00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אורי ואלה 'המסע אל הכנרת' חלק שני. החלק הראשון,ברשומה הקודמת.

(ברחוב)

אשה בתחנת אוטובוס: רגע רגע! הסוודר לך נתפס לי באבזם של החגורה

אורי: יש לך קוצץ ציפורניים?

אשה: מה?

אורי: אולר?

אשה: לא. לא.

אורי: אין לי זמן לזה.

אשה: אתה בטוח שאתה רוצה להוריד את הסוודר? קר וגשם.

אורי:תודה על האיכפתיות הפולנית. אבל אני ממהר.

(בבית של האקס של כנרת)

אורי: זה שוב אני

אבא של נוף: המשחק של החתול והעכבר לא נגמר עדיין? מסרתי לה שחיפשת אותה. אם היא לא יצרה קשר, אז אולי היא לא רוצה.

אורי: היא היתה אצלי בבית.

אבא של נוף: ושכחת לבקש ממנה מספר טלפון או כתובת? אתה לא תעלב אם אני אחשוב שזה נשמע מוזר?

אורי: טוב טוב,רק תגיד לה שתשאיר מספר טלפון כשהיא באה שוב. אני לא הייתי בבית. או שאולי תגיד לי מה השם המלא שלה,ואני כבר אמצא אותה בפייסבוק.

(בבית של אורי)

אלה: שוב חזרת רטוב לגמרי?

אורי: היו הודעות?

אלה: תסתכל על עצמך,מה השיכורה הזו עושה לך. היא שותה, ואתה נרטב כל הזמן.הביאו לך את זה.

אורי: מה זה?

אלה: זה הסוודר שאמא סרגה לך,בשבועות האחרונים שלה.כשהיא לא יכלה להסתובב. מישהי הביאה את זה.אמרה שהשארת את זה אצלה,אחרי שהצעת לגזור את זה!.

אורי: מה את רוצה?

אלה: שלא תזרוק מזכרות לזרים ברחוב.

אורי: אני צריך להתייעץ איתך לגבי בגדים. רק רגע.

אלה: אמרתי מה שהיה לי להגיד בנושא... לאיפה הלכת? אבא?

אורי: מה את אומרת? אני אראה מגוחך בזה?

אלה: חליפה? היא באמת סובבה לך את הראש לגמרי!.מה זה הגינדור הזה? אתה אף פעם לא לובש חליפות,גם לא לדייטים.

אורי: לאזכרה!. החליפה הזו היא מהבת מצווה שלך.היחידה שייש לי.

אלה: אבא, שנינו לא נכנס לבגדים מהבת מצווה שלי. לא אני,ולא אתה.

אורי: צודקת. אני צריך לשכור חליפה,אם ככה.

אלה: טוב,נלך מיד על הבוקר.אם אתה לא במעצר בית.

אורי: מעצר בית?

אלה: אולי החלטת ללא לזוז מכאן,עד שהכנרת תרד שוב מטבריה לתל אביב?...

אורי: אני אמצא אותה בפייסבוק.

אלה: תכתוב לה על הקיר, שהיא מקיאה במוניות!

(בבוטיק בגדי גברים)

אורי: אני צריך... משהו מכובד.

אלה: אבא, זו על הבובה מימין נראית מתאימה!

מוכר: חליפה לחתונה של הבת?

אבא: לא... אזכרה.

מוכר: החליפה שהבת שלך הציעה, יכולה להתאים. רק נשנה את העניבה.זה יעבור אותה מבגד של חגיגות,ל... משהו יותר רציני.הנה- תסתכל רגע על איך שהיא נראית עם העניבה עם האיקונים של הסיימליז. ועכשיו... עניבה של פסי אלכסון שחור וכחול.

אורי: כן,זה באמת משנה לגמרי את כל האוירה... תגיד לי בבקשה, אם אני לוקח אותה במקום יומיים לשבוע, זה אפשרי?

מוכר: ודאי.

אורי: אז... אני אחק את שתי העניבות.

אלה: הופה אבא, ידעתי שאתה רוצה להתגנדר לכבוד הכנרת הזו!.

אורי: מה?

אלה: העניבה העליזה זה בשביל דייט איתה. אלא אם החלטת שאזכרה זה כמו חתונה, מחליפים באמצע האירוע בגד? לי בחתונה תהיה רק שימלת כלה אחת.

אורי: קודם שיהיה לך רק חתן פוטנציאלי אחד, ואז נדבר...

אלה: מה אתה מתכוון?

(בבית של אורי ואלה)

אורי : הלו? את עדיין איתי? המשלוח הגיע. אבל אתם שלחתם ורדים אדומים,כמו להצעת נישואים.ואני צריך למשהו הרבה, הרבה אחרי זה. אני הזמנתי טוליפ. זה לאזכרה של אישתי. לא, נוריות או דליות לא מתאים. מה לעשות?- טולפים זה הפרח שהיא הכי אהבה. ובשנה האחרונה, הפינוק היחידי שאני יכול לתת לה, זה פרחים. אז את מציעה לי עכשיו להתפשר בדבר היחיד שאני יכול לעשות בשבילה?... בסדר. אנחנו ניסע בעצמינו לסניף השני שלכם,אם אין ברירה.שלום.

שמוליק: אבא ,מה זה הפתק על הדלת ? 'לכנרת, תשאירי מספר טלפון'.

אורי: עזוב עכשיו. יש לנו קפיצה לא מתוכננת לחנות פרחים,אנחנו עלולים לאחר. תעשה טובה, תביא לי את העניבה מהארון.אני בנתיים אתניע.

(במכונית)

אורי: מה את אומרת? להשאיר את המטפחת ?

אלה: אתה מתלבט יותר מכוכבת הוליודית לפני עליה לשטיח האדום. מה העניין?

אורי: לא, כי פשוט מטפחת שמציצה מכיס חליפה, זה נראה כמו אקססוריז לבכי.זה לא קצת מלודרמאטי?

אלה: אז תוציא.

אורי: נשאר לענוב את העניבה. שמוליק?

שמוליק: זה בשקית פה עם הקרטון של הטישו

אלה: שמוליק!? מדברים על אקססוריז של אבל...

שמוליק: נו מה?- אני מנסה להיות פרקטי.זה כמו שבחדרי פסיכולוג, תמיד יש על השולחן חבילת טישו.זה לא שונה.

אורי: מה זה??.... אתה הבאת את העניבה המקושקשת... איפה השניה?

שמוליק: אמרת שאין זמן,לקחתי את זאת שהיתה הכי קרובה.

אורי: אני לא יכול לצאת ככה. הדודה שלכם תדבר על זה עד האזכרה בשנה הבאה, אם אני אופיע ככה לאזכרה של אישתי.

אלה: בוא נכסה את האייקון הצוחק, יש לי סיכת בגד פה. שאר האייקונים זה בכי,עצב,כעס,הפתעה...

אורי: ממש בול, אלה.

אלה: נו מה אתה רוצה? מוות תמיד תופס בהפתעה.כעס ועצב זה מהשלבים של האבל.

אורי:די תעזבי אותי. שיהיה בלי עניבה.

(בבית העלמין)

אורי: הקדמת,כל הכבוד. לנו היה איזה עיכוב בדרך,עם הפרחים... תגיד, ראית פה בחורה גבוהה, נראית קצת אבודה כזו?...

אלה: אבא! למה שהיא תופיעה פה?...

אורי: אמרו הבוקר בחדשות שזה יום האזכרה,אז חשבתי שאולי היא תנסה למצוא אותי פה...

אלה: תפסיק. אין לך גבולות?... מקווה לדייט מול הקבר של אמא?...

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אורי ואלה 'המסע אל הכנרת'.חלק ראשון (פרק דמיוני,פרי עטי)

שוב אני מרשה לעצמי לדמיין את הפרק הבא. הפעם,העלילה מתרכזת בחיפוש הנואש של אורי אחר כנרת. 

הרשומה הזו תכלול את החלק הראשון,היות ומדובר בקטע שאורכו הכולל הוא קרוב ל1500 מילים,ולא רציתי להכביד על הקוראים עם טקסט ארוך כל כך בבת אחת.

אם לא צפיתם בשני הפרקים ששודרו ב 'הוט', לא תבינו דבר מהרשומה...

 

                                  אורי ואלה-המסע אל הכנרת

(בבית של האקס של כנרת)

אורי: שלום,אני לא יודע אם אתה זוכר אותי,אתה הבעל... האבא של נוף.

אבא של נוף: אני זוכר.מה שלום...

אורי: כנרת? –אז זהו, שאני לא יודע.באתי בעצם כדי לבקש ממך את הכתובת שלה.

אבא של נוף: אני לא רוצה להעליב, אבל כבר קרה שכנרת בילתה עם מישהו ערב אחד,היללה ושיבחה אותו, ואחר כך כשהיא כבר לא היתה שיכורה- היא בקושי זכרה אותם,או שחשבה עליהם דברים הרבה פחות מחמיאים.

אורי: אני מבין... אני פשוט מודאג. היא הופיעה אצלי איזה יום לא מזמן,לצערי גם אז היא לא היתה לגמרי צלולה. אולי אני... פשוט אשאיר כאן פתק בשבילה, ואתה תתן לה אותו בפעם הבאה שהיא באה לראות את הבנות?

אבא של נוף: זה יכול לקחת גם חודש,אתה יודע.היא לא עובדת לפי לוח זמנים קבוע,כנרת.כמו שראית,היא יכולה להופיע פה פתאום באמצע הלילה,ומצד שני,לפעמים לא רואים אותה כמה שבועות.

אורי: אה...אבא של נוף,אני לא בטוח שכנרת היתה רוצה שאני אדע את כל זה...

אבא של נוף: אני אומר לך את זה,רק כדי שלא תתייאש.אם לא שמעת ממנה בשבועיים שלושה הקרובים- זה רק בגלל שהיא לא קיבלה את הפתק.

אורי: שיחת טלפון. אולי תוכל להתקשר אליה אחרי שאני אלך,ופשוט להגיד לה שאני רוצה לדעת מה שלומה?

אבא של נוף: אנחנו מדברים איתה כל ערב, כשהילדות הולכות לישון- אם היא עונה לטלפון. לפעמים היא...

אורי: אני יודע,לפעמים היא בקולנוע.אז... רק תמסור לה.

(בבית של אורי ואלה)

אלה: הי!.חיפשו אותך.

אורי: נו למה לא באת לקרוא לי?

אלה: כי אני יודעת איך זה כשאתה בשוונג של לנקות את החלונות בחדר השינה. אתה מתעצבן כשמפריעים לך באמצע.

אורי: טוב מי זה היה?

אלה: הכנרת,שלא שותה מים.

אורי: מצחיק מאוד,אלה. היא... היא היתה במצב....?....

אלה: אם אתה מתכוון לשאול אם היא היתה שיכורה גם הפעם,אז לא.

אורי: למה לא קראת לי?...

אלה: נו בסדר,זה לא שהיא גרה בהונולולו ,תתקשר אליה.

אורי: זה כל העניין,שהיא יודעת למצוא אותי,ולי אין מושג איפה למצוא אותה.

אלה: היא הקיאה במונית.אתה יודע?

אורי: מתי?

אלה: באותו יום שהזמנתי לה מונית. הרסה לי את כל היחסים שבניתי עם גט טקסי.

אורי: אפשר לחשוב. את על שלילת רשיון?

אלה: אני?- אותי לא תפסו אף פעם נוהגת שיכורה.

אורי: יופי ,אז מה איכפת לך מה גט טקסי חושבים עליך?

אלה: ואם מחר בבוקר האוטו בתיקון?

אורי: טוב. אם ואם. היא לא השאירה שום דבר? את בטוחה שלא קיבלת פתק עם מספרים עליו?

אלה:טוב,אנחנו נפתור את זה בעוד רגע. כנרת מה?

אורי: כנרת... אני יודע? אין לי מושג אפילו אם הם עוד נשואים או לא.

אלה:רציתי למצוא אותה בפייסבוק.אבל אתה לא יודע עליה כלום.

אורי: אני יוצא.

אלה: חכה רגע!

אורי: נו? מה עכשיו? נזכרת במשהו שהיא אמרה?

אלה: לא.אתה תמיד מיד אחרי הניקוי של החלונות בחדר השינה, מנקה את החלונות בסלון.

אורי: לא תמיד.הנה- היום לא.

אלה: זו פעם ראשונה מאז שאני זוכרת,שאתה יוצא באמצע הנקיון.

אורי: החלונות והלכלוך שעליהם עוד יהיו שם,גם הערב.

אלה: אם אתה יוצא לחפש אותה, היא  כבר מזמן רחוקה.

אורי: תודה רבה לך על העידוד.

אלה: היא נכנסה למכונית.

אורי: אני מתאר לעצמי שלא ראית במקרה את הסוג והצבע של המכונית. אני צודק?

אלה: כן. אתה צודק.

אורי: אני חושב שאני אנקה את הדלת.

אלה: את הדלת? זה לא יום של חלונות אצלך?

אורי: את הדלת. את הדלת הראשית. היא מטונפת.

אלה: קלטתי. אתה מקווה שהיא תנסה לחזור,שאולי היא ברחוב ליד, עם משקפת,מחכה שתצא.

אורי: למה לא הצעת לה לשבת כמה דקות,עד שאני אסיים עם החלונות?...

אלה: היא כעסה קצת.

אורי: אתן שתיכן,היו בניכן איזה חילופי דברים? מה אמרת לה?

אלה: אמרתי לה שהיא קלקלה לי את גט טקסי. והיא אמרה 'אבא שלך הרבה יותר נחמד ממך'. ואז היא מייד יצאה.

די,אני מרגישה כמו במשטרה, בשחזור פשע.סיפרתי לך כל מה שאני זוכרת,כל מה שקרה כאן. אתה רוצה לדעת מה היא לבשה גם?

אורי: מה אני נראה לך?איזה קריפ? מה זה משנה מה היא לבשה...

אלה: טוב,אז לא.

אורי: מה היא לבשה?

אלה: אתה מאוד לא עיקבי היום.בשביל מה זה חשוב?...אה הבנתי- אתה רוצה לשאול את השכנים,אם הם ראו מישהו שלבושה בחולצה כזו וכזו.

אורי: אני יוצא לנקות את הדלת.

אלה: תזהר מפפארצי.אנשים יהיו בשוק שהזמר המפורסם מנקה בעצמו את הדלת.

 

המשך יבוא...

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

התוכניות לעדכונים בעתיד הקרוב

סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובהאחוזי הצבעהמצביעים
סהכ מצביעים 0
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר

 

 

         כתבתי עוד שני קטעי 'אורי ואלה'. אחד מהם די ארוך,וכנראה אעלה אותו בשני חלקים.

אני מקווה לפרסם  אותם במהלך השבוע הקרוב. אחר כך- שוב תהיה דממה .קצרה (של חודשיים בערך), או ארוכה (של שנה,שנתיים...)

אז כל מי שמקבל עידכונים, ונבהל פתאום מה'תדירות הכל כך תכופה' (בהשוואה לחמש השנים האחרונות)- אפשר לנשום לרווחה, אחרי השבוע הקרוב צפויה דממת אלחוט .

תודה,

וקריאה מהנה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אורי ואלה 'מגיע לנו אוסקר'. פאנפיק.

אתמול צפיתי בשני הפרקים הראשונים של הסידרה 'אורי ואלה'. הנה ה'פרק השלישי',כמו שאני מדמיינת אותו...

 

 

אורי ואלה- 'מגיע לנו אוסקר'

(במזללה של צוקי)

אורי: פססט. פססט.צוקי? אלה רק מחנה ותיכף היא תיכנס.תזכור- אני לא יודע מה קרה בין שניכם,תתנהג רגיל.

צוקי: זה לא רעיון כל כך טוב אורי. לבוא לפה עכשיו,כשרק לפני כמה ימים אמרתי לה שלא מתאים...

אורי: מה יכולתי לעשות?.. אנחנו באים לפה הרבה. אם פתאום אני אפסיק להציע שנבוא לאכול,היא תחשוד שאני יודע שהיה בין שניכם משהו.

צוקי: והיא רצתה לבוא?

אורי: ניסיתי לתת לה פתח לסרב. בכוונה ביקשתי שנבוא עכשיו,כי יש לה תמיד שיעור בדנית בשעה הזו. אבל כנראה היא כל כך פחדה שאני אחשוד במשהו,שהיא אמרה לי 'בוא נלך'.

צוקי: היא לומדת דנית?

אורי: כן,אתה יודע- אנחנו לפעמים יוצאים לראות סרט זר.

צוקי: אם כבר הזכרת סרטים- אתה מבין שאם הארוחה הזו תעבור בשלום,מגיע לכולנו אוסקר,כן?

אורי: אוסקר?

צוקי: היא צריכה להעמיד פנים שלא מפריע לי לראות אותי,אני צריך להעמיד פנים שהכל בסדר גמור ביני לבינך,שאני לא נבוך לראות אותה, ובמקרה ששנינו נעשה עבודה גרועה- אתה צריך להעמיד פנים שלא שמת לב שיש אנרגיה מוזרה בנינו.

אורי: במילא חצי מהזמן הפה לועס, לא מדברים,ואי אפשר לדעת אם אדם שלועס שמח,עצוב,מובך... פשוט תביא לי משהו שצריך ללעוס בכח.

צוקי: בכח?

אורי: כן. שיהיה תירוץ לדבר כמה שפחות.

צוקי: יש לי טוסט שהתייבש בתנור....

אורי: יופי. יופי.

צוקי: אתה חושב שאני אוציא אותו? הכותרות של מחר תהיינה 'השף צוק האכיל זמר מפורסם בלחם יבש'. אתה יודע איזה יחסי ציבור זה למזללה?

אורי: לא נתלונן,אני מבטיח.

צוקי: הבחור מהשולחן בפינה, זה מבקר מסעדות. הוא חושב שאני לא יודע. אני צריך לשחק פה משחק כפול הערב. את זה שעם אלה, וגם להיות לגמרי קזואל עם המבקר הזה. אני חייב לחזור למטבח,לוודא שהדרי מוציאה לו רק את הסוג הכי טוב.

אורי: כן,כן תחזור. אני אגיד לאלה שייש כאן מבקר מסעדה, זה יהיה תירוץ טוב למה אתה לא ניגש לשולחן שלנו.

אלה:הזמנת?

אורי: עדיין לא.

אלה: בוא ניקח שנינו אומלט ספרדי.אני לא מאוד רעבה. נתחלק.

אורי: לא לא. אני רוצה טוסט. שרוף כזה, קשה קשה.

 

אלה: אבא?... טוסט שרוף קשה?... זה... זה ייקח הרבה זמן.ויש לך סתימה זמנית בשן.אני פוחדת שזה יותר מידי מאתגר לשיניים שלך עכשיו.

אורי: את ממהרת? אוי,לגמרי שכחתי. יש לך את השיעור הזה בדנית!

את תספיקי?

אלה:אה... כן. כן אולי אני עוד אספיק.

אורי: לא. חכי אי אפשר.

אלה: למה? צוקי לא יעלב.נבוא מחר,אולי.

אורי: פשוט יש פה עכשיו מבקר מסעדות.אם הוא יראה שיצאנו בלי לגמור את האוכל, עוד לפני שהזמנו,הוא יחשוב שהיינו מאוד לא מרוצים.מחר זה יופיע בעיתון,מחרתיים אף אחד לא יבוא יותר- וצוקי יסגור את המקום. ואז,אלה, איפה נצא לאכול?

אלה: אבא, אז אני אלך,ואתה שב תאכל את הטוסט שלך. רק תבדוק קודם ליתר בטחון,שייש לך ברשימת אנשי קשר את הד'ר וירדצקי.

אורי: רק תגידי שלום לצוקי,תסבירי לו שאת ממהרת. להתראות.

 = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =

מבקר מסעדות: הבת שלך השאירה פה את הארנק שלה.

אורי: אה,אתה צודק. טוב היא בטח עוד רגע תחזור- מהר מאוד היא תרגיש שאין לה את הטלפון.

מבקר: למה היא ברחה ככה עוד לפני שהאוכל הגיע?

 

אורי: זה לא קשור לאוכל. היא שכחה שהיא צריכה להיות במקום אחר.

הדרי: להביא את הרגיל?

אורי: לא,היום טוסט קשה ושרוף. רגע- בעצם לא.

מבקר מסעדות: אתה בא לפה במיוחד בשביל טוסט קשה ושרוף?...

אורי: מה פתאום. רק היום,מתחשק לי.

הדרי: אז טוסט קשה שרוף?...

אורי: אין צורך. תביאי גוש גאודה.

אלה: אני שכחתי את התיק שלי.טוב אני הולכת.

אורי: רגע חכי!

אלה: אני ממהרת לשיעור.

אורי: האדון כאן חושב שאני בא במיוחד לאכול טוסט שרוף,ושאת ברחת עוד לפני שהאוכל הגיע.

אלה: לא בכלל לא. בתיאבון לשניכם.

צוקי: אלה... חשבתי שהלכת...

אלה: שכחתי את התיק.

צוקי: אני רק רציתי לבדוק שהכל בסדר, אורי.ההזמנה שלך תיכף יוצאת.אני אחזור למטבח.

אלה : להתראות אבא.ובתיאבון.

מבקר מסעדות: לא שכנעתם אותי,אתה יודע.

אורי: נו מה אתה רוצה?

מבקר מסעדות: עושה רושם שהיא כועסת עליו,על השף. ראית איך היא הסתכלה עליו? הוא הגיש לכם אוכל גרוע בביקור קודם,היא לא רצתה לחזור, אתה גררת אותה לכאן(יש לך טעם נוראי באוכל,אל תעלב... טוסט קשה שרוף...) ,וכשהיתה לה הזדמנות-היא ברחה.

אורי: אתה ממש בלש, אתה יודע?... אתה מתבזבז בתור מבקר מסעדות. למה שלא תתחיל קריירה של מעקבים?

מבקר מסעדות: רגע, אתה יודע מי אני?... ראיתי אותך מדבר קודם עם צוקי... זאת אומרת שצוקי יודע ,ועכשיו אני לא בטוח אם קיבלתי אוכל כמו כולם,או 'טיפול וי אי פי'.שיהיה לך יום נעים,אני אצטרך לבוא לכאן עוד פעם,או להזמין טייק אווי אנונימי.

צוקי: אורי,מה דיברתם?....למה הוא יצא פתאום?

אורי: זה מבקר זה?... הוא פסיכולוג מתוסכל. ואלה שחקנית נוראה. נוראה. הוא מיד ראה על הפנים שלה את כל הדרמה.

צוקי: הוא אמר משהו על האוכל?

אורי: הוא יבוא עוד פעם... נפלט לי שאני יודע מי הוא...

 

 

 

סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובהאחוזי הצבעהמצביעים
סהכ מצביעים 0
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

גלוואנט (או גלבנט?...)-להעביר את הזמן בין העונה הראשונה לשניה. רק למי שצפה בסידרה.

מי שלא צפה,לא יבין דבר...

 

גלוואנט- להעביר את הזמן בין העונה הראשונה לשניה.

 

דלת הביתן נסגרה מאחורי איזבלה. רגע אחרי כן,קפץ אביה:" שכחתי לשאול אותה איפה החביאה את האבן הירוקה כשברחנו... הנסיך הארי,פתח בבקשה את הדלת!."

הארי: "לא!."

מלכת ולנסיה: "אוהו... למה הוא לא יכול להיות חביב ורגוע כמו ויליאם,אחיו הבכור?..."

הארי:" הביקתה הזו היא בקתת קסמים,ו...".

מלך ולנסיה: "היא תרפא את איזבלה מהמנהג המגונה של שירה באמבטיה, ובכל מקום בעצם. נמאס לי מפורמט המחזמר."

השף : "היא תפסיק לה את הגיהוקים הנוראיים אחרי כל ארוחה שכוללת עמבה. ואולי עדיף- פשוט תוציא לה את החשק מהרוטב הנורא הזה". (מלמול של הסכמה בקרב כולם).

האר י  (מעווה פניו בתיעוב) "אתם קצת מוציאים לי את החשק להתחתן איתה, אתם יודעים?...

הכישוף של הביקתה,ישאיר אותה כמו שהיא,בשביל לה זה יהיה כאילו עברה יממה אחת, או טוב- אולי שלוש ארבע, המכשפה לא הכי טובה בחשבון- בזמן שאצלינו יעבורו עשר שנים. וכך,בעוד עשר שנים,כשהיא תצא מהביתן הזה,היא ואני נהיה באותו גיל כמעט."

מלך ונסיה: "מה??? ... לא היה יותר פשוט לכשף אותך,לקפוץ בעשר שנים בין לילה,במקום לכלוא אותה שם?... תחשוב כמה קלסטרופובית היא תצא משם,כל הארמון הזה לא יהיה מספיק גדול עבורה!."

הארי,שוקע בהרהורים:"כן.. חבל שלא חשבתי על זה קודם. עכשיו זה מאוחר מידי- מהרגע שהדלת נסגרה, אפשר לפתוח אותה רק בעוד עשר שנים."

המלכה מתיישבת על הריצפה בייאוש "בדיוק כשסוף סוף יצאנו לחופשי,וקיויתי שנהיה כולנו יחד... שנשב כל ערב שלושתינו וננקה זה את יבלותיו של זו...כמו שעשינו לפני שהמלך הנורא תפס אותנו"...

הארי,ידיו על האוזניים:" די!. אתם באמת מוציאים לי את החשק להתחתן איתה!."

מלך ולנסיה תופס את זרועותיו של הארי: "תקשיב, העונה השניה תתחיל תוך פחות משנה, ואיזבלה דמות ראשית.היא חייבת לצאת מהביתן הזה!.גש מייד למכשפה,ותבקש לבטל את הכישוף המטופש הזה!."

הארי יוצא מבוהל מהארמון.

כתובית 'כעבור שעה'...

השף:" מישהו רוצה לשחק 'נבשל נזיד מכל  מה שייש במקרר,פלוס פריט אקראי שיבחר בעניים מכוסות' ?"

כתובית 'כעבור שעתיים' ...

גוון נאנחת "הא כן,השקשוקה בחרדל אוכמניות ופמוט של נר היתה לא רעה בכלל,אני חייבת להודות.אבל משעמם פה כל כך,לשבת ולחכות... אני מקנאה באיזבלה, בשבילה, השעות האלה עוברות כמו .. כמו בטח שבריר שניה."

הדלת נפתחת,הנסיך הארי נכנס: "אי אפשר למצוא אותה!."

המלכה:" מה זאת אומרת?... הולכים בעקבות הצחוק המרושע שלה, או מחפשים חתול שחור שמסתובב עם עורב!."

הארי: "הייתי בבקתה שלה, היא איננה!. השכנים אומרים שהיא עזבה.תסתכלו על הצד החיובי של זה- היא חייבה אותי בשליש האוצר המלכותי, (המלך והמלכה צועקים בזעזוע 'אוי') פלוס האבן המשפחתית שלנו –אתם יודעים,כמו שלכם יש ירוקה, שלנו כתומה-חומה כזאת,אז גם אותה היא לקחה. קסם נוסף,היה עולה בשליש נוסף מהממלכה."

הליצן סוטר לעורפו של הארי: "טיפשון שכמוך!. אתה לא מבין?... היא אומנם מרשעת מנוולת,אבל היא לא מכשפה, היא נוכלת!. היא ניצלה אותך...."

ובמילים אלה,הוא ניגש אל דלת הביתן,ובועט בה. להפתעת כולם,הדלת נפתחת.

בפנים,מגלים את איזבלה,ישנה בשלווה, לא מודעת לפאניקה של השעות האחרונות...

+++++++++++++

ובנתיים... גלוואנט והמלך ריצ'ארד מגיעים סוף סוף לממלכה.

גלוואנט:" מה זה... כמו עיר רפאים פה!"

המלך,בהבעה של גאווה על פניו: "כן,הוצאתי להורג את כולם,כולם! עד האחרון שבהם!. כולל שואב המים,והמגרד האישי בגב. ". חושב רגע : "טוב. אני מחכה כאן,השטיח האדום בקומה השניה,בחדר משמאל,מייד אחרי 'חדר אוסף  קרניים של חד-קרן' ".

גלאוונט: "מה?? הייתי בטוח שהיצורים האלה לא קיימים!. כמה קרניים יש לך שם?"

המלך:" אה,כרגע החדר ריק, לא נתקלתי עדיין ביצור מהסוג הזה. אבל כשאתקל- אז יש לי איפה לאפסן את הקרן שלו. טוב,תשתדל למהר,להקת האווזים עלולה להגיע בכל רגע, והרעש שלהם מחריד אוזניים."

גלוואנט: "למה הם מסתובבים חופשי? "

המלך:" נאלצתי לשחרר אותם,אחרי שהוצאתי להורג את המטפל שלהם. לא היה מי שיאכיל אותם וינקה את הכלובים שלהם,אתה מבין..."

גלוואנט בדילוגים קלילים עולה במדרגות הרחבות לארמון. פתאום נעצר, ומסתובב אל המלך: "רגע אחד...

אולי נתפוס לנו אווז,ונבשל לארוחת הערב?"

המלך: "רעיון מצויין. אני מקווה שתצליח למצוא את התבלינים,לי כמובן אין מושג אפילו איפה המטבח ממוקם."

גלוואנט חוזר כמה צעדים אחורה:" אני מתחיל לקבל את ההרגשה שייש פה סידור לא הוגן. אני אמור לעשות פה הכל מסביב,זה הרעיון?"

המלך:" נו ודאי.אני המלך. מעולם לא קשרתי אפילו את שרוכי נעלי."

גלוואנט: "ובכן,הדברים קצת שונים כאן עכשיו."

המלך בכעס:" איך אתה מעז??? אני אורה להוציא אותך להורג!".

גלוואנט: "באמת?... ומי בדיוק יהיה התליין?... אני מוכן להתערב,שאתה לא יודע לקשור לולאה של חבל!."

המלך במבט מובס כועס.

גלוואנט:" קדימה!. אני בטוח שלא יקרה לך כלום אם תדרוך על צבעים אפורים כמו האבנים של המדרגות האלה כאן. יש לנו הרבה עבודה איתך... אתה תהיה חייב לקחת חלק בניהול הארמון הענק הזה."

המלך: "הסברתי לך!. אני קיבלתי שיעורים בהורדת פקודות,והקפדה על גחמנות. אין לי שום כישורים של... של עובד ניקיון או שואב מים!".

גלאוונט: "זה לעולם לא מאוחר מידי, ללמוד דבר מה חדש!."

 

פוצח בשיר:

אף פעם לא מאוחר מידי

ללמוד מלאכה חדשה!.

אוריגמי,גלישה,שחמט,אולי?

דילוגי משחק 'ים יבשה'!.

 

המלך:

הממ...

 אשה אחת על ערש דווי,

למדה ריקמה  אומנותית,

וכך,הוסיפה  (אללי...)

שורת פרחים לתכריכים!.

 

גלוואנט: זה כלום...  :         

נפטר אחד,כשהיה כבר 'רוח רפאים',

למד רזי הסמרטפון על בוריו-

מסך מגע... ומקשים...

'הקליד' מכתב מפחיד,ליריבו.

'כעבור יומיים...'  

                                                                                                                                                                                                                      

 או אולי שנה?..-מי יודע,אין שעון ולוח שנה בארמון הנטוש של המלך.אולי יש,אבל לך תדע באיזה חדר מתוך כל מאה ומשהו החדרים החזיקו אותם?... המלך לא נזקק מעולם לשעון,כי אף  אחד כמובן לא יכול לצפות ממנו להיות בשעה מסוימת במקום מסוים- כשאתה מלך,כולם מחכים לך.

 

גרת',שומר הראש של המלך נכנס לארמון. הוא מוצא את גלוואנט בתוך אחד החדרים הסמוכים לכניסה,ראשו בתוך שידה. גלוואנט "איפה לעזאזל החזיקו פה נייר טואלט?.. . זה ממש,אבל ממש דחוף לנו!".

גרת' : "זה בקומה השניה".

גלוואנט מסתובב בבהלה: "דיברתי אל עצמי... אבל תודה,הצלת אותנו!."

גרת':"איפה המלך?"

גלוואנט: "המלך מלקט פיטריות בגינת הארמון."

גרת': "מה??.... אתה השתגעת?"

גלוואנט: "תרגע!. הסברתי לו איזה לא רעילות,ובכל מקרה, אני אבדוק אותן אחת אחת,לפני שהוא מתחיל לבשל."

גרת': "המלך אוסף פטריות,ומבשל?? "

גלוואנט:" אל תתחיל איתי גם אתה,טוב?... היית מעדיף שהוא יחפש פה נייר טואלט?...

מה בכלל אתה עושה כאן?-לא שאני אתנגד לעוד זוג ידיים עובדות,כמובן."

גרת':" באתי לעדכן שהאח של המלך מת."

גלוואנט:" בחייך!. ואני עוד אמרתי למלך שסיום העונה לא היה מספיק דרמטי!. יפה,יפה..."

 

 

המשך יבוא. לא פה,אלא על המסך,בעונה השניה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של שירה היחידה אלא אם צויין אחרת