11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יום הכיפורים - זיכרונות המלחמה ההיא!

18/09/2018

×?×?צא×? ×?מ×?× ×? ×¢×?×?ר מל×?מ×? ×?×?ם ×?×?×₪×?ר

הוא שוב כאן , מגיח כמו בכל שנה, היום הקשה הזה.

כולם עסוקים בשיחות על הצום הקרב ובא, על בקשות סליחה ומחילה.

אני סופרת 45 שנות חיים שחלפו..כאילו היה זה אמש. טרי כל כך, זכרונות המסרבים להתיישן, מסרבים להישכח.

 

קשה לקלוט. קשה לדמיין כיצד הספרות הללו מתחברות! מדברות! משמעותיות!

המראות!, התמונות!, הזיכרונות! מציפים ועולים. כל כך הרבה שנים חלפו והם אינם מרפים..

הייתי ליד מיטתו בהדסה ירושלים. צעירה כל כך, ילדה ממש! לאחר לידה!

 

המסוקים המשיכו להביא עוד ועוד פצועים מהשטח. הליקופטר חג אל מול החלון, אלונקות מובלות בריצה, מנות דם, בלוני חמצן, צינורות פה ושם......

וצוות שעושה הכל כדי להציל עוד חיים, לתת תקוה לעוד משפחה.

 

בבית נשארה התינוקת שלנו והיא בת חודשיים בלבד.

רק בוחנת בעיניה הקטנות את העולם!

מה היא מרגישה? מה היא חווה? מה טמון שם בליבה הקטן? איש לא ידע!

 

נאלצתי להשאירה בידיהם המסורות של ההורים ולסעוד אותו, בפציעתו הקשה.

אותנו בבית החולים "הדסה" שעל הר הצופים, מלווה רק התמונה שלה, על הארונית הסמוכה למיטה.

קטנה כזו, בוהה, מחפשת חיבוק של אבא ואמא שנמצאים רחוק כל כך.

 

החברים פוקדים את מיטתו, קרבים אל המיטה בצעדים מהוססים, נבוכים.

 

מה אומרים לצעיר בתחילת דרכו, ספורטאי, סטודנט, שרגלו נותרה בשדה הקרב וגופו פצוע ושרוף?

 

כולנו צעירים כל כך, בתחילת שנות העשרים. חיינו אמורים היו להיות אחרים. לימודים, ים, ריקודים, מוסיקה ואולי קצת בילויים.

 

כן, אז התחתנו ילדים, פשטנו מדים וכבר היינו נשואים.

 

החברים באים ובאים, מקיפים את המיטה, ממלאים את החדר, נבוכים, מסמיקים, מחוירים.

 

נו באמת......מה אומרים??? גם חיילים במדים, גיבורים משדה הקרב, הופכים אילמים!

 

שניים מהחברים הטובים, עטויי זקן, נראים שונים! מרכינים ראשם,

מילה אינם אומרים!!!

 

המלחמה הזו הפכה את שניהם לאחים שכולים!

 

האחד גדל כיתום צה"ל, מיום לידתו עם אם שטרחה לספק כל צרכיו ומבוקשו , מגדלת בגפה 2 ילדים לתפארת. המלחמה שוב צמצמה את המשפחה הקטנה......אחיו הבכור והיחידי קיפח גם הוא את חייו במלחמה הנוראית ההיא!.

 

השני בן לאלוף מכובד בצה"ל, איבד את אחיו הצעיר במלחמה הזו.

 

הם עומדים ליד המיטה, נבוכים, מהורהרים.....מסתירים כאב גדול כל כך. טרי כל כך. ושותקים! לא משתפים! לא מספרים! נוצרים את כאבם עמוק עמוק בפנים!

והנה הם מגיעים, זוג חברים, נשואים טריים, הוא במדים מאובקים...

כמה משפטי "ניחומים" שאולי עדיף שלא היו נאמרים, כי אנחנו כל כך רגישים באלה הימים. הרגישות לכל אמירה הינה כל כך גבוהה והפירושים מקבלים משמעות כואבת ופחות מנחמת.

חלפו שנים מעטות וגם הוא כבר איננו איתנו, עבר לעולם המתים, בהיותו במדים

והשאיר אלמנה צעירה להתמודדות כה קשה.

 

אני חסרת מנוחה, מחפשת סימני חיים מעוד ועוד חברים. התקשורת של אז מאופקת, לא מספרת, אולי כדי להפיח מעט תקוה, לא לייאש, לא להפיל את העם ברוחו.

לא לזרוע כאב וסבל מעבר לאלה שהפכו למנת חלקינו.

 

הידיעות גורמות להזלת עוד ועוד דמעות נסתרות. כדי לחסוך ממנו כאב נוסף והתמודדות.

"יש לי בן ואין לו אבא" - זועקת לטלפון חברה אהובה שממש כרגע קיבלה את הידיעה.

 

מסביב בחדר, גניחות של סבל ויסורים.

זמרים מתנדבים, משמיעים שיר או שניים בפתחה של הדלת מנסים להרים את המורל לחיילים המתייסרים

ואולי בתוך תוכם חושבים "כיצד ממשיכים עם אלה החיים".?

 

כן, חלפו 45 שנים.

 

לתינוקת הקטנה - יש כבר ילדים משלה...

 

המשכנו את חיינו במסע של כאב וטלטלה .

 

עם הרבה זיכרונות כל אחד בעולמו שלו. בבועה שבנה סביבו. 2 בועות שהתרחקו זו מזו ועטו מעטה מאפשר להתנהל בעולם הלא פשוט הזה!

 

היו ימים, הם אינם נמחקים...הם צפים ועולים!

 

הזיכרונות מכאיבים! אינם מרפים! אינם נמוגים!

 

הם חלק ממני...עד סוף החיים!!!

 

לדף הרשומה

זריחה חיפאית!

17/09/2018

מדי בוקר אורבת לה בחלון. ממש כמו חוקר מקצועי, במשרד פרטי.

מציצה אם היא כבר שם. מה צבעה הבוקר? איזה ציור ציירה היום בשמיים?

מדמיינת את קנווס הציור מתמלא במגוון צבעים ומחכה בסבלנות לראות את התוצאה הפעם.

כל בוקר ציור אחר. שמים, עננים, ציפורים והרבה מאד גווני כתום.

כדור אש שמגיח בין העננים, משחק תופסת, קורץ, מחייך ומשתובב.

מנציחה ומנציחה, האצבע לוחצת על "ההדק" וה-BOOK מתעבה בדפים נוספים ותמונות לרוב.

מה אבחר עכשיו מבין עשרות התמונות? איך ניתן להיפרד ולמחוק? כל כך הרבה זריחות מרהיבות.

זכיתי, לפגוש זריחה של בוקר שכולה הפתעה יום אחר יום.

זכיתי שאני ממשקימי קום, לא מפסידה רגע.

 

השכנים יודעים שיש על מי לסמוך.

שכנתי בבית הסמוך, שמבטינו נפגשים בעת תליית הכביסה על החבלים, נדהמת שוב ושוב....

האם כל זה קרה שעה שהיא ישנה את שנתה?

ואני......לא מוותרת על אף חוויה, גם לא פגישה עם הינשוף הענק המבקר מדי 3.00 בבוקר ועומד תמיד באותה העמדה, על אנטנה ישנה.

הוא פוצח בקולו המיוחד וגורר אותי שוב לחלון לעקוב אחריו, אבל החושך משתלט על הכל.

אדון ינשוף........לא תבוא פעם עם הזריחה לקשט לי את התמונה הבאה? אתה כל כך מסתורי. חמקמק, חשדן ומקצוען.

למד קצת מחבורת היונים, האורבים, התנים והחזירים.......שאותנו מבקרים כאן על הכרמל........בלי בושה.

יום ולילה ללא הבחנה. רק אתה ערמומי שכזה...מבקר ונעלם לאי שם!!!

מקשיבה לקולות הציפורים המכריזות על בוקר חדש, החלון פתוח לרווחה, הנייד ביד......מוכן לקראת התמונה הבאה.

וכבר חושבת על הערב והשקיעה הקסומה......עבורה אני צריכה להיערך ולקבל את פניה בחוף הים של חיפה.

גדלתי ברחובות ואת ילדותי הנפלאה ביליתי בין ריחות פרדסים וקריאת התרנגול.

הייתי אז סטודנטית צעירה, מתמודדת עם ספרים עבי כרס שכולם כתובים אנגלית......

מחזיקה בפי זיתים, מעבירה את הגלעין מצד אחד של הפה, מגלגלת על הלשון.........רק כדי לא להרדם

ולהתמודד עם עוד פרק לקראת הבחינה הבאה.

לילות לבנים. קולות אחרים, ריחות ההדרים ורק התרנגול היה קורא בקול גדול ומודיע "בוקר חדש".

לא ראיתי זריחה, לא פגשתי ינשוף ולא חזירים......היו לי חיים לגמרי אחרים.

כמה טוב לטעום מיופיו של העולם.....להעריך, להנות ולהוקיר את הניתן!

לדף הרשומה

חמסה........חמסה.......

ויקיפדיה -      במיסטיקהחמסה (מערבית???? - חמישה) היא קמע בצורת כף יד בעלת חמש אצבעות פרושות, האמור להגן מפני עין הרע. על-פי המסורת המוסלמית, היד מייצגת את ידה של פאטמה, בתו של מוחמד נביא האסלאם. חמש האצבעות בה מסמלות את חמשת עמודי האסלאםהכרזת האמונההתפילההצדקה, הצום והעלייה לרגל.

ביהדות, הרב רואי מרגלית כתב בשם החיד"א  והבן איש חי[1] שהאות ה היא סגולה נגד עין הרע, ולכן נהגו בקהילות מסוימות לעשות חמסה שהיא כנגד המספר חמש, ערכה הגימטרי של האות. הרב הסיק שאם אין מייחסים לסגולה כוח עצמי, אין איסור בשימוש בה[2]. אך הרב דב ליאור כתב כי "מדובר באמונות טפלות ויש להימנע מהן. מיסטיקה איננה דרכה של היהדות."[3]

מקורותיה האמיתיים של החמסה הם כנראה עתיקים יותר, ונעוצים בסמלה של תנית, אלת הירח הקרתגנית.

החמסה נפוצה במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ונהוג לתלות אותה בעיקר בפתחי הבתים, על הצוואר, במכונית, בארנק, או במחזיק המפתחות.

החמסה מופיעה לרוב במבנה סימטרי, בו האגודל והזרת זהות ומקבילות זו לזו, אם כי קיימות גם חמסות המעוצבות בצורות מדויקות יותר מבחינה אנטומית. בחמסה משולבים לעיתים קרובות סמלים נוספים האמורים לסייע כנגד עין הרע, כגון עינייםדגים, ומגני דוד ושמו של אללה. הצבע תכלת, הנחשב גם הוא כמגן מפני עין הרע, הוא צבע מקובל לחמסה.

למען הגילוי הנאות, בחינוך הפולני בו גדלתי, לא הכרתי חמסה במהלך שנות חיי המוקדמות.

כן, פגשתי בה בחנויות הדרוזים, בשווקים ערביים.

ראיתי אותה כתכשיט זהב על צוואריהן של נשים ונערות יהודיות מכל הזרמים והשכבות.

מעולם לא היתה לי חמסה.

התקרבתי אליה בפעם הראשונה בסקרנות היצירתית שלי, כשהתחלתי לעצב חמסות מחומרים שונים וצורות שונות.

מודה ש.........אהבתי!

זה היה אתגר עבורי.

שמעתי סביבי יותר ויותר את האמירה "חמסה...חמסה" כאמירה נגד עין הרע

כרצון שמשהו יתגשם במהרה.

אבי ז"ל בחליפתו ההדורה, כבר לא היה בחיי כדי להגיב.

אמי לא חסכה ושאלה "מה לך ולחמסות?"

אבל אצלי הסקרנות גברה על הכל....הצורך ליצור!

ראש השנה כבר בפתח

והנה שוב החמסה מתחברת לי במחשבות למגוון הברכות

לאיחולים ולתקוה שיהיה טוב.......חמסה.........חמסה....

 

הנה חמסה שיצרתי מפימו, עם הטבעות וגלזורה ירקרקה

 

 

את זו יצרתי מגבס ממש מהיסוד.

זו יצרתי מגלילי פימו מורכבים, שיטת מילפיורי ועוד שילובים.

 

 

עיצוב חמסה מעץ, בשילוב מפיות ושקפים

 

 

פימו

 

חמסות עץ מעוצבות

 

 

 

מיגזרת נייר שציירתי וגזרתי

 

שתהיה לכולנו שנה טובה, בריאות ושמחה

חמסה........חמסה..........

 

#ראשהשנה

#חמסה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פרפרים הם חופשיים

 

ראש השנה בפתח ..הנה הוא כבר כאן

עוד שנה חלפה, עברה, נמוגה

מכינה שוב , סדרה חדשה של כרטיסי ברכה !

סביבי ניירות, חותכנים, דבקים ומספריים

שוקעת לעולם האהוב כל כך - עולם היצירה.

לתרפיה שלי. לעולם שכולו שלווה, דמיון ועשיה.

שוב התת מודע מאיץ בי להדביק פרפרים על הכרטיסים.

מה הוא רומז לי?

מה הוא אומר לי?

ידעתי עוד משחר ילדותי,

כי הפרפר הינו סמל היופי, החופש, השחרור , הקלות.

כל כך היינו רוצים לחוש מכל אלה!

אבל חיינו הסואנים, עמוסי הדאגות והמטלות

הופכים אותנו לדרדר קוצני...לפרח קמל מרכין ראש

אבל בטח שלא... לפרפר משוחרר.

כיוון שבברכות ואיחולים מדובר

ורבים מאיתנו אכן כבר יצאו לחופשי

אחרי עשרות שנים של עומס יומיומי.....

הפרפר הינו חלק מאיתנו, מלוה אותנו במעופו!

יש שעות שאנחנו נישאים על כנפיו העדינות

ויכולים לאפשר לעצמנו מעט מן החופש הקסום הזה.

מן הקלות, הרפרוף, הריחוף....

יכולים לחוש שפרשנו כנפיים, נושמים עמוק ועפים...

עפים למחשבות, הרהורים על החיים, על המשפחה והחגים...

עפים ומנענעים בכנפיים הצבעוניות, הרכות כל כך

מביטים לעיתים מלמעלה, נחים על פרח רענן מטל הבוקר

נהנים מקרני שמש מחממות

וחושבים חושבים על החיים שעוברים

ממש ביעף

כמו אותו מעוף כנף.

שנה טובה חברים!

היו בריאים ומאושרים!

 

 

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

היה היה פנס בודד..............

02/09/2018

צולם בניו-פורט, ארה"ב

יום סגרירי אפור מעט,

המצלמה ביד.

נמל, מים עכורים, תרנים, מפרשים וסירות 

והראש עמוס מחשבות.

למול הפנס הבודד

מתנגן השיר, עם מילים של פעם

תמימות כל כך

עם מוסיקה עתיקה כל כך...

ולאחר ערב של "כוכב נולד" ותחרויות שירה 

הנראים בכל ערוץ וערוץ על המירקע,

אני מהרהרת ומנסה להסביר לעצמי

מה קרה למילים העכשוויות?

למוסיקה המתנגנת במכוניות

ל-"TOY"   ו-טודובום ...

ואיפה התום? והתרגום לסיטואציות הפשוטות של החיים?

פנס בודד

גידי גוב ומיקה קרני 
מילים: 
יוסף דר וחיים גורי
לחן: סשה ארגוב


היה היה פנס בודד בקצה שכונה 
והוא האיר את ילדותנו הקטנה 
והוא האיר את משחקי המחבואים 
ולאורו היו הקדרים באים. 

כש"השוטרים" כמעט תפסו את "הגנב" 
היה קולה של אמא רץ בתחנוניו: 
"הביתה, בוא לארוחה, כבר מאוחר, 
כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר". 
"רק עוד רגע, אמא, רק עוד רגע קט 
את תמיד הורסת כשכבר כמעט 
לא הספקנו לשחק מעט אפילו" - 
אבל תחנונינו לא הועילו. 

היה היה פנס בודד בקצה שכונה 
ועל ידו גדר, ושער וגינה, 
ושם אמרתי לה את שאומרים כולם 
על מפתני כל הבנות שבעולם. 
וכשידי, שכבר מיליון עלים תלשה, 
רק ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה - 
אמרה: "סליחה, יש לי בחינה בסמינר, 
כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר". 
"רק עוד רגע, רינה, רק שניה אחת, 
את תמיד הורסת כשכבר כמעט 
לא הספקנו לפטפט מעט אפילו" - 
אבל תחנוני אז לא הועילו. 

היה היה פנס בודד - חלפו שנים 
ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים 
והשכונות מצאו מקלט בפזמונים, 
אבל אותם קולות ברחוב ובגנים. 
וכשפספוס נשען בחוץ על אופניו 
והחצר כולה מלאה בשריקותיו, 
אני יוצא אל המרפסת וקורא: 
"שמע ילד, לך הביתה או אני יורד". 
"רק עוד רגע, ילד, רק עוד רגע קט 
לא נורא, שחק קצת, צעק - אבל מעט". 
אז רציתי להפחיד אותו כאילו - 
אבל לא ירדתי אפילו.

 

 

 
 
 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
קוביית קוד חופשי

Profile Visitor Map - Click to view visits
ארכיון פוסטים
נקה
קוביית רשימת הרשומות
קוביית רשימת הרשומות
קוביית קוד חופשי
free counters
קוביית קוד חופשי
em>http://tuesdaytrio.blogspot.com/" target="_blank">http://i767.photobucket.com/albums/xx311/daillyg/GDTbadge.jpg />" border="0" alt=" Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog "> /><>
קוביית קוד חופשי
 Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog
קוביית קוד חופשי

Profile Visitor Map - Click to view visits
ארכיון פוסטים
נקה
קוביית רשימת הרשומות
קוביית רשימת הרשומות
קוביית קוד חופשי
free counters
קוביית קוד חופשי
em>http://tuesdaytrio.blogspot.com/" target="_blank">http://i767.photobucket.com/albums/xx311/daillyg/GDTbadge.jpg />" border="0" alt=" Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog "> /><>
קוביית קוד חופשי
 Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog
קוביית קוד חופשי

Profile Visitor Map - Click to view visits
ארכיון פוסטים
נקה
קוביית רשימת הרשומות
קוביית רשימת הרשומות
קוביית קוד חופשי
free counters
קוביית קוד חופשי
em>http://tuesdaytrio.blogspot.com/" target="_blank">http://i767.photobucket.com/albums/xx311/daillyg/GDTbadge.jpg />" border="0" alt=" Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog "> /><>
קוביית קוד חופשי
 Tuesday Trio - Sketch & Challenge Blog
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גלשי אלא אם צויין אחרת