00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

30/09

אַרְבַּע הבַרוֹת –
מָאתַיִם דַּקּוֹת; גּוֹרָל
נוֹסָף יֵחַרֵץ
לדף הרשומה

Memory Dump

ברגע ההוא שחלף, היית מוכן להעניק הכל עבור עצירת הזמן. כעת, הזיכרון טווה את עצמו מחדש בראשך ומשליך אותך לתחושות שמוטב לשכוח. יתכן שתשטה באחרים – אך לא בעצמך. אתה משווע לעזרה, גוסס מבפנים, אבוד. האמת מרה מדי ובכל זאת אתה מייחל לטעום ממנה; הספק מקונן בתוכך ואינך מצליח לשנותו. מתוך חוסר אונים, אתה בוחר בקיצור דרך נדוש למדי ובורח. איך עושים את זה? תסביר לי. איך אתה מסוגל?

שום דבר לא הולך בכוח, נהוג לטעון. אבל אתה, שהיית וראית, סירבת להפנים ולקבל. העלמת עין או קיווית, השתטית או אכן רצית. לא הנחת, לא עזבת, לא נכנעת. לוּ היית מתבונן, הכל היה הגיוני יותר. חששת?

ההבנה תחלחל, סמוך עליי. וכאשר תזכר ברגע ההוא שחלף, בתשוקה הזו שלך להקפיא את הזמן או ברצון לעבור אותו שוב, פעם אחר פעם, כלולאה מטורפת, אתה עלול לתהות, בכאב, האם עבור הצד השני זה בדיוק ההפך. ונחש מה? 
 
המשפטים הראשונים נכתבו ב-29 במרץ, 2008, מאז הרשומה עברה המון שכתובים והתוצאה הנוכחית רחוקה מהרעיון הראשוני (כשרק נוצר).
לדף הרשומה

הארה.

אחד אחרי השני הם חולפים ומשטים בך. כולך נלהבת לקראתם ומדוכדכת בעזיבתם. הכמיהה הזו למשהו שלא בהישג ידך מעצימה את תחושת הריקנות וגורמת לך לא להרגיש דבר. בכל פעם שהם קופצים לביקור רעד אוחז בגופך ואינך מתאפקת, אלא נסחפת אחריהם אל עולם שכולו טוב. בשבריר שנייה את מריצה בראשך אֶת האופן שבו תפיחי בּם רוח חיים ותחשפי אותם לאוויר העולם. כשלפתע, מבלי משים, ללא אזהרה, את נותרת לבד. ההתרגשות נעלמת והחשק כאילו לא היה.
 
אני חפצה לחזור לימים שבהם לא היה לי אכפת, לתקופה הזו שלא ידעתי בה דבר, ומאידך, הכרתי בה הכל.
 
את מחליטה להילחם עליהם, לא לוותר בקלות. אז את יושבת מול המסך ומנסה לחבר את המילים למשפטים וליצור רצף שיצליח להביע את מה שאת בעצמך טרם השכלת להבין. את עוצרת, בוהה בתוצר ולאחר מכן קוראת אותו. המבט שלך מסגיר את חוסר שביעות הרצון. את לוקחת שאיפה איטית ועמוקה ומסירה הכל ללא רחמים. זה לא את, זה הם. הם מתעתעים בך.
 
אני כותבת ולא יודעת על מה. אני כותבת ולא יודעת למי או בשביל מה. אני כותבת ופשוט יודעת שבכך ארווה את צמאוני.
 
זה מעולם לא היו קרוב יותר, ומנגד – רחוק כל כך. מול עיניך מרצד ורד נפול שקם לתחייה. ועד כמה שזה כואב לך, אינך מדחיקה את העובדה שזה לא יחזיק מעמד. את נואשת לגלות את עצמך מחדש וזקוקה להכוונה. החלטת לשנות טקטיקה ובמקום לגשת ישר למלאכה, את מניחה להם לשטוף אותך, לגעת בנקודות שמהם התחמקת, להוביל אותך למחוזות אחרים.
 
והפעם, כשהם הגיעו, לא הנחתי להם לחלוף. אני מוכנה לקראתם יותר מתמיד, יוצרת עבורם פצעים, רק כדי שזה יצליח. זרמים עוברים בי ואני יודעת שהתקדמתי בצעד נוסף.
 
רשומה חדשה נולדה ואת כבר לא בטוחה מי שיטה במי.
לדף הרשומה

כש...

כשתחושת מיאוס, ולו הקטנה ביותר, תתגנב לתוככם, קומו בזהירות, נערו את החול שהצטבר, או לחילופין – גששו את דרככם לדלת, וצעדו חסרי מטרה אל עבר הלא נודע. עד אז, המשיכו לשבת, האזינו לקולות הפנימיים שבכם, נסו להפיק את המירב מהסיטואציה. זה לא שאתם ממהרים.
 ‏
כשאין תכלית, כל הזמן בעולם עומד לרשותכם. אתם יכולים להפסיק את הכלום בכל עת, למצוא נתיב אחר, להתנגד לתכתיבים, לנפץ מכשולים, לשוב לרוטינה שעלולה להיעלם. דעו לכם שאם תבחרו לשבור את המוסכמות, תכפו על עצמכם (לאו דווקא במודע) סבל וייסורים, עד לגאולה שמלכתחילה לא הייתה שם בכלל. כל העניין גורם לכם לתהות אם באמת יש טעם.

כשמצאתם את התשובות שחפצתם בהם, גיליתם שפשוט הדחקתם אותם, התכחשתם אליהם, התעלמתם מקיומם. כתוצאה מכך, סביר להניח שתפקפקו בעצמכם ובגילוי ותעדיפו להיוועץ עם גורמים חיצוניים.

כשתווכחו שסיעור המוחין לא הועיל לכם כפי שספק ציפיתם ספק קיוויתם, אתם תתייאשו, תרצו לפרוש, תעדיפו לדלג, תשתוקקו לחזור לאחור או לא להתקדם כלל. אמנם תחושת הקלה מלווה אתכם בעקבות השיתוף, אך השלב שחששתם ממנו כבר בתחילת הדרך – ויתור – קרוב יותר מתמיד. הצמאון הופך אתכם לחסרי אונים מולו; יריבות לא הוגנת. הלא נודע מול הלא מודע.

כשרעיונות אוזלים, צריך לשבת בחוף מול שקיעה או בחדר חשוך שהדבר היחיד בו היא מוזיקה קלאסית ברקע. ולחכות. להמתין.
לדף הרשומה

"נייר לא יכול לעטוף אש" (פתגם סיני)

אפשר לטעות ולחשוב שאני אחת מהשלושה הבאים: פרימיטיבית, נמנעת משינויים או מסרבת בתוקף "לבגוד".
האמת (המרה) היא שאני, ברוב הפעמים, שלושתם יחד. שילוב קטלני ומפוקפק, בייחוד כאשר המנגנון הזה בא לידי ביטוי בדפדפני אינטרנט.
 

 
"Firefox" (מעתה – "שועל אש") מרעיף על הגולש הממוצע מעל ומעבר; החל מפיצ`רים שאינם שימושיים (גם אם ישלמו לך עבורם), תוספות קטנות שעושות את הגלישה לנוחה ולרציפה (הרבה יותר) וכלה בדברים גאוניים למדי. ליתר דיוק, בדבר גאוני  אחד.
 
מאז ומתמיד, כאילו התכונה הזו זכתה לככב בגֵן משל עצמה בגופי, נהגתי להשתמש באמתלה שהשועל הוא סתם שפן. בעצם, לא שפן. יותר, ובכן, שועלון. וונאבי. ארנבת קטנה. נמלה. הוא סיפק למשתמש הכל! פשוט הכל. כמעט הכל; הוא התעלם מהעיקר – תמיכה באתרים המתכחשים אליו מעצם היותם דוגלים בדפדפן אינטרנט אקספלורר ("Microsoft Internet Explorer", בשבילכם). וחלילה, אין כוונתי להטיח רק בשועל את כל האשמה. כחלק מהטלנובלה הפרטית שהתפתחה, מפתחי האתרים לא התאימו (בין אם חוסר מודעות, אי אכפתיות או סתם כישלון בראייה לטווח הרחוק) את הקוד שבנו עבור שני הדפדפנים הללו. כלומר, למרבה האירוניה הכלולה בדבר, הם התעלמו לחלוטין מהתקן שהיה משרה (בין היתר) שלום בית. וכך, שתי המעצמות של דפדפני האינטרנט, גם אם אחת מהן בדימוס, פצחו ביריבות הנמשכת עד עצם היום הזה.
 
 
משתמשי IE יקרים, האם בזמן שוטטותכם ברשת עלתה מחשבה בראשכם "איזה באסה, לו רק היה בדפדפן העילג הזה חוסם פרסומות"? לאו דווקא חוסם פרסומות, אגב. אני מתכוונת לכל תכונה כלשהי שנפשכם חשקה בה. ובכן, דעו לכם שכל הרחבה בסגנון העולה על דעתכם בהחלט קיימת – אך אצל השועל.
מן ההכרח עולה שכבר בגרסת IE7 אימצה ענקית התוכנה "Microsoft" חלק מהתכונות שקרצו לה. רק מה? טוב, אני מניחה שאין צורך לפרט, כולנו יודעים מה קורה כשמייקרוסופט מנסה לממש את שאיפותיה (ע"ע "Vista").
 
ואז, לשועל צמחו ניבים. תוסף המאפשר צפייה באתרים כפי שיראו ב-IE, "דבר גאוני אחד", העלים כליל את אותו הגֵן דלעיל. זהו, אבוד, תירוציי פגו, ספקנותי נגוזה. השועל ניצח.
היש טעם להתפלא מדוע IE מאבד נתח מהשוק לטובת היריבה בעלת הקוד הפתוח? בזמן שבו קראתם את רשומה זו, מספר גולשים נטשו את IE, הספידו אותו, גילו שעולם ומלואו לאו דווקא קיים אצל מייקרוסופט.
 
ואני? עם כל הכבוד, אני נשארת עם IE. בחולי ובבריאות, בטוב וברע...
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Witchcrafts אלא אם צויין אחרת