55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוד חופשי

הסבל אינו המטרה הוא בן הלוויה של ההתמודדות  שהיא אמהּ הגדולה של הצמיחה להרצאות:  054-5753522

"מטפלים" נמצאו 27 פוסטים

ללא פריווילגיה

לא צדיק. לא נבזה. לא חוטא. אולי קצת מזה ומעט מזה. אחרים בעולם הזה עשו עוולות גדולות. אז מה חטאי, במה פשעתי?   חלש הייתי חלש נשארתי. לא בכל. רק באזור הגבול ההוא. רק בחלקים המנוונים ההם.   שם העבידוני עבודת פרך. שם עשו לי טובה. שם אהבו אותי הפוך על הפוך. שם שרפו הנשמה. שם תעיתי במחוזות הנפש שלעתים קרובות הייתה אבודה. אז ביקשה אובדנה.   אמנם חצו בלי היסוס גם גבולות חוק וזכויות אדם רמסו בלי הכרה. אבל לך עכשיו תבוא בטענה. לך ותגיד שלא עשו הכל בשבילך. לך תתלונן על מה שניתן באהבה יוקדת ומלאה. לך תתמרמר על מה שניתן בסתר. על מה שניתן במסירות ובהקרבה.   ועתה כאשר ירדה התובנה תבכה ותתאבל ככל שירצה לבבך. רק אסור לך להכות חזרה. עתה נפל הדבר, שאין לך אפילו פריווילגיה להיות כפוי טובה...
לדף הרשומה

משל האביר והטירה

אביר אחד חזר מהמלחמה פצוע באופן אנוש. בקושי רב הגיע לטווח של קשר-עין עם הטירה, אך אז חש שכוחותיו נוטשים אותו. מה יוכל לעודדו? להמריצו לפעולה? להביאו לאמץ כוחותיו עוד קצת? באין איש לידו לעודדו ולחזקו ממש, אולי יוכלו לסייע בידו אותם דגלים המתנפנפים במיוחד לקראת בואו... אולי יבצע זאת קול החצוצרות המכריז חגיגית על בואו הנישא אליו מהטירה המרוחקת... אכן, אם יגיעו עדיו מסרים ברורים של קבלה ואהבה אולי תגבר התקווה על הייאוש והכאב, אז בשארית כוחותיו אכן יגיע לטירה, הלא היא בנמשל החברה הסובבת אותנו! אך אז..
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

עידון

  אכן, יש בי המון כאב כבוש. אבל זה לא כל הסיפור. כידוע, אין לי אפילו תואר ראשון. חרף זאת, אני "חוקר" את מדעי ההתנהגות כבר הרבה שנים ברציפות. זו גם עבודת החיים שלי, גם תחביבי הראשי, וגם עבודת הבילוש המרתקת אותי יום אחר יום כבר כשלושים שנה. אני מנסה לגלות את העומד מאחורי שיטות הטיפול, לפענח את סודות המקצוע. לא להשאיר אבן על אבן, אך בו זמנית תוך כדי מתן כבוד ויקר לציבור המטפלים העושה לילות כימים כדי לטפל באנשים שהגורל המר להם.   זה קשור לכאב העצום שנצבר בי במהלך עשרות שנות טיפול כואב ומסוכן. האנרגיה האדירה שאני משקיע במשך שנים כה רבות בגילוי האמת על אודות הטיפול הנפשי, ניזונה מאותו כאב עצום שנצבר בי במהלך עשרות שנות חולי נורא וטיפול מייסר. יש לזה שם במדעי ההתנהגות: סוּבְּלִימַצְיָה שפירושה במשנת הפסיכואנליזה: מיתון של רגשות ודחפים גסים והפנייתם לכיוונים חיוביים ורצויים מבחינה תרבותית או חברתית.          
לדף הרשומה

שכר רעב שסופו שכר מופרז

  אתמול (11/8) פורסמה כתבה בשם " מאבק המתמחים בפסיכולוגיה: הפסקנו להיות ילדים טובים ולהדחיק ". הנה קטע מתוך הכתבה:   מה הן התביעות שלכם ? תהל פרוש: "אנחנו תובעים מראש הממשלה בנימין נתניהו לדאוג לטיפול נפשי מגוון ובר השגה לכלל האוכלוסייה, תוך דאגה לתנאי העסקה ראויים למתמחים ולפסיכולוגים העובדים במגזר הציבורי ".   אני מוריד את הכובע בפני המתמחים בפסיכולוגיה, כי בשונה מרוב הסקטורים האחרים, המתמחים בפסיכולוגיה שמו לעצמם למטרת מחאתם גם את רווחת המטופלים ולא רק את רווחתם האישית, וכל זאת חרף תנאי ההעסקה הקשים בהם הם נתונים. ואפילו אם הם רק תופסים טרמפ על גב המטופלים בכך שהם חותרים להגדלת נפח הטיפולים במדינת ישראל, גם אז מבחן התוצאה הוא הקובע בעיניי.   עם כל זאת חייבים לזכור שהפסיכותרפיה בישראל באמת יקרה מאוד ובכלל לא שווה לכל נפש. אין ספק - יש להוזילה! אבל בינתיים מן הסתם כאשר אותם מתמחים יתמקצעו ויהפכו למומחים, אף הם יגבו 400 ₪ ואף 500 ₪ לשעת טיפול.   אני מרגיש שכמעט אין איש בציבור שאינו מסתייג ממחירים מופרזים שכאלה, אבל יש לזכור ש- 99% מהציבור לא מבין ולא יודע מהו למעשה אותו "טיפול פסיכולוגי" מסתורי; מהי באמת העבודה שעושים מטפלים במסגרת הטיפול בקליניקה ועד כמה רבה ההשקעה בטיפול מעבר לשעה בה המטופל נוכח בקליניקה, ודי לחכימא ברמיזא.   במצב עניינים זה נוצרה אנומליה מטורפת במקצועות הפסיכולוגיה: בתחילת המסלול שכר רעב, בסופו שכר מופרז.                                          
לדף הרשומה

דרכם הלא קלה של המתמודדים

  בתחילת שנות ה-90` הייתה לי הזכות הגדולה לייסד את עמותת התמודדות . זו הייתה למעשה הקמתה, יש מאין, של תנועת צרכני בריאות הנפש בישראל.   נעשו לא מעט שגיאות במהלך השנים, אבל משגיאות לומדים. למשל, למדתי שלכל גוף וגוף יש אינטרסים משלו, וששום הצעה שתופנה לגוף מסוים לא תתקבל על ידי אותו גוף אם האינטרסים שלו אינם עולים בקנה אחד עם אלו של מציע ההצעה.   אני ממליץ שנהפוך עצמנו לקבוצת לחץ. קבוצת מתמודדי נפש שתלחץ על מערכות ברה"נ. כן, כמו  חברת חשמל, כמו התעשיינים, כמו נכי צה"ל.     אני יודע שזה נשמע בלתי אפשרי ואפילו הזוי לחלוטין,  אך זה עשוי להתאפשר במידה רבה בגלל אי ההקפדה על החוק.  זו הרעה החולה, רווחת ונפוצה בתחום בריאות הנפש בישראל כבר עשרות שנים ברציפות.   הנה דוגמה מתחום הקליניקה - כל הטיפולים הנפשיים במדינת ישראל ניתנים בניגוד לחוק כיוון שלא מתקיימת "הסכמה מדעת" ע"פ סעיף 13 בחוק זכויות החולה.    הנה דוגמה מתחום האשפוז - ידוע, שגם על המטופלים המאושפזים מרצון (המהווים למעלה מ-80% מכלל המאושפזים) מבצעים טיפולים פסיכולוגים = התערבויות טיפוליות העלולות להיות לעתים גם מסוכנות. זה מתבצע באופן בלתי חוקי כי הם לא עוברים הליך של "הסכמה מדעת" ע"פ חוק זכויות החולה בכניסתם לאשפוז!   ברוב מערכות האשפוז + הקליניקה + השיקום - לא מקפידים על שמירת החוק בלשון המעטה . אי ההקפדה, שלעתים זועקת לשמיים, נותנת לנו המון כוח כלפי המערכת. אנו רק צריכים לדעת כיצד למנף אותה ולרתום אותה לצרכינו על ידי הפיכת הצרכנים לקבוצת לחץ שיש לקחת אותה בחשבון כאשר במערכת שוקלים שיקולים.    ממליץ לעקוץ -  פעם אחר פעם - את האספקטים הפליליים של מערכות בריאות הנפש !     ושלא תהיה אי הבנה, אני מוקיר ומכבד ומעריך עד מאוד מטפלים רבים במדינת ישראל, שאכן עושים בתנאים, לא קלים, לילות כימים על מנת לטפל במתמודדים. רק שלעניות דעתי אסור להתפשר על כיבוד זכויות האדם הבאים לידי ביטוי ברור ומוחלט ברבים מחוקי מדינת ישראל!   אמנם דליה ואני התחלנו בכך בעזרת הבג"צ הנוכחי אך אנחנו לא נוכל להמשיך לעשות זאת לבדנו. דרוש והכרחי מאבק ארגוני
לדף הרשומה

מוסר כפול

אנשי המקצוע מנסים לטפל ולעזורבעיקרלאנשים שנפגעו נפשית. על כך מגיע להם תודה ושבח רב. ברם, חלק ניכר מהבעיה שלי עם אנשי מקצוע מתחיל בכך שמטופלים כמוני נכנסים לטיפול בלי שיסבירו להם לקראת מה הם הולכים, כאשר ברור למטפלנו שאין לנו צל של מושג אודות המהמורות והמכשולים שאנו עומדים להיתקל בהם. במונחים של הרפואה פיזית, זה בערך כמו להיכנס לניתוח בלי לדעת עליו דבר וחצי דבר. טוב, אם לא מספרים למנותח שהניתוח יארך 5 שעות ולא 3 שעות כפי שהוא חושב, זה לא כל כך קריטי. אבל אם לא אומרים לו שבניתוח הספציפי הזה יש..
לדף הרשומה

ראש בראש עם עצמי

  כנראה שאני מתחיל להתחרפן. אני יודע שזה בגלל המחשבות. יותר נכון בגלל התיאוריות. כן, כל הזמן בראש שלי רק מטפלים ומטופלים ויחסי תלות ומניפולציות ועוד מרעין בישין. המון מפלצות. עם הרבה ראשים. כל הזמן צצות ומבצבצות ומתלפפות כמו אצות ענקיות שעלי בהדרגה סוגרות.   כמו למשל, מחשבה כזו: קודם המטפל יוצר לאורך זמן ממושך יחסים של אימא-בן, כלומר "יחסי אובייקט" ואז נוצרת תלות חזקה מאוד של המטופל במטפל... ואחר כך עוד מחשבה שרודפת אחרי קודמתה: אחר כך המטפל מנסה בהדרגה לנתק את המטופל ממנו, אם צריך גם בעזרת מניפולציות מכאיבות.   ואחרי המניפולציות שתמיד קוממו אותי עליהן, אחר כך המטופל המסכן שבראש שלי בלית ברירה מפסיק לבוא לטיפול.   אז אין מנוס, המטופל הזה עצמו מתחיל בתוך ראשו ההומה תהליך של אבל על הפרידה שבסופו הוא גם מתבגר וגם מפתח עצמאות. בינגו. סוף פסוק! סוף טיפול.   באמת מאוד מעניין מאיפה באו לי כל המחשבות המופרעות האלה...   אני כנראה באמת זקוק לטיפול     לא נראה לכם?
לדף הרשומה

מה קורה לי?

  אתם יודעים, כל המלחמה הממושכת הזאת שאני נלחם על קיום חוק זכויות החולה, ובאמצעות הבג"צ שהגשנו על זכות הבחירה של מקום האשפוז... ובכלל נגד הפטרוניות המשפילה, נגד התנאים האיומים בבתי החולים לחולי נפש, ונגד מניפולציות בטיפולים הפסיכולוגיים בלי הסכמה מדעת...   אתם יודעים, באופן מוזר מאוד, כל המלחמה הזו מעורבבת אצלי בפנים חזק חזק עם אמפתיה והערכה וכבוד למטפלים המסורים שלי בפרט, ולציבור המטפלים ככלל.   אז מהי בעצם מהות המלחמה הזו? ובכלל איך אפשר גם "לאהוב" וגם .
לדף הרשומה

כאל חפץ

כתבתי רבות על אודות הסבל שבא עלי כתוצאה מטיפול נפשי פסיכודינמי ועל המכשולים המתוכננים היטב שהניחו לפני מטפליי היקרים. ולמה כתבתי "מטפליי היקרים" אם הכאיבו לי כל כך? פשוט מפני שהם אהבו אותי, רצו בהתחזקותי ובשיפור איכות חיי נטו, ושמחו כאשר הצלחתי ואף כאבו כאשר נכשלתי. אז מדוע יש לי טענות? מדוע אני כה ממורמר וכועס? מדוע אני כה מעוניין להביא לשינוי בתחום הפסיכותרפיה בישראל? אנסה להסביר: ברפואה הכללית לא יעלה על הדעת לטפל באדם, ובוודאי שלא לנתחו בלי שנתן את הסכמתו המפורשת (מלבד .
לדף הרשומה

גלדיאטור

  ברומא העתיקה, לפני צאתם לקרב, הגלדיאטורים ברכו   את הקיסר בקריאה המפורסמת:     Ave Caesar, morituri te salutant !   שפירושה:   היה שלום, קיסר, ההולכים למות מברכים אותך!   גלדיאטורים נערצים שלי. כה אמיצים. מצויים במציאות טראגית אך גדולים מהחיים. מעוררים רחמים שבא לבכות. מעוררים השתאות. מעוררים בי אינסוף אמפתיה. ענקים כלואים שלי. שמשון בכבלים.   קיסר גוזר מותם ובהם יש תעצומות. אותו הם מברכים!   גם אני הקטון כעובר בסך, מישיר עיניי, ואתכם מברך .
לדף הרשומה

מודעות וידע

  כיצד בא הידע לעולם? מן-הסתם מפאת הסקרנות. ואיך זו באה לעולם? מן-הסתם קיימת היא באדם באופן טבעי. אך מה הוא זה המגרה ומפרה אותה לחקור וללמוד? מן-הסתם חסרון הידע!   אני נתקלתי בקיר אטום. מטפליי ניסו באופן סיסטמתי להרחיקני מידע מקצועי בתחום בריאות הנפש. לא ידעתי בדיוק למה. אבל ידעתי שכך הוא המצב. בימים ההם, כאשר החולי התרוצץ בעוז בתוכי, לא היה בי כוח להגיע בעצמי לידע בספרות. לא נותר לי אלא לחפש תשובות בכיוון אחד: בתוככי לבי ושכלי! בתוך קרבי המיוסרים ובתוך גלגלתי המוטרפת, ובנפשי החבוטה
לדף הרשומה

מצווה הבאה בעבירה

  אם היו אומרים לי שמטפל מסוים מוכן לטפל בנפגעי נפש מסוימים תוך סיכון שהוא עצמו יינזק - מה הייתי אומר על כך?     הייתי מוריד בפניו את הכובע!     אך אם היו מוסיפים ואומרים לי שאותו מטפל עובר על החוק כאשר הוא מבצע טיפולים אלה - מה הייתי אומר על כך?     הייתי אומר לו שאסור לו לבצע את הטיפולים האלה!     האם תשובתי האחרונה בעצם אומרת שאני אוהב פחות ממנו את אחיי חולי הנפש הנאנקים ומתייסרים (בייחוד בבתי החולים הפסיכיאטרים) תחת מחלתם ומצוקתם?     לא ולא!     תשובתי לעיל פשוט נובעת מכך ששלטון החוק יקר מאוד בעיניי. כלומר, שחציית קווים במודע ומתוך מניעים אידיאולוגים מסוכנת ביותר גם לשלטון החוק בכלל, וגם לשמירת החוקים הספציפיים   בתחום בריאות הנפש בפרט (ולא מעטות הדוגמאות ההיסטוריות הברורות לכך).     מצב בו אנשים לוקחים את החוק לידיהם מתוך חשיבה הגורסת, שהמטרה מקדשת את האמצעים, מסוכנת מאוד בעיניי. היום ייתנו לעצמם חופש לעבור על החוק בנושא אחד ומחר יעברו על החוק בלי שום נקיפות מצפון בנושא אחר. לדוגמה, נראה לי שהחופש שנטלו להם המטפלים בטיפולים בחולי נפש קשים בבתי החולים הפסיכיאטריים הועתק גם לקליניקות הציבוריות ואף הפרטיות אשר בהן מתבצעים טיפולים נפשיים ללא יידוע המטופלים על פי חוק זכויות החולה.     לסיכום, יחסי למטפלים מסוג זה הוא אמביוולנטי. מחד - אני מעריך ומעריץ אותם, מאידך - אני מתנגד לפעילותם הסותרת, פעמים רבות, את חוק המדינה. מעשים שכאלה, היוצאים אל הפועל כמתן בסתר אך אינם עולים בקנה אחד עם החוק מכונים ביהדות מצווה הבאה בעבירה. ואם איני טועה, דינם של המבצעים מצווה הבאה בעבירה על פי הדין היהודי הוא: שיקבלו שכר עבור המצווה שעשו, ועונש עבור העבירה שביצעו.                           
לדף הרשומה

מה יחסכם לאנשי המקצוע?

  ומהו יחסי שלי כלפי ציבור המטפלים? האם יחסי אמביוולנטי? או אולי חד משמעי אך מורכב?   בעיניי, אנשי המקצוע אינם טובים לחלוטין, יש להם פה ושם נקודות שחורות, אך בוודאי גם אינם רעים. כוונותיהם טובות, לנגד עיניהם אהבת המטופל והמסירות כלפיו היא נר לרגליהם ואני מעריץ אותם על כך!! אך אהבת המטופל והמסירות הטוטאלית כמעט, באופן פרדוכסלי ובמידת מה, לפעמים מעבירה אותם על דעתם, יען כי לעיתים היא מפתה אותם לעבור על החוק בלהט הרצון העז לטפל בבני חסותם.   גם אם הם בדרך כלל אינם נתפסים (כי הם .
לדף הרשומה

טענה אחת כנגד התנהגות פסיכיאטרים

  זה לא סוד, שלנו - המתמודדים עם סבל נפשי, יש פגמים התנהגותיים. שהרי אם היינו מפותחים ובשלים רגשית ולא היו לנו שריטות משמעותיות באישיותנו, מן הסתם לא היינו הופכים לאנשים שסובלים נפשית פעם אחר פעם.   כלומר, בגדול, החיים שלנו הם בדרך כלל יותר קשים, יותר מסובכים ויותר רוויי סבל, משל אדם מן השורה. אבל יש לזכור שגם לרוב האנשים מן השורה יש שריטות, וגם הם לא בשלים ולא מפותחים עד תום. כי ברור וידוע שאין אדם שלם ומושלם.   אך אולי, על הסקאלה, יש אנשים שמתקרבים לשלמות מבחינת אישיותם... .
לדף הרשומה

יתרונות שנלוו למחלת הנפש

יתרונות שנלוו למחלת הנפש   >> התפרסם מאמר פרי עטי בנושא הנ"ל בשלושה חלקים >>         חלק א`         חלק ב`            חלק ג`        שבוע טוב וקריאה מהנה,    צביאל
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מי מפחד מדיאגנוזה שלישית?

    לפני הרבה ימים ישבתי בחדר עם העו"סית שלהבת (שם בדוי), שאני מעריך ומחבב. ונדמה לי שפתאום שאלה אותי אם מוכן אני לעשות טובה לפלונית שמתמודדת. אני לא ידעתי אם רוצה אני לעשות טובה או לא ובייחוד לגבי מישהי שכלל איני מכיר. אך סקרנותי ניצתה בי וכבר לא הייתה לי דרך חזרה, לכן מיד הנהנתי בראשי נמרצות לחיוב.   אם זיכרוני אינו מטעה אותי (מה שבכלל אינו בטוח), שלהבת סיפרה לי שהיא תפנה את אותה פלונית אלי כדי שניפגש בעוד כמה שבועות כדי שתוכל להתייעץ בי. ואז חזרה והדגישה מאוד שעלי לזכור .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

לתקוע סכין בבטן של בנאדם, נחשב לפשע?

      ישנן פעולות בחיינו שיש לבחון אותן על פי הקשרן. לתקוע סכין בבטן של אדם ייחשב לפשע חמור מאוד במקומותינו. אך מנתח שיעשה זאת על מנת להוציא אפנדיציט ייחשב להומאני מכל בחינה, הלא כן?   אם כך אמרו נא לי, מה בדיוק עושה את ההבדל?   האם זה אורך הלהב? האם זה עומק הנעיצה? אולי מדובר בנחישות המבצע? או בכאב שנגרם לפצוע? ואולי הנזק שנגרם הוא המגדיר את הלגיטימיות של המעשה?   לא ולא !   כי אפריורית (לפני מעשה) - מי שעושה את ההבדל התהומי היא עצם הכוונה .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

לא רוצים לשמוע, ויותר טוב לא לדעת...

  גדלתי במשפחה דתית. אבי היה מקפיד על מצווה קלה כבחמורה, ואף היה מנסה "לצוד" מצוות נוספות שבין אדם לחברו. הייתי ילד שובב אך תמים מאוד. יום אחד זכור לי היטב. הייתי בתחילת כיתה ד` והתנהלתי בדרך הביתה עם שלושה מחברי הטובים. לפנינו עמדה כברת דרך של כחצי שעה, ואנו השתרכנו לאטנו ושוחחנו על נושאים שונים. איני זוכר כיצד התגלגלה השיחה, אך לפתע הקשבנו לאחד מאתנו,   שהסביר בפשטות, ובאופן ציורי ביותר, איך מביאים ילדים לעולם. שלושתנו - שלא היינו מלומדים כידידנו - נדהמנו לגלות לראשונה כמה מעובדות החיים במלוא עירומן. ידידנו המספר לא הרפה, ובעוד אנו משתוממים על כך "שאבא שלנו באמת עשה את זה עם אימא שלנו", הוסיף כי המעשה מלווה בעונג גדול, בעבורו מרבים המבוגרים לעשותו גם שלא לצורך הבאת ילדים לעולם... סירבתי להאמין לו. כעסתי עליו מאוד על שהחריב לי את העולם היפה והתמים שבו חייתי. ועל אף שניסיתי להכחיש ולהדחיק את דבריו, בתוכי כבר ידעתי את האמת שחלחלה לתודעתי בהדרגה. בשיחותיי עם אנשים שחלו במחלת נפש, או עם בני משפחותיהם, קורה שבני שיחי אינם בשלים לקבל את עובדות החיים הקשורות לטיפולים הפסיכותרפויטיים. הם אינם מסוגלים להאמין שאבא ו/או אימא עושים דברים האלה...   הם עדיין אינם בשלים לטעום מפרי עץ הדעת. מנגד ישנם אלה שגילו את האמת המרה והחליטו לשנוא בכל לבם את אלה שהסבו להם כאב. ואני הקטון בתווך, מלקק פצעים ומביט סביבי. המציאות אינה יפה וברה לחלוטין, אך גם אינה בוגדנית ומכוערת מתחילתה ועד סופה. היא פשוט מורכבת מרכיבים אשר לנוגעים בדבר קשה לקבלם יחדיו.   (מתוך: "מישהו מטפל בך" עמ` 136)                  
לדף הרשומה

המציאותרפיה ואני - שיטה לאיזון מצבי רוח

  במאמר מציאותרפיה ואני - שיטה לאיזון מצבי רוח העליתי על הכתב שיטה אשר מן הסתם עשו בה שימוש עוד בימי קדם.   בשיטה זו השתמשתי בהצלחה כדי לבלום התקפים אחדים של מאניה-דפרסיה.   גרסה נוספת בפונט גדול וקריא יותר אפשר למצוא באתר עמותת אנוש - המציאותרפיה ואני  
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

איבדתי

איבדתי את המטפלים כבר אינם הוריי. איבדתי את המטופלים כבר אינם אחיי. הרבה ילדים אותי מבקשים אותם לא אוכל להושיע לא אדע כיצד מטפלים. גדלתי וצמחתי בדיוק על פי התוכנית אבל נשארתי בדד. פנה והלך ממני האמון פינה מקומו לחשד. כבר לא ילד שמסתכל ובוחן בתמימות עולם בוגר צעיר הנני המבכה את נעוריו.  
לדף הרשומה

בין הפטיש לסדן

  אם ישנן אסכולות שדוגלות בהונאת המטופל לטובת הטיפול בו, אז ידי אנשי מקצוע המתנגדים לשיטות אלה למעשה כבולות. שהרי הם לא ילכו לקלקל לקולגות שלהם את הטיפולים הפסיכודינמיים הכה רגישים... נכון? הרי אם יעשו כן הם עלולים להסתבך חזק מאוד, לא? ופה ושם כבר היו דברים מעולם ...   אז האפשרות היחידה שנותרה למטפלים שכאלה היא פשוט לשתוק, שזה יותר טוב מלשקר אבל זה הרבה פחות טוב מלהגיד את האמת. אבל אז, הם מפסידים את השקיפות! ויתרה מזו, שתיקה לנוכח הטיפול הפסיכודינמי היא כשיתוף .
לדף הרשומה

שליטה בכעסים: אכן השמיים הם הגבול?

  פעמים לא מעטות, קראתי דעות של ענקי רוח, רבנים, חכמי ישראל לדורותיהם, שטענו והטיפו לכך, שעל כל אדם לעבוד על הכעס שמקנן בו במטרה לשלוט בו. וגם, נחשפתי לדעתם של אנשי מקצוע רבים בימינו שגורסים: שלא טוב להגיד למטופל שישנם מצבים בהם לא יוכל לשלוט בכעסו, כי הדבר נותן לו פתח מילוט לכך שלא יתאמץ לשלוט בכעסו, גם כאשר הדבר ביכולתו.                ושאלת הכעס והשליטה בו היא שאלה שכל אחד יכול לשאול את עצמו בעיקר ביחס לעצמו, כי הרי .
לדף הרשומה

שיטותיה של ד"ר בלנק והקולגות

  זהירות, קטע מזעזע !   http://www.youtube.com/watch?v=qqhoY7-pRas&NR=1     שאלה 1 - האם הטיפול הנפשי האגרסיבי והמזעזע הזה מתבצע באופן חוקי ?   תשובה - חוק זכויות החולה דורש לידע את המטופל הבוגר באורח סביר ולקבל הסכמתו לכל טיפול נפשי. כאן מדובר בקטינים שכנראה הוריהם במעמד של אפוטרופוסים עליהם ובהתאם יכולים לתת במקומם הסכמה לביצוע הטיפול. לא סביר שהטיפול כפי שראינו קיבל את הסכמת ההורים ולכן אינו חוקי .     שאלה 2 - האם טיפול שכזה אכן מועיל למטופלים .
לדף הרשומה

טיפול נפשי מול זכויות אדם, והגבול שביניהם

  לפעמים נוצרים ניגודי אינטרסים בתחומים שונים. למשל ניגוד האינטרסים המרכזי בתחום בריאות הנפש:   > האינטרס המקצועי - מבחינת המקצועות הטיפוליים אחד האינטרסים החשובים הוא: שכמה יותר מטופלים יקבלו טיפול יעיל.   > האינטרס ההומאני - מבחינת זכויות האדם האינטרס הבסיסי הוא: שישמרו זכויות האדם-החולה של המטופלים.   במדינה מתוקנת, מי שחובתם ותפקידם לקבוע את הגבול העובר בין "האינטרסים המקצועיים" לבין "האינטרסים ההומאניים" הם לא אחרים מאשר חוקי המדינה השוררים!   חוק זכויות החולה קבע קביעות ברורות למדי לגבי הסכמה מדעת כתנאי הכרחי לקיום טיפול (סעיף 13 ב`). נדמה לי שלא אחטא לאמת, אם אקבע שבמסגרת הטיפולים העמוקים והממושכים בתחום יקשה מאוד למצוא אפילו מטפל אחד העומד בדרישות החוק .   ומי שטוען כלפיי שאני פונה כנגד המערכת מפני שאני כועס או ממורמר, כנראה אינו דובר מתוך כוונות טובות או אינו מבין כלל את העניין.   אכן תחילת התעניינותי בנושא הייתה נעוצה בחוויית הטיפול הקשה והמסוכן שעבר על בשרי במשך שנים רבות. אך הסיפור האישי שימש רק כדינמו ראשוני וכטריגר התחלתי, והוא הופך לפחות רלוונטי ובעל משקל, אחרי שמתגלית לי תמונת תחום בריאות הנפש בישראל ב עירומה.                
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

בעלי המפתחות לעולמות אחרים

רצוני כאן לכתוב מעט על ההערכה הרבה שיש לי לתיאוריה הפסיכואנליטית, גם על התועלת מרובה שעשויה לצמוח למסכנים שזקוקים לה. האם לדעתכם זה יסתור את אשר כתבתי בעבר? ובטעות כתבתי כאן לעיל שיש לי "הערכה" למקצוע ולשיטה. זו לשון המעטה. למעשה יש בי "הערצה" עצומה גם כלפי התיאוריה הגאונית וגם כלפי אנשי המקצוע המבצעים אותה בשטח. ואיני יודע את מי אני מעריץ יותר את ההוגים הקוגניטיביים, שזיגמונד פרויד הגדול מכולם בראשם, או את "הפועלים השחורים" הנאנקים תחת משא הביצוע הנורא של התיאוריות..
לדף הרשומה

טיפול אכזר?

  בעורמה ומתוך כוונות טובות כפו עלי טיפול נפשי מייסר מאוד במשך 15 שנה ברציפות. לפי הבנתי תפקידו של הטיפול הזה היה "להנמיך" את האפקט שלי ולגרש כל חשיבה פסיכוטית וגדלותית. כי ב-1993 יצאתי לתקשורת ואחר כך עוד עשרות פעמים התראיינתי בחשיפה מלאה, וזה זעזע את האפקט הלבילי שלי. לקחתי את הסיכון העצום כי רציתי בכל מאודי להשיג שתי מטרות-על, לפחות:   1. להתחיל במלאכת שבירת הסטיגמה כלפי המתמודדים במדינת ישראל. 2. להגיע לכל בית בישראל וכך לראשונה לארגן את המתמודדים בארץ. ההתערבויות היו פוגעניות .
לדף הרשומה

בנעליים של מטופל פסיכו-דינאמי ...

שלום לך אשת המקצוע, אני מניח שלמזלך את לא הוגדרת כחולת נפש... גם לא עברת טיפול פסיכו-דינאמי בן יותר מעשר שנים רצופות... ולא נגרמו לך נזקים הפיכים או בלתי הפיכים כתוצאה ישירה של הטיפול... ולא נעשו כלפייך מניפולציות מייסרות, שאחר כך הבנת היטב שהן הועילו לך... כן, בתחום האב-נורמאלי הזה יש גם כאלה חיות מוזרות ... ולא הכרת את דיווחיהם של עשרות חברייך שהוגדרו כחולי נפש על אודות המניפולציות שעשו להם .. ולא ליווית שלושה מחברייך ששלחו יד בנפשם, המנוקבת ככברה, כתוצאה ישירה מלחץ מטפליהם אל בית החיים... ..
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צביאל רופא אלא אם צויין אחרת