00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"הומור" נמצאו 16 פוסטים

חבר'ה, נשארנו לבד

      עד לפני כמה שנים , 50% מהרשומות שלי קיבלו " בחירת עורך ". אני יודעת , שחלקכם חשבתם שזה לא פייר , וגם אני חשבתי ככה , כי כל הרשומות היו צריכות לזכות בבול . אבל אינני חמדנית , וגם הקיפוח הברור הזה לא עורר אותי לצאת למלחמה . ההנהלות התחלפו , בעיות קשות נתגלעו בבלוגיה . בנוסף , גם " בחירות העורך " החלו להיות יותר ויותר תמוהות . היצירתיות המובהקת של ההנהלה התבטאה גם ב " נושאים החמים ", שנהיו מטומטמים משבוע לשבוע . הרגשתי שצעקה מתחילה לחלחל בגרוני . אני כותבת הומוריסטית . היטב ידוע לי כי הומור משובח אין בו רוע ולא רשעות . זו הסתכלות אחרת ומקורית על החיים . קודם כל ההומוריסטן צוחק על עצמו . הוא לא צוחק על פרטים אחרים , ולא משתמש באירוניה , בציניות , בסרקאזם או בסרדוניות ( טוב , תעזבו אותי , ככה אני כותבת , אותי זה מצחיק , בעיקר כי אני לא מבינה חצי מהמילים ). כן מותר להשתמש בכלים הללו נגד מוסדות וציבורים שלמים . והכי חשוב – לא לרדת על חלשים ! כאלה שאין לכם יכולת להלחם בך בחרבות מצוחצחות , כמו חרב הלשון שלך . וכאן עשיתי טעות . ירדתי על הנהלת הבלוגים . נו , ברור שידעתי שהם חלשים וחסרי מענה לשון . מצד שני , דימיינתי כי יש שם צוות עצום של עורכים , שכל אחד מהם יהיה משוכנע שלא מדובר בו עצמו . מסתבר , להוותי , כי צוות ההנהלה היה מורכב אז משתי ילדות קטנות נטולות שכל או ידע כלשהו , וחוץ מן היכולת להיפגע – לא הפגינו שום כישורים . והן נפגעו . כנראה ישבו לסיעור מוחות עם כל שלושת הנוירונים של שתיהן יחד , והחליטו " לא יותר ' בחירות עורך ' לאשה הרעה הזאת !". ולא תגידו שלא ניסיתי . נכון , המשכתי לפרסם הודעות גינוי ( לטעמי מאד מצחיקות ) נגד ההנהלה , אבל בד בבד פירסמתי כל מיני רשומות תוך שאני מפזילה לעבר הבחירה המיוחלת . במקום לכתוב על משפחתי כפי שאני אוהבת , שלחתי ידי ברשומות פוליטיות , כלכליות , בידוריות , רפואיות ( אפילו חליתי בסרטן כדי לקדם את עצמי ) – והשתדלתי שיהיה מסר ציבורי חשוב בכל אחת מהן . משהו לתועלת הציבור . אין לכם מושג כמה קשה לכתוב על נושאים שאיני מתמצאת בהם . יתכן שזו הסיבה שגם הרשומות האלה היו מצחיקות
לדף הרשומה

הקשיבו למסר הסמוי

01/10/2013
    אתמול ביקר אותי אחי טומי`קה. כשהיינו ילדים הוא הרביץ לי ורבנו הרבה. ככל שבגרנו הוא הרביץ לי פחות אבל רב אתי יותר. עכשיו כשנינו קשישים אנחנו מאד נהנים לשבת יחדיו, רק שנינו, יש לנו דיבור טוב והומור דומה. אבל מה? טומי`קה אדם ספקן, הוא לא מאמין בשום דבר עד שמביאים לו הוכחות. והוא לרוב לא מאמין גם להוכחות. איכשהו הגענו בשיחה לנושא של היצרנים שדואגים שמוצריהם יתקלקלו מהר יחסית, על מנת לעודד צריכה נוספת של מוצריהם (כתבתי פוסט בנושא "השבתה מתוכננת מראש" ) טומי`קה האזין בתשומת לב כאשר סיכמתי לו מה ראיתי בתכנית בערוץ 8. לעומת זאת, כאשר דיברתי על ניסיוני היומיומי ולא גיביתי את זה במחקר מקיף של חמש שנים, הוא מיד פטר את זה כ"שטויות". הוא לא חווה דבר כזה. אני מתחילה להתעצבן – "סליחה, לא השתמשת אף פעם במגבון לח? או בטישיו? הרי בטוח ראית שלא יוצאת מפית אחת אשר לה אתה זקוק, אלא שתיים שלוש.” “לא שמתי לב, זה לא כל כך חשוב לי". ואתה לא יודע שכאשר פותחים שקית אורז חציו נשפך על השיש, והשקית גם לא נסגרת אחר כך"? "לא מאמין שזה כך" "מה לא מאמין, אני אומרת לך, בגלל זה אני קונה במיכל פלסטיק וזה עולה לי חמישה שקלים יותר!”.ואחי עונה: קודם כל, אני לא מאמין. ושנית, אם זה קיים, אין פה כוונת מכוון". אנחנו שנינו עקשנים ויודעים מתי צריך להפסיק להתווכח. אגב, פעם התווכחנו על משמעות "תרופה גנרית". כל אחד אמר את שלו, והוא כמובן שגה. אז אני מתחילה לצאת מן הכלים, אבל הוא בזחיחות הדעת מבקש ממני להביא הוכחה כתובה. כי אני לכשעצמי לא מקור אמין. אני הולכת ומוצאת מה כתוב במילון (עוד לא היה אינטרנט) וגם בספר תרופות, מקריאה לו בטלפון. כתוב מה שאני אמרתי. אז אחי אמר "אה, אני מבין עכשיו מאיפה הבאת את האינפורמציה השגויה". בקיצור, בויכוח הנוכחי, תאמינו לי זה ויכוח שדי דומה לריב, אני אומרת לו שהוא בוודאי לא פתח אף פעם שקית אורז ואני נותנת לו משימה: "בבית בקש מנעמי לתת לך שקית אורז סגורה" (אפשר לסמוך על נעמי שיש לה מזווה שיש בו עודף פרודוקטים.) אחרי שטומי`קה מגיע הביתה, נעמי מצלצלת אלי ואומרת : “עכשיו הדגמתי לטומי`קה איך אפשר לפתוח שקית אורז מבלי לאבד גרגר!” אני מתחילה להתעצבן, האם אמרתי שאינני יכולה לפתוח שקית אורז בלי לאבד טיפה? סליחה, יש לי IQ 150 , אני מאמינה שאני יכולה להתגבר על בעיה כזו. אבל בינתיים
לדף הרשומה

סדנת כתיבה של המיזנטרופית

16/03/2013
  אומרים לי מדי פעם "המשפחה שלך יוצאת דופן, קרו בה כל כך הרבה דברים מיוחדים. לנו אין מאגר כזה של סיפורים במשפחה”. אז הרשו לי לומר לכם בוודאות, שיש לכם. לכל עלילה משפחתית שמסופרת מדי פעם, יש פוטנציאל סיפורי מצויין, בתנאי שתציגו אותה מזווית הראיה המיוחדת שלכם. יצא לי לקרוא כמה וכמה עבודות "שורשים" של ילדי בית ספר. כל אחד מן הסיפורים היה מרתק ורב עניין, גם אם לילדים מסויימים לא היה כלל כישרון כתיבה. כי לדברי אמת יש השפעה כזאת על הקורא. לרוב אני כותבת סיפורים משפחתיים. אני מתמקדת באירוע מסויים או בכמה אירועים. מאחר שהסיפור אמיתי – אין לו התחלה וסוף טבעיים, כי החיים קרו גם לפני האירוע המסופר והמשיכו אחריהם. השאלה הכי חשובה איפה המספר מחליט "לשים את הרגל" ולקבוע, שמכאן הוא מתחיל ללכת עם הסיפור. מה מטרתו של הכותב? לעורר את סקרנות הקורא, ולהשאיר אותו בסיפור. לכן, צריך לדעתי להתחיל באירוע דרמטי כמו : "היריה נורתה", “איש זר נקש בדלת". ברור שהקורא צריך לדעת פרטים על הגיבורים כדי להתעניין בנפשות הפועלות. האינפורמציה תבוא מיד בהמשך. נכון שלפי הסדר הטוב היה צריך לספר תחילה מעט על הגיבורים ומניעיהם. אבל אם אתחיל בתיאור הגיבורים הקורא הנבון יגיד "מה איכפת לי מה קרה לחייט הזה, שחי במאה שעברה?" לדידי, קביעת ההתחלה של הפוסט היא החלק החשוב בכתיבתו. בלילות חסרי השינה, ורובם כאלה, אני כותבת את כל הפוסט בראשי, ומשננת אותו כמו חומר למבחן. אני מנסחת במילים את הקטעים. יש לי את התמונה הכללית ואז אני צריכה להחליט איפה אני "שמה את הרגל”. כי כאמור, זה לאו דווקא המקום בו הסיפור מתחיל כרונולוגית. זה יכול להתבשל משך כמה לילות, אבל ברגע שאני מחליטה היכן מתחיל הסיפור, מצידי הסיפור מוכן להיכתב. ברור שאת סוף הסיפור אני יודעת הרבה קודם, כי סוף הסיפור הוא ליבו ומהותו של הסיפור, הטריגר שעורר אותי לכתוב. זכור לי במיוחד פוסט על החיים במעברה, לא הייתי סגורה על ההתחלה, הלכתי אחורה עוד ועוד בזמן, במקום להתקרב לאירוע הרצוי, התרחקתי ממנו. כבר היו כ 800 מילים כתובות והרגשתי רע איתן. המשכתי לכתוב "התנים בוכים בלילה, ומי שלא שמע את את בכי התנים בלילה לא מבין בדידות מהי" (בערך) - “אאוריקה!” הנה ההתחלה המיוחלת שלי! ו 800 מילים קודמות נמחקו ללא ייסורי מצפון. למה דווקא מילים אלה? אני חושבת שזו היתה החלטה רגשית
לדף הרשומה

גן הירק של סבתא

באמצע   שנות החמישים התגוררנו בעיירה הצפונית, בבדון ללא מים זורמים, בעוד סבא וסבתא, הוריה של אמא גרו במעברה ברמתיים. לעומת תנאי המחיה שלנו, הם חיו בתנאים מפליגים. הצריף שלהם היה עשוי עץ, וליד כל צריף היה ברז פרטי עם מים זורמים! סבא בנה סככה בכניסה לצריף וסבתא שתלה שתילי גפן שעם הזמן כיסו את הסככה ויצרו צל נעים. גם מאחורי הצריף היה שטח קטן של אדמה חולית שסבא גידר בקרשים. סבתא שתלה בוטנים, עגבניות, מלפפונים ואבטיחים, וטיפלה באהבה בחלקת אלהים הקטנה שלה. לברז שבחוץ חיברו צינור וכך השקו את .
לדף הרשומה

אגרופי ברזל במושב

29/12/2009
בני יונתן נישא לפני כשנה לכרמית. הם גרים מאז במושב צפוני, בבית קטן עם גינה. הם התאקלמו היטב במושב. גם חתולי המושב למדו עד מהרה כי יש כאן בית שאוהד את מינם, והם מתקבצים עם שחר בחצר כדי לאכול לשובע יחד עם חתולי הבית סימבה וליירה .   יונתן כבר מגדל לי נכדים: החתולות ממליטות במחסן שלו, ויש מדי פעם שגר של ארבעה חמישה גורים, שאף הם מצטרפים אחרי גמילתם   לאוכלי החצר .   יונתן מנסה לשכנע אותי לאמץ גור חתולים, אבל בביתי גדל החתול שתום העין שימי, שהוא רע מזג מטבעו ושונא תחרות. למעשה הוא .
לדף הרשומה
1234
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת