55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוד חופשי

הסבל אינו המטרה הוא בן הלוויה של ההתמודדות  שהיא אמהּ הגדולה של הצמיחה להרצאות:  054-5753522

"טיפול נפשי" נמצאו 31 פוסטים

ללא פריווילגיה

לא צדיק. לא נבזה. לא חוטא. אולי קצת מזה ומעט מזה. אחרים בעולם הזה עשו עוולות גדולות. אז מה חטאי, במה פשעתי?   חלש הייתי חלש נשארתי. לא בכל. רק באזור הגבול ההוא. רק בחלקים המנוונים ההם.   שם העבידוני עבודת פרך. שם עשו לי טובה. שם אהבו אותי הפוך על הפוך. שם שרפו הנשמה. שם תעיתי במחוזות הנפש שלעתים קרובות הייתה אבודה. אז ביקשה אובדנה.   אמנם חצו בלי היסוס גם גבולות חוק וזכויות אדם רמסו בלי הכרה. אבל לך עכשיו תבוא בטענה. לך ותגיד שלא עשו הכל בשבילך. לך תתלונן על מה שניתן באהבה יוקדת ומלאה. לך תתמרמר על מה שניתן בסתר. על מה שניתן במסירות ובהקרבה.   ועתה כאשר ירדה התובנה תבכה ותתאבל ככל שירצה לבבך. רק אסור לך להכות חזרה. עתה נפל הדבר, שאין לך אפילו פריווילגיה להיות כפוי טובה...
לדף הרשומה

טיפול פסיכולוגי באמצעות כאב-סבל-תסכול?

שריריהם של מרימי המשקולות בדרך כלל כואבים במשך כל שעת האימון וגם לאחריו. כל עוד האימון לא מופרז בעוצמתו זהו סימן מובהק לכך שהשרירים עושים עבודה מאומצת שתוצאתה תהיה התחזקות הדרגתית. בהתאם טעות לחשוב שכאב הוא תמיד גורם שלילי. נהפוך הוא, כאב במידה הנכונה, מצד אחד לא יגרום קריסה טוטלית ומצד שני יסמן ויהווה אינדיקציה לעבודת הגוף בהליך הדרגתי של התחזקות. כבר לפני מאות ואלפי שנים ניסו בשבטים פרימיטיביים לא מעטים להאיץ ולחזק את התבגרותם של נערים צעירים בייחוד בתחילת גיל ההתבגרות. באמצעות טקסי חניכה..
לדף הרשומה

האם היית מסכים שיתקעו לך סכין בבטן?

  אני בטוח שכן - ואפילו אם ההליך יהיה כרוך בכאבים לא מבוטלים! למשל, להסיר בניתוח אפנדיציט מודלק המסכן את חיינו, הלא כן?   מה זה אומר? כנראה שמידה מסוימת של סבל שנלווה לרבים מההליכיםהרפואייםנלקח על ידי כל אחד מאיתנו בחשבון מראש, בלי לחשוב יותר מדי. אך סבל ונזקים,כתוצאה מטיפולים נפשיים, בדרך כלל לא כל כך נלקחים בחשבון על ידי מטופלים בהיכנסם לטיפול פסיכולוגי. בהתאם, על הסבל ועל הכאב ועל המצוקה, הנוצרים תוך כדי טיפול נפשי (פסיכותרפיה) ופעמים רבות מספור ממש אפילו כתוצאה ישירה ממנו, אני לא מתלונן.שהרי..
לדף הרשומה

ריפוי חלקי ממחלת הנפש?

זה לא נכון שאפשר להתרפא כליל ממחלת נפש. זה גם לא נכון שאי אפשר בכלל להתרפא ממחלת נפש.     עיקר הטיפול הפסיכיאטרי קשור לטיפולים לטווח ארוך. טיפולים פסיכודינמיים לסוגיהם. אם הפסיכיאטריה הייתה מתרכזת בעיקר בטיפולים התרופתיים בלבד לא הייתה לה זכות קיום כענף שלם ונפרד מהרפואה הכוללת. במקרה שכזה לכל היותר הייתה ברמה של טיפולים מאוד "טכניים" שמן הסתם היו ברמת הצוותים הסיעודיים ולא ברמה של רפואה שמסוגלת לטפל לעומק בחולי הנפשי, לפחות חלקית.   האישיות של מתמודדי הנפש באופן ראשוני ובסיסי אינה חסונה כמו אישיותם של המכונים "נורמטיביים", אחרת לא היו קורסים לסימפטומים נפשיים חמורים. חוסן בלתי הפיך, לפי עניות דעתי, ניתן לרכוש רק בהליך טיפולי ממושך הרצוף סבל וכאב. דם יזע ודמעות. כלומר, הטיפולים הפסיכודינמיים בוחנים את החולה הפסיכיאטרי מנקודת מבט התפתחותית! הטיפולים בעצם מתכוונים לגרום לאדם "להתבגר" מהנקודה הנחותה בה הוא מצוי, שבגללה הוא הפך לחולה נפש, לנקודה בוגרת יותר ולכן חזקה יותר ביחס ללחצי המציאות שכולנו מנסים להתמודד איתם. אין זה אומר שהמטופלים יוצאים לחלוטין מקבוצת הסיכון לחטוף התקף פסיכוטי עקב טריגר חזק מהממוצע, אך זוהי בהחלט התחזקות משמעותית של האישיות. זהו ריפוי חלקי של מחלת הנפש!   בסובלים ממחלה פסיכוטית (כמוני, למשל) התהליך הטיפולי הזה הוא בדרך כלל הדרגתי ואיטי מאוד. לכן הוא יכול להימשך שנים רבות ואף עשרות שנים. אני הייתי בטיפול יותר משלושים שנה כמעט ברציפות עד שהתחזקתי וכמעט יצאתי לחלוטין מהסכנה להגיב למציאות, נורמטיבית יחסית, בהתקף פסיכוטי חסר שליטה. ואכן, החל מ-1988 ההתקפים הפסיכוטיים הופיעו אצלי מוחלשים, וקצרים יחסית, ומשנת 1993 הם הפסיקו להגיח כליל. וכך, בסיוע של טיפול תרופתי ללא הפסקות, אני שרוי ברמיסיה טובה שרק תנודות לא קיצוניות באפקט מתרחשות בה לעיתים.   אגב, בצד יתרונותיו האולטימטיביים, תהליך טיפול רב שנים מסוכן וכואב שכזה, רומס את זכויות האדם של החולה בדרך להיטיב עימו. לי יש ביקורת נוקבת על כך. ואולם, אם אני מצליח לעיתים להתעלם מהדרך הקשה הארוכה והכואבת שעברתי, במבחן התוצאה הסופית אני מרוצה.      
לדף הרשומה

עידון

  אכן, יש בי המון כאב כבוש. אבל זה לא כל הסיפור. כידוע, אין לי אפילו תואר ראשון. חרף זאת, אני "חוקר" את מדעי ההתנהגות כבר הרבה שנים ברציפות. זו גם עבודת החיים שלי, גם תחביבי הראשי, וגם עבודת הבילוש המרתקת אותי יום אחר יום כבר כשלושים שנה. אני מנסה לגלות את העומד מאחורי שיטות הטיפול, לפענח את סודות המקצוע. לא להשאיר אבן על אבן, אך בו זמנית תוך כדי מתן כבוד ויקר לציבור המטפלים העושה לילות כימים כדי לטפל באנשים שהגורל המר להם.   זה קשור לכאב העצום שנצבר בי במהלך עשרות שנות טיפול כואב ומסוכן. האנרגיה האדירה שאני משקיע במשך שנים כה רבות בגילוי האמת על אודות הטיפול הנפשי, ניזונה מאותו כאב עצום שנצבר בי במהלך עשרות שנות חולי נורא וטיפול מייסר. יש לזה שם במדעי ההתנהגות: סוּבְּלִימַצְיָה שפירושה במשנת הפסיכואנליזה: מיתון של רגשות ודחפים גסים והפנייתם לכיוונים חיוביים ורצויים מבחינה תרבותית או חברתית.          
לדף הרשומה

האם הטיפול הועיל? משל הבמבוק

  כמעט כל אדם שיצא מטיפול כלשהו, שואל את עצמו אם הועיל לו הטיפול. ואולם, בעוד שבתחומי הטיפול הפיזי בדרך כלל ישנה אפשרות מוחשית למדוד באופן מדעי/ מעבדתי את התועלת שגרם הטיפול, בטיפולים הנפשיים מדידה זו היא כמעט בלתי אפשרית. לכן המטופל בנפש כיום לא יהיה מסוגל להשוות באופן מוחשי בין מצבו לפני "הניתוח" לבין מצבו מיד אחרי " שתוקן" - אחרי שקידמו אותו עוד קצת במעלה ההתפתחות. יתירה מכך, מטופלים אין ספור בכל רחבי העולם "נזרקים" על ידי המטפלים, בתואנות שונות ומשונות, מהטיפולים ונכנסים למצב נפשי לא..
לדף הרשומה

מעמדה לעמדה

  שם, בנקודה המוזרה בה העצב נמהל בשמחה שם אני נמצא, יודע מבין הדמעות שמתחילה להיות מושגת המטרה סוף מסע ארוך, מפרך, מתיש, מענה, ממש מאֵרה עתה אולי נקודת מפנה, אור קטן בקצה המנהרה? הרי מלאני הקטנה כבר אמרה: רצוי מאוד לקפוץ מעמדה לעמדה!   מי הוא זה המתחבר לזו הנקודה?        
לדף הרשומה

על הפסיכותרפיה בקצה המזלג

  בשנים האחרונות עוסקים הרבה בניסיונות לנסח ולחוקק את חוק הפסיכותרפיה, כי אכן הגדרת המקצוע העוסק בטיפול נפשי והכלתו על סוגי התרפיסטים השונים רחוקים מלהיות מוסדרים.   הפסיכותרפיה היא מקצוע נפלא. שילוב כביר של מדע ואמנות. ואני מאמין שהחקיקה בוא תבוא. ואולם, הבעיה האמיתית אינה אם הכובע חוקי או לא, אלא מה שיש מתחת לכובע (גם אם הוא חוקי למהדרין).   כי הרי ההתערבויות הטיפוליות מתבצעות השכם והערב מתחת לאפם של המטופלים לא לעולם יישארו בחשכת סמטאות המקצוע החבויות היטב.   כי עוד .
לדף הרשומה

פסיכולוג שפוגע ומעליב - לגיטימי?

  בטיפולים פיזיים מובן לכל בר דעת שלרופא יש רשות להכאיב לך לצורך   הטיפול.   מה יקרה אם מישהו יבוא ויגיד לנו שהפסיכולוג שלנו או הפסיכיאטר שלנו חייבים להעליב אותנו כדי לטפל בנו ... האם לא נתקומם? האם לא נחשוב שזו פשוט בדיחה גרועה שמי שאמר אותה ברצינות כנראה יצא מדעתו?   אבל למה? הרי גם טיפול נפשי הוא טיפול שלפעמים דורש את סבלנו. הרי בדרך כלל בעיות נפשית משמעותיות אי אפשר לפתור באמצעות חיבוקים, נשיקות, מחמאות וביטוי אהבה אחרים ... לפעמים יש צורך ללחוץ, לשים מכשולים מחשלים, .
לדף הרשומה

החיבוק

  "כאשר קראתי מה שכתבת מיד רציתי לקום לברך אותך ולשמוח בשמחתך שהייתה לך מטפלת כזו נהדרת. אבל אחר כך כשהעליתי בדמיוני את כל המטפלים שטיפלו בי בעבר, הגעתי למסקנה מעניינת: גם המטפלים שלי היו כאלה. נתנו בלי סוף אהבה וחיבוקים ואמונה בלתי מעורערת ביכולותיי. אני זוכר עד כמה העיניים שלהם נצצו באהבה והתפעלות פעם אחר פעם כשהייתי נכנס לחדרם ומתיישב מולם .   אז מה קרה שפתאום אחרי כך וכך שנים הם בגדו בי? ולמה זה קרה כך בטיפולים שלי ולפי עדותך זה לא קרה בטיפול שלך ?   אולי אני כותב לא .
לדף הרשומה

רפואה שלמה בבית חולים פסיכיאטרי?

    למיטב ידיעתי וניסיוני, בבתי חולים פסיכיאטריים מטפלים גם מטפלים במאושפזים, אך לא תמיד באופן חוקי. זה מתאפשר מתוך כך שהמחלקות הסגורות מצויות במקום השרוי "בחשיכה" מבחינת הציבור הרחב, וגם מתוך כך שהמערכת מפקחת על עצמה כלומר החתול שומר על השמנת.     ואולם, רבים לא יודעים שבתי החולים הפסיכיאטרים הם המקום היעיל ביותר לטיפול בחולי נפש. ממש גן עדן לפסיכיאטרים... אתם שואלים למה?   כי אמנם הטיפול מאוד לא נעים, בלשון המעטה, אבל בין כותלי בתי החולים, למשל, ישנם סיכויים .
לדף הרשומה

על דרך גבר בעלמה וגם על פסיכותרפיה

  עמדתי בנושא הטיפול הפסיכולוגי היא עמדה מורכבת, אך המסר הוא אחד ויחיד: מבחינה מוסרית, מותר ואף ראוי לבצע טיפול נפשי באופן מכאיב ואפילו "מזעזע" כל עוד שניתנה על ידי המטופל הסכמה מדעת בהתאם למפורט בסעיף 13(ב) בחוק זכויות החולה . ומישהו יכול לשאול: מדוע אותה  הסכמה מדעת כה חשובה בעיניך? ומיד עולה בדעתי ההקבלה ליחסי גבר ועלמה; אם נעשים הם בהסכמה, אזי מן הסתם תינוקות מופלאים עד אין קץ יבואו בעטיים לעולם, וגם אם לא ייוולדו צאצאים לכל פחות תענוגות בשרים יהיו מפירותיהם המתוקים. אך אם .
לדף הרשומה

כאל חפץ

כתבתי רבות על אודות הסבל שבא עלי כתוצאה מטיפול נפשי פסיכודינמי ועל המכשולים המתוכננים היטב שהניחו לפני מטפליי היקרים. ולמה כתבתי "מטפליי היקרים" אם הכאיבו לי כל כך? פשוט מפני שהם אהבו אותי, רצו בהתחזקותי ובשיפור איכות חיי נטו, ושמחו כאשר הצלחתי ואף כאבו כאשר נכשלתי. אז מדוע יש לי טענות? מדוע אני כה ממורמר וכועס? מדוע אני כה מעוניין להביא לשינוי בתחום הפסיכותרפיה בישראל? אנסה להסביר: ברפואה הכללית לא יעלה על הדעת לטפל באדם, ובוודאי שלא לנתחו בלי שנתן את הסכמתו המפורשת (מלבד .
לדף הרשומה

בניגוד לניתוח פיזי בניתוח בנפש אין הרדמה, ועוד

בניגוד לניתוח פיזי בניתוח בנפש אין הרדמה, ואולי אפילו אין טשטוש . ו תארו לכם שהיו צריכים לעשות לכם ניתוח בלי הרדמה, הייתם מסכימ ים? ואפילו שבמצב זה אתם יודעים שזה לטובתכם ואין לאיש שום כוונה רעה ח ס וחלילה... אבל מן הסתם לא הייתם מוכנים שהסכין תעלה עליכם ותכאיב לכם כאב איום ונורא, לא כ ך? לכן המטופל - גם אם יבין לחלוטין שהטיפול לטובתו ושעוד יצא ברווחים יפים ממנו , כנראה לא יוכל לעמוד במצב בו המטפל מכאיב עד מאוד בזמן אמת. כי אנו מבינים בשכל אבל מרגישים במקום אחר .
לדף הרשומה

טיפול קשה, אך הכול לטובה!

טיפול קשה, אך הכול לטובה!   מכתב קצר למטופלת שנכוותה לא מעט מהטיפול הנפשי:     על פי ניסיוני האישי ועל פי מידע רב שאספתי ממטופלים רבים וגם מהתקשורת, את עברת טיפול קשה ואכזרי. את עברת למעשה ניתוח בנפש.   וכמו בניתוחים פיזיים, בהם מצבו של המנותח מיד אחרי הניתוח, לכאורה, קשה וכואב ומסוכן ונראה במבט שטחי עוד יותר רעוע מאשר לפני הניתוח, גם מצבך כרגע נראה על פניו כקשה וכואב עוד הרבה יותר מאשר לפני שנפגשת לראשונה עם הפסיכולוגית שפגעה בך.   אני צופה כתוצאה מניסיון רב שנים, .
לדף הרשומה

הקרב של דמוסתנס

  וילמה רודולף, שבילדותה היה נכה פיזית, זכתה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדה.   תיאודור רוזוולט, שהיה ילד חולני וחלש, היווה בבגרותו דוגמא לאיש בעל כושר גופני וגם היה לנשיא.   איברים חלשים מלידה או איברים שמתפקדים בצורה גרועה כבר מלידה, עשויים להוביל הישגים מרהיבים בחייו של האדם.   דמוסתנס ( Demosthenes ) היווני שגמגם בילדותו, הפך לאחד מגדולי הנואמים בעולם. הוא תרגל את הדיבור כשבפיו אבני חצץ והפך לנואם בחסד.   ומה עם מכונית שעמוסה לעייפה ומתנהלת אט אט. מה צפוי להתרחש כאשר
לדף הרשומה

מאזן נפשי רב שנתי

  בזמן האחרון הגעתי למסקנה שהפתיעה אותי עצמי: במהלך 34 שנות חוליי הנפשי סבלתי יותר מהטיפול עצמו מאשר מהמחלה עצמה.   אמנם תופעות החולי של המאניה-דפרסיה (בייחוד הדיכאונות המז`וריים) היו נוראיים מאין כמותם... אבל סך הכל סבלתי מהם פחות משנתיים בחשבון מצטבר. ואילו הפסיכותרפיה התפרשה על פני שנים ארוכות.   ויטען מישהו שבזכות הטיפולים הממושכים והקשים מאוד התעייפה המחלה , וגם אני סבור כך, רק אין בידיי כל אפשרות להעריך עד כמה, שהרי מסלול שלא כולל טיפול נפשי הוא היפותטי לחלוטין.   אבל .
לדף הרשומה

לידת האישיות

חייו, של מי שהתפתחותו הרגשית "מאחרת" באופן משמעותי, בדרך כלל יותר קשים. עם זאת, מבחינות מסוימות הם פעמים רבות יותר עשירים ורבגוניים. הפילטרים המוחיים באמת מעבירים הרבה יותר גירויים וזה קשה מאוד לפעמים, אך במצב זה חיי הרגש יותר צבעוניים ועשירים בדומה למה שחווים ילדים. עם טיפול פסיכודינמי טוב, שבדרך כלל חייב להיות ארוך טווח, אפשר "קצת" להתבגר ולהתחזק. תהליך קשה כזה עברתי במשך שנים ארוכות ומייסרות. מעין לידה כואבת מאוד שבה אתה גם נקרע לגזרים כמו היולדת, וגם מצוי במצוקה .
לדף הרשומה

הסתגלות לעצמנו?

  בדרך כלל כאשר מדברים על הסתגלות, אנשים חושבים על הסתגלות שלנו לשינויים בסביבתנו. כגון שינויים במקום   העבודה, במקום המגורים (ק"ו הגירה), במצב המשפחתי, ביחס לאירוע משמעותי שקרה בחיינו וכיוצא באלו. כלומר, הסתגלות מתקשרת אצלנו לשינויים המתרחשים מחוצה לנו. ואולם, לפעמים הסביבה הרלוונטית לנו אינה משתנה באופן משמעותי, ובכל זאת עלינו להסתגל אליה מחדש. הפעם מפני שחלו בנו עצמנו שינויים פנימיים.   דיון בהסתגלות שכזו ל"עצמנו החדש" לדעתי רלוונטי וחשוב ביחס לאנשים שמתמודדים עם חולי .
לדף הרשומה

בכלל לא מבולבל !

  יש הקוראים את אשר אני כותב ביחס לטיפולים הנפשיים החושבים שאני טיפה מבולבל (מעריץ את המטפלים... אבל גם נורא כועס עליהם... וכו`). אם יתנסחו באופן מתוחכם יותר אולי יגידו שאני אמביוולנטי. טעות!   דעותיי ברורות. נחרצות. עקביות. אך מה אעשה שאני עוסק בסוגיה מאוד מורכבת וסבוכה אשר בהתאם יש לה פנים לכאן ולכאן.   ואנסה לתמצת את עמדותיי בעניין זכויות החולה הקשורות להסכמה מדעת  - כל טיפול שנעשה על ידי מטפל מקצועי, מתוך כוונות טובות ועשוי להועיל הוא לגיטימי בעיניי. וגם אם יש בו .
לדף הרשומה

שיטת שוליית הקוסם - טיפול באמצעות פרנויה?

  התערבויות טיפוליות, הן פעולות שמטרתן טיפולית, אשר עקרונית יכולות להיות נעימות למטופל אך פעמים רבות גם מאוד מתסכלות, קשות ומכאיבות.   שאלה - כיצד אפשר ללחוץ על אדם מסוים באמצעות מספר התערבויות מצומצם, והמסכן ירגיש כאילו אכן פגעו בו המון התערבויות?   תשובה - אם גורמים לאדם פרנויה זמנית במהלך הפגיעות הראשונות, הוא ירגיש נרדף ואז יחווה אינספור מכות שלא הוכה על ידי איש, כמצטרפות ושייכות לפגיעות שחווה במציאות מידי מטפליו.   כך גם בטיפולים פסיכודינאמיים מסוימים - ההתערבויות .
לדף הרשומה

נכנסת - הסכמת?

  אחת הטענות השטותיות ביותר ששמעתי במו אוזניי ממטפלים לא מעטים, מתייחסת להיעדר הצורך בהסכמה מדעת מפורשת בכניסה לטיפול נפשי. הסכמה - שעל פי סעיף 14 בחוק זכויות החולה חייבת להינתן על ידי המטופל לפני כל טיפול באחד מהאופנים הבאים; בכתב , בעל פה , או בדרך של התנהגות (וכדאי מאוד לעיין היטב בסעיף 13 לחוק זה ולהיווכח עד מה רב המידע שחייבים למסור לנו המתמודדים, לפני כל טיפול פסיכולוגי).   המטפלים דלעיל טענו, ויש כאלה שעדיין טוענים, שאם אתה נכנס לחדר הטיפול של פסיכולוג, למשל, אתה למעשה .
לדף הרשומה

בגדי המלך של הטיפול הפסיכולוגי

אנדרסן - הסופר המפורסם, המשיל לנו את המשל הנפלא אודות "בגדי המלך החדשים". בארץ ההיא המלך הסתובב עירום וכולם, מלבד ילד קטן, האמינו שהוא לבוש בגדים שאינם נראים ל"טיפשים". הטיפול הפסיכולוגי נראה לרבים מאוד כלבוש בבגדים פשוטים - בסך הכול "שיחות" ותו לא. האם פעם חשבתם שבאמצעות שיחות ותו לא - אינטנסיביות ועמוקות ככל שתהיינה - בלתי אפשרי לטפל לעומק בנפש האדם? כלומר, שהשיחה הכי עמוקה והכי רצינית אינה יכולה לשנות, כשלעצמה, באופן מהותי את אישיות המטופל שינוי של קבע? וכאן יש .
לדף הרשומה

לפעמים כדאי לפתות

  כאשר אדם עבר משבר כתוצאה מטיפול (רגרסיה) הוא צריך להתחיל לטפס מנקודה נמוכה יחסית בדרך המטפסת במעלה ההתפתחות. כל זאת, על פי חוקיות כתובה מראש: חוקיות ההתפתחות האנושית האוניברסאלית.   וחז"ל אמרו: "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך" וגם "בדרך בה האדם רוצה ללכת   בה מוליכים אותו".   בספר "זהות נעורים ומשבר" בהוצאת ספרית הפועלים, משרטט המחבר המפורסם אריק ה. אריקסון, תמונה רחבה ומקיפה של גילוייו אודות סולם ההתפתחות האנושי. קרי, של כל בני האדם הנורמלים וגם של המכונים "לא נורמלים". נראה .
לדף הרשומה

כיצד ניתן לטפל לעומק בהפרעה נפשית?

איך אפשר לטפל בחולשה נפשית אינהרנטית? איך אפשר לחזק מי שחלש במהותו? איך אפשר לקדם מי שנשאר מאחור? אלו הן שאלות המפתח אשר עליהן התשובה המקובלת והמסורתית עליהן היא: התבגרות! כי התבגרות פירושה התחזקות, והתחזקות פירושה עמידות, ועמידות פירושה התמודדות יעילה יותר מול הלחצים החיצוניים והפנימיים כאחד גם בחיי היומיום וגם ברגעי מבחן. אך עמידות שכזו לא תמיד תבוא לעולם בקלות ... וכאן - פעמים רבות - נכנסות "ההתערבויות הטיפוליות" מידי אנשי המקצוע לתמונה. התערבויות - פעולות טיפוליות שעושה המטפל במטרה להביא להתקדמות הטיפול - לפעמים הן נעימות ולפעמים ממש לא, בלשון המעטה שבהמעטה! לעתים קרובות אינן מוסריות, וחלק מהן ממש אינן חוקיות !!     מתוך המאמר החדש פרי עטי מטפורות מתמודד - נפש בנושא התפתחות וטיפול : "בכפר אחד באתיופיה הרחוקה חי נער צעיר שאהב לרוץ. מילדותו גמא מרחקים מחוץ לכפרו הקטן. ברבות הימים רץ עשרות קילומטרים בכל יום. בכפר חשבו כולם כי נועד לגדולות - להתחרות באולימפיאדות כרץ מרתון שיביא תהילת עולם לכפר הקטן. בכפר חי גם קוסם, רב מג, שהיה סנדקו ופטרונו של הנער. הוא ידע בבירור כי למרות כישרונו הרב לא יוכל הנער להצליח בתחרות גדולה, מפני שלכך דרושים אימונים מפרכים ביותר, והנער לא היה מוכן לסטות מאימונו הרגיל . המכשף החכם החליט לעשות מאמץ גדול. הוא ביקש לעשות דבר מה שיכריח את הנער להתמודד עם מסלול קשה יותר. הקוסם גייס כמה אנשים, ויחדיו יצאו לשטח - לקטע ממסלולו הקבוע של הנער. הם זרעו מכשולים, הניחו גזעים, שתלו קוצים והעבירו סלעים. כלומר, מאחר שהנער סירב לשנות את המציאות, הם התערבו ושינו חלק מן המציאות עבורו. תחילה התקשה הנער מאוד, כמעט התייאש, אך כעבור זמן מה התרגל לקטע הריצה המפרך, רגליו התחזקו, וכושר סבולתו עלה. עתה היה מסוגל לגשת לתחרויות ולממש את מלוא הפוטנציאל שלו ".   (מתוך "מישהו מטפל בך" עמ` 84)        
לדף הרשומה

סבל כתוצאה מטיפול?

- סבל פיזי כתוצאה מטיפול פיזי הוא תופעה נפוצה ומקובלת. איש לא יתלונן אם כתוצאה מטיפול פיזי ייגרם סבל פיזי סביר התואם לטיפול. - סבל נפשי משמעותי שנגרם מטיפול נפשי בדרך כלל לא מקובל כלגיטימי. ישנה איזושהי תפיסה בציבור שאסור לפסיכולוג לגרום סבל נפשי או פיזי גם אם הוא נלווה לטיפול ואין להימנע ממנו. הציבור תופש את הטיפול הנפשי רק כ"שיחות" שלא כואבות. אנשים לא מבינים שכדי לבצע שינויים באישיות לפעמים צריך להעביר את המטופלים סדרת חוויות לא נעימות. ברור שהמטפלים מנסים לעשות זאת, לפעמים על ידי שיתוף פעולה בין..
לדף הרשומה

ניצחון בנקודות!

  אני לא חושב שניצחתי לחלוטין את המחלה, אך יתכן שהמחלה קצת התעייפה .    למעשה, אני לא מקבל את המושג "חולה" שעומד באופן דיכוטומי מול המושג "בריא". כי אני חושב שזו חלוקה פשטנית שלא מצליחה ללכוד את מורכבות העניין .   במקום המושגים המיושנים האלה שמעתי שמדברים היום על המושג המשוכלל יותר: קבוצת סיכון. מפאת חשיבותו של מושג זה, אני שב וכותב עליו כאן.   כלומר: נניח תיאורטית שיש ציר ארוך הכולל את כל בני האדם. בקצהו האחד מצויים האנשים הכי פגועים נפשית בעולם, ובקצהו השני נמצאים .
לדף הרשומה

טיפול נפשי מול זכויות אדם, והגבול שביניהם

  לפעמים נוצרים ניגודי אינטרסים בתחומים שונים. למשל ניגוד האינטרסים המרכזי בתחום בריאות הנפש:   > האינטרס המקצועי - מבחינת המקצועות הטיפוליים אחד האינטרסים החשובים הוא: שכמה יותר מטופלים יקבלו טיפול יעיל.   > האינטרס ההומאני - מבחינת זכויות האדם האינטרס הבסיסי הוא: שישמרו זכויות האדם-החולה של המטופלים.   במדינה מתוקנת, מי שחובתם ותפקידם לקבוע את הגבול העובר בין "האינטרסים המקצועיים" לבין "האינטרסים ההומאניים" הם לא אחרים מאשר חוקי המדינה השוררים!   חוק זכויות החולה קבע קביעות ברורות למדי לגבי הסכמה מדעת כתנאי הכרחי לקיום טיפול (סעיף 13 ב`). נדמה לי שלא אחטא לאמת, אם אקבע שבמסגרת הטיפולים העמוקים והממושכים בתחום יקשה מאוד למצוא אפילו מטפל אחד העומד בדרישות החוק .   ומי שטוען כלפיי שאני פונה כנגד המערכת מפני שאני כועס או ממורמר, כנראה אינו דובר מתוך כוונות טובות או אינו מבין כלל את העניין.   אכן תחילת התעניינותי בנושא הייתה נעוצה בחוויית הטיפול הקשה והמסוכן שעבר על בשרי במשך שנים רבות. אך הסיפור האישי שימש רק כדינמו ראשוני וכטריגר התחלתי, והוא הופך לפחות רלוונטי ובעל משקל, אחרי שמתגלית לי תמונת תחום בריאות הנפש בישראל ב עירומה.                
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אומרים שהמטופל עושה את הדרך

  בזמן המסע צללים כבדים מאפילים על חיי. דורשים קבלה והשלמה. אינם ניתנים לפיתרון על ידי מאבק כוחני. קיבלתי חיזוק זה מהרוצים בטובתי.   זה לא משנה את מחול השדים המתחולל סביבי. יהיו עוד מעשים מקוממים. אהיה עוד חסר אונים. הזעם האיום שכה מוכר לי עוד יטפס במעלה גרוני.   זהו. אני מבין היטב שעל המתחולל סביבי אין לי שליטה. אולי אוכל לשנות משהו בעצמי. מעט מעט בתוך תוכי. להגיב אחרת. להשתנות באופן שיקדם אותי בדרך הקשה לעתיד טוב להגיע בלי לאבד את שווי המשקל? או אולי אובדן שיווי המשקל .
לדף הרשומה

לראות טיפול

  כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב-כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב (קוהלת א,יח)     הרואה טיפול בחכמתו, רואה ששמים לפניו מכשול בכוונה תחילה ועל כך יוצא כעסו הרב שבעתיים.       הרואה טיפול ומודע לו, גם בדרך כלל יודע היטב שהמכשול הנוכחי שהציבו בפניו אינו האחרון בסדרת התלאות המתוכננת עבורו. לכן, לא פלא אם הוא ייפתח חרדות קשות למדי ביחס לעתיד הקשה והמפרך שעוד מצפה לו מידי המטפלים.   בהתאם, בהשוואה למי שאינו רואה טיפול, לרואה טיפול נוסף כאב עצום על כאבו השגרתי (זה הנובע מהצורך להתמודד מול המכשול הספציפי העומד בפניו) ולכן העומס שנוצר עליו הוא כבד פי כמה וכמה.     זוהי גם הסיבה שתגובותיו עלולות לחרוג מהסקאלה הרגילה המתאימה למתמודדים שמתבצעים כלפיהם התערבויות הנתפשות בעיניהם כסתם תלאות חיים אקראיות הצצות חדשות לבקרים . שהרי התמודדותו וגם מצבו הנפשי אפופים ורדופים על ידי כוחות כבירים שאין להשוותם כלל למתרחש בחיי אדם ממוצע במסגרת המציאות הנורמטיבית.     זו תהיה שגיאה חמורה לשפוט את הרואה טיפול ובייחוד למדוד את כוחותיו ויכולותיו על פי תגובותיו במצב מייסר ומענה שכזה. כי לא דין תודעה אנושית של מטופל שעמוסה עומס פסיכולוגי מרובה, כדין תודעה שחווה את המציאות בלי לראות את הידיים המושכות בחוטים...                
לדף הרשומה

בעלי המפתחות לעולמות אחרים

רצוני כאן לכתוב מעט על ההערכה הרבה שיש לי לתיאוריה הפסיכואנליטית, גם על התועלת מרובה שעשויה לצמוח למסכנים שזקוקים לה. האם לדעתכם זה יסתור את אשר כתבתי בעבר? ובטעות כתבתי כאן לעיל שיש לי "הערכה" למקצוע ולשיטה. זו לשון המעטה. למעשה יש בי "הערצה" עצומה גם כלפי התיאוריה הגאונית וגם כלפי אנשי המקצוע המבצעים אותה בשטח. ואיני יודע את מי אני מעריץ יותר את ההוגים הקוגניטיביים, שזיגמונד פרויד הגדול מכולם בראשם, או את "הפועלים השחורים" הנאנקים תחת משא הביצוע הנורא של התיאוריות..
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צביאל רופא אלא אם צויין אחרת