11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קפיצת מדרגה

שלגיה ושבעת הגמדים הגירסה למבוגרים.

היה הייתה פעם נסיכה יפה בשם שלגיה. היו לה חיים מאושרים עד אשר אביה נפטר. מאז הייתה אמה החורגת, המלכה המרשעת, אחראית עליה. יותר מכל אהבה המלכה את עצמה.

הייתה לה למלכה ספרית צמודה, קוסמטיקאית צמודה, וספא צמוד.

כל בוקר אחרי הביקור בספא, הייתה המלכה נעמדת מול הראי ובודקת את השדרוג של יופייה.  בסוף כל בדיקה כזו הייתה המלכה שואלת את עצמה ליתר ביטחון:" מי היפה מכולן?", והיתה עונה לעצמה: "שלגיה ", ומתעצבנת.

מרוב עצבים הייתה המלכה מעבידה את שלגיה הקטנה בכל מיני עבודות נקיון מלוכלכות.

יום אחד ראתה המלכה ששלגיה יצאה למרפסת לשאוף אויר צח, במקרה עבר ברחוב נסיך נאה, ומבטיהם נפגשו. תיכף ומיד נהיה קליק ביניהם, והמלכה הרגישה שהג`ננה עולה לה למח. "עד כאן", היא אמרה לעצמה בפסקנות.    היא קראה לרוצח השכיר שעבד כעצמאי בשרות בית המלוכה, והודיעה לו שהוא צריך לבצע את חוזה שהיא הוציאה על שלגיה.

הרוצח לקח את שלגיה ליער , אבל שיחרר אותה מטעמי מצפון, כי היא הייתה קטינה, ועם קטינות הוא לא מתעסק. שלגיה תעתה ביער עד אשר הגיעה לבית קטן. היא דפקה בדלת אבל אף אחד לא פתח. דחיפה קלה עם הכתף, והבריח השברירי נכנע, ושלגיה פרצה פנימה.

היא ראתה בית מבולגן. כלי אוכל עם שאריות צבעוניות, כביסה צבעונית מלוכלכת, וריצפה מוכתמת בצבעים, שראתה זמנים טובים יותר. מכיוון שהיתה מנוסה בעבודות ניקיון עוד מהארמון, הלכלוך הגדול הזה היה קטן עליה. היא התחילה לנקות במרץ, וחיש קל הבגדים עפו למכונת הכביסה, הכלים למדיח, והרצפה קיבלה את מנת הפוליש הראויה לה.

הבית היה שייך לשבעה גמדים קטנים שהיו בעבודה כל היום. עם רדת החשיכה חזרו הגמדים הביתה. "מי את?" שאלו כשראו את שלגיה.

"אם תרשו לי להישאר כאן אני לוקחת על עצמי את תחזוקת הבית, כולל בישול, ופנלים". הציעה שלגיה.

"אחלה של עיסקה", אמרו הגמדים. "בין כה אנחנו אנשים עובדים ואין לנו זמן לשטויות האלה".

בינתיים בארמון, המלכה המרשעת, אמרה לעצמה שאולי כדאי לוודא הריגה, ועל כן שאלה את עצמה שוב מול המראה, סתם ליתר ביטחון, "מי היפה בעיר".

מה גדולה הייתה תדהמתה שהיא שמעה את עצמה עונה: "שלגיה". 

"אולי אני עונה לעצמי מתוך הרגל?" התלבטה המלכה. "אולי התחלתי כבר לדבר אל עצמי?".

"אין ברירה ", אמרה לעצמה המלכה ללא היסוס, "אני אצא ליער בעצמי. אם אין אני לי – מי לי? אם לא עכשיו אי מתי?"

היא התחפשה למכשפה מכוערת, לקחה תפוח אדום ועסיסי, והזריקה לו מנה כפולה של סם הרדמה. "זה כבר יהרוג אותה", סיננה לעצמה בעצבים המלכה, ויצאה ליער.

היא מצאה את שלגיה והציעה לה תפוח בהנחה גדולה ובשלושה תשלומים.

שלגיה התפתתה לתנאי המבצע, לקחה את התפוח, נגסה בו והתמוטטה.

הגמדים שמצאו אותה במצב הזה התעצבו עד מאוד. הם הכינו מיטה מיוחדת עבור שלגיה, והשכיבו אותה ביער, והשגיחו עליה במשמרות של ארבע שעות , עשרים וארבע שעות ביממה .

יום אחד עבר בשכונה של הגמדים, הנסיך, זה מהקליק של תחילת הסיפור. הוא הגיע רכוב על סוס לבן, ושמח למצוא את שלגיה. תחילה הוא החנה את הסוס הלבן בכחול לבן, והקפיד לשים כרטיס חניה, כדי לא לקבל דו"ח מאיזה פקח מניאק שאולי יעבור ביער בטעות.

אחרי שהתפנה מענייני החניה, התכופף הנסיך אליה, וכמו שנסיכים בדרך כלל עושים,  הדביק לה נשיקה על השפתיים, בעדינות, לא באגרסיביות, וללא החדרת לשון .

שלגיה הרגישה נשיקת אוהבים על השפתיים, וכמו שרוב הנערות עושות במצבים כאלה, היא תיכף ומיד התעוררה.

והנה הסוף המפתיע של הסיפור:

שלגיה הזדרזה להגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, על המלכה המרשעת בגין התעללות בילדים, ונסיון לרצח.  

היועץ המשפטי לממשלה המליץ בפני המלכה להשעות את עצמה, על סמך הראיות שהובאו בפניו. המלכה הסכימה בלית ברירה במסגרת עיסקת טיעון.

במסגרת עסקת הטיעון המלכה משרתת בעבודות חוץ בביתם של שבעת הגמדים, והם לא עשו לה חיים קלים. (המשפט המודגש הוא תוספת של מיקה, כנראה מידע אישי - להלן בתגובות).

שלגיה והנסיך עלו על הסוס הלבן, ורכבו אל עבר השקיעה, לכיוון הארמון שהתפנה.

הם נכנסו לגור במגורים משותפים. הם הביאו לעולם המון נסיכונים ונסיכונות קטנטנים,

ושם הם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

 

*****

ועכשיו ילדים, אם תרצו הנה הקישורית ל: שלגיה הגירסה הפיסולית

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל oded1947 אלא אם צויין אחרת