11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הרהורי סבתאות!!!

14/10/2018

הנכדים הקטנים, להם חיכינו שנים

גדלים במהירות, שינו ממדים

והנה גם הם ...מחוברים למסכים.

לא יושבים עוד על הברכים...

כבר לא עושים "מחה כפיים"

לא משחקים מחבואים

לא רוכבים בבית - על אופניים.

המילים הראשונות שהעלו אצל כולנו חיוך

קיבלו גוון אסרטיבי ואוצר מילים מעורר תמיהה.

האמירה "לא בא לי" שאיפיינה גיל שנתיים שלוש,

הפכה ל"בא לי!" ברור ותובעני.

הבגדים שסרגתי הפכו קטנים

אולי יתאימו רק לבובות ולדובים.

 

נזכרת באותן השעות, שאחזתי בחוט הצבעוני ובמסרגות

וסרגתי עין אחר עין, שעות של עבודה - באהבה גדולה.

והנה, עוד בגד קטן נערם בערימה...

 

 

 

 

 

ואני מתכווצת וחושבת לעצמי...לא די שגדלו הילדים

גם הנכדים כבר גדולים...והבגדים כל כך קטנים!!!.

הימים חולפים במהירות

ועמוק בפנים........ההרהורים מציפים

רצות המחשבות!!!

לדף הרשומה

"אל תשליכיני לעת זיקנה".

בוקר שישי, השכם בבוקר, חשיכה עדין מכסה ועוטפת בשאריות הלילה האחרון.

היא אורזת תיק ויוצאת אל הדרך.

עוד מספר שעות של מעבר מאוטובוס אחד למישנהו, תרד מהמסע על גלגלים, מסע ארוך ומעייף.

תגייס כוחות ותפגוש את אמה הקשישה.

כמה מקשה המרחק על המיפגש בין השתיים.

כמה ייסורי מצפון שלא ניתן יותר, לנצל כל רגע, להנות מהביחד.

לפנק את האם שאותה פינקה שנים ארוכות, לבשל לה מטעמים שכבר אינה יכולה בעצמה. לתייק חשבונות הנערמים ליד כורסתה, למיין את בגדיה שבארון הישן.

אמה שתמיד תמכה, בישלה, עטפה, לימדה, אהבה, והיתה עבורה דוגמא לחריצות, השקעה, כשרונות מנוצלים היטב, נתינה, מורה בכל רמ"ח אבריה. אוהבת ספר, אמנות, תיאטרון, מוסיקה. תמיד מטופחת ובגדיה נבחרים בקפידה.

עכשיו, מנצלת כל הזדמנות, לנסוע מרחקים, לשלוח את המטפלת לחופשה ומתגייסת כל כולה כדי להנעים את השעות לאמה הקשישה.

מברכת שהיא כה צלולה בגילה. שכל שיחה היא עמוקה ובעלת משמעות. עם נימה אסרטיבית והבעת דעה צלולה.

מתעניינת ורוצה לדעת עוד ועוד. מנסה להבין את מושגי הקידמה, ושואלת מדי פעם בביישנות מה, שהרי איך זה יתכן שאינה יודעת?

שואלת על היוטיוב ומבקשת הדגמה. הן יושבות מול המסך והיא המומה מן הקידמה.

צמאה לראות עוד ועוד. כך מתגלות לה עוד טכניקות מתקדמות של ציור שהוא כל עולמה.

היא אינה מסירה עיניה מהמסך ומגיבה בתדהמה. שעות הן יושבות ולוגמות מהתה, שם על המרפסת הפונה אל הרחוב.

בין שלבי התריסים מבצץ לו בית חדש שהוקם על הריסות בית אחר שאיכלס בעבר 4 משפחות מוכרות, בימים שכולם ברכו בשלום וסייעו זה לזה.

היא הכירה כל אחד מהם, על ילדיהם, עיסוקיהם ותולדותיהם.

 

הם כולם פרשו מן העולם. זה היה מזמן.

ועתה, בית בן 8 קומות, מרפסת מול מרפסת, קם למול עיניה. חניה פעילה 24 שעות ביממה, צחוק ילדים והמון המולה.

עתה כשהיא כבר אינה עוזבת את ביתה, המרפסת היא קורי החיבור לעולם החיצון.

שם היא צופה בזוגות עם ילדים, באנשים צועדים, בזוגות צעירים אוהבים מחזיקים יד ביד, בחבורות הצועדות אל הפאב הקרוב, בבעלים המטיילים עם כלבים.

כל כך הרבה כלבים, מכל הגדלים והסוגים.

היא בוחנת, מתעניינת. הם היחידים החודרים אל עולמה. היא כל כך בודדה.

העובדת הזרה, די מרוחקת וקרה.

עושה את המעט והרבה לעצמה.

יושבת בחדרה מחוברת לנייד, מדברת בשפה לא מובנת ומוזרה.

דואגת לצרכיה וזכויותיה, פחות לאלה של הקשישה.

מחכה מדי חודש למשכורת, כדי לשלוח למשפחה. יושבת מול צלחת עמוסת אורז, 3 פעמים ביום..........כהרגלה.

לא קלה היא הזיקנה. הפרטיות כבר נעלמה. הדירה כבר לא שלה, אשה זרה מנהלת את השיגרה.

המשפחה רחוקה. דואגת ורוצה יותר, אך לא תמיד זה מתאפשר.

"אל תשליכני - לעת זיקנה" - האימרה הידועה, המנכרת בראשה של הבת, שגם היא כבר סבתא ותיקה בעצמה.

שמחה על כל יום, שיש לה עוד אמא משלה!!!

ומתפללת כל שישי בהדלקת הנרות.....לזכות עוד ועוד!

 

 

 

 

לדף הרשומה

הסרט - "שרוכים"

 

מהרשת -

 "שרוכים" הוא סרט עתיר אהבת אדם. דרמה ישראלית על בחור מתמודד עם צרכים מיוחדים. סרט של ינקול גולדווסר  בזכות האנושיות שלו ותצוגות המשחק הפנומנליות של דובל'ה גליקמן ונבו קמחי, הסרט מצליח לגעת בלב

ב"שרוכים" יש ממד אוטוביוגרפי, וההשראה לעיסוק בדמות עם צרכים מיוחדים מגיעה מתוך משפחתו של הבמאי. אך לא צריך להיות מודעים לעובדה זו כדי להתרגש מן הסרט, ולכן היא נראית לנו לא רלוונטית, ולא נתעמק בה.

מה כן יש לומר? שעלילת הסרט פשוטה ביותר: גולדווסר והתסריטאי הקבוע שלו, חיים מרין, מציגים כאן את סיפורו של מוסכניק ירושלמי שהתנכר לבנו מאז ילדותו, לאחר שגילה כי הוא מאותגר מנטלית. אך לאחר מותה של גרושתו, נאלץ האב לקחת את בנו תחת חסותו. בתחילה, הדבר נעשה מחוסר ברירה ומתוך כוונה להיפרע ממנו מוקדם ככל האפשר, אך עם הזמן נוצרת בין השניים הבנה וחיבה עמוקה.

את דמותו של האב מגלם דוב'לה גליקמן, שחקן שבתחילת הקריירה שלו, בין שלהי שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים, שמר על קצב של סרט בשנה, מ"מסע אלונקות" ו"הלהקה" ועד "סופו של מילטון לוי". מאז, נוכחותו במסך נהיתה נדירה הרבה יותר - וחבל שכך. ב"שרוכים", הוא מוכיח איזה כישרון קולנועי גדול יש לו, והופעתו מלאת הומור, רגש ועוצמה.

את בנו מגלם נבו קמחי, שחקן צעיר יותר אך גם כן בעל מלאכה ותיק שעד כה לא קיבל הזדמנות למצות את כישרונותיו, וכאן עושה את תפקיד חייו. הופעה בדמות של אדם עם צרכים מיוחדים היא מבחן כפול - אמנותי ומוסרי, ולכן מדובר באחד האתגרים הכי קשים שיש בעולם המשחק. כוכב "שרוכים" עומד באתגר הזה והופעתו לא רק מרגשת, אלא גם אמינה, ואולי חשוב מכל - נטולת זיוף ונטולת מניפולציות.

את השניים מקיף גם צוות מהימן של שחקני משנה, ובהם אוולין הגואל, יפית אסולין ואלי אלטוניו. בזכותם, והודות לעבודתם של הצלם בועז יהונתן יעקב והמעצב האמנותי יואל הרצברג, מצליח הסרט לתת תחושה של מקום. המוסך מרגיש כמו מוסך, הבית כמו בית - וזירות ההתרחשות עליהן נבנה המטען הרגשי מקבלות נופך אמיתי ומשכנע.

 

 וקצת מתחושותי לאחר צפיה בסרט השבוע - הסרט הינו סרט מאד מרגש. היו רגעים לא מעטים של דמעות. משחק טוב מאד. סיפור מהחיים. הצופה נשאב לבחון את מערכת היחסים המורכבת בין אב מבוגר לבנו הבוגר, שחזר לחייו באמצע החיים, כשהוא מתמודד עם קשיי הגיל ומחלת כליות ממנה סבל והעדיף להסתירה מעיני כל.

משחק נפלא של דבלה גליקמן. משחק מרגש מאד. אמין. משחק מעולה במיוחד שסביר להניח שיזכה את גליקמן בפרס מן השורה הראשונה.

ניכר שהשחקן הראשי נבו קימחי, שהה במחיצת אנשים בעלי צרכים מיוחדים. משחק מעולה ואמין. סיגל לעצמו את צורת הדיבור הכבד, הליכה מתנדנדת ולא יציבה, הומור מיוחד והבעות פנים שנלמדו היטב. הרבה רגעים דרמטים. בימוי מעולה. משחק מעורר השתהות. גדי בנוסף לקשייו סובל מ-OCD המובע בצורה נפלאה. ברקע שירו של שלמה ארצי. גדי  הינו איש פשוט המתמודד עם בעיות לא קלות בחיי היומיום.עם אבדן אימו שאהב וטיפלה בו שנים ארוכות במסירות רבה, קשייו בכניסה ויציאה במוסדות התואמים את צרכיו, התמודדות עם אביו שהגיח לחייו בליית ברירה ואח"כ מחלתו של האב ומותו. הוא נותר גלמוד ויוצא שוב אל הלא נודע.

מערכת היחסים בין האב לבנו נראים מאד עמוקים ומרגשים., נרקמת בין אב שנטש את בנו הקטן. הבן גדל ע"י אימו שנהרגה בתאונת דרכים. וגדי נותר ללא מסגרת תומכת. עו"ס מעבירה את גדי לידי אביו החושש והמרוחק. בהדרגה, הם מתקרבים זה לזה ולומדים להכיר מחדש. סיפור אהבה בין אב לבנו. מלווה בכאב וריחוק, רגשות אשמה ולבטים קשים.

סרט נפלא וכל כך רגיש. מומלץ בכל פה. מותיר בסיומו הרבה מחשבות ואולי אפילו תחושת דכדוך בתחילה. אבל מותיר תחושה של איכות. סרט שהושקעה בו מחשבה עד לפרטים הקטנים.

הבמאי - גולדווסר.

 

שר×?×?×?ם (×?×?"צ , ×?ר×? א×?×?ר)

 

שר×?×?×?ם (×?×?"צ , ×?ר×? א×?×?ר)

 

שר×?×?×?ם (×?×?"צ , ×?ר×? א×?×?ר)

סרט שמשאיר משקע, חשיבה ותחושות עמוקות בהחלט.

לכו לראות ולחוות.

לדף הרשומה

סוכות של פעם, כשהיינו ילדים!

 

 

חג הסוכות של הימים ההם כשהיינו ילדים, נותר כזיכרון רחוק.

אבא שמכין סוכה עם פטיש ומסמרים וקורות עץ המותירים בכפות הידים הרבה הרבה קוצים.

מתיחת שמיכות פיקה וסדינים, סחיבת שולחן וכיסאות והרבה הכנות וקישוטים. בשילוב מזג האויר המשתנה , הכל עוטה חגיגיות ואוירה מיוחדת במינה.

חלפו הימים, היום הסוכות מגיעות בערכה מיוחדת בנרתיק אחסנה וקלות מאד להרכבה. הכל כה השתנה.

בימים הסמוכים לחג, העיתונים עמוסי פרסומות לעוד ועוד סוגי סוכות, לשולחנות וכיסאות מעוצבים, ובחנויות קישוטים מוכנים.

לא עוד תכנונים, מספריים, דבק ודפים צבעוניים. לא עוד הדבקה של שרשראות ארוכות מנייר חוברות צבעוניות ומיחזור מודעות ססגוניות. הקידמה מורגשת בכל פינה. בפינות רחוב שולחנות לבנים ומקושטים, שם קונים את 4 המינים. אתרוגים טריים שריחם נישא באויר, לולבים ירוקים עטופים בצלופן, כשרים למהדרין.

 

ויקיפדיה -

סֻכּוֹת הוא חג מקראי הנחוג במשך שבעה ימים, בין ט"ו לכ"א בתשרי, ובו מצווה על כל יהודי לשבת בסוכה. יום החג הראשון הוא יום טוב, ואחריו שישה ימי חול המועד. סוכות הוא החג השלישי מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, בני ישראל היו עולים בחג הסוכות לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. סוכות הוא החג היחיד ביהדות שאין לו מאפייני אוכל משלו, אם כי מקובל להרבות בו באכילת פירות שנשתבחה בהן הארץ.

 

בסיום חג הסוכות, בכ"ב בתשרי, נחוג שמיני עצרת שהוא חג נפרד העומד בפני עצמו, והמצוות המיוחדות של חג הסוכות (הסוכה, נטילת לולב וכו') אינן חלות בו. בארץ ישראל חל במקביל ליום שמיני עצרת גם חג מדרבנן בשם שמחת תורה, שאף הוא נפרד משני החגים הקודמים. לאחר שמיני עצרת, בכ"ג בתשרי מצוין יום אסרו חג.

 

 

לחג שמות שונים -

רוצים להיזכר בשיעורי החגים ובמחברת המקושטת בציורים נאיביים של אותם הימים? זוכרת את עצמי, מקשטת בהתרגשות ובעפרונות עץ צבעוניים, "שער" חדש, שתמיד עורר התרגשות ואולי אפילו תחרות בין החברות. מי השקיעה יותר? של מי יפה יותר?

לא אשכח את אחת החברות שקיבלה באותם הימים חבילת טושים מדודים שהגיעו מעבר לים. זוכרת כיצד עמדנו בשער ביתה וביקשנו לראות את הפלא. היא עמדה מן הצד השני של השער ונופפה לנו ממרחק, שמא נחמוד את המצרך הנדיר....טושים זוהרים. נראה מוזר? מצחיק? לא באותם הימים. אנחנו היינו ממש נרגשים!!!

 

ויקיפדיה - החג נקרא בתורה בשם חג הַסֻּכֹּת[, אולם בספרי הנביאים והכתובים ובלשון חז"ל הכינוי חג סתם, משמעו חג הסוכות.

 

התורה משתמשת גם בכינוי חג האסיף, מפני שלקראת סוכות מסיימים לאסוף מהשדה את כל התוצרת החקלאית של עונת הגשמים הקודמת, מסיימים לדרוך את הענבים בגתות ומכניסים את היין לבקבוקים.

חג האסיף נבדל מחג הקציר (שבועות), שבו קוצרים את החיטה. ככל הנראה התוצרת העיקרית שנאספה לקראת סוכות לא הייתה תבואה, שנאספה כבר בתחילת הקיץ, אלא פירות קיץ כמו תאנים וענבים (שבדרך כלל יובשו לדבלים וצימוקים). יש גם הטוענים כי הכוונה בכינוי "חג האסיף" לאיסוף הקש שנוצר מהתבואה שיובשה בשדה לאורך הקיץ, שאותו אוספים לכאורה בסוכות שכן אם יושאר עוד בשדות הוא עלול להתקלקל עקב הגשמים.

 

אושפיזין

מנהג קבלי נפוץ הוא הזמנת אורחים סמליים, הנקראים אושפיזין ("אורחים" בארמית), לשבת בסוכה. בכל יום משבעת ימי החג מזמינים אורח אחד, לרוב לפי הסדר הבא: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.

 

שמחת בית השואבה

בימי בית המקדש היו נוהגים לנסוך מים על המזבח בכל ימי חג הסוכות, כהודאה ובקשה לירידת גשמים. טקס הניסוך המורכב והמפואר, שכלל את שאיבת המים מדי יום ממעיין השילוח והובלתו לבית המקדש, היה מלווה בחגיגה גדולה עם ריקודים וכלים מוזיקליים. בתלמוד מסופר ששמחת בית השואבה הייתה גדולה מאוד, עד כדי כך שנאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". כיום נוהגים לקיים ערבי ניגון וריקוד בלילות של חג הסוכות, כזכר לשמחת בית השואבה המקורית.

 

קריאה בספר קהלת,

מנהג בני אשכנז לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות .

 

מכינים קישוטים כמו פעם, לפני הרבה שנים!

 

לדף הרשומה

יום הכיפורים - זיכרונות המלחמה ההיא!

18/09/2018

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר מל×?מ×? ×?×?ם ×?×?×₪×?ר

הוא שוב כאן , מגיח כמו בכל שנה, היום הקשה הזה.

כולם עסוקים בשיחות על הצום הקרב ובא, על בקשות סליחה ומחילה.

אני סופרת 45 שנות חיים שחלפו..כאילו היה זה אמש. טרי כל כך, זכרונות המסרבים להתיישן, מסרבים להישכח.

 

קשה לקלוט. קשה לדמיין כיצד הספרות הללו מתחברות! מדברות! משמעותיות!

המראות!, התמונות!, הזיכרונות! מציפים ועולים. כל כך הרבה שנים חלפו והם אינם מרפים..

הייתי ליד מיטתו בהדסה ירושלים. צעירה כל כך, ילדה ממש! לאחר לידה!

 

המסוקים המשיכו להביא עוד ועוד פצועים מהשטח. הליקופטר חג אל מול החלון, אלונקות מובלות בריצה, מנות דם, בלוני חמצן, צינורות פה ושם......

וצוות שעושה הכל כדי להציל עוד חיים, לתת תקוה לעוד משפחה.

 

בבית נשארה התינוקת שלנו והיא בת חודשיים בלבד.

רק בוחנת בעיניה הקטנות את העולם!

מה היא מרגישה? מה היא חווה? מה טמון שם בליבה הקטן? איש לא ידע!

 

נאלצתי להשאירה בידיהם המסורות של ההורים ולסעוד אותו, בפציעתו הקשה.

אותנו בבית החולים "הדסה" שעל הר הצופים, מלווה רק התמונה שלה, על הארונית הסמוכה למיטה.

קטנה כזו, בוהה, מחפשת חיבוק של אבא ואמא שנמצאים רחוק כל כך.

 

החברים פוקדים את מיטתו, קרבים אל המיטה בצעדים מהוססים, נבוכים.

 

מה אומרים לצעיר בתחילת דרכו, ספורטאי, סטודנט, שרגלו נותרה בשדה הקרב וגופו פצוע ושרוף?

 

כולנו צעירים כל כך, בתחילת שנות העשרים. חיינו אמורים היו להיות אחרים. לימודים, ים, ריקודים, מוסיקה ואולי קצת בילויים.

 

כן, אז התחתנו ילדים, פשטנו מדים וכבר היינו נשואים.

 

החברים באים ובאים, מקיפים את המיטה, ממלאים את החדר, נבוכים, מסמיקים, מחוירים.

 

נו באמת......מה אומרים??? גם חיילים במדים, גיבורים משדה הקרב, הופכים אילמים!

 

שניים מהחברים הטובים, עטויי זקן, נראים שונים! מרכינים ראשם,

מילה אינם אומרים!!!

 

המלחמה הזו הפכה את שניהם לאחים שכולים!

 

האחד גדל כיתום צה"ל, מיום לידתו עם אם שטרחה לספק כל צרכיו ומבוקשו , מגדלת בגפה 2 ילדים לתפארת. המלחמה שוב צמצמה את המשפחה הקטנה......אחיו הבכור והיחידי קיפח גם הוא את חייו במלחמה הנוראית ההיא!.

 

השני בן לאלוף מכובד בצה"ל, איבד את אחיו הצעיר במלחמה הזו.

 

הם עומדים ליד המיטה, נבוכים, מהורהרים.....מסתירים כאב גדול כל כך. טרי כל כך. ושותקים! לא משתפים! לא מספרים! נוצרים את כאבם עמוק עמוק בפנים!

והנה הם מגיעים, זוג חברים, נשואים טריים, הוא במדים מאובקים...

כמה משפטי "ניחומים" שאולי עדיף שלא היו נאמרים, כי אנחנו כל כך רגישים באלה הימים. הרגישות לכל אמירה הינה כל כך גבוהה והפירושים מקבלים משמעות כואבת ופחות מנחמת.

חלפו שנים מעטות וגם הוא כבר איננו איתנו, עבר לעולם המתים, בהיותו במדים

והשאיר אלמנה צעירה להתמודדות כה קשה.

 

אני חסרת מנוחה, מחפשת סימני חיים מעוד ועוד חברים. התקשורת של אז מאופקת, לא מספרת, אולי כדי להפיח מעט תקוה, לא לייאש, לא להפיל את העם ברוחו.

לא לזרוע כאב וסבל מעבר לאלה שהפכו למנת חלקינו.

 

הידיעות גורמות להזלת עוד ועוד דמעות נסתרות. כדי לחסוך ממנו כאב נוסף והתמודדות.

"יש לי בן ואין לו אבא" - זועקת לטלפון חברה אהובה שממש כרגע קיבלה את הידיעה.

 

מסביב בחדר, גניחות של סבל ויסורים.

זמרים מתנדבים, משמיעים שיר או שניים בפתחה של הדלת מנסים להרים את המורל לחיילים המתייסרים

ואולי בתוך תוכם חושבים "כיצד ממשיכים עם אלה החיים".?

 

כן, חלפו 45 שנים.

 

לתינוקת הקטנה - יש כבר ילדים משלה...

 

המשכנו את חיינו במסע של כאב וטלטלה .

 

עם הרבה זיכרונות כל אחד בעולמו שלו. בבועה שבנה סביבו. 2 בועות שהתרחקו זו מזו ועטו מעטה מאפשר להתנהל בעולם הלא פשוט הזה!

 

היו ימים, הם אינם נמחקים...הם צפים ועולים!

 

הזיכרונות מכאיבים! אינם מרפים! אינם נמוגים!

 

הם חלק ממני...עד סוף החיים!!!

 

לדף הרשומה
12345
קוביית קוד חופשי

Profile Visitor Map - Click to view visits
ארכיון פוסטים
נקה
קוביית רשימת הרשומות
קוביית רשימת הרשומות
קוביית קוד חופשי
free counters
קוביית קוד חופשי
em>http://tuesdaytrio.blogspot.com/" target="_blank">http://i767.photobucket.com/albums/xx311/daillyg/GDTbadge.jpg />" border="0" alt=" Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog "> /><>
קוביית קוד חופשי
 Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog
קוביית קוד חופשי

Profile Visitor Map - Click to view visits
ארכיון פוסטים
נקה
קוביית רשימת הרשומות
קוביית רשימת הרשומות
קוביית קוד חופשי
free counters
קוביית קוד חופשי
em>http://tuesdaytrio.blogspot.com/" target="_blank">http://i767.photobucket.com/albums/xx311/daillyg/GDTbadge.jpg />" border="0" alt=" Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog "> /><>
קוביית קוד חופשי
 Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog
קוביית קוד חופשי

Profile Visitor Map - Click to view visits
ארכיון פוסטים
נקה
קוביית רשימת הרשומות
קוביית רשימת הרשומות
קוביית קוד חופשי
free counters
קוביית קוד חופשי
em>http://tuesdaytrio.blogspot.com/" target="_blank">http://i767.photobucket.com/albums/xx311/daillyg/GDTbadge.jpg />" border="0" alt=" Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog "> /><>
קוביית קוד חופשי
 Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גלשי אלא אם צויין אחרת