00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דוהרת במרחבים

מכתב לילדתי

ילדתי,
עמדת שם לבושה בבגד הים שלך, הדהוי מכלור ומכביסה, רטובה מדמעות. עמדת בין חבריך לכיתה, והרשת לפחד להרטיב אותך. שיעורי שחיה אמורים להיות חוויה מרנינה, חוויה של כייף. ואת, עמדת שם, משותקת מפחד.
כל כך אהבת לשחות ילדתי, לצלול, לשחק במים, בחיוך שנעצר רק באוזניים, בצהלות עד לב השמיים. התקדמת יפה בשיעורי השחיה אליהם לקחתי אותך, גאה בהתקדמותך המהירה, גאה בהנאה שלך.
ואז, פתאום, בגלל מדריך אחד, או בגלל רמה אחת גבוהה מידי, הכל נגמר. פתאום הכרזת לא עוד, ובכית ביציאה מהשיעור. חשבתי שהתקדמת מהר מדי, והצעתי לך לרשום אותך לרמה נמוכה יותר.
אבל את סרבת. וילדה עקשנית שכמותך, עמדת על שלך. "לא, יותר לא אכנס לבריכה" הכרזת.
מה קרה שם בשיעור ההוא שהוביל אותך לסירוב כזה? על פניו- לא קרה כלום, כי אני אמא עומדת וצופה בשיעור. אבל קרה שם משהו שלא ראיתי, אני בטוחה. משהו שפגע בביטחון שלך, משהו שפגע באהבתך למים.
 
ועכשו, מחובקת בחברי כיתתך מכל עבר, מביטה אלי מעבר לחלון במבט אומלל. ילדתי, אל תבכי, אמא באה לעזור. החזרנו אותך שתי רמות נמוכות יותר, לרמה של הכייף. ואת הלכת לשם, חוששת שמא סודך יגלה.
אבל לא, הכל עבר בשלום. בבריכה הרדודה, במים החמימים, בבגד הים הדהוי שלך, ובאושר שפתאום מילא אותך שוב.
שחי ילדתי, צללי, השתוללי, כי את ילדה.
 
אמא ששומרת עליך מעבר לזכוכית

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא עכשו אלא אם צויין אחרת