55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
קוד חופשי

הסבל אינו המטרה הוא בן הלוויה של ההתמודדות  שהיא אמהּ הגדולה של הצמיחה להרצאות:  054-5753522

"בריאות הנפש" נמצאו 19 פוסטים

הפוסט ה-540

  בנובמבר 2007 פתחתי בלוג בתפוז. קראתי לו: להתמודד עם מחלת נפש, ועוד..   עד היום כמעט כל הפוסטים שפרסמתי סבבו סביב תחום בריאות הנפש. בחודשים הראשונים של הכתיבה סבלתי לא מעט מחוסר ביטחון עצמי שאפילו גבל בחרדות קלות, שכן הטלתי ספק ביכולתי לכתוב פוסטים באופן קבוע ולאורך זמן. הייתה לי הרגשה שבקושי אכתוב פוסט אחד או שניים, ואחר אתקע נטול כל יכולת ליצור פוסטים נוספים. חרדתי שהבאר מהר מאוד תיבש. אבל כנראה שמנקודה מסוימת עם האוכל בא התיאבון, כי די מהר התייצבתי על קצב ממוצע של שני פוסטים בשבוע לערך, והבלוג שכה הייתי קטן אמונה ביחס ליכולתו לצמוח בהתמדה, הלך והתרחב בהדרגה ובקביעות ממושמעת, שהפתיעה אף אותי עצמי. כיוון שבשנים הראשונות הייתי כותב בקצב ממוצע של 2 פוסטים בשבוע, חישוב מהיר ייראה שכתבתי בערך כ-100 פוסטים בשנה. רובם הגדול של הפוסטים שנשלחו לחלל הרשת עסקו בתכנים הקשורים לבריאות הנפש. כתבתי הרבה על עצמי. הרבה על המקצוע. המון שאלות. כל הזמן ניסיונות להבין. להמציא תשובות. וקיבלתי לא מעט תגובות. וגם התנצחויות נלהבות שבדרך כלל היו לשם שמיים. כך, מצד אחד נוצר מצב בו עמדו לרשותי מאות פוסטים במגוון נושאים בתחום ברה"נ, ומצד שני הן טווח הנושאים שנדונו באתרים, בפורומים ובקבוצות שעניינן היה בתחום שלנו, היה מוגבל יחסית. כלומר, להערכתי בעצם היו פחות מ-30 נושאים בתחום חולי הנפש שעלו באתרים שבהם השתתפתי בווריאציות כאלה או אחרות, כגון: * דיכאון * הפרעות ביפולריות * סכיזופרניה * הפרעות אישיות *  ocd  * הפרעות אכילה * הכחשה * פסיכוזה * סטיגמה ויציאה מהארון * תקווה * שיקום* זוגיות* "חושך" הסגורות* מאבק לזכות בחירה * בורות החברה הישראלית "הנאורה" * יחסה המפלה והמקפח של המדינה * וכמובן **אישיות** - המושג הכי חשוב במדעי ההתנהגות בכלל, ובפסיכופתולוגיה בפרט.  נוצר מצב בו עמדו לרשותי מספר לינקים בכל נושא שעניין אותי בתחום הנפש, אשר תוך פחות מדקותיים הייתי מסוגל לאתרו אצלי ומיד לשלחו ולהדביקו בכל תגובה שבה חפצתי להביע את דעותיי וידיעותיי. נוסף על כך, אספתי במשך השנים עשרות קישורים לאתרי תקשורת ברשת שדיווחו, לצערי הרב מאוד, ולעיתים קרובות מדי(!) על שערוריות, מחדלים, התערבויות, התעללויות, חקירות, טיוחים וכיוצ"ב
לדף הרשומה

מדוע חובה מוסרית להתקין מצלמות בבתי חולים פסיכיאטריים - גם לכאורה בניגוד לזכות החולים לצנעת הפרט?

אפרופו הידיעה שהתפרסמה היום אודות חקירת המשטרה אודות חשדות כבדים להתעללות בבי"ח הפסיכיאטרי בבאר שבע , ובכלל, בגלל שבמערכת בריאות הנפש בישראל זה קורה מדי כמה חודשיםכל פעם בבית חולים אחר (מזעזע, אבל באמת כמו כיסאות מוסיקליים). חושך - הבעיה היא קודם כל 'החושך' השורר במחלקות הסגורות כל שעות היממה (מלבד אולי בשעות הביקור). מאז קום המדינה זהו המצב השורר באשפוז הפסיכיאטרי.זהו מצב בו איש אינו יודע לבטח מה מתרחש בין הקירות שם 24/7 כולל משטרת ישראל. פיקוח - כדי לדעת מה קורה במחלקות הסגורות לאורך..
לדף הרשומה

בעמותות ברה"נ - איך אנשי מקצוע מורידים מתמודדי נפש מהיפומאניה?

על אודות החולים הביפולריים כאשר אנשים הסובלים ממאניה-דפרסיה (ביפולריים) אינם בקו הבריאות הנפשית הם מצויים באחד משני מצבי חולי הקוטביים: דיכאון או מאניה . כאשר הם יורדים לקוטב הדיכאוני הם סובלים לא מעט, אך בדרך כלל התנהגותם אינה מפריעה מאוד לאנשים בסביבתם.   הבעייתיות במקום העבודה כאשר מתחיל מצב היי אבל, כאשר ביפולריים מתחילים לעלות להיפומאניה בדרך כלל הם עולים פה ושם על מסלול של התנגשות ברמה כלשהי עם האנשים שמסביבם בעבודה ואף בקהילה. נראה שפעמים רבות יש פיתרון תרופתי שעשוי למנוע מצב סוער שעלול..
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

על מי אני כועס?

  בדיוק סיימתי לכתוב את הפוסט ההוא. שלא כהרגלי במקום לשלוח בהקשה אחת בוטחת, התחלתי לבחון אותו. מיד הבחנתי בכעס הכבוש בו קמעה, בזעם המוסווה אך בלתי ניתן להסתרה. והשאלה המתבקשת צצה בראשי: על מי אתה כל כך כועס, צביאל?   טוב, חשבתי לעצמי מחייך לי בתוך תוכי, זו לא תהיה בעיה למצוא; מן הסתם כועס על הפסיכיאטריה המקיימת תנאי אשפוז משפילים, כן ממש מרגיז! ומה עם הפסיכותרפיה שמטפלת באנשים ללא הסכמתם מדעת? אין ספק שמרתיח!! והשיקום, שבמסגרתו משלמים שכר עבדים למשוקמים האומללים... מעצבן ומקומם לכל הדעות...   תמיד שמעתי שאחרי שמבינים את המקור ונוצרות תובנות, הבעיות הרגשיות מפסיקות להתרוצץ ואף נעלמות. לכן בנקודה זו סברתי לעצמי שכיוון שירדתי לשורשי הכעס העצור והבוער בעצמותיי, עתה אוכל להתפנות ללגום מכוס הקפה המהביל שניצב לפניי, כי הרי הבנתי היטב ולעומק על מי ולמה אני כה זועם.   אך מעשה שטן, לא דובים ולא יער, הכעס המשיך לרחוש ואף לפעפע בתוככי תודעתי ואפילו ביתר שאת. האם שכחתי מישהו? חלפה בי מחשבה ביקורתית אחת שהחלה לטרוד את מנוחתי. טוב, אין ברירה אמרתי לעצמי ומיד התחלתי לסרוק שוב ושוב את כל האינטראקציות שחוויתי במהלך חיי. בהדרגה העליתי דגים שמנים בחכתי; מוסדות שונים בהם שהיתי שהביאו לי את הסעיף, משפחה שטעתה כלפיי וגרמה לפיצוצים, חברים שתקעו סכינים ואף סובבו ללא רחם ימינה ושמאלה, אנשי מקצוע שפעלו מאחורי גבי וגרמו לי נזקים אדירים, ועוד כהנה וכהנה רשימה ארוכה עד מאוד של הרבה אנשים שנפגעתי מהם במהלך חיי ושהיו לי עילות טובות לשמֵר כעסים כלפיהם.   עכשיו הייתי בטוח לחלוטין שאוכל להתפנות סוף סוף לשבת לי בנחת רגל על רגל ולשתות את ספל הקפה שלי במנוחה. אך שוד ושבר, המוח המיוסר שלי לא הרפה ממני. הוא המשיך לאותת לי באופן מטריד שעדיין לא אוכל להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. -יש עוד כעסים רציניים מאוד- הוא לא הפסיק ללחוש בתוכי בכפייתיות מעצבנת ופטרונית, ואני הייתי חסר אונים מפניו. בקיצור, ידעתי שאין מפלט אלא לפצוח בסריקה מחודשת במוחי כדי לאתר את מושאי כעסי שעדיין נעלמים ממני.   דקות ארוכות השקעתי מאמצים משמעותיים בניסיון לאתר אחראיים נוספים לכעסי. תאמינו לי ששברתי את ראשי. כוס הקפה הלכה והתקררה לנגד עיניי הכלות, אך לא הצלחתי למצוא אפילו עוד אדם אחד לרפואה שאני באמת כועס
לדף הרשומה

בכלל לא מבולבל !

  יש הקוראים את אשר אני כותב ביחס לטיפולים הנפשיים החושבים שאני טיפה מבולבל (מעריץ את המטפלים... אבל גם נורא כועס עליהם... וכו`). אם יתנסחו באופן מתוחכם יותר אולי יגידו שאני אמביוולנטי. טעות!   דעותיי ברורות. נחרצות. עקביות. אך מה אעשה שאני עוסק בסוגיה מאוד מורכבת וסבוכה אשר בהתאם יש לה פנים לכאן ולכאן.   ואנסה לתמצת את עמדותיי בעניין זכויות החולה הקשורות להסכמה מדעת  - כל טיפול שנעשה על ידי מטפל מקצועי, מתוך כוונות טובות ועשוי להועיל הוא לגיטימי בעיניי. וגם אם יש בו .
לדף הרשומה

מודעות וידע

  כיצד בא הידע לעולם? מן-הסתם מפאת הסקרנות. ואיך זו באה לעולם? מן-הסתם קיימת היא באדם באופן טבעי. אך מה הוא זה המגרה ומפרה אותה לחקור וללמוד? מן-הסתם חסרון הידע!   אני נתקלתי בקיר אטום. מטפליי ניסו באופן סיסטמתי להרחיקני מידע מקצועי בתחום בריאות הנפש. לא ידעתי בדיוק למה. אבל ידעתי שכך הוא המצב. בימים ההם, כאשר החולי התרוצץ בעוז בתוכי, לא היה בי כוח להגיע בעצמי לידע בספרות. לא נותר לי אלא לחפש תשובות בכיוון אחד: בתוככי לבי ושכלי! בתוך קרבי המיוסרים ובתוך גלגלתי המוטרפת, ובנפשי החבוטה
לדף הרשומה

BE - בית אקשטיין - פורטל לאנשים מיוחדים

  לידיעתכם, האתר החדש BE כבר באוויר ועניינו הנושאים הבאים:   אוטיזם, אספרגר, בריאות הנפש, ליקויי למידה, פיגור שכלי, חרשים/כבדי שמיעה.     מומלץ!!       כמו כן, היום (27/4) פורסם באתר BE   מאמרי: אלוהים ויוסף – טיפול נפשי בתנ"ך     קריאה מהנה, צביאל            
לדף הרשומה

מצווה הבאה בעבירה

  אם היו אומרים לי שמטפל מסוים מוכן לטפל בנפגעי נפש מסוימים תוך סיכון שהוא עצמו יינזק - מה הייתי אומר על כך?     הייתי מוריד בפניו את הכובע!     אך אם היו מוסיפים ואומרים לי שאותו מטפל עובר על החוק כאשר הוא מבצע טיפולים אלה - מה הייתי אומר על כך?     הייתי אומר לו שאסור לו לבצע את הטיפולים האלה!     האם תשובתי האחרונה בעצם אומרת שאני אוהב פחות ממנו את אחיי חולי הנפש הנאנקים ומתייסרים (בייחוד בבתי החולים הפסיכיאטרים) תחת מחלתם ומצוקתם?     לא ולא!     תשובתי לעיל פשוט נובעת מכך ששלטון החוק יקר מאוד בעיניי. כלומר, שחציית קווים במודע ומתוך מניעים אידיאולוגים מסוכנת ביותר גם לשלטון החוק בכלל, וגם לשמירת החוקים הספציפיים   בתחום בריאות הנפש בפרט (ולא מעטות הדוגמאות ההיסטוריות הברורות לכך).     מצב בו אנשים לוקחים את החוק לידיהם מתוך חשיבה הגורסת, שהמטרה מקדשת את האמצעים, מסוכנת מאוד בעיניי. היום ייתנו לעצמם חופש לעבור על החוק בנושא אחד ומחר יעברו על החוק בלי שום נקיפות מצפון בנושא אחר. לדוגמה, נראה לי שהחופש שנטלו להם המטפלים בטיפולים בחולי נפש קשים בבתי החולים הפסיכיאטריים הועתק גם לקליניקות הציבוריות ואף הפרטיות אשר בהן מתבצעים טיפולים נפשיים ללא יידוע המטופלים על פי חוק זכויות החולה.     לסיכום, יחסי למטפלים מסוג זה הוא אמביוולנטי. מחד - אני מעריך ומעריץ אותם, מאידך - אני מתנגד לפעילותם הסותרת, פעמים רבות, את חוק המדינה. מעשים שכאלה, היוצאים אל הפועל כמתן בסתר אך אינם עולים בקנה אחד עם החוק מכונים ביהדות מצווה הבאה בעבירה. ואם איני טועה, דינם של המבצעים מצווה הבאה בעבירה על פי הדין היהודי הוא: שיקבלו שכר עבור המצווה שעשו, ועונש עבור העבירה שביצעו.                           
לדף הרשומה

בסך הכול כה נפלא לצעוד ברחוב בראש מורם

  מספר המשל המפורסם על אודות הצפרדעים: להקת צפרדעים טיילה ביער, כשלפתע נפלו שתי צפרדעים לתוך בור עמוק מאד. כל שאר הצפרדעים חבריהן התגודדו יחד סביב הבור, וכשראו עד כמה עמוק הבור הן צעקו לצפרדעים שנפלו, אתן נחשבות למתות אמרה האחת... חבל לכם בכלל להתאמץ אמרה השנייה... חברה אין שום סיכוי שתצאו מכאן חיים אמרה השלישית...   שתי הצפרדעים בבור התעלמו מהצעקות ומהסימנים של חברותיהן למעלה וניסו בכל כוחם לקפוץ, ולנתר... בשעה שחברותיהן שמחוץ לבור ממשיכות .
לדף הרשומה

באזור דמדומים

  באזור הדמדומים שבין לילה שחור משחור ליום בהיר החושך עדיין שורר וכבד עלי והשחר עדיין לא עלה ואפילו לא הפציע   בתווך בין טיפול מחריד לבין מימוש מיוחל ראשי שח   מסתכל בקושי במראה לא יודע מה יבוא עכשיו   באזור הדמדומים יש ספקות מה מותר ומה אסור ושאלה מנקרת : מה משתנה כשמתנתקים מעולם הטיפול? העצב הטהור - שאינו דיכאון כלל - כובש חלקים בהוויה טוב כחלחל ורע אפרפר משמשים בערבוביה האם לעמוד ולהתריס מול מערכת בריאות הנפש המעתירה גם עכשיו יחשב לעבירה? אותה פעולה שבאה על עונשה .
לדף הרשומה

ראיון עמי באתר של ידידי רונן דוד

      אתם מוזמנים להקשיב לראיון שנערך עמי אתמול.   המראיין הוא ידידי רונן דוד.     הראיון עסק בשלל נושאים בתחום בריאות הנפש.   שלכם,   צביאל          
לדף הרשומה

הפסיכיאטר ואני - סודות מחדר הטיפול שלי

  אני לא טוען שלפסיכיאטר שהדביק לי אבחנה של "הפרעת אישיות פרנואידית" היה אינטרס לפגוע בי. נהפוך הוא - אני חושב שהיה לו אינטרס ברור לטפל בהפרעת האישיות האחרת ממנה מן הסתם אני סובל, ובכך להיטיב עימי בגדול!   לאנשי מקצוע יש גם כוונות טובות, וגם יכולת לא מבוטלת לקדם (באמצעות פסיכותרפיה) את המטופלים ולפתוח להם צוהר לעולם טוב יותר ממה שאי פעם חלמו.   מי שיש לו עיניים טובות לפעמים אף רואה טיפול וביכולתו לראות התקדמות משמעותית בקרב מטופלים רבים אחרים כמו .
לדף הרשומה

מכתב לדפנה

  לדפנה שלום ,   שמתי לב שנשרת מהדיון. אולי חשבת שאני בוטה וקנאי מדי לתכניי. רבים אינם מבינים מאיזה מקום אני אומר את דבריי. אולי אוכל להבהיר את רגשותיי ומחשבותיי ע"י סיפור יפה שכבר הבאתי באחד הפורומים, אך נבלע בזרם הגועש של האתר.   זוהי אנקדוטה קטנה מחייו של איש המקצוע הדגול פרופסור קארל רוג`רס:   מספרים ששאלו אותו פעם: כיצד מטפלים ב"ילדים רעים"? לרגע שקע רוג`רס במחשבה ואחר חייך חיוך קטן וענה: אין בכל העולם ילדים רעים. תמהו מאוד השואלים ולא הרפו ממנו: מה זאת .
לדף הרשומה

הסטיגמה, ומי אחראי לה

    "סטיגמה" היא תיבה ביוונית עתיקה. פירושה היה אותה חותמת שנצרבה בבשר כתפם של העבדים על מנת לזהותם (במקרה ויברחו למשל).   ב-1993, כאשר עוד לא היו שום התארגנויות של צרכנים בתחום בריאות הנפש, הופעתי ב"קשר משפחתי" שם רואיינתי על ידי הפסיכולוגית זיווית אברמסון במשך חצי שעה תמימה. עד היום התראיינתי עוד למעלה מעשר פעמים (המפורסמת ביניהן הייתה ב"דן שילון").   אנשים שלא הכירו אותי היטב ושלא היו להם כוונות טובות, אמרו שיצר הפרסום הוא שדחף אותי. אני מעולם לא הכחשתי שאהבתי את החשיפות .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

"על המסלול ממחלה להחלמה" ספר חדש מאת צביאל רופא

    "מטרותיו של ספר זה הן לתת לציבור הרחב מידע מקיף בנושא בריאות הנפש, מידע המבוסס על התנסות אישית, להדגים כיצד ניתן לחיות חיים בעלי ערך ומשמעות לצד המחלה, ולהפחית את הסטיגמה כלפי נפגעי הנפש.    צביאל רופא הוגדר קלינית כסובל מהפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה). נשא מאות הרצאות בפני כל סוגי הקהל. ב-1990 הקים את קבוצות התמיכה הראשונות לעזרה עצמית בתחום בריאות הנפש, ועד היום מנחה קבוצות כאלה".   הספר כבר נמצא בחנויות הספרים ומחירו הנקוב 72 ש"ח . אפשר להתרשם מהספר ולרכשו גם באתר של הוצאת אוריון המוציאה לאור.     לרגל השקתו ניתן לרכשו  במחיר מיוחד  50 ₪ (כולל משלוח) באמצעות  צ'ק   שיישלח  בציון  "למוטב  בלבד"  לכתובתי:  צביאל  רופא, יבנה 46/12 רמת השרון 4720105  ואשלח את הספר בדואר רגיל - לא לשכוח לציין כתובת למשלוח הספר.   כמו כן, אפשר לפנות אלי בכל שאלה במייל:  zr78zr133@gmail.com                          
לדף הרשומה

כאשר בודקים את מוסריותה של מערכת כלשהי ביקום

אחרי ביקורת נוקבת שהטחתי פה ושם, במערכת בריאות הנפש בישראל מאז קום המדינה ועד היום, מישהי כתבה לי בחצי טרוניה: "יש הרבה מאד אור במערך שירותי טיפולי הנפש". לכאורה זה נשמע טוב. היא רק שכחה פרט קטן: כאשר בודקים את מוסריותה של כל מערכת ביקום, השאלה המתבקשת אינה כמה אור יש בה, אלא עד כמה רב בההחושך ! כאשר רצוננו לבדוק אם בעל מקצוע הוא טוב, אנחנו בודקים כמה פעמים נכשל או התרשל. מעל לאחוז פאשלות מסוים הוא אינו ראוי לעסוק במקצועו. גם כאשר נבקש לבחון אם אדם מסוים הוא ישר, אנו בדרך כלל נבדוק, האם או..
לדף הרשומה

למה אני כותב וכותב בענייני הנפש?

  אם אתם שואלים למה אני יושב וכותב כל הזמן על בריאות הנפש כאשר אני מסתכן בהכללות, אי דיוקים ואף טעויות של ממש, אענה מיד: מצאתי לנכון לכתוב כל זאת, מפני שנוכחתי שאיש לא כותב ואפילו לא מזכיר נושאים אלה, לא בשיח הציבורי גם לא במסגרות אחרות אשר בהם הייתי מצפה שילבנו אותם.   חבל עד מאוד, ואולי אף כמעט בלתי נסלח, שמערכת החינוך בישראל מצליחה לעשות דבר שעדיין איש לא הצליח לעשותו; בבתי הספר היסודיים ואף בתיכונים היא מפרידה כל יום מחדש בין הגוף לבין הנפש.   לצערי, דווקא במקום האמור .
לדף הרשומה

טיפול נפשי מול זכויות אדם, והגבול שביניהם

  לפעמים נוצרים ניגודי אינטרסים בתחומים שונים. למשל ניגוד האינטרסים המרכזי בתחום בריאות הנפש:   > האינטרס המקצועי - מבחינת המקצועות הטיפוליים אחד האינטרסים החשובים הוא: שכמה יותר מטופלים יקבלו טיפול יעיל.   > האינטרס ההומאני - מבחינת זכויות האדם האינטרס הבסיסי הוא: שישמרו זכויות האדם-החולה של המטופלים.   במדינה מתוקנת, מי שחובתם ותפקידם לקבוע את הגבול העובר בין "האינטרסים המקצועיים" לבין "האינטרסים ההומאניים" הם לא אחרים מאשר חוקי המדינה השוררים!   חוק זכויות החולה קבע קביעות ברורות למדי לגבי הסכמה מדעת כתנאי הכרחי לקיום טיפול (סעיף 13 ב`). נדמה לי שלא אחטא לאמת, אם אקבע שבמסגרת הטיפולים העמוקים והממושכים בתחום יקשה מאוד למצוא אפילו מטפל אחד העומד בדרישות החוק .   ומי שטוען כלפיי שאני פונה כנגד המערכת מפני שאני כועס או ממורמר, כנראה אינו דובר מתוך כוונות טובות או אינו מבין כלל את העניין.   אכן תחילת התעניינותי בנושא הייתה נעוצה בחוויית הטיפול הקשה והמסוכן שעבר על בשרי במשך שנים רבות. אך הסיפור האישי שימש רק כדינמו ראשוני וכטריגר התחלתי, והוא הופך לפחות רלוונטי ובעל משקל, אחרי שמתגלית לי תמונת תחום בריאות הנפש בישראל ב עירומה.                
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

על מה שלא למדנו בבית הספר

"סטיגמה" היא מילה ביוונית עתיקה. פירושה היה אותה חותמת שנצרבה בבשר כתפם של העבדים על מנת לזהותם במקרה ויברחו. בורות החברה בתחום חולי הנפש היא רעה חולה, מן הסתם בערך כמו באירופה של המאה הארבע עשרה. היא גורמת לחרדה ציבורית ופרטית. זו יוצרת דחייה וקיפוח כלפי כל מי שנחשד בבעייתיות נפשית כלשהי. אבל, ממה נובעת הבורות התהומית הזו שהיא מנת חלקו של רוב הציבור הישראלי? התשובה לשאלה זו אינה מסובכת. כל אחד מאיתנו יכול להשיב עליה. הרי כולנו בוגרי בתי ספר יסודיים ותיכוניים ויודעים מה מלמדים..
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל צביאל רופא אלא אם צויין אחרת