00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מעשה בנייר - החנות

הטיול הגדול 2006/7 - מבלים במלבורן ונפרדים מאוסטרליה

אלה הימים האחרונים באוסטרליה ואנחנו קצת באווירת סוף קורס. מצד אחד, עוד רוצים לראות מה שיש לעיר להציע ומהצד האחר מתחילים קצת להתעייף ובשלב הזה אנחנו מתנהלים עוד יותר בעצלתיים, מושכים את הזמן בבוקר, קצת פחות מספיקים כל יום (ועוד פחות מזה מצלמים) ומבלים קצת יותר בקניונים ובקניות, אבל העיר נחמדה לנו ואנחנו נהנים ממנה ומהאווירה בה.

זה ה- 1.1.07 בבוקר וכיאה לראש השנה האזרחית, העיר ריקה ורוב המקומות סגורים. הניסיון למצוא לסיון סנדלים חדשים לוקח לנו יומיים, אבל בסוף המטרה מושגת.

את הבוקר אנחנו מעבירים בדרך לפארק ויקטוריה ושם אנחנו רואים חבורות של צעירים נאספים ליום הופעות בפארק, עליו אנחנו מוותרים. במקום זה אנחנו בוחרים לטייל בפארק בחלקיו האחרים. בתוכנית איזהשהוא גן טבעי שמיועד למשחק ילדים, אבל כשאנחנו מגיעים אליו, אנחנו מגלים שהוא סגור.

מזג האויר משונה. מצד אחד אפרורי לגמרי ומן הצד האחר חם למדי. אנחנו מטיילים והגשם לא מאחר לבוא. מזל שהעצים בפארק גבוהים ורחבי צמרת ויש לנו היכן לתפוס מחסה מהטיפות הגדולות.

הפארק עצמו מקסים ואנחנו מעבירים שם כשעתיים וסיון גם חוטפת תנומת צהרים קלה.

ומקרוב:

בחרתי לתת פוקוס לתמונה אחת ששי צילם שלי ושל זיו:

תקריבים:

את הגינה שרצינו לבקר ביקרנו בסופו של דבר יום מאוחר יותר, ביום האחרון שלנו בעיר. רובו של היום השני בעיר הוקדש (בוזבז?) לנסיעה ברכבת לקניון chadstone המרוחק ובילוי בו.

הגינה המדוברת נקראת Ian Potter foundation children's garden והיא גינה בוטנית חביבה ומהנה. הבנות מאד נהנו מהחופש והשמש שהאירה את היום גרמה לי לצלם לא מעט תמונות. וכשיש תמונות, יש גם דפים מעוצבים :-)

כמו דף של תמונות יפות של סיון:

וקצת נתקרב:

או התמונות הקיציות והיפות (אם יורשה לי) של זיו וסיון יחד:

ותקריבים גם כאן:

העץ הזה עליו מצולמות הבנות הוא אחד העצים בגן שהיה מקור לשמחה גדולה של הילדים (בכלל ושלנו בפרט) ואלו שבו, טיפסו קפצו ממנו:

הדף הזה הוא סופר מינימליסטי, אבל רציתי לתת לתמונות את המקום והרגשתי שכל תוספת רק תגרע ממנו. הנה תמונה אחת מקרוב יותר (רואים שהיא צולמה בתאורה לא טובה):

במסגרת השיטוט וההשתוללות בגן נגשה אלינו אמא שטיילה עם ילדיה שם ושאלה אותנו אם השפה שאנחנו מדברים בינינו היא עברית. הסתבר שהבן שלה לומד עברית בבית הספר וכך התפתחה לה שיחה נעימה על החיים באוסטרליה ובארץ. היא והילדים המליצו לנו ועודדו אותנו להתאמץ ולהגיע למוזיאון מלבורן. השעה הייתה כבר אמנם שעת צהרים, אבל החלטנו ללכת על זה ויצאנו לדרך. קצת הליכה וקצת נסיעה בחשמליות ומצאנו את עצמנו בפתח המוזיאון.

המוזיאון עצמו התגלה כמעניין ומוצלח ובילינו בו עד לשעת הסגירה.

צד שמאל:

פרטים:

צד ימין:

ושוב קצת נתקרב:

בערב עוד הספקנו לצאת לסיבוב פרידה מהעיר. ארוחת ערב מהירה, גלידה מצויינת (מאותה גלידרית טרמפולין שסיפרתי עליה ברשומה הקודמת) ותמונות אחרונות של העיר,  מצולמות לכרטיס המצלמה וגם לזה של הלב.

עוד חלק במסע הקטן שלנו הסתיים ואחרי כמעט חודש באוסטרליה, אנחנו בדרכנו ליעד הבא, אל כריסטצ'רץ' היפה שבניו זילנד. 

ועל כך אתם כמובן מוזמנים לקרוא ברשומה הבאה :-)

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הטיול הגדול 2006/7 - יום של אגדות וזיקוקים

היום האחרון בשנה האזרחית מצא אותנו בדרכנו למלבורן, בה, כאמור, נשהה עד הטיסה לניו זילנד.

מאחר ותיכננו להקדיש שלושה ימים מלאים לעיר ומאחר והיינו במרחק של כשעה+ ממנה, בחרנו לסטות מהדרך בכחצי שעה, ולנסוע לבקר בעולם האגדות fairy park שבעירה הקטנה anakie.

הפארק, בנוי על גבעה מסולעת, ומורכב מגינת משחקים מקסימה - קמלוט, ממיצגים של מגוון סיפורי אגדה וכל הפארק כולו חגיגה לעינים ולדמיון. זהו אינו פארק שעשועים בסגנון הלונה פארק או דיסני. אין שם מתקנים, אבל הוא בנוי מקסים וכיף לשוטט בו.

משמאל:

מימין:

ומקרוב:

המקום , כאמור, עם ניחוח קסום:

ומקרוב:

ועוד דף עם תמונות של בנות מורשמות מאד:

וקצת מתקרבים:

שוטטנו לנו בנחת בין המיצגים בפארק. זיו במצב רוח שובב נתפסה משחקת קוקו עם סיון:

וקצת מתקרבים:

וכשעברתי על התמונות ונתקלתי בתמונות של זיו וסיון יחד, לא הצלחתי להתאפק ויצרתי עוד דף אחיות:

ומקרוב:

כשסיימנו להסתובב בין המיצגים השונים בפארק, חזרנו לכיוון הכניסה ונכנסנו לפארק השעשועים הקטן ומלא הדמיון הבנוי כמו ממלכה והקרוי, איך לא, camelot.

הבנות התרוצצו, זחלו, טיפסו במדרגות, גלשו במגלשות והוציאו אנרגיה כראוי:

מקרוב:

בין המתקנים שהיו בחלק זה של הפארק הייתה קרוסלה חמודה ביותר וישנה, שפעם הופעלה על ידי מטבעות ולא עוד. אך אל דאגה, ביום הביקור שלנו היא הופעלה על ידי הגבר שבחבורה (מה, גם הוא צריך להוציא אנרגיה, לא?)

ומקרוב:

כשהתעייפנו ומיצינו את הבילוי, יצאנו אל עבר מלבורן. בחרנו ללון במלון  travelodge southbank שנמצא בדאונטאון ושסמוך לרכבות. החדר, חביב ונוח ובקומה גבוהה, איפשר לנו שילוב של שקט בלילה וקרבה למה שצריך ביום.

אחרי צ'ק אין מהיר, אני והבנות חיכינו בחדר ושי קפץ להחזיר את הרכב. לאחר מכן יצאנו לסיור קצר בסביבת המלון. התוודענו לקניון (הפלצני למדי) הסמוך, שם טעמנו לראשונה את גלידת טרמפולין המעולה (!) ואחרי סיורון קצר, שבנו לחדר לנוח לקראת הופעת הזיקוקים בלילה.

בשעות הערב, לקראת החשיכה, יצאנו אל הנהר, להתמקם לקראת מופע הזיקוקים. כצפוי, היו המוני אנשים, אבל בשלב זה הדוחק לא הורגש מאד. היה צפוף, אך נסבל. זיו המתינה בציפיה לזיקוקים וסיון נרדמה לה בעגלה. מופע הזיקוקים היה יפה וארוך (ויקר) וגרר הרבה קריאות וואו מהקהל האוסטרלי ברובו (כך אני מניחה). בעיני היה יפה, אבל לא משהו שלא רואים בארץ ביום העצמאות...

מקרוב:

מה שבטוח, שלו היה לי איזשהו מושג כמה צפוף ומסוכן העסק יהפוך להיות כשנחיל האנשים הזה ינסה לעזוב את המקום, כנראה שהיינו מוותרים על החוויה לחלוטין, ואם לא, אז לכל היותר היינו צופים בה מרחוק.

באיזה שהוא שלב היו כמה דקות בהן הדוחק היה כל כך נוראי (והכי גרוע היה שלא היה לאן לברוח. נחיל האנשים פשוט הוביל אותך עם הזרם), שאפילו עם סיון על הידיים (כי בעגלה היא הייתה נחנקת לבטח) חששתי שימחצו אותה (ואותי) . את העגלות גררנו מאחורינו והשתדלנו (היה קשה עד בלתי אפשרי) לא לרמוס את מי שבסביבה.

למעט רגעי הטראומה הקטנים הללו, היה ערב נעים למדי עם החוגגים בחוץ. עם שוך הבלאגן הגדול, הסתובבנו עוד קצת ברחובות העיר החוגגת, קנינו לבנות שרשראות מאירות (מיד לאחר שהמחירים צנחו) וקצת לפני שהאלכוהול בדמם של החוגגים התחיל לדבר ולשיר ברחובות, התקפלנו והלכנו לישון.

ועל חוויותנו במלבורן העיר ברשומה הבאה

לדף הרשומה

הטיול הגדול 2006/7 - מתחילים ב- Great Ocean Road ומסיימים בבריכה

אחד מכבישי החוף המפורסמים באוסטרליה ובעולם, ולא בכדי, הוא הכביש הקרוי Great Ocean Road. הכביש מתפתל ועובר לאורך האוקיינוס לצד חופים יפהפיים, צוקים ותצורות סלעים מקסימות. הנופים שובי הלב מרשימים ביותר (אם כי אותי, בתור מי שמאד, אבל מאד, אוהבת את הים, אין צורך בסופרלטיבים כדי לשכנע).

הדרך מתחילה מנקודה דרומית לגילונג (Torquay) ומתפתלת לאורך של כ- 200 ק"מ (בחלק המתוייר ביותר שלה). יש בה חופי גלישה חוליים וצמחיה מגוונת. יש בה מסלולי הליכה שונים ומשונים וציפורים וחיות מקומיות (כמו קנגורו וקואלה). אנחנו ידענו שלא נוכל להעמיק בדרך (לעשות מסלולי הליכה ארוכים למשל), מפאת קוצר הזמן, אבל רצינו בכל זאת לטעום קצת ולכן בחרנו לנסוע בדרך זו עד היכן שנתעייף ולחזור דרך היבשת.

הנופים בדרך מדברים בעד עצמם וזכו לעיצוב מינימליסטי:

הסימן המובהק (בכל העולם) שיש משהו מעניין לראות הוא שיירה של מכוניות שעומדת בצד הדרך. הכלל שלנו הוא ש(כל עוד אנחנו לא מפריעים לתנועה) גם אנחנו עוצרים... בעודנו נוסעים בדרך, ראינו שיירה כזו (שהסתבר שהיא של חברה ישראלים). עצרנו וכך זכינו לראות את החיה האוסטרלית היחידה שלא ציפינו לראות בטבע - הקואלה.

ומקרוב:

המשכנו בדרך היפה ונקודת העצירה הבאה הייתה ה- 12 apostles. תצורת הטבע כאן לא רק יפה (מאד!), אלא גם מעניינת. 8 עמודי הסלע הענקיים (מגיעים עד לכ- 45 מטרים) היוצאים מן הים נוצרו כתוצאה מסחיפה הדרגתית על ידי המים, אשר חצבו בשכבות הסלעים הגיריים. בשלב ראשון נוצרו מערות, שהפכו עם חלוף השנים לקשתות ולאחר מכן, עם קריסת הקשת לעמודים אותם ניתן לראות כיום. תהליכי הסחיפה ממשיכים ומביאים בהדרגה להיחלשות בסיסי העמודים ולקריסתם (עמוד אחד קרס בשנת 2005. קצב הנגיסה בבסיס העמודים הוא כ- 2 ס"מ לשנה)(מקור - וויקיפידיה), אבל הכוחות שפועלים על הסלעים הסמוכים לחוף ממשיכים לפעול, כך שצפויים להיווצר גם עמודים חדשים. 

ותקריבים:

אבל אליה וקוץ בה. עם כמה שהמקום יפה, הטיול בו היה די בלתי נסבל. כמות הזבובים שהייתה שם (במיוחד באזור הכניסה, החניה ומרכז המבקרים), הייתה ועודנה בלתי ניתנת לתיאור. כל המטיילים נראים מאד ידידותיים כשהם לא מפסיקים לנופף בידיים. אם נדמה לכם מרחוק שהם מנופפים לשלום, אז זהו שלא. הם מגרשים זבובים... ה-מ-ו-ן זבובים.

המטרד היה כל כך גדול באיזה שהוא שלב, לקחנו את עצמנו ואת הבנות וברחנו משם. החוויה הייתה חייבת תיעוד:

ותקריב:

לאחר ביקור בנקודה זו, בהתאם לשעה ולעייפות, החלטנו להתחיל לחזור לגילונג דרך פנים היבשת. הבנות נרדמו לשנת צהרים מאוחרת ואנחנו נסענו עוד כ- 200 ק"מ חזרה לעיר.

הבנות התעוררו מלאות אנרגיה וירדו עם אבא שלהן לבריכה המקורה שבמלון. ביקור שהוכתר בהצלחה ואשר תועד על ידי מחלון החדר.

תקריב(ים):

מקלחות וארוחת ערב סגרו את היום הארוך המוצלח הזה.

למחרת בחרנו להאריך מעט את הדרך למלבורן, היעד האחרון שלנו באוסטרליה (האם זה היה בבחינת דוחים את הקץ?) ולבקר בעולם האגדות בדרך.

ועל כך, בפעם הבאה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הטיול הגדול 2006/7 אל ה- Great Ocean Road

והטיול שלנו ממשיך במרץ :-)

את יום ה- 29.12.06 העברנו בעיקר בדרך אל עבר העיר Geelong, נקודת המוצא והחזרה שלנו ליום טיול ב- Great Ocean Road, דרך יפהפיה לאורך חופי האוקיינוס. אל הדרך ומה שחווינו בה עוד נגיע, אבל לפני כן - יום הנסיעה ל Geelong, יום מהנה לכשעצמו ומלווה בחוויות מהנות.

את הבוקר התחלנו בביקור מעניין וחוויתי ב- A maze N' Things (מצאנו את משחק המילים וכפל המשמעות מעניין לכשעצמו, שכן המקום מכיל לא מעט דברים מדהימים (= amazing things), ויש בו גם מבוך וגם דברים אחרים (= a maze and things). אנחנו הכרנו את הקונספט של המקום ממקום דומה בניו זילנד, אבל לבנות שלנו זה היה חדש ומרתק.

וקרוב:

משם, יצאנו לדרך. כדי לנסות ולקצר את הנסיעה, לפחות פוטנציאלית, החלטנו לא לנסוע דרך מלבורן (היה לנו ברור שלאזור מלבורן נגיע כבר בזמן עומסי תנועה ולא רצינו להאריך את השהות באוטו, הארוכה ממילא (כ- 3.5 שעות). הדרך השניה הייתה אמנם דומה מבחינה קילומטרית, אבל לא היה חשש (תיאורטי, כן?) לפקקים כמו בעיר בסדר הגודל של מלבורן, וחלק מהנסיעה, היה על מעבורת, מה שיאפשר שחרור מכסאות הבטיחות, חילוץ עצמות וחוויה לבנות של שיט ראשון במעבורת, תוך כדי התקדמות ליעד.

אז חשבנו שלא יהיו פקקים? אז חשבנו. לא רק שהדרך החלופית הייתה איטית יותר (לא כבישים מהירים) וכללה אינספור מעגלי תנועה ענקיים, הצלחנו להשתלב ישירות לתוך פקקי אחר הצהרים. מה שכן, אין לי ספק שהפקקים באזור מלבורן היו גרועים פי כמה. היה קצת לחוץ, בכל זאת היינו צריכים להספיק למעבורת האחרונה, אבל סוף טוב, הכל טוב.

הגענו בזמן. הבנות (במיוחד זיו) נפעמו מהעובדה שאנחנו עולים עם האוטו לאוניה ושעוד המון מכוניות עשו כמונו...ההפלגה הייתה מהנה והיוותה אתנחתא (לנו מהנהיגה ולבנות מהחגירה בכסאות) בדיוק באורך המתאים:

משמאל:

וקצת יותר קרוב:

ומימין:

וקרוב יותר גם כאן:

המשך הנסיעה היה קצר יחסית והגענו לפנות ערב למוטל.

קפצנו לארוחת ערב מהירה בקניון הקרוב (ושם גיליתי לראשונה (אוי, איזו טעות לחשבון הבנק) את הבגדים המהממים לטעמי של ה- Pumpkin Patch. מובן שלא עמדתי בפיתוי וכמה וכמה פריטי קיץ נרכשו לבנות...

היום למחרת, 30.12.06 היווה את תחילתו של השבוע האחרון שלנו באוסטרליה. בסופו של השבוע הזה, ניפרד מהמדינה היפה הזו ונעבור לתחנה הבאה בטיול, זו שבה שהינו את פרק הזמן הממושך ביותר בו, ניו זילנד.

וזה דף השבוע בנקודות של הימים שבין ה- 30.12.06 ועד ה- 4.1.07:

ומקרוב:

כאמור היום שלמחרת, וכמוהו גם הרשומה הבאה, ה/יוקדשו ל- Great Ocean Road.

ובינתיים, .

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הטיול הגדול 2006/7 - פינגוונים קטנים באי פיליפ

אז כאמור בפוסט הקודם, נפרדנו מביירנסדייל ויצאנו אל עבר האי פיליפ, השוכן במרחק של כ- 270 ק"מ דרומה מהעיר. הנסיעה הארוכה יחסית (3.5 שעות) לוותה בעצירה אחת לפחות לחילוץ עצמות.

ותקריבים:

במסגרת חילוץ העצמות צילמתי את סיון משתעשעת במשחק החביב עליה באותה העת - הכובע של אבא:

וגם זיו תועדה בדף הזה:

כאן יש גם קצת תקריבים:

בשעות אחר הצהרים המוקדמות הגענו אל האי. עצרנו במרכז המבקרים לאסוף מידע ולקנות כרטיסים למצעד הפינגווינים שניתן לצפות בו בכל ערב.

משם המשכנו לשוטט בעירה cowes שבאי. טיילנו ברחוב הראשי בעיקר ובאזור הרציפים וקו המים ונהננו מהנוף השליו, מארוחת צהרים, מגלידה ומהשמש החמימה:

וקצת יותר מקרוב:

לקראת הערב הגענו אל מקום הלינה שלנו, מחוץ לאי (המיקום נבחר בעיקר מטעמי תקציב). קיבלנו חדר נעים ולאחר זמן מה, יצאנו חזרה אל האי, על מנת לצפות במצעד הפינגווינים הקטנים, זן הפינגווינים הקטן ביותר ושנמצא באופן קבוע ביבשת. הפינגווינים מבלים את היום בים ועם השקיעה חוזרים אל החוף לקינים שלהם.

אזור התצפית תוכנן עם טריבונה הצופה אל החוף, ממנה ניתן לראותם עולים מן הים. לאחר מכן, ניתן ללוות אותם בשבילים המוארים מעט ומדי פעם לראותם ממש מקרוב. לא ניתן לצלם בזמן המצעד (האזור חשוך ואני מניחה שזה נגד השימוש בפלאשים שיבהילו את היצורים הקטנים).

נאמר לנו שיש להתלבש בבגדים חמים (כי יושבים על החוף) ואנחנו הנחנו ששכבה וחצי ארוכות יספיקו לנו ולא לקחנו את הפליזים שלנו. כשבאשור חנות המזכרות ראינו איך אנשים הגיעו התחלנו לתהות כמה קר צפוי להיות. התעקשתי (ומזל שכך) לקנות שתי שמיכות פליז קטנות במחיר מופקע והן ללא ספק הצילו לנו את הערב, אחרת היינו צריכים לפרוש, או להישאר ולחזור עם שני פסלי קרח במקום הבנות שלנו. ככל שהחשיך הלך ונעשה פשוט קרררררררררררר...אפשר לומר שהלבשנו להן כל מה שהיה בתיק כדי שישמרו על טמפרטורת גוף תקינה....

למרות הקור (ועל אף ההמתנה הארוכה לחברה שיגיעו מן הים) הייתה חוויה יוצאת מן הכלל לכולנו. קיבלנו הסברים (שתרגמנו לבנות) על השמורה ועל דייריה והצלחנו לראות כמה מהפינגוונים ממש מקרוב בדרכנו החוצה.

תקריבים:

וכך, קפואים אך מרוצים, חזרנו אחרי עוד יום ארוך למעוננו הזמני. מיותר לציין שהבנות שלנו נרדמו מיד. למחרת, אחרי בילוי נוסף באי, יצאנו אל עבר גילונג, עיר גדולה בקרבת מלבורן, ממנה תכננו לתור את ה- Great Ocean Road.

ועל כך, בהמשך

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נסיונות ראשונים אלא אם צויין אחרת