44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בעין בוחנת

טרגדיה על טרגדיה

ורי ז"ל, סליחה
לפני יומיים בשעות אחה"צ המוקדמות, התחיל הנייד שלי להתריע על הודעות וואטס אפ בהיסטריה משהו, ראיתי שמרבית ההודעות שנכנסו היו מקבוצות הוואטס אפ של המילואים.
שם התבשרנו על מותו בטרם עת של חבר יקר מהמילואים בשם יורי. אדם יקר, ואיכותי שתמיד יכולת לסמוך עליו, הן ברמה המקצועית והן ברמה החברית, הוא אפילו זכה בתור חייל מצטיין על עשייתו ותרומתו.
אתמול נערכה הלוויתו בבית העלמין מנוחה נכונה בעיר באר שבע.
הגענו לבית העלמין בבאר שבע, אז הוצא הארון לרחבה, המחזה היה קורע לב, האם שזהו לה בנה יחידה, למעשה כל עולמה, נצמדה לארון, חיבקה ומיררה בבכי, דיברה לארון והתקשתה להאמין ולקבל את האסון והאובדן הכבד. מן הבנה כזו שאלו הרגעים האחרונים שתזכה להיות בסמוך לבנה , רגע לפני הטמנתו למנוחת עולמים. לצידה עמדה אחותו החורגת של יורי, שהוא הזכיר אותה לא פעם ולכן היינו משוכנעים שהוא אינו בן יחיד, שסירבה אף היא לקבל את האובדן הקשה מנשוא הזה.
משם יצאנו לחלקת הקבר, מעולם לא ראיתי בית קברות שנטמנים בו אנשים בסמיכות שכזו, וצפיפות, שהגעה לחלקת הקבר , מצריכה מסע תלאות, ויכולות תמרון בין קברים אחרים, שכאשר אתה עומד לפיתחו של הקבר, אין אפילו מקום לרגלים מבלי להידרש לדרוך על קברי אחרים, משהו נורא, מבזה, וממש לא מכבד.
החברה מבית העלמין, הגיעו עם הארון, הטמינו את הארון בתוך הקבר המיועד, כיסו וזזו הצידה.
עמדנו שם סביב הארון חברים מהמילואים, עמיתים לעבודה, בני משפחה, וזהו. לא נאמרה מילה, לא תפילה, לא הספד, לא קדיש.
היות ומעולם לא הייתי בהלוויה של יוצא מדינות חבר העמים, לא הכרתי ולא ידעתי מה המנהגים, מה נהוג, מה מקובל, וכמוני כנראה מרבית באי ההלוויה , ולכן אף אחד לא העז לעשות משהו, או לפעול, חלילה לא לפגוע במשפחה.
עמדנו שם כעשר דקות ,רבע שעה שנראו כנצח, בעיקר בגלל תחושת חוסר הנוחות , וחוסר הידיעה מה קורה. בשלב מסויים החלו להניח זרים על הקבר הטרי, בני המשפחה הניחו אבן והחלו לפסוע לכיוון היציאה, כמין סימן שזהו תמה ההלוויה.
עמדנו שם עוד מספר דקות החברה מהמילואים, המפקד שלנו הניח זר מטעם החטיבה והגדוד, הצדיע לחברנו לנשק, והתחלנו לצאת.
בדרך היציאה, פגשנו את אחותו של יורי, לחצנו את ידה, איחלנו לה שלא תדע עוד צער, ואמרנו לה שאנחנו החברה מהמילואים של יורי, וסיפרנו על יורי, היא הודתה לנו על הגעתנו, חיבקה אותנו .ואז תוך כדי היא התחילה לספר לנו על מסכת היסורים שעברה משפחתה , מרגע היוודע האסון הנורא שנפל בחלקה.
האם מתגוררת בנס ציונה, יורי ושאר בני משפחתו מתגוררים ברחובות, טבעי היה שהוא ייטמן ברחובות, וזה גם היה רצונה של המשפחה.
הם פנו לבית העלמין ברחובות, ושם כנראה הסבירו שלא ניתן לקבור בבית העלמין היהודי בעיר, ועל הטמנה בעיר (חלקה מיוחדת כנראה) , נדרשה המשפחה לשלם 52000 ש"ח !!!
הוצעה למשפחה אלטרנטיבה לפנות לקיבוץ גבעת ברנר, כך אכן היא עשתה, ושם נאמר להם שאין מקום פנוי , והוצע להם שירותי שריפת הגופה , מי אמר שקיבוצניקים לא הפכו להיות סוחרים ממולחים. המשפחה המזועזעת מעצם העלאת הרעיון, ויתרה על שירותים אלה, ומצאה עצמה נאלצת לקבור את יקירה בבית העלמין מנוחה נכונה בבאר שבע הרחוקה.
גם כאן ציפתה להם הפתעה בדמות קבורה בארון, בניגוד גמור לרצונה ומה שמקובל אצלה, האחות לפחות דרשה שאם כבר ארון שיהיה לפחות ארון מרופד ומכובד, ולא הארונות הפשוטים שכולנו מכירים.
כמובן שלא נמצא שום צדיק בסדום, בדמות של רב ,שיהיה מוכן לנהל את הטקס, וזו היתה הסיבה שלא נערך טקס.
האחות היתה שבורה ומרוסקת, אל אור העובדה שמשפחתו של יורי מנהלת אורח חיים יהודי, חוגגת ומציינת את חגי ישראל, ואם לא שירותי דת יהודים, אין לה אלטרנטיבה אחרת או אופציה אחרת.
תוך כדי שאנחנו מדברים עם האחות האבלה, מתרוצץ לו אחד מאלו שטיפלו בארון עם פנקס קבלות , ודורש תשלום של 600 ש"ח על הטיפול בקבורה, ומציע את שירותיו למצבה תוך כדי הכפשת מתחריו הפוטנציאלים, מחזה מחליא בפני עצמו במעמד זה.
ריבונו של עולם, אדם טוב וראוי לשרת את המדינה במילואים, לשמור על בטחונה, ועל גבולותיה כנגד אוייביה, אדם שעובד כשכיר בחברה רצינית ומכובדת, ודרכה משלם מיסים כחוק באופן סדיר, אבל נמצא ונחשב כלא כזה ברגע פטירתו, בגלל שבדמו אולי לא זורם דם יהודי בכל מאת האחוזים?
ועכשיו אמו צריכה לעשות את המסע מנס ציונה עד באר שבע, כל פעם מחדש כאשר ברצונה להתייחד עם יקירה? 
לאן הגענו? מה זאת ערלות הלב הזאת?
הבטחנו לאחות שננסה לעזור ככל יכולתנו, לפנות לקצין מילואים ראשי, להפעיל קשרים כאלה ואחרים, כל אחד בגזרתו, לראות האם ניתן לשנות את המצב הנורא הזה, ובעיקר את חוסר הצדק בטרגדיה הזאת.
חשבנו אפילו לעשות מגבית בגדוד,ובחטיבה ,כדי להשיג את הסכום הנדרש, למען קבלת חלקת קבר בעירו ,ובקרבת משפחתו. למרות הכעס והתחושה המעיקה שבכך אנחנו משתפים פעולה עם ערלי לב, שבכלל מסוגלים לדרוש סכומים מפלצתיים שכאלה.
אני רק יכול לקוות שיבוא היום ויעשה דין של שמיים, לכל אלו שהיו שותפים למעשה העוולה הזה, כאן למטה.
ובעיקר אני מתפלל שייעשה צדק עם המשפחה הזאת, ונוכל לגרום להעברתו של יורי לקבורה בסמוך למשפחתו בעירו, ואז גם אולי נוכל לערוך טקס ראוי לאדם שאין ראוי ממנו.
בסיומה של כל הלוויה כהילכתה, מסיים בדר"כ הרב את הטקס בבקשת סליחה בשמו ובשמם של הנוכחים בטקס, בבקשת סליחה עם פגענו או חטאנו במהלכו , תמיד גיחכתי לשמע אמירה זו, היום אני מבין עד כמה הוא נכון ורלוונטי מתמיד.
כי היום אני מבקש סליחה מיורי על טקס הקבורה שנמנע ממנו, על מקום הקבורה שנבחר בשמו, על כך שכולנו עמדנו שם והיינו שותפים וחלק מזה, כי מאתמול נפשי לא יודעת שקט ומנוח.
סליחה יורי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל kalligula אלא אם צויין אחרת