00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אמא" נמצאו 5 פוסטים

כך באתי לעולם

28/01/2013
  אצלנו ברומניה יש מודעות רבה לתכנון הילודה. משפחות רבות לא מעוניינות כלל לפזר את הגנים שלהם לדור נוסף. זו עמדה מקובלת. רוב המשפחות מסתפקות בילד אחד, כי הפוטנציאל של ילד אחד להפריע לחיים פחותה. לעתים, קורה, אפילו במשפחות טובות כמו שלנו, שנולד להן ילד שני. הסביבה מתייחסת למשפחה כזאת בחשדנות מסויימת. אלה שממלאים את העולם בילדים אינם אנשים אחראיים. כמובן שאין כלל משפחות עם שלושה ילדים, אלא אצל הצוענים. הצוענייה שבאה לחצר שלנו להציע את שירותי הנקיון שלה, אוחזת ילד אחד בידה, השני תלוי על שדיה ויונק, והאחרים מחזיקים בשולי שמלתה מאחור ונגררים אחריה בוכים ומייללים, עם טרכומה בעיניים, ובכל עין שלושה זבובים שמנים וירוקים. הסיפור שלנו מתרחש לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. אמא שלי טוסקה מוצאת עצמה בהריון. היא בת עשרים ואחת, וכבר יש לה תינוק כבן שמונה חודשים, טומי`קה. היא כמובן אינה רוצה שום ילד נוסף. יתכן שגם את טומי`קה היא היתה דוחפת חזרה לו יכלה כי היא אוהבת לבלות, ואוהבת לרקוד וכל מיני פעילויות שתינוק יונק מפריע לעשותן. די שקט פה בדרך כלל, הבריכה חמימה ועוטפת. אני צפה לי ושומעת ללא הפוגה את הצליל בום-קבום, בום-קבום. זה משרה עליי רוגע. אני אישן קצת. אצלנו ברומניה יש תכניות מניעה מקובלות - הריון לא רצוי מגרדים החוצה. דר` קרדוש, הוא גינקולוג מומחה מכוחותינו. יש כמובן גם דרכים אחרות. הרומניות העניות אינן יכולות לשלם לדר` קרדוש. על כן הן מזמינות הביתה אישה צוענייה, שבחברה שלה היא המרפאה היחידה. הצוענייה מבקשת מהבעל להרתיח מים, כי היא יודעת שהנשים המפונקות רוצות כלים סטריליים. ואז היא טובלת לשנייה את כלי העבודה שלה במים הרותחים. לכל מרפאה כלים יעודיים משלה. חלק עושות את העבודה במסרגה אחת שנועדה לסריגה רגילה, וחלקן עובדות עם מסרגה קצרה יותר, מעוקלת בקציה, שנועדה לסריגת קרושה. עם הכלי שלה הצוענייה נכנסת לרחם, דוקרת פה ושם עד שהאשה מדממת. לפני שהיא הולכת לדרכה, היא מטילה תפקיד על הבעל: עליו לשבת לצד מיטתה של הנגרדת, ולהציץ מדי פעם אל מתחת למיטה. אם הוא לא רואה דבר - המצב טוב. אם הוא רואה שדרך המזרון מטפטפות טיפות דם על הריצפה ,עליו לקחת את החולה לבית החולים. אני מנסה לדחוף קצת את הידיים והרגליים, אבל זה מאד קשה לי. ואני גם לא רואה כלום. אני כנראה מאד קטנה. בום- קבום בום- קבום
לדף הרשומה

לספור כבשים

  האם גם לכם יש סיפור קטן, שאתם טווים לעצמכם בלילה במיטה, כדי להיכנס לעולם השינה המבורך? האם אתם סופרים כבשים? אותי אישית ספירת הכבשים רק מעצבנת. עשיתי בה שינוים מפליגים. צבעתי את הכבשים, ואז ספרתי אותם לפי הצבע. לבסוף ספרתי את רגליהם וחילקתי בארבע. עכשיו, אני די חלשה בחשבון. אחרי שספרתי אלפי רגליים קיבלתי בחילוק 701 ושלושת רבעים של כבש. זה הדיר שינה מעיני. מה גם שאני רואה מול עיני כבש מגודל ללא ראש. עם הזמן מצאתי לי סיפורים אחרים. דימיינתי שאני נוסעת בכרכרה רתומה לשני סוסים בטונדרות של סיביר. עגלון אלמוני מאיץ בסוסים. הלילה שחור כמו קטיפה מלכותית, ואני עטופה בשמיכת פוך, מיטלטלת בתוך הכרכרה בעירסול. אני שומעת פעמונים רחוקים מדנדנים.שלג לבן וצח נופל בפתיתים על פניי. בחוץ קור וכפור. מדי פעם מנצנצים אורות רחוקים של עיירות קטנות, שאנו עוברים על פניהן. אני רואה את עיניהם המבריקות של זאבי ערבות שמלווים אותנו כברת דרך, לא מעזים להתקרב, אך מייללים בקול נשבר. אני מסדרת לי את מושבי בצורה נוחה. מתחתיי ומעליי כסתות כרסתניות של פוך עדין, ראשי עטוף בצעיף . רק עיני גלויות ורואות את כל היפעה הזאת. ברגעים אלה אני כמעט מאמינה באלהים. אני מתחילה לשקוע... משהו מעיר אותי בפתאומיות: סליחה, יש פה רכב! יפה מאד דאגתי לעצמי, אבל האוקראיני העני הזה יושב על מושבו הגבוה ואוחז במושכות. גם לו קר! גם הוא נשמה! קודם כל אני בונה לו גגון קטן מעל המושב. אני מלבישה אותו במעיל עבה, על ראשו אני שמה קצ`ולה, שהוא כובע פרווה מחמם. גורבת לו גרבי צמר ועליהם מגפיים. אני מרגישה שעדיין קר לו כי הוא נרעד מדי פעם. טוב, גם הוא מקבל שמיכת פוך, ואני נרגעת וכמעט נופלת עליי שינה. נו בטח, שכחתי את הסוסים! הם פוסעים ורגליהם שוקעות בשלג. כבר אי אפשר לשמוע את ה"קלק-קלק" של פרסותיהם. גם הסוס הוא יצור חי. אני לא מוכנה לגרום סבל לבעל חיים. אוף. עכשיו אני צריכה לדאוג לסוסים. ממש אין לי סבלנות להלביש אותם, השעה כבר שתיים בלילה. אני מתערסלת, מנסה להתעלם מהסוסים, אבל הם צוהלים בקול, ולא משמחה. טוב, נשים עליהם שמיכה. מה קורה לי? שמיכה לא מספיקה בקור הזה. אני שמה על גב כל סוס כמה פרוות כבש (הכבשים מתו בשיבה טובה וחיו חיים מאושרים אצל הרכב ואשתו). עכשיו הרגליים. אני מלבישה על כל רגל גרב סרוגה, סך הכל שמונה רגליים (אני מתרגלת
לדף הרשומה

יונתן, אמא וקעקוע

יונתן   היה בן 12, וכבר גילה חוש אופנתי ומודעות למראהו. אני שיתפתי פעולה כל זמן שדובר בבגדים ובתסרוקות. ואכן, יונתן הופיע בבית הספר עם קסקט דרוזי צבעוני ווסט שנקנה בדלית אל כרמל. אחר כל החל יונתן לקרוע את מכנסי הג`ינס שקניתי במיטב כספי ועד שלא נראה כהומלס, לא נרגע. יום אחד חזר הביתה כשמשערו המפואר נשארו שלושה משטחים שעירים שלכל אחד מהם צורת משולש. אני צילמתי אותו מכל זוית על מנת להוכיח לו על כמה המראה נורא .   יונתן התלהב מהתמונות ושלח מהן לכל חברותיו להתכתבות. הילדות אהבו את מראהו .
לדף הרשומה

על שוטרים, גנבים וסבתא

אבא של בני יואבי היה שוטר. על כן היו בביתנו אקדח, אזיקים וגז מדמיע .   השוטר רון החביא את אקדחו במדף הכי גבוה בארון, בין בגדי החורף. את המחסנית הוא החביא במדף אחר .   יואבי היה ילד סקרן. יום אחד הוא לקח את הסולם הביתי וטיפס אל המדף העליון. מהר מאד שמח כשגילה שיש עוד אקדח צעצוע בבית. הוא לא אמר דבר, וניכס את האקדח לעצמו. מאז התגולל האקדח בחדרו בין שאר כלי המשחית שלו: אקדחים, רובים, אקדחים עם   משתיק קול,טנקים, תותחים ואף חיילי פלסטיק ירוקים .   השוטר הביתי לא נזקק לאקדוחו,
לדף הרשומה

המלאך הולך לכיתה א`

יואבי בכורי היה ילד עדין ורגיש. היו לו חברים מועטים, והוא העדיף לשחק לבדו בלגו ובשאר משחקים שהיו מקובלים באותה עת. אם הוא ראה בחצר ילדים מכים זה את זה, הוא נס הביתה בבהלה, חיוור כולו ובכה .   כשהגיע זמנו של יואבי ללמוד בכיתה אלף, חרדתי לו מאד. בבית ספרנו הילדים ברבריים, בדיוק כמו הוריהם בשכונה. דימיתי אותו שה קטן ומתוק, שנופל לתוך עדת זאבים .   כל חרדותי התממשו. יואבי בכה בהפסקות, מפני שהיה כלל שלא נשארים בכיתה בזמן ההפסקה. ובחוץ השתוללו הזאבים .   למחרת הלכתי למורה. הסברתי לה כי .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת