00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ראיה לטווח ארוך

כמה זמן לא הייתי כאן...
 
ההשראה היתה ממני והלאה. קרו כמה דברים אצלינו, שהשאירו אותי בלי השראה,ובלי אינטואציה.
 
אבל הנה סוף סוף, מה שאני מקווה יתברר כסנונית, ולא הופעת אורח של ציפור נדירה המגיחה רק אחת לשנה...
 
היות ולא כתבתי זמן רב כל כך, אני לא בטוחה שהצלחתי להעביר כאן בסיפור את המסר האירוני בצורה מובנת. לכן, אוסיף כמה מילים בסופו.
 

ראיה לטווח ארוך.

 

זו לא היתה הפעם הראשונה, שבחור נועץ בה עיניים בלי בושה.

 

הוא ישב כמה שולחנות ממנה, על פניו משקפי שמש כהים. וראשו, היה מופנה לכיוונה. דקה, שתיים שלוש…

 

ההרגשה הקלילה של מחמאה מתשומת לב, פינתה לאט לאט את דרכה לתמיהה, על גבול הכעס- איך, איך הוא מעז לבהות בה כך, בבירור, זמן רב כל כך?...

היא התרגלה זה מכבר, לכך שלא פעם נועצים בה עיניים, ולעיתים אף מפטירים הערה כלשהיא. ההבדל שלו זכתה כשיצאה מביתה רכוסה עד הצוואר, לבין אותם ימים, שבהם הרשתה לטפח או שניים לבצבץ, העלתה את חמתה. דומה ששוב ושוב היא נוכחת לגלות, כי המין השני שופט אותה לפי חמוקי גופה, ותו לא!

 

היא ניגשה אליו. דומה שהוא לא יתן לשום דבר להפריע או להביך אותו. הוא לא נראה מובך כלל. היא כחכחה בגרונה, מתעקשת להכריח אותו,להפסיק לבהות בה כאילו היתה בובת ברבי לתצוגה.

 

הוא הסיט את ראשו, ופתח סוף כל סוף את פיו.

 

" את מתכוונת אלי?"- שאל.

 

" כן!. אני מתכוונת אליך!. אם אתה חושב שלא שמתי לב שתקעת את העיניים שלך בי כבר חמש דקות תמימות, אז יש לי חדשות בשבילך. אתה ממש לא יודע לעשות את זה בדיסקרטיות"

 

 "לעשות את מה ?..-הוא ניסה, כך נראה, להתמם.

 

עכשיו הכעס גאה בה. אילו היה מנצל את המצב להחמיא לה, או להתנצל, היא היתה שוכחת מכל העניין. אבל הוא מתעקש, אחרי שבהה בה בצורה כל כך מתריסה, להעמיד פנים שלא אירע דבר??...

 

" לתקוע עיניים במחשוף שלי."- היא אמרה עכשיו בכעס.

 

" יש לך קול נעים,גם כשאת כועסת"- הוא העיר פתאום.

 

" קול?... הרי מעניין אותך רק איך אני נראית!. " ענתה בלעג.

 

הוא השפיל מבט. היא ציינה לעצמה בסיפוק, שפעם אחת הצליחה סוף סוף, להעמיד במקומו את אחד ה `בוהים` כמו שקראה להם.

" אני מתנצל אם הבכתי אותך" אמר לה. " אני חושב שכדאי שאלך עכשיו"

 

הוא משך משהו מתחת לשולחן. כלב גדול הגיח משם.

 

 

היא היתה מופתעת מכדי לענות לו, כשאמר תוך כדי צעידה בעקבות מורה הדרך הנאמן שלו: " יש לך קול נעים.כנראה שאת גם יפה, אם כל כך הרבה אנשים מסתכלים עלייך. אני כמובן לא יכול לדעת. אבל יש לך קול מאוד נעים"…

 

 

 

 כמה מילות הסבר...

 

האירוניה פה, שלא הבחור הוא שבחר להתעמק במה שהעיניים רואות ולא לבדוק לעומק. אלא בעצם היא, שמיהרה לשפוט על פי מראה עיניים.

לדף הרשומה

משהו קצר לרגל יום הרשומה. קצרים\ לא לפני הילדים

כמה זמן לא הייתי כאן...
כן אני מתגעגעת. אבל עסוקה בדברים די שונים.
 
יום הבלוג זה עיתוי טוב לעדכן.
 
אולי אחר כך אוסיף את התמונות. הקטע הזה ישב בסבלנות במסמך וורד, מאז חודש ינואר.
 
 

קצרים\לא לפני הילדים

 

הלווייה

 

קבוצה של אנשים פוסעת בבית קברות. אחת מהן מחזיקה ארון מיניאטורי- בגודל של כדור רגל בערך.

מתקרב מישהו,שלא לבוש בבגדי אבל: מוכנים לתרום?

 

האשה האוחזת בארון: תרמנו כבר!. כל האיברים שלו כמעט הלכו להשתלות.זה כל מה שנשאר!

 

 

קיצור תורים

 

בחור נכנס למרפאה.

הוא פונה לאחראית בקבלה: אני דודקביץ. יש לי תור לעוד חמש דקות לאורטופד.

האחות: תצטרך לחכות. יש עומס של אנשים היום.

הבחור לא נראה מרוצה. הוא מביט סביבו,ניגש לאחד המטופלים,ונותן לו כמה מכות הגונות. דודקביץ: נראה לי שאתה צריך מיון,ולא אורטופד

המסכן ההמום יוצא צולע מהמרפאה.

 

דודקביץ מתיישב מרוצה על כסא עם מגזין,ואומר: אחד פחות...

 

האגואיסטית

 

שתי בחורות יושבות יוחד. אחת מהן מתייפחת: אני כל כך איומה.. את יודעת?... אתמול לירון היתה ישיבה נורא חשובה בעבודה,ולי היה תור לרופא שיניים,ועשיתי לו סצינה כשהוא לא הסכים ללכת איתי למרפאה בגלל הפגישה...

אני כזו אגואיסטית.. כל כך לא מתחשבת..

 

הבחורה השני: "די,אל תבכי...

מציצה בשעון- אני חייבת לעוף.. הבחינה של סוף הסמסטר מתחילה עוד חצי שעה... אני אחזור לכאן מייד אחרי זה ונדבר עוד"

 

המתיייפחת:" את רואה כמה לא טוב לי עכשיו... איך את יכולה לעזוב אותי לבד כשאני ככה?..."

 

 

טלמרקטינג רב שימושי

 

שיחה טלפונית:

איש: "הלו?"

אשה: "שלום,אני רוצה לעניין אותך בהתקנת ג`קוזי בייתי,יש לנו מבצע הנחות מיוחד..."

איש בטון מרוגז:"את מדברת איתי על ג`קוזי?.. אני שובר את הראש איך לסגור את האובר הענק בבנק..."

אשה: "אדוני!. אולי אפשר לעניין אותך בהלוואה לטווח ארוך,בתנאים מצויינים?"

איש: "די נו,את הראש חוררת לי כבר!"

 

אשה: "אדוני,יש לנו תרופה מצויינת לכאבי ראש. שיווק בלעדי אצלינו".

 

האיש טורק את הטלפון.

הטלפון מצלצל שוב,אותה אשה על הקו: "בעיות עם מכשיר הטלפון?- אם מכשיר הטלפון שלכם גורם לשיחות להתנתק באמצע,לא משמיע צלצול,וכיוצא  בזה- לנו יש את התשובה. דור חדש של מכשירי טלפון במבצע תשלומים..."

 

האיש מטיח את המכשיר בקיר...

 

טנסג`נדר

 

אשה שמה עציץ על שולחן הסלון : "איזה מזל שמצאת עציץ כזה...

(צלצול בדלת)

שששש הנה היא מגיעה..."

 

נכנסת אשה גנדרנית ונפוחה מחשיבות עצמית.

אחרי ברכות נימוסין,היא מתיישבת על הספה,ומביטה בעציץ.

 

 "מה זה?...העציץ שאני הבאתי לכם היה ממין זכר,וזה ממין נקבה...?.. "

 

המארחת: "או..."

 

האורחת: "אני אף פעם לא מביאה את הנקבה של זה,כי יש אנשים שאלרגיים לפירות שזה מוציא."

 

המארחת אובדת עיצות לרגע,ואז ניצת רעיון במוחה: "עשינו לו ניתוח.היה נראה לנו ככה... שיותר מתאים לו להיות נקבה..."

לדף הרשומה

כוכב נופל וקם

השיר נכתב לרגל יום הולדת של חובב אסטרונומיה.

 

כוכב נופל וקם

 

img206/4226/7638872mmedmi1.jpg

 

 

הכוכבים דולקים הערב

- נירות של יום הולדת.

הנה אחד נופל,

ומשאלה כמוסה נלחשת.

 

רך בשנים על הכתפיים

`בני,עד השמיים,

אתה תגיע יום אחד`

מצביע על שביל החלב.

 

כבר עלם,

מביט באלם

אל ונוס. מרחוק.

בלתי מושגת,

מושא לחלומות.

 

הכוכבים דולקים הערב

קורצים בחשיכה

`אינסוף דרכים בהם ללכת`

כמו רומזים לך.

 

הלילה,גם אתה כוכב

ואם תיפול- אחזיק אותך.

כל הדרכים פתוחות,כולן,לרווחה.

 

 

לדף הרשומה

שברת- שילמת

יש לי תירוץ מצויין להעדרות שלי ,לפחות בשבועיים האחרונים- שברתי את היד.

באותו מקום בדיוק,בו שברתי אותה לפני שמונה שנים,בסוף ההריון.

וכמובן- אם כבר אז כבר,שברתי את היד שבה אני כותבת ומתפקדת- יד ימין.

הדבר הראשון שעשו איתי בבית החולים- וידאו שגם היד השניה תסבול מכאבים( תקעו לי אינפוזיה)

 

האחות ברנטגן,היתה אכזרית,ממש כמו האחות שצילמה אותי לפני שמונה שנים,בארץ אחרת לגמריי.

מסקנה שלי- משהו בקרני הרנטגן,משפיע על האישיות לרעה..

ממש כמו שגישה לקווים וכל המיכשור של חברות טלפונים,דופקת משהו באי קיו(אם אתם חושבים שרק ` בזק` ייחודית בטמטום שלה,אתם טועים. מניסון,זו מכה כלל עולמית)

אחרי שבוע עם מתקן לבן, החליטו לשדרג אותי-

אח ואחות עמלו לכרוך לי על היד תחבושת שמתייבשת ומתקשה. רבותי- הגבסים של היום זה לא העינוי של פעם- הם לא מגרדים. כך שאם מישהו מכם נמנע מלשבור גפה רק בגלל החשש מהגירוד הנורא- שיקלו שוב את העיניין.

המוזר היה,שאחרי עבודת פיסול שנימשכה לפחות עשר דקות, האחות התחילה לגזור את המתקן . את הצחוק שלי, שמעו בכל המסדרון.

מה ההגיון,שאלתי, לטרוח כל כך על יצירה,ומייד כשהיא נשלמת לגזור אותה??...

מסתבר שגוזרים כדי שאוכל להסיר מידי פעם את הסד הזה מהזרוע.

 

בבית,גיליתי שאני מסוגלת לעשות בשמאל כל מה שאני עושה בתדיר בימין.

להפתעתי,רוב האנשים שדיברתי איתם,אמרו שהם לא מסוגלים לכתוב,או אפילו לכפתר,ביד הפחות חזקה שלהם.

 

מה שהעלה במוחי את הרעיון הבא- אני אופיע בקרקס.

 

אשב מול הקהל, אאפר ביד ימין את צידו הימני של הפנים,

וביד שמאל את הצד השמאלי.

 

הצרה היא,שייש המון פעולות שמחייבות שימוש בשתי ידים בו זמנית. אני מתביישת להודות,אבל אני מתגעגעת אפילו לשטיפת כלים...

 

זהו. אני חיה,ברוך השם,

ומקווה לחזור כמה שיותר מהר לפעילות נורמאלית.

 

אני לא אציע לכם להזהר שלא להחליק על קרח כשאתם יוצאים מהבית בחורף. בישראל,לפחות ברוב המקומות,אין סיכוי לקרח או שלג ברחובות...

 

לדף הרשומה

כן לא שחור לבן. או: רכבות צריך להרוג כשהן קטנות!

הרבה זמן שלא ממש הייתי פה.

את הקטע הבא,דיימנו בקולו של יוסי בנאי זל`,עם מוסיקה מטרטרת מנדנדת ברקע.

אני חושבת שהכל כאן מובן מעצמו,אם יסתבר שהדברים סתומים- אשמח להסביר.

שימו לב לקטגוריה- סאטירה. זה עוד רמז,מעבר לטקסט עצמו.

 

 

כן לא,שחור לבן.

או: רכבות צריך להרוג כשהן עוד קטנות!

 

 

 

שלום רב,אזרחי ישראל.

בצהרי יום שישי

נובמבר,ה 2

אופס.

אנא במחילה מכבודכם.

 

שהרי,אין ברצוני לתת פה במה

לאותה מפלצת איומה

 

וכל איזכור,ושרבוב של פרטים

מנוגד לעקרון התעלמות מפושעים.

 

והנה-רק פתחתי את פי,

וכבר נכשלתי בלשוני.

יום שישי אמרתי..

והרי,ציון יום,בצירוף מינינו,

מזכיר את מצוות המילה מהאל.

 

אם כך- הרשו לי לנסח שוב,מחדש:

שלום אזרחים,שלום רב.

ואיזכור שם החודש- גם הוא

עושה שירות דב לעניננו.

 

אז,שלום רב

המתינו...

רב,לי,רב

הס מהזכיר המילה שלום.

כי.. אותו מעשה איום...

קטע את אותו תהליך,

מביך.. אכן.. מביך.

 

מסתבר,שלא אוכל להוציא מהפה,

הברה בלי לרמוז... על ההוא...

שעשה מעשה נפשע שכזה.

 

 

אולי,ראוי שאשתוק,

עד יום שני,או שלישי, לפחות.

שששש... אף מילה!

( אמרתי מילה?.. אויה לי.. אויה!!)

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של שירה היחידה אלא אם צויין אחרת