00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ליאור אינו אבוד ומעולם לא היה

 

 

התוכנית אבודים סיימה את תפקידה בחייו של ליאור, בכל פעם שכתבתי ואמרתי הנא הגיע הרגע בו הוא גמר לחפש, אלו היו דבריו שלו ומחשבות שלי.

 לאורך השנים הבנתי שלא משנה עד כמה ליאור מבין שאין דרך למצוא את משפחתו הביולוגית מגיע רגע שמשהו בו מתעורר והוא שוב יוצא למסע, הפעם המסע היה קצר, התוכנית צולמה לפני כמה חודשים טובים, שודרה בשבועיים האחרונים בארץ, את התשובה השלילית לבדיקת ה D/N/A הוא קיבל בזמן הצילומים כשחזר לארץ חזר שלם מאד עם עצמו, עשיתי עוד נסיון בכדי להיות שלם עם עצמי כך אמר והוסיף שאם בהמשך יהיה קצה קצהו של חוט הוא ייצא שוב למסע.

הפעם להבדיל מפעמים קודמות הוא הכין את עצמו מבחינה נפשית והבין שהוא חייב לשלוט ברגשות ולתת לרציונל לפעול וכך כשהוא חזר עם תשובה שלילית הוא הצליח לחזור מהר מאד לשגרה ולעשייה שלו למען עצמו.

לי כאמא קשה לראות את האכזבות שהוא חווה, לשמחתי הפעם ליאור חזר חזק ושלם עם עצמו. 

כשאבודים פנו לליאור להשתתף בתוכנית אני זוכרת את ההתלבטות של ליאור האם לפתוח שוב את הפצע שנסגר לשנתיים וחצי האם כדאי שוב להעלות את הנושא שהדחיק והגיע למקום שבו הוא עושה לעצמו למען עתידו.

השאלה האם ליאור רוצה למצוא את משפחתו הביולוגית עלתה בשיחות שלנו לאחר שנים רבות של חיפושים ולאחר שבדרך עזר לילדים אחרים והם מצאו את המשפחות, ליאור ראה ופגש את המשפחות שלהם והוא שאל את עצמו כאשר הוא יודע מה הוא עשוי למצוא, ההיסוס והפיקפוק פינו מהר מאד את מקומם למקום שהוא חייב לעצמו נסיון אחרון.

משפטי הפרידה שלי אליו בשדה התעופה היו משפטים מאד רציונלים בדרך כלל אני מדברת אליו מהרגש והפעם המח פעל ואמרתי לו , ליאור אמרתי לו אתה יודע שהסיכוי קלוש בבקשה אל תתלה תקוות שוא שהפעם יהיה אחרת, תהייה חזק ואל תתן לכל תשובה שתהייה להפיל אותך, תזכור שאנחנו אבא אמא והאחיות שלך כאן מחכים לך , נשמח מאד אם תמצא  את המשפחה הביולוגית ואם לא תמצא אתה יודע שאנחנו כאן. עברת בחייך אכזבות לא מעטות אל תשבר הפעם.

מדוע אני כותבת את הפוסט הזה, מה השוני של החיפוש הזה מחיפושים אחרים שהיו קשים יותר מסובכים יותר עבור ליאור, בואו ואספר לכם.

לאורך השנים כשליאור יצא למסעות החיפוש שלו בדרך הוא עזר למאומצים אחרים, הוא פרץ דלתות עבורם תוך כדי החיפוש שלו.

ליאור בחור צנוע מעולם לא לקח לעצמו קרדיט או ביקש הכרת תודה, שמחתו הייתה כאשר נמצא משפחה ביולגית של עוד מאומץ ועוד מאומץ במסע הארוך שלו.

לאחר הקרנת התוכנית אבודים היו תגובות רבות בקרב מאומצים, היו שלל דיעות עד עכשיו הנושא לא ממש נרגע, ואני ניתקלתי בטעות כן בטעות בתגובה אשר נכתבה על קיר הפייס בוק שלי , תגובה שבי מאד פגעה, הבחורה ואני לא מצטטת רק אכתוב את רוח הדברים,  ליאור יעשה הכל בשביל פרסום והופעה בטלויזה, הבחורה מכירה את ליאור באופן מאד שטחי ואינה יודעת מה ליאור עשה מאחורי הקלעים לאורך השנים. זכותה להביע את דעתה על התוכנית אולם לאף אדם אין זכות לפגוע באופן אישי בבחירה של אדם אחר. מאוחר יותר הסתבר לי שיש כמובן עוד תגובות בסגנון, קלות יותר או קשות יותר היו כמובן גם תגובות חיוביות  ובאותו ערב ישבתי עם מועקה גדולה בתוכי ושאלות שעלו לי, האם ליאור לא עשה מספיק ? כמה זמן הוא עוד יקדיש לנושא ? האם אין רגע שעוצרים ועושים חשבון נפש?

אם ליאור היה עושה רק למען עצמו לא הייתה עולה בי מחשבה אחת שלילית אבל להקדיש שעות על גבי שעות לבחורים ובחורות שהוא אינו מכיר שרק פונים אליו בבקשה לעזרה והוא נענה ובסופו של דבר הוא חוטף.

לאחר לילה ללא שינה הגעתי למסקנה שזו הפעם הראשונה בחיי שאני עושה משהו שאני אומנם מצד אחד לא שלמה איתו אבל אני יודעת בליבי כי הוא הדבר הנכון לעשות

אני פונה אל ליאור ומבקשת ממנו את זמנו לעצמו ולענייניו שלו בלבד

לדף הרשומה

חטופים נמכרו, נמסרו או נלקחו בלא יודעין

הרבה מאד זמן לא כתבתי כאן, הפוסט האחרון שלי היה סיכום של דרך ארוכה שליאור הלך בה בכדי למצוא את משפחתו הביולוגית, הגיע הרגע בו ליאור החליט שהוא מפסיק וגם אני הפסקתי לכתוב.

במשך הזמן הזה ליאור ניסה להתנתק לגמרי מהחיפושים אלא שהחיים לא מאפשרים להתנתק לגמרי, מדי פעם מאומצים פונים אליו ,הטלויזיה הברזילאית מחפשת אותו או איזה עיתון בברזיל מבקש את הסיפור שלו, לפעמים הוא נענה ולפעמים דוחה בנימוס.

אני כבר כועסת האיש שלי אומר שאני לא רואה את הדברים בעין אוביקטיבית, הוא צודק , איך אראה דברים בעין אוביקיטיביתת כאשר מדובר בבן שלי, בעוד זמן קצר תשודר התוכנית "אבודים" הסלוגן של הפרומו האם החטופים מברזיל ימצאו את אמא? היו הרבה תגובות רוב התגובות היו של אנשים מהישוב שאוהבים את התוכנית "אבודים" ששמחים על כך שהתוכנית שבה למסך הקטן ובין התגובות היו גם תגובות של מאומצים מברזיל, לא כולנו חטופים, נא להוריד את הסלוגן, אני בהחלט מבינה את הרגשתם , הסלוגן קשה ומעבר למילה חטופים שאכן חלקם של המאומצים מברזיל אינם כאלה וחלקם כן, המילה אמא ללא תוספת "ביולוגית " מקפיצה גם מאומצים וגם מאמצים, כן בארץ הרייטינג משחק תפקיד גדול ולכן לכל מילה יש חשיבות גדולה , האם נכון היה לכתוב סלוגן כזה שיקפיץ כל כך הרבה אנשים, אין לי תשובה של כן ולא, בתוך תוכי גם אני תוהה האם שלושה מתוך ארבעת  המאומצים נסעו עד לברזיל בכדי לחפש אמא או נסעו בכדי למצוא את האישה שילדה אותם, התשובה שלי היא רק לגבי ליאור שהוא הבחור הרביעי במסע הזה.

אתם, שמכירים אותי ואת הבלוג שלי יודעים שלאורך השנים תיעדתי  בקיצור את המסע של ליאור , אני כועסת כי ליאור במידה מסוימת תומרן להשתתף בתוכנית, הוא לא פנה ל"אבודים" הם אלה שפנו אליו במשך תקופה ארוכה וכאשר הוא הסכים להיפגש אמרו לו שהפעם מתכננים משהו אחר , לא הפורמט הרגיל של התוכנית ולכן הוא הסכים

ימים בודדים לפני הנסיעה הוא הבין שאין שינוי בפורמט ולא הייתה לו אפשרות לסגת כי הוא כבר חתם על כל המסמכים.

את הפוסט הזה אני כותבת כמה ימים לפני עליית התוכנית לאויר, ליאור חיפש במשך שנים את המשפחה הביולוגית,לצורך החיפושים הוא למד את השפה הפורטוגזית ברמה של שפת אם, הוא מקושר מאד עם אנשים רבים בברזיל, הוא די ידוע שם בנושא המאומצים , בברזיל הוא קיבל את התואר של מנהיג המאומצים, ליאור בחור צנוע הוא בהחלט רצה למצוא את המשפחה הביולוגית שלו ועשה רבות למען זאת ולא מצא, את הרעש הגדול הוא עשה בברזיל ולא בארץ, מאומצים רבים מכירים אותו בארץ.

לאחר הצילומים הבטיחו להם הקרנה פרטית ואינטימית באחד הבתים שיבחרו, לפני כשבוע הוא קיבל פנייה מההפקה כי הם עושים את ההקרנה במקום מאד מכובד והלהקרנה זו מוזמנים הרבה אנשים ממש לא מה שהוא חשב או מה שנאמר לו, באותו יום הוא הזמין אותנו הוריו ואת שתי אחיותיו ולאחר יום במחשבה שנייה הוא הבין שהולך להיות אירוע גדול והוא ממש לא רוצה להגיע לאירוע, הלחץ מההפקה גדול מאד, אנחנו גם לחצנו עליו, היום יומיים לפני ההקרנה הבחור קרוע בין הבקשה/דרישה של ההפקה לבין הרצון שלו וההזמנה שלו אותנו. אני כועסת על עצמי כי לא חשבתי עליו ביום שלחצתי עליו שהוא צריך לרצות אנשים אחרים, לא ראיתי את המצוקה שלו, אני כועסת על ההפקה שלוחצת עליו, אני כועסת על ליאור שהכניס את עצמו למשהו שמלכתחילה לא רצה בו, היום הוא מפחד כי יציגו אותו בתוכנית כאחד שמאד רוצה לחפש את המשפחה והוא פנה אליהם בבקשה לעזרה, אני כועסת שלא יספרו את הסיפור שלו כפי שאתם קראתם אותו כאן לאורך לא מעט פוסטים. אני כועסת ע כל העולם ואשתו שהוא נפל למלכודת דבש ולא הבין שאבודים רק משתמשים באנשים (שנים שהוא אמר זאת על אבודים ובסוף הוא נפל לאותה מלכודת) אני מאד מקווה  שלאחר שידור התוכנית אני אוסיף עוד פסקה שטעיתי

אתם מכירים אותי מהכתיבה בבלוג ויודעים שביני לבין ליאור ישנה מערכת יחסים מיוחדת ונפלאה וכן הוא משתף לא מעט במחשבותיו אותי ובשיחות איתו הוא ניסה להסביר לי למה הוא חושב שהוא חטוף (אני לא תמיד מסכימה עם דיעותיו והוא לא תמיד מסכים דיעותי) ברמה הפשוטה ביותר הוא אומר , יצאתי מברזיל באופן לא חוקי והוא צודק, יצא עם דרכון שבו מצוין שם המשפחה שלנו, הוציאו אותו אנשים זרים שלא היה להם קשר לאשה שילדה אותו כל זאת הוא מספר לי שהוא מנתק ברגע זה את רגשותיו, 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

מחשבות של אמא מאמצת

08/09/2012

 

 מחול השדים סביב הכתבות שיוצאות בברזיל על האימוצים הבלתי חוקיים והפרסום הגדול שניתן יצר הד גדול מאד בברזיל, משפחות רבות  שנתנו, מכרו, העבירו את ילדיהם לאימוץ פונות היום ומחפשות את הילדים הביולוגיים שלהם שנמסרו לכל רחבי תבל והרבה מהן לישראל לפי המידע שלהם יש בערך  כ-1500 ילדים מאומצים לא חוקיים מברזיל ובסה"כ כ -3000 ילדים מאומצים מברזיל נמצאים בארץ.

הפרסום הזה שם לי ואולי לעוד הורים מאמצים מראה מול העיניים, היום הם לא מסתפקים בתשובות של בחרנו אותך או סיפורים כאלה ואחרים לפחות לא אצל ליאור, ליאור רוצה להבין כל רגע בתהליך האימוץ בארץ ובברזיל, כמובן שאני יכולה לתת לו רק את האינפורמציה של מה שהיה כאן כי בברזיל לא ההיתי. בשיחות בחודש האחרון הוא מעלה שורה של שאלות  כאשר הוא מראש מוודא שאני לא אפגע והוא רק צריך את התשובות להשלמת הפזל אצלו, במשך הימים האלה השאלות שעולות וצפות אצלי מקשות עלי ומעלות רגשי אשמה איך יכולתי להיות כל כך תמימה ולחשוב שכל תהליך האימוץ המזורז הזה הוא חוקי, איך יכולתי לחשוב שכשאני לא מגיעה בכלל לברזיל התהליך הוא חוקי והתשלום (המילה כסף בכלל גורמת לי לפריחה) הוא רק להוצאות של טיסות ובתי מלון, אלה הדברים שחשבתי אז, אלה הדברים שרציתי לדעת אז ועם המחשבות האלה גידלתי ילד מקסים ומדהים ששואל שאלות שמעמידות אותי כתמימה מאד או טפשה מאד.

בחודשיים האחרונים מאז הפרסומים בברזיל נמצאו כמה משפחות ביולוגיות, האמהות הביולוגיות מספרות כי הילד נמכר ללא ידיעתם, הילד הועבר למשפחת אומנה לכמה ימים וכשבאו לקחת אותו הסתבר לאמא הביולוגית כי הילד איננו והוא נמצא בארץ אחרת ולה אין כל דרך להתחקות להיכן הוא נשלח. כל אמא ביולוגית והסיפור שלה.

אני שומעת ומסתכלת על הילד שלי ברור לו וברור לי שאני אמא שלו לכל דבר, וכך גם נאמרים הדברים אולם ישנם שיחות בהם הוא כועס, הוא כועס על הכנופיות שלקחו את הילדים הוא לא מבין כיצד אפשר למכור ילד תמורת מאה דולר, הוא כועס כיצד הבעל של... מכר את הילד ולא סיפר לאמא הביולוגית מה הוא עשה. הוא כועס שאנחנו ההורים המאמצים לא חקרנו יותר לעומק ואנחנו אומרים לו בנאיביות כי היינו בטוחים שהאימוץ חוקי ורק מזרזים את ההליכים. כשהוא מדבר ומוציא את תסכולו אני זו שעומדת מולו ולא מעט פעמים אין לי תשובות לתת לו אני מרגישה שעלי להתגונן על האימוץ למרות שהוא מזכיר בכל שיחה שטוב שהוא אומץ כי הוא רואה את העוני הקשה והנורא בו חיות המשפחות הביולוגיות. והכעס הגדול שלו הוא על עורך הדין שעדין חי בישראל וארגן את העברות המסמכים והכספים שמתעלם במופגן וטוען כי אינו זוכר דבר וחצי דבר ובכלל הוא לא קשור לנושא, (זה אותו עורך דין שאנחנו עמדנו מולו ) ועורכת דין נוספת שעסקה בנושא שאינה מוכנה לדבר  עם המאומצים כאן בארץ והיא היית מעורבת עד מעל צוארה באימוצים, או הרלט המתווכת הכי גדולה בברזיל שעדין חיה ותשובתה לכל ילד שפונה אליה שהיא עשתה לו רק טוב בחיים ושיגיד לה תודה ולא מוכנה לתת אינפורמציה.ליבי יוצא אל ליאור לאחר כל שיחה כזו שהוא מנהל  ואני רוצה רק לחבק ולהרגיע ולומר לו שכל דבר שקורה  בחיים קורה לטובה.

בעקבות הפוסטים שאני פרסמתי קיבלתי תגובות מילדים מאומצים ששואלים אותי האם אני כועסת על ליאור שהוא מחפש כל כך הרבה שנים ועסוק בנושא שעות על גבי שעות ואני מסבירה להם כי כל הורה מאמץ יודע כי יגיע הרגע בו הילד המאומץ ישאל על משפחתו הביולוגית וינסה לאתר אותה,  ישנם ילדים שמאד רוצים לחפש אבל פוחדים לפגוע בהורים המאמצים ואני שואלת את עצמי מה הייתי מעדיפה, ליאור מחפש או ליאור שפוחד לפגוע בנו ההורים, והתשובה ברורה לי, ליאור מחפש ומשתף בחיפושים.

אמהות ביולוגיות שמתקשרות אלי ושואלות בפחד האם כאשר הילד/ה ימצאו את המשפחות הביולוגיות הילדים ינתקו קשר או יעדיפו את המשפחות הביולוגיות?

בשיחה עם ילדה מאומצת שמצאה את משפחתה הביולוגית והיא כל כך שמחה והאמא שלה גם היא מאושרת, היא מספרת לי לכל אורך הדרך היא הרגישה משהו חסר משהו שלא הייתה יכולה להגדיר במילים ועכשיו היא שלמה, ואם זאת היא הולכת להתעמת עם אותה עורכת דין ולהבין מדוע כאשר היא פנתה אליה וביקשה פרטים על אימוצה העורכת דין הפנתה לה עורף. 

האימוץ רודף אחר הילדים שרוצים ומחפשים את המשפחות הביולוגיות, ואני כאמא שהחיבור שלי עם ליאור הוא קשר מדהים עדין מסתובבת עם רגשי אשם על שאינני יכולה לתת לו כל בדל של אינפורמציה בכדי שיוכל לפצח את התעלומה.

אני יודעת שכאשר ליאור ימצא ואני מאד רוצה שימצא אני אשמח מאד, תהיה פה במשפחה הקטנה שלנו סגירת מעגל עם תוספת של משפחה שאיכשהו נדע ונרצה שתהיה שותפה לחיים שלנו כפי שיש לנו מעגל משפחתי נרחב יותר מעבר למשפחה הקטנה שלנו תהיה לנו תוספת של מעגל נוסף.

אני פונה מכאן לכל ילד מאומץ שהיום נפתחה להם דלת נוספת לחיפושים כתבתי על כך בפוסט הקודם שלי.

ליאור, יתכן ואתה רואה איזשהוא קצה חוט ואני מכאן מאחלת ומקווה שהקצה שאתה מחזיק בידיך יהיה לו המשך ארוך ארוך.

 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

הבוקר שאחרי , נחטפו, נמכרו, או אומצו באופן חוקי

20/03/2017

 

ליאור עם המתנדבת מברזיל לינדלבה

אני אמא מאמצת ואני גאה על כך, אני אקח אותכם המאומצים והמאמצים למסע קטן בזמן לאחור, ככל אישה לאחר הנישואים יש כמיהה להגדיל את המשפחה, יש שעושים זאת בדרך הטבעית ויש שעושים זאת בדרך שונה , כל הורה מאמץ יודע בתוך תוכו שיגיע הרגע בו הוא יעמוד בפני הילד הפרטי שלו ויאלץ לספר את סיפור האימוץ של הילד הפרטי שלו דרך העיניים שלנו כהורים ,דרך המסמכים שישנם אצלנו ודרך הזכרונות שלנו.בפוסט הזה אני אדבר רק על ליאור הילד הפרטי והאהוב שלי.

אני רק רוצה לציין שגם בשנים הללו היו אימוצים חוקיים, לא כל הילדים נחטפו או נמכרו, בדרך כלל כשמספרים סיפור לוקחים את הדברים לקיצון, אז היו גם וגם וגם, היו אימוצים חוקיים והיו חטיפות וכל שאר הדברים שנאמרו באבודים

 

כשאנחנו החלטנו שאנחנו מאמצים חיפשנו את הדרך הכי קצרה, בדקנו מה האפשרויות בארץ והבנו שיקח זמן רב לעבור את תהליך האימוץ, דרך חברים שאימצו הגענו לארלט שלימים הסתבר לנו שגם בארץ היו לה אנשי קשר ששייכים לכנופיה שלה.

אני אציין פרט אחד שאולי היה פחות ברור בכתבה, אנחנו לא נסענו לברזיל, ליאור אמור היה להגיע אלינו דרך אישה מבוגרת שנסעה במיוחד לברזיל להביא אותו, לא אעמיס עליכם את הפרטים הקטנים .

אנחנו כהורים בוודאי היינו שמחים מאד אם המסמכים היו כשרים וליאור היה נוסע לברזיל ונפגש עם משפחתו הביולוגית אולם המצב הזה הוא לא כזה, אני יודעת שישנם עוד הרבה מאד בחורים ובחורות שיודעים או אולי הוריהם יודעים שהמסמכים מזויפים, אינני עושה הכללה. אני כן אומרת שרוב רובם של האימוצים הלא חוקיים היו בשנות ה80-90 .ראיתי תגובות קשות של מאומצים , ליבי עם כל ילד שמגלה זאת בפעם הראשונה או בכלל נחשף לכך שיתכן ואולי גם המסמכים שלו מזויפים, אני יכולה להמליץ לכל מאומץ שיש לו חשש או שהוא רוצה לדעת שיפנה להוריו וישאל, ליאור יכול לבוא ולומר לי את כל אשר על ליבו הוא הבן שלי ואני אמא שלו ולעולם אף אחד לא יכול להפריד ביננו. הוא יכול לכעוס הוא יכול לומר דברים קשים, גם ילדים ביולוגים עושים זאת ובמה הוא שונה מהם, הוא גדל בבית שלא הוסתר דבר.

לא הצלחתי להבין למה הכעס הגדול על צופית, כולנו יודעים שהיא יודעת לספר את הסיפור שגם ירגש , כן זו תוכנית טלויזיה , כן הם צריכים רייטינג אולם בסופו של דבר היא מתעדת דברים שאכן קרו, אולי לחלק מכם זה נראה דרמטי מדי, זו הייתה נסיעה דרמטית, זה היה חיפוש דרמטי, ליאור שעבר מסע של שנים בחיפוש ונפגש אם אנשים רבים, מהדרג הנמוך עד דרגים גבוהים וסיפורו מפורסם בברזיל והוא כבר פחות מתרגש גם הוא הרגיש שהייתה שם דרמה, דרמה אנושית שנגעה לליבו.

אתם מאומצים בוגרים אם רצונכם לטמון את ראשכם בחול ולומר שלא היה ולא נברא סיפור החטיפות ומכירת הילדים זה שלכם ותחיו עם הדבר בשלום, אם תפתחו מעט את עינכם תבינו שאבודים לא עשו דרמה, הסיפור קיים וישנו

לסיום רק אומר שהיום ישנם דרכים לעזור לחלק מהמאומצים למצוא את משפחתם הביולוגית, ישנם מתנדבים בברזיל שמשקיעים שעות ביום בכדי לעזור.

אני אוסיף לכאן קישור 

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/a123456789

לדף הרשומה

תוכנית "אבודים" 4 מאומצים יצאו למסע חיפוש, ליאור לא אבוד

 

 

 

 

היום יום רביעי תעלה לאויר התוכנית "אבודים" ליאור ש"הפסיק" לחפש חוזר שוב למסע קצר ומנסה שוב את מזלו.

אתמול הייתה הקרנה מוקדמת של הפרקים , המשפחה הוזמנה ואנחנו מוכנים לסע אלא שליאור שהוא ה"אבוד" לא מוכן להגיע, סיבות רבות היו לו למה לא להגיע וכמו שאתם מכירים אותי אני תמיד  מאחוריו, הפעם ניסיתי את כוחי לשכנע אותו להגיע  , לא עזרו כל התירוצים או כל המניפולציות הרגשיות שניסיתי להפעיל עליו והוא בשלו, אני לא מגיע. זו אחת הפעמים שהרגשתי מתוסכלת.

החלטנו לסע להקרנה עם אחיותיו, קצת מוזר להגיע למקום שה"אבוד" שלך לא נמצא איתנו ובכל זאת התקבלנו בזרועות פתוחות.

ההקרנה החלה ואני מסתכלת מסביבי האיש שלי איתי שתי הבנות נמצאות על ידי ורק ליאור נשאר אבוד בבבית, ליבי וראשי והמחשבות שלי איתו. 

מדי פעם ניגשים אלי מאומצים שמכירים אותי מהבלוג או משיחות שמגיעות אלי כאשר ליאור לא פנוי והשאלה איפה הוא ? בבית כך אני משיבה, הם לא כל כך מבינים למה אנחנו כאן וליאור בבית אבל הם מכבדים ולא שואלים יותר מדי, ישנם כמה מאומצים שניגשים ומספרים על העזרה של ליאור וכמה שהוא נהדר ומקסים והלב מתרחב אבל קשה לי שליאור לא נמצא איתנו.

הפרק מתחיל ואני רואה את ליאור על המסך הגדול הוא מדבר ומרגש את הקהל אני שומעת את הרחש בקהל אני רואה את הבנות שלי האחיות שלו בשלב כזה או אחר מנגבות דמעה, אני אומרת לעצמי הנא בפעם הראשונה הן רואות את אח שלהם רגיש, מרגש ודומע , הן מכירות אותו כציני כקשוח כאשר הוא מספר להן על המסעות שלו או כאשר אני מספרת להן מה הוא עובר. נראה לי שזו הפעם הראשונה שהן בכלל קולטות שיש להן אח מאומץ , כל החיים הם חיו כשלושה אחים שלושה ילדים לאמא ואבא והנא הפעם יש לו תוית שהוא מאומץ שהוא שונה מהן במשהו.

"אבודים" זו תוכנית מרגשת ונוגעת במקומות רגישים, האולם מלא במאומצים אני לא יודעת כמה מהם מחפשים את המשפחה הביולוגית, כמה מצאו, כמה חיפשו ולא מצאו  אולם כולם נרגשים וישנם הרבה רעשי רקע של בכי חרישי, גם אני שחויתי כל כך הרבה עליות וירידות במסע של ליאור לא מצליחה לעצור את הדמעות, לשמוע את הילד שלי אומר שאמא היא החיים שלי .... חץ הקופידון פוגע ושק הדמעות שלי נפתח. אני לא אספר לכם מה ראיתי כי אני רוצה שאתם תפתחו מחר יום רביעי את הטלויזיה ותראו את ליאור ואת שלושת החברים שאיתו עוברים מסע מעניין מרגש ונוגע ללב. 

לסיום אני רק רוצה לומר שבבוקר מוקדם צלצתי לליאור וביקשתי סליחה ממנו על הלחץ שהפעלתי עליו להגיע, הסיבות שהוא נתן לי שבגינן לא הגיע היו נכונות. ליאור  לא "אבוד" 

 

ליאור לא היה אמור להשתתף בתוכנית ובכל זאת הוא אמר לעצמו שיתן לעצמו עוד נסיון אחרון אחרון. לדעתי הפעם אני יכולה לומר סופית המסע הסתיים

לדף הרשומה

השואה של סבתא

 

 

שרה מגלה נולדה בקרשנושילץ (KRASNOSILTZ) אשר בפולין 7.8.1926.

הוריה – עטרה קרנדל וברל מיגלה הולידו 14 ילדים, מתוכם 7 נשארו בחיים.

שרה היתה הילדה הרביעית מתוך ה – 7.

שמות אחיה בחלקם לא ידועים לנו, אך השמות שכן אנו יודעים הם: רחל, מנחם מנדל, מאיר דן ( שלושה מתוך שלושה נוספים שלא ידועים לנו ).

המשפחה היתה דתייה אדוקה – הם היו אנשים בעלי ממון, היתה ברשותם עצי יער והם התפרנסו בכך שמכרו את העצים לבתי מלאכה.

בגלל המצב שבכל שנה היה נולדו ילדים מתים, אז בעצת הרב של העיירה – ראש המשפחה המתבקש למכור את ביתו ולגור בשכירות אצל גוי ואכן מאז, כל ילד שנולד – נשאר בחיים.

למרות זאת, הם היו אנשים בעלי יכולות.

השואה פרצה בשנת 39 , ובאחד מימי השישי כאשר האב ( ברל ) היה באותה שעה בתפילה בבית הכנסת והאימא ערכה את שולחן השבת, לפתע נשמעו קולות שהגרמנים נכנסו לעיירה ובאופן מיידי שרפו את כל בית הכנסת עם מתפלליו, ובניהם כאמור ברל.

את שאר בני המשפחה – עטרה קרינדל ושבעת ילדיה קבצו לתוך מקום במטרה להעביר אותם לאחד הגטאות.

שרה היתה בת 13 בעת שהמלחמה פרצה.

הם הועברו מגטאות מאולתרים בסופו של דבר לגטו ורשה – פרטים אלה הם חלקיים בלבד היות והנוגעים בדבר אינם בין החיים ואין את מי לשאול כי איש לא שרד.

בגטו, הרביצו להם, מנעו מהם אוכל, סבלו ממחלות ופצעים, לא היו תרופות – האמה קרינדל היתה מרפאה את הפצעים של הילדים ע"י הטלת שתן ולשפוך על הפצע – והפצעים בחלקם נרפאו ובחלקם נשארו צלקות.

בגטו לכשהם הגיעו, לא היתה סלקציה היות ואת כל הגברים הם שרפו בבית הכנסת.

ממעללי הגטו – סבתי שרה ( אחת מהילדים ) עזרה אומץ והייתה מתפלחת מהגטו לכפרים של הגויים בסביבה להביא מעט קמח וקליפות אדמה בכדי שיהיה אוכל לאחיה.

הרבה מהפעמים הצליחה גם לצאת וגם לחזור, באחד הפעמים היא נתפסה והשומר שאל אותה לאן היא הלכה, אז היא אמרה שהיא לא הלכה להביא אוכל, אז הוא שאל אותה למה יש לך לבן על השמלה ( הרי קמח משאיר סימנים לבנים ), ואז תמורת השקר הזה הוא קבלה 12 מלקות עם מקל גומי מה שעשה לה בועות ופצעים במשך שבועיים ולא היה עם מה לרפא אותה מהפצעים האלה.

בסופו של דבר מישהו עשה הפגנה בגטו כי נודע להם שעומדים לשלוח אותם לתאי הגזים, ואז נהייתה בהלה גדולה והוצתה אש וכולם ברחו על נפשם ( מי שיכול היה ) – רחל, שרה , מנחם מנדל ומאיר דן.

ממה שנודע לה מאוחר יותר, אמה נשארה עם אחיה הקטנים בגטו והם מתו מהשרפה.

כמובן שהיא לא ידעה שמישהו מהאחים שלה שרד, היות וכל אחד ברח לכיוון אחר מבלי שיהיה קשר ביניהם.

תוך כדי בריחה שרה פגשה לפתע את שני אחיה מנחם מנדל ומאיר דן ואז הם צעדו ביחד בתוך היערות בתקוה למצוא נפש חייה שתגיד להם לאן ללכת.

תוך כדי צעידה, הצטרפו אליהם אנשים שבאו כל אחד מכיוון אחר ומשם נודע לה שאחותה רחל בחיים ושהיא גם ברחה – מעבר למידע הזה, שרה לא ראתה ולא שמעה אותה יותר בחיים.

קבוצת האנשים הזאת שהתגבשה, כל אחד על פי ידיעותיו המועטות הלכו לכיוון שיש יהודים שמסוגלים לעזור להם לצאת מהיער ולהביא אותם למקום מבטחים, ואכן – באחד העיקולים ראו בן אדם עומד ומעשן סגריה, נראה כיהודי, והם בשמחה רבה מאוד הלכו לכיוונו לקבל ממנו עזרה.

אותו איש נתן להם אינפורמציה וכשהם הגיעו לאותו המקום שאליו האיש הזה שלח אותם, חיכתה להם קבוצת גרמנים ובדיעבד הסתבר כי אותו איש הוא למעשה קאפו ( יהודים שעבדו אצל הגרמנים ועזרו לגרמנים למצוא את שרידי הפליטה ).

כשהם התקרבו לגרמנים, הם הבינו שהם נפלו קורבן, ואז כל אחד התחיל לברוח כל עוד נפשו בו. כל החבורה התפצלה פעם נוספת לכל רוחות השמיים, הכדורים שרקו בכל עבר ושם שרה למעשה איבדה את שני אחיה – מנחם מנדל ומאיר דן.

לאחר הבחירה הזו, בשעות הלילה היא מצאה את עצמה בתוך ביצת יער, כאשר רק ראשה היה גלוי ולמען שלא ימצאו אותה, היא חתכה קני סוף ועשתה אותו כקנה נשימה וכך שעות בתוך הביצה אשר ביער היא הסתתרה.

בשעות הלילה המאוחרות היא שמעה קול לידה והבינה מייד שזה לא יכול להיות גרמני כי גרמנים לא חפשו בתוך ביצות אנשים.

היא התחילה להשמיע קול ולשאול מי שם, ענה לה קול- 'זה אני יוסל'ה ואני מסתתר פה בתוך הביצה'.

הם הבינו שהם יהודים שברחו, כל אחד מגטו אחר, ונפגשו בתוך הביצה תוך כדי הבריחה.

מכן התחיל המסע שלהם – יוסל'ה היה בן 8 ושרה בת 13.

הם עברו מסע בתוך היערות כאשר הם ניזונו משורשים של צמחים, שתו שפחים של פרות ומים של ביצות בכדי לשרוד.

אחרי זמן לא קטן של צעידה בתוך היערות ותשושים מרעב, הם החליטו שגורלם נחרץ ואין לאן לברוח ואז הוחלט להגיע לשביל או כביש שדרכו חולפות מכוניות ואנשים ומי שימצא אותם שיהרוג אותם  כי הם למעשה כבר אבדו כל תקווה או צלם אנוש.

אחרי מספר שעות של ישיבה בשביל, הם שמעו הליכת סוס בקרבתם, אז שרה אמרה ליוסל'ה : הנה באים להרוג אותנו, נגאלנו.

הרוכב על הסוס ראה מרחוק שני ילדים צנומים יושבים והוא הבין מיד שאלה הם יהודים.

הוא עצר את הסוס במרחק מה מהילדים והתקרב אליהם רגלית תוך כדי שריקת שיר, ואז שרה אמרה ליוסל'ה כי היא חושבת שהאיש הוא לא גרמני ושהם אולי נצלו מהרג.

ואכן, האיש התקרב והחל לדבר איתם באידיש – הוא לא היה צריך לשאול אותם אם הם יהודים כי הוא הבין זאת, והוא לקח אותם למחנה של הפרטיזנים, מאחר והוא היה פרטיזן ( לוחמי חופש שנלחמו מגרמנים, רובם היו יהודים, היו בינהם רוסים, פולנים ).

שמו של האיש היה הרשל וילק והוא היה יהודי רוסי ובן 24 לערך.

מאז שהם הגיעו למחנה הפרטיזנים, מצבם שופר, הם אכלו כמו שצריך, דאגו להם, הלבישו אותם, גזרו לשרה את צמת השיער שהייתה מלאה בכינים ושימשו להם כתחליף למשפחה. לא היו עוד ילדים במחנה הזה מלבד שרה ויוסל'ה.

הם היו במחנה הפרטיזנים כחמש שנים, עד גמר המלחמה.

בגמר המלחמה הצלב האדום העביר את כל האנשים ששרדו לתוך פולין, ביניהם את שרה ויוסל'ה. יוסל'ה ביקש לחזור לרוסיה וכאן נפרדו דרכם של שרה ויוסל'ה ואיש לא שמע או נשאר בקשר אחד אם השני מאז אותו היום ואותה הפרידה.

ממה ששרה שיערה כל השנים, יוסל'ה התחתן עם גויה ברוסיה ומחק את כל יהדותו ולכן הוא גם לא ניסה לשמור על קשר עם שרה- למרות ששרה בטוחה כי הוא נשאר בחיים.

שרה לא ידעה לאן לפנות בחיפושיה את יוסל'ה ולכן גם מצידה לא היה קשר.

הרשל וילק עבר עם שרה לפולין, כאשר ממשלת פולין גייסה את הגברים שעדיין יכלו להלחם  לשמור על הגבולות עד סיומו המוחלט של המלחמה.

לפני שהרשל יצא לשמור על הגבולות, הוא שאל את שרה אם היא תחכה לו על מנת שיוכל להתחתן איתה. ( לצורך העניין – בזמן שהותה של שרה במחנה הפרטיזנים, לא היה בין הרשל לשרה שום קשר רומנטי, אלא רק קשר של דאגה ידידות והערכה לילדים בגיל נעורים ועל עצם זה שהוא הציל את חייה ).

בתור ילדה מתבגרת, ואחרי שנשאלה אם היא תחכה לו אחרי שהוא יחזור מהחזית, אם הוא יחזור,  ועבור דתייה מבית, היא האמינה שהיא צריכה לקשור את גורלה בגורלו ולכן היא אמרה שהיא תחכה לו, למרות שהיו לה הרבה מאוד הצעות מגברים אחרים שלא נשלחו לחזית.

הרשל חזר מהחזית לאחר שנה לערך, היא הייתה בת  19והוא היה בן 30, הם התחתנו ב 10/11/45 בפולין בזווטוריה (ZVOTORIA).

 

לדף הרשומה

שיימינג בקבוצה סגורה ברשת

שנים שאני נמצאת ברשת, בפורומים שונים, בקבוצות שונות בפייסבוק. תופעת השיימיניג מחריפה והולכת, כל זמן שהתופעה קיימת ולא פוגעת בי או בכל אדם באופן אישי אני קוראת וממשיכה הלאה בחיי. מה קורה כשהתופעה פוגעת בי באופן אישי? מסתבר שהפגיעה קשה וכואבת מאד.

רגע אחד לאחר תגובה שלי לפוסט שנערך בו דיון בנושא אשר קשור לילדינו , הדיון היה רגוע כל אחת כתבה את דעתה ולרגע לא עלה בדעתי שתגובה שלי או אולי לא שלי אבל אני זו שחטפתי (שכחתי לציין שזו קבוצה סגורה שזה היה גם מזלי הרב ) קיבלתי תגובה קשה, שיימינג קשה לאחד מילדי, בקבוצה הזו רוב הפוסטים קשורים לילדים כך שאני בתמימותי סיפרתי סיפורים אישיים הנוגעים לילדי, כמו  מה הייתי עושה במקרה כזה או אחר, מה ילדי עושים, במה הם עובדים ועוד פרטים אישיים, לא הצלחתי להבין מה הביא את אותה חברה וירטואלית לאסוף את כל מה שכתבתי על אחד מילדי ולהפוך את כל מה שסיפרתי עליו לחסרון אחד גדול, לאדם חסר עמוד שדרה, לעלוקה ועוד דברים שעדיף שלא אכתוב, היא הוסיפה וכתבה במה הוא עובד ואת גילו ופרטים שבהחלט כל אדם יכול להבין ולדעת למי היא התכוונה.

אני מנסה להבין כיצד אמא לילדים יכולה לעשות שיימינג , אומנם בתוך קבוצה סגורה אבל עדין, מדוע כל כך קל להקליד מילים ומשפטים בשעת כעס או סתם בכדי לפגוע, להעליב, להקטין ולהנמיך את אחד מילדי , מדוע אם את רוצה לפגוע בי יש לך את הצורך לערב את הילדים ודרכם לפגוע בי.

התופעה הזו הפכה להיות כלי או יותר נכון חרב פיפיות מעל ראשינו ואני הרגשתי לראשונה את הפחד, הפחד שמא הפוסט הזה יזלוג מתוך הקבוצה הסגורה , הפחד שילדי יקראו את התגובה הקשה שלה, הפחד מפני עצמי , הפחד מפני התגובה הזו אשר לי אין כל יכולת למחוק אותה, והפחד כי ככל שאגיב יותר הסיפור יגדל ויגדל ויהפוך לפיל בחנות חרסינה כשבסופו של דבר אני היא האשמה כי אני זו שנתתי לה  את הכלים בהם היא יכולה לפגוע  בילדי.

המקרה היה לפני שבועיים מאז אני חושבת כיצד למחוק כל דבר אישי מהרשת, והאם אני צריכה לתחזק את הבלוג שיש בו הרבה מאד דברים אישיים, בקבוצה כן נכנסתי שוב ומחקתי הרבה פוסטים שהעליתי וגם תגובות שכתבתי . 

אני אדם בטוח בעצמי אני יודעת שאני לא אעשה דבר שיפגע מאיש ממשפחתי או מחברי וגם מחברי הוירטואלים, אני אדם שמשתף חוויות שעברתי בחיי שאני חושבת שאנשים אחרים יכולים ללמוד מטעותי או מדברים טובים שקורים וללמוד מהטוב והרע.

בבלוג כאן כתבתי לא מעט על בני ליאור וכל זאת באישורו , ישנם פוסטים שכתבתי שלא נוגעים בו ואני שלמה עם כל פוסט לכן לא אמחק את הבלוג ההיפך הבלוג יהיה המקום היחיד שבו אוכל לכתוב את האמת שלי לטוב ולרע. אני כן אזהר לכתוב בפורומים ובמקומות אחרים ברחבי הרשת. 

הפוסט הזה נכתב לאחר שהבנתי שכל דבר אישי שאני כותבת יכול לשמש נגדי ואני באה לומר לחברים , הזהרו במה שאתם מעלים לרשת , לעולם לא תדעו מתי מישהו יחליט לעשות שימוש במה שהעלתם.

למדתי שחברים וירטואלים הם אכן צללים וישנם בעולם הוירטואלי אנשים שעדיף לא להכיר, אני יכולה להודות כי בבלוג שלי מעולם לא ניתקלתי בתגובה לא הולמת גם אם התגובה לא תאמה את הציפיות שלי, התגובות תמיד נכתבו בשפה רהוטה ולא בכדי לפגוע אלא בכדי להביע דיעה ואני שמחה על כך.

אני מאמינה שחברי לבלוגים שכותבים כאן גם הם לא ניתקלו בתגובות לא הגונות.

חברים יקרים הזהרו במה שאתם מעלים לרשת

 

 

 

לדף הרשומה

רייטינג הוא שם המשחק היום

14/04/2016

מחר תעלה בתוכנית "עובדה" כתבת תחקיר על מעשיו של גנדי, גנדי כבר 15 שנים שאינו איתנו. האם בשם הרייטינג כי אני לא מוצאת תשובה אחרת כדאי לשדר את התחקיר.

נשים שנאנסו על ידו או נפגעו ממנו אינן יכולות לשכוח את אשר עשה להן, 

אינני טוענת לחפותו של גנדי, ישנן נשים שמספרות מדם ליבם את מה שעבר עליהם, כאחת שהתנדבה בקו החם לנפגעות פגיעה מינית אני בהחלט יכולה להבין את אשר הן חוו ועדין חוות,

תתפלאו אבל כל נאנסת לעולם לא תשכח את אשר עברה גם לאחר טיפולים פסיכולוגיים הצלקת עמוקה מדי והיא מלווה כל אחת לאורך כל ימי חייה.

ברשת הסיפורים מתחילים לצאת ומחר כולנו נשב מול הטלוייזיה ונשמע את מה שעשה גנדי לפני 40 שנים פחות או יותר, מבחינתי אני מאמינה לכל אישה שמספרת את סיפורה אם בפנים גלויות ואם בהסתרה, אני רק לא מבינה מה זה יועיל ולמי זה יועיל. 

אם אפשר היה לתבוע את האיש והיה בא על עונשו או שקלונו היה מפורסם ברבים אם הוא היה חי אז יש לכך הצדקה, האם התחקיר הזה יעשה טוב לנשים שנאנסו או נפגעו ממנו לאחר כל כך הרבה שנים .

נשים שהן נפגעות פגיעה מינית לומדות לחיות עם הצלקת, לומדות להדחיק את האונס האכזרי שקורע את נשמתן לפיסות קטנות ועכשיו לאחר כל כך הרבה שנים לבוא ולפתוח שוב את הפצעים הללו, למה?

האם בשם הרייטינג מגיע לנשים הללו לחוות שוב את הרגעים הקשים הללו?

אני מנסה לחשוב מה גרם לאילנה דיין לערוך את התחקיר הזה? לא , אין לי תשובה טובה מלבד רייטינג לתוכנית.

קראתי ברחבי הרשת שמשפחת גנדי ניסתה למנוע את פרסום התחקיר ? גנדי נרצח לפני 15 שנים, לאורך השנים המדינה הנציחה את מורשתו. האם אילנה רוצה להפסיק את הנצחתו גם זו יכולה להיות סיבה, חומר למחשבה.

קראתי עוד שאשתו בת ה 88 ביקשה שלא ישדרו את התחקיר, בין השורות אפשר להבין שהיא ידעה על מעשי בעלה, אולי לא הכל אבל מעט , כן, היא מנסה לגונן עליו ועל משפחתה., אני יכולה להבין.

בסופו של דבר גנדי אנס או פגע הוא לא יכול להגיב ואצלנו אומרים שכשאדם נפטר אין לדבר סרה בו. ואני שוב חוזרת לשאלה מה יועיל ולמי יועיל תחקיר שכזה.

אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא אכן עשה זאת, אילנה את חוקרת על אדם מת שאף שופט בעולם כולו לא יכול לשפוט אותו ולהעניש אותו, אי אפשר לתלות אותו בככר העיר.

בשם הרייטינג כנראה שהכל מותר תרתי משמע.

 

 

 

לדף הרשומה

בועת קבוצת רכישה

בכל אתר ובכל עיתון ובכלל בכל המדיה אני שומעת על ענבל אור וקבוצת הרכישה.

בעבודתי האחרונה אחד הנושאים החמים היו קבוצות רכישה, (עזבתי את עבודתי ב 2004 ) כבר אז היו בעיות בנושא, הזעקה שקמה אז לא הייתה זעקת הרוכשים אלא זעקת הקבלנים.

ההפרשים במחירים בין קנייה מקבלן לבין קנייה בקבוצת רכישה היה בערך 20% , הרבה כסף ,ולקבלנים לא הייתה תשובה לנושא. 

חיפשנו פירצות בחוק היכן אפשר לעצור את קבוצות הרכישה, בזמנו לא הקימו מגדלים  בקבוצות רכישה אלא בנינים בני 4 קומות, תחרות לקבלנים קטנים.

יצאתי לעיר ועברתי בין בנייני העיר וחיפשתי היכן נבנים בניינים בקבוצות רכישה, מצאתי ובדקנו אותם מבחינה  חוקית, תתפלאו או לא מצאתי לא מעט עבירות והעברתי את הממצאים לרשויות המתאימות אולם אף אחד לא רצה להתעסק עם בנין פה , בנין שם.

שמעתי גם לא מעט דיירים ששקעו בחובות, קבוצת רכישה היא קבוצה של מספר אנשים שמחליטים לבנות את ביתם לבד , להיות היזם של עצמם, מספר הרוכשים לפי מספר הדירות , ומה קורה כאשר דייר מחליט להתנער מהפרוייקט ? הקבוצה בבעיה מבחינה חוקית כי חסר דייר, והדבר המשמעותי יותר ששאר הדיירים חייבים לבנות את הדירה שלו כך שהנזק הכלכלי נופל על שאר חברי הקבוצה, האמינו לי שראיתי כאלה מקרים ובכל זאת הרשויות לא התעסקו איתם.

השנים עברו אני עזבתי את מקום עבודתי וענבל אור ואחרים הופיעו בשטח והחליטו שזו שיטה מצוינת לגזור קופון ענק על חשבון אנשים תמימים, כן תמימים.

אני תמיד אמרתי כשמי מאיתנו הולך לקנות מקרר או כל אביזר לבית הוא עושה סקר שווקים, בודק מחירים, וכשהולכים לקנות בית שזו הקנייה הכי גדולה שאנחנו עושים בחיינו אנחנו חותמים על החוזה מבלי לבדוק כמעט דבר.

היום כשענבל אור קורסת ואחריה יגיעו עד קריסות, אנשים מתביישים לספר שהם שמו את כספם על קרן הצבי, אולי אולי הרשויות יקחו את החוק לידיים ויישמו אותו.

לאלה שהולכים לקנות דירה אצל יזמי קבוצות רכישה אני ממליצה לבדוק  בעיריה האם הופקדה תוכנית, מתי אמורה התוכנית להגיע לועדת בניין ערים לידון בתוכנית, כמה אחוזי בנייה יקבלו אם יקבלו כי יכול להיווצר מצב שהקומות העליונות לא יבנו כלל. האם יש התנגדויות לבניה , האם התוכנית תאלץ לועדה המחוזית, לבדוק מי השכנים שלך ולהיות איתם בקשר, דבר מאד חשוב לחתום על חוזה במידה ובדקת הכל עם עורך דין שלך ולא של היזם.

לאלה שנמצאים עכשיו בהליכים של הבנייה , בקשו שקיפות של חשבון הנאמנות ואני מאחלת לכם בהצלחה.

לאלה שחושבים להכנס להרפתקאה שכזו בידקו את כל מה שכתבתי ועוד.

חברים אתם לא קונים משחק לילדים אתם מפקידים את עתידכם הכלכלי.

ההמלצה שלי רכשו דירה מקבלן רשום ברשם הקבלנים, רכשו דירה מקבלן שאולי גובה יותר כסף (ההבדל הוא בכספי המע"מ) אבל ממנו תקבלו ערבות בנקאית ותבטיחו את ההשקעה שלכם.

לדף הרשומה

זעקת המאומצים , השתקת הילדים המאומצים ע"י סעיף 34 בחוק האימוץ

אני מעלה לכאן פוסט חשוב לילדים המאומצים הבוגרים. ישנו סעיף בחוק האימוץ שנקרא סעיף 34 שאומר שלילדים מאומצים אסור להתראיין ללא אישור משרד הרווחה. 

כמה מאיתנו יודעים שישנו חוק שמפלה אוכלוסיה שלמה ושמתייגים אותם כמאומצים ולא כילדים של...

מסתבר שילד מאומץ אסור עליו להתראיין בכל מדיה גם אם הנושא הוא בעית המים בישראל, למה? כי בחוק האימוץ ישנו סעיף קטן מס 34 שכל אדם שהוא מאומץ חייב אישור של משרד הרווחה או מבית משפט אישור על הראיון ובמידה ואין לו את האישור דינו חצי שנת מאסר.

האם לא נראה אבסורד שאדם בן 55 שאומץ בלידתו אסור לו להתראיין, במי הוא עלול לפגוע, אדם שיש לו משפחה וילדים ורק רוצה לספר על משפחתו שלו או לדבר על כל נושא שבעולם , סעיף 34 בחוק האימוץ אוסר עליו.

לפני כחודשיים או שלושה ארגנו מאומצים בוגרים (ואני כמובן מדברת על מאומצים מגיל 18 ועד סוף חייו של המאומץ ) כנס שבו העלו נושאים הנוגעים לאימוץ, ערוץ 2 בא לסקר אותם והכתבה הייתה אמורה להעלות לשידור, אלא מה? משרד הרווחה אסר על שידור הכתבה לפי סעיף 34 לחוק האימוץ ,והכתבה לא שודרה.

אני מעלה כאן תהייה מאד מאד גדולה, האם ילד שהוא מעל גיל 18 איננו יכול לדבר על עצמו במדיה?  כן, הוא אינו יכול אלא אם כן קיבל אישור מבית משפט כי משרד הרווחה אסר עליו מכח החוק, מסתבר שאם הבן שלי מאומץ אסור לו לדבר על הוריו המאמצים , אסור לו לחשוף את עצמו האם לדעתכם החוק הזה הינו רלוונטי להיום?

אף מאומץ לא ביקש לעשות שיימינג או אוטינג לגבי משפחתו הביולוגית , כל מאומץ יודע שבכדי לקבל מידע על משפחתו עליו לפנות למשרד הרווחה ולפתוח את תיקו האישי. 

המאומצים כעסו מאד והחליטו בפעם הראשונה לעשות מעשה ולהעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, הם התחילו במסע בפייס בוק שהפך מהר מאד לויראלי 

, הם פנו לחברי כנסת והפעם לשם שינוי מצאו שם אוזן קשבת, אכן נמצאה האוזן הקשבת , שר הרווחה בעד שינוי החוק

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/758/323.html?hp=1&cat=404&loc=1

בימים אלו נערכה צעדת הגילבוע  וקבוצת המאומצים מהארץ ומהעולם החליטו "די להסתרה" בואו וראו אותנו והנא הם כאן

 

בחוק הנ"ל נאמר עוד כי מי שיפר אותו דינו מאסר חצי שנה, וכנאה שישנם יוצאים מן הכלל או כאלה שעפו מתחת לרדאר כמו ליאור שכן יתראיין וכן חשף את עצמו ולמזלו משרד הרווחה העלים עין, היום אני חושבת שלו ידעתי שהחוק הזה קיים אולי הייתי מיידעת אותו ואומרת לו כי יזהר מחשיפה כי הוא עלול להישפט ולקבל חצי שנת מאסר.

והנא הסרטונים שהפכו ויראלים ברשת

 

 

כאמא מאמצת אני לא רואה כל בעיה בכך שילדך שחושב שיש לו מסר כל שהוא להעביר במדיה והוא לא פוגע במשפחתו המאמצת או הביולוגית לא יוכל להחשף בפנים גלויות . 

החוק נחקק בזמנו בכדי להגן על ההורים הביולוגים בארץ, האבסורד הוא שהוא חל גם על אימוצי חו"ל , האם ילד שאומץ בחו"ל יכול לפגוע במשפחתו הביולוגית, ברזיל היא מדינה שבה אומצו לא מעט ילדים משם, חלקם באימוץ חוקי וחלקם לא, בברזיל הנושא בכותרות כבר כמה שנים טובות, הנא סרטון קצר לכתבת תחקיר גדולה ששודרה בטלויזה הארצית t/v/ רקורד.

http://noticias.r7.com/reporter-record-investigacao/videos/rri-relata-o-drama-de-pessoas-que-foram-roubadas-de-suas-maes-ainda-bebes-03032

בואו נחזק את הילדים המאומצים ונעזור להם להסיר את הפיקסלים מפרצופם.

 

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גלית יחידה אלא אם צויין אחרת