44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

בעד ונגד טבעונות

 

השיח על טבעונות מתקיים בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות, וכן נכתבו יצירות ספרותיות בעניין זה. במה שקראתי ושמעתי, מצאתי מספר טיעונים בעד טבעונות. אמנה אותם להלן, ממוינים בסדר יורד של רלבנטיות.

איזון סביבתי

תעשית המזון מהחי צורכת משאבים הרבה יותר מאשר תעשיית המזון מן הצומח, ופוגעת יותר באיזון הסביבתי הגלובלי. על כך יבוא הקפיטליסט ויאמר, המחקרים שמעידים על כך אינם נכונים, אצלי יש מחקרים שאומרים את ההפך. אינני יודע לקרוא מחקרים מדעיים ולשפוט אותם, אך אני נוטה להאמין לטבעונים בעניין הזה, בעיקר לאלה מביניהם שאינם מפיקים רווח כספי אישי מתעשיית המזון מן הצומח.

התאכזרות לבעלי חיים

תעשית המזון מן החי היא תעשיה אכזרית, וההתאכזרות לבעלי חיים מכשירה את הלבבות להתאכזרות לבני אדם. על כך יבוא המתחכם ויאמר, דווקא הכרתי פעם טבעוני אחד שהיה אכזר ורשע. לכך אשיב, שיש עוד גורמים שעלולים להשחית את אופיו של אדם, כשם שיש גורמים אחרים שעשויים להפוך אותו לחסין יותר להשחתה.

בריאות

מזון מן החי פחות בריא לגוף האדם מאשר מזון מהצומח. עם הטיעון הזה כבר יש לי בעיה. ממה שאני שמעתי, יצורים אנושיים צורכים מזון מן החי מזה אלפי שנים, אמנם לא בכמויות הבלתי הגיוניות שהם צורכים כיום. לא שמעתי, שאלו שצרכו פחות מזון מן החי נהנו מבריאות טובה יותר. קראתי שמי שבוחר בטבעונות, ואפילו בצמחונות, חייב להשלים חוסרים תזונתיים בנטילת ויטמינים ומינרלים שמופקים באופן מלאכותי. לפיכך, אני נעשה קצת חשדן כשאומרים לי, שבקטניות ובאגוזים יש את כל מה שגוף האדם עשוי להזדקק לו. אני מאמין לרופאת המשפחה שלי יותר מאשר לפעילי זכויות בעלי חיים, אפילו לאלה מביניהם שיש להם תואר אקדמי רלבנטי. כמובן, אני מסכים שמה שפחות מתועש יותר טוב. אבל אם אבחר בטבעונות, עדיין אחיה על מזון מתועש: מרוסס, מהונדס, ארוז. אני לא רואה את עצמי פורש מחיי ובוחר בחיי לקטנות, או בגידול המזון שלי בעצמי.

איפוק, שליטה עצמית, הכרת תודה

כשמתרגלים לבדוק את רכיבי המזון טרם אכילתו, כמו שעושים יהודים שומרי כשרות ומוסלמים שומרי חלאל, זה מביא את האדם לרמה גבוהה יותר של איפוק, שליטה עצמית, הכרת תודה על הטוב ועל היש. נו, עם הטיעון הזה יש לי כבר בעיה של ממש. שהרי הטבעונים, כמו שומרי הכשרות והחלאל, לא באמת בודקים בעצמם מה הכניסו למנה שלהם, הם סומכים על מישהו שעשה את זה במקומם. ומרגע שהמנה הגיעה, אין להם שום צורך להתאפק ולשלוט בעצמם. נשמע לי יותר כמו הצדקה שבדיעבד, לא כמו טיעון שעומד בפני עצמו. אני יכול להבין את מי ששומר כשרות או חלאל כי כך ציווה האל, ומנסה להצדיק זאת בנימוקים מתחום העזרה העצמית כלפי מי שאינו מאמין – אבל אני לא משתכנע.

אך למרות הטיעונים הללו, שעם שניים מהם אני מסכים לגמרי ועם עוד אחד במדה מרובה, איני בוחר בטבעונות. גם לא בצמחונות, אף שאני ממעט באכילת בעלי חיים, אני אוכל בעלי חיים בעיקר בנסיבות חברתיות. הסיבה העיקרית לכך, אם לא היחידה, היא שחייתי כל חיי עם צליאק, אסור היה לי לצרוך גלוטן. הצליאק השפיע על חיי בדרכים רבות, שלכולן קשר הדוק עם בחירה בצמחונות או בטבעונות. הנה, אמנה גם אותם, והפעם דווקא אשמור את העיקרית לסוף.

תפריט מאוזן

חמישה ימים בשבוע, במשך כל חיי הבוגרים, אכלתי את הארוחה העיקרית שלי בקפטריה של מקום העבודה. במקומות כאלה, התחליף הצמחוני למנה הבשרית הוא בדרך כלל מאפה כלשהו. לפעמים, גם כמה מן התוספות למנה הבשרית מכילות גלוטן. היות שאני מנסה להימנע מאכילת בעלי חיים, לפעמים הדרך היחידה היא לאכול פריכיות אורז עם ממרח כלשהו שנמכר שם. מהו הממרח שמכיל הכי פחות מלח, הכי פחות צבעי מאכל? גבינה לבנה. לא ידידותי לטבעונים.

המוצרים התעשייתיים המיועדים לנמנעים מגלוטן, כמו גם המתכונים שראיתי ברשת ומיועדים לנו, רובם ככולם מכילים חלב או ביצים או ג'לטין. במוצרים יש גם הרבה חומרים סינתטיים, שברור שאין בהם הרבה תועלת תזונתית. אינני אומר זאת לגנאי: המוצרים הללו מיועדים להביא מעט שמחה ללב הילדים הצליאקיסטים, ולאפשר להוריהם לקיים אורח חיים מערבי רגיל. חבל שלא היו בסביבה כשאני הייתי ילד. אבל כמבוגר, שמעוניין לחיות על תפריט מאוזן, ואינו מעוניין להתמקצע בתחום התזונה, המוצרים האלו נותנים פתרון חלקי בלבד. ואם אני קורא שוב ושוב, שהמקור הטוב ביותר לויטמין חיוני או מינרל חיוני זה דגים, אני בהחלט אצרוך דגים. 

ניצול הזמן הפנוי

אמרו לי האקטיביסטים, למה לך לאכול בקפטריות, למה לך לצרוך מוצרים נטולי גלוטן, רק צרות יש מזה. בשל לך אחת לכמה ימים מנה נפלאה של קטניות ודגנים, צנן אותה, חלק אותה לקופסאות פלסטיק, שא איתך קופסה כזו כל יום באוטובוס למשרד, ובשעת הצהריים חמם אותה במיקרו, אכול, ודאג מיד להדיח אותה ולייבש, כדי שתוכל לשאת את הקופסה הריקה כל הדרך חזרה. במלים אחרות, מציעים לי לקחת על עצמי משרה נוספת. ואני, אין לי כשרון מיוחד לבישול, נסיונות שעשיתי לבשל לא עלו כל כך יפה. לפעמים אני רואה במדורי הקולינריה תמונה של מנה שמלהיבה אותי. אני מקליק על הכתבה, מגלגל למתכון, וטראח, קמח ופירורי לחם. נכון, יש גם מתכונים ללא גלוטן, אבל איכשהו, הם תמיד מובילים למשהו, שאפילו בתמונה נראה רק כמו התחליף לדבר האמיתי.

אני לא מעוניין להקדיש את הזמן הפנוי שלי לכל הפעילויות האלו, גם לא לרכישת הידע בתזונה שדרוש כדי להבטיח שהפעילויות מייצרות תפריט מאוזן. אני רוצה לעשות דברים אחרים עם הזמן הפנוי שלי. כפי שכבר כתבתי, אני לא רואה את עצמי פורש מחיי, גם לא כדי להתמקצע בתחום הכנת מזון טבעוני. אמי התמקצעה למעני בתחום הכנת המזון ללא גלוטן. אני מוקיר לה תודה על זה, אבל לא רוצה את זה בשביל עצמי.

הבידוד

רק כמבוגר הבנתי, עד כמה הצליאק גזר עלי בידוד. כל חיי הייתי צריך להתעסק במה שאני אוכל, כל חיי הייתי צריך להכיל את ההתעסקות של אחרים במה שאני אוכל. תמיד הייתי המוזר ההוא, שצריך לשים לו צלחת בצד, צלחת שתמיד נראתה פחות טוב מיתר הצלחות. הייתי צריך להחליט מתי ליידע אנשים לגבי מה שמותר לי ומה שאסור לי, כי הצליאק שלי הוא ברמת חומרה כזו, שלצריכת כמויות קטנות של גלוטן אין השפעה מיידית עלי. לכן, עד היום לפעמים אני מעדיף שלא ליידע, להימנע ממה שברור שמכיל כמויות גדולות של גלוטן, להסכין עם שאריות גלוטן שיש בתבשילים וברטבים, ובלבד שלא יכינו לי צלחת בצד, ולא יציקו לי בשאלות על מה שיקרה לי אם אוכל ואשתה עם כולם את מה שכולם אוכלים ושותים. במשך יותר ממחצית חיי, הבידוד היה קשה עוד יותר. אנשים לא ידעו מה זה גלוטן, ובאילו רכיבי מזון הוא מצוי. לא היו בנמצא תחליפים נטולי גלוטן למוצרי מזון אלמנטריים, כי לא היה להם הביקוש שיש להם היום. המצב השתפר מאז שנות התשעים, אבל לא לגמרי. תזונה נטולת גלוטן היא עדיין עניין שמושך תשומת לב. אבל, אני פחות לבד עם זה. אני מגיע לאירועים שמוגש בהם כיבוד, ומישהו כבר דאג שיהיו כמה קערות עם כיבוד נטול גלוטן. אני אומר שאני נמנע לגלוטן, ואיזו הקלה, יש עוד מישהו שנמנע מגלוטן חוץ ממני. אנחנו אמנם מעטים, אבל אני כבר לא לבד. ואני גם לא ילד, גם זה עוזר.

בחירה בצמחונות או בטבעונות משמעותה העמקת הבידוד הזה, נטילת עוד עול. לכל מקום שיזמינו אותי, ולא מזמינים אותי למקומות רבים כל כך, אצטרך לעשות עניין לא רק מהגלוטן, אלא גם מהמזון שמקורו מן החי. על זה גם אצטרך להתווכח, שהרי פה יש גם עניין אידיאולוגי ועניין של בחירה. שלא כמו הצליאק, שהוא עניין טכני, ואיש אינו חושב שבחרתי בו. אולי חוץ מכמה רוחניקים, שסבורים שאדם בוחר לעצמו את הבעיות שיש לו בחייו.

אולי פעם יהיו קפטריות ומסעדות טבעוניות בכל מקום, יהיה בהן מבחר עשיר של מנות נטולות גלוטן, יהיה קל להרכיב מהן תפריט שמכיל את כל המרכיבים הדרושים לגוף, וכל זה יהיה במחיר סביר. לא נגיד עממי, אבל סביר. כשיבוא היום הזה, אבחר בטבעונות בשמחה ובגאווה. עד אז, יסלחו לי פעילי זכויות בעלי החיים, ויסלח לי יצחק בשביס זינגר האהוב: שיסבלו בעלי החיים, ולא אסבול אני. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת