00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבטחות באויר תלויות, לא מצליחה להחזיק בפנים את הדמעות,

מטיחה את עצמי בקירות,

תולשת מראשי שיערות

מפחדת מה עוד בחיי עלול לקרות...

את הטוב הוא ראה לי בעיניים למרות כל הרוע,

את החום הוא חש לי בידיים,

הוא הבטיח שישאר.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

החרדות צובעות את ימיי,

אי וודאות ממלאת את לילותיי,

האור דולק אבל עדיין חשכה בעיניי.

איך כאב בלב יודע לצמוח עם קוצים ודוקרנים,

מרעילים אותי מבפנים ענפים עבותים.

הבעיות רבות מנשוא,

כרגע אין לי פיתרון,

עייניי נעצמות, אני נגררת לעוד לילה של סיוטים לא חלומות.. 

שם..

יש אור סגול, דלתות נפתחות

והדמויות רק מ גגתעצמות והופכות לפלצות שרודפות אחריי,

אני נופלת ממרפסת מדממת מברכיי...

ואני קמה ושוב רצה נסה על חיי.

הלוואי שאתעורר כבר ואשוב לבית הוריי...כן גם שם הרבה בכיתי

כן גם שם שכן כאב אך לעולם כך לא ציפיתי לרצות להתעורר.

גם השריפה אשר עברתי לא כילתה הכל כליל

היא השאירה את הפחד שרודף בלילותיי היא השאירה

את ההרס שעובר לו בחיי...

והשקט מתערער מציוץ של ציפורים התעוררתי ... אני אוספת אט אט את כל הרסיסים

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שוב חזרו ההאשמות

את חלשה, את קוויטרית מהדהדים בין הקירות,

המילים שלך נצרבו בנפשי כמו כוויות

והנשמה שלי בוכה מההשפלה הזאת.

אני למטה והוא ממשיך בי לבעוט,

אני מתבוססת בשלולית של דם ודמעות

והוא לא יפסיק,

הוא לא יפסיק בי לבעוט.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

חבל מתהדק לצווארי

העייפות של היום לא מתמוגגת בלילה,

היא נסחבת איתי כל היום.

עיניי נלחצות כמו עומדות להתפוצץ

החבל לא מרפה,

הוא רק מהדק אחיזה

זו רק אני מול מרותו

חבל כל כך חבל,

שאהבתי אותו.

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

החיים כבר לא נוטעים בי דמיונות,

 

פוסעת בשביל הדק ומסביבי רק תהומות.

התהיות שנקבו בי, השאלות שבערו

התחלפו בתוגה וגעגוע עמוק

לחיים שלא יהיו לי.

ההשלמה כבר השתרשה בי

ההכרה לא משלימה

איך התקוות שלהטו בי

הפכו לאכזבה?

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אני מעדיפה שיהיה לי חם

הקור תמיד מוצא דרכו אליי.

דרך לבבות של אחרים

דרך מבטים מנוכרים.

אני לא מצליחה למצוא פינה חמה

כזאת שתנחם ותתן בי תקווה.

לעיתים גם השמש חוסכת מראשי את קרנייה

כאילו תפקידה בשמים הוא רק להאיר.

אני מעדיפה שיהיה לי חם

גם שסביב הכל קריר.

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

נתפסתי

אתמול בלילה ארגנתי לנו ארוחה רומנטית

פילה סלמון משובח בנתחו השלם, פיצות מזילות ריר

ופאסטה מוקרמת. חציל צרוב על האש עם טחינה וסלט מרענן עם אבוקדו.

הדלקתי 4 נרות אדומים והנחתי בקבוק יין אדום.

ארוחת פיוס אחרי הריב שהיה לנו קודם.

ישבנו לאכול ושוחחנו מעט.

כל הארוחה הייתי כבויה, היה לי קשה כל כך להעמיד פנים שהכל בסדר

כשבתוכי מתחוללת סערה.

הוא סיים לאכול וקם מהשולחן

הציע לעזור לפנות אבל אני לא רציתי

כי אני לא סיימתי.

הוא נכנס להתקלח ואני ניצלתי את ההזדמנות לברוח

לחצר עם כוס היין שלי.

פתאום הוא יצא לי לחצר,

ואני עם הסיגריה הבוערת בידי.

הוא הוכה הלם..

סינן שאכזבתי.

אמרתי לו שהלב שלי מת, הכל קורס עליי 

ואני לא מצליחה להתאושש

מההשפלה, מחרדת הנטישה, הכאב היה לי כבד.

הוא אמר לי תסיימי ותיכנסי.

נכנס להתקלח.

עשיתי הכל כדי להוציא מעצמי את הריח ונכנסתי למיטה שלנו.

הנחתי את ראשי על החזה שלו והתנצלתי.

אני יודעת למה התנצלתי וגם לא כל כך מבינה למה .

טעמתי אותו עד לסוף הגרון וצפיתי בו מתענג מכל ליקוק.

עשינו אהבה סוערת, כזו שמוציאה את כל הרגשות הקשים החמים.

נרדמתי בזרועותיו.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הבוקר שוב עלה

הסיגריות שוב מנהלות אותי.

קפה וסיגריה ורגשות אשמה,

אחלה דרך להתחיל את היום.

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

המשכתי לשקר

ולא הגעתי ליעד אמש.

במקום זה נסעתי למקום שהכי קל לי לברוח אליו.

ברחתי, מעצמי, מהקולות מהאכזבה.

הרדמתי את הקולות הארורים והעירפול מילא אותי.

שיקרתי לו שוב,

חזרתי הביתה כאילו כלום לא קרה.

ליטפת אותי עד שנירדמתי.

הלב שלי עשה כל שביכולתו להדחיק

את העובדה ששוב שיקרתי.

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אני נמשכת לכל מה שאסור לי

 

ואני זאת שיודעת יותר מכל מה זה שגומר אותי הכי חזק
וזאת אני.
הקולות שבתוכי לא מפסיקים לספר לי כמה אני גרועה וכמה כל מה שאני עושה לא מספיק טוב.
אני מסתכלת על חיים של אחרים, תמיד הם נראים לי יותר טובים ומעניינים מחיי שלי.
בגיל 16 הייתה הנפילה הראשונה שלי
הרגשתי את טעם האבדון ולא רציתי בעצמי יותר.
גבר שפגע בי וריסק אותי
גרם לי לחוות את כל התהומות הכי גרועים שאי פעם חשבתי שאגיע.
ומאז כמו חיה פצועה אני טרה בעולם בכמיהה אינסופית לאדם שיתן לי את ההרגשה שאני ראויה, ראויה, לאהבה ראויה.
איבדתי את עצמי בגיל 16,
החלטתי ששום דבר לא חשוב לי ומה שחשוב זה למצוא את התהום הכי קרובה וליפול,
ליפול לתוכה ולטבוע.
מצאתי תהומות ומצאתי כאבים,
מצאתי על מה לבכות ולהתייסר
וזה גמר אותי כל פעם מחדש,
כל פעם קצת יותר,
עד שלא נשאר ממני דבר.

הפחדים והחרדות נהיו למנהלי חיי,
עושה הכל כדי שהסביבה תריע לי וכדי שאף אחד לא ידע כמה רע לי.
כמה שאני שונאת את עצמי
וכמה שאני רוצה שיאהבו אותי
רק שיאהבו אותי.
יושבת בחצר ביתי,
מציתה את הסיגריה הרביעית בחמש דקות אחרונות, הרביעית אחרי חמישה חודשים של גמילה.
 היא תיבלע תוך שניות לתמהומות הצער שבי, תהומות התסכול והאכזבה המתמדת.
הרי חמישה חודשים הייתי גמולה מהן והן לא שלטו בחיי.
עד שבאותו הערב לפני שלושה ימים
הייתי מרוסקת נפשית כי שוב עמדתי לאבד את האיש שלי,
האיש שהתעייף ממני,
מהבכי שלי,
ומהרצון העז שלי לחיות את האגדה שלי, את סיפור האהבה שאני כל כך חולמת לחוות.

אפילו שהשלמנו והוא יושן במיטתי
הפחד וחרדת הנטישה בוערים בי,
הסערה גועשת בתוכי
ואני מדחיקה.
אני מדחיקה את העלבון
את זה שנאלצתי להתקפל להתחנן בפניו שלא ישאיר אותי לבד.
את המחשבה המצמררת שלא אהיה תלויה בו יותר ואאלץ לדאוג לגורלי.
פחדתי,
פחדתי מהחיים בלעדיו .
פחדתי מהאחריות שאצטרך לקחת על עצמי
ופחדתי לגדול מהסוף הזה.

 

 

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מנדי קלביץ אלא אם צויין אחרת