00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

היום החמישי - איך מפנים אמבטיה כתוצאה מאגרנות כפיייתית

 

איך מפנים חדר אמבטיה?

כשאתה אוהב מישהו, הדבר האחרון שאתה רוצה לחשוב שהוא היה חי בתנאים שאינם תנאים, איך אפשר לחיות כך? האמבטיה הייתה גדושה בדברים, היא הורידה אותי למציאות הנוראית הזו, גדושה המון דברים, בוידם מפוצץ בניירות, עיתונים ישנים, כלים ישנים, מזוודה מאובקת. בתוך האמבטיה עצמה היה ריח של  צואה קשה, בכל מקום, סימנים שקשה מאוד לדבר או לציין אותם כאן, עכשיו, זו האמבטיה, עוד חץ אל תוך הלב, משהו שצריך להסיר משם, כאב שכזה שמזכיר לך לנחות ולהבין שזה פעם היה הבית שגדלת בו ואת הריחות הטובים מחליפים ריחות של סכנה. מזל שאימא לא כאן יותר, מזל שהיא לא צריכה לסבול את זה. לחשוב שהיא לא התקלחה ואף אחד לא ידע ולא ראה- פלא שזה המצב. כאב בלתי נסבל תוקף אותי אבל אז, אני רואה ברקע את המפנה הזה, הוא מגיע, מרגיע אותי, מבטיח שהכול יהיה בסדר ואני שם, מרגישה את הביטחון הזה שכמעט אבד לי, בתוך בית שגדלתי בו, כמעט שלא נשארה תקווה חוץ מאותה מילה טובה.

לא האמנתי אחרי פינוי חדר אמבטיה

אז יצאתי לסידורים שלי ואז חזרתי לאחר יום שלם, ביום החמישי של הפינוי נשמתי לרווחה, פתאום, המקלחת נ ראתה אחרת, זהו, היא כבר לא הייתה נגועה בשום דבר, המטבח היה נקי ועכשיו זו היא, "צריך רק לסייד וכמה תיקונים טובים וזה בובה" אומר לי המפנה ומחייך חיוך רחב. נכנסתי לאמבטיה והתחלתי להבין שיש תקווה, לא האמנתי למראה עיניי, לאחר חלק מהחדרים הבנתי שממש בעוד מעט זמן אני אראה בדיוק את מה שאני צריכה – אני אראה את כל הבית כך, מושלם, בר מגורים, לא עניין אותי ההשכרה – היה חשוב לי להשיב את כבוד המקום !

מתי עושים פינוי של לשלשת יונים מאגרנות כפייתית?

הייתה לשלשת רצינית של יונים, אמרתי לעצמי כאן גם קיים מבחן גדול וכמו קרא את מחשבותיי שי פינוי דירה ענה "מחר נתלבש על המרפסת". המרפסת, או, גם שם היו זיכרונות, כמה זיכרונות וכל מה שהיה לי זה רק לצפות, למחר, מוחרתיים – מתישהו אני אקבל את הבית שלי בחזרה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אגרנות כפייתית בדירה של ההורים שלי

 

כל אחד מהם ניגש לחדר אחר, בידיהם היו שקים גדולים שחורים, "למה זה"? שאלתי את שי והוא אמר לי "השקים הגדולים הם אטומים, זה בכדי להכניס פנימה את כל האשפה בצורה כזו ששום מפגע לא יפגע בשכנים שלך, בסביבה שלך ויגרום לנזק וקנסות.

תמיד שעלתה בי השאלה מי מפנה דירות של אגרנות כפייתית, לא הייתה לי תשובה, את האמת ?גם עכשיו אין לי ממש תשובה, זו באמת מלאכת קודש, לא כל אחד יכול לבצע אותה.

לרגע הרגשתי שאני קצת מפריעה... שי קלט את הפרצוף שלי ואמר לי "את לא מפריעה.. רק שיש כאן המון אבק ואני מבטיח לך.. את יכולה להיות שקטה". הלכתי משם, השארתי אותם בדירה, מרחוק, הצצתי קצת, ראיתי איך הם פולשים לכל החדרים, עובדים כמו קבוצה של נמלים חרוצות, אוספים פרט ועוד פרט מהחיים השלמים שפעם היו לי כאן.

תהליך של פינוי דירה של אגרן

זכרתי שהוא הסביר לי, שי הסביר לי איך הוא קודם כל מוודא לגבי החפצים יקרי הערך, עורך תיאום עמדות- הרגשתי את השקיפות הזאת.. אני משערת שזו הסיבה שמרגע ששאלתי מי עושה פינוי אגרנות כפייתית פניתי לאיש הזה. יצאתי מהדירה, חזרתי לאחר יומיים והמחזה שנגלה אליי היה מדהים. מה.. זה הבית שלי? לא האמנתי למראה עיני... "זה עדיין לא הסתיים" אמר לי שי שהצהיר בפניי כי יש לו עדיין לא מעט עבודה, אבל מותר לסייר ולראות ככה מה הולך בתוך שואת הבית – הבית הזה שגידל אותי והפך אותי למי שאני כיום.

פינוי אגרנות כפייתית במטבח

בשלב הזה, ביקרתי במטבח, נתתי מבט ולא הכרתי את המטבח. "סיימנו את המטבח ואת האמבטיה נתחיל בהמשך...יש עוד עבודה אבל  אל דאגה" אמר לי שי ואני הרגשתי שבאמת, אבל באמת הבית של הוריי בידיים הכי טובות שאפשר. המטבח, פתאום ראו כיסא, פתאום קירות, פתאום כיור ריק, פתאום רחבה נקייה, אין מקרר מעופש, אין רצפה שעליה רצים להם תיקנים ללא הפסקה. נקי.. "וזה עוד לא הכול" אמר לי שי שסיפר איך אגרו את כל האשפה לשקיות אטומות והשליכו אל אתרי אשפה מורשים על פי חוק. אחרי הכול, השכנים היו חשובים לי עד מאוד! לא רציתי שהפינוי הזה יפגע בהם. לאחר הפינוי, בוצע ניקוי יסודי.. "אנחנו עושים את זה עם חומרי ניקוי ייחודיים ומבצעים חיטוי". אמר לי שי ואני כבר הבנתי שיש כאן סדר ונוהלי עבודה מאוד ברורים- האיש הזה כנראה פינה לא מעט דירות בחייו.

מי מפנה מטבח מאגרנות כפייתית ?

המטבח היה באמת מדהים, היה אפשר להיכנס אליו, מה אי אפשר היה לעשות לפני כן, פתאום הכול היה נקי וכל כך מזמין. לרגע היה נדמה לי ששוב נשב בפינת השולחן ונלגום יחד תה. הארונות שהיו חלקם רעועים הוצאו ממקומם. בוצעה שם עבודת ניקיון, עבודת חיטוי מדהימה. "בסוף אני גם מסייד את הדירה אל חשש" אמר לי שי ושוב, אבן נגולה מעל ליבי. "מחר נמשיך לכיוון המקלחת, לאט ובזהירות הכול ישוב לקדמותו".

אין ספק כי הייתי צריכה לשמוע את המילים האלו, הייתי צריכה לשמוע את זה וגם שמעתי את זה... הספיק לי להבין שרק מטיפול במטבח- שאר הבית עומד לחזור לקדמותו. "אני כבר סקרנית לראות את כל הבית אחרי ולא רק בשביל להשכיר את הדירה הזו"  אמרתי ושי נעמד לצידי, חייך אליי ורק אמר ב3 מילים מה ששוב היה חשוב לי לשמוע... "סבלנות יהיה טוב".

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

איפה מוצאים מפנה דירות שמבין באגרנות כפייתית

 

כך מצאתי מפנה אגרנות כפייתית

לאחר ששאלתי את עצמי עשרות פעמים איפה אני מוצאת מפנה דירות אגרנות כפייתית, הגעתי לבחור בשם שי. מכל האנשים שראיתי, התמונה של שי מצולם עם הכלב החזירה אותי אל האנושיות שכל כך חיפשתי ולא מצאתי. למרות כל הלכלוך והאשפה בדירה מאוד פחדתי להכניס כל אחד למקום הזה – המקום היקר לי מכול, המקום בו גדלתי. לא רציתי שמישהו יבוא ינקה לכאורה וילך, רציתי מישהו שבאמת, אבל באמת יעזור לי להחזיר את הבית למצב הקודם שלו, המצב שהיה אפשר לשבת בו, לראות את החיים רצים, אבל בקצב נכון, לא כואב יותר. שהכאב הזה ייפסק, זר לא יוכל להבין את זה ... מבית שהיו מגיעים אליו כל כך הרבה אורחים, אנשים, חום, אהבה, הוא הפך להיות גוש אחד של אבק, זוהמה, סכנה... זה כאב, זה מה שכאב יותר מכול ולכן, היה חשוב למצוא מפנה שיידע ויבין את זה. שי הבין את זה, אין ספק שהוא הבין, מהרגע הראשון בו פגשתי אותו הבנתי שזה האיש עבורי.

פינוי אגרנות כפייתית ברגישות רבה

פתאום, פגשתי במפנה הזה והוא הסביר הכול בנחת, פתאום שום דבר כבר לא הפחיד או הרתיע, הייתה מן תחושה שיש על מי לסמוך. עם כל מה שמתחולל במדינה הזו ונוכח העובדה שלא הייתי פה כל כך הרבה שנים – כשפגשתי את שי, הרגשתי כי הבטחון שאבד לי שב אליי. מעבר לזה שתכננתי להוציא מהבית חפצים יקרי ערך, היה חשוב לי לדעת שגם אם אני לא בסביבה, המפנה הזה יעשה דברים בשקיפות ורגישות מלאה.

אז השיחה הזו הייתה כל כך נעימה, שי הסביר לי על פועלו בתחום, על כך שהוא מפנה לא רק בתים של אגרנים שנפטרו ואף פינוי דירות ירושה, אלא גם אנשים חיים שקשה להם להיפרד מהחפץ. הבנתי שיש לו ידע רב בתחום של אגרנות כפייתית והחלטתי לתת לזה סיכוי... אני פשוט יודעת שבחרתי את האיש הנכון – זה שיתייחס בכבוד לבית של הוריי גם אם הם כבר לא בחיים.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

איך מוצאים מישהו שעושה אגרנות כפייתית?

 

 

פינוי דירת ירושה מלאה בחפצים ואגרנות – איך מתמודדים עם זה?

לפני שהתקשרתי לבן האדם המתאים, החלטתי לסקור שוב את החדר, זו הייתה חוויה קשה ביותר, מבין האבק, הצחנה והריח הקשה, בצבצו להם הזיכרונות. אותם זיכרונות, פעם היה כאן בית חם, היו אנשים, הייתה אהבה ועכשיו כל מה שנשאר זו אשפה בכל מקום. זה פשוט התפוצץ לי בפנים, רציתי להעביר את היד שלי על גבי המושבים אבל הם היו רווים בחומרים דביקים- אלוהים יודע מזה, איך מנקים את זה. התהלכתי בבית שפעם היה נקי בצורה מדהימה – הרי אימא הייתה אישה כל כך נקייה, אבל מסתבר שעם השנים, עם הכאב, הצער והבדידות, אגרה ואגרה ואני לא ידעתי, איפה הייתי בכל הסיפור הזה. אני משערת שזה יעלה בכל פרק שאכתוב ואחשוף עצמי כאן.

מי מפנה מקלחת או שירותים עמוסים בחפצים?

המשכתי במסלול הבית, הנראות הייתה קשה, אבל הייתי חייבת לבדוק מה באמת קורה בשאר החדרים. חשבתי בהתחלה שאולי זה רק חדר אחד או שניים, אבל נוכחתי לגלות את האמת- זה נגע בכל הבית. חדר האמבטיה, האם אימא שלי לא התקלחה מעולם? אם כן איפה היא התקלחה אם בכלל? חדר האמבטיה היה מלא בספרים ועיתונים ישנים, קופסאות שימורים פתוחות, חרקים בכל מקום ועד כמה שזה מביך לדבר על זה, סימני צואה ונייר טואלט משומש בכל פינה ופינה. בשלב הזה לא יכולתי לשאת את זה יותר. הבנתי שאני לא יכולה להתמודד עם זה, שוב, חישבתי מסלול מחדש והבנתי – זה כבר עסק למישהו אחר. יותר מדי בשביל יום אחד. 

אז לקחתי כמה צעדים אחורה, פחדתי, התביישתי, לא יודעת מה קודם, מה שבטוח שהייתי בצער עמוק – זה לא הבית שגדלתי בו. ישבתי, לקחתי החלטה, הפעם אני מחפשת מישהו שיתמודד עם זה כי אני לא יכולה, זה כבר יותר מדי, יותר מדי ליום אחד, יותר מדי לחיים שלמים.

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מה עושים כשמגלים שמישהו שאוהבים אגרן כפייתי?

  לא הצלחתי להבין, בפעם הזו שהגעתי, שמתי על הפה שלי איזה בד, משהו סטרלי, החודש חודש יולי, חם בחוץ, הריחות רק הולכים ומתחזקים והשכנים, איך הם יכלו לקחת את זה על עצמם. אלו שאלות שהציפו אותי בלי סוף. לא ידעתי איפה לשים את עצמי התביישתי גם מהם. "אין לך מה להתבייש, הכול בסדר, זה קורה וכן זה היה קשה מאוד ובאמת שלא ידענו מה לעשות". זה מה שאמרו לי השכנים שאיששו את כל החששות שלי. הבנתי שגם הם סבלו, אבל בשקט.

איך בכלל עושים פינוי לשלשת יונים מבית של אגרן?

אימא שלי הייתה אגרנית, אי אפשר להתחמק מזה, בחדר הכביסה למשל הייתה ערימה ענקית של לשלשת יונים. אני בטח שלא יכולה לעשות את זה ושוב הציפה אותי השאלה, איפה אני מוצאת מישהו שיעשה את זה עבורי?  היה שם ממש מקבץ ענק של יונים, הם עשו שם את הצרכים שלהם והריח, אוי הריח. אימא שלי חיה בתוך הזוהמה הזו ואני לא יכולתי לשאת את הכאב הזה, לו רק הייתי יודעת. אולי בכלל היא הלכה לעולמה נוכח המצב הזה? כל כך הרבה שאלות, אבל רגע, אני חייבת לעצור ולחשב מסלול מחדש. אני לא באמת יודעת איך ממשיכים מכאן

איפה מוצאים מפנה דירות עם לב רחב

השכנה שלי המליצה לי על חבר משותף, בחור בשם שי פינוי דירה, את האמת? אין לי מושג מי באמת יכול להיות מסור כל כך לפינוי מהסוג הזה. זו גם שאלה שצצה לי בראש, אבל הסכמתי לפגוש את הבן אדם. השאלה אם הוא לא ייבהל, איך הוא יגיב, הוא מקצועי? הוא ייגע לי ברכוש היקר שיש בבית? נכון שיש המון אבק, אבל מתחתיו יש המון יודאיקה שאבי נהג לאסוף, מה על הציורים היקרים והספרים היקרים? "אני לא יכולה להרשות לעצמי להכניס לכאן מישהו שאני לא מכירה" שוב חזרתי בעצמי אבל אין ברירה. אין לי מושג איפה ואיך מתחילים מכאן.

פינוי דירת ירושה זה באמת עסק למקצוענים

הבנתי שהליך כמו פינוי דירת ירושה זה עסק למקצוענים, בפרט אם מדברים על פינוי דירה של אגרן. זהו, כשפגשתי את שי, הבנתי הכול, הבנתי שאני לא צריכה לשאול מי עושה פינוי אגרנות כפייתית- הנה הוא עומד לפני ואני מאמינה שיהיה טוב, אני אצליח.. יש אולי על מי לסמוך.

 

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

איך מפנים דירת ירושה?

  געגוע, פתאום, חצי מהחיים חולפים ואתה מגלה שמה שנשאר לך זה זיכרונות, אבל מה עושים עם זה כשקשה להתמודד עם זה? רק המחשבה של מה שמחכה לי בפנים, איך אני הולכת לרוקן את הבית, איך אני הולכת להשכיר אותו, איך אני יכולה להתמודד עם זה לבד?

לא האמנתי שזו בעיה של אגרנות כפייתית

נכנסתי לבית, פתאום, הציף אותי גל גדול של ריחות שלא הכרתי, זה לא מה שאני זוכרת מהבית הישן! ריח של צחנה, מתביישת להודות, המטבח היה נראה  נורא. לא היה שם זכר מהבית הישן, מהישיבה במטבח ומשתיית הקפה. פתאום הכול מתפרק מול העיניים. העצבות כל כך גדולה, דפקתי מהר לשכנה על הדלת, היא באה... "מאמאל'ה זו אגרנות כפייתית מה שקורה כאן" השכנה זיהתה את זה ולפני שבכלל ראיתי את זה, לא ידעתי מזה אומר? איך מפנים אגרנות כפייתית בכלל? מי מפנה אגרנות כפייתית? כל השאלות האלו הציפו אותי ושוב לא יכולתי להתרכז נוכח העובדה שהמטבח היה מוצף בערמות של קופסאות חד פעמיות של אוכל. גו'קים בכל מקום, פחדתי שאיזה עכבר יקפוץ עליי אבל הייתי משותקת. לא יכולתי לזוז, מה, כך אימא שלי הייתה חיה? קשה היה לי לקלוט שאימא שלי שידרה "עסקים כרגיל" דיברה איתי בטלפון כאילו כלום וחיה בתוך סכנת נפשות. "אולי בכלל היא נפטרה בגלל זה"? שאלתי את השכנה ולא יכולתי לעצור את הבכי והעצב שהציף אותי. "אל תהיי קשה עם עצמך, אנחנו עצמנו לא ידענו שום דבר, עד שיום אחד אברם ראה אותה סוחבת זבל מהפחים". אתה לא תמיד יכול לדעת...

מזה בכלל אגרנות כפייתית?

השאלה הזאת של מי יפנה לי את המטבח הציפה אותי בלי סוף והנה אני מסובבת את הראש ורואה שכל הבית עמוס באשפה! הרגשתי שהלב שלי דופק חזק, חרדה, היא שוב צצה לה, אני אשאר

 כרגע עם המבט שלי במטבח- קודם כל אני אפנים מה שרואות עיני. תיקנים בכל מקום, המקרר מזוויע, אבק, כמויות שאין לתאר, בגדים, מה עושים שם בגדים? סמרטוטים מסריחים, ריח של שתן חזק אפילו במטבח? לא הייתי מוכנה לזה, זה חנק אותי, כן, שפטתי את עצמי שנתתי לאימא לגור כך במשך שנים.  כלים חד פעמיים, כסאות שבורים, כלים שבורים, רצפה מעופשת, כיור מלא עד אין סוף בכל מיני דברים. ניירות, עיתונים מפוזרים – דברי דואר שלא נקראו. "בואי נצא מפה מספיק להיום" אמרה לי השכנה ... "בואי"... הספיק לך ליום אחד.... ועכשיו, מהנקודה הזו,,, מה קורה עם שאר החדרים? יצאתי משם.. אני יודעת שאצרך לחזור ולהתמודד גם עם שאר החדרים, רק איך אני עושה את זה? אלוהים יודע..

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פינוי דירת ירושה איך עושים את זה בכלל?

"היא הרגישה טוב" זה מה שמלמלה כשסיפרו לה שאימא היקרה נפטרה מדלקת ריאות קשה. אימא שלה גרה בגפה ברחוב יוקרתי בחיפה, וילה מדהימה, שכנים נהדרים, עד כאן, הכול היה מושלם. אבל כנראה, מה שרואים מכאן, לא ממש רואים משם, זה היה סיפורה של אימא של א', ניצולת שואה שאיבדה את החיים ואת האהבה אליהם מרגע שבעלה נטש את העולם. אף אחד לא ידע, הכול היה בסדר, הייתה יוצאת למועדון של החברות לבושה בקפידה ומנהלת סדר יום רגיל- בת יחידה הייתה לה, א', אותה אחת שתספר את הסיפור הזה, תספר אותו בכדי שגם אתם תבינו, זה יכול לקרות לכל אחד ובהפתעה גמורה, כי לחיים כללים משל עצמם.

איך מתמודדים עם פינוי דירת ירושה?

השכנים, הם אלו שאיתרו את א', סיפרו לה שאימא נפטרה, הייתה חולה, לא, היא לא באמת הרגישה טוב ויש משהו שגרם לזה אבל על זה החליטו שלא לדבר בשלב הזה. כשא' הגיע לביקור הראשון, היא נחתה אצל השכנים, היא הרי גדלה אצלם, הם היו כמו משפחה אחת גדולה. "ניסינו לעזור כמה שיכולנו אבל זה היה מסובך" אמרה לה שכנה וא' עדיין לא הבינה על מה היא מדברת. "בואי נניח לזה כרגע" אמרה לה השכנה ואז, בעוד א' מתעקשת לעלות לבית שבו גדלה, עצרה אותה השכנה וביקשה ממנה.. "לא היום, בואי נעשה את זה ביחד מחר" , א' לא ממש הבינה למה השכנה מתעקשת למנוע ממנה לגשת לדירה אבל הסכימה, הכאב פילח את הראש ואת הלב, זה אולי לא זמן טוב להיכנס ולהתמודד עם הזיכרונות הקשים.

בדירתה האישית, לאחר ההלוויה ולאחר שכל המנחמים הלכו, א' נותרה לבדה עם הכאב, פתאום, ללא אזהרה, פתאום זה פשוט נחת.  א' התיישבה וניסתה לשחזר את החיים של אימא, על מה בעצם לא דיברה. היא נהגה לשמור כל דבר ,הייתה לה נטייה לא לזרוק כמעט שום דבר. המחשבות החלו להציף את א', היו בה רגשות אשם, היא לא הבינה למה, אולי תבין בהמשך?  למה ואיך זה שלא הייתה לצד אימא ברגעים האחרונים?  מסתמן כי אלו רגעים וקשיים שלא מעט אנשים חווים כשהם מאבדים את "רגע הפרידה".

"אולי כדאי שתלכי לישון, עבר עלייך יום ארוך ומחר יש לך יום עוד יותר ארוך" א' היטיבה לקבל את ההמלצות של חברתה שהתקשרה מניו יורק. מחר בהחלט יש לה יום ארוך, מחר, היא הולכת להתעמת עם הפחדים הגדולים ביותר שלה – מחר היא פוגשת את הבית שבו עברו כמעט כל חייה.

 

 

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ליאורה199 אלא אם צויין אחרת