00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אבודים" הורים מאמצים

03/04/2019

אני כותבת את הפוסט הזה בעקבות הכתבה של תוכנית "אבודים" ששודרה הערב. ילדים מאומצים שמחפשים  את ההורים הביולוגים, כולנו מכירים סיפורים כאלה והסיפורים מרגשים, סיפורי קורעי לב, נוגעים לכולנו בבלוטות הדמעות ובלב כל אחד מאיתנו,לכל אחד מהילדים המאומצים יש סיפור שנוגע ומרגש אותנו. אני יכולה להעיד על הסיפור של ליאור שלי שהוא עדין לאחר 12 שנות חיפוש מסופר בברזיל ומרגש מאד שם.

כל סיפור החיפוש הוא מרגש ובמיוחד שהסוף טוב ונמצא האב הביולוגי. 

מאד מאד מפריע לי באופן אישי ויתכן שאחרים בכלל לא ישימו לב לכך  שהכניסו את ההורים המאמצים לתוך הסיפור, בכל כמה דקות זכרו לומר שההורים המאמצים היפלו לרעה  את המאומצים לעומת הילדים הביולוגים,מה שצרם לי מאד שאין כל שיחה עם ההורים המאמצים או עם האחים שהם ביולוגים להורים המאמצים,

אני בטוחה שאלה הם רגשותיהם של הילדים וזו החוויה שהילדים המאומצים הללו חוו ועברו, בטוח שלא קל להם , אולם הכתבה התמקדה בחיפוש אחר האב הביולוגי ללא קשר להורים המאמצים,

כאשר באים ומספרים סיפור ומטפטפים לנו הקהל כי ההורים המאמצים התנהגו בצורה לא נאותה לילדים הייתי רוצה לשמוע משפט מההורים המאמצים או מהאחים הביולוגים של ההורים המאמצים

אני בהחלט מקבלת ומבינה ומוכנה להכיל את רגשותיהם של המאומצים כלפי ההורים המאמצים, אחזור שוב שההורים המאמצים לא היו נושא הכתבה.

אני זוכרת את הכתבה של הילדים המאומצים מברזיל והיה שם אחד הילדים שאמר כמה משפטים על היחס הנוקשה של הוריו המאמצים כלפיו ועד כמה הם היו קשים איתו , אני יודעת איזו פגיעה קשה הייתה להורים המאמצים וגםם לא ניתנה להם הזכות להגיב.  כמה הדבר פגע בנשמתם של ההורים המאמצים  ובכל המשפחה כולה., המשפטים שנאמרו נלקחו מתוך שיחה שלמה וגם אז חשבתי ורבים כמוני חשבו שלא היה מקום למשפטים האלה כשנושא הכתבה היה חיפוש אחר האמא הביולוגית.זו החוויה של הילד אולם אם הנושא הוא חיפוש אחר האמא הביולוגית לא היה צורך להכפיש את המאמצים.  אני מכבדת את עבודתה של צופית גרנט, אני מכבדת את משרד החקירות של התוכנית אני חושבת שלפעמים בשביל לזכות בעוד אחוז רייטינג קטן מכניסים משהו שאפשר היה בלעדיו, הרי התוכנית היא על האמא הביולוגית , על חיפוש האב הביולוגי, ההורים המאמצים  הם לא הסיפור כאן, הם לא מנעו מהילדים לפתוח את תיק האימוץ, ויכול אולי להיות שאלו החוויות הסוביוקטיביות של הילדים המאומצים, ואם כבר הכנסתם את סיפור ההורים המאמצים תנו להם את זכות התגובה.

רציתי להגיב בפוסט בדף הפייסבוק של התוכנית אולם במחשבה נוספת החלטתי לכתוב כאן את הפוסט בכדי לא להתעמת עם תגובות שהיום נכתבות ברשת בלי לחשוב פעם שנייה לפני שלוחצים על כפתור השליחה.

 אני כאמא לילד מאומץ ולשתי בנות ביולוגיות הרגשתי שניסו לסחוט עוד דמעות על חשבון הסיפור של החיפוש שהוא כשלעצמו מספיק סוחט דמעות.

ובוודאי יהיו כאלה שיגידו שאני כותבת כך כי גם לי יש ילדים ביולוגים ואולי גם אצלי זה היה כך ויש לי רגשי אשמה, לא, אין לי רגשי אשמה, מעולם לא חשבתי שהיה הבדל בין המאומץ לביולוגי, אני בוודאות יודעת את מקומי אצל כל ילדיו לא אין לי רגשות אשם, אתם יכולים לעבור בבלוג שלי ולראות ולקרוא את מחשבותי ואת הדרך שעברנו עם ליאור שהוא המאומץ.

כתבתי את הפוסט ואני רק רוצה לעדכן לגבי החיפוש של ליאור, לאחר 12 שנות חיפוש שהעלו חרס , ליאור עשה בדיקת די ני אי והעלה את הנתונים למאגר בנילאומי היום הוא מצא משפחה מדור ראשון , כרגע ישנם עוד כמה אנשים בברזיל שעשו גם הם את הבדיקות ומאד יתכן שהוא ימצא את אשר חיפש במשך שנים, אנחנו מחכים לתוצאות הבדיקות, מבטיחה לעדכן.

לדף הרשומה

הסיפור שלא נגמר

08/10/2018

 

שלוש שנים מאז שליאור הפסיק לחפש את המשפחה הביולוגית שלו, נודה על האמת הוא לא מתעסק בנושא אולם ישנם רגעים  שמגיעים אליו והנושא צץ ועולה והוא שוב נובר בניירות שאין בהם אמת, הוא ממשיך לדבר עם האנשים בברזיל. נשים פונות אליו וטוענות שהן אימו הביולוגית, יש לו אפילו סטוקרית שלמרות שבנה נעלם שנתיים לפני שליאור נולד היא בטוחה שהוא בנה הנעלם, הלב נכמר ולא חשוב כמה פעמים נאמר לה שהוא לא יכול להיות בנה, היא בשלה ממשיכה לשלוח הודעות. 

ליאור היום שולט בשפה הפורטוגזית כשפת אם, קורא וכותב כברזילאי, מרגיש אהבה לברזיל וכן הוא נוסע לשם לפחות פעם בשנה אם לא יותר.

בשנה האחרונה החל הסיפור של בדיקות ה DN A ליאור השאיר DNA בברזיל כמה פעמים ובמעבדות שונות. בשנה שעברה פתחו בנק לבדיקות חינמיות בבנק בברזיל. 

האנשים בברזיל לא כל כך מבינים איך להשתמש בבנק הזה ולכן הבנק די מקרטע.

בארצות הברית ישנו בנק שכזה שלאחר שנעשית הבדיקה הם מעלים את התוצאות לאתר ואפשר לבקש שיעלו את התוצאות גם למאגר בנילאומי. ליאור החליט שהגיע הזמן לעשות את הבדיקה, הוא ממש לא חשב שהבדיקה יכולה לעזור לו אבל ליאור לא יוותר על אופציה שקיימת. יום אחד הוא הזמין את הערכה של הבדיקה, הערכה שכבה די הרבה זמן בחדרו עד שהוא הרגיש שהגיע הזמן לעשות את הבדיקה וגם לשלוח אותה. 

ליאור שלח לאוייר העולם את ה DNA של  עצמו, הוא לא קיווה ממש לתוצאות אבל זו האבן האחרונה שבה הוא הרגיש שהוא חייב לעצמו.

ליאור החליט לסע לבקר בברזיל, מזמן לא היה שם רק בפברואר הוא חזר אבל בשבילו זה הרבה זמן, הפעם רק לקפיצה קטנה, שבועיים לנשום את ברזיל ולחזור הבייתה. בין קניית הכרטיס לבין זמן הנסיעה ליאור מקבל הודעה מהמאגר הבנילאומי שישנה התאמה של דור רביעי, הדורות בבדיקות הללו לא נספרים כפי שאנו סופרים 25 שנים זה דור. הוא לא מתלהב במיוחד וממשיך בעיסוקיו, כעבור כשבועיים הוא מקבל שוב הודעה מהמאגר הבנלאומי שיש התאמה לדור שני, דור שני זה כבר מסקרן אותו, והוא מתחיל לבדוק, אפשרי לספר לכם את כל התהליך כיצד מדור שני ומארצות הברית דרך גרמניה חזרה לברזיל הוא מגיע לדור ראשון. זהו רגע מרגש, דור ראשון אלה הם דודים מדרגה ראשונה או שנייה, מכאן הדרך למצוא את האמא הביולוגית אמורה להיות קצרה. 

אצל ליאור אין דבר שנקרא פשוט. כמעט 13 שנים שהבחור חיפש רק על הדבקות במטרה מגיע לו מדליה, (זו אני אמא שלו , נותנת לו אותה) ובנתיים מתקרב הזמן בו הוא אמור לסע, כבר יצרו קשר עם הדודה מדור ראשון, גם הוא דיבר איתה בטלפון, הפעם ראיתי שיש בו התרגשות.  כמה טוב שהוא למד את השפה והוא יכול ליצור קשר ישיר בלי מתווכים. המשפחה של הדודה גדולה, ישנם הרבה אחים ואחיות אין קשר בין כולם קשה לאתר את כולם, ויש אחת שנעלמה בשנות ה 70 . הוא רצה את הנסיעה הזו לחופשה ללא מחוייבות רק לעצמו, לטייל, לנוח, לבקר חברים, להיפגש עם מי שבא לו ובכל זאת גם בנסיעה הזו יש קשר לאימוץ. 

כן ליאור נסע לפני כשבוע לברזיל, ליאור יפגוש את הדודה ויינסה איתה ביחד וכמובן עם לינדלבה המתנדבת לאתר את האמא הביולוגית. ליאור עדין בברזיל כשיחזור אני אקבל יותר פרטים , נכון להיום הוא מצא  משפחה ביולוגית בוודאות והוא שמח מאד על כך. את האמא עדין לא מצא. 

אני אמא של ליאור שמחה מאד בשבילו בעצם כולנו כאן אביו ואחיותיו שמחים מאד בשבילו. 

כמעט 13 שנים של חיפושים והוא קרוב מרחק צעד קטן לסגור את כל המעגל.

חשבתי לעצמי שאחרי הרבה שנים שאני מעדכנת אותכם בחיפושים שלא נושאים פרי, הפעם יש שמחה שהרי משפחה נמצאה , לא כולה ובכל זאת משפחה ומרגישה נכון לשתף גם אותכם ברגעם האלה.

אני מאחלת לליאור שישלים לגמרי את הפזל,אני מאחלת לו שישמח עם מה שיש לו עד עכשיו.

אוהבת אותך מאד

אמא

 

 ליאור עם הדודה

 

לדף הרשומה

ליאור שלי

הרשומה הזו היא תחילתה של דרך ארוכת שנים, לאורך הבלוג מפוזרים פוסטים שונים בנושא האימוץ, לאחרונה כתבתי פוסט מסכם של הדרך הארוכה שמשפחתנו עשתה מרגע האימוץ ועד היום. רשומה זו היא התחלה, והיום אנחנו שוב בהתחלה אחרת.

לליאור שלי

היינו בדרך לירושלים לטיפול נוסף , 11 שנים של טיפולים, חיים לפי הוראות .

בדרך הארוכה נפלט המשפט :"די מספיק עם הטיפולים"
ואני בתדהמה מסתכלת עליו, לא מאמינה שהוא מרים ידיים והמבט בעיניו הספיק לי כדי להבין .
הוא סובב את המכונית ועשינו את הדרך חזרה הביתה בשתיקה.
כל הדרך המחשבות התרוצצו, השיחות על האימוץ היו קודם לכן, שנינו ידענו שאנחנו הולכים לדרך הזאת.
לא ידענו בדיוק איך ? מה? מה עושים? למי פונים? רק ידענו שאנחנו לא יכולים לפנות לשירות למען הילד כי אנחנו כבר מבוגרים מדי ואין לנו את הזמן לחכות,
ובכלל לא רצינו לחכות , רצינו עכשיו והרגע לאחוז את הילד או הילדה.
התחלנו לחפש אנשים שאימצו, התחלנו לשאול שאלות ובין לבין התווכחנו בין או בת, איך נקרא לו או לה.
רק לשם הידיעה, היה לנו עסק ועבדנו בו ביחד, יום אחד בעלי אומר:" אני נוסע" ולא מיידע לאן,
חוזר בערב ואומר:"תתלבשי אנחנו נוסעים",
שאלתי לאן והתשובה הייתה:" את תראי".
נסענו נכנסנו למלון ובשולחן צדדי ישבה אישה די מלאה, ולצידה זוג חברים שלנו ועוד אישה לא מוכרת, בפתח המלון בעלי אומר לי אנחנו הולכים להביא את הבן או הבת שלנו. תארו לכם את פיק הברכיים שאחז בי, לא יכולתי להוציא מילה מהפה , האישה הלא מוכרת הייתה המתרגמת ביננו לבין המתווכת ( מי שזוכר את ארלט אילו ) היו לנו מעט שאלות ,אני לא הייתי מוכנה לפגישה ממש בהלם והשאלות שלי התמקדו בכמה זמן יקח התהליך ואיך יהיה התהליך, היא הבטיחה שהתהליך יהיה קצר בלי התחייבות ללוח זמנים ואני רק רציתי לדעת האם זה יהיה כמו מס´ חודשי הריון רגיל או אולי במקרה אני אלד אותו לפני הזמן.
כמובן שכמו בהריון לא היו לה תשובות.
משם נסענו לעורך דין שהיה קר וענייני ואצלי כל הקרביים התערבבו והלב דפק בחוזקה, הוא ביקש שם לילד , מישהו יכול להבין את המשמעות , אני נותנת שם לילד/ה שלנו, יצאנו מהחדר הסתכלנו אחד על השני ואני אמרתי , ליאור בעלי רק הניד בראשו, זהו בחרנו יש לנו שם לילד/ה שלנו הרגשתי שהילד מתחיל להתפתח בתוכי.
עבר חודש ועוד חודש ההריון גדל מדי פעם קיבלנו טלפון שההריון עדין לא הגיע לסיומו.
בתאריך 1.9.85 הגיע הטלפון המיוחל , זה היה יום שבו הילדים מתחילים ללמוד אצלנו בעסק זה יום חלש כי הוא מבוסס ברובו על ילדים, ישבנו ביחד ודיברנו , ופתאום הטלפון מצלצל , עוד התווכחנו מי יענה (חשבנו שזה אחד הספקים ) הוא קם לענות ואני שמתי לב שהוא מחוויר נעמדתי על ידו הוא חיבק ואמר לי יש לנו בן.
יששששששששששששששששששש. הוא יגיע ב -7.9.85 בשעה 02.00 לארץ מברזיל.
אני שהייתי אחרי כל כך הרבה אכזבות ביקשתי כי לא נספר עד ליום שליאור יגיע לארץ.
רק לשם הידיעה, אנחנו לא נסענו לברזיל, ההסדר היה שהילד יגיע עם מלווה.
הימים עברו כנצח והגיע התאריך כמובן שסידרנו לליאור את החדר קנינו לו וקישטנו לו את החדר וצבענו לו ושמנו שטיח ואת החדר נעלנו על מפתח כל פעם שיצאנו משם בכדי שאף אחד לא יוכל לראות.
יום לפני שליאור הגיע הודענו למשפחה הקרובה יש לנו ילד וקוראים לו ליאור לא אייגע אותכם בשמחה ובברכות שהורעפו עלינו.
הגיע התאריך ואנחנו צריכים לסע לשדה התעופה ולקבל את ליאור , קיבלנו את מס´ הטיסה צלצלנו כל חמש דקות לשדה תעופה לוודא שהטיסה מגיעה בזמן, בחצות צלצלנו שוב והתקליט עונה כי הטיסה מגיעה סופית בשעה 02.00 אני רציתי לסע מיד לשדה אלא שבעלי אמר חכי יש זמן אנחנו גרים די קרוב לשדה התעופה , הכנתי לליאור בקבוק אוכל לקחתי שמיכה לעטוף אותו וחצי שעה לאחר מכן אנו מקבלים טלפון מהעורך דין כי ליאור לא יצא מברזיל יש בעיה בניירת ההלם מוחלט , הנא האכזבה הראשונה הגיעה, העצב היה גדול לא דיברנו רק התחבקנו וניסינו להתעודד אחד מהשני כך עבר הלילה כשאנחנו מחכים כבר לבוקר בכדי שנוכל לעשות
בירורים נוספים, מכל הבירורים שערכנו בימים שלאחר מכן לא הצלחנו לקבל תשובות ויותר מכך ניסינו לסדר לעצמנו טיסה לשם והובהר לנו שאם אנחנו מגיעים לא נוכל לחזור אלא לאחר שלושה חודשים, סיכמנו שעם ליאור לא יוצא מברזיל תוך יומיים אנחנו נוסעים לשם.
למחרת קיבלנו טלפון שליאור עלה על המטוס והוא בדרך לארץ אלא שיש נחיתת ביניים בפורטוגל, שוב האדרנלין עבד שעות נוספות שוב עלה חיוך על הפנים הנה עוד כמה שעות והילד ליאור שלנו מגיע הבייתה, כן, ליאור מגיע הביתה.
קיבלנו שוב את שעת הטיסה שהייתה אמורה להגיע לארץ ב - 15.9.85 בשעה 02.00 ושוב הטלפונים לשדה התעופה ושוב התקליט עונה לא סופי שעה 02.00 ובחצות התקליט האדיש עונה כי הטיסה בוטלה, מה בוטלה אני שואלת את התקליט כאילו מחכה לתשובה, מחכה שהתקליט יענה לי ושוב היאוש הוא גדול והמחשבות כאילו לא מספיק מה שעברנו 11 שנים גם עכשיו מישהו כאילו מתנקם בנו עוברות לי בראש ואני הולכת לחדר השינה לבד לא רוצה אף אחד והעצב הוא כל כך רב וההתפרקות קרובה. בעלי ממשיך לצלצל לכל העולם מה קורה למה בוטלה הטיסה והתשובה שהוא קיבל לבסוף הייתה כי יש שביתה בשדה האווירי של צרפת והמטוס אינו יכול לטוס לארץ וזה המסלול היחידי דרכו הוא חייב לטוס, טוב הוא שואל ומתי תיגמר השביתה ועל כך כמובן אין תשובות.
עובר יום ושוב אותו סיוט יש שביתה אולי היא בוטלה לא היא לא בוטלה מגייסים את כל החברים שיבררו אצל חברים בצרפת מה הם יודעים, מפעילים כל קשר אפשרי וכמובן שכל זמן שהשביתה נמשכת ליאור לא יכול להגיע הבייתה.
השביתה למעשה הסתיימה ב -19.9.85 ובלילה כאשר חזרנו הביתה אחרי עוד יום מאכזב הטיסה נדחתה למחרת עקב עומס בשדה התעופה ראינו על הדלת שלט גדול שהחברים הכינו ועליו כתוב " ברוך הבא ליאור " וכשנכנסנו הבייתה הבית היה מוצף בפרחים התמונה הזו לעולם לא תשכח מליבי וליאור לא איתנו עדין כאן הגיע רגע השבירה הגדול לאחר ההמתנה הכל כך ארוכה שלא הייתי בטוחה מתי היא תסתיים , עליתי לחדר של ליאור ושם התפרקתי.
למחרת הטיסה אושרה סופית והנא אנחנו בדרך לשדה התעופה , חיוך על השפתיים התרגשות עצומה סך הכל 20 דקות נסיעה משום מה נראתה כשעתיים, הגענו, הנה מתחילים האנשים מהטיסה לצאת , ישנה רק טיסה אחת , אנחנו כבר לא מסוגלים לחכות , הבאנו איתנו חברה שהיא דיילת: רוצי חמודה תורידי אותו מהמטוס ותביאי אותו אלינו , השעה 02.30 מתחיל להיות שקט, חשוך בחוץ ואנחנו עדין מחכים , החברה הדיילת לא יוצאת עם ליאור, האנשים שהיו בטיסה כולם יצאו, ואנחנו עומדים ומחכים , החיוך לאט לאט נמחק , החשש מתחיל להתגנב, הי מה קורה כאן, ואין את מי לשאול, הדלתות סגורות ואנחנו בחוץ, כך עמדנו עוד כשעה, פתאום יוצא בחור ושואל מי ההורים לרגע הסתכלנו לצדדים , חיפשנו אם ישנם עוד אנשים לא קלטנו שאלינו הוא מדבר הוא אמר הורים , ואז נפל האסימון הי זה אנחנו איפה הילד איפה ליאור מה קרה והוא לא מדבר רק אומר בואו איתי, אנחנו נכנסים לשדה זוכרים איך נראה שדה התעופה אולם גדול בדרך כלל הומה אנשים המיזוג עובד הלילה לא היו אנשים שם ואנחנו הולכים לאורך האולם שומעים כל פסיעה כמו בסרטים רואים את הסל קל , לא סיפרתי אך עם ליאור הגיעו עוד 2 ילדים כך שהיו שם על הספסל 3 סלי קל, מי הוא ליאור איפה החברה שלנו רציתי לגשת לספסל והוא המלווה לא מרשה, הגענו לחדר ושם ישבו קצין משטרה העורך דין שטיפל בנושא והמתווכת שלנו ארלט, הקצין מזמין אותנו לשבת, שאלתי מה קורה והוא אומר כאן יש סחר בילדים הילדים האלה לא נשארים בארץ בטיסה הראשונה שתהיה אני שולח אותם מכאן, שקט דממה בחדר אף אחד לא מגיב לקח כמה שניות עד שהתאוששתי ואמרתי לעורך דין תגיד משהו איזה סחר על מה הוא מדבר ולא עלאה אתכם בדברים אחרי שעתיים כאשר בשלב מסוים אמרתי לאותו קצין אני משאירה לך את בעלי אם תרצה תעצור אותו לליאור שלי יש דרכון עם שמו אתה לא יכול להוציא אותו הוא בני החברה שלנו שהייתה שם או אחת הדיילות קיבלה ממני את בקבוק האוכל והשמיכה שהבאתי לך ליאורי היא ניגשה אליך כך שידעתי מי אתה ליאור , קמתי ויצאתי מהחדר לקחתי אותך ליאורי ויצאתי משדה התעופה, בחוץ חיכו לי הגיסות שלי הלכנו לאוטו חיכינו לראות מה יהיו ההתפתחויות , בעלי הגיע לאחר כשעה חתם על מסמכים כי יגיע למחרת ב 10 בבוקר למשרד הפנים בירושלים, קיבלת אישור להכנס לארץ ל 3 ימים, אני יושבת באוטו פוחדת להחזיק אותך שמא אני מכאיבה לך הגיסה מטפלת בך, אתה ישן , ילד מקסים שלא שומע את כל המהומה מסביבו, רק לומר לך ליאורי להחזיק אותך מילא את ליבי, הסתכלתי עליך וידעתי שאתה שלי וידעתי שלא יהיה כוח בעולם שיקח אותך ממני , הבטחתי לך באותה שעה ארוכה של ציפייה כי אתה תהיה המיוחד שלי הבטחתי לך מיליון הבטחות רק שתשאר איתנו אפילו התפללתי דבר שאני לא יודעת לעשות , כן דיברתי אליו תתפלא דיברתי וביקשתי ממנו שאחרי כל כך הרבה שנים שיתחשב קצת ויתן לי להרגיש את האהבה שלי אליך ללא פחד.
הנסיעה הביתה לא עברה ללא תקלות, בדרך הלך לנו מנוע, נתקענו , השעה כבר חמש וחצי בבוקר, בסופו של דבר הגענו הבייתה והבית היה מלא מלא אנשים כולם מחבקים כולם צוחקים והדבר שהכי הכי אני לא אשכח הם אלה סבא וסבתא שלך
הם נכנסו לחדר שלך עמדנו שם כולם סביבך , סבתא לקחה אותך החזיקה בך ונישקה אותך אחר כך סבא וכולם עם דמעות בעיניים, כן סבא וסבתא אהבו אותך מהרגע הראשון ואתה יודע שלאורך השנים היית הנכד המועדף שלהם, ידעת להעניק להם ידעת להיות איתם והם החזירו לך בהמון המון אהבה, ליבי כואב שהם אינם איתנו היום לראות אותך מתפתח ואני יודעת שהם חסרים לך .ואת המשך התהליך עד שנחלצנו וכל חקירות המשטרה אספר לך בהזדמנות אחרת.
אמא שאוהבת אותך

לדף הרשומה

אהבתי הגדולה לישראל ולברזיל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדמיון  לפי הקלישאה עובד שעות נוספות, אצלי אתמול הדמיון עבד כמה דקות בהן דמיינתי מחשבות של  הבן שלי, מה היה הבן שלי אומר לי היום כאשר הפייס שלנו מלא תמונות של מטיילים מאומצים בברזיל, נפגשים/ות בברזיל עם המשפחות הביולוגיות שלהם. 

הדמיון שלי

אני אוהב את ברזיל, אני מרגיש בבית בברזיל, יש לי חיים שלמים בברזיל, יש לי אנשים מקסימים שמעריכים ואהובים ואוהבים אותי בברזיל אז מה אני עושה כאן. אני אוהב את ישראל זו המדינה שלי וכאן המשפחה שלי כאן עמוד התווך שעליו אני נשען בימים שהם קצת קשים יותר , כאן אני יודע שאני אהוב ללא תנאים.

בימים אלה שהפייס מלא בתמונות מברזיל, ישראלים שמטיילים שם, ישראלים שמצאו את המשפחות הביולוגיות שלהם וכאלה שלא ורק רצו לדעת מהיכן הגיעו ואולי במקרה גם הם יצליחו למצוא את הביולוגית שלהם.

קשה לי להיות בארץ בימים אלה , אני מרגיש שאני צריך להיות שם ואני לא יכול להיות שם מסיבות שונות  שדווקא אינן תלויות בי.

שנים חיפשתי, פרצתי דרך למאומצים אחרים, איפשרתי למאומצים להגיע לאנשי  הקשר שלי שיעזרו להם ואכן העזרה הגיעה ויש כאלה שמצאו את הביולוגית ובעיקר מצאו אחים ואחיות ומשפחות גדולות.  ואני עם דמעות בעיניים כי למרות שהפכתי אבן על אבן בברזיל זו שילדה אותי לא רוצה לראות אותי או שאיננה בחיים ואת סודה לקחה לקברה. 

השנים עוברות ואני כבר לא מחפש ואני כבר לא יושב ליד המחשב ואני עדין מקבל הודעות ממאומצים בבקשה לעזרה, וממתנדבים בברזיל ואני עושה זאת ברצון אולם עמוק בלב אני שואל את עצמי מי יעזור לי למה אף אחד לא עוזר לי, אני יודע שהמחשבות הללו אינן רציונאליות אבל הלב אומר את הדברים האלה.אני מקבל הודעות מנשים שאולי אני הבן שלהם ואני בודק תאריכים והתאמות ומסתבר שהן לא. ולפעמים הן פשוט אומרות שהן רוצות להיות האמהות שלי.

לא קל לגדול אם תיק כזה גדול שבו אתה פורץ דרך ואתה משקיע מעצמך המון, כמו לימוד השפה בכדי שתהייה שפת אם, לקרוא ולכתוב בכדי ליצור קשר עם הרשויות, לשבת שעות על המחשב ולחפש ושלוח מיילים לכל משרד או אדם שאולי יוכל לעזור לי, ליצור קשרים עם אנשים שאולי יוכלו לעזור לחיפוש שלא נגמר. לשלוח הודעות בכל רשת חברתית אולי משם תגיע הישועה.

התמונות שעולות היום לרשת הם מקומות שבהם ביקרתי , טיילתי ואני מתגעגע אולם בליבי ידעתי שהיעד הסופי שלי לא יהיה, אני לא אגיע לשום מקום בו תגור משפחתי הביולוגית.

אני מחכה לרגע שאני אוכל לסע בסך הכל מפרידים ביני לבין הנסיעה כמה עשרות אלפי שקלים שנגנבו ממני בברזיל ועכשיו אני בארץ בכדי לעבוד ולהשלים את מה שנגנב ממני. ומה שהכי כואב שמי שגנב ממני הוא האחד שטען בפני שהוא אמור להיות האח הביולוגי.

 אנשים יכולים להיות לא אנושיים , צרי עין ,  התחלתי פרוייקט נפלא בברזיל לאחר שעבדתי כאן בארץ וחסכתי מספיק כסף לפרוייקט , שיתפתי בפרוייקט חבר שבעצם חשבתי שהוא חבר  סמכתי עליו הוא הבטיח כי ידאג לפרוייקט וישלים אותו הוא גנב חלק מהכסף, והוא עקץ אותי בצורה חכמה, אני לא מתכוון לגור בברזיל למרות אהבתי למדינה אבל אני כן רוצה להמשיך ולסיים את הפרוייקט שרובו מוכן, כן, אני רוצה לשלב את החיים שלי בין ישראל לברזיל ועד היום הצלחתי לעשות זאת. אני מאד פגוע כרגע מהעוקץ שנעשה עלי, אני מקווה שאני אצליח לחסוך מספיק כסף בכדי שאוכל לסיים את הפרוייקט. אני יודע שיקח לי כשנה לעבוד קשה ולחסוך את הכסף שנגנב

אני יודע שהתקופה תעבור אבל זה יקח זמן , זמן שבו הייתי  יכול להיות במקום טוב בחיים גם אם לא מצאתי את המשפחה הביולוגית שלי, מקום בו הייתי יכול להיות עם אהוב נפשי, מקום שבו אני מרגיש בבית ומקום שבו כאשר אני רוצה להיות בארץ יש לי את האפשרות לכך.

סיימתי עם חיפושי אחר משפחתי הביולוגית אולם בסתר ליבי יש בי תקווה שיום יגיע ואני אצליח למצוא מישהו מהמשפחה הביולוגית , יש לי משפחה בארץ שאני אוהב והם הם המשפחה האמיתית שלי הם הורי לכל דבר אף אחד לעולם לא יוכל להחליף אותם יש לי אחיות .המשפחה הביולוגית בשבילי היא סגירת מעגל של חיפוש של הרבה מאד שנים והרצון לסיים את אשר התחלתי .

אני פותח את הפייס ושוב התמונות קופצות מול עיני ממקומות אשר ביקרתי אולם ישנם גם תמונות שלעולם כנראה אני לא אצלם ולא יצלמו אותי ואלה הם תמונות של מפגש עם המשפחה הביולוגית.

מחכה לרגע שיהיה לי כסף לחזור לברזיל לאהוב את מה שאני מרגיש בה ולחזור למשפחה שלי לאמא ולאבא ולאחיות,  כן יש לי משפחה ואני גאה ואוהב אותם יותר מאשר אוכל לתאר במילים.

כמה דקות של דמיון יצרו את הפוסט הזה, מקווה שליאור יום אחד יקרא אותו ויגיב האם שגיתי בדימיונות שלי או הייתי קרובה למחשבותיו.

 

לדף הרשומה

למה מאומץ מחפש את משפחתו הביולוגית

בתוכנית אבודים ששודרה העונה , שלושה ילדים נמצאו ואני שמחה מאד בשביל המשפחה, משהו קטן שהופיע בסוף הפרק צד את עיני,  הויכוח בין הילדים לגבי ההורים המאמצים.האח שחי עם אימו הביולוגית כל חייו   לא הצליח להבין מדוע הילדים שנמסרו לאימוץ רוצים לשמור את המאמצים מחוץ לסיפור ולא מפגישים את ההורים המאמצים עם האמא הביולוגית, המאומץ ניסה להסביר  ולי נראה כי וההסבר שלו לא התקבל.  אני כאמא מאמצת מאד הייתי רוצה שהבן שלי ימצא את משפחתו הביולוגית ומפגש ביני לבין משפחתו הביולוגית תלוי אך ורק בו.

ההורים של הילדים שאומצו לא ידעו על כל סיפור החטיפה והסחר, הדבר נפל עליהם כרעם  ביום בהיר ובטרם הם מצליחים לעכל את הנושא האח הביולוגי לא מצליח להבין מדוע המאומץ אינו מוכן שהוריו המאמצים יהיו חלק מהסיפור. האח שנמסר לאימוץ צריך להתמודד כרגע עם משפחה חדשה וביולוגית שהוא שמח מאד שמצא ויש לו הורים מאמצים שעד לפני זמן קצר היו משפחתו היחידה וזו המשפחה שהוא הכיר כל חייו, הוריו  אנשים לא צעירים וקשה להם להתמודד אם כל הדרמה הזו הוא מבין אותם, הוא משאיר אותם כרגע מחוץ לתמונה, אני בטוחה שיש ביניהם שיחות על הנושא 

ילד ביולוגי לעולם לא יוכל להבין את עולמו של המאומץ נראה היה לי כי הוא בעצם אומר לו הנא זו האמא שלך לך תביא את ההורים שלך ותעמיד אותם מולה שיתנו לה הסבר איך וכיצד הם אימצו אותך ושיבקשו סליחה מהאמא הביולוגית.

ילד ביולוגי חושב שאם למאומץ יש את מה שיש למאומץ לשם מה המאומץ מנסה לחפש את משפחתו הביולוגית, הביולוגי לא יכול להבין את הכמיהה והצורך של המאומץ לדעת את שורשיו לדעת האם יש לו אחים אחיות נוספים, מהיכן התכונות שישנן אצלו , מה המטען הגנטי ואלה הם דברים טכניים אולם גם יש דברים רגשיים כמו, למה נטשו אותי, למה מכרו אותי או למה מסרו אותי, האם משהו בי פגום, אני בטוחה שישנם עוד מחשבות רבות בילד המאומץ שגם אני כאמא מאמצת לא מתיימרת להבין, זהו חלק מזהותו שחסר לו ואת החלק הזה בפזל אף אחד אינו יכול להשלים אלא אם המאומץ מצא את משפחתו הביולוגית.

הורים כמונו למשל מאד רוצים ורצינו שהילד שלנו ימצא את משפחתו הביולוגית וידענו גם שכשהוא יפגש איתם זה הוא מולם, המשפחה הביולוגית זה הדבר שלו בלבד אנחנו לא חלק מזה אלא אם הילד ירצה ויבקש שניפגש.

הפוסט הזה נכתב מיד לאחר שידור הכתבה אולם לא פירסמתי אותו, אני מרגישה שעכשיו לאחר קריאה נוספת של הפוסט אני יכולה לפרסם אותו.

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ליאור אינו אבוד ומעולם לא היה

 

 

התוכנית אבודים סיימה את תפקידה בחייו של ליאור, בכל פעם שכתבתי ואמרתי הנא הגיע הרגע בו הוא גמר לחפש, אלו היו דבריו שלו ומחשבות שלי.

 לאורך השנים הבנתי שלא משנה עד כמה ליאור מבין שאין דרך למצוא את משפחתו הביולוגית מגיע רגע שמשהו בו מתעורר והוא שוב יוצא למסע, הפעם המסע היה קצר, התוכנית צולמה לפני כמה חודשים טובים, שודרה בשבועיים האחרונים בארץ, את התשובה השלילית לבדיקת ה D/N/A הוא קיבל בזמן הצילומים כשחזר לארץ חזר שלם מאד עם עצמו, עשיתי עוד נסיון בכדי להיות שלם עם עצמי כך אמר והוסיף שאם בהמשך יהיה קצה קצהו של חוט הוא ייצא שוב למסע.

הפעם להבדיל מפעמים קודמות הוא הכין את עצמו מבחינה נפשית והבין שהוא חייב לשלוט ברגשות ולתת לרציונל לפעול וכך כשהוא חזר עם תשובה שלילית הוא הצליח לחזור מהר מאד לשגרה ולעשייה שלו למען עצמו.

לי כאמא קשה לראות את האכזבות שהוא חווה, לשמחתי הפעם ליאור חזר חזק ושלם עם עצמו. 

כשאבודים פנו לליאור להשתתף בתוכנית אני זוכרת את ההתלבטות של ליאור האם לפתוח שוב את הפצע שנסגר לשנתיים וחצי האם כדאי שוב להעלות את הנושא שהדחיק והגיע למקום שבו הוא עושה לעצמו למען עתידו.

השאלה האם ליאור רוצה למצוא את משפחתו הביולוגית עלתה בשיחות שלנו לאחר שנים רבות של חיפושים ולאחר שבדרך עזר לילדים אחרים והם מצאו את המשפחות, ליאור ראה ופגש את המשפחות שלהם והוא שאל את עצמו כאשר הוא יודע מה הוא עשוי למצוא, ההיסוס והפיקפוק פינו מהר מאד את מקומם למקום שהוא חייב לעצמו נסיון אחרון.

משפטי הפרידה שלי אליו בשדה התעופה היו משפטים מאד רציונלים בדרך כלל אני מדברת אליו מהרגש והפעם המח פעל ואמרתי לו , ליאור אמרתי לו אתה יודע שהסיכוי קלוש בבקשה אל תתלה תקוות שוא שהפעם יהיה אחרת, תהייה חזק ואל תתן לכל תשובה שתהייה להפיל אותך, תזכור שאנחנו אבא אמא והאחיות שלך כאן מחכים לך , נשמח מאד אם תמצא  את המשפחה הביולוגית ואם לא תמצא אתה יודע שאנחנו כאן. עברת בחייך אכזבות לא מעטות אל תשבר הפעם.

מדוע אני כותבת את הפוסט הזה, מה השוני של החיפוש הזה מחיפושים אחרים שהיו קשים יותר מסובכים יותר עבור ליאור, בואו ואספר לכם.

לאורך השנים כשליאור יצא למסעות החיפוש שלו בדרך הוא עזר למאומצים אחרים, הוא פרץ דלתות עבורם תוך כדי החיפוש שלו.

ליאור בחור צנוע מעולם לא לקח לעצמו קרדיט או ביקש הכרת תודה, שמחתו הייתה כאשר נמצא משפחה ביולגית של עוד מאומץ ועוד מאומץ במסע הארוך שלו.

לאחר הקרנת התוכנית אבודים היו תגובות רבות בקרב מאומצים, היו שלל דיעות עד עכשיו הנושא לא ממש נרגע, ואני ניתקלתי בטעות כן בטעות בתגובה אשר נכתבה על קיר הפייס בוק שלי , תגובה שבי מאד פגעה, הבחורה ואני לא מצטטת רק אכתוב את רוח הדברים,  ליאור יעשה הכל בשביל פרסום והופעה בטלויזה, הבחורה מכירה את ליאור באופן מאד שטחי ואינה יודעת מה ליאור עשה מאחורי הקלעים לאורך השנים. זכותה להביע את דעתה על התוכנית אולם לאף אדם אין זכות לפגוע באופן אישי בבחירה של אדם אחר. מאוחר יותר הסתבר לי שיש כמובן עוד תגובות בסגנון, קלות יותר או קשות יותר היו כמובן גם תגובות חיוביות  ובאותו ערב ישבתי עם מועקה גדולה בתוכי ושאלות שעלו לי, האם ליאור לא עשה מספיק ? כמה זמן הוא עוד יקדיש לנושא ? האם אין רגע שעוצרים ועושים חשבון נפש?

אם ליאור היה עושה רק למען עצמו לא הייתה עולה בי מחשבה אחת שלילית אבל להקדיש שעות על גבי שעות לבחורים ובחורות שהוא אינו מכיר שרק פונים אליו בבקשה לעזרה והוא נענה ובסופו של דבר הוא חוטף.

לאחר לילה ללא שינה הגעתי למסקנה שזו הפעם הראשונה בחיי שאני עושה משהו שאני אומנם מצד אחד לא שלמה איתו אבל אני יודעת בליבי כי הוא הדבר הנכון לעשות

אני פונה אל ליאור ומבקשת ממנו את זמנו לעצמו ולענייניו שלו בלבד

לדף הרשומה

חטופים נמכרו, נמסרו או נלקחו בלא יודעין

הרבה מאד זמן לא כתבתי כאן, הפוסט האחרון שלי היה סיכום של דרך ארוכה שליאור הלך בה בכדי למצוא את משפחתו הביולוגית, הגיע הרגע בו ליאור החליט שהוא מפסיק וגם אני הפסקתי לכתוב.

במשך הזמן הזה ליאור ניסה להתנתק לגמרי מהחיפושים אלא שהחיים לא מאפשרים להתנתק לגמרי, מדי פעם מאומצים פונים אליו ,הטלויזיה הברזילאית מחפשת אותו או איזה עיתון בברזיל מבקש את הסיפור שלו, לפעמים הוא נענה ולפעמים דוחה בנימוס.

אני כבר כועסת האיש שלי אומר שאני לא רואה את הדברים בעין אוביקטיבית, הוא צודק , איך אראה דברים בעין אוביקיטיביתת כאשר מדובר בבן שלי, בעוד זמן קצר תשודר התוכנית "אבודים" הסלוגן של הפרומו האם החטופים מברזיל ימצאו את אמא? היו הרבה תגובות רוב התגובות היו של אנשים מהישוב שאוהבים את התוכנית "אבודים" ששמחים על כך שהתוכנית שבה למסך הקטן ובין התגובות היו גם תגובות של מאומצים מברזיל, לא כולנו חטופים, נא להוריד את הסלוגן, אני בהחלט מבינה את הרגשתם , הסלוגן קשה ומעבר למילה חטופים שאכן חלקם של המאומצים מברזיל אינם כאלה וחלקם כן, המילה אמא ללא תוספת "ביולוגית " מקפיצה גם מאומצים וגם מאמצים, כן בארץ הרייטינג משחק תפקיד גדול ולכן לכל מילה יש חשיבות גדולה , האם נכון היה לכתוב סלוגן כזה שיקפיץ כל כך הרבה אנשים, אין לי תשובה של כן ולא, בתוך תוכי גם אני תוהה האם שלושה מתוך ארבעת  המאומצים נסעו עד לברזיל בכדי לחפש אמא או נסעו בכדי למצוא את האישה שילדה אותם, התשובה שלי היא רק לגבי ליאור שהוא הבחור הרביעי במסע הזה.

אתם, שמכירים אותי ואת הבלוג שלי יודעים שלאורך השנים תיעדתי  בקיצור את המסע של ליאור , אני כועסת כי ליאור במידה מסוימת תומרן להשתתף בתוכנית, הוא לא פנה ל"אבודים" הם אלה שפנו אליו במשך תקופה ארוכה וכאשר הוא הסכים להיפגש אמרו לו שהפעם מתכננים משהו אחר , לא הפורמט הרגיל של התוכנית ולכן הוא הסכים

ימים בודדים לפני הנסיעה הוא הבין שאין שינוי בפורמט ולא הייתה לו אפשרות לסגת כי הוא כבר חתם על כל המסמכים.

את הפוסט הזה אני כותבת כמה ימים לפני עליית התוכנית לאויר, ליאור חיפש במשך שנים את המשפחה הביולוגית,לצורך החיפושים הוא למד את השפה הפורטוגזית ברמה של שפת אם, הוא מקושר מאד עם אנשים רבים בברזיל, הוא די ידוע שם בנושא המאומצים , בברזיל הוא קיבל את התואר של מנהיג המאומצים, ליאור בחור צנוע הוא בהחלט רצה למצוא את המשפחה הביולוגית שלו ועשה רבות למען זאת ולא מצא, את הרעש הגדול הוא עשה בברזיל ולא בארץ, מאומצים רבים מכירים אותו בארץ.

לאחר הצילומים הבטיחו להם הקרנה פרטית ואינטימית באחד הבתים שיבחרו, לפני כשבוע הוא קיבל פנייה מההפקה כי הם עושים את ההקרנה במקום מאד מכובד והלהקרנה זו מוזמנים הרבה אנשים ממש לא מה שהוא חשב או מה שנאמר לו, באותו יום הוא הזמין אותנו הוריו ואת שתי אחיותיו ולאחר יום במחשבה שנייה הוא הבין שהולך להיות אירוע גדול והוא ממש לא רוצה להגיע לאירוע, הלחץ מההפקה גדול מאד, אנחנו גם לחצנו עליו, היום יומיים לפני ההקרנה הבחור קרוע בין הבקשה/דרישה של ההפקה לבין הרצון שלו וההזמנה שלו אותנו. אני כועסת על עצמי כי לא חשבתי עליו ביום שלחצתי עליו שהוא צריך לרצות אנשים אחרים, לא ראיתי את המצוקה שלו, אני כועסת על ההפקה שלוחצת עליו, אני כועסת על ליאור שהכניס את עצמו למשהו שמלכתחילה לא רצה בו, היום הוא מפחד כי יציגו אותו בתוכנית כאחד שמאד רוצה לחפש את המשפחה והוא פנה אליהם בבקשה לעזרה, אני כועסת שלא יספרו את הסיפור שלו כפי שאתם קראתם אותו כאן לאורך לא מעט פוסטים. אני כועסת ע כל העולם ואשתו שהוא נפל למלכודת דבש ולא הבין שאבודים רק משתמשים באנשים (שנים שהוא אמר זאת על אבודים ובסוף הוא נפל לאותה מלכודת) אני מאד מקווה  שלאחר שידור התוכנית אני אוסיף עוד פסקה שטעיתי

אתם מכירים אותי מהכתיבה בבלוג ויודעים שביני לבין ליאור ישנה מערכת יחסים מיוחדת ונפלאה וכן הוא משתף לא מעט במחשבותיו אותי ובשיחות איתו הוא ניסה להסביר לי למה הוא חושב שהוא חטוף (אני לא תמיד מסכימה עם דיעותיו והוא לא תמיד מסכים דיעותי) ברמה הפשוטה ביותר הוא אומר , יצאתי מברזיל באופן לא חוקי והוא צודק, יצא עם דרכון שבו מצוין שם המשפחה שלנו, הוציאו אותו אנשים זרים שלא היה להם קשר לאשה שילדה אותו כל זאת הוא מספר לי שהוא מנתק ברגע זה את רגשותיו, 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

מחשבות של אמא מאמצת

08/09/2012

 

 מחול השדים סביב הכתבות שיוצאות בברזיל על האימוצים הבלתי חוקיים והפרסום הגדול שניתן יצר הד גדול מאד בברזיל, משפחות רבות  שנתנו, מכרו, העבירו את ילדיהם לאימוץ פונות היום ומחפשות את הילדים הביולוגיים שלהם שנמסרו לכל רחבי תבל והרבה מהן לישראל לפי המידע שלהם יש בערך  כ-1500 ילדים מאומצים לא חוקיים מברזיל ובסה"כ כ -3000 ילדים מאומצים מברזיל נמצאים בארץ.

הפרסום הזה שם לי ואולי לעוד הורים מאמצים מראה מול העיניים, היום הם לא מסתפקים בתשובות של בחרנו אותך או סיפורים כאלה ואחרים לפחות לא אצל ליאור, ליאור רוצה להבין כל רגע בתהליך האימוץ בארץ ובברזיל, כמובן שאני יכולה לתת לו רק את האינפורמציה של מה שהיה כאן כי בברזיל לא ההיתי. בשיחות בחודש האחרון הוא מעלה שורה של שאלות  כאשר הוא מראש מוודא שאני לא אפגע והוא רק צריך את התשובות להשלמת הפזל אצלו, במשך הימים האלה השאלות שעולות וצפות אצלי מקשות עלי ומעלות רגשי אשמה איך יכולתי להיות כל כך תמימה ולחשוב שכל תהליך האימוץ המזורז הזה הוא חוקי, איך יכולתי לחשוב שכשאני לא מגיעה בכלל לברזיל התהליך הוא חוקי והתשלום (המילה כסף בכלל גורמת לי לפריחה) הוא רק להוצאות של טיסות ובתי מלון, אלה הדברים שחשבתי אז, אלה הדברים שרציתי לדעת אז ועם המחשבות האלה גידלתי ילד מקסים ומדהים ששואל שאלות שמעמידות אותי כתמימה מאד או טפשה מאד.

בחודשיים האחרונים מאז הפרסומים בברזיל נמצאו כמה משפחות ביולוגיות, האמהות הביולוגיות מספרות כי הילד נמכר ללא ידיעתם, הילד הועבר למשפחת אומנה לכמה ימים וכשבאו לקחת אותו הסתבר לאמא הביולוגית כי הילד איננו והוא נמצא בארץ אחרת ולה אין כל דרך להתחקות להיכן הוא נשלח. כל אמא ביולוגית והסיפור שלה.

אני שומעת ומסתכלת על הילד שלי ברור לו וברור לי שאני אמא שלו לכל דבר, וכך גם נאמרים הדברים אולם ישנם שיחות בהם הוא כועס, הוא כועס על הכנופיות שלקחו את הילדים הוא לא מבין כיצד אפשר למכור ילד תמורת מאה דולר, הוא כועס כיצד הבעל של... מכר את הילד ולא סיפר לאמא הביולוגית מה הוא עשה. הוא כועס שאנחנו ההורים המאמצים לא חקרנו יותר לעומק ואנחנו אומרים לו בנאיביות כי היינו בטוחים שהאימוץ חוקי ורק מזרזים את ההליכים. כשהוא מדבר ומוציא את תסכולו אני זו שעומדת מולו ולא מעט פעמים אין לי תשובות לתת לו אני מרגישה שעלי להתגונן על האימוץ למרות שהוא מזכיר בכל שיחה שטוב שהוא אומץ כי הוא רואה את העוני הקשה והנורא בו חיות המשפחות הביולוגיות. והכעס הגדול שלו הוא על עורך הדין שעדין חי בישראל וארגן את העברות המסמכים והכספים שמתעלם במופגן וטוען כי אינו זוכר דבר וחצי דבר ובכלל הוא לא קשור לנושא, (זה אותו עורך דין שאנחנו עמדנו מולו ) ועורכת דין נוספת שעסקה בנושא שאינה מוכנה לדבר  עם המאומצים כאן בארץ והיא היית מעורבת עד מעל צוארה באימוצים, או הרלט המתווכת הכי גדולה בברזיל שעדין חיה ותשובתה לכל ילד שפונה אליה שהיא עשתה לו רק טוב בחיים ושיגיד לה תודה ולא מוכנה לתת אינפורמציה.ליבי יוצא אל ליאור לאחר כל שיחה כזו שהוא מנהל  ואני רוצה רק לחבק ולהרגיע ולומר לו שכל דבר שקורה  בחיים קורה לטובה.

בעקבות הפוסטים שאני פרסמתי קיבלתי תגובות מילדים מאומצים ששואלים אותי האם אני כועסת על ליאור שהוא מחפש כל כך הרבה שנים ועסוק בנושא שעות על גבי שעות ואני מסבירה להם כי כל הורה מאמץ יודע כי יגיע הרגע בו הילד המאומץ ישאל על משפחתו הביולוגית וינסה לאתר אותה,  ישנם ילדים שמאד רוצים לחפש אבל פוחדים לפגוע בהורים המאמצים ואני שואלת את עצמי מה הייתי מעדיפה, ליאור מחפש או ליאור שפוחד לפגוע בנו ההורים, והתשובה ברורה לי, ליאור מחפש ומשתף בחיפושים.

אמהות ביולוגיות שמתקשרות אלי ושואלות בפחד האם כאשר הילד/ה ימצאו את המשפחות הביולוגיות הילדים ינתקו קשר או יעדיפו את המשפחות הביולוגיות?

בשיחה עם ילדה מאומצת שמצאה את משפחתה הביולוגית והיא כל כך שמחה והאמא שלה גם היא מאושרת, היא מספרת לי לכל אורך הדרך היא הרגישה משהו חסר משהו שלא הייתה יכולה להגדיר במילים ועכשיו היא שלמה, ואם זאת היא הולכת להתעמת עם אותה עורכת דין ולהבין מדוע כאשר היא פנתה אליה וביקשה פרטים על אימוצה העורכת דין הפנתה לה עורף. 

האימוץ רודף אחר הילדים שרוצים ומחפשים את המשפחות הביולוגיות, ואני כאמא שהחיבור שלי עם ליאור הוא קשר מדהים עדין מסתובבת עם רגשי אשם על שאינני יכולה לתת לו כל בדל של אינפורמציה בכדי שיוכל לפצח את התעלומה.

אני יודעת שכאשר ליאור ימצא ואני מאד רוצה שימצא אני אשמח מאד, תהיה פה במשפחה הקטנה שלנו סגירת מעגל עם תוספת של משפחה שאיכשהו נדע ונרצה שתהיה שותפה לחיים שלנו כפי שיש לנו מעגל משפחתי נרחב יותר מעבר למשפחה הקטנה שלנו תהיה לנו תוספת של מעגל נוסף.

אני פונה מכאן לכל ילד מאומץ שהיום נפתחה להם דלת נוספת לחיפושים כתבתי על כך בפוסט הקודם שלי.

ליאור, יתכן ואתה רואה איזשהוא קצה חוט ואני מכאן מאחלת ומקווה שהקצה שאתה מחזיק בידיך יהיה לו המשך ארוך ארוך.

 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה

הבוקר שאחרי , נחטפו, נמכרו, או אומצו באופן חוקי

20/03/2017

 

ליאור עם המתנדבת מברזיל לינדלבה

אני אמא מאמצת ואני גאה על כך, אני אקח אותכם המאומצים והמאמצים למסע קטן בזמן לאחור, ככל אישה לאחר הנישואים יש כמיהה להגדיל את המשפחה, יש שעושים זאת בדרך הטבעית ויש שעושים זאת בדרך שונה , כל הורה מאמץ יודע בתוך תוכו שיגיע הרגע בו הוא יעמוד בפני הילד הפרטי שלו ויאלץ לספר את סיפור האימוץ של הילד הפרטי שלו דרך העיניים שלנו כהורים ,דרך המסמכים שישנם אצלנו ודרך הזכרונות שלנו.בפוסט הזה אני אדבר רק על ליאור הילד הפרטי והאהוב שלי.

אני רק רוצה לציין שגם בשנים הללו היו אימוצים חוקיים, לא כל הילדים נחטפו או נמכרו, בדרך כלל כשמספרים סיפור לוקחים את הדברים לקיצון, אז היו גם וגם וגם, היו אימוצים חוקיים והיו חטיפות וכל שאר הדברים שנאמרו באבודים

 

כשאנחנו החלטנו שאנחנו מאמצים חיפשנו את הדרך הכי קצרה, בדקנו מה האפשרויות בארץ והבנו שיקח זמן רב לעבור את תהליך האימוץ, דרך חברים שאימצו הגענו לארלט שלימים הסתבר לנו שגם בארץ היו לה אנשי קשר ששייכים לכנופיה שלה.

אני אציין פרט אחד שאולי היה פחות ברור בכתבה, אנחנו לא נסענו לברזיל, ליאור אמור היה להגיע אלינו דרך אישה מבוגרת שנסעה במיוחד לברזיל להביא אותו, לא אעמיס עליכם את הפרטים הקטנים .

אנחנו כהורים בוודאי היינו שמחים מאד אם המסמכים היו כשרים וליאור היה נוסע לברזיל ונפגש עם משפחתו הביולוגית אולם המצב הזה הוא לא כזה, אני יודעת שישנם עוד הרבה מאד בחורים ובחורות שיודעים או אולי הוריהם יודעים שהמסמכים מזויפים, אינני עושה הכללה. אני כן אומרת שרוב רובם של האימוצים הלא חוקיים היו בשנות ה80-90 .ראיתי תגובות קשות של מאומצים , ליבי עם כל ילד שמגלה זאת בפעם הראשונה או בכלל נחשף לכך שיתכן ואולי גם המסמכים שלו מזויפים, אני יכולה להמליץ לכל מאומץ שיש לו חשש או שהוא רוצה לדעת שיפנה להוריו וישאל, ליאור יכול לבוא ולומר לי את כל אשר על ליבו הוא הבן שלי ואני אמא שלו ולעולם אף אחד לא יכול להפריד ביננו. הוא יכול לכעוס הוא יכול לומר דברים קשים, גם ילדים ביולוגים עושים זאת ובמה הוא שונה מהם, הוא גדל בבית שלא הוסתר דבר.

לא הצלחתי להבין למה הכעס הגדול על צופית, כולנו יודעים שהיא יודעת לספר את הסיפור שגם ירגש , כן זו תוכנית טלויזיה , כן הם צריכים רייטינג אולם בסופו של דבר היא מתעדת דברים שאכן קרו, אולי לחלק מכם זה נראה דרמטי מדי, זו הייתה נסיעה דרמטית, זה היה חיפוש דרמטי, ליאור שעבר מסע של שנים בחיפוש ונפגש אם אנשים רבים, מהדרג הנמוך עד דרגים גבוהים וסיפורו מפורסם בברזיל והוא כבר פחות מתרגש גם הוא הרגיש שהייתה שם דרמה, דרמה אנושית שנגעה לליבו.

אתם מאומצים בוגרים אם רצונכם לטמון את ראשכם בחול ולומר שלא היה ולא נברא סיפור החטיפות ומכירת הילדים זה שלכם ותחיו עם הדבר בשלום, אם תפתחו מעט את עינכם תבינו שאבודים לא עשו דרמה, הסיפור קיים וישנו

לסיום רק אומר שהיום ישנם דרכים לעזור לחלק מהמאומצים למצוא את משפחתם הביולוגית, ישנם מתנדבים בברזיל שמשקיעים שעות ביום בכדי לעזור.

אני אוסיף לכאן קישור 

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/a123456789

לדף הרשומה

תוכנית "אבודים" 4 מאומצים יצאו למסע חיפוש, ליאור לא אבוד

 

 

 

 

היום יום רביעי תעלה לאויר התוכנית "אבודים" ליאור ש"הפסיק" לחפש חוזר שוב למסע קצר ומנסה שוב את מזלו.

אתמול הייתה הקרנה מוקדמת של הפרקים , המשפחה הוזמנה ואנחנו מוכנים לסע אלא שליאור שהוא ה"אבוד" לא מוכן להגיע, סיבות רבות היו לו למה לא להגיע וכמו שאתם מכירים אותי אני תמיד  מאחוריו, הפעם ניסיתי את כוחי לשכנע אותו להגיע  , לא עזרו כל התירוצים או כל המניפולציות הרגשיות שניסיתי להפעיל עליו והוא בשלו, אני לא מגיע. זו אחת הפעמים שהרגשתי מתוסכלת.

החלטנו לסע להקרנה עם אחיותיו, קצת מוזר להגיע למקום שה"אבוד" שלך לא נמצא איתנו ובכל זאת התקבלנו בזרועות פתוחות.

ההקרנה החלה ואני מסתכלת מסביבי האיש שלי איתי שתי הבנות נמצאות על ידי ורק ליאור נשאר אבוד בבבית, ליבי וראשי והמחשבות שלי איתו. 

מדי פעם ניגשים אלי מאומצים שמכירים אותי מהבלוג או משיחות שמגיעות אלי כאשר ליאור לא פנוי והשאלה איפה הוא ? בבית כך אני משיבה, הם לא כל כך מבינים למה אנחנו כאן וליאור בבית אבל הם מכבדים ולא שואלים יותר מדי, ישנם כמה מאומצים שניגשים ומספרים על העזרה של ליאור וכמה שהוא נהדר ומקסים והלב מתרחב אבל קשה לי שליאור לא נמצא איתנו.

הפרק מתחיל ואני רואה את ליאור על המסך הגדול הוא מדבר ומרגש את הקהל אני שומעת את הרחש בקהל אני רואה את הבנות שלי האחיות שלו בשלב כזה או אחר מנגבות דמעה, אני אומרת לעצמי הנא בפעם הראשונה הן רואות את אח שלהם רגיש, מרגש ודומע , הן מכירות אותו כציני כקשוח כאשר הוא מספר להן על המסעות שלו או כאשר אני מספרת להן מה הוא עובר. נראה לי שזו הפעם הראשונה שהן בכלל קולטות שיש להן אח מאומץ , כל החיים הם חיו כשלושה אחים שלושה ילדים לאמא ואבא והנא הפעם יש לו תוית שהוא מאומץ שהוא שונה מהן במשהו.

"אבודים" זו תוכנית מרגשת ונוגעת במקומות רגישים, האולם מלא במאומצים אני לא יודעת כמה מהם מחפשים את המשפחה הביולוגית, כמה מצאו, כמה חיפשו ולא מצאו  אולם כולם נרגשים וישנם הרבה רעשי רקע של בכי חרישי, גם אני שחויתי כל כך הרבה עליות וירידות במסע של ליאור לא מצליחה לעצור את הדמעות, לשמוע את הילד שלי אומר שאמא היא החיים שלי .... חץ הקופידון פוגע ושק הדמעות שלי נפתח. אני לא אספר לכם מה ראיתי כי אני רוצה שאתם תפתחו מחר יום רביעי את הטלויזיה ותראו את ליאור ואת שלושת החברים שאיתו עוברים מסע מעניין מרגש ונוגע ללב. 

לסיום אני רק רוצה לומר שבבוקר מוקדם צלצתי לליאור וביקשתי סליחה ממנו על הלחץ שהפעלתי עליו להגיע, הסיבות שהוא נתן לי שבגינן לא הגיע היו נכונות. ליאור  לא "אבוד" 

 

ליאור לא היה אמור להשתתף בתוכנית ובכל זאת הוא אמר לעצמו שיתן לעצמו עוד נסיון אחרון אחרון. לדעתי הפעם אני יכולה לומר סופית המסע הסתיים

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גלית יחידה אלא אם צויין אחרת