00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"משפחה" נמצאו 11 פוסטים

סדנת כתיבה של המיזנטרופית

16/03/2013
  אומרים לי מדי פעם "המשפחה שלך יוצאת דופן, קרו בה כל כך הרבה דברים מיוחדים. לנו אין מאגר כזה של סיפורים במשפחה”. אז הרשו לי לומר לכם בוודאות, שיש לכם. לכל עלילה משפחתית שמסופרת מדי פעם, יש פוטנציאל סיפורי מצויין, בתנאי שתציגו אותה מזווית הראיה המיוחדת שלכם. יצא לי לקרוא כמה וכמה עבודות "שורשים" של ילדי בית ספר. כל אחד מן הסיפורים היה מרתק ורב עניין, גם אם לילדים מסויימים לא היה כלל כישרון כתיבה. כי לדברי אמת יש השפעה כזאת על הקורא. לרוב אני כותבת סיפורים משפחתיים. אני מתמקדת באירוע מסויים או בכמה אירועים. מאחר שהסיפור אמיתי – אין לו התחלה וסוף טבעיים, כי החיים קרו גם לפני האירוע המסופר והמשיכו אחריהם. השאלה הכי חשובה איפה המספר מחליט "לשים את הרגל" ולקבוע, שמכאן הוא מתחיל ללכת עם הסיפור. מה מטרתו של הכותב? לעורר את סקרנות הקורא, ולהשאיר אותו בסיפור. לכן, צריך לדעתי להתחיל באירוע דרמטי כמו : "היריה נורתה", “איש זר נקש בדלת". ברור שהקורא צריך לדעת פרטים על הגיבורים כדי להתעניין בנפשות הפועלות. האינפורמציה תבוא מיד בהמשך. נכון שלפי הסדר הטוב היה צריך לספר תחילה מעט על הגיבורים ומניעיהם. אבל אם אתחיל בתיאור הגיבורים הקורא הנבון יגיד "מה איכפת לי מה קרה לחייט הזה, שחי במאה שעברה?" לדידי, קביעת ההתחלה של הפוסט היא החלק החשוב בכתיבתו. בלילות חסרי השינה, ורובם כאלה, אני כותבת את כל הפוסט בראשי, ומשננת אותו כמו חומר למבחן. אני מנסחת במילים את הקטעים. יש לי את התמונה הכללית ואז אני צריכה להחליט איפה אני "שמה את הרגל”. כי כאמור, זה לאו דווקא המקום בו הסיפור מתחיל כרונולוגית. זה יכול להתבשל משך כמה לילות, אבל ברגע שאני מחליטה היכן מתחיל הסיפור, מצידי הסיפור מוכן להיכתב. ברור שאת סוף הסיפור אני יודעת הרבה קודם, כי סוף הסיפור הוא ליבו ומהותו של הסיפור, הטריגר שעורר אותי לכתוב. זכור לי במיוחד פוסט על החיים במעברה, לא הייתי סגורה על ההתחלה, הלכתי אחורה עוד ועוד בזמן, במקום להתקרב לאירוע הרצוי, התרחקתי ממנו. כבר היו כ 800 מילים כתובות והרגשתי רע איתן. המשכתי לכתוב "התנים בוכים בלילה, ומי שלא שמע את את בכי התנים בלילה לא מבין בדידות מהי" (בערך) - “אאוריקה!” הנה ההתחלה המיוחלת שלי! ו 800 מילים קודמות נמחקו ללא ייסורי מצפון. למה דווקא מילים אלה? אני חושבת שזו היתה החלטה רגשית
לדף הרשומה

גן הירק של סבתא

באמצע   שנות החמישים התגוררנו בעיירה הצפונית, בבדון ללא מים זורמים, בעוד סבא וסבתא, הוריה של אמא גרו במעברה ברמתיים. לעומת תנאי המחיה שלנו, הם חיו בתנאים מפליגים. הצריף שלהם היה עשוי עץ, וליד כל צריף היה ברז פרטי עם מים זורמים! סבא בנה סככה בכניסה לצריף וסבתא שתלה שתילי גפן שעם הזמן כיסו את הסככה ויצרו צל נעים. גם מאחורי הצריף היה שטח קטן של אדמה חולית שסבא גידר בקרשים. סבתא שתלה בוטנים, עגבניות, מלפפונים ואבטיחים, וטיפלה באהבה בחלקת אלהים הקטנה שלה. לברז שבחוץ חיברו צינור וכך השקו את .
לדף הרשומה

אגרופי ברזל במושב

29/12/2009
בני יונתן נישא לפני כשנה לכרמית. הם גרים מאז במושב צפוני, בבית קטן עם גינה. הם התאקלמו היטב במושב. גם חתולי המושב למדו עד מהרה כי יש כאן בית שאוהד את מינם, והם מתקבצים עם שחר בחצר כדי לאכול לשובע יחד עם חתולי הבית סימבה וליירה .   יונתן כבר מגדל לי נכדים: החתולות ממליטות במחסן שלו, ויש מדי פעם שגר של ארבעה חמישה גורים, שאף הם מצטרפים אחרי גמילתם   לאוכלי החצר .   יונתן מנסה לשכנע אותי לאמץ גור חתולים, אבל בביתי גדל החתול שתום העין שימי, שהוא רע מזג מטבעו ושונא תחרות. למעשה הוא .
לדף הרשומה

ספורט, סופטבול וצרות אחרות

25/12/2009
אני שונאת ספורט מנעורי.שעורי התעמלות בבית הספר היוו עינוי קבוע. אולם ההתעמלות שכן בבית ספרנו בקומה הראשונה. דלת האולם היתה פתוחה וכבר בבואי ראיתי את מתקן העינוי שתוכנן לאותו היום. כאשר קלטתי את שני העמודים ביניהם מתוח חוט הגומי שמעליו צריך לקפוץ, נהגתי לקפוץ הביתה. לעיתים תכננה המורה שננתר מעל חמור או נזנק על סוס.אני הייתי רצה עד המתקן, ושם נעצרת כמו פרד. המורה דבורה שנאה אותי שנאה בראשיתית, כי היתה משוכנעת שאני עצלנית ועקשנית. אבל אני לא הייתי עקשנית. לא היה ביכולתי להסביר לה, שהגוף שלי אפילו .
לדף הרשומה

ההונגריה לועסת גת

08/12/2009
אני למודת מיזנטרופיה מילדות. אמי היפה טוסקה שנאה לארח אנשים בביתינו, ולמעשה לא הכניסה אף אדם שדפק בדלת מבלי שידעה על בואו מראש (ואם הודיעו לה מראש היא התחזתה לחולה). בקיצור, עם השמע הדפיקה הנוראה ידענו גם אבא וגם אנו הילדים שצריך להיות בשקט גמור עד שהפולש יתרחק. יתכן שבצעירותו אבא ניסה להתנגד למנהג זה, כי אוהב אדם היה ביסודו, אבל שנים רבות עם טוסקה חינכו אותו. אני וטומי`קה אחי היינו מדי פעם פורצים בצחוק חנוק, ואז היתה טוסקה מפליקה לנו, עד שלמדנו שלצחוק זה כואב.   בימים ההם בעיירה שלנו .
לדף הרשומה
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת