55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוד חופשי

הסבל אינו המטרה הוא בן הלוויה של ההתמודדות  שהיא אמהּ הגדולה של הצמיחה להרצאות:  054-5753522

"פרידה" נמצאו 10 פוסטים

האם הטיפול הועיל? משל הבמבוק

  כמעט כל אדם שיצא מטיפול כלשהו, שואל את עצמו אם הועיל לו הטיפול. ואולם, בעוד שבתחומי הטיפול הפיזי בדרך כלל ישנה אפשרות מוחשית למדוד באופן מדעי/ מעבדתי את התועלת שגרם הטיפול, בטיפולים הנפשיים מדידה זו היא כמעט בלתי אפשרית. לכן המטופל בנפש כיום לא יהיה מסוגל להשוות באופן מוחשי בין מצבו לפני "הניתוח" לבין מצבו מיד אחרי " שתוקן" - אחרי שקידמו אותו עוד קצת במעלה ההתפתחות. יתירה מכך, מטופלים אין ספור בכל רחבי העולם "נזרקים" על ידי המטפלים, בתואנות שונות ומשונות, מהטיפולים ונכנסים למצב נפשי לא..
לדף הרשומה

כאשר מטופל "נזרק" מהטיפול

  כאשר מטופל "נזרק" מהטיפול על ידי המטפל שלו בצורה זו או אחרת, נראה על פניו שהמטופל ייכנס למשבר לא קל שלכאורה מורה על כך שהטיפול לא רק שלא הועיל אלא אפילו החמיר את מצבו. אבל ברגע זה ממש לא נגמר הטיפול. ברגע זה הוא למעשה רק מתחיל! כי גלגלי המוח המיוסר מתחילים לעבד באינטנסיביות את הפרידה הקשה והמייסרת.   בנקודה זו, שם המשחק הוא ספרציה-אינדיבידואציה  - תמה הספרציה (כי המטפל והמטופל זה עתה נפרדו) והחלה האינדיבידואציה (כי המטופל נשאר "לבד בעולם" וצריך להסתגל לכך).   לכן יש במצב המשברי הקשה הזה תקווה גדולה לעתיד. לכן לראות את המשבר הזה באופן שלילי זו טעות אופטית הנובעת מהסתכלות שטחית, מחוסר הבנה של התהליך הטיפולי. כנראה שאי אפשר להבין זאת בלי להבין את תיאורית הספרציה של מרגרט מאהלר .  
לדף הרשומה

לא פשוט להיות מטפל טוב

  אפשר להגיד שהמטפל הטוב ביותר הוא זה שמשיג את מטרות הטיפול במינימום נזקים. אבל אמירה שכזו לדעתי ריקה מתוכן, כי היא לא מעידה כהוא זה על תכונותיו ויכולותיו של מטפל זה.   לדעתי המטפל הטוב הוא זה שבשלב ראשון מאבחן נכונה. בשלב שני, הוא זה שמסוגל להעריך נכונה את עוצמת החולי ומצבור הכוחות ויוצר תוכנית טיפול מקסימאלית המתאימה לצרכי המטופל. בשלב השלישי, הוא זה שמסוגל להיות מה שהמטופל זקוק לו בדרך העולה במעלה מטרות הטיפול.   אני חושב שלמטפלים טובים צריכים להיות גם כישורים דרמטיים, כדי שיוכלו להיות בכל רגע נתון מה שהמטופל זקוק לו באותה נקודת זמן. כלומר, המטפל צריך להיות מסוגל להפגין כעס כשזה נחוץ, וחוש הומור כאשר זה נדרש לטובת הטיפול, גם להחמיץ פנים ולנטוש כאשר זמנה התרפויטי של הפרידה עומד בפתח.   המטפל הפסיכודינמי המעולה חייב להיות מסוגל לזמֵן "חוויות מתקנות" ולהיות יצירתי כדי לספק חוויות המתאימות ספציפית למטופל שלו . זה לא פשוט.      
לדף הרשומה

פרידה - משל הציפור וגוזליה

  `פרידה` היא אקט נפוץ מאוד ובעל חשיבות מרכזית בטיפולים נפשיים   אין מקום בעולם בו לא מקננות ציפורים. וכל ציפור מטילה, בדרך כלל, יותר מביצה אחת. ומסתבר שלא כל הגוזלים שווים זה לזה בתכונותיהם, כישרונותיהם וכוחם להתמודד עם החיים.   כמו נערים מתבגרים הם אוכלים המון, וגם יש להם אנרגיה שמבקשת לפרוץ החוצה, תרתי משמע. הם שואפים לפרוס את כנפיהם הבלתי מנוסות ולצאת לטיסת הסולו שתוביל, בסופו של דבר, לעצמאותם הנכספת.   כאשר יגיע היום הם עוזבים את הוריהם ומזנקים לחלל הפעור מעבר לקן .
לדף הרשומה

מה קורה לי?

  אתם יודעים, כל המלחמה הממושכת הזאת שאני נלחם על קיום חוק זכויות החולה, ובאמצעות הבג"צ שהגשנו על זכות הבחירה של מקום האשפוז... ובכלל נגד הפטרוניות המשפילה, נגד התנאים האיומים בבתי החולים לחולי נפש, ונגד מניפולציות בטיפולים הפסיכולוגיים בלי הסכמה מדעת...   אתם יודעים, באופן מוזר מאוד, כל המלחמה הזו מעורבבת אצלי בפנים חזק חזק עם אמפתיה והערכה וכבוד למטפלים המסורים שלי בפרט, ולציבור המטפלים ככלל.   אז מהי בעצם מהות המלחמה הזו? ובכלל איך אפשר גם "לאהוב" וגם .
לדף הרשומה

על מה שתלוי בתלות

  אני כותב כאן גם מניסיוני המר...   אני חושב שאחת המטרות החשובות ביותר בטיפולים פסיכו-דינאמיים היא ההתבגרות המובילה לעצמאות.   כי בני אדם בנויים ככה שהצמיחה מתרחשת דווקא כאשר ישנה "חסות אימהית", כלומר, כאשר מתקיימת תלות חזקה בדמות אם, ובשפה מקצועית: "יחסי אובייקט" . כי דווקא תחת החסות האימהית מתאפשרת גדילה וצמיחה נפשית/ רגשית. ולמה?   כי אם נניח שההתבגרות תוכל להתרחש רק באמצעות התמודדות עם סדרה של חוויות טיפוליות (שחלקן יכול לבוא לעולם גם באמצעות דיבור)... ואם גם נניח .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פסיכותרפיה - הצעה לאופן היידוע

  מניסיוני ותובנותיי לאורך השנים, מלבד ממקרים חריגים ביותר, הטיפולים המתבצעים בקליניקות מוּנעים מכוונות טובות וטהורות השמות להן למטרה את טובת המטופל באמת ובתמים. כמו כן, ברבים מהטיפולים מושגות תוצאות נאות המקדמות את המטופל ומשפרות את איכות חייו בטווח הבינוני והארוך, ולעתים אף מונעות ממנו אשפוזים בעתיד. ואולם, באופן פרדוכסלי, בדרך כלל אין המטופל עצמו, כמו גם לא הציבור הרחב, מסוגלים לזהות את השיפור במצב אישיותו, שלא לדבר על זיהוי מחולליו ועל האופנים המגוונים בו התבצע המעשה הטיפולי.     אני לא מומחה לפסיכותרפיה ואין לי טענות להליכים הטיפוליים המקצועיים הננקטים בקליניקות הפרטיות והציבוריות בישראל. אך אסור לשכוח שלפני כל טיפול אמור להתקיים חוזה טיפולי הכולל בין היתר פירוט של סיכויי הסיכונים העלולים לבוא על המטופל במהלך הטיפול. לצערי הרב, במדינת ישראל לא מכבדים את סעיף 13(ב) של חוק זכויות החולה, לא מוסרים למטופלים מידע שהחוק מחייב למסור לפני הטיפול. ונשאלת השאלה הנוקבת: מדוע בעצם המטפלים אינם מיידעים בהתאם למה שקבע בפירוש החוק כבר ב-1996?   תתפלאו, אך אני דווקא סבור שסיבת הדבר נעוצה ברצונם העז של כלל המטפלים לבצע את הטיפולים באופן הטוב והיעיל ביותר.   כי אני משער, שהדעה הרווחת בקרב המטפלים בישראל היא, שכל הסבר ופירוט של הטיפול המכאיב והמסוכן יגרום לרתיעה והימנעות ממנו כליל. אפילו אם כבר יתרצה המטופל ויתגבר על חרדותיו וייכנס לטיפול, אך יידע שמדובר בכניסה לתהליך שמלווה בתלות שאחריה פרידה מכאיבה, מן הסתם יהיה קשה עליו תהליך יצירת התלות במטפל. שכן הוא יודע שעתיד המטפל הזה לאכזב או אף לנטוש אותו בשיא התלות.   בהתאם אני משער, שלאורך כל הדרך מטרות הסתרת המידע מן המטופלים טרום-טיפול הן: הגברת סיכויי הכניסה לטיפול, הגברת הסיכויים ליצירת תלות חזקה.     ופה נשאלת שאלה: האם אין דרך מצד אחד ליידע ומצד שני לא להסגיר את סודות הטיפול ומהלכיו?   אני באמת חושב שיש אפשרות לגלות טפח ובו זמנית לכסות טפחיים, לחפש ולמצוא מאפיינים שאמורים להכיל חוזים טיפולים הוגנים. כאלה, שגם לא יפגעו באופן משמעותי בנפח המטופלים הבאים בשערי הטיפול וייכנסו לתלות טיפולית, וגם יתאימו לחוק השורר ויקיימו את
לדף הרשומה

כוחה של פרידה לעולמים

כוחה של פרידה לעולמים   ברור, שהתנהגות המטפל בחדר הטיפול חייבת לשרת ככל האפשר את מטרות הטיפול. אם המטפל חושב שיש צורך טיפולי לספר בדיחה למטופל כי זה ישרת את מטרות הטיפול - אז הוא צריך לספר בדיחה. ואם הוא סובר שצריך לצרוח על המטופל כי זה מה שהמטופל זקוק לו באותו רגע - אז כנראה זה מה שהוא צריך לעשות אם הוא מטפל טוב ומסור.   פעם פסיכיאטר אחד שאהבתי והערכתי התחיל לצרוח עלי בקול אימים והטיח בפניי (בצעקה רמה שנשמעה בכל הבניין הציבורי ההוא) שאני סכיזופרן . ואולם, אני ידעתי שמאז שחליתי תמיד הוגדרתי כסובל מחולי אפקטיבי דו-קוטבי...   ופה אולי אתם תמהים: אם נניח שהמטפל חושב שהגיעה השעה להיפרד מהמטופל, אז מדוע לעלות לטונים גבוהים? הרי אפשר ללבן זאת בשקט? הלא כן?   היום אני מבין שהוא רצה להיפרד ממני, כי באופן טבעי - בגלל הפרשי התפתחות באישיות - נוצרה בי תלות כלפיו. כלומר, הוא ביקש לנתק אותי מעליו כדי לשבור את יחסי האובייקט (יחסי ילד-הורה) רבי העוצמה שנוצרו במהלך הטיפול הממושך. הפרידה אכן שיחררה אותי לדרך חדשה בה קיבלתי הזדמנות פז להתבגר, במקום להישאר צמוד אליו ולדרוך באותה משבצת של חסותו "האימהית".   וישנם עניינים שקשה להסביר למי שלא מתמצא. למשל - מה יהיה גורלו של אדם שנדפק לו תהליך הספרציה אינדיבידואציה בילדותו המוקדמת ?  על פי עבודותיה של מרגרט מאהלר  תהליך הספרציה אינדיבידואציה  הוא תהליך שמתרחש באופן טבעי מיום לידת התינוק עד גיל שלוש בערך ויש בו שישה שלבים, שני שלבים מקדימים וארבעה שלבים נוספים.  ועתה, כל תקיעוּת התפתחותית באחד השלבים של הילדות המוקדמת, גורמת לבעיות נפשיות שונות ומשונות בגיל מבוגר יותר: החל בסכיזופרניה קשה וכלה בהפרעה כפייתית קלה. גם ידוע, שככל שההפרעה מתחילה להתרחש בשלב התפתחותי נמוך יותר כך החולי הנפשי שנוצר חמור יותר. ועוד על כך -  כאן .   ונחזור לענייננו; מדוע לא אמר לי זאת בשקט ובנימוס? מן הסתם, כי הוא העריך (בצדק!) שאם הייתה נוצרת בינינו פרידה בהסכמה הייתה זו פרידה פיזית ולא פרידה רגשית.   1.     פרידה פיזית – אשר אינה יוצרת ניתוק רגשי מוחלט. לפיכך, אמנם המטופל לא נפגש עם המטפל, אך הוא ממשיך
לדף הרשומה

פרידה לנצח – לזכרה של מירב קנר ז"ל

בהתחלה היינו בריאים. אחר כך מחלת הנפש האפילה את השמש של חיינו. אז הכחשנו לא אבינו בשום פנים ואופן להאמין. נפלנו חזור ונפול. בתי החולים היו לחם חוקנו. חושך עטף אותנו בזרועותיו המסמאות והמגוננות כאחד.   יום אחד, לא נזכור בדיוק מתי, נפל האסימון. התחלנו לשתף פעולה. תרופות ופסיכותרפיה נטפו טיפין טיפין והעיקו יחד עם המחיר הרובץ שנגבה מאיתנו. תקווה מחודשת התחילה לנשב בנו. חלמנו בלילה שאולי אפילו נחזור להיות מה שהיינו.   שגרה. יום רודף יום רודף ירח רודף שנים. תקווה הולכת ונגוזה. כנר דועכת. .
לדף הרשומה

עזבת / לזכרו של פרופ` יהודה פריד

עזבת. ואני רציתילהמשיך ולשוחח עימך. רציתי לומר לך, מבעד לענני המקטרת, את אשר גיליתי זה עתה. רק לך. ואתה עזבת. ואני כאן בדלותי, עדיין מתייעץ בך מרחוק, בהקיץ וגם בחלום מספר לך מה שלמדתי על השיגעון שלי ועל האהבה שבי ועל הכאב והסבל שבתוכי ואני יודע שאתה מקשיב בעניין ואתה עונה לי... רק שמבעד למסך הכבד המפריד קולך הולך ומיטשטש, פניך הולכות ונעלמות מדוע עזבת אותי פרופסור שלי? מדוע עזבת אותי והלכת לאן שאי אפשר לבקשך שם עוד?
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צביאל רופא אלא אם צויין אחרת