00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ניו יורק" נמצאו 29 פוסטים

גילוי אמריקה חלק אחרון

זהו, כבר גילינו הכל, אמריקה בידינו, זמן לארוז ולשכב לישון. תמיד נשאר איזה דבר אחרון לסדר, לשים על השולחן שלא נשכח, לשים בתיק שלא יאבד, לנעול טוב שלא יגנב, להסתיר היטב שלא יחשף ושאר פיצ'פקעס. ממש כמו בנסיעה לחו"ל. הנסיון מורה כי אם אתה נוסע מספיק פעמים אז בסוף יקרו לך כל הדברים. גם תשכח את הארנק בבית וזה יתגלה לך רק בשדה, גם יכייסו אותך, גם יתפסו אותך במכס, גם תהיה בסטנד בי, גם המזוודה תגיע להונולולו, גם תשכח לקחת את הסיגריות מהדיוטי פרי, גם אשתך תלך לאיבוד באיסטנבול וגם תשבור רגל. לכן צריך להזהר, לפעול מדוד מדוד, להיות שיטתי ומסודר. אם קורה אז לפחות שזה לא יהיה באשמתך. איפון בסוף החלטתי לקנות איפון חמש. נסעתי עד החנות של אפל והיה שם סקנדל. נגמרו האיפון חמשים, רק איפון ארבע או טבלט. חזרתי עצבני. עקרבטנים לזכרו של עמוס קינן זי"ע אני קורא היום ללובסטרים בשם עקרבטנים. בטח כבר שמעתם ממני או ממישהו אחר שבמאה ה19 יצא חוק האוסר להתעלל בעבדים ולהאכיל אותם בעקרבטנים יותר מפעמיים בשבוע.  היום לארוחת ערב הלכתי לחנות הדגים וקניתי שני עקרבטנים שלוקים. מוכר הדגים פיצח אותם עבורי ואז לקחתי אותם הביתה עם שתי בירות וקצת חמאה מומסת ואמרתי לעצמי שהעבדים הללו לא ממש הבינו מהחיים שלהם. למען אחד מקוראי הנאמנים אציין כי באותה חנות ממש מוכרים גם קופסאות עם רוטב ניובורג. מסיבות טכניות לא קניתי. אם הוא ירצה לקנות אני מסמן לו כאן על המפה היכן החנות. כאן בקומה הראשונה וזה הרוטב שלא קניתי זהו חברים. תסתדרו בלעדי זמן מה, לא יודע כמה זמן אבל זמן מה. לילה טוב
לדף הרשומה

גילוי אמריקה חלק עשרים ותשעה

לכבוד השביתה בעתון הארץ הגליון של היום יהיה באורך כפול ויכלול גם תשבצים ומדור חדשות גולף מורחב. סיכום כפי שכתבתי אתמול, שעת הסיכומים הגיעה. אני מנסה להסביר לעצמי מה כתבתי ולמה. לא היתה לי תכנית ברורה ובטח שלא התכוונתי לכתוב כל יום אבל ככה זה יצא והכתיבה גם חידדה את ההסתכלות שלי על כמה דברים כך שבסך הכל השהיה בניו יורק תרמה לכתיבה וכמובן גם להפך. אני חושב שבסופו של דבר ניסיתי לתרגם את התחושות והרשמים שלי לשפה כלשהי שכתובה עברית. דיברתי על החומרים שמהם בנויה העיר שראיתי, דיברתי על העוצמה והמימדים, דיברתי על העושר והמגוון האינסופי, דיברתי על אנשים , דיברתי על מראות רחוב , דיברתי על אינטראקציה עם ספרים , מחזות, זכרונות וסרטים, על מחסומים תרבותיים , דיברתי על אוכל ,  ודיברתי ודיברתי ודיברתי. מעניין היה לי לקבל תגובות מאנשים המכירים את ניו יורק ושדברי עוררו בהם זכרונות ממשיים ואסוציאציות מרוחקות, קצת הפתיעה אותי התייחסות רצינית לכל מיני פרטים קטנים הבונים את התמונה הכללית שרציתי לתאר. פשר הזרות היום ישבנו במסעדה מקומית מיתולוגית ולא הרגשתי נוח. היה נעים אבל לא היה נוח, לא הרגשתי בבית. תהינו על פשר הזרות. לכאורה אנחנו צריכים להרגיש כאן לא רע. האנגלית שלנו טובה מזו של רבים מתושבי העיר, אין שום בעיות התמצאות, הטלויזיה מוכרת, הסרטים מוכרים, המוסיקה מוכרת, נראה כאילו הכל ברור ועם זאת ככל שחולף הזמן הזרות והניכור גוברים. אולי משום שבהתחלת החופשה אתה יותר נלהב אבל לאט לאט אתה מגלה שלא גילית כלום, סתם ראית עוד דברים אבל לא ירדת לעומקם ואולי אין כאן שום עומק וזה מה יש, כמו שאמרו לפני הרבה שנים WYSIWYG (*). ואולי כתייר לא תגיע הרבה יותר עמוק מזה ואז לא פלא שאתה נשאר זר. חנויות אוכל נתחיל מהסוף - בחיים לא ראיתי חנויות אוכל כמו כאן במנהטן. אני משוטט בחנויות ובשווקי אוכל כבר שנים רבות. בכל נסיעה למקום אחר אני מבלה זמן בהתבוננות על אוכל ובשום מקום אין את מה שיש כאן. (**)  אף אם אשתמש במונח "מבלבל" לא אצליח לתאר את התחושה שמתקבלת כשנכנסים לחנות מזון ומתבוננים במבחר סוגי האורז או המלח או רטבי העגבניות. מבחר הפירות, הירקות, העלים, הבצלים, הזיתים או הלחמים הוא בלתי מתקבל על הדעת.  מדור החרדל המתובל מבחר הבשרים הוא מטמטם, איכות
לדף הרשומה

גילוי אמריקה חלק עשרים ושמונה

סיכומים הגיעה שעת הסיכומים בגילוי אמריקה. אמנם ניו יורק זו לא אמריקה, מנהטן זו לא ניו יורק, הויליג' זה לא מנהטן, הרחוב שלי זה לא הויליג' ולפעמים גם אני אינני אני. אבל גם אם אני הייתי אני, וגם אילו הרחוב שלי היה בויליג' ולא בצ'לסי, וגם אילו צ'לסי היתה מנהטן, ואף אילו מנהטן היתה ניו יורק, וגם אילו ניו יורק היתה אמריקה, עדיין הייתי נשאר עם הבעיה. ההיסטוריון הבריטי גרהם רוב כתב בספרו על פריז כי גם תקופה שלמה של חיי אדם אינה מספיקה כדי להקיף את פריז. על אף היות אמריקה מדינה הרבה יותר פשוטה מצרפת, עדיין ברור שחודש ימים לא מספיק אפילו כדי להתחיל לגרד את הציפוי. אז לסיכום סעיף זה - לא באמת התיימרתי לגלות את אמריקה. על כן נא לא לבקר אותי בעניין. אז מה כן? הרי עשרים ושבעת הפרקים שכבר נכתבו, והשניים שעוד יכתבו, אינם מדריך תיירים. לא כתוב שם לאן ללכת ומתי, לא כתוב שם מה יותר משתלם, לא כתוב שם מה יותר יפה, אין שעות פתיחה ונעילה, אין קוי אוטובוס, אין המלצות למסעדות, אין מדריך קניות ואין הסברים על שיטת המטבע ואופן שליחת מכתבים בדואר. בנוסף לרשימת הלאוים שלעיל, אין בפרקים הללו כמעט שום פרטים על מה עשיתי ואיפה. נכון כי מדי פעם מוזכר בשמו איזה אירוע או מקום ספציפי אבל אין כאן יומן מסודר. אני עצמי בוודאי שלא אוכל לשחזר את החודש הזה רק אם אקרא את מה שכתבתי. לא שיש לי דרך אחרת לשחזר אבל בטח שלא דרך הבלוג. אז מה כן? את זה אנסה להסביר בפרק הסיכום שבוא יבוא. אם הוא לא יבוא אז אנא הזכירו לי ללכת להביא אותו. אנגלית שפה זרה בניו יורק שחווה התייר הממוצע, אנגלית זו שפה שניה. השפה הראשונה ברחובות מנהטן היא ספרדית. כולם, בכל הצבעים והמינים מדברים ספרדית. הם פונים אל הזרים באנגלית מסוג כלשהו אבל הם מדברים בספרדית, קוראים בספרדית וחולמים בספרדית.  מאחר וההיכרות שלי עם אמריקה היא ארוכת שנים אני יודע שיש מקומות שבהם זה אחרת אבל ברחוב של ניו יורק זה ספרדית. יש גם הרבה סינית, הרבה ערבית, טמילית ואפילו קצת עברית. ואיך האנגלית? בדרך כלל ניתן להבין את רוב מה שהם אומרים פרט להכרזות של הנהגים בתחתית. שם יש להם איזה ז'רגון שנרקח רק למען ניו יורקרים מנוסים. (במקרה הטוב זה נשמע כמו נקסטישו פוטיסקסטרי פליסטאוי פרדהדור , על המקרה הרע אני כלל לא רוצה לדבר) (*)  
לדף הרשומה

גילוי אמריקה חלק עשרים ושבעה

שינויים לפני זמן מה כתבתי שלכל מקום צריך להגיע בפעם הראשונה ושכל הפעמים הבאות הן בבואת אותה פעם ראשונה ומהדהדות בה כל הזמן. אם זה לא קרה לכם עדיין אות הוא וסימן לכך שמעולם לא הגעתם לאותו מקום בפעם הראשונה. יש שינויים טבעיים שהזמן גרמם כגון עצים שצמחו ויש שינויים ביולוגיים שנגרמו עקב תעתועי הזכרון שלנו ויש שינויים משמעותיים המעידים על תהליכי עומק. בביקור הזה למדתי כי חנות הטבק והסיגריות המיתולוגית שבפינת השדרה החמישית ורחוב 42 כבר אינה קיימת. במקומה יש חנות של זארה. אני ראיתי את חנות הטבק בביקור הראשון שלי כאן וזכרתי אותה, לאחר מספר שנים גם קניתי לי שם 40 סיגריות בעבודת יד מהבלנד הפרטי שלהם וזה עלה לי די הרבה. העובדה שהעסק הזה נסגר מראה הרבה מאד על השינוי העמוק שחל ביחס לעישון בארצות הברית. אמנם ראיתי עוד חנויות לסיגרים ברחבי העיר אבל זה כבר לא זה. ואגב, חפיסת מלבורו לייט או מלבורו אדום נמכרת כאן בניו יורק במחירים שבין 40 ל 50 שקל. משתלם לנסוע לתל אביב ולקנות קרטון שלם. כפי שאמרתי, שילמתי שם די הרבה עבור הסיגריות והיום שילמתי די הרבה באותה פינה ממש אבל זה נכנס לכיסים של זארה. חנויות הגיע זמן המתנות ונסיונות האריזה. כבר ארבעה שבועות, בהחלט זמן להתחיל להתארגן. אז היום הוקדש למתנות, משפחה גדולה זה הרבה עבודה. מה שרציתי להדגיש בעיקר זה שהחנויות כאן כל כך צפופות שאפשר לחשוב שמחלקים פה משהו בחינם. אנשים נכנסים לבתי אופנה עם סל ביד ומשליכים פנימה כל מה שיעלה המזלג, או לפחות כך זה נראה לי מהצד. לכבוד יום הקניות הזה, ועם עלייתו לאויר של האתר הכולל את כל יצירות חנוך לוין עה"ש, זמזמה לי בראש וריאציה על אחת מיצירותיו ואני שמח לחלוק אותה עמכם. ההבטחה אני מבטיח לכם חנויות צפופות,  ומלה שלי זו מלה, ואם אני מבטיח לכם חנויות צפופות,  אז כולם יודעים שזה חנויות צפופות,  שלא לדבר על זיעה.   ללא שמץ תקווה תמשיכו לקנות, ומלה שלי זו מלה, ואם אני אומר שתמשיכו לקנות, אז כמה באמת ימשיכו לקנות, אך אל תשאלו בשביל מה.   את היצירה המקורית תוכלו למצא כאן, ובכלל את כל מה שהוא כתב, אל תחמיצו. הצעת יעול ניו יורק נלחמת באנשים שאין להם היכן להניח את הראש או את התחת. כבר הראיתי לכם את הספסלים המפוצלים המונעים תנומה
לדף הרשומה

גילוי אמריקה חלק עשרים וששה

מילוי חובה לקוראים רבים התלוננו בפני על כך שבחלק חמישה עשר כתבתי שבכל יום מישהו מצחצח את ברזי השריפות בבנקים ולכן הם בצבע זהב אבל בתמונה הבאתי ברז שריפה בצבע ניקל. בהתחלה לא נעניתי לזרם ההטרדות והלחצים של המנויים העצבניים וחשבתי שחבל לבזבז מקום יקר על שטויות שהרי זה לא ממש עקרוני אם כתוב על ברז בצבע זהב בעוד התמונה היא של ברז ניקל ושעדיף להקדיש את המקום לנושאים חשובים יותר. אבל בסוף נשברתי והנה לכם צילום של הברז מסניף צ'ייס מנהטן בוול סטריט פינת SOUTH אני מקווה כי בכך יבואו כל הקנטרנים על סיפוקם ויאפשרו למערכת להתרכז בהפקת גליונות החג הבעל"ט. בעיות של תיירים כולם יודעים שבתור תיירים אנחנו נתקלים בדברים בלתי ברורים בתרבויות הזרות שאנחנו מבקרים. לפעמים אנחנו קצת מתעמקים, לפעמים מצליחים לפתור ולפעמים נשארים עם השאלה. אתמול במכולת ראיתי בעיה שעוד לא הצלחתי לפתור, אני מציג לכם אותה ומבקש את עזרתכם. בין הפותרים נכונה יוגרל מנוי חינם לבלוג שלי. ניל יאנג והאותיות הקטנות הופעת החינם של ניל יאנג בסנטרל פארק הזכירה לי שוב את חשיבות האותיות הקטנות. ראיתי ברשת קונצרט חינם בשבת אחה"צ. הלכנו והלכנו שניים שלשה קילומטרים בשביל מוקף גדרות בקר ושוטרים. במרחק מה מאתר ההופעה נודע לנו שאסור להכניס דברי אוכל, בקבוקי מים ומטריות. לא פחות ולא יותר. למה אסור מטריות? ככה אסור מטריות. מה עושים עם המטריות? תשאיר אותן כאן תלויות על הגדר, כשתצא אולי הן עוד תהיינה כאן. מה עושים עם יורד גשם? מצטערת אדוני, אסור מטריות. כבר הגענו עד כאן אז נחזור בגלל מטריה של שלשה דולר? בטח שלא, תלינו את המטריה על הגדר, זרקנו את הסנדביץ' ואת בקבוק המים והמשכנו עד המכשול הבא. יש כרטיס? אין כרטיס. בלי כרטיס לא נכנסים אבל כתוב שזה חינם נכון, זה חינם אבל צריך כרטיס. מה עושים עכשיו? הנה כאן שירות לקוחות אין לי כרטיס אז אתה לא יכול להכנס למה? כי אין לך כרטיס אבל לא ידעתי אז לא תכנס .   עד כאן על ניל יאנג שמנים בניו יורק באמת יש הרבה אנשים שמנים מאד. לא המונים אבל רבים, כל כמה דקות נתקלים באיש או אשה שמנים במידה בלתי מתקבלת על הדעת. יש ביניהם כאלה שהם גם גבוהים מאד כך שבתוספת ההשמנה הם פשוט מפלצתיים. כמעט שני מטר בגובה ומימדים אחרים בלתי סבירים ובלתי
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ע מיש אלא אם צויין אחרת