00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ילדים" נמצאו 12 פוסטים

עיבוד רגשי לילדים בני 5.

זהו דף תרגול קריאה שבן ה5 הביא מהחיידר. אחרי שבוע של אזעקות. אני מעריכה את המלמד על הצעד החכם.  הוא לקח סיפור מחיי הילדים. גרם להם לדבר על מה שהם חוו. והעיקר- הסיפורים הקלילים עוזרים להם לראות את האזעקות באופן קליל יותר. שאפו! מצד שני זה לא נעים לראות איך האזעקות הפכו לחלק מהשגרה. לנושא בנאלי כמו "דן הלך לגן, אמא קנתה לדן בלון".  
לדף הרשומה

החיים באזור טווח הרקטות...

19/02/2012
נכתב ב-16.2.12. בתור בדיחה. לילה. מתוך שינה בת ה6 ניגשת למיטתי ורוצה להצטרף אלי. היא דורכת על יבלות שיפעלו על כל אמא - אני פוחדת! והאמא- הרי זו אני, כבר שבעה ומותשת מלילות-ללא-שינה בעקבות אפרוחים שמצטרפים למיטתי , אמרתי לה שאין מצב להכנס למיטה שלי, אבל אם היא פוחדת אני מרשה לה להביא את השמיכה שלה ולישון לידי על הרצפה.  היא הביאה כרית, שמיכת פוך ושמיכה נוספת. ונרדמה תוך דקה. אחרי פרק זמן, אחיה בן הכמעט 5 מגיע למיטתי ומבקש להצטרף, אמרתי לו אותו דבר- למיטה שלי אני לא מרשה להיכנס יותר, אבל אם אתה רוצה, תביא גם אתה את שמיכתך והצטרף לחדרנו בשמחה.  הוא נסחב עם יצועיו, נשכב ונרדם. אבי הילדים- הלא הוא בעלי, קם לפנות בוקר לעבודתו, ומגלה את כל המשפחה שרועה בחדר השינה, הוא הבין שהיתה אזעקה, אבל נדהם איך הוא לא התעורר ממנה?!  האם הגענו למצב שהילדים התמימים והפעוטים, מתעוררים מהאזעקה, ומארגנים לבדם את יצועם בחדר הממ"ד?  או שמא, אשתו הגיבורה חסה עליו, השאירה אותו לישון, הביאה את כל המשפחה למקום מוגן, והמשיכה לישון בשלווה?! הוא ניגש לאינטרנט, ומגלה שאמש צהל תקף ברצועה! אם כך, עוד יותר הגיוני, אבל אף אתר לא מדווח על אזעקה... הוא נסע עם סימן שאלה לעבודה, ובעשר בבוקר התקשר לברר - היאך היתה אעזקה והוא פספס אותה...   לא, לא היתה אזעקה. אבל זאת דוגמא אוטנטית לדריכות שקיימת כל הזמן מתחת לפני השטח. גם בימים של שגרה מוחלטת, שלווה ומאושרת.   אגב, עוד יותר חמוד- בת ה6 שבעקבותיה קמה כל האפיזודה, שאלה אותי בבוקר, האם היתה אזעקה בלילה, וכשאמרתי לה שלא, היא שאלה, אז למה כל המשפחה ישנה בחדר השינה?! אההה, אכן שאלה של חן, גם אני שואלת אותה, ביתי היקרה.  בינתיים אין לי תשובה.   - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - תוספת ב10.3.12 תוך שלושה שבועות. הבדיחה חזרה להיות מציאות. שוב ישנים כל המשפחה בחדרון קטן. שוב שאלות של הילדים. שוב דריכות וכוננות חירום גם בזמן מקלחת. 5 אזעקות במהלך ליל שבת. ועוד תוספת ביום. לא. עדיין לא התרגלנו. זה מפחיד בכל פעם מחדש.
לדף הרשומה

הערבים כבר הלכו?

בת השש: מאמי, למה הם עושים את האזעקות כל כך חזק?! הם יכולים לעשות את זה יותר בשקט, אני לא יכולה לשמוע את זה יותר! בן הארבע וחצי: אני יודע למה, המלמד בחיידר אמר, שאם שומעים אזעקה צריך ללכת לבניין (הם לומדים בקרוואן) כולם צריכים לשמוע את האזעקה, אז צריך לעשות אותה בקול.   בת השש: אבל איך הם מצליחים לצעוק כל כך בקול?  (הילדים משמיעים לעיתים קולות של אזעקה, היא אשכרה בטוחה שאנשים משמיעים את האזעקות כמו שהיא משמיעה) הסברתי לה שאלו מכונות ולא אנשים, אלו רמקולים שנמצאים מעל הבתים והם אלו שמשמיעים את האזעקה כשהם מרגישים שמשהו הולך ליפול באזור.   בבוקר, אחרי שעשינו השכמה ב6:30 בעקבות אזעקה ונפילה עוצמתית. בן הארבע בא אלי עם עיניים סגורות למחצה "מאמי, הערבים כבר הלכו?" כאן הגיע הסבר שהערבים נמצאים רחוק רחוק, בעזה, צריך לסוע לשם המון זמן. הם לא פה, ולא יכולים לבוא אלינו. (רק הטילים שלהם )   בת השש: שמעתי את הטיל שנפל, אז אפשר כבר ללכת לגן?  אוף, חבל, רציתי לספר לגננת שיש לנו היום חתונה.   האם תהיה חתונה? האם באשדוד? כמה אנשים יעזו להגיע לאולם?  הקטנה הזאת חיה בעולם משלה, לא יודעת אפילו שעם הטילים נופלים גם דברים שעומדים ברומו של עולם
לדף הרשומה

יצירה עם הילדים בחופש

הילדים שלי בני שנה ועשרה עד חמש וחצי. הסבלנות של אמא שלהם שואפת ל1 בסולם מ0 עד 10... מצאתי ברחבי הרשת, פעילויות שהתאימו לדרישותי, כל יום עשינו פעילות אחת, קצרה(!) אבל התעסוקה סביב הפעילות יצרה עניין למשך רוב היום. ביום הראשון: יום מים!! איזה כיף!!   ירדנו לרחוב עם כלי קיבול, הנחנו אותם מתחת לצינורות מזגנים שמטפטפים לרשות הרבים. בינתיים הפרחנו בועות סבון! הכנתי בבית - המסתי סוכר עם מים רותחים, קיררתי אותם והוספתי הרבה סבון כלים, הסוכר עוזר לייצוב הבועות. הצטיידנו בקשי שתיה, כוסות חד פעמי, מגבונים וגומיות. מזרקי תרופות,  והנה יש לנו את כל הציוד הדרוש לפעילות מקסימה. הכנו מתקן קצף   (לחיצה על התמונה תוביל למקור שלה, הבלוג של קשת)  הצטיידנו גם במפריחי בועות סבון רגילים שקונים ב2 שקל, לקחנו איתנו בנוסף גם כל מיני כלים עגולים כמו צמידים וכדו וגם איתם הפרחנו בועות בכל מיני גדלים וצורות.  שמנו טיפ טיפונת מהנוזל בכוס חד פעמית, ועם קש שתיה רגיל, נשפנו שוב ושוב, גם שם התקבל קצף סמיך שעלה על גדותיו, ושימח את כל הסביבה :-) לקחנו איתנו גם מזרקים של תרופה, (ביום הבא כבר הצטיידנו ברובי מים גדולים) ולסיום סיומת השפרצנו (ממי המזגנים שנאגרו בכלים) אחד על השני, ועל עצמנו ועל הקירות, ועל הרצפה, ועל החול. נתזים של מים, אפילו כמעט ציירנו ציורים על הקירות בעזרת הזרקת המים. ביום השני, הכנו תיק מקופסת דגני בוקר.  המקור- "דף הבית הראשון שלי" לפני כן קישטנו עם צבעי אצבעות, (זה לא לקח יותר מרבע -חצי שעה) ואחרי כן, הכנסתי את הילדים לאמבטיה עם צבעי אצבעות, הם ציירו על הקירות ועל עצמם ואח"כ שטפנו הכל, הם שיחקו עם המים הצבעוניים שנוצרו ולסיום סיומת, התקלחו והלכו לישון מרוצים ועייפים. ביום השלישי עשינו יום צבעי מאכל! מה זה אומר? במשך שבוע שמרנו קליפות ביצים, ואז הכנו גירי רצפה (טיפ שלי- כדאי להשתמש דווקא בצבעי מאכל מאבקה ולא מנוזל! הם מרוכזים יותר ולא משנים את נוסחת המתכון)  המקור מהבלוג של קשת. לחיצה על התמונה תוביל לשם. באותו יום הכנו גם צבעי מדרכה , שאגב, משמשים יפה מאד כצבעי גואש לכל דבר, עוד יותר מזה, על דף רגיל מתקבלים גוונים ממש יפים. וזה עוד אחרי שלא היה לי קורנפלור והשתמשתי בקמח תפוחי אדמה שנשאר
לדף הרשומה

יומן מלחמה. פרק א`.

24/03/2011
יום רביעי.   אתמול בלילה, ב11:30 נשמעה אזעקה. בעלי תפס שני ילדים ישנים, אחד בכל יד. וזרק אותם על המיטה בחדר הממ"ד. חזר לחדר הילדים, ולקח עוד ילד ישן, רץ אל הממד, ו"זרק" גם אותו. ניגש אל החלון, סגר את התריס, אחריו את חלון הפלדה, ואחריו את החלון. ואז הסתיימה האזעקה. הוא התיישב על הרצפה (מחוסר מקום אחר בחדר) ואני התעוררתי. לפני כן, נכנסתי לישון בנחת, לא ידעתי מה מתבשל בשמים, בעזה, או בפיקוד העורף.  שמעתי שהיו אזעקות באשקלון, אבל עד שזה לא מתקרב אליך, זה לא מפחיד אותך... כאמור, התעוררתי בסוף האזעקה כשהילדים כבר היו במקום המוגן, לידי, במיטה. כשהסתיים הזמן שצריך להמתין, בעלי יצא והביא מזרון לילדים. הוא הניח אותו על הרצפה, והשכיב שם את הילדים בצורה "מסודרת" לשנת לילה.   אגב, יש לנו שלושה ילדים אבל יש מקום רק למזרון אחד... בבוקר הילדים שאלו למה הם ישנו ככה על מזרון בחדר הורים, הסברתי להם בטון הכי רגוע שיכולתי לגייס. שהייתה אזעקה, ובמצב כזה צריך להכנס לחדר ממד או לחדר המדרגות. וכשהם שאלו "למה?" הסברתי שעלולות ליפול ראקטות אחרי אזעקה, אבל הן לא יכולות ליפול על ממד או חדר מדרגות. הם קיבלו את ההסבר בפשטות. והתארגנו ליציאה למוסדות החינוך. במהלך הבוקר, לא יכולנו לנהל עם אף אחד שיחה אחרת, חוץ מנושא המלחמה.  או שדיברנו על המלחמה הקודמת מלפני כשנתיים. (עופרת יצוקה) או על העתיד הקרוב, האם לצאת מהעיר? האם לנסות לנהל שגרה כמה שיותר? למי התנפצו החלונות במלחמה הקודמת ומי חווה פוסט טראומה אחרי המלחמה הקודמת, ומי יכול לקחת חופש מהעבודה לכבוד המלחמה הנוכחית אם תהיה  וכו' וכו' במשך כל הזמן הזה חשבתי לעצמי, מה אני מרגישה? האם אני פוחדת? לא ברור לי. כי באמת ישנתי כשהיתה את האזעקה, אבל אח"כ לא הצלחתי להרדם, ותקפו אותי בחילות (לפי הרפואה הסינית, בחילות מגיעות ממרידיאן הקיבה, והקיבה נחלשת מחרדה/קושי לעכל מציאות/אכזבה/גועל) מצד שני, האזעקה הזכירה את המלחמה הקודמת, ומה באמת מזכיר לי המלחמה ההיא? מחנק בגרון. מחנק מלהיות סגורה כל היום בבית עם שתי ילדים קטנים. לא יכולנו לצאת למרפסת אפילו, כי היה חורף וקר. ובטח שלא יכולנו לצאת מהבית, כי היינו אמורים להיות במרחק של 35 שניות ממרחב מוגן.   מדי כמה ימים כשכבר כן יצאנו מהבית, היינו
לדף הרשומה
123
קוביית רשימת הרשומות
קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ י ל פ ל י ת אלא אם צויין אחרת