00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"בובה" נמצאו 6 פוסטים

על ליצנים ודמויות אחרות - הדרכה קלילה ליצירה עם ילדים

אצלנו מתחפשים כל השנה, לא רק בפורים. יש ארון תחפושות מלא בכל טוב (זה התחיל בארגז אבל עם השנים גדל בצורה בלתי מבוקרת) . יש חליפות אבירים, תחפושת אריה, אסטרונאוט, כבאי  ומה לא. אני מאוד אוהבת לראות את הילדים שקועים במשחקי תפקידים עם החברים (במיוחד אם לוקחים בחשבון שהחלופה היא בהייה באיזה מסך). יש בזה משהו מעשיר ומפתח והרבה הרבה כיף. באותה רוח, אני מעלה כאן פרוייקט יצירה באוירה פורימית אבל שבהחלט מתאים לכל ימות השנה. פורים הוא בדיוק הזמן להזכר בשיטה קלילה ונחמדה שבה, באמצעים פשוטים וזמינים, אפשר ליצור מגוון דמויות וסיפורים. לכל הדמויות בסיס (גוף) משותף שעליו יכול כל ילד לבנות את הדמות שלו: את עצמו, נסיכה, קאובוי, ליצן, אביר או פיה. מרגע שהתחלתי להכין את הבובות הללו כאן בבית, נשאבו הילדים הפרטיים שלי לעשייה בהתלהבות. כל מה שתראו מפימו או iClay בפוסט הזה, הוכן על ידם. הדמויות ממשיכות להיוולד ויש עוד הרבה בתכנון. אתם לא רוצים לדעת איך נראים פינת האוכל והסלון שלנו כבר למעלה משבוע, חגיגה גדולה של יצירתיות (והרבה בלאגן ). עושה רושם שזה ימשיך גם לתוך חופשת פורים שבאה עלינו לטובה. בניית הגוף כל הדמויות מתחילות עם אותו מבנה גוף. 1.    נצטרך :    שני מנקי מקטרות    חרוז גדול לראש (שאפשר גם ליצור לבד מבצק מתקשה באויר כמו iClay , פימו מתייבש באויר או דאס (    שני חרוזים קטנים לכפות הידיים    טושים פרמננטים לציור תוי הפנים 2.     מקפלים מנקה מקטרות אחד לחצי ומעבירים דרך החרוז הגדול (הראש) כשהקיפול כלפי מעלה. מסובבים ומקפלים את מנקה המקטרות כך שייתפס, אפשר לחזק עם מעט דבק . 3.     ממקמים את מנקה המקטרות השני היכן שרוצים את הידיים, מלפפים  סביב הגוף  ופורסים מצד שני ליד השנייה. צריך לקצר מעט את מנקה המקטרות הזהאחרת הידיים ארוכות מידי. 4.     משחילים את החרוזים הקטנים על שתי כפות הידיים. (גם כאן אפשר ורצוי לחזק עם דבק). 4.     על גבי החרוז מציירים תוי פנים עם טושים פרמננטים. 5.     אם רוצים, אפשר לעצב כפות רגלים/נעליים מבצק שמתייבש באויר (לא לשכוח לחורר כדי שאפשר יהיה
לדף הרשומה

פוסט של ערב חג

השנה אני קצת פחות מרגישה את ריח החג באויר ביחס לשנים קודמות. לא יודעת למה.  נדמה לי שהשנה יש הרבה פחות חגיגות והרמות כוסית, הרבה פחות שולחנות מאולתרים באמצע הרחוב עם שלל הצעות לחג (זוכרים את הימים שהיו דוכנים לממכר "שנות טובות"?) והרבה פחות חלונות ראווה עם בגדים לבנים. אפילו סיכומי שנה ברדיו בקושי היו. רציתי לכתוב שיש גם הרבה פחות אימיילים של שנה טובה אבל אז הצצתי בפייסבוק וראיתי שהכל פשוט עבר לשם  ואולי, הירידה הזו ברוח החגיגית היא בכלל רק אצלי ובאשמתי. באשמת ההחלטה המוזרה שקיבלתי השנה. הקו הדק הזה בין שנה שמסתיימת לחדשה שמחליפה אותה, מלווה בדרך כלל בהרבה סיכומי ביניים. מביטים אחורנית על מה שהשגנו ועל מה שלא ומגבשים לעצמנו רשימת הבטחות לשנה החדשה: "השנה אבלה יותר זמן עם המשפחה",  "השנה אפטר מעודפי המשקל", "השנה אתמיד בפעילות גופנית", "השנה אפסיק לעשן"', "השנה אהיה מאורגנת יותר ואשמור על סדר" ועוד ועוד. המנהג הזה כל כך נפוץ ואנושי שאפילו יש ערך כזה בויקיפדיה: New Year's Resolutions   וגם מחקרים לגבי ההבטחות הנפוצות ביותר בקרב אנשים (מסתבר שאין הרבה מקוריות בתחום הזה  ) הנה אחד מקרי שמצאתי בחיפוש בגוגל . יש גם מחקרים (עגומים משהו) על אחוזי העמידה בהבטחות החגיגיות הללו אבל לא נצטט אותם כאן כדי לא לקלקל את השמחה. גם אני חטאתי במנהג הזה רוב השנים (היו אפילו שנים שהגדלתי לעשות והעלתי את ההחלטות הללו על הכתב כדי שיהיו מחייבות יותר) אבל אם להודות על האמת, בשנים האחרונות די התייצבתי עם כל ה"דברים" הגדולים. אני אוכלת בסדר (בתחום הזה עשיתי מהפכה לא קטנה בבית בשלוש השנים האחרונות), מתמידה לא רע בפעילות גופנית (גם אם מתונה ולא מאמצת מידי), מעולם לא עישנתי ואני מבלה הרבה זמן עם היקרים לי. את ארבעת הקילו העודפים שאני לא מצליחה להוריד כבר שבע שנים (מאז הלידה האחרונה) כנראה שלא אצליח להוריד גם השנה. היעד, כנראה, צריך להיות ללמוד לחיות איתם בשלום.  אז במקום הבטחות  והתחייבויות מרחיקות לכת לשנה הקרובה, החלטתי השנה לפתוח  במבצע "ניקוי שולחן". התוכנית היתה לאסוף את כל אותם דברים קטנים (ובחלקם מאוד מעצבנים), שיש לי נטייה נוראית לדחות, ולסיים איתם לפני שמתחילה השנה החדשה. לא מדובר בנושאים "משני חיים" ואפילו לא בדברים
לדף הרשומה

ורוד

בקומונה "צומת צבעים" ארגנה רוני החלפה ורודה. שניה אחרי שנרשמתי התחלתי לשלוף בדים ורדרדים מתקתקים מהארון ולהתלבט מה אני עומדת ליצור מהם. אלא שאז קיבלתי את שמה של זוגתי להחלפה, זו שעבורה אני צריכה להכין את הפריט הורוד. זכיתי בלא אחרת מאשר חברתי האהובה והמוכשרת יעל, העונה גם לשם יעל קיפודים   לאשה רבת הגוונים וברוכת הכשרונות הזו יש סגנון ייחודי ומלא אופי אבל מספיקה הצצה קלה לסלון שלה, שמלא בהמון עבודות יד ופריטים שנאספו בקפידה, כדי להבין שיותר מידי ורוד לא יכול להיות בהחלפה הזו.  כך נולדה לה ההחלפה ה"ורודה במידה" שהכנתי לקיפודה. בכל מרכיבי ההחלפה יש ורוד אבל במינון עדין, לא משתלט.  ברקמה יש לא מעט  גוונים של ורוד  אבל גם קצת כתום בשביל האיזון    הורד הרקום הוא בדיוק אותו ורד כמו בכרית הכווצים הקודמת שהכנתי . הפעם לא הלכתי על צורת פוף אלא על כרית עגולה וקטנה יותר מהסיבה הפשוטה שיעל כבר תפרה לעצמה שלל כריות גדולות לספות וחיפשתי משהו שישתלב איתן. זו התוצאה:   אותה יעל חגגה יום הולדת בקיץ האחרון. לקראת יום ההולדת ידעתי בדיוק מה אני מכינה לה: מפת טלאים לשולחן הסלון. ממש באותם ימים, יעל קנתה ספות חדשות ותפרה לעצמה כריות. החלטתי שגם למפה מגיע להתחדש. הפעלתי את קשרי עם בלשית מדופלמת שהזדמנה לביתה של יעל ומדדה עבורי בחשאי את שולחן הסלון (תודה דפי ),  בחרתי דוגמא והכנתי בדים רק שאז נקלעתי לתקופה שבה לא היה לי כלל זמן ליצירה והמתנה התעכבה והבשילה רק ממש לאחרונה. לפני מסירת המפה, בדיוק כשרציתי לצלם אותה, היה כאן מזג אויר גשום וחורפי שזה נפלא לנשמה אבל קצת פחות לצילומים. כל הניסיונות שלי לצלם את המפה הניבו תמונות אפרוריות ומבאסות עד שהחלטתי להפוך את החסרון ליתרון ולנסות לעצב תמונה חורפית וחמימה, כזו שהתאורה הדלה תיטיב עימה:   שילוב הבדים נבחר בקפידה כדי להתאים לצבעי הסלון של יעל. זה שילוב שלא אופייני לי בדרך כלל אבל שהיה לי כיף גדול ללקט. דוגמת הטלאים נקראת Disappearing 9 patch. העקרון בבסיס השיטה הוא שמקבלים דוגמא עם חלקים בגדלים שונים למרות שבמקור גוזרים ריבועים בגודל אחיד. אפשר אפילו לפשט עוד יותר ולהשתמש בחבילות ריבועי בד גזורים מן המוכן (charm pack). מחברים את
לדף הרשומה

האו do you do

אחרי חצי שנה שהבלוג הזה קיים ושדמות הכלבלב מחייכת אליכן מהפינה השמאלית העליונה, הגיע הזמן להקדיש פוסט לייצורים הללו שמלווים אותי כבר שנתיים (עובדה שנדהמתי לגלות עכשיו כשחיפשתי מתי הכנתי את הראשון). אז הנה הסיפור כולו ובסופו גם הזמנה לסדנא. הכל התחיל כשבאוקטובר 2009 התקיימה בקומונה המנוחה "פרידה ונומה" החלפת שאריות ואני שברתי את הראש מה להכין לבת זוגי להחלפה. חשבתי, התלבטתי ואז נזכרתי בגזרה שקניתי הרבה קודם לכן ושכבה אצלי על המדף. הגזרה התאימה בול לנושא ההחלפה והחלטתי שהגיע הזמן לגאול אותה מההמתנה על המדף ולעשות איתה משהו. (כמוה, אגב, יש לי עוד כל כך הרבה גזרות ופרוייקטים שממשיכים להמתין לשעתם ) כך נולד לו הכלבלב הראשון, שנשלח לעדי : הגזרה היא מבית Indygo Junction ושמה Puppy Love. הגפיים והגוף מורכבים מכ-60 יויואים בשני גדלים. גודלו הסופי של הכלבלב משהו כמו 20ס"מ על 20ס"מ. עברתי לא מעט ייסורים בהכנת הכלבלב הזה גם בשל העובדה שמדובר בעבודה לא מבוטלת וגם בגלל שהגזרה, איך נאמר, לא מהבהירות בעולם. עם זאת, קצת (רק קצת) כמו בלידה אמיתית, מבט על התוצאה הסופית השכיח את המאמץ והקושי ודי מהר התיישבתי להכין עוד אחד, הפעם עבור נתנאלה שבדיוק חנכה את הבית והחנות החדשים בסוף שבוע מהאגדות שכלל סדנאות יציאה ובילוי חברתי כיפיים במיוחד. זה הכלבלב שקיבלה נתנאלה (ורוד מאוד  ): בימים אלה, אגב, שוקדות נתנאלה ודנה ישראלי על סוף שבוע נוסף של סדנאות בתחומי יציאה מגוונים. נותרו עוד מספר מקומות בודדים. מהכרותי עם השתיים, כדאי מאוד להיות שם. גם אחרי הכלבלב הזה, שכחתי מהר מאוד את הייסורים הכרוכים בתהליך והכנתי עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ..... ( באיזשהו שלב הפסקתי לספור).  כולם הוכנו לנשים שקרובות לליבי. אט אט פיתחתי מיומנות ושיטות עבודה שהפכו את התהליך להרבה יותר יעיל, נוח ונעים ואת התוצאה ליותר עמידה. מצאתי שלוקח לי פחות ופחות זמן להכין כלבלב ושאין כבר שלבים שבהם אני מקללת (שלא לומר פורמת) במהלך העבודה. מצאתי את המעקפים והטריקים שהפכו את העבודה לנעימה ומהירה יותר והכלבלבים המשיכו לזרום. לפני כחודשיים, ישבתי להכין לבעלי ולי כלבלבים (שהרי לא ייתכן שהסנדלר תמיד ילך יחף). אתן מוזמנות לנחש איזה כלבלב שלי ואיזה של בעלי. אני רק ארמוז שכל כלבלב הצטלם עם חפצים
לדף הרשומה

הכנות לחג וכמה חובות מהחופש הגדול

לפני הכל, תודה גדולה לכל הבנות שהגיעו בשישי שעבר לגראג' סייל שערכנו.  ההענות היתה נפלאה . החל מעשרה לעשר זרמו המון בנות והחפצים נמכרו כמעט במלואם ודי מהר. היה כל כך אינטנסיבי, שלמרות שהגעתי עם מצלמה לא הספקתי לשלוף אותה ולתעד.  היה לי כיף  לפגוש שוב פרצופים מוכרים ותענוג גדול להכיר בנות חדשות שבדרך כלל קוראות סמויות כאן. תודה לכל מי שניגשה ופירגנה על הבלוג. תודה על המילים החמות והמעודדות להמשיך. כמי שחדשה יחסית בנוף הבלוגיה, אני עדיין מתרגשת ומופתעת כל פעם מחדש לגלות שיש כל כך הרבה בנות שעוקבות ומתעניינות במה שיש לי לכתוב ולהראות. תודה    התוכנית המקורית שלי היתה להעלות למכירה בבלוג את מה שישאר מהסייל אבל האמת שלא נותרה כמות שמצדיקה מבצע צילום והעלאה. אני אמשיך עם ארגון חדר היצירה וכשאסיים אעלה במכה, כאן בבלוג, את מה שנותר יחד עם הדברים החדשים שאני ממשיכה לשחרר גם אחרי המכירה הגדולה. מקווה שזה יקרה ממש בקרוב. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - לא יודעת מה אתכן אבל אצלי הסתיו והחגים כבר באויר.   בערבים כבר הרבה יותר נעים ואפשר להנות מבריזה קלה בגינה . גם הבקרים כבר הרבה פחות מעיקים ולחים ואפשר להסתובב בחוץ בלי להרגיש בסאונה. תמיד אהבתי את החגים: את החופש, המשפחתיות,  הארוחות הטעימות והחגיגיות (אין כמו לראות משפחות שלמות לבושות לבן) . לעניין הניקיונות לקראת החג, לעומת זאת, אף פעם לא התחברתי. סופר נני, באחת התוכניות, ניסחה זאת ממש לטעמי: בית צריך להיות נקי  מספיק  כדי שלא יהיו בו מפגעים בריאותיים אבל יש גבול לכמה בית שגרים וחיים בו יכול להיות מסודר. אין מה לעשות, מטבח שמבשלים ואוכלים בו הרבה לעולם לא יראה כמו לקוח מג'ורנל. בסלון שרובצים ומארחים בו  הכריות אף פעם לא יהיו מסודרות בשורה כמו חיילים, כמעט תמיד תהיה איזו גיגית עם כביסה לקיפול, איזה ספר או שניים, אולי גם קופסאת משחק שדיירי הבית שכחו  על הספה או איזה פרוייקט סריגה/תפירה שהאמא השאירה     שלא לדבר (חלילה) על איזה זוג נעליים שנחלץ בחופזה על הרצפה.  מזה זמן שספות הסלון שלנו משוועות להחלפה אבל אני נמנעת מכך בדיוק כדי שימשיך להיות כיף
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שרון רותם אלא אם צויין אחרת