00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

למי למי למי יש יומולדת?- לשולה!

שולה שלנו בת עשר!

kiss

בעצם אנחנו חוגגים את היום שבו הגיעה אלינו כשהיתה בת כחודשיים
וזה היום!
שולה הגיעה ביום ששי הראשון של חודש ספטמבר 2003,
וזה יום ההולדת המוכרז שלה.  ה-י-ו-ם-!


ואיך היא הגיעה?
סיפורים מתחילים מההתחלה, נכון? אז קחו כיסא ואני אספר....מההתחלה

משחר ילדותי חלמתי על כלב, ביקשתי וביקשתי ואמא לא הסכימה, האחריות שבגידול כלב
לא התאימה לה, היא אהבה חתולים ואלה בכלל גדלו בחצר ולא הצריכו טרחה רבה,
כאן אני, אבא ואיזו מיציפליצ תורנית , תמיד היתה מיצי תורנית, אני כאן בטח בת 10 או 11

אבא אהב דגים באקוואריום ומצידו יכולתי לגדל גם דינוזאורים אבל הוא לא החליט כלום
מלכת אנגליה שמה וטו על כלב וכלב לא היה, היה משפט מפתח-"כשתתחתני תגדלי כלב עם בעלך"
ובעלי נהג לומר- אם את רוצה כלב, תחזרי לאמא שלך..." 

הדגים של אבא (גם לזה הוא קיבל אישור ב....מרפסת)

לא רק כלב רציתי, רציתי גם אח קטן, היו שנים שהיתי עולה על יצועי מצמידה כפות ידיים
ומתפללת, אלוהים תעשה שיהיה לנו תינוק וכלב...כשמדובר בי, אלוהים לרוב על ממתינה,
לא פנוי לחלומות שלי,

לא חיכיתי הרבה, התחתנתי בגיל עשרים אבל כפי שכבר ציינתי, ריצ'ארד לב ארי סרב בתוקף
בדיוק כמו מלכת אנגליה בזמנה וכלב לא היה, גם לא חתול, הוא לא סבל שבע"ח יגעו בו, וכמוה
לא רצה אחריות (תמיד אמרתי שהם יכלו להיות צמד חמד, (אליזבט וריצ'ארד)

נקפו השנים והבן הבכור שלנו הראה לנו מאיפה דגים משתינים והצמיח לנו שערות לבנות למכביר,
המטפלים והמאבחנים המליצו על טיפול בבע"ח, זה יעזור לו! זה ירגיע- וריצארד-נאדה!
הסכים לצמד ארנבים כי אפשר לתחום אותם בכלוב,  אז הגיעו בשנת 2000 באגי ומילי
שניקנו כזוג (זכר ונקבה) ארנבים ננסים,
הנקבה צימחה אשכים, והננסים הפכו פילונים

כאן מילי (שהפכה למילון) מטייל/ת על גב הג'וניור

הארנבים בשלב מסויים מילאו את כל הכלוב והיה ממש עצוב לראות אותם כלואים אז מסרנו אותם לקיבוץ
גבעת חיים ואם שפר מזלם הם עוד חוגגים בשדות הכרוב שם, כי ברחו מפינת החי עוד באותו יום....

נקפו השנים ואני כבר החלטתי שגדלתי מספיק והגיע גם תורי להחליט, גייסתי את נועה שהיתה בת 8
והחלטתי ללכת לאחת העמותות ולהביא כלב ולהציב אותו כעובדה, התלבשנו ויצאנו מלאות עוז ועזוז
והודענו טלפונית לריצ'ארד שאנחנו בדרך להביא כלב...ציפינו למטר רועם ומילים כדורבנות והתנגדות
נמרצת וכל מה שאמר היה רק..."בסדר"
היינו בשוק, היהפוך כושי עורו וריצארד ליבו ללב אדם?....תוך כדי השוק גם קלטנו (אחרי בירור טלפוני)
שהעמותות כבר סגורות בשעה הזאת.
אז חזרנו הביתה בלי כלב אבל בלב רן ושמח.

באותו זמן הג'וניור שהיה בן 15 נהג להוליך כלבים בתשלום , מול הבית גרה מירי שלה גולדן רטריוורית
מקסימה בשם ג'ולי, אותה הוא היה מביא הביתה גם ללא תשלום כי אהב אותה מאד,

ביום ששי (כאמור) הראשון בחודש ספטמבר 2003 עולה הג'וניור הביתה עם נועה ועם הגורית היותר מכוערת
שנראתה אי פעם במחוזותנו אבל בעלת מבט  אנושי ושובה לב שאין שני לו.

אני התאהבתי בשניה.

מירי (האמא של ג'ולי) ראתה את הקופיפית הזאת ליד העבודה שלה והצילה אותה מילדים שהתעללו בה
היא הציעה לג'וניור לאמץ אותה, הוא אמר שאבא בטח לא יסכים, ונועה אמרה לו-כן, כן, בוא ננסה.... 
כך נכנסה אל חיינו המכוערת הקטנה המצחיקה והאהובה הזאת עם אזני הראדר ופרצוף העטלף...

אני עוד עשיתי קולות של סחיטה ואמרתי שהיא לניסיון שבוע! כדי לראות אם הם עומדים בהבטחות
שלהם לטפל בה ולהוריד אותה, כמובן ששניהם הבטיחו את הירח והכוכבים וברור שאני בכלל סתם
עשיתי קולות של שטיח כי ברור שהתאהבתי עד כלות. (ככה היא נראתה אחרי חודש אצלנו וככה נראה 
בזכותה השטיח שכעבור 6 חודשים כשהיא גמרה לפשפש ולקרקש עליו עף ל1000 עזאזלים.)
ובכלל מי צריך בסלון שטיח ורוד עתיק חלק? (ריצארד אהב)

קראנו לה צ'ולי כי היא מגזע שועלי, ואיכשהו החיים נתנו לה את השם שולה, אבל היא גם עונה לשם עוגיה
ולגמל קטן, ועטלף מתוק, בקיצור יש שם אחד רשמי ומיליון שמות חיבה.

גם ג'ולי אימצה אותה בביקורים שלה אצלנו כאן היא ממש מחבקת אותה ,

הוא היה מאושר

והיא הייתה מאושרת
(כאן זה כעבור שנה)

ומאז הכל היסטוריה, היא חיה אצלנו באושר ועושר, כבשה את הלבבות ואת מקומה על הספה,
היא גדלה, אבל לא עברה את מחסום הארבע קילו, עוד לא הבינה שמכונת הכביסה לא מזיקה
לא הבינה שהמטאטא הוא רק מטאטא קל וחומר השואב, פיתחה חרדת נטישה ומקבלת אותנו
בכל יום כאילו שזו הפתעת העונה,

מאוהבת בנועה עד כלות, וכל פרידה עולה לה בדם, גרמים ושערות, היא נאמנה ורגישה כמו שרק
צ'ולי יודעת להיות, אם מישהו בוכה היא באה ומתעניינת וכאילו מנחמת, אין דברים כאלה
היא הכלבה היותר מנושקת ומחובקת שאי פעם הכרתי, אפילו ריצ'ארד לב ארי התאהב בה
למרות שהוא לא מודה בפה מלא, רק בחצי פה אבל זה ברור לגמרי, וכשאנחנו נוסעות מהבית
אז לצ'ולי יש אצלו מלון 5 כוכבים,

הנה הפיצפונת לפני 10 שנים



והנה הפיצפונת עם אנטון בערב חג, היא נשארה זערורית והוא כבר שני מטר ילד 

 

.

.ואת התמונה הזאת הבאתי להראות לאן אח שלי לקח את נושא הדגים שאבא התחיל (זה גם מערב חג)
נועה ובת דודתה לצד האקוואריום הענק .

אז זהו, יום הולדת שמח לצ'ולה בולה המתוקה שלנו, אני מאחלת לה ולנו שהיא תישאר איתנו עוד המון שנים,
הוטרינר אמר שבשביל כלבים קטנים גיל 10 זה אמצע החיים, אז אני מקווה שהיא באמת תבלה איתנו עוד 10
במצב טוב.

שלושת המוסקטריות בחורף האחרון

יאללה זהו, כמה אפשר לחפור על כלבה אחת קטנה בקושי ארבע קילו

מזל טוב וחאלאס!

surprise

חולה על הזנב שלה.

 


 

לדף הרשומה

עוגת דבש לפתיחה מתוקה

היה ערב חג חגיגי ונפלא אמש אצל אחי ולאור ההצלחה שגרפה העוגה שהכנתי
החלטתי לתת לה מקום כבוד בבלוג ולו בכדי שבשנים הבאות לא אגיד שוב
מה שאני נוהגת לומר בד"כ שבענייני עוגות דבש אני ממש לא משהו ומעדיפה
לקנות את מה שהכינו המומחים.

יש בלוג של בשלנית בכינוי אילנית 12 שנקרא "אוכל טעים ומגוון" ממנה לקחתי
את מתכון הקובה סלק המנצח שלי וגם עוד דברים , 

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2601936
לקראת החג היא פרסמה מקבץ מתכוני עוגות והחלטתי להמר עליה לא לפני
שהכנתי גיבוי בטוח בצורת כדורי שוקולד למקרה שהיא תצא פארשית כי כאמור
עוגות דבש לא היו במחלקה שלי עד כה.


 

הכנתי את העוגה שהיא עוגה בחושה לכל דבר במרקם נוזלי במיוחד, הוספתי לה אגוזים שבורים שישר טבעו
למרות שגלגלתי אותם בקמח ,והכנסתי אותה לתנור לשעה על 160 מעלות כפי שנכתב במתכון,

מודה, חששתי מאד, שעה זה זמן ארוך ובכל רגע פינטזתי שאני מריחה שרוף....
היתי מודאגת גם מריבוי חומרי ההתפחה שבה, גם סודה לשתיה וגם אבקת אפייה וחששתי גם מטעם לוואי
של הסודה,

גם המראה שלה בכלל לא חגיגי והיא ביעבעה והיתה מרובת בלונים...ממש לא נראתה כמו הבטחה חגיגית,
הוצאתי אותה לפי ההוראות כעבור שעה, שלחתי כלפיה מבט עקום ואמרתי לה שאני לא מפחדת ממנה
כי יש לי כדורי שוקולד כגיבוי.
אחת השארתי בבית ואחת לקחתי איתי בלי לדעת בכלל מה יעלה בגורלה
הפתעה! היא לקחה אליפות! אחי שלאורך 500 שנותיו תמיד נתן את האליפות לעוגת הדבש של דודה אורה ז"ל
שלנו, העביר את הכתר למכוערת הזאת, התפעל והלל ושיבח ויישר אותה עד זוב דבש.

האמת שחשבתי לחפש את המתכון של הדודה במחברת של אמא אבל בעיני העוגה הזאת הייתה תמיד יבשה
ומעולם לא הכנתי אותה.(ויסלחו לי המעריצים)

אחרי כל השבחים הלכתי הביתה ועשיתי לעוגה הזאת בוק יפה על צלחת חגיגית והחלטתי להעלות אותה הנה
לטובת השנים הבאות וגם לטובת אלה שיתחשק להם עוד בחג הזה עוגת דבש עסיסית.


שמתם לב איך עיטור הצלחת משתלב עם הדוגמה של המפה? (לא גאון אני?!)

אז כאן מצוי המתכון:
 

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1778979

ולאלה שמתעצלים לפתוח אני מעתיקה
 

חומרים: מידת הכוס 200  מ"ל-תבנית מס' 26
העוגה מתאימה גם ל2 תבניות אינגלייש קייק חד פעמיים
 
1 כוס תה חזק (כדי לא לחכות הרבה זמן עד שיתקרר אפשר להכין
תמצית חזקה עם רבע כוס מים רותחים והשאר מים קרים מהמקרר)
3/4 כוס שמן
3/4 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
1 כוס דבש
3 ביצים
לערבב היטב בקערה, ולהוסיף:
¼ 2 כוסות קמח
½ 1 כפיות אבקת אפיה
½ 1 כפית סודה לשתיה
1 כפית קינמון
לערבב היטב לצקת לתבנית 26 עדיף לא קפיצית אלא אם כן בטוחים שהתבנית לא נוזלת.
או שאפשר בתבנית קפיצית שמרופדת בנייר אפיה.
לאפות כשעה בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות. עוד שקיסם יוצא נקי. (תלוי בתנור,רצוי לבדוק מדי פעם)
עוגה טעימה ורטובה שמחזיקה מעמד יפה כמה ימים.
 

זהו, המשך חג שמח
אלו לא חלק מהמתכון, אלה סתם אורחי הכבוד ד'אמש שבאו והצטרפו למנוחת הלוחמת בסוף הערב
סימבה ושולה.

לדף הרשומה

 

לכל יקיריי, מכריי, אהוביי, ידידיי ומוקירי זכרי,
 


 

שנה טובה!

שנה בה תהיו מרוצים ומצליחים בכל ענף ואגף,

ש
תחוללו בכרמים ותדירו רגליים מבתי חולים,

ש
תבלו ותהנו ,תלמדו ותחגגו-

(ותתרחקו מחברים שחופריםsurprise)

המון
אושר ובריאות, כמובן פרנסה  ואם אפשר אהבה


היידה, סיימתי, אתם רשאים להוסיף כלבבכם,
 

שנה טובה וחג שמח !


גם משולה 

 
 
לדף הרשומה

הרמטכלית בפוטנציה סיימה את הקורס

 

ביום שלישי האחרון ב27 לאוגוסט מה שהתחפש לראשון בספטמבר
מייד אחרי העבודה (היום הראשון ללימודים) נסעתי במהירות לצריפין
והפעם לא דרך גבעת זאב (לא בא לי שוב על הנוף) ונכחתי בתינוקת שלי
מקבלת תג, שרוך, וסיכה של מאבחנת בממד"ה,


וכשהמפקדות צעקו "בהצלחה מאבחנות" זה היה מרגש.

נשמנו לרווחה, הסתיימה הטירונות, נגמר הקורס יש לנו חיילת כדבעי.

למחרת הגיע השיבוץ שהוא לגמרי לשביעות רצונה , היא התקבלה שם כמו נסיכה עם עוגה ושלטים וברכות
והיתה המומה מהקסם של הצוות שעובד לצידה ומהשמחה והחום שאיתם התקבלה.

ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם ויום ששי הגיע ואמא מאושרת שבאה מנוחה ליגע ואחרי שבוע כזה מטורף, מפנטזת לנוח...

אז פינטזתי, אז מה?
בצהריים יוצאת הרמטכלית (בפוטנציה) לחברה שלה ולא חלפו 20 דקות ומגיע טלפון....אמא פרקתי את הזרתblush
פריקת זרת זה ריטואל רב שנתי אצלנו...4 שנים ארבע פריקות, אותה זרת זערורית ואותה פרוצדורה איומה.

באחת נזנחה פנטזיית המנוחה ונסעתי לאסוף אותה וללוות אותה למוקד, זו פעם ראשונה כחיילת שהיא
נדרשת לשרותי הבריאות אז נסענו בעקבות מה שאמרו לנו בטלפון למוקד ביגאל אלון (בעבר נסענו תמיד לאיכילוב)

חיכינו ארוכות לאורטופד כשהרמטכלית לא יכולה לדרוך...

מה שלא מונע מהאצבעות בידיים לטקטק בלי הפסק (היו גם קטעי בכי עם ובלי הדרנים כי זה כואב....)
הזרת הזו ממש טראומטית

 

זה כלל ניסיון אחד במוקד של אסותא להחזיר את הפרק וכישלון חרוץ מלווה צרחות שבר,
ואחר כך האורטופד שכשל הפנה אותנו לאיכילוב ובניסיון שני כבר תחת הרדמה 
זה הצליח, לא לפני שהאורטופד הנחמד זכה לצרחות שבר בעת מתן חומר ההרדמה
לזרת הזערורית שגדלה למימדי אף של ליצן  מהחומר 
(ולאפח'ד לא היה חשק לצחוק)
אז הוא החזיר, וקיבע, ואבא ניגב לה את הדמעות וחזרנו הביתה רק בעשר בלילה...

 


עכשיו היא בסדר אבל עם ידיעה שנחוץ כבר ניתוח לקיבוע פרמננטי של העצם וביטול הפרק
ממש בקרוב 
כי זו פריקה רביעית...
לזכותה יאמר שלא רצתה גימלים כי היא ממש ששה לחזור לבסיס החדש הנחמד שלה.

זהו

ככה התחלנו את השנה

אינשאללה שתהיה שנה טובה

לנו ולכם ולכל הטובים 

לדף הרשומה

אבודה על הכביש עם וויז אילם

כן זה עוד אחד מסיפורי הניווט המופלאים שלי, כבר היה שקט מהם מאז פסח
שחזרנו ממושב ערוגות לר"ג דרך קריית גת בגלל פספוס קטן...בלבול זעיר בין דרום לצפון
ואז נועה הייתה הנהגת המתלמדת אז נאלצתי מכח החוק ותואר ה"מלווה" שלי לשמור על
קור רוח ושליטה במצב.

היום כבר הייתי לבד באוטו, כבר צרחתי על המכשיר כמו פצועה בראש, "תדבר כבר אידיוט!"
והוא שתק :-(

 

אז אתחיל מבראשית כי ככה אמורים להתחיל סיפור.

החיילת הצעירה שלי שסיימה טירונות ותיכף מסיימת גם את הקורס עשתה  שלשום צניחה חופשית
בלי מצנח ממיטת קומותיים שבבסיס ונחתה לא כל כך טוב , נראה לי שלא ננעלו לה הגלגלים או משהו
ודפקה לעצמה את הברך (ברך שכבר חוותה טראומה דומה בעבר), נראה לי שכבר מזמן היו צריכים
לשלול ממנה את הכומתה האדומה והכנפיים של הצנחנים.

 

התנפחה לה הברך וכאב לה עד כדי צליעה והתעוררות בלילה מכאבים,  המפקדות לא התרגשו והחופ"ל
(חובש פלוגתי, תודו שזו מילה שנעים לגלגל בפה) נתן לה פטורים מתזוזה אבל גם זה לא ריגש ת'מפקדות
שהריצו אותה 4 פעמים מקצה לקצה כדי להביא מפתח למישהי,
רק היום זכתה לראות רופא שנתן לה גימלים בבית ובמקרה כזה (ובפרט כשאמא עוד בחופש) מופעלת מייד
חברת "אמא הסעות בע"מ"

אם הילדה בצריפין כבר מאמצע יולי ובאה הביתה כל שבת חוץ מאחת, חשבו נא לבד כמה פעמים כבר
עשיתי את המסלול הזה, (לא אחת ולא ארבע...)
הפעלתי את וויזי ידידי ויצאנו לדרך, לאורך האיילון הכל היה בסדר עד שפתאום וויזי נדם ושידר רק תמונות
מילא פיו מים ולא טרח לומר לי אנא אפנה...
אז ברור שפניתי שגוי ובמקום להמשיך ישר התנתבתי ימינה מידי בכיוון ירושלים משהו....

האילם ניסה לשדר לי תיקונים אבל הכביש מהיר, השמש מסנוורת, ואני כבר נכנסת ללחץ,
ככה פספסתי כמה וכמה אופציות לתיקון 2-3 אני חושבת ולא תאמינו עד לאן הגעתי עד שמצאתי סיבוב פרסה
כדי לחזור angry


הגעתי לפסגת זאב
פעם אחת בלבד הייתי בה כשהפיקסלרית ילדה את הטיס שלה שבטח עולה לגן עירוני כבר, ואז זה היה בכוונה,
ולא אני נהגתי.
אחלה מקום פסגת זאב אבל הבת שלי מחכה בצומת במקום אחר לגמרי,blush
לו היה רואה אותי מי ממכרי, כמה שאני דיברתי ולא בנימוס אל האידיוט האילם, וכמה שצעקתי עליו
ואיך התייבש לי הפה, ובאיזו חוזקה אחזתי בהגה בעצבים....איך טעות כזו קטנה (ועוד כמה קטנטנות)
גרמו לי למסע מים לים כשבכלל אין שום ים בסביבה...

טוב, מרגע התיקון כבר נסעתי דוך ולא היו הרבה פניות אז הצלחתי ללטוש עיניים למפות של האילם
ובשלב מסויים כבר נעשה לי מוכר האזור והרפתי קצת מהאחיזה בהגה וגם אפשרתי לנשימות להתבטא.

דרך של 20 דקות שהחלה באחת עשרה וחצי הגיעה אל סיומה באחת בצהריים, ויש עדיין מי שתוהה
מה הבעיה לנווט היום עם כל החידושים,

כשהגעתי אל נועה היא גילתה בחצי דקה שהרמקול המצוייר למעלה מושתק, שו? מה? מי? הרי בתחילת
 המסע דיבר כמו גדול ,רק באיילון קיבל שיתוק, 

טוב נו כשראיתי את הפרצוף של החיילה המתוקה כבר נרגעתי, נסענו להאכיל את עצמנו בקניון וחזרנו
הביתה,

עכשיו יש ילדה בבית עד יום ראשון, עם רגל מצ'וקמקת אבל אופטימית.

ואני כנראה אמשיך לשבור שיאי ניווט, (שוקלת לפתוח דף שיאים כזה בגינס, מניחה שאין לי מתחרים)

יום טוב בלוגיה 
  סוף טוב הכל טוב 

(התמונות מהרשת וזה שאין תמונות רלוונטיות ביתיות זה כי משהו נדפק גם במחשב
נעלמו לי תיקיות תמונות וגם היכולת להקטין ולערוך תמונות או להוריד מהאייפון,
מקווה שיודע דבר יציץ לי במחשב עוד היום ויפתור, ולא...יגיע טכנאי ונפרנס גם אותו במסגרת
עידוד בעלי המלאכה, שרברבים, מזגניסטים, (כן כן גם המזגן בחדר שלי עשה קוקו)
ומה לא...

יאללה נגמרה החפירה
 


 

 

 

 

 

 

לדף הרשומה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ נ ל ו פ ה אלא אם צויין אחרת