00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קים- רשמי קריאה

 

רשמי קריאה

שם הספר: קים                                                                 שם הספר: קים

הסופר: רודיארד קיפלינג                                                    הסופר: רודיארד קיפלינג

תרגום מלא חדש: מולי ורד                                                 תרגום ישן המתרגם: (?)

יצא לאור: 2014                                                              יצא לאור: 1954 (?)

בהוצאת: אריה ניר                                                            בהוצאת מסדה

384 עמודים                                                                    226 עמודים

 

ליום הולדתי ה- 70 שחל לפני כ- 5 חודשים קיבלתי מתנה מחברה יקרה, את הספר "קים" שיצא זה לא מכבר בתרגום עברי מלא ועדכני.

כמו חברה טובה, היא זכרה לא רק את תאריך יום ההולדת, אלא גם את העובדה שציינתי פעם את "קים" כאחד מספרי ילדותי שנחרטו חזק בתודעתי והשאירו בי רושם עמוק.

 

לפני כחודשיים או שלושה פגשתי את מולי ורד (מתרגם הספר) ואת חברתי הטובה, באירוע חברתי, ואיך לא? הוזכר שיש לי את הספר.

נאלצתי להודות במבוכה, שטרם הספיקותי לעיין בו. אז מדוע באמת לא הספיקותי?

ובכן, אדם צובר לו בחייו חוויות, שהיו נפלאות לזמנן, וכשמזדמן לו לנסות ולשחזר אותה חוויה, בנקודת זמן אחרת, הוא עלול להתאכזב ולאבד גם את החוויה הראשונית החיובית שצבר, אז התלבטתי קשות האם לא עדיף להשאיר את הטעם הטוב שמלווה אותי כל חיי?

אבל הספר שהמתין על שידתי קרא לי שוב ושוב, סוף שבוע אחד לקחתי אותו ליד ונכבשתי מחדש.

אל "קים" התוודעתי בילדותי לראשונה בקולנוע, בסרט הוליוודי שנוצר בשנת 1950 ע"פ הספר, כאשר את הנער גילם דין סטוקוול הצעיר, ואת סוחר הסוסים המוסלמי שיחק אירול פלין אליל הנשים של תקופתו. (לרענון השמות נעזרתי בויקיפדיה)

אחרי שצפיתי בסרט  (לפני עשרות שנים) חיפשתי את הספר, שיצא בהוצאת מסדה, מוזר אך- ללא שנת הוצאה וללא שם המתרגם, מצאתי אותו אז, וקראתי אותו.

לפני מספר שבועות, כשסיימתי לקרוא את התרגום המלא של מולי ורד, שוב חיפשתי את התרגום הישן וכשלא הצלחתי, פניתי לאיתמר לוי שמאתר כל ספר, והוא מצא לי את הספר ושלחו אלי.

כשקראתי את קים בנעורי, קראתי אותו כספר הרפתקאות לבני הנעורים, זו הייתה כנראה ה"סוגה" שלו, אלא שאז המושג סוגה עוד לא היה ידוע.

כשקראתי את הספר לאחרונה, גיליתי ספר הרבה יותר מורכב, בנוסף להיותו ספר הרפתקאות וריגול, זהו סיפור של מסע חניכה והתבגרות של ילד, נער ואדם צעיר, מסע פיזי ומסע רוחני, עם מסר של פתיחות לכל אדם, אמונה ודת, ספר שיש בו אמירות חברתיות על מעמדות, דתות וגזעים.

הספר גדוש במטבעות לשון, בפניני ציטוט מלאות חוכמת חיים והומור, חגיגה לאספנים של "אמרי שפר" .

בכוח הספר עדיין לרתק צעירים, אך גם מבוגרים יגלו בו עניין רב.

 

אחרי שקראתי שוב כמה קטעים נבחרים  מהתרגום הישן, (שאני מתכונן לקרוא את כולו שוב). 

הבנתי עד כמה היה חשוב ובזמן לתרגם מחדש את הספר.

אני בספק רב, (לצערי) אם נער או נערה בימינו היו מצליחים להתגבר על השפה הארכאית של התרגום הישן, לא בהכרח בשל אי הבנת הנקרא אלא בעיקר בשל מידת הסבלנות הדרושה לקריאה טקסט שאינו  ,SMSולהלן כמה דוגמאות רק כדי לסבר את האוזן:

 

תרגום ישן.                                       תרגום חדש.

בית- נכות,                                        מוזיאון,

משהגיע לשנות הפחזות.                      משהגיע לגיל פריקת כל עול.

השכיל עד להפליא לבלי עשות מאומה.   קים לא עשה מאום, ועשה זאת בהצטיינות יתרה.

אפס כי אהב את המשחק לשמו              אך הוא אהב את המשחק לשמו

 

ועוד כהנה וכהנה.

ואלה הן רק דוגמיות על קצה המזלג.

 

התרגום החדש מנגיש את הספר לכל אדם בשפה עדכנית אך לא חדשנית מידי.

כנראה כדי להיות מתואם עד כמה שאפשר ללשון המקור.

כי בל נשכח שהמקור האנגלי נכתב במאה הקודמת כשהשפה האנגלית הייתה מיושנת אף היא.

 

משום מה, בעריכת התרגום החדש הכניסו בעמודים האחרונים פרק הערות, בו מבארים כל מיני שמות, ביטויים והסברים שנזכרו בגוף הספר.

לטעמי זה מאוד  מפריע לקריאה רציפה של הספר.

בכל פעם שנתקלים במילה הטעונה פירוש, צריך לעצור ולחפש בסוף הספר.

לפעמים זה קורה כמה וכמה פעמים בעמוד אחד, לי זה הפריע.

מה רע שההסבר יהיה בתחתית כל עמוד?

 

לסיכום. מי אני שאמליץ על יצירת מופת כמו קים?

רק ניסיתי להביא קצת  מרשמיי האישיים  לרגל צאת התרגום המצויין של מולי ורד, והנוסטלגיה שהוא עורר בי בכל הקשור לקים.

יש לברך על התרגום החדש, ולקוות שיקרב קוראים נוספים אל נכסי צאן הברזל של התרבות העולמית.

תודה למולי

ותודה מיוחדת לפנלופה, חברתי הטובה מהפיסקה הראשונה. :-)

 

 

 

לדף הרשומה

חיים בעולם אחר- ביקורת קריאה

 

ביקורת קריאה.

שם הספר: חיים בעולם אחר.

שם הסופר: צבי פלד.

הוצאה לאור: פרטית.

מס' עמודים: 529

 

למען הגילוי הנאות, מחבר הספר (המחבר אינו אוהב שקוראים לו סופר.), הוא חבר ילדות שלי.

תחנות  בחייו, נשקו (אוהב את הדימוי) בתחנות רבות בחיי, ואף היו שלובות זו בזו, ועדיין נושקות ושלובות.

למען אותו גילוי נאות, עלי להתוודות שאני אוהב את האיש, את מה שהוא עושה, והכי אני אוהב איך שהוא עושה זאת.

ושוב למען הגילוי הנאות, קיבלתי את הספר מהמחבר כמתנה עם הקדשה אישית.

אז מותר לקורא הממוצע לחשוד שאני לא אובייקטיבי. מותר, אך לא חייב.

 

בנאום השקת הספר, צבי פלד (המכונה זני, ובשם זה אשתמש מעתה מטעמי נוחות שלי),

ביקש במפורש מכל חבריו (שקיבלו גם הם ספר חתום עם הקדשה אישית) שיכתבו ביקורת אובייקטיבית על ספרו, ושלא ינסו לעבוד עליו, כי הוא יזהה מיד אם מישהו סתם מלייקק.

אז מרגע זה ואילך שכחתי שזני הוא חבר. ואני מקווה שכשאסיים לבקר, הוא עדיין יישאר כזה.

הספר שכתב צבי פלד (זני), עוסק בשנים בהן שימש כמנכ"ל אורט העולמית בפרו, ועסק במיזמים בתחום החינוך והרווחה הקהילתית, נושאים שהשלטונות המקומיים הזניחו, ולנישה הזו נכנסו גופים וולונטאריים שונים של מדינות מפותחות עם תקציבים גדולים ששיתפו פעולה עם ארגון אורט כדי לתרום משהו למדינות המתפתחות.

האם מתוך אידיאלים גדולים ואולי מתוך אינטרסים קטנים. כי מדינות מפותחות מעוניינות לפתח שווקים למוצריהם, וידוע שמדינות נחשלות אינן לקוחות פוטנציאליים, לכן משתלם לפתח את המדינות הנחשלות. וכאן נכנס זני לתמונה, לנהל ולפתח את הפרויקטים שיצעידו את העולם השלישי אל האלף השלישי.

ראשית כדי שאוכל בכלל להתייחס לספר, אני צריך לזהות מה הסוגה שלו (ז'אנר בלעז).

אולי אתייחס אליו כספר זיכרונות, כי הוא מקבץ זיכרונות מתקופה סוערת בחייו של זני.

בתחילה תהיתי מדוע בחר זני את השימוש בגוף שלישי?.

אולי, כדי להבדילו מיומן, יומן כתוב בגוף ראשון, מיומן היית מצפה לחשיפה קצת יותר נועזת של נפש הגיבור ומחשבותיו הכמוסות, אך מי שמכיר את זני יודע שחשפנות איננה הצד החזק שלו, מה עוד שהזיכרונות מיועדים לקריאה גם לשכבה הצעירה במשפחה, בדור הזה ולדורות הבאים.

זה מסביר (לדעתי) את הפיתרון היצירתי שבחר זני, לספר את סיפורו בגוף שלישי.

אפשר להתייחס לספר גם כספר הרפתקאות, ואכן מדובר באסופת הרפתקאות מסמרות שיער, שבהחלט היו יכולות לשמש כתסריטים לא רעים לכמה וכמה סרטים הוליבודיים. וכשקראתי אותם אכן עברו לי בראש כמה תמונות קולנועיות.

אינני רומז חלילה שזני הוא גוזמאי או בדאי או בעל דמיון מפותח יתר על המידה,

אבל כבר קרה בהיסטוריה המשותפת שלנו שזני המציא סיפורים שלא היו ולא נבראו.

(ראה סיפור "הראש הכחול של שולי", שאני חוזר עליו בכל הזדמנות, סיפור שזני ברוב תושייתו המציא על המקום ובכך הציל את חיי).

 

אפשר להתייחס לספר כאל תעודה היסטורית, פוליטית, כלכלית וחברתית של מדינת עולם שלישי הנשלטת ע"י כוחות ואינטרסים מקומיים וזרים, הבוחשים בה משיקולים זהים וסותרים.

הטוב והרע והמכוער, הלבן השחור והאפור, והקושי להבחין ביניהם.

עולם אחר, דרך עיניים של ישראלי סקרן וחקרן, שבא מתוך רצון לשפר את חיי המקומיים, ובו בזמן הבין שיש לו מה ללמוד ולהשתפר מהם, רק להביט בהם בגובה העיניים ועם לב פתוח לרווחה.

קראתי כבר כמה ספרים בחיי בז'אנר הזה, אך אינני זוכר ספר שטיפל בעדינות, חמלה וכבוד רב כל כך, לאדם הפשוט, מתוך מעורבות עמוקה, ללא התנשאות, ללא התלהמות נגד הבוחשים בקלחת.

הסקת מסקנות או לקחים, אם היו בספר, היו מכוונים  חד משמעית לעצמנו, מציבים בפנינו ראי, לאמור: אל נתנשא ונתהלל בדמוקרטיה שלנו, ובטוהר המידות של נבחרנו,

אנחנו לא פחות "עולם שלישי" מהם, ואולי הרבה יותר.

באשר לאורך הספר, אכן הוא ארוך כי זני החליט כנראה לספר הכול בכול כול, כולל השמות הפרטיים ושמות המשפחה המסובכים, כולל תוארם ודרגתם של הנפשות הפועלות ובשתי שפות.  ובמקומותיהם מקובלים גם שמות אמצעיים, וגם אותם לא החמיץ, וכך עשה גם עם שמות הישובים והערים, ובדרכים שבין הערים, מאומה לא הסתיר ולא חסך מאיתנו.

למרות זאת קראתי את הספר בשלוש גיחות, גיחה ראשונה (כ-200 עמ') כי הרגשתי חובה, וקיבלתי כאב ראש מריבוי הפרטים, רשמתי לפני, "טעון דילול"

לאחר מנוחה של שבוע בערך, ערכתי גיחה שנייה (כ-150 עמ') במשך כמה לילות לפני השינה,

היו כמה קטעים מרתקים שהדירו שינה מעיני.

וסופ"ש אחרון סיימתי גיחה שלישית ואחרונה בשלוק אחד גדול ובהנאה רבה. (כ-200 עמ').

 

לסיכום: כשסיימתי לקרוא את הספר, אמרתי לאביטל, אם קודם חשבתי שדרוש פה דילול, עכשיו אני חש צער שהספר נגמר לי.

עכשיו אני מצפה לחלק ב'.

 

 

 

 

לדף הרשומה

לדגדג את העננים.

02/02/2014

פעם היו ערים והיו מושבות, היו מושבים והיו קיבוצים.

לאט לאט הם הולכים ונעלמים ונשארות רק ערים, ערים גדולות וערים קטנות.

שדות פרדסים ובתי אריזה מתפוררים.

פעם היו שדות והיו פרדסים, היו כרמים והיו מטעים,

לאט לאט הם הולכים ונעלמים ונשאר רק הנדל"ן.  

מרחבים ירוקים, גגות אדומים ושמי תכלת עם עדרי עננים.

מושבת מגורנו מורכבת מאיחוד שתי מושבות עם בתים קטנים וגגות רעפים אדומים,

ויש בה עדיין שדות חקלאות ירוקים, פרדסים, כרמים ומטעים.

בית אריזה ישן ומאחוריו מתחם BIG מסחרי שמאיים לבלוע אותו.

וזה מה שמושך אנשים לבוא לגור אצלנו, וגם מחיר הנדל"ן שהוא סביר יחסית.

ככל שבאים יותר אנשים הם רוצים יותר קניונים ומרכזי קניות.

והנדל"ן מתייקר, וכשהנדל"ן מתייקר בונים לגובה.

השכונה השלווה ללא גורדי שחקים ומדגדגי עננים.

יום אחד התעוררנו ובדרך לעבודה ראינו שסמוך לשכונתנו הקטנה,

צמח לו מגדל וראשו בשמיים, והשמיים מכוסים עננים.

תלמים חרוצים בשדה חרוש.

תראי איך הבניין מדגדג את העננים אמרנו זה לזו,

והעננים בוכים מרוב צחוק הוסיפה זו לזה.

מגדל וראשו בשמיים.

בשעות אחה"צ אספנו את יובלי מהגן וסיפרנו לה שליד ביתנו

צמח לו מגדל גבוה שמדגדג את העננים,

"בא לי לראות!" קראה יובלי בהתלהבות.

וכשעברנו ליד הבניין הגבוה מחאה יובל כפיים בשמחה:

"הבניין באמת מדגדג את העננים"!!!

ואז העננים התחילו להזיל כמה דמעות 

של שחוק מהול בעצב.

 

 

לדף הרשומה

אמרתי וקיימתי.

לפני חמש שנים פתחתי את הבלוג  הזה. וכתבתי הקדמה, הנה הלינק: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1344278

ובהקדמה כתבתי שיבוא יום והבלוג הזה יחשף לעיניה של עדן המכונה דנדן, ושאני מקווה שהיא תבקש לקרוא בו.

בשבת שעברה עדן בילתה אצלנו את השבת וחשבתי שהגיע הזמן להראות לה את הבלוג.

לפני חודש היא חגגה יום הולדת שמונה ונראה לי שזה הגיל המתאים. 

בדחילו ורחימו סיפרתי לה על הבלוג ושאלתי אם היא מעונינת לקרוא בו. 

כל כך שמחתי, היא ביקשה לקרוא בו...

 

בשבילי זה היה רגע מאוד מרגש. 

נתתי לה לקרוא את "פרח לב הזהב" או בשמו הרשמי "מייל קטן לאמא".  והראיתי לה איך עוברים מרשומה לרשומה.

ישבתי והבטתי בה איך היא קוראת בשקיקה רשומה אחר רשומה בריכוז ועניין.

וחשבתי לי בלב: יש!!! עשיתי זאת!!! .

 

היו לנו תוכניות לשישי שבת, והילדה מרותקת לבלוג.

הסברתי לה שהיא לא חייבת לקרוא בסופ"ש אחד את מה שכתבתי בחמש שנים.

אחרי שהבטחתי לה שהיא יכולה להכנס לבלוג מתי שתרצה, מכל מחשב וגם אבא ואמא יודעים איך להכנס לבלוג,

היא נרגעה והסכימה להשתתף בפעילויות המתוכננות.

השבוע קראתי על הקיר של חגי בני. (אבא של דנדן,) שהוא בילה ערב זכרונות ודמעות עם בתו עדן, והבנתי שהם נכנסו ביחד לבלוג.

 

את יום השבת בילינו במסיק זיתים, אשתף אותכם בכמה תמונות עדכניות של עדן המוסקת החרוצה.

גם המגפיים מלאים בזיתים.

 

לדף הרשומה

"רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וְטוֹב"

הערב האחרון של חודש יוני שנת 2013 בחוף תל ברוך.

הרחצה אסורה, הדגלים שחורים, הגלים סוחפים והגולשים במים.

השמש נוטה לערוב, מטוסים ממריאים ונוחתים בשדה דוב,

דוגית נוסעת מפרשיה שניים, כנראה שמלחיה נרדמו כולם.

המעושרות משיכון למד צועדות במרץ רב ושורפות קלוריות

ארובת רידינג כרגיל מעשנת נרגילה, עד שיצא עשן לבן.

והעורבים השחורים קורעים את האוויר בקריאות, קרע!   קרע!

ולכאורה רק ערב קיץ חם וטוב לצילום.

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת