00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לאן נטייל השבוע?

יש לנו מנהג קבוע,  לטייל ולצלם כל סוף שבוע.

ואם הציד מוצלח, לשתף אתכם בחוויה מאוד אשמח.

זו הייתה הפתיחה שלי לרשומה שטרחתי עליה מרגע שחזרנו מהטיול ועד צאת השבת ואף מאוחר יותר. מילא, שהתפוז ממרר את חיי בנסיונותי לשמור את הרשומה הנכתבת ואת התמונות שהעליתי, בד"כ אחרי כמה רענונים, עצבים, שמות גנאי, קללות ונאצות, התפוז המכני מתרצה ומאפשר לי לסיים את הרשומה, הפעם לא, כל הרשומה הכמעט מוכנה והצילומים נעלמו ואינם פרט לצילום אחד. התייאשתי והלכתי לישון. אז אם מישהו תוהה מדוע אני פחות ופחות בבלוגיה? זו אחת הסיבות. אני בא להנות ולא להתעצבן.

אז הוצאתי קיטור ואם למישהו איכפת שם למעלה שיעשה עם זה משהו ואם לא אז לא.

אבל מעט הקוראים הנאמנים שנשארו לי, ודאי שאינם אשמים, ולכן אעשה ניסיון נוסף לשחזר את הרשומה, אם אתם רואים אותה סימן שהצלחתי.

יום שישי 01.03.2013 רמות מנשה - תורמוסים וצבעונים, על קצה המזלג, היו גם כלניות ועיריות גדולות ועוד, אך אין מקום לכולן

שבת 02.03.2013  נמל יפו - דומי מציגה ביריד אומנים את השחרדונים והמכשפות, סיבה למסיבה ולהיפגש עם בלוגרים שהתגעגענו אליהם וגם להסניף קצת ריחות מן הים.

יום שישי 08.03.2013 חוף קיסריה - צופיה ומצפה,

בואי אישה, ההסעה הגיעה...

העורב הלקחן, נכנס לפריים בתזמון מעולה. אם לדעתי תשאלו? העורב החכם הוא הציפור הלאומית ולא הדוכיפת הגנדרנית.

שבת 09.03.2013 שמורת חוף השרון - בשמורה שלושה שבילים, המזרחי הוא שביל האירוסים שלצערי זמנם עבר, השביל האמצעי הוא שביל הצבאים, אך כתוב במפורש שכדי לראותם יש לשמור על השקט ולא להכניס כלבים, המוני בית ישראל צבאו על הצבאים ואני ספרתי לפחות חמישה כלבים, אז צבאים לא ראינו, אך צבעים ראינו הרבה. ארבה אחד באמת ראיתי אך לא הספקתי לצלמו. לא הייתי בטוח שזה אכן ארבה אך בערב קראתי ברשת שהוא הגיע אפילו לנתניה.

השביל בו הלכנו הוא השביל המערבי, שביל המצוק, ומשם הבאתי כמה צילומים ותובנות.

נחושתנית הקוצים על הדרדר קיבלה את פנינו.

פרח הפרג, אולי מישהו יכול להסביר לי איך הכלנית זכתה ליחסי ציבור ורייטינג גבוה כל עם ישראל שורף טונות של דלק בעקבות הכלניות, בעוד הפרגים נמצאים תחת כל עץ ועל כל גבעה נישאה ואנו חולפים על פניהם באדישות מהולה בביטול, איך על מה ולמה ??? אולי מישהו יכול להסביר לי את זה?.

למען הגילוי הנאות...יש לי כמה הנאות, ואחת מהן, אני אוהב במיוחד את פרח הקחוון, (אשר מזוהה בטעות כמרגנית, אך מרגנית זהו פרח אחר), וכל כך למה? אימי זכרונה לברכה, הייתה נוהגת לשיר לי בילדותי באידיש את השיר "מרגריטקעלעך" שהוא בעצם הקחוון.

מאַרגאַריטקעלעך / זלמן שניאור

אין וועלדעל בײַם טײַכל, דאָרט זענען געוואַקסן
מאַרגאַריטקעלעך, עלנט און קליין –
ווי קליינינקע זונען, מיט ווײַסינקע שטראַלן,
מיט ווײַסינקע טראַ-לאַ-לאַ-לאַ.

עוד הרבה בתים כתב זלמן שניאור ומי שמעוניין יכול למצוא ברשת.
כל ילד ישראלי מכיר את השיר בגרסתו העברית:

 

מילים: לוין קיפניס
לחן: עממי יידי

מִתַּחַת לַסֶּלַע צוֹמַחַת לְפֶלֶא
רַקֶּפֶת נֶחְמֶדֶת מְאוֹד,
וְשֶׁמֶש מַזְהֶרֶת נוֹשֶׁקֶת, עוֹטֶרֶת,
עוֹטֶרֶת לָהּ כֶּתֶר וָרֹד!
 
וכהנה וכהנה... 

גזלנים! שודדים! הפשטתם את הקחוון הענו והצנוע ממנגינת ילדותי התמימה, והענקתם אותה לרקפת הפופולרית? חסר לכם מנגינות?

ואם בפרחים עסקינן, אם מישהו ישאל: מהו לדעתך ראוי להיות הפרח הלאומי של ישראל? אני הייתי בוחרבחרצית. פרח יפה, חזק, לא זקוק להגנה, מותר לקטוף ולשזור זרי זהב, מכסה את הארץ במרבדים של צהוב זוהר ושמח.

הצילום הבא הוא פשוט יפה, כשצילמתי חשבתי שאני מצלם חרצית. אך כבר אינני בטוח אם זו החרצית או טיונית החולות..

שבת שמשית ואביבית, תענוג לראות את עם ישראל ואשתו  וטפו (טפו טפו טפו) .יוצא בהמון רב אל הטבע,

 

 

ולא רק ברכב וברגל אלא גם באויר ובים.

העורב הלקחן שוב נכנס לפריים, לאמור, "אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה". לא דוכיפת ולא נעליים.

  שבוע טוב  

לדף הרשומה

עדלאידע נתניה תשע"ג

כתבתי פעם רשומה , נדמה לי שקראתי לה: פורים החג של סבא, אם אמצא אביא גם קישור, בעוד אני מקליד הצצתי ברשימת הרשומות בטור הימני  של בלוגי והנה היא הרשומה המדוברת בכבודה ובעצמה משנת 2008, אז קבלו גם את הקישור:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1385491

"חג פורים" למי שאינו יודע הוא "יום בחירה" כלומר אפשר לבחור בינו לבין  "האחד במאי" כ"יום שבתון בתשלום".

כשילדי היו צעירים בחרתי כמו רוב ההורים העובדים, בפורים כ"יום בחירה", אך כאשר התבגרו חזרתי למקורותי הסוציאליסטים ובחרתי ב"אחד במאי" . לימים הזדקנתי, כלומר התבגרתי, ויש הטוענים שעדיין לא,  בקיצור נהייתי סבא וזכיתי לתואר "סבא של דנדן". ושוב זנחתי את רעיון "האינטרנציונאל הסוציאליסטי"  לטובת נכדתי. ובחרתי בפורים כיום חופשה.

את יום  השבתון בילינו , דנדן וסבא שלה, בעדלאידע בנתניה  ואת רשמי  המצולמים הבאתי ברשומה זו.

הרשומה מחולקת לשלושה תתי נושאים:  אחד, דנדן מתכוננת,  שניים, מבוגרים מחופשים, השלישי עדלאידע.

רקדנית הפלמנקו הספרדיה, (למען הגילוי הנאות 3/4 אשכנזיה) דנדן מתחפשת ומאופרת  בעזרת אמא של דנדן.

בנתניה, פורים אינו רק חג של ילדים, בעוד אנו ממתינים לתהלוכה שהחלה באיחור של כשעה,

שמחתי לראות ולצלם די הרבה אנשים מבוגרים מחופשים.

בלטה מאוד מאוד האבטחה,  ממש ניסיתי להמנע מצלם את השוטרים, הפרמדיקים, הכבאים והמאבטחים, אך הם נכנסו לי לכל פריים, נראה שהיו יותר אנשי כוחות ההצלה  וביטחון מאשר צועדים על המסלול, אך אל דאגה, את החסר השלימו כל מיני  "משוטטים" אשר בנתניה כמו בנתניה, מסתובבים להם על המסלול כאילו זו החצר של האבא שלהם ולשוטרים והמאבטחים הם נראו ככל הנראה שקופים. שתי תמונות של כוחות הביטחון צילמתי שלא באקראי:

האחת של צלף ששמר עלינו מלמעלה , והשני שמתאים לשיר: "שפם ארוך לי"

 את ההמתנה הארוכה בשמש, ניסו להנעים, רקדני או לוחמי הקפוארה, כאשר שוטר משקיף מהגג.

 העדלאידע בסימן של ישראל כחלק משאר העמים על פני הגלובוס. אך האבטחה הכבדה, רק עד שזה יקרה בפועל,

ולא רק בעדלאידע,   

הפרה החולבת עם ה"כובע טמבל" מייצגת את הישראלי הטמבל שמרשה שיתייחסו אליו כמו לבהמה ויאכילו אותו קש.

הבנתי שמוסדות החינוך, מתנ"סים, ומועדונים עירוניים הם שנשאו בנטל הכנת העדלאידע לכן לא אשווה את המוצר הסופי לקרנבל בריו, או לכל קרניבל אחר ע"פ הגלובוס,  אבל הקרנבל האמיתי היה המוני התושבים וילדיהם שיצאו לרחובות שטופי שמש בהחלטה לשמוח בכל מחיר, והם אכן שמחו ואכן שילמו מחיר מופקע עבור "תירס חם" "פופקורן" "ברד" "סופגניות דונאטס" ו"ספריי שלג" להתיז על העוברים והשבים.

יש עוד הרבה תמונות מהעדלאידע, אך ממש התעייפתי ואני בטוח שגם אתם, אולי אם תנוח עלי הרוח וגם אספיק לנוח , יתכן שאוציא חלק ב`, בינתיים לסיום קבלו:

כמו-כן מאז הטירונות, שזה היה לפני למעלה מחמישים שנה, לא עמדתי בתור לאוכל, באותו יום עמדתי שעה תמימה בתור לקבאב בפיתה כי זה מה שהילדה רצתה, למה לא ישבנו לשולחן והזמנו? כי שם עמד תור של שעתיים.

אבל מה? היה כיף, כי בשביל מה יש סבא? אם לא בדיוק בשביל הדברים האלה.

 

לדף הרשומה

בוקה אביבי וחידון גם.

צילום זה אינו משתתף בחידון.

התמונות ברשומה זו הם לקט אביבי משותף שצילמו אביטל וסש"ד מאותם אתרים כל אחד במצלמתו הוא (או היא) כל אחת כמיטב כשרונה (או כשרונו).

אחרי הפצרות ובקשות רבות הסכימה אשתי האהובה לשתף איתי פעולה ברשומה אחת של צילומים משותפים,

אך כמובן הציבה תנאים היאים לכל אמן המכבד את עצמו ויצירתו.

"אל תעבד, אל תחתוך ואל תשפצר את הצילומים שלי,  וכמובן ציין מי צילם מה."

כמו בשיר של מרים ילן-שטקליס: "אל ואל ואל, מי המציא אותך בכלל".

אני ממש לא זוכר את כל התנאים וההגבלות אבל השתדלתי לשמור אותם.

את הקטע של הקרדיט בכלל לא  הבנתי כי  זה כל כך בולט מי צילם מה.

מי שנחשף לצילומים המדהימים של אביטל בפייסבוק שלה או באלבומה באתר פוטולייט, יכול לזהות את סגנונה היחודי. ולראיה החלטתי לעשות לכם חידון נושא פרסים, (על הפרס נחשוב אחר כך.).

כל הצילומים יהיו ממוספרים ותצטרכו לזהות איזה מספרים צילמה אביטל ואיזה צילם סש"ד, בתגובותיכם ציינו את מספר התשובות הנכונות. (הניקוד המירבי הוא כמספר התמונות).

פיתרון החידה  לצורך בדיקת תשובותיכם, בתחתית הרשומה, נא לא לבלף. :-) אני סומך על יושר ליבכם.

גם כשמדובר בפרסים יקרי ערך. 

דרך אגב: כל הצילומים הם חדשים ובוצעו בשבועיים האחרונים  באחת מ"גיחות הצילום" הרבות שלנו.

אם יראה לכם צילום מוכר, זה מפני שאנחנו חוזרים לזירות הפשע ואתרי הצילום שלנו פעמים רבות.

 צילום מס`1- אביטל מצלמת את סש"ד שבראש הגבעה,  צולם בג`אסר א זרקא

צילום מס` 2 - סש"ד מצלם את אביטל שבמרגלות הגבעה, צולם בג`אסר א זרקא

צילום מס` 3- שחף,  צולם בג`אסר א זרקא

צילום מס` 4- שחף,  צולם בג`אסר א זרקא

צילום מס` 5- קורמורנים תופסים רוח,  צולם בג`אסר א זרקא

צילום מס`6 - שחפים תופסים גלים, צולם בג`אסר א זרקא

צילום מס` 7- אלמוגן , צולם בכניסה לשכונה

צילום מס` 8- אלמוגן , צולם בכניסה לשכונה

צילום מס` 9-בומבקס, בכניסה לשכונה.

צילום מס` 10- בומבקס בכניסה לשכונה.

צילום מס` 11- אופנוענים, צולם בגבעת עדה.

צילום מס` 12- אופנוענים, צולם בגבעת עדה.

צילום מס` 13- שקד ודבורה, צולם ביער מצר

צילום מס` 14- שקד, צולם על הכרמל

צילום מס` 15- "הציור השבועי לילד". היכן מסתתר ראש הגברת?- צולם בחניון צומת בית אורן

צילום מס` 16- תורמוסים, צולם בצומת אליקים.

צילום מס` 17- חמציץ ודבורה, צולם בחניון צומת בית אורן

אז עד כאן בינתיים.

אביטל קראה את מה שכתבתי והביעה מחאתה על הפירגון המוגזם שלי, אז בדקתי שוב, ו... אינני משנה מילה.

נכון שאני מאוד גאה  ומתפעל ממנה וממה שהיא עושה, (בלי עין הרע),

אבל הביקורת שלי היא אובייקטיבית , וללא משוא פנים, לא ככה???.

אפשר לצבור מקסימום 17 נקודות השתיים הראשונות כבר קיבלתם רמז עבה-און דה האוז.  :-)

פיתרון החידה: אביטל- 2-4-5-7-9-11-14-17

                 סש"ד- 1-3-6-8-10-12-13-15-16והעיקר שכחנו הפרס הגדול, יש הצעות?

לדף הרשומה

ושוב איתכם ושוב איתכם.

 

ושוב איתכם ושוב איתכם
ושלום עליכם ועלינו על כולנו
ושוב איתכם ושוב איתכם
אנחנו שלכם וכל השירים שלנו.

כך שרות האילנית והכלנית במנחת מגידו והכלנית והרקפת באלוני יצחק  כאשר הן שבות אלינו כל שנה בערך באותו הזמן וגם אנחנו שבים אליהן כל שנה, ויותר מפעם אחת, לקבל את פניהם בעדשות פעורות לרווחה...


ועוד כמה צילומים מעוררי תיאבון של כלניות במנחת מגידו,

זה היה אתמול, היום יום חדש וביקרנו בשמורת אלוני יצחק שמכוסה רקפות וכלניות.

הצבע על כל תמונה, לחיצה כפולה בכפתור השמאלי בעכבר והתמונה תוכפל כמעט. 

לדף הרשומה

סתם יום חול, רק ים וחול, כמו בחו"ל.

עברתי לתומי בדרך.

הרוח טפח על פני בריח של מלח ואצות,

פניתי ושכחתי את עצמי שם,

בין ים ושמיים, תלוי על בלימה כשמש סמוקה מבעד לרעלת עבים.

גולש עד קרן האור האחרונה. של ה-12.12.12

לילה טוב.

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת