00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ביקורת" נמצאו 3 פוסטים

"מקבת" בתיאטרון הקאמרי

03/08/2013
ספיישל שייקספיר מאת אופיר הלל, מבקר בתיאטרון למקבת וליידי מקבת (ששמה לא מוזכר אף לא פעם אחת במחזה) אין ילדים, הוא גיטרה, היא כינור. כשהמיתרים נקרעים, נסדקת התשוקה, נעלמת האחווה, ובעצמותיהם בוער דם המלחמה. מכאן והלאה הכל נדמה כמחול יצרי מטורף שמאבד שליטה בקצב מסחרר אך יותר מכל, המילים של גדול משוררי הבמה פועמות כאן בלב חסר מנוח, והטרגדיה השייקספירית הקצרה ביותר מזקקת לתוכה את אחת מהקלאסיקות האלמותיות של התיאטרון העולמי, שמוגשת בהפקת 2013 של התיאטרון הקאמרי של תל אביב בגרסה צעירה ומבריקה. המשך הביקורת ל"מקבת" באתר החדש של מבקר בתיאטרון
לדף הרשומה

הנחשול קודם לכל? הצגת נוער בתיאטרון אורנה פורת

03/03/2012
תארו לכם גל. גל גדול וחזק מאוד. הגל הזה סוחף את האנשים וגורם להם לאבד את הייחודיות וקצת מהאנושיות שלהם. בהצגה "הנחשול", הגל הזה סוחף תלמידי כיתה שלמה, הנסחפים לאידיאולוגיה אלימה שמאבדת את הייחודיות שלהם. הנחשול הופך קודם לכל: לחיי החברה, לחיי היום יום, לחיי המשפחה. תקציר ההצגה מתוך אתר התיאטרון: " מורה בתיכון מלמד פרק חשוב בהיסטוריה, ובוחר לעשות זאת בדרך מקורית. הוא מעביר את תלמידיו ניסוי חברתי, בו הם לומדים על בשרם כיצד קבוצה עלולה לוותר על חירותה ולהפוך לחברה המובלת בצורה עיוורת אחרי מנהיג המדכא כל ניסיון של חשיבה עצמאית. כיצד דיכוי, שלטון יחיד ופאשיזם אינם רק מושגים הנלמדים בשיעור היסטוריה, כי אם תופעות העלולות לקרות בכל חברה, בכל כיתה. המחזה מבוסס על סיפור אמיתי". ניסוי הנחשול היה ניסוי חינוכי שנערך בקליפורניה, ארה"ב בסוף שנות ה-60. למרות הזמן הרב שחלף, מדובר בסיפור אקטואלי מאוד. כל העושים במלאכה עשו את עבודתם כהלכה, והותירו חותם בצופה. המחזאית, צביה הוברמן, העצימה את הדרמה וקיצרה את רצף האירועים. הבמאי, רועי שגב, הוסיף רעיונות בימוי מעניינים. כל השחקנים היו מעולים. רובם צעירים ולא מוכרים לקהל, חוץ מאייל שכטר המוכר ששיחק ב-"פעם הייתי", בטלנובלה "משחק החיים" ובהצגות פרינג'. במהלך ההצגה, מוקנים על מסך מולטימדיה סרטונים קצרים, שמהווים עדויות המשלימות ונותנות מימד היסטורי לסיפור הנחשול. נועה גורן, בתפקיד רונה, פקחה את עינהם של התלמידים מהניסוי שבו השתתפו, והיא נושאת בעצם את כל החלק הדרמטי של ההצגה על כתפיה. יש בידיה תפקיד מא וד אינטנסיבי. הביצוע שלה ראוי להערכה. ליאור שמש היה רובי, נער שאינו מקובל בחברה. הוא הצליח לבנות ולעצב את השינויים שחלו בדמות: מילד דחוי ושולי הוא מקבל פתאום חשיבות והנחשול הופך להיות אצלו - קודם לכל.  איתן צלניק, היווה את הפוגה קומית קלה והפעיל בובת גרב. נועה גודל ריגשה באמצעות החוויה המשפחתית הלא נעימה שקרתה לדמות שלה. אייל שכטר, ששיחק את המורה מר שרפ, סמכותי, כובש ומפתיע. כל הכבוד לו! לסיכום: נוער הוא מעין גיל ביניים בתיאטרון. אין הרבה הצגות שמועלות במסגרת מסחרית המיועדות לנוער. נוער חובב תיאטרון נאלץ לבחור בין שתי אופציות: התיאטרון הרפרטוארי או התיאטרון לילדים. לתיאטרון
לדף הרשומה

לא יכול להיות - אחים בדם בבית ליסין

27/11/2011
תיאטרון בית ליסין מציג את המחזמר "אחים בדם", בתרגומו של דניאל אפרת ובבימוי של גלעד קמחי, מנהל קבוצת הצעירים. אני באתי לראות את אחת מהעלאות הבכורה. המחזה, מאת ווילי ראסל, מספר על תאומים שהופרדו בלידתם בשל סיבות כלכליות, מתאר את התבגרותם וללא ספק מרגש, עד הסוף הטראגי. המחזמר מלווה בתזמורת חיה. במחזמר משתתפים להקה של כשרונות, רובם מקבוצת צעירי בית ליסין, ואליו מצטרפים שחקנים נוספים, כמו דורון תבורי בתפקיד המספר, עידו רוזנברג, נדב נייטס, מיה דגן, שמגלמת את התפקיד הראשי, אותו שיחקה מתקופת לימודיה בבית צבי וגיל וסרמן, שמגלם מגוון תפקידים קטנים ועושה זאת בחן ובהומור. עידו רוזנברג ונדב נייטס מגלמים את האחים, אדי ומיקי, שכרתו זה בין זה  ברית דמים. שניהם ממעמדות כלכליים וחברתיים שונים. נדב נייטס, במערכה הראשונה, נראה כילד פרוע ומשעשע ובמערכה השנייה הוא מתבגר ועושה מעשה שלא ייעשה. הוא מצליח להעביר את השינוי שמתחולל בדמות ואפילו מתגלה כזמר מעולה. אמליץ לתיאטרון לצרף אותו לקבוצת הצעירים. עידו רוזנברג מצליח להיכנס לתפקיד הילד המפונק והמחונך, הבן היחיד של אישה שלא מצליחה להיכנס להיריון ושל בעלה. הקטעים בהשתתפותו גרמו לצחוק בקהל. רויטל זלצמן (לסירוגין עם דיקלה הדר) משחקת את לינדה, אהבתם בסתר של שני האחים. היא אנרגטית וילדותית, בדיוק כמו שהתפקיד מחייב. במערכה השנייה, היא אשת איש, ילדה שמגדלת ילדה בעצמה (כך אמר המספר) ולא מצליחה להתמודד עם הזעם של בעלה עליה. לאותם מעשים יהיו השלכות על הסוף, כאשר נבואת האחים שהופרדו בלידתם תתגשם. הילה זיתון היא גברת ליונס, שאותה אני כבר מכיר מהצגות הילדים של בית ליסין בשיתוף המדיטק. יש לה קול נפלא, אבל, הפעם היא מתגלה בכישוריה הדרמטיים. מיה דגן היא גברת ג'ונסטון, בעלת כישורים יוצאי דופן בשירה ובמשחק, אימהית וחמה. שחקנית בחסד. ליהוק מפתיע הוא ליהוקו של דורון תבורי לתפקיד המספר. הוא נותן למחזה כולו מראה מאיים. הוא מנבא גורלות ומזכיר, גם ברגעים הטובים של המחזה, שיהיה סוף רע שכבר ידוע מראש, מפתיחת המחזה. "שמעתם פעם על שני האחים שהופרדו בלידתם?", כך מתחיל המחזה וגם נחתם, במונולוג של המספר שלאחריו רוב המשתתפים שרים את השיר "לא יכול להיות". ובאמת, לא יכול להיות שראיתי דבר כזה על הבמה. לא יכול להיות עוד מחזה שובה לב שכזה,
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל איש תרבות רציני אלא אם צויין אחרת