00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מי בא לסבתא

 

 

 

 

הפינה של עומר 3

הנכד שלי עומר, בדרך לארץ אבותיו, ואני, סבתא וירטואלית, אראה אותו בפעם הראשונה, מחר. ראיתי את הדרכון האמריקאי של עומר. התינוק מאד שמח בתמונה ומחייך מלוא פיו. בדרכונים האמריקאיים מקפידים שהנישום לא יחייך בצילום, כי הם נגד שיניים באופן כללי. במקרה של עומר הם הגמישו את הכללים, כי למרות החיוך הגדול לא רואים אף שן של עומר. הענין הוא שעומר אינו ביישן. לו היו לו שיניים הוא היה מראה אותן ברצון. הוא בן שבעה חודשים, אך עדיין נטול יכולות נגיסה. לעומת זאת, הוא כבר לא קרח יותר. השערות שלו מתרבות מיום ליום בהמונים, ואני מכירה כל שערה ושערה, נוי, יפית וברתולומיאו. האורך שלהן הוא לערך חצי סנטימטר, אך ברתולומיאו קצת יותר ארוך, וברוח חזקה יש לו יכולת לנוע. ברור שאני מכירה כל תו בגופו של התינוק, ויכולה לתאר כל אצבע שלו וצורת הציפורן. ואם עומר היה גדל אצלי הוא עצמו היה מכיר כל אצבע של עצמו בשמה ולא היה רק מסתכל בענין נטול מילים בעשר אצבעותיו. תבינו, אין כאן שום נימת ביקורת כלפי הוריו שמגדלים אותו באהבה רבה, אבל אין להם הרבה מושג בצרכים האינטלקטואליים של תינוק, שמתכננים לו עתיד מזהיר, בגלל הגנים שהעבירה לו הסבתא.

 

עומר מדבר כל היום והוגה כל מיני צלילים. א', ב' דגושהו -ד', כולן בקמץ. הוריו מאפשרים לתינוק לברבר קשקושים סתמיים. הוריי ההונגרים, שהיו דרשנים כלפי ילדיהם כמו הורים רוסים (בלי המכות), נהגו לזמר לנו שהיונים הצלויות לא יעופו לתוך הפה שלנו מרצונן הטוב, ולכן עלינו לעבוד קשה. האמת, אם רציתי לגלות איזו השתמטות מהמשימות שלי, הספיק לי לחשוב על יונה צלויה עפה לעברי. אבל לילדים שלי נדמה, שהדברים יקרו מעצמם: "בסוף הוא ידבר". סליחה! זה הנכד שלי – הוא ידבר בהתחלה, לא בסוף! צריך להרכיב מילים מהצלילים שהתינוק יודע להגיד. למשל "אבא בא." אחרי הפצרותי יונתן מנסה ללמד את עומר ולהגיד "אבא בא" והתינוק באמת אומר מיד בהצלחה רבה "באבאאבאבאבאדדדד". מה כן חשוב לילדיי? שעומר יתנהג כמו ג'נטלמן, לפחות במקומות ציבוריים.למשל, ההורים יושבים במסעדה, עומר מתחיל לדבר. אז גוברים עליו הגנים העבריים, והוא מתחיל לצעוק את הקשקושים שלו בקול גדול. יונתן מרים אצבע צרדה מול אפו הקטן של התינוק, ואומר לו כמעט בלחש "לא לצעוק" "לא לצעוק". עומר , פעוט מלא מנת משכל ממשיך להגיד את אותן אותיות אך רק בתנועות שפתיים, ב"בצורת". זה מצחיק מאד את הוריו (שאגב, זוללים וסובאים בעוד התינוק מתייבש בעגלתו) והם צוחקים בקול. ואז עומר צוחק אף הוא בקול ומיד ממשיך לצרוח, "דדדדדבאבאבבבב"!. סליחה, אנחנו לא בלגים, תינוק ישראלי בריא מן הראוי שיצעק, שידעו כולם שהוא שם. (אני מותחת כאן קצת את גבולות "התינוק הישראלי").

 

יונתן מושיט כף יד פתוחה לעומר ואומר "תן כיף". סליחה, למה ילד שממילא גלה מארצו צריך לעשות תנועות של ערסים ישראליים? אבל עומר לומד מהר ואחרי כמה הדגמות מרביץ בכפו הקטנה על כפו הגדולה של אביו , שמרוב נחת אומר לתינוק "כל הכבוד"! ואת ה"כבוד" אומר במילעיל (תנסו ותראו מה יוצא). נו, יופי קזבלן, אני חושבת בלבי. אבל מה, כאשר יונתן מבקש מעומר "תן חיבוק", והתינוק שלי פורש שתי ידיו הקטנות לצדדים, מחבק את אבא ושם את ראשו על חזהו, יש פה איזו סבתא שלוחשת בשקט "כל הכבוד" קזבלן או לא.

 

עומר בא לבקר את סבתותיו, ועומד לטוס לראשונה. כדי להקל על עומר, טסים תחילה מטוסון לדאלאס, משם לניו יורק ואחרי מספר ימים לישראל.

באותה טיסה עומר יושב על ברכי אביו. ילדה קטנה רצה באופן עצמאי במעבר ומדי פעם מלהגת לנוסעים קשקושים כאלה ואחרים. אז היא עוצרת ליד המושבים שלנו, מבחינה בעומר וצועקת בתרגשות את המילה היחידה שהוא הוגה "בייבי בייבי!". אמה של האזרחית הטקסנית הקטנה מגיעה ומציגה את האזרחית הקטנה כאיימי בת שנה וחצי. אמה לא נראית מוטרדת מכך שהילדה עוד מעט בת מצווה, ואינה מדברת. ככה זה בטקסס, אין הרבה יהודים. האם מרימה את איימי בידיה כדי שתטיב לראות את ה"בייבי". ברגע זה הבייבי עצמו מבחין באזרחית, מראה סימני התרגשות, ועד מהרה מושיטים שני התינוקות ידיים זה לעבר זה. כשמקרבים אותם, הם נדבקים זה לזה בחיבוק אמיץ. כאשר מנסים להפריד ביניהם, שני התינוקות צורחים, עושים שרירים ונדבקים זה לזה כקופים אחאים, שמנסים להפריד ביניהם ולשלחם לגני חיות נפרדים. אחרי מיצוי החיבוק הם מתחילים לשוחח. לעומר יש כבר הרבה יותר צלילים ממה שרשמתי לעיל, והוא צועק את כולם. לא משתיקים את עומר כי גם האזרחית הטקסנית לא קוטלת קנים והם צורחים ביחד להנאת שניהם. יונתן סבור שבזמנה הפנוי איימי רוכבת רודיאו מקצוענית, ושותה כוס בירה בכל בוקר. עומר שלנו שהוא ילד סקרן, מנסה לעקור באצבעותיו את רואותיה של איימי מארובותיהן. הטקסנית הפעוטה לא מתרגשת ומנסה מצידה לנשוך את עומר ולשבור את אצבעותיו. הם מאד מאושרים ביחד. נוצרת ידידות לחיים. וכבר המטוס נוחת (אין אהבות שמחות).

 

עומר מגיע מחר. יתכן שנדמה לו שהוא בא לכאן לנפוש ולנוח. שיחשוב שוב. אצלי כבר מוכנה תכנית לימודית. עשיתי רשימה של צלילים שעומר יודע להגות. בניתי מהן מילים ומשפטים. אצלי הוא ילמד לדבר, לא לקשקש. כבר יש לי כמה ביטויים: "לית מאן ד'פליג",

"מאי נפקא מינא" ועוד.

 

כרמית ויונתן, וגם הגננות האמריקאיות של עומר סקרנים מאד באיזו שפה יגיד עומר את מילתו הראשונה – עברית או אנגלית?

מה מעט הם יודעים.

 

 

לדף הרשומה

החיים והמוות בידי הלשון

 

 

 

 

מה המשותף לרינה מצליח, גלית גוטמן ולוורדה ז'קונט?

לא יודעים?

נוסיף עוד כמה שמות: אהוד ברק, עוזי ברעם, עמית סגל?

עדיין לא?

אז מה עם רני רהב, ברוריה אבידן -בריר ונחום ברנע, הדר לוי ועידן אלתרמן?

אם גם עכשיו טרם גיליתם, תנו לי לפקוח עיניכם: כל הללו משנשנים!

 

אל תגידו שאינכם יודעים מהו "שנשון". אבל בכל מקרה אני כאן, ואני יותר מאשמח להסביר לכם. אז ככה. בשפתנו יש ארבע אותיות שיניות: ש, ס, צ, ז. המשנשנים מוציאים את לשונם

מן הפה בזמן הגיית הצלילים הללו, מי פחות מי יותר.

זה מגעיל.

זוהי תופעה אופיינית לילדים קטנים. בגיל ארבע זה יכול להישמע מתוק. אבל כאשר אהוד ברק צועק בראיון דרמטי "נסים משעל!" ומוציא את לשונו גם ל"נסים" וגם ל"משעל" זה מגונה: בגלל שההפרעה כל כך אפיינית לילדים קטנים, הרי משנשן מבוגר משדר תדמית ילדותית, כלומר, הוא נראה דביל.

 

מדהים אותי כאשר אנשי ציבור משנשנים. איפה כל יועצי התדמית שלהם? אני מאמינה שאם הם היו מודעים לכך הם היו מתקנים, כי זה כל כך קל! בסך הכל יש לסגור את השיניים! מי שבאמת שמוציא אותי מדעתי הם שדרנים משנשנים באמצעי התקשורת. הרי הם עוברים קורס רציני ונבחנים בעברית נכונה, באיכות קול נעימה ובלתי צורמנית. לומדים נשימה נכונה ומתאמנים בטונאליות. מדוע היגוי נכון אינו קריטריון לקבלה לעבודה כזאת? למה לגרום לי אולקוס? מה זה "כאן עמית סגל" (לשון מנתרת החוצה). גלית גוטמן "היום יש לנו יום עמוס" (שתי קפיצות לשון).

 

אתם מכירים את העיתונאי נחום ברנע? מי אני שאתן לו ציונים? הוא אדם בעל ידע נרחב עיתונאי רציני ומעורר כבוד. תענוג לקרוא את כתבותיו. אבל לדעתי אסור לו להתראיין. הוא מגדולי משנשני האומה. בכל האותיות השיניות הוא מוציא את לשונו למרחקים, ויכול להתחרות בכל קרפדה מצויה שצדה רמשים בהטלת לשונה. אני מרגישה שהוא מלקק את הטלביזיה שלי מבפנים. בחיי, אחרי שהוא מתראיין, אני צריכה לנקות את הטלביזיה מאדים.

 

לפני שנים היו מספר טקסים של יום העצמאות בהר הרצל , אותם הנחה סא"ל יפה תואר, גבוה ומרשים. הוא צריך לבקש את רשותו של יו"ר הכנסת להתחלת הטקס. צילמו אותו מתקרב ליו"ר הכנסת -הליכה יפה, נראה כמו כוכב קולנוע. אני מאוהבת! ואז הוא ביקש "רשות" ל"טקס" (שתי מילים מאד מסוכנות למשנשנים). ובאומרו אותן – לשונו ליחכה את אפו של יו"ר הכנסת. באותו רגע הוא התכער, התנמך והתטמטם. מה קצרים רגעי האהבה.

 

המשנשן האולטימטיבי הוא כמובן רני רהב. הוא מגדיל לעשות, כי הוא דוחף לשון סדרתי לא רק באותיות השיניות, אלא גם באותיות לשוניות (ד, ט-ת, ל, נ). בכלל, כל זמן שהוא מדבר – הלשון שלו בחוץ. נראית רופסת באופן כללי. גם כשהוא שותק, הוא דוחף את לשונו בין שיניו, והשפתיים שלו פתוחות. לא זכור לי שראיתי את רני רהב שותה, אבל בצורה שהוא מפעיל את המערכות של הדיבור – אני בטוחה שהוא בולע "בליעה הפוכה": בבליעה תקינה האדם בולע כאשר שפתיו סגורות. ב"בליעה הפוכה" הנאשם סוגר את שפתיו לשניה, (אחרת לא תתרחש הבליעה כלל), אך רק ירד הבלע לנבכי גרונו, הוא פותח מיד את שפתיו ודוחף את הלשון החוצה, כמה שיותר. זה לא תענוג לשבת לשתות עם אדם כזה, לא כל שכן לאכול איתו צהריים. אפילו אם הוא משלם.

הורים לילדים משנשנים – אל תדאגו. רוב הילדים מתקנים את עצמם באותיות השורקות – עד גיל שמונה. הם לא יהפכו לאהוד ברק. אבל אם כן – תהיו הורים לראש ממשלה. יש כאלה שיחשבו שזה פיצוי מה.

 

(בשם האחריות הציבורית, אני חייבת להוסיף כי הורים לילדים עם הפרעות היגוי ודחיפת לשון יכולים לפנות לטיפול לקלינאית תקשורת).

 

 

לדף הרשומה

חורף 2014

שוב עלה בלוג הבית על גדותיו, ובשפע יצירתיות בחר את הנושא החם "חורף". כבר בעבר התפעלתי מהכשרונות הברוכים של כותבי בלוג הבית, חברי ההנהלה, אף ציינתי לשבח את יכולתם הפנומנלית להמציא נושאים כמו "קיץ" בקיץ, "סתו" בסתו, וכך בכל עונה ועונה שנה אחרי שנה , ללא מורא וללא משוא פנים. לא נותר לפשוטי עם כמונו אלא להודות לאדושם על סיעור המוחות בישיבות הנהלת הבלוגיה, כאשר כל 15 הנוירונים של 20 חברי הצוות מתערבלים ברוח סערה פוגעים בלב ההתרחשויות כברק, ומעוררים אפילו כותב מת לצאת מהסרקופג שלו ולשקשק את עצמותיו במשימה המופלאה של "הנושא החם".

האמת, שכותבת בלוג הבית, ששיתפה אותנו ביסוריה היצירתיים עד שנפלה החלטתה על "חורף", כבר כתבה לנו חיבור יפה על החורף. אני מבינה אותה: "אל תחסום שור בדישו". ברור שגם מיצי היצירה שלה נגדשו לאפשרויות שהנושא פותח בליבנו. חיבורה כלל כל מה שהמורה נחמה מצפה מחיבורים של "מה עשיתי בחופש הגדול (אם הוא היה בחורף)":מגפיים, פתיתי שלג בחרמון, קור, גשם. הרגשתי שדמי קופא בעורקיי. כל מה שרציתי לכתוב, כבר נכתב בבלוג הבית! לדעתי, זה לא פייר. בדיוק כמו שהמורה נחמה לא תתחרה בילדי הכתה בכתיבת החיבור שהיא עצמה נתנה לכתוב. כי מה עוד ניתן לומר? אבל הכותבת מההנהלה חשבה גם על זה, ולכן הציעה לנו ראשי פרקים שלפיהם נוכל בכל זאת להרים את המשימה הלא פשוטה. כמובן שאני הולכת לנצל את ההמלצות הללו. בואו פשוט נתחיל.

 

"מזג האויר – על החורף שיש לנו"

 

אבל החורף באיסלנד יותר יצירתי! הייתי יכולה לחפור חור בקרח שעל האגם ולדוג דגים בצלצל. הייתי אוכלת כלבי ים חיים. הייתי גרה בתוך איגלו ובבוקר יוצאת לעבודה במזחלת רתומה לששה האסקים סיביריים. הייתי רואה את הזוהר הצפוני. ויש סיכוי שאחרי ארבעה חודשי חושך הייתי מתאבדת.

חבל שאנו מוגבלים לחורף שלנו. ובכן, בחורף שלנו קר. בחורף שלנו לעיתים יורד גשם. במצב כזה יש לקחת מטריה. אם קר לנו בבית אנו יכולים להדליק חנוכיה. אם יש הרבה שלוליות, צריך לנעול מגפיים. למי שאין מגפיים רצוי שיקנה, כי מגפיים קונים מהר וגרביים לא חסר. גם בארצות אחרות יש חורף, אבל רק בחורף שלנו יש לעתים ניסויי אזעקה, ואם תהיה אזעקת אמת, הצפירות יעלו וירדו.

 

"חורף או קיץ – מה אתם אוהבים יותר".

 

האם צריך לפרט את הדרך בה הגענו לפתרון, או מספיק לכתוב את התוצאה? מאחר שלא פורט, התוצאה היא 2.

 

"מה את אוהבת לעשות בחורף- להתכרבל, לשתות שוקו חם?"

כן, אני אוהבת להתכרבל ולהתכרבל, עד שצומחת לי כרבולת.כן, אני גם אוהבת לשתות שוקו חם שוב ושוב. אם עוד נותר אחרי זה קצת חורף – אני אוהבת לעשות סקס. הענין הוא שמרוב כרבולים ושוקו חם קשה מאד להזיז את האגן. לכן, אני מפצה על זה בקיץ. הייתי כותבת על זה, אבל אז לא יישאר לי טקסט לנושא החם "קיץ" שיבוא בעיתו, אם מישהו במקרה דאג.

 

"מתכונים מיוחדים לחורף".

נו באמת. אבל אני רוצה לענות על כל השאלות, כי הציון חשוב לי. לכן אני רושמת כאן שני מתכונים שלי (C)

נס קפה – כפית של נס קפה, שתי סוכרזית מים רותחים ומעט חלב. מאחר שהמתכון הוא רב שלבים וקשה אפשר לוותר על השלב האחרון – שהוא ערבוב נמרץ של כל המרכיבים בכוס.

 

קפה שחור – כפית גדושה קפה שחור עם הל של נחל'ה, סוכרזית אחת ומים רותחים.

לערבב (גילוי נאות: הכותבת קיבלה תשלום על הפרסומת הסמויה לקפה).

 

"מלנכוליה ובדידות בגלל מזג האויר."

סליחה, אני צריכה "מזג אויר" כדי להיות דיכאונית ומלנכולית?! המזג האישי שלי הוא דכאוני ומלנכולי בכל מזג אויר. בעצם, יש משהו נוסף: בחורף גם קר לי.

 

"רומנטיקה חורפית."

אני אשה מבוגרת. אני לא זוכרת אם רומנטיקה חורפית היתה שונה מרומנטיקה קיצית. אני זוכרת במעורפל שלפעמים היינו רומנטיים במגפיים (גשם?), ויתכן שהיו מעורבים גם אזיקים ושוט.

 

'זכרונות מחורפים אחרים", והטיפ הבא: "כל נושא שקשור לחורף"

די, אני נורא עייפה. הזמן חולף לאט כאשר משתעממים כל כך.

 

אני לא משאירה רשומה כזו ללא מוסר השכל: אנא, אל תקנו קרמבו בקיץ, רק בחורף, ורק בברלין.

 

 

הפינה של עומר:

 

חברו למיטה של עומר, הרי הוא ת'אצ'ר-ילד-קישוא, צעיר מעומר בשבועיים. יונתן שלח לי וידאו של שני התינוקות עושים תחרות זחילה על השטיח בגנון. בעוד ת'אצ'ר זוחל על ברכיו וכפות ידיו, הנכד שלי זוחל זחילה אינדיאנית, על בטנו ומרפקיו. אנחנו לא ממש מדברים על זה, אבל שום קישוא לא יהיה מפותח יותר מעומר שלנו. יונתן רצה להוכיח שלמרות הכל עומר מהיר יותר. הוא שם את שני התינוקות על אותו קו זינוק , ודירבן אותם לזחול (איך? הרי ראינו שאפשר לדרבן צבים, צפרדעים וג'וקים להתחרות. אז גם לתינוקות אין פחות הבנה מאשר לג'וק) המטרה היתה הקיר ממול. עומר הגיע הרבה יותר מהר לקיר. וכדי להגיע לקיר עומר בחוכמתו עשה גם קיצורי דרך כאשר זחל מתחת לאחת המיטות ונעלם מתחתיה. יונתן היה צריך לזחול בעצמו מתחת המיטה כדי להוציא את עומר המנצח, אשר זחל בשיא המהירות לאחור. בינתיים ת'אצ'ר-קישוא יצא מהדלת הראשית ונעלם בערבות אריזונה.

לדף הרשומה

הפינה של עומר

עכשיו כאשר הפכתי סוף סוף לסבתא, לא תצפו ממני לעבור על כך בשתיקה . כלומר, אני אישית הבטחתי לכם שלא אהיה סבתא מהסוג השנוא, כזאת שמתרברבת ביוצאי חלציה עד כי היקום עצמו מתחיל להקיא. אבל בחייו של תינוק מזדקן בן חמישה חודשים יש לעיתים אירועים שמחייבים איזכור. מה שבטוח, בחייו של הזוטא יש הרבה יותר אקשיין מאשר בחיי הסבתא. למרות שגם הסבתא תזדקק בקרוב לחיתולים.

סיפרתי כי יונתן מלמד את הדרדק להגיד "אבא". אני הסקפטית טענתי, כי הוא יקדים להגיד "דדה". ביום שפירסמתי את ה"דדה", עומר התחיל להגיד "אבא". אין לו מושג שיש לזה משמעות, אבל מאחר שמאד משבחים אותו, הוא צועק כל היום "אבא אבא אבא". אני כנראה קיטרתי כי התינוק מעדיף את "איצי ביצי ספיידר" על שירים ציוניים של תינוקות עבריים. באופן גלוי הילדים שלי לא סופרים אותי ממטר, אבל כאשר אני מצביעה על כשלים חמורים בחינוך התינוק, הם מתחילים בסתר לבצע את רמזיי הסובטיליים.בסקייפ האחרון עמדו מול הזוטא שני הוריו ושרו עם תנועות "ידיים למעלה, על הראש, על...."התינוק חייך חיוך רחב נטול שיניים וצעק "אבא אבא אבא".

עומר הולך לפעוטון מגיל חודשיים. יש שלוש גננות בפעוטון, על תשעה ילדים. בכל זאת לא מכסים את התינוקות בכלום, מחשש שיסתבכו בשמיכה וייחנקו. הם מבקשים מההורים להלביש לתינוק מכנסיים ארוכים עם רגליות, ולקיץ זה מספיק. אני תוהה מה עושים בחורף.

בגן יש להם אג'נדה של סוציאליזציה מוקדמת: לפי כל תורות ההתפתחות, ילדים מתחילים להתייחס זה לזה בערך בגיל שנתיים. בגן הם אומרים – אנחנו נשנה את זה: בכל מיטה שמים שני תינוקות, ששוכבים זה ליד זה. יתכן שהם קוראים "סוציאליזציה" לחסכון בכביסת המצעים. מה שמדהים הוא, שהתינוקות אכן מתייחסים זה לזה. כאשר עומר מגיע לפעוטון, ת'אצ'ר מקבל אותו במיטה בחיוך רחב ועומר מחייך חזרה, ואז הם מוציאים קולות ומתבוננים זה בזה, ורוב היום מחזיקים ידיים.

עכשיו אני רוצה לספר לכם על ת'אצ'ר. קודם כל איזה מין שם זה? מי בוחר לילד שלו שם שצריך להוציא עבורו את הלשון? רק גוי. שנית, ת'אצ'ר הוא התינוק הכי מכוער שיצא אי פעם מחלציה של אשה. זה לא בסדר לדבר סרה בתינוק שלא חטא, אני גם לא מדברת בו סרה, רק מציינת עובדה. ואולי הוא יהיה בן אדם טוב, ויסכימו לקבל אותו להופיע בקרקס. לתינוק יש ראש בגודל ובצבע של קישוא, על קצה ראשו המחודד יש ציצת שערות שחורה. עיניו כל כך קרובות זו לזו עד שהן נראות מרחוק כעין אחת. השכיבו את הנכד שלי עם קיקלופ.

לו אני הוריו של קיקי (חיבה לקיקלופ), הייתי דורשת להחליף לו מיטה. לשים אותו דוקא עם התינוק הכי יפה בפעוטון, שלא לומר בכל אריזונה?

מאחר שיש מספר לא זוגי של תינוקות במעון, שמו את התינוקת איצ'יקדנה לבד במיטה. היא צורחת ללא הפוגה, שום דבר לא מנחם אותה. לדעתי, צריך לעשות לה טיפול בהלם: להכניס לה למיטה את קיקי למספר דקות. הבכי יקפא לה בגרון.

פעם ביום מורידים את התינוקות על הריצפה. קודם כל מסדרים שלוש כריות גדולות בצורת משולש, וכל ילד מושכב על הבטן כשחלק גופו העליון על הכרית. כמובן שכל הקטנים מרימים בתמימותם את חלק גופם העליון וכך רואים את שני חבריהם. אני רוצה להגיד לכם, כי אם היו שמים לי את קיקי ואיצ'יקדנה במעגל האימה, לעולם לא הייתי מרימה את ראשי.

יש גם פעילות אמנותית בפעוטון. הקטנטנים, כאלה שכבר יושבים לבד או עם תמיכה, מופשטים לחיתול, ואז מושיבים כל תינוק במתקן כסא פלוס שולחן. על השולחן שמים גליון ניר לבן וגדול, ושופכים על הניר מספר צבעים נוזליים. התינוק מבין מיד כי יש לו הזדמנות להרוס את העולם, והוא אכן בוטש היטב באצבעותיו הקטנות בתוך כל הצבעים, ויוצר ציור נוף מודרני. הציור שמתייבש נשלח הביתה ועימו התמונה של האמן, מצולם בשעת מעשה.

בסוף כל יום התינוק מביא גליון ציונים. כלומר מתי אכל וכמה, מתי הוחלפו לו חיתולים וגם מה התוצרת שנמצאה בחיתול. וגם כמה ענין הוא הראה בסיפורים ומה מצב הרוח שלו. עומר מתואר כל יום כ"צ'ירפול".

דבר שמעורר חשדות כלשהם, כי בצד שלנו אין כלל גנים כאלה.

 

לדף הרשומה

הנכד שלי

ברכוני. גם לי יש נכד.

בגיל בו סבתות מרוקאיות סקסיות ויפות תואר, מובילות את קטון נכדיהן לטקס החינה, אני, שנראית כאילו דרסה אותי משאית, זוכה לנכד ראשון. ככה זה אצל אשכנזים. הכל עושים מאוחר, רק מתים מוקדם.

הנכד שלי, כיום בן חמישה חודשים, הושם בפעוטון יקר ברמה עילית, שם מדברים ומלמדים את התינוקות אנגלית כשפה ראשונה. גם לי עברה בראש המחשבה, שהילדים שלי סנובים, כפי שאולי אתם מניחים. יתכן שעליי להוסיף כאן, שהנכד שלי נמצא בפעוטון בטוסון, אריזונה.

הילדים הבדויים שלי, יונתן וכרמית אמרו לי, כי אם ארצה לכתוב על בנם, הרי הוא הנכד המדובר, עלי להמציא אף לו פסאודונים. כאילו מה? מישהו ירצה לגנוב את זהותו של התינוק? בינתיים אין לו שום רכוש, חוץ מצעצועים בכמות חסרת תקדים, ספרים ותקליטורים, שאת כולם הוא לועס בהתלהבות של אוטודידקט. וחוץ מזה, מה יש לי לכתוב על התינוק? הוא לא עושה כלום. למה לו שם בדוי? הוא בקושי מכיר את שמו האמיתי. אני חושבת שהוא נענה בעיקר לשם "סימבה", שזה שמו של חתול הבית.

אבל ככל שהזמן חולף, אני מתחילה לגלות ענין מה בתינוק. כלומר, אני צופה בתמונותיו ובוידיאו'ס שלו 24 שעות ביממה. כן, כן, יש לי אינסומניה כרונית. (למה תמיד לחשוב שאני מגזימה?).

בקיצור, אין מנוס מלהמציא שם לתינוק. אני רואה בעיני רוחי את כרמית ויונתן קוראים פה וכוססים צפורניים: "מה תמציא הזקנה"?

ובכן, חשבתי "כדרלעומר". שם טוב ערכי והיסטורי. אני אקרא לו "עומר" כשם חיבה, אם וכאשר אחבב אותו.

עומר נולד בטוסון, אריזונה, בבית חולים ליולדות, שמסכים לרשום נשים ללידה בתנאי שהן יניקו את התינוק. בנושא זה שוב עוברות נשות אמריקה שטיפת מוח קולוסלית בענין חשיבות ההנקה. אני רואה בזה קונספירציה גברית, כמתקפת -נגד לפמיניזם. אגב, אני לא נגד הנקה. אדרבא ,יניקו הפרות את העגלים, החתולות יניקו את החתלתולים, אך אני לא יכולתי אף לדמיין לי תינוקות תלויים על דדיי ומוצצים את לשדי. איכסה! איכסה! בבקשה לחסוך לי את הטפות המוסר ועלוני ההסבר. לדעתי, גם אם אשנה היום את דעתי, בניי יסרבו בתוקף לינוק. (לאף אחד לא נעים לשכב על הריצפה).

הזוג היולד מקבל סויטה – חדר אחד הוא חדר הלידה, החדר הנוסף הוא כמו חדר במלון -היולדת בעלה והתינוק ישנים שם, לא יותר מלילה אחד. היולדת מקבלת את השירות הטוב ביותר. שירות של בקורי רופאים, אחיות מטפלות, יועצות הנקה ואפילו צלמת שמגיעה ביום הלידה. לצלמת צריך לשלם, והרבה, אבל ההורים לא עומדים בפיתוי.

לפני האישפוז מבהירים להורים כי אין צורך להביא שום דבר עבור התינוק. בחדר המלון יש שידה מלאה בחיתולים, בגדים, כובעים, מוצצים משחות ועוד ועוד. באישפוז משתמשים בהם, ועם היציאה הביתה הם מקבלים את כל מה שיש בשידה. זה מספיק בערך לשבועיים.

למרות ביטוח רפואי נדיב שיש לילדים שלי, עבור לידה כזו משלמים מכיסם 5500$ .

לעומר עשו ברית מילה בבית! כן כן, כאשר בישראל למדו שניתוח עושים לפעוט בבית חולים, וחגיגת הברית נפרדת, לפחות בטוסון המגמה הפוכה. יונתן פנה לאורולוג מנתח, יהודי, ששמו הולך לפניו כמוהל ילדי היהודים. הרופא אמר שאנשים עושים את הברית בבי"ח ומתייחסים לזה כאקט רפואי גרידא. ולא היא. הוא הבטיח לעשות כל מה שעושים בחדר ניתוח, אבל בנוכחות המוזמנים – כדי שהגויים ידעו, וחשוב יותר שהיהודים יזכרו מה משמעות הברית.

אגב, האורולוג מסרב לקחת תשלום על עבודתו, אך מבקש מההורים לתרום 300$ למוסד יהודי כלשהו, שההורים עצמם יבחרו. הרופא הטוב הזה לא היה יכול לצמוח פה "בארץ חמדת אבות"...

ליולדת בארה"ב אין שום זכויות סוציאליות!

אני משוחחת כמה פעמים בשבוע עם עומר, בסקייפ. הוא מדבר הרבה ומנסה לגעת לי בפנים. אני מוכנה להסתכל בו שעתיים גם כשהוא ישן. הילד מקבל חינוך ישראלי: משמיעים לו שירים מ"100 שירים ראשונים שלי". עומר לא מגלה עניין רב ב"ליצן קטן נחמד", הוא ממשיך ללעוס את הנשכנים שלו ויורק. אז מתחילה כרמית לשיר לו "איצי ביצי ספיידר". ויי מה קורה פה?! בתינוק חל שינוי משמעותי: בתחילה הוא קופא ולא מזיז ריס. ואז הוא מתחיל להשתולל מרוב שמחה, מקפיץ ידיים ורגליים, מחייך, צוחק, מגרגר וצווח: א א א גו גו פרר

ב ב ב! הגויים בפעוטון עושים עבודה טובה בלהעביר את התינוק על דתו.

התינוק הזה הוא שלי, אבל הוא לא ישראלי. אני מתנחמת בעובדה, שלפי כישוריו (הוא נולד בארה"ב) הוא יוכל להיות נשיא ארה"ב. זוכרים איך טרחו ומצאו את סבתו של אובמה בקניה? אז יש סיכוי שבעוד שלושים שנה יחפשו אותי בישראל מאותה סיבה, ואני אהפוך לסלב. אגב, אולי אתם יודעים אם צריך להיות בחיים כדי להפוך לסלב?

אם אתם רוצים לשמוע מעט על עומר – אני אספר, אך ללא התלהמות סבתאית. אתם מכירים אותי לא מהיום: אני לא היסטרית, לא מגזימה ותמיד תמיד אובייקטיבית. אז כן, הוא הנכד שלי, אבל הוא תינוק ככל התינוקות.

הוא פשוט הרבה יותר יפה מתינוקות אחרים, מקדים להתפתח מוטורית מבני גילו, הוא סימפטי וידידותי, יש לו מבט חד ונוקב של אינטלגנציה גבוהה. ואיזה חוש הומור! אין ספק שיהיה לו שיער בלונדיני עם גוונים מהשמש. נכון שכרגע הוא קרח לגמרי, כמו קוג'אק, אך זה יעבור לו: גם אביו יונתן נולד קרח ואחר כך צימח בלורית לתפארת, וכיום הוא שוב קרח כמו עומר וכמו הרבה גברים אופנתיים בעולם. רגע, נדמה לי כי בלהט הכתיבה שחררתי יותר מדיי אינפורמציה?

יונתן מלמד את עומר להגיד "אבא". הוא גם מצלם את השיעור, שהרי יום אחד התינוק יפצח את פיו ויגיד "אבא", וצריך תיעוד של הרגע.

אני מצידי חושבת שהנכד שלי יקרא ליונתן "דדה".

ובינתיים, אנכי – "ננה", לומדת באינטרנט לשיר "איצי ביצי ספיידר."

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת