00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על זרמים וזרימות

יצא שהסתבר שאני מאד "זורמת", לא לא, לא באמת כמו הבחורות של היום
שזורמות עם כל אחד, אלא יותר זורמת עם כל עניין שמאפשר לי לזרום אתו,
האמת היא שאני ממש לא אוהבת לתכנן, אני לרוב מעדיפה לפעול עם תחושת הרגע
האמת שגם להחליט אני לא ממש אוהבת אבל זה כבר פרק מסיפור אחר.

 

נכון שאני חייבת לתכנן: לקום בזמן לעבודה, לתכנן מה עושה בגן, לתכנן את כלכלת הבית,
לתכנן מה שקשור בבריאות, בילדים, ועוד כל מיני תחומים שאי אפשר להתחמק בהם מתכנון כי אז
יש הפסד ברור,

אבל....... בכל מה שמדובר בשטחים האפורים, בשעות הפנאי שלי , בימים החופשיים
העונג הכי גדול שלי הוא פשוט לא לתכנן, "לזרום" (כמו שההוא אוהב לסנוט בי, "יא זורמת")
אני שומעת את עצמי אומרת לעצמי בראש, "את לא חייבת כלום לאף אחד!, עשי מה שבא לך!"

אם זה לא שייך למחלקת ה"צריך" אם זה שייך למחלקת ה"רוצה" ברוב המקרים לא אחליט מראש
(פה ושם אם אני נחרצת או שזה רצון שקשור בתיאום הכרחי אני חורגת מכללי הזרימה)
אני אקום בבוקר, אסתכל מה מזג האוויר, מה אומר הגוף שלי (יש כח/חשק אין כח/חשק)
ארים את עצמי מהמיטה ואתחיל לנסות להחליט, 

לפעמים יש החלטה וגם ביצוע
לפעמים יש החלטה ואין ביצוע
לפעמים יש החלטה -X וביצוע של -Y
ולפעמים יש החלטה שלא להחליט
ומבחינתי זה בסדר גמור!

השבוע קמתי עם חשק עז לנשום אוויר כרמיאלי, געגוע למקום שגרתי בו בכיף 12 שנה
לפני 20 שנה, לאחרונה הצטברו לי שם שני חברים חדשים ויש לי מהעבר לפחות 2 חברים ישנים,
אנשים שאשמח לפגוש.
לקבוע מראש לא קבעתי כי מי יודע איך אקום בבוקר וזה בניגוד לחוקי ה-Z (זרימה)

אז עד 11:00 התלבטתי ככה:-האם לנסוע בכלל, ואם כן אז איך לנסוע (רכב או רכבת)?
ולא נולדה החלטה.


אז באה גיסתי עם הצעה לנסוע לחיפה (לאחיינית שלי) וזרמתי, התאים לי למגמת הטיול,
התארגננו ויצאנו ואז בא איזה שיבוש מהצד החיפאי וממש בתחנת הרכבת חל שינוי כיוון
והגענו לנווה צדק למסעדה ולטיול קצר בשטח.


אז מה היה לנו?
רצון לנסוע לכרמיאל, פשרה חיפאית וגמר בנווה צדק, נו מה רע? לא נדיר אצלי ולא נחשב בעייתי.

קצת תמונות מנווה צדק".

אצל סוזנה

בית תמר בשלום שבזי

כלבלב אמיתי עם רישיון לאופנוע בסימטאות

וחתול מעץ...על עץ

כאן זה כבר בבית נר שביעי וברקע ציור שהותחל.
 

דוגמא נוספת לזרימה

היום קמתי עם מחשבה לנסוע לדיזינגוף סנטר כי לפני שבועיים בערך למדתי שמתקיים שם
בימי חמישי וששי שוק אוכל פנטסטי שנמכרים בו גם קרפל'ך ששבו את ליבה וחיכה של נועה 
ולמען האמת גם את שלי,
נועה סוגרת שבת בבסיס וחשבתי מעבר למה שאבשל ואביא לה , לקנות גם קרפלך ולהביא לה,
אז עד שזזתי (הרי ברור שהיתה התלבטות אם לצאת בכלל...) נעשה 12:00 והגשם שטיפטף
הוסיף ללבטים אבל החלטתי ויצאתי! (היפ היפ הורי!) לא בא לי עם האוטו מהסיבות הקבועות שלי
ועליתי מעדנות על קו שהביא אותי לבורסה ושם חיכיתי לקו נוסף...וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי....
והגשם התגבר והשתגע, (והלבוש שלי כמובן סתיו מינוס כי דווקא עם מזג האוויר אני לא זורמת בקלות
אני מתעקשת על הסתיו גם כשבחלון קצת חורף...אז נעשה לי רטוב משהו....ולא נחמד,

מערכת ה"זרימה" התעוררה והחלטתי שזה דבילי ויש גם סיכוי טוב שלא אמצא את מבוקשי שם ואתבאס.
מייד עשיתי אחורה פנה לכיוון תחנת החזור שלי ופסעתי מעדנות קדימה (של האחורה פנה כמובן)
שם נקרתה בדרכי מסעדה שאני אף פעם לא זוכה לחלוף על פניה כי למרות שזה מרחק קצר מביתי
זה פשוט לא במסלול שלי , "זרמתי" לתוכה וקניתי לי בדקה וחצי ארוחת שבת
לתפארת אמהות שילדתם בתורנות וילדם אצל חברתו,(ומי בדיוק יבשל לעצמו כשלא חובה?)

הכי כיף שיש.

.


איזה כיף, היה טיול קצר נחמד בגשם, היה גילוי מוצלח של מסעדה נהדרת שגם עושה משלוחים,
הייתה כבר ארוחת שבת כיפית (בלי בישול בלי כלים) ויש אותי ששרה לעצמי כרגיל כמו סינטרה בגשם
i did it my way-


http://www.youtube.com/watch?v=gCrILFP1vc0

אז כן, ככה אני, זורמת, לא מאד מתוכננת, לא תמיד סגורה על עצמי, לא תמיד מספיקה הכל,
אבל לא מפשלת בדברים החשובים, לא מאחרת בתשלומים, לא מפספסת מטוסים
 זורמת.surprise

שבת שלום בלוגיה,
ושהכל יזרום לכם ממול, בטוב! 

מוקדש בקריצה לכל ה"מתוכננים".
 


 



 

לדף הרשומה

כ"ב כסלו שנתיים למותה

היום, לפני שהוא נגמר היה יום השנה השני לפטירתה של אמא

עלינו לקבר כבר ביום ששי, והיום היו סערות אחרות , הפולני בכותרות

עם התרחשויות לבביות בלינסוניות,

ואין לי כח להרחיב .

 

אז מה שבא לי זה להעלות שוב רשומה שכתבתי לכבודה

בעת שמלאו לה שמונים,

לא מאמינה איך שהזמן טס, 

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1493199

 

בתמונה עם נועה כשהיתה פיצית  התאריך על התמונה לא רלוונטי,

 

 

 

לדף הרשומה

שרביט האכפתיות

25/11/2013

ביקרתי אצל עופר בבלוג ופגשתי את השרביט הזה,
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2692748#response

זה עשה לי חשק לחפור בארכיון שלי

ולחפש את הסיפור שקראתי לו בזמנו "היא עשתה לי את היום",

 

היא עשתה לי את היום    2005

 

אני עומדת לי בקופה של הסופר מרקט בצהרי יום, מעמיסה קניות על הדלפק והלובה העייפה שם בקופה מתקתקת,

מאחורי בתור עומדת אישה קשישה שממתינה בסבלנות לתורה עם 2 המלפפונים והאשל ביד,

לובה מדפיסה את הצ'קים שלי ושואלת משהו בקשר לתאריך.. היא ממלמלת "עשרים וחמש" ואני אומרת: אבל היום זה ה 15-

הקשישה מוסיפה אחרי  ואומרת: "ה-25 זה לא היום,"

 

לובה מצטעקת לעברה כנשוכת נחש: " מה את מתערבת זה לא שיחה שלך!!"

הקשישה בשקט אומרת, "ב25 יש לי יום הולדת , אני לא התכוונתי, סליחה”…ומצטנפת לה..
אני מהסה את הקופאית ואומרת," לא קרה כלום.. על מה הכעס?"..ההיא ממלמלת משהו עצבני תחת שפמה וממשיכה עם הקופה, 

הקשישה אומרת לי, "אין דבר היא בטח עייפה, אני לא כועסת, ואז מוסיפה "גם אני עייפה הייתי בזמנהוף היום אבל אין דבר"..

 

אני מפנה מבטי אליה ומבחינה בזוג עיניים טובות ומאירות, סוקרת אותה ביעף ורואה מולי קשישה נעימה.. אני מחייכת אליה

והיא פונה אלי ואומרת, את יודעת? לא נשאר אף אחד, לא אמא לא אבא לא אחים,  כולם הלכו במחנות.

ואני מבחינה בעיניים היפות שלה, הן היו תכולות ומאירות משהו אבל היה שם דוק קל של עצב,,

 

אני אומרת, בניסיון לשעשע אותה: "בטח ימלאו לך 22 בעשרים וחמש לחודש"

היא מחייכת אלי ואומרת: אני לא מתביישת להגיד, ימלאו לי 89!!

וואוו אני אומרת, שוב מזל טוב, בהחלט אין מה להתבייש להפך,

אשרייך שהגעת ואת נראית נפלא!

 

נפרדנו ופניתי עם עגלת הקניות לכיוון המכונית שלי, משהו מהקשישה נשאר בי,

החלטתי שאני חייבת לעשות מעשה, זרקתי את הקניות באוטו וטסתי חזרה לקניון,

נכנסתי לחנות פרחים וקניתי את הורד הכי יפה שראיתי שם, האצתי במוכר שיארוז מהר

וטסתי חזרה לקופה לנסות לאתר אותה.. היא כבר לא היתה שם, נו בטח, היו לה רק 2 דברים.

 

לא ויתרתי עשיתי אחד ועוד אחד והמוח הקרימינלי אמר שהקשישה שכנראה כבר לא נוהגת בעצמה,

משתמשת באוטובוסים, חזרתי למכונית ונסעתי לכיוון התחנות עשיתי סלאלומים בין טורי התחנות

כשמשהו בבטן אמר "אני אמצא אותה" ! הבטן בד"כ צודקת, אכן מצאתי..

היא ישבה על ספסל באחת התחנות, עצרתי   מול התחנה , ניגשתי אליה והושטתי לה את הורד,

"זה ליום ההולדת שלך" אמרתי, עיניה נפקחו והיא אמרה "אבל אין לי היום יום הולדת",

אני יודעת, יש לך ב25 אמרתי,

 

והיא בתימהון "מאיפה את יודעת?????" (הספיקה כנראה לשכוח את פניי)

היינו לפני 5 דקות באותו תור בסופר מרקט אמרתי.. וריגשת אותי.

היא היתה נטולת מילים.. לרגע חששתי שאולי לא נכון לרגש אותה ככה בגילה,

אבל החיוך והעיניים הקורנות הבהירו שטוב עשיתי,

(חוץ מזה  הייתי חייבת, זה בא מהבטן.)

 

ליטפתי את פניה ולחשתי  : שיהיה לך יום הולדת שמח והמון בריאות ואושר!!

וברחתי חזרה לאוטו..(הבכתי את עצמי..)

מרחוק הבטתי בה והבחנתי שהיא אומרת משהו לזר שישב לצידה על הספסל

ומצביעה על הורד.. בטח אמרה לו שעוד לא פסו משוגעים מארץ

כי אחרת  איך מסבירים זר מוחלט שקונה לך ורד ליומולדת וגם רודף אחריך כדי לתת

לך, כך סתם משום מקום..

 

אז זהו שלא מסבירים

זה מסוג הדברים שהבטן לוחשת "עשי" ואני עושה..

בלי הסבר.

 

אבל לי עצמי נפרש מן חיוך אידיוטי על הפרצוף וחשבתי לעצמי, "היא עשתה לי את היום"

 

אין לי מושג מי היא,

ואני רק מייחלת בתוכי שיש לה איזו נפש קרובה לחלוק אתה את החוויה

פרט לזר ההוא מהספסל בתחנה.. ובאמת מאחלת לה המון כל טוב...

 

(סיפור אמיתי מ2005)

 

 

זהו, חודש וחצי בערך לא כתבתי והשרביט הזה עשה לי חשק
אז חזרתי.

שבוע טוב עולם.

 

לדף הרשומה

חג סוכות שלנו-או אושפיזין ומתאשפזין

סוכה לא בנינו, לולב לא ניענענו
אז לפחות את מצוות האושפיזין אישפזנו
והתאשפזנו באיכילוב-ז"א אשפזנו את נועה
כולה זרת ברגל אבל פרוצדורות כמו ניתוח מח
והחלמה ארוכה כמו מתאונת רכבת.

רגע לפני הניתוח בערב חג הוצאתי אותה ואת אחיה למסעדה להפרד (זמנית) מהחיים הטובים
כי נאמר שמדובר במינימום חודש שכיבה עם רגל למעלה במיטה angry

הזרת שלה ברגל ימין חטפה בעיטה קשה בעת ריקוד סוער בכיתה ט' העצם עברה פריקה ויצאה מהמקום, 
במשך ארבע שנים  זה קרה כבר 4 פעמים כי המפרק חורבש קשות באותה בעיטה אומללה,


כל משב רוח מוציא את העצם מהמקום ומביא על הילדה כאבי תופת
וחובה לרוץ לבי"ח שיחזירו אותה למקום כשגם ההחזרה כרוכה ביסורים קשים,
בפעם השלישית שהיתה פריקה נאמר לנו שאם זה קורה שוב הם ממליצים לנתח ולבטל
את התנועתיות בזרת, הם יסירו את המפרק ומשתי העצמות הקטנות יחברו עצם אחת שלא תנוע
וגם לא תצא לשוח בכל הזדמנות...

כך זה נראה בפריקה השלישית

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2605976

ממש בתום הקורס של הרמטכלי"ת בפוטנציה כשיצאה ביום ששי לחברה הזרת היתה חייבת
לבדוק את הזווית של רגלי הכיסא אצל שי בבית , הזווית ישרה אבל העצם פרקה עצמה במצב
פאקופלי מה שהצריך הפעלת המנוי באורטופדיה של פסיכילוב, שוב בכי וכאבים, שוב טרטור
ומאיסה טוטאלית בסאגה הזאת,

זהו נקבע תור לניתוח, יום ששי האחרון 20/9/13 התיצבנו לפי הזמנה במיון ברבע לשבע בבוקר (!)
ותהליכי הקבלה והאשפוז החלו, והם נמשכו, ונמשכו, ונמשכו, ונמשכו, עד צאת הנשמה,

הספקנו לחסל תשבצים וסודוקו, לסמס לכל החברים, לשמוע את כל השירים

 


התור לניתוח במקור היה בתשע והיתה כוונה לחזור הביתה באותו יום, כוונות לחוד והביתה לחוד,

וכבר סמנו לנו את הרגל שלא ינתחו בטעות את האף.. והשעון מתקדם ואנחנו הולכים אחורה ומתבאסים.



רק בסביבות אחת הובאנו לפתחו של חדר הניתוח, ושוב חיכינו וחיכינו, וליווינו במבט את כל הצולעים
והפסחים שנכנסו ויצאו ואנחנו מחכים ומחכים.
ופתאום איזו אחות סווטלנה צעקה, הלו, יש פה ילדה שהיא לא מקובלת ומצביעה על נועתנו, האחות
התכוונה לתהליך קבלה אבל הפרחחית שלי הזדעקה, ולא ויתרה על הזדמנות לעשות חוייזיק (צחוק)
מי לא מקובלת מי? רוצה לראות כמה חברים יש לי בפייסבוק?cheeky

קצת אחרי אחת היה לה דייט עם המרדים והיא נכנסה לחדר ניתוח, אח"כ סיפרה שהרופא המנתח המקסים
(בשיא הרצינות והכי אנושי ונפלא שיש ד'ר אליאס) שאל אותה שנייה לפי שהורדמה, "לאן טסים?" והיא ענתה
לונדון, ונרדמה .

אביה ואני קפצנו לאכול משהו (עד שתחזור מלונדון) וחזרנו במהירות הקול להבין שרק כשחזרנו החל
הניתוח שלה, ניתוח לא ארוך אולי חצי שעה אבל עד ש... ועד ש...  ואז כשקלטנו בלוח האון ליין שהיא כבר
בהתאוששות רצנו לראות אותה,

היא ישנה כמו הנסיכה בלי העדשה...אבל כבר עברה את ההרדמה והלב שלי חזר למקום כי די חששתי ,
הרדמה כללית בכל זאת ולי יש רק בת אחת, סטטיסטיקות לא ענינו אותי.

הצצתי לה בקצה השמיכה וראיתי את זה 

אחרי איזה שעה וחצי העלו אותה למחלקה כשהיא ישנה כמו שרק היא יודעת לחרופ (יש לה אליפות)
כבר בשלב הזה לקראת ארבע אחה"צ נאמר לנו שסביר מאד שהיא לא תשוחרר היום, התבאסתי
כי ממש לא היה בתוכנית בילוי בבי"ח, ויש גם שולה זנוחה בבית, תודה לאל שיש סילבן, שכן שהוא
על תקן אלוהי כל הכלבים בשכונה ומזל שיש לו מפתח שלי כקבע, אז הוא דאג לתינוקת המזונבת,

הנסיכה נעורה ממש בשעות הערב ודיווחה על כאבים נסבלים, מייד הייתה עליה לרגל (תרתי משמע)
של שני בני דודים +מברשת שיניים ומשחה, הצעיר שבהם נכנס איתה למיטה והשטויות והצחוקים
שהתפזרו באוויר עשו את שלהם והנסיכה הייתה מחוייכת, מסטולה אבל נחמדה.

הלילה עבר בשלום, אבא שלה נשאר לישון בבי"ח ולא היו כאבים שאופטלגין לא פתר,
אני באתי להוציא אותה בשבת בבוקר שזלגה כבר לצהריים עם כל הטירטורים של ר"מ 2
חיילת או לא חיילת ? קבלה גימלים ל-3 חודשים! (עם תקווה שיקוצרו משמעותית) והזמנה
לביקורת ושליפת הפירזול (איייייייי) בשבוע הראשון של אוקטובר.

אז בנתיים עבר כבר שבוע, והיא מאומנת בדידוי מינימלי על קביים כי 99% מהזמן היא במיטה

וככה מתקלחים אצלנו, כששולה כמובן שומרת מקרוב


 

וכאן הפרינצסה עם הרום סרביס של אמא בכל בוקר (נראה לי מתחיל למצא חן בעיניה הקטע...)

בקיצור, חגגנו סוכות כהלכתו, התאשפזנו, עלו ועולים אלינו לרגל (תרתי משמע) כל הזמן ושמח בנמל,
אוטוטו צריך לפרק את הסוכה והפיליפינית חוזרת לעבודה, נצטרך לאמן את הפרינצסה לעצמאות
חלקית אם היא לא תרצה לחכות עד 2 וחצי לרום סרביס...
בשנה הבאה היא מחזירה לי חופשת סוכות מפנקת! (בלי ניתוחים) חסר לה שלא!

ושנהיה בריאים כבר אמרנו?

אומרת

ואפטר חג שמייח לכולם.

 

 

 

 

לדף הרשומה

מוצאי יום כיפור מעאפן- או על הדבש ועל הגזר

(על התמונה הראשית אחראית גברת דוברובסקי מווארשה בפייסבוק)

ודווקא אני אוהבת את היום הזה, את השקט, והשלווה
אני גרה על רחוב סואן, אמנם דירה עורפית אבל רעש המכוניות הוא לחם חוק,
אני רגילה, גדלתי ברחוב הזה, אבל הקונטראסט הזה של השקט ביום כיפור נעים לי,

והמעאפן? שפעת מסריחה עם כל התוספות החלה לתקוף אותי כבר ביום רביעי
וביום כיפור הגיעה אל שיאה, לא, לא צריך לשלוח פרחים זה כולה האפצ'ים, נזלת,
עיניים דומעות, ראש נפוח, שיעול טורדני וגרון מגורה...יעבור ויזכיר לי להיות ראשונה
בתור המתחסנים (כדרכי בארבע השנים האחרונות) <יעני מתחסנת סדרתית>

אני כל כך עייפה מטלטולי תחילת שנה"ל שלא היה לי כח להתמודד לבד אז הסנפתי
ובלעתי את כל מה שהיה לסופרפארם להציע (חוץ מאקונומיקה ושמפו נגד כינים)
בהמשך נוספה אנטיביוטיקה כשהגרון החל גם הוא לזייף.


לא מדרכי לצרוך את אלה אך כאמור, כשלתי ונכנעתי, לא יודעת אפילו לומר אם זה עזר
כי כדרכן של שפעות הן....עוברות

מניחה שגם זו תעבור ,היום היא אפילו עושה סימנים שמתארגנת על הGPS
מחשבת מסלול החוצה,

החיילת הרצינית צמה, (נראה לי שזו פעם ראשונה עד הסוף)

ואני שפתחתי לכם את השנה עם עוגת דבש של אילנית 12 שזכתה לתשואות
אסגור לכם את יום כיפור עם עוגת גזר מאותו המקור כי היא כל כך מוצלחת שראוי לה
להשמר בספר/בלוג דברי הימים.

היא כמעט כמו פשטידה מתוקה, כל כך עשירה, אני זיבדתי אותה בהמון צימוקים בהירים
ואגוזים מבפנים ומבחוץ, מניחה שזה עושה את הקונץ.
אההה .....וכרגיל, היא קלה לתפארת, ערבב וסע (טוב נו, גרור 2 גזרים בפומפיה
לפני שתפנה שמאלה לספה...) 

אני מכינה חצי כמות כי אני כמעט הקליינטית היחידה שלה, אבל נראה לי שלמשפחה נורמלית
(מכירים אחת כזאת? )surprise צמד תבניות אינגליש יתאימו ביותר.

מתכון:
מקור: http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2111285

עוגת גזר

חומרים והכנה :כוס סטנדרטית 240 סמ"ק -תבנית מס' 26 או 2 תבנית אינגלייש קייק.

מה שמודגש בצהוב אלה הערות שלי 

(התבנית צריכות להיות משומנות גם בדפנות.)
1 כוס סוכר(אני השתמשתי בסוכר חום)
3/4 כוס שמן -השתמשתי בקנולה
4 ביצים גדולות
לערבב היטב  היטב בקערה גדולה את כל החומרים.

להוסיף:


1 3/4 כוס קמח תופח
3/4 כוס אגוזי מלך שבורים גס
1 כפית קינמון (אפשר יותר למי שאוהב)

(וחופן צימוקים בהירים, אולי כוס)

לערבב ולהוסיף:


3 כוסות גזר מגורד דק (פעם גררתי  דק, פעם עבה, אין הבדל)
לערבב היטב  היטב לצקת  לתבנית לתנור שחומם מראש
לאפות בחום נמוך 160 מעלות  כ40 דקות או עד שהעוגה מתיצבת וקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש.
לפרוס את העוגה כשהיא קרה בלבד.

וכן בצלחת,

ואלה כבר מהסיבוב השני עם הגזר המגורר עבה.
 


 

ורק עוד שיתוף קטן, חברה לעבודה שהחליטה לפנק אותי הביאה לי בערב כיפור סיר (אשכרא סיר, לא קופסא)
עם גונדי פרסי כשר למהדרין, , לידו אורז לבן וסלט מעניין, שמכיל כרוב לבן ואדום+פרורי כרובית +גרגרי רימון
+ פטרוזיליה ואגוזים ומתובל חמוץ מתוק (הסלט לא משירז רק הגונדי) זו בהחלט חוויה פרסית מעניינת,
לא מורגלת לטעמים האלה בעיקר לא לריבוי הכמון אבל המחווה ,הכוונה הטהורה והמאמץ ראויים להערכה רבה.
 
כיוון שלא החתמתי אתכם בכניסת החג אני מחתימה עכשיו! שתזכו לחתימה טובה על דברים לטובתכם,
על צ'קים וחוזים שיקחו אתכם למקומות טובים, על הסכמים ראויים, ואם באמת מישהו למעלה מחשב וחותם
אז שיזכור אתכם לטובה.
 
מוצאי כיפור נעימים לכם.
 
 
 
לדף הרשומה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ נ ל ו פ ה אלא אם צויין אחרת