00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סטלאג אברג`יל

עם החלטתו של המשנה לפרקליט המדינה שלא לחקור ולא להעמיד לדין את עדן אברג'יל, דומני שכדאי לה עלות שוב את המאמר הזה שנכתב סמוך לאירוע.


הבעיה של עדן אברג'יל זה לא שהיא מטומטמת אלא שהיא לא בן אדם. לא חייבים הרבה שכל בשביל להיות אדם, לא צריך לקרא את קפקא במקור בכדי להיות אנושי, בכדי לא להיות רע ואכזר. זה לא עניין של שכל.

נכון שהיא טמבלית, אילו היתה לה טיפת שכל בראש היא היתה מבינה שלא כדאי לה לפרסם את תמונות התועבה הללו אבל, אילו היא היתה בן אדם היא לא היתה מצטלמת, היא לא היתה משפילה בן אנוש אחר. 

הבהמיות האכזרית שלה לא איפשרה לה להבין את עוצמת הנבזות והרוע. עד היום היא לא מבינה.


מאיפה באו העדן אברג'ילים ומי שלח אותם לשם

לא לי , ולא כאן המקום להכנס לכל אבחוני בית הגידול של עדן אברג'יל הזו והאברג'ילות שתבואנה אחריה. שהרי לפחות שלשת רבעי מיליון (כן כן, 750,000) פלשתינאים תושבי השטחים הכבושים עברו דרך מערכת הכליאה והצדק הישראלית. מישהו היה הרי צריך לעצור אותם, לאזוק אותם, לדחוף אותם, לקשור להם את העיניים, לבעוט להם בביצים, להשגיח עליהם, לחקור אותם, להאכיל אותם, לקחת אותם למחראות, לצחוק עליהם, לבעוט להם בתחת, לבקש מהם לנגן בכינור, לתקוע להם מקלות של מטאטאים, לכוון להם אקדח לראש וללחוץ על ההדק, להסתלבט עליהם, להצטלם אתם למזכרת, להשפיל אותם, לזרוק להם קצת אוכל, להביא להם נבוטים בראש, כאפות על הפרצוף ושאר הטיפולים ההכרחיים.

מישהו הרי צריך לעשות את העבודה השחורה הזאת במקומנו לא? מה אנחנו נלכלך את הידיים?

אי אפשר להביא תאילנדים, אז מביאים מקא"מיסטים עלובים מתפוצת העדן אברג'ילות ואיך שהוא זה עובד. בוגרי תיכון הולכים ל 8200 ולקורס טייס, בוגרי אשדוד והסביבה הולכים לחוות השומר ולטיפול בערבושים.

אז על זה אני לא רוצה לכתוב כי זה קצת גדול עלי, אפשר לכתוב על זה ספרים ומגילות איכה ואני משאיר את זה לטובים ממני.


הייתי הכלב של עדן אברג'יל

אני נזכרתי בסטלאגים, אותם ספרי פורנוגרפיה רכה למדי שנבנתה סביב הזיות סאדו מאזו על שומרות גרמניות שמתעללות בשבויים ומנצלות אותם. אלי אשד, חוקר חשוב של התרבות העממית בישראל הקדיש מאמץ גדול לחקר הסטלאגים. החל מהספר המיתולוגי "הייתי כלבתו של הקולונל שולץ" וכלה בספרות ההמשך שנקנתה בעיקר על ידי תלמידי תיכון שקראו אותם בשקיקה מתחת לשולחן.  כלבתו של שולץ עסק כמובן בהתעללות של קצין נאצי באותו שם באיזו שבויה אומללה שאת שמה שכחתי. הספרים הבאים כבר התמקדו בקטע של הבנות על הבנים, איך ברונהילדה אנסה את ג'וני המסכן שכל הזמן רק חלם על הנערה שהשאיר אחריו באלבוקרקי ואיך זיגלינדה הצליפה בשוט על מבושיו של ג'ימי שכל דאגתו היתה לאמו שנשארה בברוקלין.

אחת הגרסאות של שולץ

 

סטלאג 13

 



ועכשיו תסתכלו טוב טוב על תמונתה של הגברת עדן הרוכנת כלפי העצור הפלשתינאי. תסתכלו טוב טוב איך היא מפנה את שפתיה לנשיקה מהעצור האזוק שהפלנלית חוסמת את עיניו.

תראו גם מה היא מחזיקה ביד, מגלבון? אזיקון? 

מה הוא חושב הבחור, האם הוא מריח אותה? האם הוא שומע אותה? האם הוא מפתח אהבה אליה ואל העולם היהודי הרחום והחנון?

תראו טוב טוב את בת דמותה היהודית, האשדודית, הצבאית של שומרת גרמניה במחנה שבויים אם לא גרוע מזה. זוהי עדן שלנו שצמחה לה בין הגיחון והפישון, שלמדה בבתי הספר שלנו, שגוייסה לצבא הכי מוסרי בעולם, שכל מה שהיא רצתה זה לחזור הביתה בשלום וקצת לספר לחברה כמה שהיא עשתה בשביל מדינה.

"שנאת חינם ושנאת נעליים, שמים פה יהודיה שסך הכל הצטלמה עם איזה ערבי" (עדן שלנו מתראיינת לYNET)

אבל זה לא הספיק לה לשרלילה האשדודית, צעירים אזוקים זה לא הכל, אפשר גם קצת להשפיל עצירים מבוגרים. כאלה שיכולים להיות האבא שלה. כאן יש לנו הזדמנות לבחון בפרטי פרטים גם את הפרצוף החמוד של עדן שלנו, את הגבות העשויות היטב, לנו לא קושרים את העיניים ומותר לנו להסתכל על המתוקה הזאת ששומרת עלינו בפני הערבים הרעים.

"מבחינתי אנחנו לא מדינה עצמאית, אפילו תמונות אנחנו מפחדים לשים" (עדן שלנו בראיון מוקלט ל YNET)



כיכר השוק באולקוש 

ועכשיו נעבור לככר העיר באולקוש שבפולין., "יום רביעי העקוב מדם", ה- 31/07/1940. הרב משה בן יצחק הגרמן הוצא מהתפילה, כשהוא עטוף בטלית ועטור תפילין, והוכרח לעמוד יחף לצד יהודים שזה עתה הוכו, נאזקו והושכבו על הכביש שפניהם לאדמה.

זה היה בדיוק לפני שבעים שנה. כולנו ראינו את התמונה הזו מאות פעמים, בכל פעם אוחזת בנו צמרמורת. תנו דעתכם עוד רגע על הרב הגרמן - זה המינימום שאפשר לעשות לזכרו, תסתכלו עוד רגע על השורה הארוכה ארוכה של גופות העצירים הכבולים שעוד מעט ימותו.

ועכשיו תסתכלו על הגרמני המחייך, הצעיר השלישי משמאל, ממש מאחורי הרב, תראו אותו. ככה הוא חייך לו. מי יודע על מה הוא חשב. אולי על יפי הנפש הסמולנים? אולי על זה שבצהריים מחלקים תפוחי אדמה עם נקניק, אולי בדיוק הוא שמע בדיחה. בסך הכל הוא תמיד היה ילד טוב שנתן את התחת בשביל הצבא ודבריו הוצאו מהקשרם.

וכל מי שרואה דמיון בין כל זאת לבין עדן שלנו, הילדה הטובה מאשדוד, עושה זאת על אחריותו בלבד.


גם מאמר המערכת של עתון הארץ מהיום עוסק בנושא

 

עדכון מיום 23 באוגוסט 2014;

 

עדן אברג'יל נפצעה מרקטה: "מוכנה לשים ליורים אזיקים ופלנלית על העיניים"
רקטה שנפלה בכביש באזור אשדוד אתמול כמעט פגעה בצעירה שעוררה סערה לאחר שפרסמה תמונות עם פלסטיני כפות. "ראיתי את המוות בעיניים", סיפרה. "אשמח לשמוע שצה"ל הוריד את היורים"

לדף הרשומה

מה לא עושים בשביל השקל האחרון...

אם לא ידוע לכם אז תפוז משלמת לבלוגרים שישה (כן כן, שישה, שש, 6) שקלים עבור כל אלף קוראים שנכנסים לבלוג. יתר על כן, המינימום לתשלום הוא 80 ש"ח שכל כותב יכול לשלשל לכיסו אם צבר לפחות 13,333 קוראים. 

והנה הגעתי ל 79 שקלים שנזקפים לחשבוני בקופת תפוז הנופלת וחסרות לי כ 150 כניסות של קוראים נלהבים כדי להגיע ל 80 שקל שירחיבו את חשבון הבנק שלי ויצרפו אותי לאלפיון.

ולכן אני קורא לכם חברי היקרים לעשות כל מאמץ ולסייע בעדי כדי שאוכל להביא טרף לפעוטות הרעבים השוכנים במעוני הדל.

זכרו רק כי הספירה היא של כניסה אחת ביום לכל IP, ככה שאין טעם שתכנסו שמונים פעם ביום מאותה הכתובת אלא בכל יום מחדש.

בתמורה לעזרתכם אספר לכם סיפור קטן.

אנטולי לא גר כאן יותר

חלקכם מן הסתם קרא את הטרילוגיה "ילדי ארבאט" שנכתבה בידי אנטולי ריבאקוב. זהו רומאן רחב יריעה על תולדותיו של נער מוסקבאי שהתגורר ברחוב ארבאט במקום בו גרו גם כל פקידי המפלגה והשלטון הבכירים. הרומן מתחיל בשנת 1934 בערך ומסתיים במלחמת העולם והוא כמובן מתפשט לכל תחומי החיים במדינה הסטליניסטית על כל הבטיה.



לא כל חלקי הטרילוגיה עומדים באותה רמה ספרותית אבל הם בהחלט מרתקים, אין טעם כמובן לנסות ולספר כאן את הסיפור, אני מציע לכם למצוא את הספר ולקרוא בעצמכם.

בהכרח עולה השאלה היכן באמת התגורר אנטולי נאומוביץ ריבקוב ואיפה הוא כתב את הספר.

לפי הויקיפדיה, אנטולי ריבקוב נולד בשנת 1911 בעיר צ'רניגוב שבאוקראינה לנחום אהרונוב ודינה ריבקוב. בשנת 1919 עברה המשפחה למוסקבה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר (נגיד בגיל 18 בשנת 1929?) עבד כסבל וכמוביל במפעל כימיקלים.

בשנת 1930התקבל ללימודי הנדסת תחבורה. בשנת 1933 נאסר ריבקוב על ידי המשטרה החשאית באשמת "חתירה תחת שלטון המדינה". לאחר מאסר קצר הוא שוחרר, אך נאסר עליו לשהות בערים בהן ממוקמים אתרים אסטרטגיים. ריבקוב כיתת את רגליו ברחבי רוסיה ועבד בעבודות מזדמנות. בשנת 1938 החל לעבוד כמהנדס כבישים בעיר ריאזן. בנובמבר 1941גויס לצבא האדום, לחם במלחמת העולם השניה כקצין תובלה. על מעשי הגבורה במהלך המלחמה עוטר בשני עיטורי המלחמה הפטריוטית הגדולה. את המלחמה סיים בדרגת רב סרן.

אז ריבקוב בהחלט התגורר כמה שנים בארבאט. מצאתי את הבית וניסיתי להכנס לחצר אבל שומר שלא יודע אנגלית מנע זאת ממני. לפיכך הסתפקתי בצילום שלט הזכרון הזה שניצב ליד פתח החצר הפנימית. על פי השלט הוא גר שם 14 שנה, מיום הגיעו למוסקבה ב 1919 ועד למאסרו ב 1933 . בודאי שמתם לב לכך ששם אביו (נאום או בעצם נחום) לא מופיע על השלט הרשמי הזה, יתר על כן. שם האב היה נחום אהרונוב ושם האם היה דינה ריבקוב, ואם נלמד מהשלט הרי שאנטולי בעצם קרא לעצמו על שם אמו ומחק את אביו מהסיפור.



עולות כאן כמה שאלות כגון איך הצליחה המשפחה להשתחל לארבאט אם אכן היה זה רחוב של מיוחסים, כמה זמן הוא הספיק לעבוד במפעל, למה הוא שוחרר ועוד כמה קושיות. 

קריירה ספרותית (המשך הויקיפדיה)

ריבקוב החל את הקריירה הספרותית שלו בשנת 1948 עם פרסום ספר ההרפתקאות לילדים ונוער "הפגיון" וכרך ההמשך שלו - "נשר הארד". ההצלחה הייתה גדולה, והספר "הפגיון" אף זכה לעיבוד קולנועי בשנת 1954 עלי ידי אולפני לנפילם שנחשבו באותה העת מהאולפנים הגדולים בברית המועצות. הספר "ילדי ארבט" שנכתב בסוף שנות השישים פורסם רק בשנת 1987, כיוון שכלולה בו ביקורת חריפה על המפלגה הקומוניסטית. הספר הוסרט ב-2004.

את שנותיו האחרונות עד מותו בשנת 1997 בילה בין ניו יורק למוסקבה ואפרו נטמן במוסקבה. בין השאר כדאי לציין שבשנת 1991 הוא זכה לתואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת תל אביב.

אז איפה הוא כתב את ילדי ארבאט ומה בעצם היה המודל שעליו הוא ביסס את תפאורת הרקע של רחוב מגורי פעילי המפלגה הבכירים?

לצורך זה צריך לטייל ברגל ולחצות את גשר הנהר שליד הקרמלין (בדיוק במקום שבו נרצח נימצוב, פוליטיקאי רוסי מבטיח) ולהגיע אל הגדה השניה.


אתר הרצח של נימצוב


ובגדה השניה, במיקום מרכזי מעבר לנהר מוסקבה, בנוף המשקיף אל הקרמלין ואל קתדרלת ישו המושיע (שנהרסה בשנות השלושים ונבנתה מחדש לאחר נפילת הקומוניזם) ניצב לו בניין אפרפר שאינו בולט בשום דבר פרט ללוחות הזכרון הרבים שעל כתליו.

זהו בית המוות שרוב יושביו, פקידי מפלגה בכירים, הוצאו להורג בתקופת הטיהורים הגדולים של שנות השלושים ואף בשנים האחרונות לשלטונו של סטאלין. הבניין הוקם כבית קולקטיבי לפעילי המפלגה שהועברו למוסקבה עם העברת הבירה מסנט פטרבורג למוסקבה, היו בו חדרי אוכל משותפים, שירותים ומקלחות קולקטיביים, אולם תיאטרון, חנות למצרכים וכל מני סידורים אחרים שאפיינו את השלטון החדש, ובעיקר היו שם פקידים בכירים שחיו בנוחות יחסית וכאמור, מאה ושמונים מהם חוסלו ונעלמו.

פגשתי שם איזה רוסי זקן שסיפור לי על תולדות הבניין והמדריך תרגם את דבריו לעברית, הוא אמנם לא התגורר שם בשנות השלושים אבל הסיפורים מוכרים לו. ​הסופר הרוסי יורי טריפונוב שהיה בן של אח"מ קומוניסטי התגורר בבית זה בילדותו, באחר מספריו (הבית על גדת הנהר) הוא מספר על ההווי סביב הבניין, הספר תורגם לעברית ויצא בשנת 1991 בהוצאת שוקן.   


הקרמלין, הארמון וכנסיית ישו המושיע במבט מבית המוות


בית המוות עם כמה לוחות זכרון


והנה האיש שסיפר לנו על זה


ובחזרה לריבקוב, הוא קיבל שם דירה כמו איזה VIP קומוניסטי ושם הוא כתב לפחות חלק מילדי ארבט. המשמעות המיידית של הדברים היא שהמשטר הקומוניסטי בהחלט לא ראה בריבקוב איזה אוייב חתרני.מקריאת הספר ניתן להבין כי הוא מבוסס על זכרונות ילדות ונעורים מרחוב ארבאט ועל נסיונו כמבוגר והכרות עם שכניו פעילי המפלגה.

מה ומי באמת היה אנטולי ריבקוב? מהמידע שיש בידי אני חושב שאין תשובה ודאית. אני כותב את ההערה החשדנית הזאת לא רק משום שהוא שוחרר ממעצרו בנ.ק.ו.ד אלא גם בגלל שחלק משמעותי בספרו מתבסס על זכרונותיו של אלכסנדר אורלוב, קצין ריגול נגדי שערק למערב בשנת 1938 ופרסם את זכרונותיו לאחר מות סטאלין ב 1953. גם דבריו של אורלוב הם מכלי שני ומתבססים על מידע מפי אברם סלוצקי, מבחירי הריגול הנגדי הסובייטי שחוסל בהרעלה בשנת 1938. הספר הזה לא פורסם בברית המועצות בתקופה שבה נכתבה לכאורה הטרילוגיה של ריבקוב ולכן, או שהוא הצליח לשים ידיו בסתר על הספר הזה או שמסיבות עלומות הוא קבל אותו לידיו באופן חוקי וקרא אותו באנגלית או שהיתה לו גישה למקום כלשהו בו יכול היה לקרוא דברים שנאמרו מפי סלוצקי. 


גם אם תחפשו, לא תמצאו הרבה מרוסיה הבולשביקית, הם לא מתפארים בחלק הזה של ההיסטוריה שלהם (אם כי לדעתי המשטר הסטליניסטי לא היה זר לרוחו של העם הרוסי), אבל תרבות ההנצחה המעניינת שלהם בכל זאת מאפשרת איזה צוהר הצצה לתקופה האפלולית והרעה ההיא. מוצאים אותה על הקירות, בבתי הקברות, באתרי הנצחה למלחמת העולם ובארכיטקטורה המשונה של מוסקבה.

ואם תשאלו אותי - סעו לרוסיה, ארץ קצת מוזרה אך מאד מרתקת.


(ועכשיו נראה אותכם מביאים אותי לשמונים שקל)

לדף הרשומה

בימים טרופים אלה אין לנו אלא לפנות לדבריו של גאון אחד ומיוחד

גילוי דעת

 

כבוד שר הביטחון, ראשי מועצות עירוניות, אישי ציבור ומעלה, אירגוני הורים שכולים, כתבי עיתונות, רדיו וטלוויזיה, קהל אזרחים נכבד,

 

בוש ונכלם, ויחד עם זה אסיר תודה, עומד אני בפניכם היום.

מאמציכם הכנים והבלתי נלאים להוריד את ההצגה 'מלכת אמבטיה' פקחו את עיני וגרמו לי שאהרהר שנית במה שכתבתי. עתה, עם הורדת ההצגה מעל בימת התיאטרון הקאמרי, יכול אני להודות בראש מורכן: שגיתי.

ניצלתי את עקרונות הדמוקראטיה והחופש על מנת לערער את מוראל הציבור, לחרף ולגדף מערכות ישראל ולזרוע איבה ומבוכה בקרב אומה מלוכדת.

אני חוזר בי מכל מלה ותג שכתבתי.

הריני מבקש מכם, בשפל-קול, לייחס את משגי לגילי הצעיר ולחינוך הקלוקל שקיבלתי בבית הורי.

ועם בקשת הסליחה, אני מוסיף לקוות שתינתן לי עוד הזדמנות נוספת להוכיח עצמי כאזרח מועיל מן השורה, לתפארת המדינה והלאום.

(בעקבות הורדת ההצגה)

יוני 1970

חנוך לוין

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

טמבל, נחנח, עלוב, רכרוכי, צדקני, מתחסד, הזוי ומתבזה

אני חושב על הטיפוס העלוב הזה יצחק הרצוג.
בדרך כלל אני די מחבב אותו אבל פתאום הבנתי שמדובר באפס פוליטי שאינו ראוי אפילו שאתאכזב ממנו.
ובקיצור - היום קראתי שהתינוק הזה מסכים לקזז את אורן חזן בהצבעות...אתם הבנתם את זה?
בוז'י הרצוג מחלץ את ממשלת ביביהו מהבזיון של חזן ומאפשר לרועה הזונות המסומם (לכאורה כן...) להיעדר מהצבעות בכנסת וזאת במקום להפיל את הממשלה והקואליציה בכל ההצבעות.
תגידו, מאיפה הביאו לנו את הטיפוס הזה?

לדף הרשומה

איך לעזור לממשלה במאבק בחרם על ישראל

תתפלאו, אבל מהבוקר אני מייגע את מוחי בשאלה איך לעזור לממשלת ישראל להתמודד עם סכנות החרם העולמי על המדינה.
ועלו בדעתי שלשה רעיונות אותם אני מבקש לחלוק עמכם כדלהלן:
 
1. לשלוח את אורן חזן למשימת הסברה בינלאומית שבה הוא יסביר לכל הגויים הרעים הללו את יזמתו המבורכת להפרדה גזענית באוטובוסים הנוסעים בין ישראל להתנחבלויות. לדעתי זה הדבר היחיד שיעזור, בתור מתורגמנים לאנגלית אני מציע לשלוח יחד אתו את דניאלה וייס וגרשון מסיקה.
 
2. לשלוח את הגברת חוטובלי למשימת הקראה שבמהלכה היא תוכל להשמיע באזני הסמולנים האנטישמים בעולם את כל התורה עם פירוש רש"י ותרגום אונקלוס.
 
3. לשלוח למשימת ה HASBARA את האיילת האפלולית, שרת המשפטים של מדינת ישראל, שתסביר לכווווולם איך היא מתכננת להרוס את בית המשפט העליון של מדינת ישראל שמפריע לה לגרש מכאן את כל הכושים האלה שבאו לכאן מאפריקה.
 
4. ביחד עם האיילת הכחלחלת אני מציע לשלוח את מיריגרב, שרת התרבות והספורט של מדינת ישראל. בגלל הערצתי לגברת רגב אני מציע להטיל עליה משימה כפולה:
א. להסביר למה זה בסדר לקרוא "מוות לערבים" במגרשי הכדורגל שלנו, ולמה אנחנו צריכים בגלל זה לקבל מקום של כבוד בפיפ"א
ב. לשחזר באזני כל העולם את הנאומים החמודים שלה בשכונת התקווה שבה היא כנתה את מבקשי המקלט מאפריקה בכינוי סרטן.
ג. לבקש ממנה לצעוק בקול רם באזני כל העולם ואשתו: "רוחי יא חאינה"
 
ואני אומר לכם חביבי, אם זה לא יעזור אז אפשר יהיה לשלוח גם את שר השיכון אורי אריאל שיסביר למה לא מוכרים דירות לערבים במעלות תרשיחא.
 
רעיונות נוספים יתקבלו בברכה.
(לא כולל הרעיון לשגר את שרה חלל למאדים)
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ע מיש אלא אם צויין אחרת