00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"פיל" נמצאו 4 פוסטים

פוסט של ערב חג

השנה אני קצת פחות מרגישה את ריח החג באויר ביחס לשנים קודמות. לא יודעת למה.  נדמה לי שהשנה יש הרבה פחות חגיגות והרמות כוסית, הרבה פחות שולחנות מאולתרים באמצע הרחוב עם שלל הצעות לחג (זוכרים את הימים שהיו דוכנים לממכר "שנות טובות"?) והרבה פחות חלונות ראווה עם בגדים לבנים. אפילו סיכומי שנה ברדיו בקושי היו. רציתי לכתוב שיש גם הרבה פחות אימיילים של שנה טובה אבל אז הצצתי בפייסבוק וראיתי שהכל פשוט עבר לשם  ואולי, הירידה הזו ברוח החגיגית היא בכלל רק אצלי ובאשמתי. באשמת ההחלטה המוזרה שקיבלתי השנה. הקו הדק הזה בין שנה שמסתיימת לחדשה שמחליפה אותה, מלווה בדרך כלל בהרבה סיכומי ביניים. מביטים אחורנית על מה שהשגנו ועל מה שלא ומגבשים לעצמנו רשימת הבטחות לשנה החדשה: "השנה אבלה יותר זמן עם המשפחה",  "השנה אפטר מעודפי המשקל", "השנה אתמיד בפעילות גופנית", "השנה אפסיק לעשן"', "השנה אהיה מאורגנת יותר ואשמור על סדר" ועוד ועוד. המנהג הזה כל כך נפוץ ואנושי שאפילו יש ערך כזה בויקיפדיה: New Year's Resolutions   וגם מחקרים לגבי ההבטחות הנפוצות ביותר בקרב אנשים (מסתבר שאין הרבה מקוריות בתחום הזה  ) הנה אחד מקרי שמצאתי בחיפוש בגוגל . יש גם מחקרים (עגומים משהו) על אחוזי העמידה בהבטחות החגיגיות הללו אבל לא נצטט אותם כאן כדי לא לקלקל את השמחה. גם אני חטאתי במנהג הזה רוב השנים (היו אפילו שנים שהגדלתי לעשות והעלתי את ההחלטות הללו על הכתב כדי שיהיו מחייבות יותר) אבל אם להודות על האמת, בשנים האחרונות די התייצבתי עם כל ה"דברים" הגדולים. אני אוכלת בסדר (בתחום הזה עשיתי מהפכה לא קטנה בבית בשלוש השנים האחרונות), מתמידה לא רע בפעילות גופנית (גם אם מתונה ולא מאמצת מידי), מעולם לא עישנתי ואני מבלה הרבה זמן עם היקרים לי. את ארבעת הקילו העודפים שאני לא מצליחה להוריד כבר שבע שנים (מאז הלידה האחרונה) כנראה שלא אצליח להוריד גם השנה. היעד, כנראה, צריך להיות ללמוד לחיות איתם בשלום.  אז במקום הבטחות  והתחייבויות מרחיקות לכת לשנה הקרובה, החלטתי השנה לפתוח  במבצע "ניקוי שולחן". התוכנית היתה לאסוף את כל אותם דברים קטנים (ובחלקם מאוד מעצבנים), שיש לי נטייה נוראית לדחות, ולסיים איתם לפני שמתחילה השנה החדשה. לא מדובר בנושאים "משני חיים" ואפילו לא בדברים
לדף הרשומה

ורוד

בקומונה "צומת צבעים" ארגנה רוני החלפה ורודה. שניה אחרי שנרשמתי התחלתי לשלוף בדים ורדרדים מתקתקים מהארון ולהתלבט מה אני עומדת ליצור מהם. אלא שאז קיבלתי את שמה של זוגתי להחלפה, זו שעבורה אני צריכה להכין את הפריט הורוד. זכיתי בלא אחרת מאשר חברתי האהובה והמוכשרת יעל, העונה גם לשם יעל קיפודים   לאשה רבת הגוונים וברוכת הכשרונות הזו יש סגנון ייחודי ומלא אופי אבל מספיקה הצצה קלה לסלון שלה, שמלא בהמון עבודות יד ופריטים שנאספו בקפידה, כדי להבין שיותר מידי ורוד לא יכול להיות בהחלפה הזו.  כך נולדה לה ההחלפה ה"ורודה במידה" שהכנתי לקיפודה. בכל מרכיבי ההחלפה יש ורוד אבל במינון עדין, לא משתלט.  ברקמה יש לא מעט  גוונים של ורוד  אבל גם קצת כתום בשביל האיזון    הורד הרקום הוא בדיוק אותו ורד כמו בכרית הכווצים הקודמת שהכנתי . הפעם לא הלכתי על צורת פוף אלא על כרית עגולה וקטנה יותר מהסיבה הפשוטה שיעל כבר תפרה לעצמה שלל כריות גדולות לספות וחיפשתי משהו שישתלב איתן. זו התוצאה:   אותה יעל חגגה יום הולדת בקיץ האחרון. לקראת יום ההולדת ידעתי בדיוק מה אני מכינה לה: מפת טלאים לשולחן הסלון. ממש באותם ימים, יעל קנתה ספות חדשות ותפרה לעצמה כריות. החלטתי שגם למפה מגיע להתחדש. הפעלתי את קשרי עם בלשית מדופלמת שהזדמנה לביתה של יעל ומדדה עבורי בחשאי את שולחן הסלון (תודה דפי ),  בחרתי דוגמא והכנתי בדים רק שאז נקלעתי לתקופה שבה לא היה לי כלל זמן ליצירה והמתנה התעכבה והבשילה רק ממש לאחרונה. לפני מסירת המפה, בדיוק כשרציתי לצלם אותה, היה כאן מזג אויר גשום וחורפי שזה נפלא לנשמה אבל קצת פחות לצילומים. כל הניסיונות שלי לצלם את המפה הניבו תמונות אפרוריות ומבאסות עד שהחלטתי להפוך את החסרון ליתרון ולנסות לעצב תמונה חורפית וחמימה, כזו שהתאורה הדלה תיטיב עימה:   שילוב הבדים נבחר בקפידה כדי להתאים לצבעי הסלון של יעל. זה שילוב שלא אופייני לי בדרך כלל אבל שהיה לי כיף גדול ללקט. דוגמת הטלאים נקראת Disappearing 9 patch. העקרון בבסיס השיטה הוא שמקבלים דוגמא עם חלקים בגדלים שונים למרות שבמקור גוזרים ריבועים בגודל אחיד. אפשר אפילו לפשט עוד יותר ולהשתמש בחבילות ריבועי בד גזורים מן המוכן (charm pack). מחברים את
לדף הרשומה

הכנות לחג וכמה חובות מהחופש הגדול

לפני הכל, תודה גדולה לכל הבנות שהגיעו בשישי שעבר לגראג' סייל שערכנו.  ההענות היתה נפלאה . החל מעשרה לעשר זרמו המון בנות והחפצים נמכרו כמעט במלואם ודי מהר. היה כל כך אינטנסיבי, שלמרות שהגעתי עם מצלמה לא הספקתי לשלוף אותה ולתעד.  היה לי כיף  לפגוש שוב פרצופים מוכרים ותענוג גדול להכיר בנות חדשות שבדרך כלל קוראות סמויות כאן. תודה לכל מי שניגשה ופירגנה על הבלוג. תודה על המילים החמות והמעודדות להמשיך. כמי שחדשה יחסית בנוף הבלוגיה, אני עדיין מתרגשת ומופתעת כל פעם מחדש לגלות שיש כל כך הרבה בנות שעוקבות ומתעניינות במה שיש לי לכתוב ולהראות. תודה    התוכנית המקורית שלי היתה להעלות למכירה בבלוג את מה שישאר מהסייל אבל האמת שלא נותרה כמות שמצדיקה מבצע צילום והעלאה. אני אמשיך עם ארגון חדר היצירה וכשאסיים אעלה במכה, כאן בבלוג, את מה שנותר יחד עם הדברים החדשים שאני ממשיכה לשחרר גם אחרי המכירה הגדולה. מקווה שזה יקרה ממש בקרוב. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - לא יודעת מה אתכן אבל אצלי הסתיו והחגים כבר באויר.   בערבים כבר הרבה יותר נעים ואפשר להנות מבריזה קלה בגינה . גם הבקרים כבר הרבה פחות מעיקים ולחים ואפשר להסתובב בחוץ בלי להרגיש בסאונה. תמיד אהבתי את החגים: את החופש, המשפחתיות,  הארוחות הטעימות והחגיגיות (אין כמו לראות משפחות שלמות לבושות לבן) . לעניין הניקיונות לקראת החג, לעומת זאת, אף פעם לא התחברתי. סופר נני, באחת התוכניות, ניסחה זאת ממש לטעמי: בית צריך להיות נקי  מספיק  כדי שלא יהיו בו מפגעים בריאותיים אבל יש גבול לכמה בית שגרים וחיים בו יכול להיות מסודר. אין מה לעשות, מטבח שמבשלים ואוכלים בו הרבה לעולם לא יראה כמו לקוח מג'ורנל. בסלון שרובצים ומארחים בו  הכריות אף פעם לא יהיו מסודרות בשורה כמו חיילים, כמעט תמיד תהיה איזו גיגית עם כביסה לקיפול, איזה ספר או שניים, אולי גם קופסאת משחק שדיירי הבית שכחו  על הספה או איזה פרוייקט סריגה/תפירה שהאמא השאירה     שלא לדבר (חלילה) על איזה זוג נעליים שנחלץ בחופזה על הרצפה.  מזה זמן שספות הסלון שלנו משוועות להחלפה אבל אני נמנעת מכך בדיוק כדי שימשיך להיות כיף
לדף הרשומה

פוסט שכולו תכלת צהוב

את  סמדר הכרתי ממש לאחרונה. למרות שההיכרות ביננו חדשה יחסית, אי אפשר שלא להתאהב בבחורה מלאת היוזמה והכשרון הזו שנוגעת בכל כך הרבה תחומים ומצליחה תמיד להוציא עבודות יפיפיות ומוקפדות תחת ידיה. בסוף השבוע שעבר   סמדר חגגה יום הולדת. כמיטב המסורת, כל משתתפת הכינה ריבוע שישולב למזכרת חברית משותפת. סמדר בחרה בכרית ולכן כל אחת הכינה ריבוע בד בגודל וצבעים שנקבעו מראש כדי לשמור על איזושהי אחידות במוצר המוגמר. הצבעים הנבחרים (אתם כבר ודאי מנחשים) היו תכלת - צהוב (טוב, נו, וגם לבן). התחשק לי משהו חמוד, מהסוג שעושה מצב רוח טוב. מכיוון שכלת השמחה היא סקראפרית מחוננת, רציתי שלריבוע יהיה ניחוח סקראפי ובחרתי באפליקציה של כבשה: חלקי הכבשה מחוברים לבד הרקע עם פליזולין דו צדדי ומעל תפירה חופשית בחום. (עברתי על הקוים מספר פעמים בשביל המראה המשורבט). את הכיתוב החתמתי על הבד ואז מילאתי את האותיות בתפירה חופשית במכונה. גם למתנה בחרתי להשאר באותו שילוב צבעים, השילוב המועדף על סמדר בימים אלה, והכנתי לה נרתיק לכלי איפור (או כל דבר אחר שתבחר לשים בו):  ואליו צרפתי נרתיקון תואם לטישו: את נרתיקון הטישו תפרתי לפי ההדרכה הזו . אני מאוד אוהבת את המראה המרובע שלו ואת הגימור הנקי בשפה. וכך הם נראים יחד:   עוד סיבה ממש משמחת שגרמה לי לשבת ליצור בסוף השבוע היתה עבור הגר , או נכון יותר דן ונועם : שתי היצירות הכי יפות שלה . ידעתי שאני רוצה להכין לה פיל. השתמשתי בגזרה מאותו ספר שהזכרתי בפוסט הזה . הגדלתי מעט את המידות ובמקום לעבוד עם לבד, עבדתי עם בדי כותנה (ושיניתי, כמובן, את דרך חיבור החלקים בהתאם).  הפיל הזה מזכיר לי את בנצי . למי שאין ילדים בגיל המתאים ותוהה על מה אני מדברת, בנצי הוא פיל שמאס בצבעו האפור והפך לצבעוני ובולט במיוחד בעדרו. לבנצי הוספתי סלסלה גדולה בצבעים תואמים שיכולה לשמש לשידת ההחתלה, לצעצועים או כל דבר אחר שבוחרים:   האמת שהתלבטתי מה לצרף לבנצי. בתחילה חשבתי להכין פיל נוסף/משלים כדי שיהיה סט לשני האחים אבל במחשבה שניה ראיתי לנגד עיני הר צעצועים משותף בעוד כמה חודשים/שנים שהשניים משחקים בו ביחד ונראה לי מיותר שני פילים. בחרתי ללכת על תוספת פרקטית שתמיד יש
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שרון רותם אלא אם צויין אחרת