00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אגדת המיילדות העבריות

בס"ד

מקום אחד אתה רואה שהתורה מתעלמת משמן של הדמויות

 כמו : בת פרעה. ואימו ואחתו של משה.

  ובמקום אחר אתה רואה שהתורה ששה ממש

וקודם לכל להקדים ולנקוב בשמותיהן

 של הדמויות הפועלות.

 משל המיילדות העבריות.

 שנאמר : 

"שם האחת שפרה ושם השנית פועה "

וכל כך משום שראויות היו לשמותיהן

ומילאו עד תום את ייעודן הגלום בשמן ועד תום

 שהראשונה הייתה משפרת תחילה את היולדת

 להכינה לקראת לידתה

 משנולד הייתה מוסיפה ומשפרת אף  את הוולד להחיותו.

 והשנייה הייתה מיילדת  ממש.

 עד היותו של הולד חי ו "פועה" - כשמה.

 משכך אמר הקב"ה  :

אני ולא שרף אני ולא שליח .

שכשם שהחייתן את הילדים את ילדיי שגם .

 עמדתן בפני מלך בשר ודם והוא רשע .

וכל שראיתן אך את האלוהים.

 ואך ייראתי  שלי הייתה בליבכן .

לפיכך קודם לכל אני מטיב עמכן

 ולהגן עליהן מפני אותו הרשע.

להמשיך במלאכתכן 

 ואני  מוסיף ומחייה מכן זרע בר קיימא.

שאפילו עריריות היו ואף מבוגרות .

בנה להן הקב"ה את ביתן ובכל מובן :

שמצא להן זיווגן ואף התעברו ללדת ילדים 

 ואלה הילדים זכו גם הם לבנות בתים

בבחינת "ויעש להן בתים" 

 בתים להן ולזרעיהן

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

צוהר למהות או דרכי האלוהות במדרג השמות

בס"ד.

 

המקרא

==============

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.  

יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.  

טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם;

זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. "

 

הדיוקים

========

"זה שמי לעולם" -  שגם שמי אין סופי.

"וזה זכרי לדור דור" - שחלון ההתגשמות שלי עלי אדמות דרך מורשת האבות.

 "ויאמר עוד אלוהים אל משה"  - ש"העוד" הוא  הערך המוסף  :

השכלול מ"אהיה" ראשון  של - אלוהים

ל"אהיה" אחרון  של -  שם הוויה..

 

התוכן.

==========

פרשת שמות שקראנו בשבת שחלפה ואשר פותחת את חומש שמות  מציגה לפנינו גודש 

 משמעותי  של תכנים ניסתרים ודווקא סביב  אותו השם המגדיר אותנו.

 היא מסמנת את שם האדם כמתווה ייעודי משל כמוסה שבה אצורים כל אתגריו ומפעליו של האדם .

זאת ועוד מדגישה היא בפנינו זה לעומת זה את שמות האדם מכאן ואת שמות האלוהים מכאן.

 שיש הבדל יסודי בין שם האדם לשם האלוהים שהראשון לעולם סופי הוא .

והשני האלוקי שהוא אין סופי בבחינת : "זה שמי לעולם".

 תורת השמות היא תורה נרחבת  לא כל רזי ההשמות עולים מהפרשה 

 אך יסוד מוסד אחד כן מודגש והוא  כי יש דמויות בתורה שהתורה בכוונת מכוון

מעלימה את שמם ומסתפקת רק בכינוי הכללי

 למשל : "בת פרעה" או אחותו או אימו .של משה  

מנגד וקודם לכן ואפילו בצורה לעומתית די מופגנת

היא כן נוקבת בשמות אחרים

למשל שמותיהן של המיילדות העבריות  :

שפרה ופועה.

 העלמת השם או ציונו המפורש באה לרמוז לנו כי השם נקבע כשם מוחלט בתורה

לאחר שהדמות הנושאת אותו מילאה את עיקר ייעודה בחיים

וכביכול הצדיקה את שמה 

 כך המיילדות  כך תמר ועוד.

 לגבי דמויות שבד.אן.אי של שמן עוד נכונו אתגרים .

לאלה עדיין שמן כביכול טרם התגבש  .

או  למצער עדיין לא גדשה הסאה, סאת המימוש של האתגרים .

משל עוד מוקדם ואולי לא בכלל להכתיר הדמות באותו השם.

 והנה יש בשלוחי ה' אותם המסומנים מבטן  ואשר שמם ננקב על אתר .

משום הקביעה האלוקית  כי אתגרם של אלה יקום ויתקיים ויהי מה

 משל כאותו הנביא יונה שביקש לפרוח ולהימלט [כיונה]

והשליחות רדפה אחריו עד תום.

 הנה כי כן שלוחי ה' שמם  אשר מסמן את ייעודם

 סופי ומוחלט מרגע לידתם.

וכך שמו של אבי הנביאים - משה  ניתן לו על שם ייעודו :

להיחלץ ולהציל [למשות מכל יוון מצולה] כל עשוק ודל.

 המופלא שבתורת השמות שנפרשת בפנינו בפרשה

היא העובדה שהיא לא פוסחת גם על שמותיו של הקב"ה.

 כפי המקרא המצוטט לעיל  שמו המוצהר של הקב"ה

הוא למעשה שם מורכב  ומתגלגל קדימה

 ובשלושה  מדרגים:

 "אהיה אשר אהיה".

 "אהיה" [הראשון] שהוא רחוק בדמות יחסית רחוקה - אלוהים.

 "אשר" -  קירבת ביניים בדמות "אל שדי".[אל שהתקרב חלקית - בדיות]

 "ואהיה " אחרון  של קירבה הכי אפשרית בדמות  ובהתגשמות שם הוויה.

בהיות שמו של הקב"ה גם אין סופי במובחן משם האדם 

הוא כל כולו חותר גם לעתיד האין סופי .

העבר  וההווה הם כשלעצמם  הוכחה לנוכחותו.

וההבטחה היא גם לעתיד אין סופי.

 אלא שכאן בדיוק העניין .

 כאמור הקב"ה מתגלה  עלי אדמות

בשלוש חזויות  שונות ומדורגות 

 ב"אהיה ראשון" בדמות של "אלוהים" המרוחקת יחסית מהאדם משל 

 האלוהים הוא אך כחלק הנעלם בטבע.

 האפשרות השניה  היא "אשר" = אל שדי".  קרבה יותר קרובה לאדם אך עדיין בדיות כאמור של  [שדי]

שלא מאפשרת קרבה מאד קרובה .

השכלול האחרון של  הנוכחות האלוקית היא "באהיה" האחרון 

 כאמור בדמות של הוויה.המסמן קירבה הכי קרובה האפשרית בין אדם לאלוהים .

ולכן גם מצב "צבירה" זה כביכול של הנוכחות האלוהים עלי אדמות

הוא מצב של של השכנת שכינה  - של גאולה 

 משל הידבקות אלוהים ואדם

בכעין אותה הספירה של גן העדן .

 הנה כי כן במסגרת גילוי השכינה בשם הוויה 

הקב"ה מצוי הכי קרוב לעם ישראל .

קרבה המשדרת אך תנועה קדימה של גאולה .

כפי שקרה בהמשך בגאולת מצרים.

וכך יהיה בכל גאולה  נוספת אחרת

 וודאי בגאולת הקץ

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

משה

 

ויְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: 'לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?!'
וַיֹּאמֶר: 'מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ?! הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי.

מהמקרא שלפנינו עולה לא סתם התערבות .

אלא מפה כולית ושלמה של טוב צרוף ואך טוב.

 משה מלידתו היה תשקיף נאמן של הטוב האלוקי.

לא בכדי נאמר על אימו כי כבר בלידתו הבחינה בו

לאמור : "ותראהו כי טוב הוא".

 גם בת פרעה כשראתה אותו לראשונה עם פתיחת התיבה

 נאמר עליה : "ותראה נער בוכה." 

הוא בכלל תינוק של שלושה חודשים

והיא בת פרעה  כבר מזהה בבכיו

התבטאות של נער .

שבכיו מפזר אין סוף מסרים

אותם המנערים את האדם ומטלטלים אותו.

 ובת פרעה הטיבה לפענח את המוטיב המרכזי

של כל אותם מסרים על כן קראה שמו משה

 לא "משוי" או "נמשה". עוצמה הנאצרת אך פנימה.

אלא משה שכוחו לא בעבורו עצמו .

אלא בעבור הכלל .

שהוא פקעת של כח וכישרון לחלץ ולמשות אחרים .

 אותם הזקוקים לישועה.

 והנה "ויגדל משה". כח המשייה התעצם בקרבו

והרצון להיחלץ במשהו בעבור אחיו המדוכאים 

 כבר היה בלתי נשלט.

שעד אז בת פרעה הייתה זהירה שלא לחשוף את הילד- נער

למראות אחיו הקשים .

 אך כאמור הוא "יצא אל אחיו" ודוק

צליל של "מרד נעורים"יש באלה המילים"..

 והנה הוא נחלץ לחלץ עברי המוכה על ידי מצרי

 בניגוד לאמירתו של הרשע העברי

משה לכתחילה לא התכוון להרוג את המצרי

 וגם התורה מדייקת לאמור : "ויך את המצרי".

 אלא שעוצמת האגרוף שהנחית משה על המצרי

  גרמה להתמוטטתו  ומתתו 

 ומשראה שהוא מת לפניו הטמין אותו בחול.

 והנה דרגת טוב אלוקי שכזה

איננה יכולה לעבור חלק בגוף האדם 

 הקיטור שלו המבעבע תדיר

התבטא בדיבור היוצא מקוטע .

מין של הבהרות  המרחפות באויר

 משל מחפשות סיוע של חיבור אלוקי 

שיחבר אותן שוב לכלל למילים תקניות .

 הלב הסוער למראה עושק ודיכוי

לא אפשר לו למשה אף פעם רוגע ולו יחסי

 של דיבור של נחת .

 המילים אף פעם לא היו לו כמתחלקות מהפה בחלקת לשון 

 במילים אחרות לב גדול באמת

יכול שיתבטא

  חיצונית דווקא בכבדות של פה ולשון .

 את זה יכל הקב"ה לרפא

כדי לעודד את משה

לקבל את שליחותו אך בכוונת מכוון

 הותיר האלוהים את זה ה"פגם".

שכאמור זה שיקף מהות עצומה של טוב

שמזמין שיתוף של חיבור אלוהי .

 אז הנה כי כן ,מושיעם של ישראל תמיד יהא מגמגם

עם רייטיניג עלוב. בפוליטיקה של היום קרוב לוודאי שהיה הוא דחוי

  שגם אין בו בו את הדחף של פולטיקאים רדודים.

 לעטוף הכל במילים חלולות 

לחבר ולירות נאומים חוצבי להבות 

 הלוכדות כל מסך והמנשבות 

 לכל רוח ולכל כיוון.

 גם "משיח" יהא

התגלמותו של 

 "משה-חי"

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אחרון העבדים העבריים במצרים כבר ידע על "הפרדת רשויות".

כשמשה יוצא לראות בסבלותיהם של אחיו העבדים במצרים

הוא נקלע לסיטואציות הלוא נעימות של החוויה

כשהוא נוכח בסיטואציה של הכאת מצרי את העבד העברי

הוא למעשה לוקח לעצמו את שלוש הסמכויות של שלושת הרשויות:

"המחוקקת, המבצעת והשופטת 

 שכך למחרת אמר לו רשע עברי שביקש להכות את חברו :

 

ויֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ-.
 

הנה כי כן.הרי מעשהו של משה באותן הנסיבות

היה בבחינת שבירת כל הכלים.
 מבחינה נורמטיבית חקיתית :

מותר היה לעבד להציל נפשו מפני עבד אחר.

גם במחיר הריגה 
 כך היה נהוג בין עבדים גם להכות עבד את עבד.

 שככל שהנסיבות קשות יש לעיתים יותר הצקות

כך שהביטוי "איש" בנסיבות אלה בא

 לשקף  מעלה של משנה נורמות

של חקיקה. = רשות מחוקקת 
 

הביטוי "ש"ר משקף גורם ביצועי.

והביטוי "שופט" משקף רשות שופטת.

הינה כי כן 

משה במעשהו עשה למעשה בעת ובעונה

שימוש בכל הפונקציות המייצגות ומשקפות

את כלל הרשויות :

 המחוקקת, המבצעת והשופטת  

 שינה את החוק, שפט וביצע

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

גואלם של ישראל יהא נטול רייטיניג.......

בס"ד.

המקרא :

-----------

י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם

גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:

(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר

הֲלֹא אָנֹכִי ה': (יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר:  (

 

 שאלה :

------------

 מדוע    לא הלך הקב"ה על הפתרון המתבקש לרפא את משה מגימגומו הכבד.

  אלא ששליחות אלוקית הולכת עם שליחות של גימגום.

 משל צריך לבטא את הדיסוננס בין השולח לשלוח 

 

גואלם של ישראל לעולם יהא "מגמם" לעניין שליחותו שבגאולה..

אך מנגד רהוט לעניין הנחלתה של התורה.

.
ביקש הקב"ה להודיע לישראל לדורותיהם שגואלם

לא יהא כאותו היהיר והרהוט היורה מיליו כפוגע במטרה.
אלא כאותו שמיליו שסועים שרוח האלוקים תנשוב ביניהן -

בין ההברות לחברם לכלל אחד.
וכן שכל גואל לישראל מראיתו ומעשיו

הם אשר יכריזו עליו  כגואל ראוי.

ולא נאומיו חוצבי הלהבות או מתק דבריו...........
כל זה בחלק השליחות הגאולי שבשליחותו של משה ..
בחלק הנוסף הלימודי של הנחלת התורה לישראל

היה משה רהוט ובפרט בשלהי שליחותו עת נאם את הנאום

של שליחות כעולה מכלל החומש השלם - חומש דברים דברים .
שנאמר "אלה הדברים אשר דבר.".

אשר דבר.... אשריו שבכח דיבורו הנחיל תורה לישראל.
ולא רק אותה התורה הקיימת.

אלא גם ביאורה  של התורה בבחינת "באר היטב"  באר גם לשון "ברא".

בכלל זה חידושי תורה שבאו לשנות או להוסיף על התורה הקיימת .

שהרי נאמר "הואיל משה באר את התורה הזאת " .

" הואיל" : שהוא כאל גם בסמכות ובכוח של 

להוסיף כאמור בתורה....................

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל moshe aharon1 אלא אם צויין אחרת