00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המחלה מתפשטת בלי הפסקה

בא לי לצעוק בא לי לצרוח אבל אני שותקת ואוספת עוד כוח 
לא כי יש לי ברירה לא כי אני איזה גיבורה רק בגלל שלפעמים אין ברירה 
החיים הוי,,, החיים 
את לעולם לא יודעת מה מתכנן לנו האלוקים 
עוד מכשול עוד מהמורה עוד רוח ולפעמים זאת בכלל סופה 
איך הצלחתי עד עכשיו להחזיק מעמד זאת לא אדע 
למדתי להודות להודות על המוכר על המובן על הקיים 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

תודה לאל

תודה לאל עוד שבוע חלף עבר לו 

אז היינו כל יום בביח אבל באישפוז יום - על כך המון תודה 

אז היינו בבדיקות - הכל תקין יחסית הספירות טובות - על כך תודה 

אז פגשנו חברים שלא ראינו כבר כמעט חודש - על כך תודה 

אז מסתבר ששני ילדים סיימו עם הטיפןך האנטנסיבי - ישתבח שמו על כך המון תודה 

אז עלה ירוק לא עבר את אחוז החסימה - בעסה - ובכל זאת תודה 

אז זרקנו בצחוק שהלואי והיה יוצא לנו לראות את המשחק בברצלונה - מחר אנחנו טסים - תודה ענקית אלוהים 

והתודות שבשיגרה - תודה על שהצלחנו לקום תודה על שלא התאשפזהו השבוע - תודה על זה שהדלק הספיק לי לכל השבוע - תודה על החיים - תודה על שישנו בבית כל יום השבוע  - תודה על שנהוראי לא העלה חום - תודה על שהצלחנו לצחוק אחרי שבכינו כל כך הרבה - תודה על החברים הסובבים אותנו - תודה על המשפחה המדהימה שלנו - תודה על כל הדברים פשוטים שאולי נראים מובן מאליו - כמו לקום בבוקר ללכת לשירותים לעמוד על הרגליים להצליח לחייך לנשום תודה על הכל אלוהים 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יום שלישי את יודעת, זה הוא יום הבוחר

לא יודעת ...אין לי חשק ללכת ולבחור 

לא בא לי להצביע והרי זה נבלה וההוא טריפה

לא באמת מאמינה לשידורי התעמולה ולא לצרור ההבטחות שהם מפזרים לנו כאילו אנחנו טיפשים 

לא באמת מאמינה להם ומנטרות שלהם והרי כל טיפש יודע שברגע שהם מתיישבים להם על כסא העור הרך

הם שוכחים מאיתנו לעוד שנתיים (בחלומות הורודים שלהם לארבע שנים) 

לא אמינה בשילטון לא אמינה בשינוי לא מאמינה באכפתיות לא מאמינה להם 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

גונבת דקות

עוד יום הגיע מקדמת את פניו בברכה השמש במרכז השמיים אנחנו בשעת צהריים 

למדתי לראות גם במתחם הכל כך קר ומנוקר (בי"ח) את הציפורים המציצות להאכיל את היונים על הדרגש מהעץ 

להגיד שלום בסבר פנים יפות עם חיוך לרופאים העוברים ושבים לאחיות למנקים למנקות לאנשי ההבטחה והביטחון שמפטרלים סביב 

יודעת כבר איפה מותר לעשן ואיפה אפשר לחטוף קנס של 1000 ש"ח 

נהנת לראות את "הרוסיות" דואגות להאכלת החתולים נהנת מהשמש שמבצבצת לה מבין העצים 

מצאתי מקום מחבוא לא סואן מידי לא שקט מידי מסתכלת בהולכים ושבים זה עם קביים זה עם כסא גלגלים אנשים באים והולכים 

ברקע ציפצוף מכונה אני ישר קמה לוחצת ל כמה כפתורים מאזנת אותה מחזירה אותה לפעולה יודעת כבר אם זה בגלל שנגמרה הבטריה וצריך טעינה או בכלל ש"הטפטפת" לא עובדת כשורה (מתחילה לישקול ברצינות הסבה)

גונבת רק עוד כמה דקות רק עוד כמה רגעים לפני שבחזרה נכנסים 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

החיים הם שדה קרב אחד גדול

יש בי כל כך הרבה כאב , העיניים יבשו מדמעות כבר אין בי את הכוח לבכות . חשבתי שאני יודעת כאב מה הוא, למדתי בשנה האחרונה שאין סוף ואין מדד לכאב .

החיים לא פשוטים מלאים במהמרות קשיים "שדה קרב אחד גדול", אני רגילה להלחם מלחמת קיום על החיים על מה שבנהם ואני לא מפחדת מעבודה קשה משעות נוספות כל דבר שיכול לתת עוד הכנסה 

אבל המהמורה הזאת שנחתה עלי בלי התראה היא הקשה מכול ואין בידיי ואין ביכולתי לעשות דבר חוץ מלהתפלל לקוות להאמין ולחיות כל יום כאילו הוא היום האחרון ולזכור להנות ולהודות על הדברים שלרוב מפאת ההרגל נראים לנו כמובן מאליו - אז זהוא שלא כשהילד שלך חולה ואין לרופאים פיתרון ממשי למחלה שלו החוסר אונים הוא עצום כשהילד שלך כאוב ואין ביכולתך לקחת את הכאב שלו זה הורג אותך מבפנים 

בחיים כמו בחיים למדתי לא להרפות להחזיק בתקווה גם עם ציפורניים שברות וידיים שוטטות דם ואולי זה ה"מזל" שלי ואולי בגלל זה אני מצליחה לשמור על "שפיות זהירה" בכל השיגעון והטירוף שמסביב יבשו עייני מדמעות ולא נותר בי עוד כוח לבכות  ימיים כלילות מלווים במכאוב עד כלות הלב קרוע מרוסק לרסיסים ולעיתים כבר לא נותר בי כוח לצעוק - עד מתי כבר אלוקים 

עייפה - עייפה מהכל עייפה מהחיים עייפה מהבי"ח עייפה מלכאוב עייפה מהכל - אבל אין לי את הפריוולגיה להכנס למיטה ולישון קצת אין לי את הזמן לזה - עסוקה בלהלחם על החיים של הילד שלי לא אנוח לא אשקוט ולא אתן מרגוע לעייניים עייפות לגוף כואב ודואב עד שלא נעבור את זה עד שלא ננצח ביחד את המחלה האיומה הזאת - כי החיים כמו החיים הם שדה קרב אחד גדול ואנחנו אנחנו חיילים בצבא החיים ותפקידנו הוא לנצח ובגדול 

יום קשה עבר על כוחותינו היום בגיזרה - ליל מנוחה 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Soframa אלא אם צויין אחרת