00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הפחד מהסוף

אז אני בת 35 ולמדתי לא מעט בחיים

קלים הם לא היו לא אז בילדותי ולא היום בבגרותי

אז זו הייתה האלימות , המגורים ברחוב  ועוד שבא בעקבות

והיום זו הבדידות הנוראה למרות הביחד 

נדמה כי אז בלבד שלי עם כל הקושי והכאב לא חוויתי את הבדידות כפי שאני חווה אותה היום

ואולי זה בכלל עניין של סטנדרטים 

אולי זה הצפייה שלי לקבל כמו שאני נותנת ומעניק את עצמי בטוטאליות מוחלטת 

כי כזו אני או שאני כולי שם או שלא

 

אני יושבת ובוהה בעצים המתנועיים לצלילה של הרוח

על הטיפות שהותיר הגשם האחרון שירד לו

על בנותיי שלא הלכו לגן כי הן חולות

צופה בהן משחקות למולי הן מעלות חיוך על פניי ואינן מודעות לסערה שבתוכי

חושבת על האיש איתו אני חייה זה שנקרא בעלי

הוא בעבודתתו ואין בי געגוע

תוהה עם עצמי מה זה אומר, אם זו רק תקופה או שמא יעבור

אם תמו נישואינו  כי יש רגעים בהם אני אוהבת בהם אני חושבת אך הם מעטים

 

אני חושבת על אימי החולה במחלה שאין לה מרפא

על הזמן הקצוב שנותר לה אך עם זאת יום הדין אינו ידוע

פצצה מתקתקת הכריז הרופא

 

הנה החל שוב הגשם שוטף את הרחוב

וליבי נותר מלוכלך ופצוע ואין מי שינקה

שעת צהריים הילדות הולכות לישון

ואני חושבת אך פוחדת מהסוף

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

חלום שנשבר

פעם לפני שנשברתי עוד חלמתי

חלמתי על ימים של זקנה יחד

חלמתי על שנינו יושבים על ספסל חבוקים

כאילו לא חלפו השנים והזמן שהותיר סימניו נעלם

 

כבר חודש ששולחים לי הודעה לאסוף את הטבעת

זו שקנית לי במקום

פיצוי על הכאב שגרמת ואולי כהבטחה מחודשת

והיא איננה מחליפה את הכאב המפלח את ליבי 

היא אינה מסמלת לי דבר 

 היא לא חלק מהיום שהיה המאושר בחיי

היא ריקה מכל רגש והיא שם מחכה שאבוא

ואני..

אני אינני רוצה לבוא

 

כבר שבועיים שאני איתך אבל רחוקה

המילים נאמרות ומאחוריהן אין כוונה

מסתכלת על פניך והן זרות לי במיוחד

ליבי אינו יודע אם אוהב או שהפסיק

ואתה שמרגיש בי לא מפסיק לשאול 

וליבי בדממה  מתחנן לשתיקתך

נרדמת בחדר השני ואתה תוהה מדוע

ממציאה תרוץ שהילדה בוכה
 

אני רוצה לאהוב כמו פעם ולא יודעת איך 

לא יודעת איך יגלידו פצעיו של הלב

כבר שנה חלפה לה ואני עוד שם

ביום הארור ששאלתי אם בגדת וענית לי כן

 

עוצמת עיניים והדמעות זולגות

איני רוצה בהן והן כבדות

חושבת על חיים בלעדייך

האם כך יהיה טוב יותר

ואיני יודעת למצוא התשובה

הרגשתי אינה משקפת מציאות

והסערה מסחררת את כולי בכאב גדול

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מוכר האשליות

כבר 3 שנים שהיא תקועה במקום

תוהה עם עצמה באיזו דרך עליה לפנות

הוא מבטיח הבטחות חסרות בסיס עם מילים ריקות מתוכן

מוכר האשליות היא קראה לו בליבה

מסביבה כולם אמרו אך נדמה כי אוזניה סירבו לשמוע

יום הולדתה היום  היא חוגגת 30

חוגגת לבדה בין 4 קירות ומוכר אשליות

היא מעולם לא חגגה את יום ההולדת שלה 

מסביבה גם לא ממש זכרו 

רק אמה ואח שלה שמעבר לים זכרו לאמר מילים חמות 

אפילו שיש לה גם אבא ואחים נוספים שלא אמרו דבר

היא ישבה לבד בחדר וקיבלה החלטה 

היום היא תחגוג לעצמה,

אחרי שבועיים של מחשבות היום תקבל החלטה 

והערב הגיע קצת לפני שהוא חוזר מהעבודה

היא לקחה שקית גדולה הכניסה את כל שיש לה לתוכה 

ובעיניים דומעות אמרה שלום לאהובה

מוכר האשליות קוראים לו 

זה שקנה אז את ליבה....

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

המילים שלא הצלחתי לאמר

אנחנו כבר שנה אחרי המשבר 
זה שריסק אותי בשנייה
זה שהקרקע היציבה שבנית לי אחרי שנים שהלכתי בשבילים רעועים התנפצה
זה שהלב שהנחתי בקופסאת מבטחים אצלך כבר לא ישוב להיות שלם עוד

והמילים..
הן רוצות להאמר אך אין להם מקום בחיי
נדמה כאילו ברגע שהן יוצאות הן משתקות אותי
מפלחות את האוויר שאני נושמת עד כדי שאינני מצליחה לנשום

החיים בבית מתנהלים כאילו לא קרה דבר
אתה כותב לי מילים שאני חסרה לך 
שאתה מרגיש שכבר אין לך אותי
שואל אם אני אוהבת 
אומר שאני רחוקה
והאמת היא שנותרה בי אהבה

היא מלווה בכעס 
בחרדות בכאב בבכי
בשאלות שגם אם תנסה לא באמת יהיו לך תשובות

מתישהו הכאב הזה יעלם?
הדמעות יפסיקו לזרום?
ולסלוח? 
האם אצליח לסלוח ולהמשיך יחד?

האם אחזור להתרגש מהמילים שלך?
האם אוכל להאמין למחוות האהבה שלך?
האם ארצה שוב את מגע ידיך?


 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הילדה שבתוכי אלא אם צויין אחרת