00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיול שורשים קטן

כבר כמה שנים שמכה בי הגעגוע לעיר בה גרתי 12 שנה לפני 20 שנה פנינת הגליל-כרמיאל
חשקתי בטיול הזה מזמן והתנדנדתי בין אוטובוס לרכב שלי... לא נוהגת להפליג רחוק בנהיגה,
שונאת את הניווט וחוששת מהפתעות, אז זה נדחה.

עד שלפני שבועיים היה פרומו בדמות נהיגה של נועה לעכו וחזרה, כשאני לצידה
הבנתי שהאוטו התרגל לכיוון ואפשר לסמוך עליו... אז אמש לקחתי הרבה אוויר,
את נועה, את הסנדוויצ'ים והסוודרים ונסענו! כשהפעם אני נהגתי.

היה יום יפה והדרך היתה נעימה וחלקה, לא פקקים לא הפתעות וההפתעה העיקרית
שהדרך התקצרה עם כל מיני כבישי ועוקפי שבכלל לא הכרתי, ת-ע-נ-ו-ג-!
כשנסענו לעכו לפני שבועיים גילינו שלא חוצים קריות, לא מטיילים בעיר התחתית לא צ'ק פוסט
השתמשנו במנהרות הכרמל והחוויה היתה חלקה,
בעכו לפני שבועיים פגשנו את החברה האהובה שלי שהפכה לסבתא של אפרוחית מהממת.


הפעם נסענו דרך יוקנעם אחיהוד ותוך שעה וחצי היינו בפתחה של כרמיאל,
כשרק ראיתי אותה מרחוק התחילו אצלי נשימות לא סדירות וקולות הזויים בנוסח-הינה היא!!!!!!
ואפילו האוויר היה אחר, צלול קריר ורענן כמו שזכרתי כמו שהכרתי כמו שאהבתי .
כך היא נראתה מרחוק


וככה קבלה את פנינו

עלינו ישר לשכונה המערבית בה חיינו 12 שנה, בה נולד בכורי, המרכז המסחרי במערבית שהיה שוקק חיים בזמנו, היה עייף ונטול חיים
אבל הבתים נראו אותו דבר, וככה השבילים המוכרים, הלכתי למעון של נעמ"ת שבו למד הבן שלי...כבר אין מעון יש משהו אחר+תחנת משטרה
אבל הלובי נראה אותו דבר וממש יכולתי לדמיין את הבן שלי נכנס לשם בן שנתיים וחצי ומנהל שם את העיניינם :-)

וזה השביל למעון

משם פסענו מעדנות בין השבילים לכיוון הבית שהיה שלנו ושם צילמתי מכל כיוון ובלי אבחנה כולל הדלת שלא העזתי לדפוק ולבקש להציץ
למרות שחשקתי מאד...

הקומה השלישית המסורגת היתה שלנו, הסורגים נולדו יום אחרי שבננו תכנן לבדוק אם הדשא מספיק רך ושווה קפיצה..
באותו יום הוא לא קפץ אבל הוא ממשיך לבדוק דשאים ושאר מרעין בישין ולמתוח את סף המזל שלו גם כיום בגיל 26.

פעם היה פה אינטרקום...

זו היתה הדלת שלנו

זו הדלת של ורדה השכנה ממול שעצרה את אדון בן שלי מבדיקת רכות הדשא...כבר לא נשאר שם אף שכן מוכר בבניין. התמונה נשארה...

וכאן בדיוק החלון המדובר בקומה השלישית, מעניין למה הסירו את הסורגים...

הכניסה הראשית

.

על העץ שהשמנדריק טיפס המון...

עוד זווית

פה תמיד נהגתי להחנות את הרכב שלנו.
 

הנוף מעבר לכביש, זה שנשקף מהחלון
 

המרכז הקטן...(כבר ממש אין בו כלום, פעם היתה מכולת, קיוסק, מספרה)

.

הנוף מהמערבית

.
ת

ואז קפצנו לעין כמונים כי נועה רצתה נוף...

והשמש פלירטטה עם נועה 

ואז ירדנו למרכז וסיירתי עם חברה בכל הנקודות המוכרות, פגשנו שם תוכי וחיזרנו אחריו, הוא לא התפעל מאתנו במיוחד...

אבל אנחנו דווקא די התפעלנו

הסכים לעשות אתנו סלפי

היתה גם חנות שמכרה קישוטים של חג המולד אז בכלל הרגשתי בחו"ל.

,

אפילו קניתי חב' צמר בחנות בה קניתי בעבר צמר בשביל אפודות וסוודרים לתינוק שלי (שקצת גדל מאז) 


וזה כעת נסרג לתינוקת אחרת

זהו...ארוך אבל מתעד משהו שהתגעגעתי אליו....

 

 

 

לדף הרשומה

הוד רוממותה האלקזר-alcazar

אמש הכנתי עוגה לחנוכת הבית של אחי,זו עוגה שאמא ז"ל נהגה להכין בארועים מיוחדים בלבד

מפאת היותה מרובת פאצ'קראיי ועתירת קלוריות להחריד, הוד מלכותה ה"אלקזר" היא מלכת העוגות,

הכנתי אותה יום קודם ואמש היא כיכבה בארוע, אמנם לא ראוי שנחתום יעיד על עיסתו,

אבל במקרה הזה אעיד גם אעיד וגם גיסתי תעיד, כי לעוגה הזאת מגיע תעוד גם בשביל הדור הבא,

פשוט אין דברים כאלה, היא שוקולדית וחמאתית באופן פלילי, מזכירה קצת טראפל אבל לא באמת,

בעלת מרקם מרנגי אגוזי אניגמטי, אנשים לא מבינים מה הם אוכלים ובכל זאת לא יכולים להפסיק,

היא שוברת (זמנית) כל דיאטה, וגוברת על כל כח (רצון) של אדם מן הישוב, כזאת היא...

בר רפאלי של העוגות, מלכת המטבח והסלון ואפילו חדר השינה כי היא לגמרי בת ז%$^&* 

היו שם בערב עוד 3 עוגות יפות וטובות והיא הב.ז. הלבינה את פניהן,

עד שהיא לא נגמרה כמעט לא ספרו את האחרות, כזאת יהירה ומתנשאת....

כל פרוסה נחלקה ל-3 חתיכות קטנות כי באמת אי אפשר לאכול ממנה הרבה, אבל חזרו וחזרו עד שתמה :-)

בקיצור הנה מתכון לפלא הזה, כשתסיימו להכין אותה תחפשו מיקלט כי המטבח יראה כמו אחרי פוגרום, 

אני חיפשתי מקלט, כי השעה היתה אחרי 2 בלילה, והמעבד מזון על כל חלקיו היה בחוץ, מלוכלך ומחכה לשטיפה,

המיקסר המקציף, הסירים של הבאן מרי, הקערות התבנית, כל המטבח כוסה בענן קקאו שהוספתי לחלבונים בעת ההקצפה,

בקיצור זירת פיגוע, 

אבל הכל חלף ונוקה ומה שנשאר זה זכר טעמה וניחוחה של העוגה המלכותית הזאת , וזכר המחמאות שנתקבלו מלא הטנא.

בא לכם גם?

אז הנה המתכון:
 

עוגת אלקזר  alcazar

לבצק-
(נקרא לזה חלק א')


6 חלבונים
כוס וחצי סוכר
150 גר' אגוזים (מלך) טחונים (אפשר בבלנדר)
3 כפות קקאו
~~~~~~~~~~~~~~
לקרם-
150 גר שוקולד מריר
4 וחצי כפות קקאו
4 וחצי כפות סוכר
300 גר' חמאה או מרגרינה
3 כפות קוניאק/ או ליקר טוב
3 חלמונים
~~~~~~~~~~~~~~
את חלק א' להקציף היטב במיקסר , חלבונים, סוכר, קקאו,
את האגוזים הוספתי בסוף ידנית. 
לצקת לתבנית גדולה
ולאפות 20 דקות בחום בינוני, להוציא, לחלק ל3 פסים ולהחזיר
לאפיה נוספת של 5 דקות.

את חומרי הקרם (בלי הביצים) לשים בבאן מארי (סיר בתוך סיר עם מים)
להמיס ולערבב היטב, וכשהכל אחיד ומתקרר קצת להוסיף את החלמונים ולערבב היטב.


כשמסמיך קצת,למרוח את הקרם בין שתי שכבות העוגה, ולמעלה ,
ולגרר קצת שוקולד לבן לקישוט,להכניס למקרר או למקפיא,
עדיף להכין יום קודם,

הנה העוגה אחרי האפיה, אחרי החיתוך, לפני ההרכבה.

בשלב הזה בונים אותה, שכבת בצק, שכבת קרם, ולבסוף הקישוט (שוקולד לבן או משהו אחר כרצונכם.

היא לא נראית כמו הבטחה גדולה ככה, ועוד בתבנית המכוערת הזאת, מכה על חטא שלא נתתי לה את הכבוד המגיע בכלי הגשה נאה

אבל פחדתי להכניס לפריזר כלי זכוכית וכשהוצאתי פחדתי להעביר...

אז הוגשה כמו אחרונת הפושטיות ובכל זאת היו לה קופצים, כי מרגע הפריסה מתגלה כל ההדר והתואר, ומרגע הטעימה

הופכים שבויים שלה.

 

 

זהו, שיתפתי ונתתי את המתכון בשלמותו, לא החסרתי שום פרט זה מתכון מרומניה לא מפולניה, ככה שאם תפעלו ככתוב יצליח לכם.

ובעניין החלמונים שמוכנסים לקרם לכאורה בלי בישול אין חשש כי הם כן מקבלים מכת חום ,

ודורות של אוכלי אלקזאר ידועים וידועים פחות שרדו את הדבר הזה בגבורה ובשלום .

 

מצאתי ברשת תמונה , ונראה שאמא היתה די נאמנה למקור
 


לשאלה מהיכן נתקבל שמה , חקירה ברשת העלתה
שיש בסביליה מלון שנקרא alcazar 

ואני מנחשת שהיא נולדה בו, 
אינני יודעת אם זו רשת או מלון יחיד.

 

 

 

לדף הרשומה

שישו ושמחו בשמחת חג ואירוע בר מצווה

אפטר חג שמח בלוגיה, אני בהחלט ששה בשמחת חג, החג שלי-חוגגת את זה שהחגים עברו בשלום לא שילמתי מס, 
לא עליתי במשקל וגם לא ישבתי בחושך בפינה ואכלתי חסה כמו ארנבת, אכלתי המון טעימים, בדיוק כמה שרציתי ודאגתי כל הזמן לאזן,
בעצם לא כל הזמן....אין בי שום צורך לפצות בסיגוף על יום עתיר קלוריות, יש שיגרה ויש מחוץ לשיגרה, אז איזנתי "רוב" הזמן.

לאט לאט מתגבשים אצלי חוקים פנימים שאני משתדלת לעמוד בהם וזה הופך את התהליך לאפשרי וארוך טווח.
בעוד יומיים תמלא חצי שנה לנקודת ההתחלה והיבול שלי הוא 16 וחצי קילו מינוס,
אני אוגרת פטנטים ומתכונים לדברים טעימים כי כבר ברור שלאכול אני אוהבת ורצוי שיהיה טעים.
אז הנה רכש חדש עוגת תפוחים דלת קלוריות ורבת טעם-(לטעמי.) שנלקחה מהרשת.
מכאן-
http://www.mako.co.il/food-recipes/recipes_column-cakes/Recipe-30b2464a8f11921006.htm

מדובר בפרוסות של 2 תפוחי עץ מונחות על מעט סוכר חום בתבנית  ושתי שכבות של עיסה ותפוחים לסרוגין. 

 

בעיני היא נפלאה ולא נחשבת לשום "חטא" כי היא עם תחליף סוכר ורק מעט מאד שמן.
 

אני מכינה לעצמי קיגלים של אטריות רחבות עם תחליף סוכר וקינמון ומעט צימוקים וגם זה מהווה עונג מתוק ולא פורעני במיוחד,


אני לא מונעת מעצמי יציאה למסעדות ורק בוחרת את המנות הקצת פחות עתירות , הקינוחים גם ככה למזלי לא אטרקציה מי יודע מה עבורי,
עברתי כבר את שלב ההמנעות המוחלטת מהצ'יפס כי הבנתי שאני כן מסוגלת לאכול 8 צ'יפסים ולהשאר בחיים גם כשהעודף נשאר בצלחת.
עכשיו כשכבר יש מאחורי חצי שנה של דרך שמוכיחה את עצמה אני כבר יותר בטוחה בעצמי ולא חוששת שההישגים יתאדו ברגע. 



אבל אם אפשר לבחור בתפ"א אפוי בניר כסף עדיף, וגם לחלוק אותו עם זה ממול אז בכלל אני מרגישה אמא תרזה.
 

בשבוע שעבר היה ארוע של בר מצווה לנכד של זוג אנשים שאני אוהבת אהבת נפש כל ימיי, זה היה ארוע מקסים והאוכל היה טעים
בצורה נדירה מראשון הסלטים דרך הבשרים המעולים עד לאחרון הטראפלס, לא טמנתי ידי בצלחת, או בעצם כן, הושטתי אותה
אל כל צלחת שעוררה בי חשק, ונהנתי מכל רגע תרתי משמע, גם מהארוע, גם מהחברה וגם מהארוחה הנהדרת, 

בסוף חשתי כבדות ומלאות שכבר שכחתי את טעמן, זו היתה תזכורת ל-כמה טוב לי היום כשאני לא מרבה להתמלא מעל למידה.
אלה האנשים האהובים עלי, מריאטה חברתה הטובה ביותר של אמא ודב בעלה האהוב.

 

 

זו גיסתי היפה שלשם שינוי שתינו יחד הפעם בסימן ירידה (היא הקדימה אותי ועברה כבר דרך ארוכה יותר) 

ואלו כוכבי הארוע, אבא אמא 3 נסיכות ויורש עצר בר מצווה, (אהובים ומקסימים חמישתם)


 

וכאן עם אחי הבכור היחיד החתיך והזוג שאנחנו אוהבים.
 


 

את סוף החג ביליתי עם נועה בערוגות אצל אהבה אחרת שלי שנקראת עירית, לפני כן נועה ואני אכלנו במי ומי (אהבה ישנה שלי) וגם שם
ביליתי בלי שום יסורי מצפון, מתה על חומוס אבל מצמצמת בפיתה, נועה מתענגת על בוואריה משוקלדת ואני על צלחת סלט כרוב,
ואז עירית התקילה אותנו עם לחם קופים ממולא בקוביות שוקולד שכבר היה משהו שאי אפשר לעמוד מנגד עם הריח המטריף של
בצק שמרים שנאפה זה עתה, והוא טובל בחמה בסוכר וקינמון, אז לא עמדתי, ישבתי בכיף וחגגתי עם איזה 3-4 כדורים כאלה,
בלי יסורי מצפון ובעונג גמור, שהרי אין בבית כזה...

ואז אופ'ס העירית מתקילה אותי ושולחת גם הביתה רביעייה שכזאת ועוד מציינת-זה לא לך, זה לנועה!  אז פה מתבטאת העמידה שלי בחוקים ואכן אני לא נוגעת
וזה יושב בקופסא על השולחן, נועה אכלה אחד וככה זה יכול להמשיך לשבת מבחינתה עוד שנה כי היא לעומתי לא נאשרית כפייתית...אבל כאמור,
עכשיו אין נסיבות מקלות אין את הריח המשגע, אין את הטיעון-"כזה אין בבית" ויש מצב שאם היום זה לא יתכלה על ידיה זה יעוף לפח בלי שאעשה לו טובה....

בדיוק במקומות הללו אני מרגישה שעשיתי שינוי אמיתי, שיצרתי קווים וגבולות שמותאמים למידתי ולכן גם אפשריים...
אשקר אם אגיד שזה קל לוותר ולהמנע , אבל זה נעשה יותר קל עם הזמן וככל שהתחליפים זמינים,


עוד משהו נחמד עם טעם של פעם זה פלאן שאני מכינה מחלב רזה ומהאבקה הזאת ונהנית ממנו כשבא לי משהו מפנק ודל.סוג של מעדן וניל,
אמא שלי היתה מכינה את זה לפני מיליון שנה עם סוכר שרוף, קראמל כמו עוגה ואפשר היה להתעלף מעונג, עכשיו לא מתעלפים אבל נהנים,
מעדיפה את העילפון מהעונג של הירידה במשקל כשהיא מופיעה שחור על גבי דיגיטלי.

 

 

אז אחרי החגים שמח לכם אנשים, ושתהיו תמיד בטוב!


 


 



 

לדף הרשומה

אם תרזו אין זו אגדה

 

אני מאמינה במושג "הרגע הנכון" יש רגע נכון לכל דבר ויודעים כשהוא מגיע,

כל כך הרבה שנים חלפו מאז ניסיתי לרזות בפעם האחרונה,
יותר מארבע, וגם אז זו היתה אפיזודה קצרה שחלפה מול המשבר הראשון.
הלוואי שיכולתי לדעת מהו הגורם ל"רגע" להיות "הנכון".
 
אני רק יודעת שקמתי באותו בוקר של סוף חופשת הפסח בתחושה ש........
זהו, אני לא יכולה יותר, ומרגע זה ,זה או אני או העודפים,
וכיוון שבחרתי בי אז העודפים התחילו לרדת ממני.


לא כולם, לא בבת אחת, לאט לאט לאט, הרבה יותר לאט ממה שהיתי רגילה בעבר, הגיל משפיע על חילוף החומרים,
הגיל משפיע ועוד איך, אבל מסתבר שהוא משפיע גם לטובה, אף פעם לא היה לי אורך רוח כששאפתי לרזות,
תמיד רציתי כאן, עכשיו ומהר! המאמץ מייגע , הויתורים גדולים אז  דרשתי מעצמי תוצאות מרשימות ומייד!

לפני 14 שנה זה כבר קרה פעם, ירדתי 31 ק"ג בשלושה חודשים. את ה31 עליתי חזרה כעבור 5 שנים כשחדלתי לעשן,
והצטרפה ריבית דריבית של עוד כ10 קילו היה ברור לי שזה לא יקרה שוב, ירידה מטאורית כזאת כבר לא תתרחש,
אז הרבה זמן אפילו לא ניסיתי, והיאוש אפילו לא נעשה יותר נח אלא רק יותר עמוק.


הנה הגיע הרגע שכבר לא ביקשתי לי תוצאות מרשימות, רציתי רק להקל את המשא, למרות שאיימתי על בר(רפאלי)
בסתר לבי כבר ויתרתי על קריירת דוגמנות, (סתם נהנתי להחזיק אותה במתח :-)

בשבוע שעבר מלאו ארבעה חודשים לרגע המכונן ההוא בו עשיתי שינוי, אני לא משתמשת במילה המרעיבה "דיאטה"
אני משתמשת ב"שינוי" כי זה מה שקרה להלך הרוח, למחשבה ולהתנהלות וכפועל יוצא חל שינוי גדול גם בתזונה.

התמונה השמאלית ביותר צולמה השבוע, הימנית לפני חודש והאמצעית בליל הסדר באפריל

 


אין הוקוס פוקוס-קל מידי זה לא, אבל גם כבר לא קשה כל כך עכשיו, 


על חלק מהדברים אני מוותרת לגמרי, על חלק אני מרשה לעצמי לפעמים, יש דברים שהתרגלתי לצרוך בקביעות
הקניות הביתה השתנו לגמרי, תם עידן הלחמניות הלבנות המפתות, ובזה אין אפילו חריגות חד פעמיות,
בבית יש רק לחם קל ושלל פריכיות פתיתיות קריספיות לחמיות, אבל מידי פעם בחוץ בפלאפל יש פיתה לבנה,
הקריספיות מאד נפוצות , אני מורחת מעט חומוס, מניחה מעט פסטרמה ומעל סלט גזר ופלפל אדום קלוי בבית,
שתים כאלה משאירות אותי שבעה ומרוצה לאורך זמן.

פיצות, בורקסים, עוגות קנויות-תם העידן, חלבות ,נוגטים, שוקולדים, מתו נקברו ולא נודע מקום קבורתם,
במקומם כפינוק מתוק יש את פירות הקיץ (במידה) ותפוחי קריספי לידי, יש עוגת גבינה דלת קלוריות פעם ב...


הנפש לא צמאה ל"טעים" אני אוכלת המון "טעים" אין ציפיה לרגע שאגמור את ה"דיאטה", כי אין דיאטה,
בדיאטה לא חוגגים כמו שחגגתי אמש אצל סנדר עם קישקע, קרפלך, כבד קצוץ וקיגל,או כמו אצל נלו ביפו
עם קבבים ואיקרה, אבל בלי צ'יפס ובלי הרבה לחם בסלטים ועם המון כרוב כבוש,

ויש את השיגרה עם האוכל הרגיל המחושב והנותן עדיפות לדלי הקלוריות,

חזרתי להזדקק לנישנושים שכל כך התאמצתי בהתחלה להפרד מהם, הבנתי שזה חזק ממני אז ניכנעתי
אבל כניעה מחושבת :-) לא עוד חטיפי ביסלי במבה פיצוחים צ'יטוס ושאר טעימין בישין,
היום כשהצורך עולה אני "צורכת" 2 חופנים של קורנפלקס בסיסי, או שקית פופקורן מדודה מראש
שערכה 100 קלוריות בלבד

 

ובכל יום אני לא מתעצלת ואני ממש סופרת 1-2-3-4-5 שקדים לא קלויים
ואם נפל מהקופסא עוד אחד אני מחזירה למקום...

חלפו ארבעה חודשים, ירדו 13 ק"ג חל שינוי בראש, אין תחושת כניעה בכל פעם שנכנס לפה משהו עתיר,
יש ויתור רק על הקצוות, רק על ההגזמות, מסתבר שבתחום האמצע עוד יש המון אפשרויות טעימות.

עשיתי שינוי גדול בשיגרה, ובחריגים (חתונות ארועים יציאות למסעדה) עשיתי שינויים קטנים,
ויתור רק על מה שקל לי או מה שבתחושה שלי ובהחלטה שלי נחשב להגזמה פראית, ושוב, זו אני,
אחר יכול לחשוב שמנת שוארמה בלי פיתה זה שמן ורע-אני החלטתי שזה בסדר! (כאמור מידי פעם)
אני החלטתי שצ'יפס (בשבילי) זה רעל, כי צ'יפס אני לא יודעת לאכול מעט....


מלאוואח וג'חנון (חוץ מפעם אחת במלון) מסומנים גם בשלט-רעל.
שוקולד , טרייפה,  אבל אבטיח ומנגו ומלון וקלחי תירס, לא אכפת לי הסוכר או הפחממה, למה? ככה!
כי אני בעלת הבית ואני קובעת, ואיתם אני מצליחה יפה לשלוט במידה.
ירקות קלויים עם שפריץ ספרי שמן זית ומלח גס הפך פה ללהיט, דייר קבע במקרר.

 

ספורט זה נהדר-אבל אני לא מצליחה, אז אני מטיילת בחוצות כשבא לי, לא בקצב של מרתון
אבל נמצאת בתזוזה, יורדת ועולה את המדרגות שלי בלי עצלנות, זה הספורט שלי,
לא מספיק? אז לא מספיק! זה מה יש.

החיים הרבה יותר נוחים אחרי שנפטרים ממשא עודף, מצב הרוח שלי נח יותר, החשק שלי לחיות גבר!

כמה נשאר לי להוריד? כמה שיירד, ומצידי בזחילה, רק שהקו ישאר והרוח תישאר, כבר נח לי כמו שאני
אבל ברור שאשמח לעוד, כמה שילך, איך שילך ובלי סטופר.

אני כבר מרגישה במקום ה"טוב"....
 

וכן, גם גאה בעצמי, על כך שעברו חודשיים קשים עם מלחמה ושיגרה שהופרה ולא השתמשתי בהם כתירוץ לכלום.
היה חודש אחד שהכל זחל יותר ולא נרשמה כמעט ירידה, גם עם זה הסכנתי ולא השתמשתי בזה כתירוץ
ליאוש או ויתור-

הרבה חסרונות יש לגיל המתקדם, אבל הסבלנות שמתפתחת אתו היא יתרון גדול.

סבלנות, אפשר לעוף איתה גבוה.

 


 


 


 


 

 

לדף הרשומה

בר רפאלי תתכונני, אני מאחורייך!

פעם כשהיתי מנסה לרזות לא היתה ברירה אלא להסתגף, שכן אני מאלו שאינן חובבות סלטי ירקות 
או יוגורטים ועשבים למיניהם, לא מוצאת נחמה בעוף דגים או בשר, וחובבת פחממות ושטויות למכביר,

זוכרת כמו היום את היום בו גיליתי לראשונה את הפריכיות, אי שם בחנות בחיפה לפני 30 שנה ,
ולא האמנתי למראה עיני שקיים משהו טעים כל כך שהזכיר לי פופקורן והיה דל קלוריות,

עכשיו כששוב פניתי לדרך אחרת דלת קלוריות אני מגלה אמריקות חדשות לבקרים
כמעט לכל דבר עתיר שאהבתי יש תחליף מופחת או דל, באמת באמת שהתהליך חדל להיות עינוי!

אני חוגגת חודשיים וחוגגת פרידה מ- 8 קילו ופניי כתמול שלשום בלי סימני עינויים ממשיים,
הויתורים לא גדולים, והשיגרה סבירה ואפשרית,

היתה לי בעיה עם זה שאני אוהבת לאכול בחוץ כשאני לא צריכה להכין לחיילת צהריים
אני יוצאת מהגן רעבה ולעתים מעדיפה לאכול משהו בחוץ ולא להתעסק עם התזונה,
אז גם זה נפתר, יש אופציות! יש את הפלאפל שאני לא מוותרת עליו (של בני)
ולפחות פעמיים בשבוע אני חוגגת על מנה (קטומת שליש פיתה) בעונג רב,

לפעמים כשאני חברה של האפיפיור אני קונה רק כדורים ובאה הביתה ושמה אותם
בפיתה ביס קלה שערכה הקלורי דל, רק 88 ק' ואז אני בכלל מרגישה קדושה כמו 
סנטה קריזנטמה.
תמיד יש לי בבית כרוב וגם טחינה (שתי חיבות גדולות שלי מקדמת דנא)

אלה הפיתות ומצאתי אותן אצל רמי לוי ואפילו במחיר סביר , נחמדות מאד גם כארוחת עשר בגן עם אהבה חדשה נוספת שלי
גבינת סימפוניה עם עגבניות מיובשות וזיתים 5%

כל כך הרבה אופציות נוספו כיום על הפריכיות , יש את הקריספיות שבעיניי מהממות, ואני בוחרת
את אלה המיועדות לילדים בערך של 8 ק' ליחידה! ויש פתית ויש לחמית וכולן כל כך טעימות.(ברור שצריך
לדעת לעצור באדום כי אם מחסלים מהן בלי אלוהים אז זו לא חוכמה.)

בחוץ יש גם את המקום בקניון בו אפשר לרכוש נקניקיה ולרפד אותה בהמון סלטים מהסוג שאני אוהבת
(בלי עגבניות וחסה )ולמרות שיש שמן בסלטים האלה זה בהחלט בסיכום כללי ארוחת צהרים סבירה
כשהנקניקיה לא נעטפת בלחמניה , ואין צ'יפס בצד .

יש את הגבינה הצהובה 9% במקום 22 או 28 יש את השמנת לבישול  10% במקום 38 ואת הסימפוניות המגוונות,
כיף גדול, רחוק מסיגוף.

 

קלחי תירס עכשיו בקיץ זה עונג גדול בלי הרבה יסורי מצפון, קלח או שניים זה לא סוף העולם.
 

למרמולייט יש ג'לי נהדר, נטול סוכר וקלוריות, אני אוהבת את המישמש והתות ונהנית מהם מאד (לא מעוניינת לדעת מה פשר הרכיבים המצויינים שם)

קניתי את הכוסיות ניר של האספרסו , כי כידוע אני מעדיפה לא לשרוף קלוריות על הדחת כלים
ואני מכינה שתי חבילות בבת אחת, מוזגת ומאכסנת במקרר בקופסא סגורה ובכל פעם כשבא לי
משהו מתוק אני שולפת אחד כזה, לע"ד זה באמת טעים, בכלל בלי פשרה, חוצמיזה זה גם יפה :-)
תראו..

 

והופ לקופסא שלא יקבלו ריח במקרר

המקרר מלא תמיד בסלטים, אני קוראת להם "סלטים של אורחים," סלט תירס מקסיקני, סלט סלק, פלפלים קלויים, כרוב כבוש וחי,
סלט של אננס קל עם סלרי, חומוס גם יש אבל אני משתמשת בו רק למריחה :-( נגמרו הימים של ניגוב חומוס...זה כן חסר לי
אז ממש פעם ב...אני מרשה לעצמי כי זה פשוט מזעזע כמה קלוריות יש בצלחת חומוס בלי לדבר על הפיתה...)

נכנסתי לרוח נטולת נישנושים כי זה היה עקב אכילס גדול שלי, אני בכל זאת קונה "נישנושים" אבל כאלה של 100 קלוריות ורוב הזמן הם כמו
נרות חנוכה יושבים בארון ואין לי את הצורך הזה, אבל הם נחמדים לרגעים קשים כשבכל זאת בא לי, משתמשת באלה שבתמונה ולפעמים
גם בקורנפלקס של פיטנס שקדים ודבש מה שנועה צורכת...מי היה מאמין שחודשיים לא נגעתי בבמבה, במבה היה השם השני שלי פעם :-)

 

יש גם קרטיבים לשעת רצון או צורך, אני מעדיפה מעט וטעים על הרבה ובעעע , גיליתי קרטיבים מפרי טבעי בלבד , שבאים במארז
וכל יחידה ממש קטנה ונחמדת, 23 קלוריות זו בדיחה, הלימונענע נחמד לי במיוחד.

מה שבא באריזה קטנה ונגמר וזהו, מתאים לי יותר מאריזות גדולות שיש קושי לעצור בטרם סוף...כי חבל הפריכות תלך...
כמו זה למשל, נחמד וטעים אבל הכמות לא קטנה והסה"כ מביא ל-איזה 185 קלוריות שנעלמות בלי להרגיש, יותר עדיף
להסתפק במאה כשמדובר בנישנוש.

 

כשמתחשק אפילו טוסט זו לא בעיה, כי יש גבינה של 9 % ולחם קל וככה יוצא שטוסט כזה "עולה" רק 130 קלוריות,
 

אז לסיכום בגדול היומיום שלי מאוזן, ואין חוצפות גדולות, אבל פעם ב... כשהנשמה שלי מחשקקת אז אין בעיה להכנס לצ'ינה טאון
ולא לספור כמה קלוריות יש בעוף החמוץ מתוק, אמנם לא נתחצף עד כדי אגרול והמון נודלס כמו בעבר אלא אבחר בירקות בעיקר
ורק בדוגמית של נודלס ולא אתחרע על הרוטב החמוץ מתוק, ככה כולם נשארים מרוצים, גם אני וגם המשקל.

 

על תפוחי אדמה אפויים של ששי בערב אני לא מוותרת, אני מאד מאד אוהבת אותם ולא מכינה כל יומיים, אז למדתי למדוד
את שמן הזית שאני מוסיפה להם, אני יוצקת כף גדושה אחת לכארבע מנות, מלח ותבלינים ומשקשקת הכל בשקית נילון, שופכת לתבנית
ואז אפילו חלק מהשמן נשאר דבוק לנילון שהעפתי ולא לתפוחי האדמה והטעם למרבה הפלא- מעדנות! (גם המראה)

 

ממשיכה להשתמש בהנאה רבה בשניצל תירס של טבעול, כמעט לא יוצא לי להשתמש בבשר בבית, ממש לא מתחשק לי, אמש הכנתי לנועה
קציצות מטוגנות מטחון טבעול וירקות ואכלתי רק אחת , היתה טעימה למכביר, לא יודעת להעריך אותה קלורית אז לא מכניסה לרפרטואר שלי,

 

השבוע העברתי כמעט את כל תכולת הפריזר שלי לג'וניור שעבר לגור לבד, כמעט כל הבשר שהיה שם הלך אליו מחוסר עניין לציבור,
מה שנשאר זה מה שאני מתכננת להכין לו פה ושם כשיגיע לאכול, למרות שמרגע לרגע אוחז בי הגועל מול בשר...כנראה שזה מדבק.
אם מישהו שם למעלה תיכנן לכוון גם אותי לצמחונות הרי שהוא נוקט צעדים אלימים, כי השבוע כשנתתי לג'וניור את אוצרות הבשר
הקפוא מפריזרי, הנחתי "לרגע" על המקרר 3 חב' של בשר טחון ו........שכחתי.
כעבור יומיים התפשטה בבית צחנה שלא תתואר ולא הצלחנו להבין מהיכן זה בא... ממש ריח של צואה או נבלה (התקשתי להחליט)
עד שברגע מסויים ביצבץ לי הנילון מעל המקרר וקלטתי את גודל הזוועה... לא אמשיך בתיאור אבל מה שיצא לי מהפה זה "אם עד כה
לא היתי צמחונית אז נראה לי שעכשיו זה הרגע בו אתחיל"

לא, זו לא הודעה לציבור, אני עדיין משתמשת בפסטרמה וכשהיתי בברית השבוע אכלתי בכיף פרגית, אבל המחשבה להתעסק
בהכנת בשר כרגע מעוררת בי קבס.

עוגות ושוקולדים לא חסרים לי, הכנתי פעם עוגת גבינה עם ממתיק מלאכותי, לא רעה, אבל לא הצלחתי לסיים אותה, הלכה לפח.
אני מכינה לי לפעמים מלאיי שזה מאפה רומני מתוק מקמח תירס וגם אותו מכינה עם תחליף סוכר, מכינה מראש תבנית קטנה
כי רק אני הקליינטית.

בקיצור, מרקיז הכל בסדר, חל שינוי ניכר, עגלת הקניות שלי בסופר לא מוכרת לי, היא מלאה בפירות וירקות ופריכיות וכאלה
אין זכר לשטויות שמילאו אותה קודם, אין אפילו "עוגות וואפלים לאורחים" שיביאו מהבית או יסתפקו בתפוח פינק ליידי,
אין יותר תרוצים לאויבים מבית, למזלי נועה לא נאשרית, ולא צורכת שטויות, 

אז זהו, יש עתיד, אולי בכל זאת עוד יזמינו אותי מקסטרו לדגמן להם  surprise
 

 

ורד ביקשה מתכונים לסלטים-
 

1. מקסיקני-

קופסאת תירס מסוננת
פלפל אדום קצוץ
מלפפונים חמוצים 3-4
כף מיונז קל
כף חומץ ו2 שקיות סוכרא דייט
אופציה-שמיר קצוץ ותפוח עץ קצוץ, לפעמים אני שמה ולפעמים לא

2.סלט סלרי-
מקלות סלרי אמריקאי קצוץ, קצת מהעלים קצוצים קופסא קטנה אננס קל,
חופן קטן חמוציות בלי סוכר, קצת מהמיץ של האננס, קצת מיונז קל ושלום על ישראל,

3. פלפל קלוי קלוף שרוי בחצי חומץ חצי מים ומעט מאד שום

4.כרוב ירוק אני משפשפת עם מלח רגיל, מלח לימון וקימל שלם,
לפעמים מוסיפה לו גם כרוב כבוש ובצלחת כף טחינה-מ ע ד ן.

בגדול אלה הקבועים.

 


 

לדף הרשומה
12345
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ נ ל ו פ ה אלא אם צויין אחרת