00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מחברת" נמצאו 5 פוסטים

פוסט של ערב חג

השנה אני קצת פחות מרגישה את ריח החג באויר ביחס לשנים קודמות. לא יודעת למה.  נדמה לי שהשנה יש הרבה פחות חגיגות והרמות כוסית, הרבה פחות שולחנות מאולתרים באמצע הרחוב עם שלל הצעות לחג (זוכרים את הימים שהיו דוכנים לממכר "שנות טובות"?) והרבה פחות חלונות ראווה עם בגדים לבנים. אפילו סיכומי שנה ברדיו בקושי היו. רציתי לכתוב שיש גם הרבה פחות אימיילים של שנה טובה אבל אז הצצתי בפייסבוק וראיתי שהכל פשוט עבר לשם  ואולי, הירידה הזו ברוח החגיגית היא בכלל רק אצלי ובאשמתי. באשמת ההחלטה המוזרה שקיבלתי השנה. הקו הדק הזה בין שנה שמסתיימת לחדשה שמחליפה אותה, מלווה בדרך כלל בהרבה סיכומי ביניים. מביטים אחורנית על מה שהשגנו ועל מה שלא ומגבשים לעצמנו רשימת הבטחות לשנה החדשה: "השנה אבלה יותר זמן עם המשפחה",  "השנה אפטר מעודפי המשקל", "השנה אתמיד בפעילות גופנית", "השנה אפסיק לעשן"', "השנה אהיה מאורגנת יותר ואשמור על סדר" ועוד ועוד. המנהג הזה כל כך נפוץ ואנושי שאפילו יש ערך כזה בויקיפדיה: New Year's Resolutions   וגם מחקרים לגבי ההבטחות הנפוצות ביותר בקרב אנשים (מסתבר שאין הרבה מקוריות בתחום הזה  ) הנה אחד מקרי שמצאתי בחיפוש בגוגל . יש גם מחקרים (עגומים משהו) על אחוזי העמידה בהבטחות החגיגיות הללו אבל לא נצטט אותם כאן כדי לא לקלקל את השמחה. גם אני חטאתי במנהג הזה רוב השנים (היו אפילו שנים שהגדלתי לעשות והעלתי את ההחלטות הללו על הכתב כדי שיהיו מחייבות יותר) אבל אם להודות על האמת, בשנים האחרונות די התייצבתי עם כל ה"דברים" הגדולים. אני אוכלת בסדר (בתחום הזה עשיתי מהפכה לא קטנה בבית בשלוש השנים האחרונות), מתמידה לא רע בפעילות גופנית (גם אם מתונה ולא מאמצת מידי), מעולם לא עישנתי ואני מבלה הרבה זמן עם היקרים לי. את ארבעת הקילו העודפים שאני לא מצליחה להוריד כבר שבע שנים (מאז הלידה האחרונה) כנראה שלא אצליח להוריד גם השנה. היעד, כנראה, צריך להיות ללמוד לחיות איתם בשלום.  אז במקום הבטחות  והתחייבויות מרחיקות לכת לשנה הקרובה, החלטתי השנה לפתוח  במבצע "ניקוי שולחן". התוכנית היתה לאסוף את כל אותם דברים קטנים (ובחלקם מאוד מעצבנים), שיש לי נטייה נוראית לדחות, ולסיים איתם לפני שמתחילה השנה החדשה. לא מדובר בנושאים "משני חיים" ואפילו לא בדברים
לדף הרשומה

דברים קטנים, דברים פשוטים

אני מתה על תקופת החגים, תקופה שכל כולה חופש, טיולים, בילויים עם המשפחה, אוכל טוב (הרבה אוכל טוב ), בילויים עם חברים והרבה כיף. זמן ליצירה אין כל כך, אבל לגמרי בלי הרי אי אפשר ולכן אני "מגניבה" פה ושם פרוייקטים קטנים ופשוטים. כאלה שממלאים את המצברים והצ'קרות בלי לגזול יותר מידי זמן. קחו, למשל, שלושה קנווסים קטנים (15ס"מ על 15 ס"מ),  שלוש פיסות בד, אקדח סיכות אחד ובחורה נמרצת :     וקיבלתם פינה משודרגת בחדר העבודה שלי.   מדובר בפיסת קיר צרה ממש בכניסה, בין משקוף הדלת לכוננית. השלב הכי מסובך בתהליך היה בחירת הבדים. הבחירה לקחה למעלה משעה אבל מרגע שאלה נבחרו, הקנווסים היו מוכנים תוך פחות מחמש דקות . איזה כיף של תוצאה בהשקעה מינימלית, נכון? קטן, פשוט ועושה טוב על הלב כל פעם שנכנסים לחדר.   עוד משהו קטן שהכנתי לאחרונה הוא מעמד לסירים חמים עבוד אחותי, שארחה את ארוחת ערב ראש השנה. לקחתי בסיס מעץ, צבעתי, מרחתי שעווה, צבעתי שוב, שייפתי, הדבקתי נייר משגע של אוקטובר אפטרנון (אחרי שיישנתי אותו קצת עם דיו) ולבסוף ציפיתי עם לכה קריסטלית. את החשק להכין את המעמד קיבלתי מההדרכה הזו . זו הפעם הראשונה שאני עובדת עם לכה קריסטלית. במהלך הבישולים לקראת החג עשיתי במעמד שימוש כדי לוודא שהציפוי אכן עמיד בחום גבוה ובמים. את המבחן הזה עבר המעמד בהצלחה מרובה. עכשיו רק נותר לראות איך יחזיק לאורך זמן.   את הקטנים הללו הכנתי שניה לפני ש"פרצו" החגים בערב יצירה כייפי עם חברות: אני אוהבת תגיות. יש משהו מדויק מאוד בגודל שלהן גם מבחינה אסטתית וגם מבחינה פונקציונלית. (אופס! עכשיו אני רואה שהנחתי את דפי התוים ברקע הפוך   אל תגלו לבעלי, זו יכולה להיות עילה לגירושין ).   אחד קטן אבל קצת פחות פשוט הכנתי לאמא הכי נפלאה בעולם, האמא שלי . במהלך ראש השנה, ראתה אותי אמי רוקמת את הורד לכרית מהפוסט הקודם . היא אהבה מאוד את הדוגמא וושילוב הצבעים וכשאמא אוהבת, מתיישבים מייד להכין עוד אחת. הפעם רקמתי את הורד בצלבים צפופים יותר ואת התוצאה שילבתי בעטיפת פנקס (גודל A6) שנוח לשאת יום יום בתיק. אופן תפירת העטיפה הוא בדיוק כמו  ב הדרכה שהעלתי כאן בבלוג  בעבר רק בשינוי מידות.   וקצת פרטים
לדף הרשומה

עטיפת בד למחברת - הדרכה

כמובטח, אני מעלה הדרכה לתפירת עטיפת בד למחברת. מדובר בפרוייקט פשוט שמתאים גם למתחילות ועכשיו, עם סוף שנת הלימודים בפתח, זו יכולה להיות מתנה חביבה לצוות המורים (טוב, נו, מורות .... ). יש אינספור דרכים והדרכות  ברשת לעטיפות בד למחברות/קלסרים/ספרים.  אני מביאה כאן את שיטת העבודה שלי, עם הטריקים והשטיקים שאספתי במהלך השנים. מקווה שתהיה לכם שימושית. העטיפה שנכין תתאים למחברת בגודל A5 עם 150 עמודים, תהיה נשלפת (כך שניתן להסירה לכביסה או להעבירה למחברת אחרת), תכיל כיסים לפתקים ולעטים/טושים, תכיל סימניה, ויהיה לה גומי שיהדק אותה בעת שהיא סגורה. בסוף ההדרכה תמצאו רשימת הערות שיאפשרו התאמות ושינויים להדרכה כדי שתתאים גם לצרכים אחרים. שנתחיל? רשימת החומרים: מלבן בד בגודל 26 ס"מ על 34 ס"מ (כ-10 על 13 אינץ') לחלק החיצוני של העטיפה (בתמונה ג'ינס) מלבן בד בגודל 26 ס"מ על 34 ס"מ  (כ-10 על 13 אינץ') לחלק הפנימי של העטיפה (בתמונה גם ג'ינס) מלבן לבד (felt) בגודל 27 ס"מ על 35 ס"מ (אני אוהבת לגזור את הלבד קצת יותר גדול, זה מקל על שלב חיבור כל השכבות ועודפים תמיד אפשר לגזור בסוף) שני מלבנים של 26 ס"מ על 20 ס"מ (8 על 10 אינץ') לכנפיים שבהן נכנסת הכריכה (אופציונלי) מלבן בד בגודל 40 ס"מ על 26 ס"מ (15.5 אינץ' על 10.5 אינץ') לכיסים החיצוניים. מתאים לארבעה  כיסים לכלי כתיבה. (אופציונלי)  סרט לקישוט שפת הכיסים החיצוניים  באורך של 40 ס"מ (אופציונלי) סרט באורך של כ-35 ס"מ לסימניה (אופציונלי) סרט גומי באורך של כ 27 ס"מ להידוק המחברת כשהיא סגורה. אפשר בהחלט להשתמש בגומי הלבן, הרגיל, אבל אני אוהבת להשתמש בסרטי גומי דקורטיבים שניתן להשיג בכל חנות סידקית. למשל אלה: בניית החלק הפנימי של העטיפה מקפלים לחצי את שני המלבנים שמיועדים לכנפיים (אם למישהי יש שם מוצלח יותר, אשמח לשמוע) במקביל לצלע הארוכה (26ס"מ) כך שצידם היפה יראה מבחוץ. מגהצים לקיבוע ומעבירים תפר לאורך הקפל, כחצי ס"מ מהשפה. זה מה שמתקבל. סימנתי בשחור את מיקום התפר (היה קשה למצא צבע שלא מופיע בבד המקורי ) : לוקחים את המלבן הגדול שמיועד לחלקה הפנימי של הכריכה ומניחים אותו כשצידו היפה פונה כלפי מעלה. מעליו
לדף הרשומה

מגשימים משאלות - חלק ב`

כמו שסיפרתי בפוסט הזה , בהחלפת המשאלות האחרונה השתתפתי פעמיים. המשאלה השניה שזכיתי להגשים היתה של חברתי היקרה והמוכשרת, יעל יניב . זו הפעם השלישית ברציפות שאני מגרילה את יעל יניב כבת זוג להחלפת משאלות. בפעמיים הקודמות הכנתי לה פנקס עטוף ותמונה רקומה.       הפעם, משאלתה של יעל היתה מחזיק מפתחות מפימו.  בניגוד לחלק א' של ההחלפה, התחבטתי והתלבטתי לא מעט עד שהחלטתי מה לעשות. החלטתי ללכת, על מה שכבר הפך להיות כל כך מזוהה עם יעל: קאפקייק. (ואם במקרה יש עדיין מישהו שלא ראה את הקאפקייקס המדהימים שהבחורה מכינה, שירוץ לראות כאן ). הלכתי על משהו עדין, בגווני תכלת-וורוד שיעל כל כך אוהבת:   את הקאפקייק יצרתי עם תבנית סיליקון שסוף סוף יצא לי להשתמש בה אחרי ששכבה אצלי המון זמן. (הזמנתי מהחנות הזו ) רצה הגורל, וכמה ימים לפני מסירת ההחלפה פגשתי את יעל (שכמובן לא ידעה שאני אמונה על הכנת המשאלה שלה) והיא סיפרה לי שאחרי שראתה את רשימת הבקשות של כל הבנות הצטערה שלא ביקשה מחברת עטופה. לא יכולתי להתעלם מפיסת האינפורמציה הזו והכנתי לה גם מחברת עטופה: אני קיבלתי מיעל מגש קרמיקה יפיפה שאתם יכולים לראות כאן . כיף גדול לעשות החלפות עם הבחורה המוכשרת הזו. שמתי לב שאני עוטפת מחברות, יומנים ופנקסים די הרבה.  זו מתנה שסביבתי הקרובה, מסתבר, אוהבת לקבל.  גם השבוע אני עוטפת והחלטתי לצלם את השלבים ולהעלות בפוסט הבא הדרכה  מצולמת לדרך שבה אני תופרת עטיפות.   המשך שבוע רגוע, נעים ומלא יצירתיות לכולם.
לדף הרשומה

מגשימים משאלות - חלק א`

בסוף אפריל השתתפתי בהחלפת משאלות במסגרת מפגש הקומונה "צומת צבעים". זה עובד כך: כל משתתפת שולחת שלוש משאלות  למארגנת ההחלפה, המארגנת מפרסמת את רשימת המשאלות בלי להסגיר מי ביקשה מה, כל משתתפת שולחת למארגנת את רשימת המשאלות שביכולתה להגשים והמארגנת מזווגת זווגים. כך יוצא, שבכל החלפה מישהי מגשימה משאלה ובתמורה מוגשמת אחת המשאלות שלה. נשמע מסובך? .... קצת, אבל מניסיון של כמה וכמה החלפות שכאלה אני יכולה להעיד שמדובר תמיד בהצלחה גדולה. יש משהו מאוד מדויק בהחלפת משאלות. ראשית , כל אחת מבקשת (ומקבלת) בדיוק מה שהיא רוצה/צריכה.  שנית, משהו בפורמט הזה מוציא הרבה כוונה והשקעה מצד המגשימה.  תודו שיש הבדל גדול בין שליחת  "סתם" החלפה לבין הגשמת משאלה. התואר השני פשוט מחייב יותר. את ארגון ההחלפה לקחה על עצמה הפעם יפעת  שהגדילה  לעשות והציעה לבנות להשתתף יותר מפעם אחת כך שהן תגשמנה יותר ממשאלה אחת ובהתאמה תוגשמנה יותר ממשאלה אחת שלהן. אני השתתפתי פעמיים מה שאומר שהגשמתי שתי משאלות וזכיתי ששתיים משלוש המשאלות שלי תוגשמנה. המשאלה הראשונה שזכיתי להגשים הייתה מרגשת במיוחד: עטיפת בד למחברת הרעיונות הגדולה של לא אחרת מאשר מארגנת ההחלפה, יפעת  . בעיני מחברת רעיונות = אוצר = מצבור של יצירתיות שמכיל חלקי אישיות של הבעלים.  לעטוף כזו מחברת זה ג'וב מחייב. באופן מפתיע ולא אופייני, בהחלפה הזו ידעתי מה אני עומדת לעשות בשניה שקיבלתי את הבקשה. (זה לא אומר שנמנעתי מלהגיע עם הביצוע לדקה ה 90 אבל לפחות ידעתי מה אני עומדת לבצע  ). כיאה לבחורה יצירתית וצבעונית כמו יפעת, בחרתי ללכת על עטיפת טלאים ססגונית במיוחד, משהו שחורג מעט ממידת הצבעוניות שאני מרשה לעצמי בשגרה ובקיצור: הפעם התפרעתי! וזה מה שיצא: מקדימה   התוכנית המקורית שלי היתה להוסיף מקדימה גם כיס חיצוני לעט/עפרון, פתק עם כיתוב "המחברת של יפעת" וגומי שיהדק את המחברת כשהיא סגורה. אחרי שסיימתי להטליא את החזית, החלטתי שהיא עמוסה בדיוק במידה ושכבר אי אפשר להוסיף את שלושת האלמנטים הללו ולכן פניתי לפתרונות חלופיים: את כיס העפרון  העברתי פנימה ועשיתי אותו נסתר כדי שלא יעמיס על החזית. דרך העבודה היא בדיוק כמו תפירת כיס פנימי בארנק או תיק רק בלי הרוכסן ( כאן יש הדרכה
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שרון רותם אלא אם צויין אחרת