00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אמא" נמצאו 8 פוסטים

אורז ופיטריות מהמחברת של אמא

הגעגועים לאמא מגיעים זה אחר זה, בכל פעם כשכואב לי משהו זה הכי עולה, כשקורה משהו משמעותי בהתבגרות של נועה, רישיון, מבחן בגרות, טקס כזה טקס אחר, חסרונה צף ועולה, לרוב ליד השולחן אני לא באמת מתגעגעת אבל כשאני מעיינת במחברת הידועה שלה עולים בי זכרונות ולפעמים גם געגועים לסירים שלה.... מעט מאד מתכונים שלה חיבבתי כי היא נהגה לבשל בריא מידי לטעמי והמטבח בשבילה לא היה סטודיו ליצירתיות אלא אגף בו מכינים לבני הבית חומרים שיעזרו להם להתפתח, לגדול להתחזק ולהיות בריאים, אבל היו מתכונים אחדים (לרוב של ארוח) שאותם כן חיבבתי, אחד מהם זה המתכון המפורסם שלה לאורז עם הפיטריות, מצאתי אותו בקלות במחברת שלה ונורא בא לי להכין, המתכון נקרא די ברור פרט למילה מוזרה ששובצה בסוגריים בשורה השלישית ונקראה כמו "ליבלוע" התעכבתי לידה לא מעט כי לא הצלחתי להעלות על הדעת מי רצה לבלוע את מי בעלילה, עד שקלטתי את הראש של אמא שרצה לומר לקלות את האורז מלשון קליה אז מה שנכתב שם זה לכלוע שזה רצה להיות לקלוע שזה בכלל לקלות :-) אז הנה האורז (כוס 240 CC)בסיר רחב נכנס לקליה בתנור יבש בלי שטיפה . בנתיים בצל מיטגן, אליו תצטרף קופסאת פיטריות וביחד הדואט של בצל עם פיטריות יתערבב עם האורז שבתנור. אחר כך נוסיף 2 וחצי כוסות מים רותחים, 2 וחצי כפיות אבקת מרק עוף ועוד כחצי כפית בריאה מלח, וככה זה יראה: זה הולך לישון בתנור 30 דקות על כ200 מעלות ולא נוגעים בזה יותר. ככה זה יוצא מהתנור- >   זה פשוט יפה איך שהפיטריות עם הבצל מתישבים יפה בשכבה אחידה, יכול להיות שבכלי פיירקס שקוף זה אפילו יותר סקסי... ככה זה נראה מקרוב בצלחת: וכך נראות שתי השכבות בסיר כבר הכנתי פעמיים מאז וזה עושה לי "טעם של פעם" הכמות הזאת של כוס נותנת כ-3-4 מנות יפות ולמשפחות גדולות יותר או לארוח אפשר כמובן להגדיל כמויות. ממליצה לנסות כי זו השקעה קטנה ותוצאה טעימה. למי שאוהב קרטושקע`ס של מדורות אני מביאה פטנט שקיבלתי מרחלי (חברה יקרה) לשרוף על הגז תפ"א ממש ככה: עד שיקבלו "נגיעות" ברורות של פחם כדלהלן: את הפחממות המפוחמות הללו יש לעטוף ברדיד אלומיניום ולשלוח לתנור או טוסטר אובן לשעה בחום חזק מתקבל תפ"א בטעם מדורות שאפשר להגיש חצוי כשעליו רוטב שמנת ופיטריות או סתם חמאה ומלח וזה טעים להפליא. שוב
לדף הרשומה

שנה חלפה בלעדייך אמא

וזה קרה כבר 3 ימים לפני חנוכה, עלינו לקבר, הדלקנו נר אמרנו יזכור וזכרנו. רציתי מאד להרים רשומה לזכרך ביום המדוייק בכ"ב בכסליו ולא הצלחתי, אבל עמדתי ואספתי תמונות שלך מכל הזמנים כי מה שהכי רציתי להעלות זה משהו בסגנון-תמונות מחיים שחלפו.... מראשית עד תום.  נולדת ב1929 בבוקרשט אבל אף אחד לא טרח לצלם, אין תמונות של התינוקת שנולדה כבת שנייה לאמא שנורא רצתה עכשיו בן כדי לקרא לו ע"ש אביה (שהיה שתיין רודף נשים) ונקרא יעקב, אמא שציוותה על המיילדת להניח אותך לרגליה במקום לקחת אותך לחיקה על החטא שחטאת (לא יצאת בן), אבל קראו לך בכל זאת יעקובינה ע"ש הצדיק מאוחר יותר עדיין בשלב הינקות חלית ואביך כבר רצה לוותר, דווקא אמך שהתעשתה בנתיים התעקשה "לבזבז כסף" אצל רופא על ילדה חצי מתה (ציטוט של סבא) והוענקו לך ככה בחסד 83 שנות חיים במתנה. זו התמונה הכי מוקדמת שלך את הקטנה משמאל לצד אחותך הבכירה: ושוב שתיכן עם המדליות שקבלה אחותך בבי"ס על דש הבגד.     פה את כבר יותר גדולה בת 9 עם הורייך אחותך והדודה הטובה אחות של סבא, (את משמאל) כאן את בבית ספר עם חברותייך, את ראשונה מימין וזו שלידך עם הצמות והשמלה הכהה היתה ונותרה חברתך עד יום מותך... פה הצטלמת אם מי שבעצם היה בן דודך אבל היתה כוונה להציג אותו כבעלך ולייצר ניירות מזויפים כדי לזרז עליה לארץ, בסוף למיטב זכרוני ויתרו על התרמית   אחרי שהייה של 4 חודשים בקפריסין עלית לארץ התישבת עם הגרעין שלך מההכשרה בדגניה א` ואחר כך התגייסת לחיל האוויר, כאן את משמאל לצד חברתך רחל (אוקה) שגם איתה נשארת חברת נפש עד יום מותה. וכאן שתיכן את ורחל (אוקה) עם מריאטה חברתך הטובה ביותר והתינוקת הראשונה שלה אורל`ה מריאטה ואת נשארתן חברות נפש עד יומך האחרון ועד שעתך האחרונה, היא ליוותה אותך בנאמנות ואהבה ואת אותה באותן מידות לאורך כל השנים שלושתכן נראות מאושרות בקטנה כאילו היא של כולכן, (הקטנה כיום כבר סבתא להמון נכדים קסומים) היית חיילת חמודה, הפעלת מרכזיה בבסיס של חה"א כשהשתחררת הלכת לבי"ס לאחיות וסיימת כאחות מעשית, עבדת כאחות המון שנים עד גיל פנסיה. היית מאד מסורה ומאד דייקנית ועבדת עם נשמה, היה לך חבר אחד שאהבת אבל האינטואיציה אמרה לך שהוא לא בשבילך, ואז פגשת את אבא דרך דודים שלך שממש
לדף הרשומה

אחרי חודש ושבוע של שתיקה כאן

הכי קל לחזור עם פשטידה, ככה לא יגידו שבאתי בידיים רייקות, יש כאלה ששותקים כשאין מה לומר ויש כאלה שכשהדברים נגדשים המילים נאלמות, כשהגרון חנוק מעומס אני שוקעת בשתיקה, אז כאמור, חזרה עם פשטידה נראתה לי דרך קלה לשמן מחדש את מסלול ההמראה לעולם המילים שלי לראשונה בחיי הכנתי פשטידשתי של ברוקולי בד"כ אני מעדיפה לטעון את הפשטידות שלי ברעלים מטוגנים אבל הפעם אחרי שקבלתי איום מהרופא שלי בצורת הודעה לעיתונות שחציתי כבר את ה"טרום סכרת" ונכנסתי לתוך המועדון ומעכשיו חייבת לצרוך איזה כדור גלוקומשהו בכל יום השתכנעתי והחלטתי לדלל פורענויות קולינריות. בכנות לא אהבתי את היציאה הזאת של הרופא שלי שבד"כ הוא מאד ידידותי לסביבה אבל הוא ישר עידן את זה עם מחמאה ביחס לבושם שלי אז סלחתי ולקחתי קצת יוזמה, בקיצור קימבנתי מתכון מ17 אחרים שראיתי ברשת ויצא מעולה ברמות נדירות בקערה טרפתי 3 ביצים , 3/4 קוטג`,1 שמנת חמוצה,1 פרוסת גבנ"צ דל של 5% מקוצצת משהו כמו 3 כפות גבינה בולגרית, כפית מלח, 2 כפיות אבקת מרק בצל  3-4 כפות קמח תופח ואת זה שפכתי על ברוקלי שבושל 10 דקות במי מלח, סונן קוצץ ושוטח על תבנית ח"פ. חתכתי פסי גבנ"צ רזה 5% וקישטתי מעל וכל זה   נשלח ל40 דקות אפייה בחום 180-200- יצא ענק! הנה כך נראה טרום אפייה טוב אז סיימנו עם הפשטידה, מה עוד היה לנו, עץ שנפל על גג הרעפים במבול הקודם והסלון הפך ונציה טופל ותוקן עד לסערה הבאה, מלחמה/ מבצע -עמוד ענן תפס אותי לא מוכנה, היפה שלי שבד"כ עשויה לבלי חת חטפה התקפי חרדה ממשיים עם כל אזעקה, והריצה אותנו בסופ"ש הקודם לפ"ת לאחי כי שם יש ממ"ד, גם שולה הרגישה שם יותר בטוחה   מה עוד היה לנו ובעצם עוד יש, ילדה שבשעור ספורט ביום חמישי קרעה את הרצועה הצולבת של הברך וכעת היא צולעת ומקובעת ועוד לא ידוע הקף הנזק, מקווים שזה קרע קטן ולא קריעת שמע של שחרית ממש כי אם כן זה סיפור מאלף הפטרות, רק MRI או אולטראסאונד יגידו (מחר מחרותיים) ובנתיים היא משועממת ומשחקת נון סטופ באייפון החדש שלה ומערבבת בעזרת תוכנה מיוחדת את הגנים שלה עם שלי ומייצרת בלילות מעניינות, (מה שהטבע לא עשה, עושה התוכנה) הנה כאן שיבצה את תווי פניי שלי במסגרת פניה שלה :-) מוטציה משעשעת חנוכה בפתח, ושלושה ימים לפני שיפרוץ תיסגר שנה למות
לדף הרשומה

יום האם שלי....

ידעתי שהוא יכאב השנה כשכבר אין לי למי לשלוח כלניות שנים אמא היתה קונה לי עציץ סיגליות קטן ואני לה זר כלניות השנה זה התחיל כבר עם חלום שחלמתי עליה בפעם הראשונה מאז שהלכה, שום דבר הגיוני, אני, היא, אוטובוס, תחנה שגויה וחיבוק אני זו שחיבקתי וזה היה נעים וחם. הרגשתי צורך להדליק נר, והרי ייסדתי לה פינה אצלי, "פינת אמא" אז הדלקתי שם נר, לא בא לי על נר כזה של בתי קברות וימי זיכרון אז הדלקתי נר וניל...שגם יפיץ ריח. ואז הגיע יום האם וכל היום היא היתה לי בראש, מעולם לא עברתי בשקט על יום האם (ואל תתקנו אותי שזה יום המשפחה כי  אני קובעת שזה יום האם! תרצו יום למשפחה אז תייסדו, אל תגנבו מה שכבר ניתן לנו) ילדתי המתוקה הפתיעה אותי עם זר מקסים שעטף לי את הנשמה וליטף אותה, והוסיפו לזה שבשבוע שעבר היא השתפכה מולי ואמרה שהיא מאד מעריכה את זה שאני מגדלת אותה בלי שום עזרה כלכלית מאיש ומצליחה לאפשר לה גם אקסטרות כמו נסיעה לפולין (אוטוטו עם בית ספר) ושעורי נהיגה, היא עמדה מולי דומעת ואמרה: "שתדעי שזה לא מובן מאליו בעיניי, שתדעי שאני מעריכה"...נאלמתי דום וכל מה שבכל זאת הצלחתי לומר מבעד לדמעות שצצו כבר גם אצלי היה- "אני אוהבת אותך ילדה שלי" וזה הזר: גם אני קניתי לה שי קטן של אהבה, קניתי לה ספר שאני מתה עליו ובמקור מיועד לילדי גן: ,ידעתי שהיא תאהב, ידעתי שתתרגש ותשמח יותר מאשר אם אקנה לה עוד חולצה, זו ילדה של מחוות ילדה שאוהבת להמחיש ושימחישו לה את האהבה, בפתקים, בג'סטות...ידעתי שזה יגע בה. ומאז אנחנו קוראות אחת לשניה אגוזי הגדול ואגוזיני הקטן וכבר הקראתי לה אותו פעמיים לפני השינה . פעם היתי קונה לעצמי פרחים וכבר די מזמן שלא...מאז שקצת התחרבן לי המצבר של השמחה, כמעט שכחתי עד כמה לפרחים יש כח לשמח אותי. .וקיבלתי גם שי קטנטן מהטבע, פרח לי נרקיס זערורי בעציץ שבתוך הבית...ממש בקושי כמו יבול אחרון בכח. אז זהו, שבוע טוב עולם, שנה ראשונה שביום האם אני רק אם וכבר בכלל לא בת של אף אחד. ,          
לדף הרשומה

כמו ריסטארט לחיים....

מעל חודש ימים התעסקתי בחפצים, עיסוק קדחתני כאילו זה בנפשי, מיון חפצים, אחסון, מכירה, העברה, פשפוש בחפצים , תיקונים בדירה, הכשרתה לקדנציה חדשה, הבכי נגמר כבר בסוף השבעה ובי נולדה ישות פרקטית שמזיזה דברים, מנהלת דברים (בעזרתו וניצוחו הוירטואוזי של אחי על הדברים) לפעמים עצרתי ונזפתי בעצמי.."הלו, מדובר בשיירי ילדותך, מה הענייניות הזאת? איפה הרגש? איך זה שאת לא מתפרקת בבכי מול ממחטות של אבא שמצאת? איך זה שאת מסוגלת להעביר הלאה את כל החפצים שלה?"... אוסף ממחטות שלה: אחת מתחרה ממחטות שלו: אין תשובות, תחושה של ריסט למחשב, מין ידיעה ששוב כלום לא יהיה כשהיה, שהחיים קבלו גוון אחר, איך בן דוד שלי אמר-"התקדמנו לדלפק" דור ההורים הלך...עכשיו זה אנחנו, המבוגר האחראי, ה"גדולים"... אוף כמה קשה לי עם זה. איזו מערכת הגנה מושלמת בניתי שאפשרה לי לעשות כל מה שצריך כאילו מדובר באמא של השכן...לפעמים לא הכרתי את עצמי וחיכיתי לבכי לשבירה, להתמוטטות כלי שהגיע מרומניה מבית הילדות של אמא: וזה לא בא, אולי בגלל שהיא נתנה כזו הכנה ארוכה ושידרה שלמות מוחלטת עם הרצון ללכת...(ורגע, אני לא צריכה להיעלב מזה שהיא העדיפה ללכת ?...כנראה שלא, כי היה לה כבר מספיק רע) כל הזמן אני בתחושה שעוד מעט כשיגמרו כל הדברים הטכנים אני אצטרך לעצור ולשבת לחשוב משהו בכיוון של ומכאן לאן? היו כל כך הרבה דברים שנכרכו בה, כל מיני החלטות שתמיד היו כרוכות בה...הייתה מחוייבות וממש סדר יום, זה נגמר. כל הגוף שלי עדיין נדרך בסביבות  23:00 ומתארגן להתקשר אליה, כי זו הייתה שיגרה של שנים, לפעמים שגרה טורדת, היה טקס קבוע של סיום יום. ובעת האחרונה השיחות היו מסתכמות מצידה ב-"הלוואי שלא אתעורר מחר..." ואני היתי עסוקה בלהמציא בשבילה סיבות למה כן כדאי לה להתעורר כשבעצם בתוכי גם אני כבר אמרתי-"גם אני במקומך לא היתי רוצה לקום"... הרציו יודע שנהגתי בה כמו בת, ונתתי מה שאפשר היה + אבל הרגש מנסה להציק ולברר אם לא פספסתי משהו חושבת שלא, אבל למה השאלה הזאת מנקרת? הינו שונות ומאז ומעולם היו בינינו מחלוקות, אבל דיברנו על הכל וגם הגענו להסכמות והבנות, בכל אופן היה ידוע וברור שהדברים סגורים, שמה שהיה בר סליחה נסלח, ושהיתה הערכה ואהבה, כשאבא נפטר לפני 33 שנה השבר היה שלם, לא היו נסיבות
לדף הרשומה
12
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ נ ל ו פ ה אלא אם צויין אחרת