלווה, בעיצומו של ריב לשמור על פיוס, בסיטואציה של חוסר אמון להביא אמת.

לחיי המהפכה
!


ינון

  הסוד לחיים ארוכים במלה אחת: אופטימיות. אני מסתכלת על הטוב. כשאת רגועה, הגוף שלך תמיד רגוע. כשאת פסימית, הגוף מתנהג באופן לא טבעי. זה תלוי בנו אם אנחנו מסתכלים על הטוב או על הרע. כשאת נחמדה - אנשים נחמדים אליך. כשאת נותנת - את מקבלת." (אליס הרץ-זומר)

  למול כל האתגרים אותם אנו פוגשים כיום, האם האופטימיות שלי בנוגע לעתיד האנושות הינה אידיאליסטית? יתכן שכן. האם היא לא מציאותית? וודאי שלא. זה מגוחך להישאר אדיש לאתגרים שבפניהם אנו עומדים. אם המטרה נאצלת, אין זה משנה אם היא תוגשם במהלך תקופת חיינו או שלא. מה שעלינו לעשות אם כך, זה להמשיך לשאוף ולהתמיד ולעולם לא לוותר." (הדלאי לאמה ה-14)

  אופטימיות הינה האמונה שמובילה להישג. דבר אינו יכול להיעשות ללא תקווה ואמון. אף פסימיסט לא גילה מעולם את סודות הכוכבים, או חקר ארץ בלתי ידועה, או פתח דלת חדשה עבור הרוח האנושית." (הלן קלר)

  הייתה לי אחות תאומה - אותה אמא, אותו אבא, אותו חינוך. היא הייתה מוכשרת להפליא, אך פסימיסטית, אני הייתי ההפך. זו הסיבה שאני כל כך זקנה, אני משוכנעת. אני מחפשת אחר הדברים הנחמדים שבחיים. אני יודעת על אודות הדברים הרעים, אך אני מביטה רק על הדברים הטובים." (אליס הרץ-זומר)

  אני מסרב להשלים עם המחשבה הצינית שגורלן של אומות להידרדר, בזו אחר זו, במדרון מיליטריסטי אל תופת של חורבן. אני מאמין שלאמת הבלתי-חמושה ולאהבה שאינה תלויה בדבר תהיה המילה האחרונה. לכן הצדק, גם אם הובס זמנית, חזק יותר מן הרע החוגג את נצחונו." (מרטין לותר קינג)

  כל יום, חשוב בשעה שאתה מתעורר: היום אני בר מזל להיות חי, יש ברשותי חיי אנוש יקרים, אני לא הולך לבזבז אותם. אני הולך להשקיע את כל האנרגיות שלי בלפתח את עצמי, בלהרחיב את לבי כלפי אחרים, בלהשיג הארה לרווחתם של כל היצורים החיים. אני עתיד לחשוב מחשבות חיוביות כלפי אחרים, אינני הולך להיות עצבני או לחשוב רעות אודות אחרים. אני עתיד להועיל לאחרים ככל שאוכל." (הדלאי לאמה ה-14)

  התייצבו למול הפגמים שלכם והכירו בהם; אך אל תניחו להם לשלוט בכם. אפשרו להם ללמד אתכם סבלנות, חביבות, תובנה. הצלחתכם ואושרכם שוכנים בתוככם; החליטו להישאר שמחים, ושמחתכם תיצור כוח בלתי מנוצח כנגד קשיים." (הלן קלר)

  אינני מפחדת מסערות, משום שאני לומדת כיצד להשיט את ספינתי." (לואיזה מיי אלקוט)

  רק כשאת כל כך מבוגרת את מודעת ליופי של החיים. אנשים צעירים לוקחים הכול כמובן מאליו, בעוד שאנחנו, המבוגרים, מבינים את הטבע. מה שלמדתי, בגילי המתקדם, הוא להיות אסירת תודה. יש לנו חיים יפים. יש חשמל, מכוניות, טלגרף, טלפון, אינטרנט. יש לנו גם מים חמים כל היום. אנחנו חיים כמו מלכים. התרגלתי אפילו למזג האוויר הגרוע בלונדון... על כל פנים, החיים יפים, יפים מאוד. וכשאת זקנה את מעריכה אותם יותר. כשאת זקנה יותר את חושבת, את זוכרת, איכפת לך ואת מוקירה. את אסירת תודה עבור הכול. עבור הכול." (אליס הרץ-זומר)

  האופטימי רואה את הוורד ולא את קוציו; הפסימי נועץ מבטו בקוצים, עיוור לוורד." (חליל ג'ובראן)

  בשעת הקימה בבוקר, חשוב עד כמה יקרה היא הזכות לחיות - לנשום, לחשוב, ליהנות, לאהוב." (מרקוס אורליוס)

  כשדלת אחת של אושר נסגרת, נפתחת אחרת; אך לרוב אנו מתבוננים בדלת הסגורה זמן כה רב, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה עבורנו." (הלן קלר)

  אני מאמין שגם בתוך מטר הפגזים המתפוצצים והכדורים השורקים, יש עדיין תקווה למחר בהיר יותר. אני מאמין שניתן להרים את הצדק, השוכב פצוע ברחובותיה העקובים מדם של אומתו, מעפרו ומכלימתו, ולהמליך אותו על בני האדם." (מרטין לותר קינג)

לדף הרשומה

זרעי טוב לב - סיפור

היום לפניכם סיפור מקסים שנשלח אלי במייל, מאת אלה כנען.
הסיפור כובש בשל התום הילדי שבו, אך המסר אינו רק לילדים...

תיהנו!


ינון

                     

זרעי טוב לב

אחר צהרים אחד, הבטתי דרך חלון המטבח וראיתי את בני בן החמש עודר בגינה.
זה היה מחזה יוצא דופן, כי מיכאל שלי, גם כתינוק לא אהב להתלכלך.
הוא מעולם לא שיחק בארגז החול וממש שנא חול בסנדלים.
יצאתי אל החצר לראות במה מדובר.

"מה אתה עושה?" שאלתי אותו.
"אני מכין ערוגה". ענה בני ונראה רציני מאוד.
החלטתי להשתעשע ולשחק איתו את משחק הניחושים שאנחנו משחקים תמיד.
"תן לי לנחש - אתה רוצה לשתול בערוגה נרקיסים!?"
"לא", ענה בני. "אני לא אשתול נרקיסים".
"אז אולי תשתול כלניות?" "לא", אמר. "גם לא כלניות".
"חרציות?" שאלתי. "לא, אמא", אמר בני. "אני לא מתכוון לשתול פרחים".
"אם כן, אתה בטח מכין ערוגה של ירקות". אמרתי. "יש לי בבית זרעים של עגבניות ופלפלים, רוצה?"
"לא, אמא, אני לא מכין ערוגה של ירקות. וכבר יש לי זרעים".
"אולי אתה מכין ערוגה של עשבי תיבול? אתה הרי יודע כמה אני אוהבת נענע טריה ושמיר טרי..."
"אמא, אני לא מכין ערוגה של עשבי תיבול", אמר בני.
"אני מקווה שאתה לא מתכוון לזרוע ממתקים או זרעים של מסטיק, כי..."
בני חייך אלי. "לא, אמא, הזרעים שאני זורע, הם לא לאכילה".
"ואתה לא מתכוון לשתול בערוגה שלך מטבעות, נכון?"
בני צחק. "אמא, אני יודע שכסף לא גדל על העצים".
"אז מה אתה מתכון לזרוע בערוגה שלך?" שאלתי.

בני פשפש בכיסו והושיט לי את כף ידו הקמוצה.
כשפתח אותה ראיתי בפנים שלושה חרוזים קטנים בצורה של לב.
"אני הולך לזרוע זרעים של טוּב לב".
"למה?" שאלתי המומה.

בני הכין גומות באדמה, והכניס את החרוזים פנימה.
בעודו מכסה את ה"זרעים" סיפר לי: "יצאתי לרכב על האופנים בשביל ליד הבית, ופתאום ראיתי את השכנה גברת רחל, חוזרת מקניות.
היו לה הרבה שקיות ושקית אחת שהיתה מלאה בתפוזים נקרעה וכל התפוזים שהיו בה התפזרו על השביל.
אז ניגשתי אליה ועזרתי לה לאסוף את התפוזים והצעתי לה לשים את השקיות שלה על האופנים שלי, שלא יהיה לה כבד, וככה ליוותי אותה הביתה.
עזרתי לה להכניס את כל השקיות למטבח והיא נתנה לי עוגיה עם תמרים, אבל אמרתי לה שאני לא אוהב עוגיות תמרים, והיא התנצלה שאין לה בבית ממתקים, כשרציתי ללכת היא נתנה לי את החרוזים האלה ואמרה לי שמי שזורע זרעים של טוּב לב, קוטף פירות לנצח".
"אז אתה יודע שאלה חרוזים ולא זרעים", אמרתי, במידה מסוימת שמחתי שבני לא יתאכזב כשה"זרעים" שלו לא יצמחו, מצד שני הייתי מאוכזבת שבני הקטן, גדול ונבון מספיק על מנת לדעת שהחרוזים בצורת לב, אינם זרעים.
"אני יודע", אמר בני. "הרי זרעים של טוּב לב לא זורעים באדמה, זורעים אותם בלב..."

"אז למה בכל זאת הכנת להם ערוגה?" הקשתי עליו. "למה זרעת את החרוזים באדמה?"
"כדי לא לאכזב את גברת רחל", אמר בני, הזדקף וניקה את ידיו מהאדמה.
"אמא, תסתכלי, היא משקיפה עלי מהחלון שלה".

                     

"אפילו יותר מהחום והחיבה אותם אנו מקבלים, חשובים החום והחיבה אותם אנו נותנים. באמצעות הענקת חום וחיבה, בכך שיש לנו תחושה אמיתית של אכפתיות לאחרים, במילים אחרות - באמצעות חמלה - אנו מקבלים את התנאים לאושר אמיתי. יותר חשוב מלהיות נאהב אם כך, זה לאהוב." (הדלאי לאמה ה-14)

"יותר ממה שאנו אוהבים את האנשים על הטוב אשר עשו לנו, אנו אוהבים אותם על הטוב אשר עשינו להם." (לב טולסטוי(

"
גודלם ושיעורם של מעשינו אינם מה שחשוב, אלא כמות האהבה שהוכנסה אליהם." (אמא תרזה(

                     

לדף הרשומה

כמה עניים אנחנו באמת - סיפור

הפעם לפניכם סיפור קצר חביב על עוני, עושר, יחסיות ומה באמת חשוב בחיים.

תיהנו!


ינון


כמה עניים אנחנו באמת

יום אחד, אביה של משפחה עשירה מאוד, לקח את בנו הצעיר לטיול באיזור הכפר במטרה להראות לו עד כמה אנשים יכולים להיות עניים.
האב ביקש להוכיח לבנו כמה בר מזל הוא להיות עשיר וכמה קשים חיי העוני, במטרה שימשיך אחריו את ניהול המפעל המשפחתי במסירות ויגדיל את הונו.

השאיר האב את בנו מספר ימים ולילות בחווה אצל משפחה ענייה מאוד, תמורת תשלום.

בחוזרם מהטיול שאל האב את בנו: "איך היה הטיול חמודי? נהנית?"
"היה גדול, אבא."
"האם ראית עד כמה עניים יכולים אנשים להיות?" שאל האב.
"כן." ענה הבן בחיוך.
"אז מה למדת מהטיול, בן?" שאל האב.

ענה לו בנו: "ראיתי שלנו יש כלב אחד ולהם יש ארבעה.

לנו יש בריכה שמגיעה עד אמצע החצר ולהם יש אפיק נחל שאין לו סוף.

לנו יש בגינה גופי תאורה מיובאים מאיטליה, להם יש כוכבים שמנצנצים בשמי הלילה.

מרפסת הפטיו שלנו מגיעה עד לחצר השכנים, להם יש את כל האופק.

לנו יש משרתים שישרתו אותנו, והם משרתים אחרים.

אנחנו קונים את האוכל שלנו, והם מגדלים את שלהם.

אנחנו רשומים לחדר כושר, הם מתעמלים באוויר הפתוח.

לנו יש מגרש נדל"ן לחיות עליו, להם יש שטחים עצומים שמגיעים מעבר למה שניתן לראות.

לנו יש חומות מסביב לרכושנו כדי שיגנו עלינו, ולהם יש חברים שמגינים עליהם."

 

דברי הבן הותירו את האב המום, והבן הוסיף: "תודה אבא, שהראית לי כמה עניים אנחנו. לימדת אותי שהכל יחסי, מה שאחד רואה כחסר ערך, השני רואה כאוצר... זמן רב מדי התעסקתי עם מה אין לי במקום עם מה שיש לי להציע. תודה אבא!"
ובחיבוק חם הוא עזב את אביו ההמום, ונכנס אל הבית.

לדף הרשומה

אילו יכולתי לחיות את חיי מחדש - אירמה בומבק

את המסר הקצר שלפניכם, כתבה אירמה בומבק, כשגילתה שהיא חולה במחלת הסרטן.

במסר היא נוגעת ברגעים הלכאורה "קטנים" ו"זניחים" של החיים; רגעים של ביחד עם הילדים או עם סבא, הזמנת חברים הביתה ואכילת פופקורן סתם בשביל הכיף - כל מה שאנחנו לא מקדישים לו מחשבה יתרה, עד שהחיים מעמתים אותנו עם סופיותנו שלנו.
בעומדנו למול המוות, אנו לומדים להעריך את הדברים ה"קטנים" שהופכים את החיים לעשירים, ממלאים ומרגשים, שעון החול שאוזל עשוי לעזור לנו 
לערוך חשבון נפש ולראות מה באמת חשוב לנו בחיים, ומה ניתן להותיר מאחור.

האמת היא שלא חייבים להגיע לסף המוות כדי להעריך את מה שיש לנו, צריך רק להחליף את המשקפיים שדרכם אנו רואים; יחד עם הקשיים להצליח לראות גם שאנחנו ברי מזל על מה שכבר יש לנו, להצליח לראות שסך הכול - יש לנו הרבה על מה להודות.

"עליכם לשאול את עצמכם כיצד אתם רוצים לחיות את חייכם. אנו חיים ואנו מתים, זוהי האמת שאנו יכולים להתייצב למולה רק לבדנו. איש אינו יכול לעזור לנו, אפילו לא הבודהא. אם כך שקלו בתשומת לב, מה מונע ממכם לחיות בדרך בה אתם רוצים לחיות את חייכם?" (הדלאי לאמה ה-14)

תיהנו!


ינון

אילו יכולתי לחיות את חיי מחדש - 

הייתי מדברת פחות ומקשיבה יותר.
הייתי מזמינה חברים לארוחת ערב, גם אם השטיח היה מוכתם והצבעים של הספה דהו.
הייתי אוכלת פופקורן בסלון, והרבה פחות דואגת מהלכלוך כשמישהו היה רוצה להדליק אש באח.
הייתי מוצאת את הזמן לשבת ולהקשיב לסבא שלי, בעודו מספר על שנות נעוריו.
לא הייתי מתעקשת לעולם שהחלונות באוטו יהיו סגורים ביום קיץ לוהט, רק בגלל שהרוח לא תהרוס לי את הפן.
הייתי מדליקה את הנר הורוד המגולף בצורת ורד, לפני שהוא איבד את צבעו ויופיו באיחסון.

הייתי יושבת על הדשא עם ילדי, מבלי לדאוג מכתמים ורטיבות.
לא הייתי בוכה וצוחקת כל כך הרבה במהלך צפייה בטלויזיה, אלא במהלך צפייה בחיים.
הייתי לוקחת על עצמי חלק מהמטלות שבעלי לקח על עצמו.
הייתי הולכת למיטה כשהייתי חולה ולא מעמידה פנים שהעולם יתמוטט אם אעדר ליום אחד.
לא הייתי קונה משהו רק משום שהוא שימושי, לא מתלכלך או שיש לו אחריות לכל החיים.

במקום לייחל לסיומם של תשעת חודשי ההריון, הייתי נוצרת בליבי כל רגע ומבינה, שהפלא הזה שגדל בתוכי, הוא ההזדמנות שלי לעזור לאלוהים ליצור נס.

אילו הילדים שלי היו מנשקים אותי בקוצר רוח, לעולם לא הייתי אומרת להם: "אחר כך. עכשיו לכו ותרחצו ידיים ושבו לאכול."

אילו יכולתי לחיות את חיי מחדש, היו בהם הרבה יותר - "אני אוהבת אותך"... "אני מצטערת"...
אך בעיקר, לו הייתי מקבלת הזדמנות נוספת לחיים, הייתי אוחזת בכל רגע ורגע, מביטה בו ובאמת רואה אותו, חיה אותו... ולעולם, לא מוותרת עליו.
 
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ינון פיאמנטה אלא אם צויין אחרת