22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

וינה, ואלס ושטרודל - 4 ימים בוינה המתקשטת לכריסמס - היומיים הראשונים

אז הנער שלנו הפך לחייל קרבי וסופסוף השתחרר מצה״ל, אחרי לילות רבים ללא שינה, ואין סיבה טובה מזו לחגוג את המאורע בטיול משפחתי ראשון בהרכב מלא לאחר 3 שנים בהרכבים חסרים. מאילוצי עבודה יכולנו לקמבן סופ״ש קצרצר וזריז. שמענו שבסוף נובמבר נפתחים שווקי הקריסמס באירופה, וציפור קטנה לחשה לי שהשווקים בוינה הכי יפים. וככה נפל הפור על וינה. הגם שמדובר במשפחה שחובבת מאד שניצלים, ששמחה מאד לרעיון של נסיעה לבירת השניצלים. 

הגבר, שהיה אחראי לאורכה הקצרצר של החופשה, המשיך והגביל שלאחר חופשות הקיץ והחגים יש לחסוך בעלויות. coolfrownblush

אי לכך, לאחר חפירה מעמיקה באינטרנט, הגעתי למסקנה שדירה תהיה חסכונית יותר ל - 4 מאשר מלון. וכך הגעתי אל הדירות של אסנת בוינה. אסנת היא ישראלית שחיה בוינה, ויש בבעלותה מספר דירות אותן היא משכירה לתיירים. ניתן לשכור את הדירות דרך Airbnb או ישירות דרך אסנת. הדירה שאנחנו שכרנו היא זו שהתמונה שלה מופיעה בדף הראשי של אסנת, זו עם הספה הורודה על רקע הקיר הירוק. הדירה ממוקמת ברחוב מגורים שקט באזור 2. קרוב מאד לדירה יש סופר Billa. ומולו תחנה של קו 2 (טראם) שמגיעה למרכז העיר. במרחק 10 דק׳ הליכה נמצאת תחנת הרכבת Praterstern ממנה יש רכבות לכל מקום. במרחק 10 דקות הליכה נמצא Karmelitemarkt מתחם של שוק, מסעדות ובתי קפה קטנים. 

 

היום הראשון: יום שישי 30.11.18

בבוקר מוקדם המראנו עם טיסת אל על ונחתנו בוינה בשעת בוקר, לקראת צהרים. יצא שהסופ״ש שלנו היה קר מהרגיל בוינה בעונה זו, ״זכינו״ למזג אויר שנע בין מינוס שתי מעלות לאפס...

בשדה התעופה רכשנו את כרטיס הנסיעה city card (האדום) המקנה נסיעה בכל אמצעי התחבורה בכל וינה, וכן הנחות לאתרים שונים. ניתן לרכוש את הכרטיס ל 24, 48 ו72 שעות. את הכרטיס ניתן לרכוש בשדה התעופה, בדוכן של לשכת התיירות של וינה שנמצא מיד איך שיוצאים באולם מקבלי הפנים. בנוסף רכשנו כרטיס נסיעה משדה התעופה לוינה, מכיוון שכרטיס זה אינו כלול בכרטיס הנסיעה של העיר. בכניסה לתחנת הרכבת יש מכשירים שבאמצעותם יש להחתים את הכרטיס city card, כך שיהיה עליו את התאריך בו התחלתם להשתמש בו. הדבר חשוב אם יבוא כרטיסן ויבקש לראות את הכרטיס. בעיקרון, אנחנו לא פגשנו כלל כרטיסן בכל 4 הימים ששהינו בוינה. אבל... שמעתי שאם פוגשים כרטיסן והכרטיס שבידך לא תקף או שאין בידך כרטיס, מקבלים קנס של 100 יורו (!!!) ושגם היחס מאד לא נעים. אז כדאי להחתים ולהיות בסדר. וגם מגיע להם התשלום. התחבורה הציבורית בוינה נהדרת. נקי. זמינות גבוהה. מגיע בדיוק בזמן. מגיע לכל מקום, ומאד קל להתמצאות (למעט שמות תחנות הרכבות שלא הצלחנו לקרוא ולבטא בשום אופן...). 

לגבי כרטיסי האתרים: עשיתי קצת תחקיר וחישובים לפני. היתה לי מחשבה לקנות את כרטיס ה vienna pass המקנה כניסה חופשית למבחר אתרים בוינה. אבל בחישוב של מספר האתרים שנספיק להגיע אליהם ב - 3 ימים הכרטיס יוצא יקר ולא משתלם. בשביל שהכרטיס ישתלם צריך ממש ״לרוץ״ מאתר לאתר, ולא זה היה סגנון החופשה שרציתי. בגדול, למי שמגיע לחופשה קצרה, אני לא בטוחה שצריך לקנות משהו מראש. אני באופן אישי לא אוהבת להגביל את עצמי. נראה לי שהכרטיס שרכשנו בסופו של דבר השתלם כי קיבלנו הנחות בכל האתרים בהם ביקרנו, אך הוא יקר יותר מכרטיס תחבורה ציבורית רגיל, ונראה לי שבחישוב כולל הוא לא חוסך הרבה. 

הנסיעה ברכבת היתה נעימה ויחסית קצרה (כחצי שעה). ירדנו בתחנת praterstern הגדולה, ומשם הליכה של כ 10 דק׳ בעזרת google maps לדירה המקסימה שלנו. (יצאנו עם 4 אייפונים. 3 אייפון 6 ואחד 8 חדש. רק החדש שרד את הקור. כל האחרים קפאו מקור וכיבו את עצמם...).

לאחר התמקמות קצרה בדירה, יצאנו אל העיר. מכיוון שהגיעה שעת צהרים, התחנה הראשונה היתה ארוחת צהרים במסעדת פיגלמולר. הזמנתי לכך מקום מראש. בכניסה לחנות נמתח תור של אנשים ממתינים. איזה כיף היה להיכנס מהרחוב הקר אל המסעדה המחוממת ללא תור ולהתיישב מיד במקומות שחיכו לנו devil. מסעדת פיגלמולר היא מסעדה מפורסמת בוינה ומאד תיירותית. המחירים בה יקרים (20 יורו לשניצל). אבל אנחנו ממש נהנינו. גם כי הגענו רעבים וקפואים, ובתוך המסעדה היה חם ונעים, אבל גם כי ממש התלהבנו מהשניצל (למרות שאחר כך גילינו כמו כולם שבכל וינה מוכרים את אותם שניצלים). בקיצור, היה כיף. 

מהמסעדה יצאנו אל הכנסיה המפורסמת של וינה, שטפנסדום, שנמצאת ממש במרחק הליכה של כמה דקות מהמסעדה. בדרך כבר יכולנו לשים לב לקישוטים המקסימים המקשטים את רחובות העיר, שהאור בהם הולך ומתחזק ככל שהערב יורד (והחשכה יורדת מוקדם!). בכניסה לכנסיה עומדים מוכרים לבושים בבגדים מהתקופה של מוצרט ומוכרים כרטיסים לקונצרטים שונים בעיר. אך אנחנו היינו עייפים מדי לזה ונאלצנו לאכזב את המוכר. שמעתי מאחרים שרכשו כרטיסים בדרך זו שמדובר בקונצרטים חביבים לקהל הרחב וששווה לרכוש כרטיס (ללא ציפיות גבוהות. זה לא קונצרט בבניין האופרה). הכנסיה באמת מרהיבה ביופיה. אני לא יודעת איך זה בדרך כלל, אך לא ניתן היה להסתובב בתוך חלל הכנסיה, אלא רק לצפות בו מעבר לגדר. לא ברור לי אם זה בגלל מופע מוזר , שמזכיר את מופע האימים של רוקי, שהתקיים בתוך הכנסיה, או שתמיד זה כך. לנו זה הספיק על מנת להתרשם מיופיה של הכנסיה. 

לאחר הביקור בכנסיה עשינו עיקוף קטן, ורכשנו כרטיס עליה במעלית אל המגדל הצפוני שממנו נשקף הנוף של וינה. על גג הכנסיה היה קר ממש והידיים רעדו בעת הצילום. הנוף של וינה יפיפה. מן התצפית ניתן לראות מקרוב את גג הרעפים המפורסם של כנסית שטפנסדום, שעליו גם הסמל של בית הבסבורג, שכולל שני נשרים.  בית הבסבורג שלט באוסטריה ביד רמה במשך שנים רבות והאוסטרים נשפכים על סיפורי המשפחה הזו בכל אתר היסטורי רלוונטי. 

   

בכל טיול בעיר, אני מאד משתדלת בתחילת הביקור לקחת סיור או פעילות שמתארים קצת את תולדות העיר. לכן שיבצתי ביום הראשון גם את האטרקציה time travel הנמצאת במרחק של כמה דקות הליכה מהכנסיה. מדובר באטרקציה חביבה ביותר, אשר במסגרתה מסיירים בין חדרים שונים ולומדים על פרקים מההיסטוריה של וינה: בית הבסבורג, המלחינים המפורסמים של וינה, וינה בימי הביניים, וינה במלחמת העולם השניה ועוד. מעבר לסיור עצמו ישנו גם סרט תלת מימד חביב על וינה. האטרציה מאד חביבה ועושה קצת סדר בהיסטוריה של וינה. הסיור בגרמנית ומקבלים אוזניות אודיו בתרגום לאנגלית (ולשפות נוספות).

עם תום הביקור במעלית הזמן, נפלה עלינו עייפות תהומית (הרי התעוררנו בשתיים בלילה כדי להגיע בזמן לטיסת הבוקר). החלטנו לחפש בית קפה. בית קפה דמל המפורסם נמצא במרחק של דקות הליכה בודדות ממעלית הזמן. נכנסנו אליו, מתפעלים בדרך מקישוטי הרחוב המאירים והמקסימים. בית הקפה היה הומה, וראינו תור ארוך ומייאש משתרך בכניסה. אני לא מאלה שיבזבזו זמן חופשה יקר על עמידה בתור, ועוד בשביל קפה ועוגה. לכן עשינו אחורה פנה והלכנו לבית קפה אאידה (שסניפיו פזורים בכל רחבי העיר). אנחנו הלכנו לסניף הסמוך לכנסיית שטפנסדום. גם שם היתה המתנה, אבל ממש של 5 דקות. מאד כיף היה להיכנס מהקור אל המקום החמים השמח וההומה. מבחר העוגות המוצע במקום משכר. הזמנו קפה חם. הנערה הזמינה שוקו, וכולנו הזמנו עוגות ממבחר הבית. הגבר ואני הזמנו את השטרודל הוינאי הראשון. היה כיף שחבל על הזמן! השירות במקום אדיב מאד, וישנה הרגשה של ״בית קפה בוינה״ עם תלבושות המלצרים ועיצוב המקום. 

 

כשאנחנו יוצאים, הרחובות כבר מוארים. הכל מקושט ומואר באלפי נורות קטנות צבעוניות, מראה מרהיב.

 

מסתובבים קצת בשוק הקריסמס שליד כנסיית שטפנסדום, אבל העייפות מכריעה אותנו ואנחנו מחליטים לסיים את היום ולחזור לדירה. בדרך אנחנו עוצרים בסניף הסופר הקרוב לדירה וקונים מצרכים שישמשו אותנו לארוחת הערב ולארוחת הבוקר. מכינים פסטה ונקניקיות וסלט ואוכלים ארוחת ערב משפחתית ואינטימית בדירה המקסימה. מטבחון הדירה מצויד היטב ומספק לנו את כל מה שאנחנו צריכים לבישול ולהגשה. 

תם לו יום הכיף הראשון בחופשונת הקצרה שלנו בוינה. 

היום השני: שבת 1.12.18

התעוררנו בבוקר, הצצנו אל מחוץ לחלון, ומראה יפיפה התגלה לעיננו. שלג!!! כל כך מרגש!!

איזה בוקר של כיף! הכנו לנו ארוחת בוקר כיד המלך: חביתות וסלט ולחם ומעדני חלב וממרחים וגבינות וקפה וקינוח, ואכלנו לאט וקישקשנו לנו, כי כל הנסיעה הזאת, ולא חשוב הנוף הנשקף ממנה, והאתרים שנבקר בהם, היתה בעיקר כדי שנבלה ביחד כל המשפחה, וניקח את הזמן, שברגיל במהלך השבוע בורח לנו בין הידיים כי כולנו בריצות ממקום למקום ובמחוייבויות ובמשימות ובמתח ובלחץ, ועכשיו לא. השעון האט את קצבו, ולא חייבים ללכת לשום מקום, ולא ממהרים, ומה שחשוב זה הביחד שלנו. 

ואחרי שאכלנו וניקינו וסידרנו, התחלתי להתלבש לקראת היציאה:

גופיה, וסוודר אחד, וסוודר שני, גרביוני צמר וגרבי צמר ומכנסיים, ומגפיים וצעיף וכובע צמר וכפפות ומעיל עבה וחם. הרגשתי קצת כמו אסטרונאוט, אבל מצויידת היטב לקור שבחוץ. עם כל זה יצאנו החוצה והיה.... קררררר!!!!

עקב השלג והקור שיניתי את המסלול שתוכנן לאותו יום כסיור עירוני בין אתרים שונים. סיכמנו שנכון להיות במקום סגור ביום זה, ולכן נפל הפור על ארמון שונברון. זו היתה נראית בחירה נבונה ונכונה. כך גם חשבו אלפי תיירים נוספים שהגיעו לוינה...

לארמון שונברון הגענו בקלות באמצעות קו הרכבת התחתית שיוצא מהתחנה הסמוכה לדירה תחנת praterstern. הנסיעה אורכת כחצי שעה. ביציאה מהתחנה התברברנו קצת, וכך זכינו להסתובב בגינה ציבורית מכוסה שכבת שלג לבנה ובתולית שרגל עוד לא דרכה בה. המראות היו מקסימים. 

כשמצאנו סוף סוף את הדרך הנכונה לארמון, גילינו לחרדתנו שכל העולם הגיע למסקנה שזה היום הנכון לבקר בארמון...

למרות ההמון יש לציין כי הדברים תקתקו די מהר. עמדנו כרבע שעה בתור לרכישת הכרטיסים. בעזרת כרטיס ה city card קניתי כרטיס סיסי בהנחה שישמש אותנו גם בכניסה לארמון הופבורג שתוכנן ליום אחר. לאחר רכישת הכרטיסים צעדנו בשלג לכיוון הארמון. בכניסה לארמון יש להפקיד את התרמיל, דבר שבהתחלה די עצבן, אבל בסיכומו של דבר הקל מאד. כמו כן מקבלים מדריך אודיו באנגלית שמסביר על הארמון, חדריו ודייריו. בתוך הארמון אסור לצלם. הסיור בארמון מתמקד בשני דורות מרכזיים של קיסרים אוסטרים שחיו בו: מריה תרזה (אמה של מארי אנטואנט), והקיסר פרנץ יוזף ואשתו סיסי. בין שני הדורות האלה מפרידות כ 100 שנים. 

לכל משפחה סיפור, והארמון / מוזיאון מעביר את הסיפורים בצורה מאד יפה. הארמון מרהיב. כל חדר מעוצב בדרך אחרת, בעיצוב אחר ובצבעים אחרים. העושר והפאר נמצאים בכל מקום. 

החדרים הראשונים מתארים את חייהם של פרנץ יוזף ואשתו סיסי. כשהייתי נערה צעירה, צפיתי יחד עם בת דודתי האהובה בסרט ״סיסי״. היינו מוקסמות מהדמות, מחיי הקיסרות ובעיקר מהקרינולינות. לא התעניינו באמת בסיפור אלא בעיקר בקרינולינות, והצרנו על כך שבימנו זה כבר לא אופנתי. עם השנים כמובן זכר העלילה פרח לחלוטין מזכרוני, ורק זכר הקרינולינות היפות נשמר. עם זאת, השם ״סיסי״ עורר בי זיכרון של מישהי שהייתי חולמת להיות היא. ובכן. לאחר אי אילו שנים, גמר הביקור בוינה את מיתוס סיסי בחיי. דמותה של סיסי כפי שהיא מצטיירת מהסיפורים עליה במוזיאונים השונים לא עוררה בי אהדה רבה. (זאת בניגוד לילדתי נערתי שכן התחברה וחשה אמפטיה אל הדמות). לעומת זאת פרנץ יוזף, דווקא עורר בי אמפטיה והערכה. את הכל אני לוקחת בערבון מוגבל, מכיוון שלאורך השנים הבנתי שסיפורי ההיסטוריה מבטאים בעיקר את הנרטיב שרוצים להדגיש מציגיהם, ולא תמיד ישנה התאמה בין הנרטיב לדמות האמיתית. אך בהתייחס לכך שסיסי היתה נסיכה מאד אהובה על האוסטרים, ושדמותה מתוארת בסך הכל באהבה, היא לא הצליחה להקסים אותי כלל. 

סיסי היתה בת דודתו של פרנץ יוזף. אמותיהם היו אחיות. תכניתן של האמהות היתה להשיא את פרנץ יוזף ואת אחותה הבכורה של סיסי. אולם כאשר ביקר פרנץ יוזף יחד עם אמו בבית סיסי ומשפחתה, הוא התאהב דווקא בסיסי וביקש לשאת אותה. סיסי היתה בת 15 בלבד, ואיש לא שאל אותה אם היא בכלל רוצה להינשא, והאם בא לה על פרנץ יוזף. חלק זה בסיפר עורר את כל האמפטיה והאהדה של בת ה 16 במשפחה, ומבחינתה זו היתה לגיטימציה מלאה להתנהגותה העתידית של סיסי. סיסי לא אהבה את פרנץ יוזף ולא הצליחה להתאהב בו. היא לא אהבה את החיים בארמון ולא סבלה את חמותה שכנראה הציקה לה וביקרה אותה בלי הרף. היא ילדה 4 ילדים. בתה הבכורה נפטרה ממחלה בינקותה. מן הסיפורים עולה כי היא לא היתה אם חמה ומשקיענית במיוחד. לעומת זאת, סיסי מאד אהבה את עצמה. היא השקיעה שעות על גבי שעות בטיפוח שיערה הארוך המפואר והנהדר, כולל השרייתו במיני משרים ושמנים וכדומה. היא גם השקיעה בספורט ללא הרף (דבר מאד תקדימי לדורה) ובתזונה דלת קלוריות, כך ששמרה על גזרה דקה ומעוצבת כל חייה. כשמבקרים בארמון הופבורג, ניתן לראות שמלות מקוריות של סיסי. מתניה היו כל כך צרות שזה נראה לא אמיתי. בתקופתה היא נחשבה למלכה היפה ביותר באירופה. מכיוון שלא סבלה את בעלה והיתה עשירה מספיק, היא נהגה לטייל ברחבי אירופה, ושהתה בחו״ל הרבה יותר מאשר בביתה (סליחה, ארמונה). ימיהם המשותפים של סיסי ופרנץ יוזף יחד, היו ספורים ביותר. סיסי גילתה חיבה מיוחדת להונגריה, ואף השקיעה בלימוד הונגרית, וכנראה היתה מיוזמי איחוד הממלכה האוסטרו - הונגרית. לעומתה, בעלה פרנץ יוזף, נשמע דווקא בן אדם נחמד. קודם כל הוא מאד אהב את אשתו, ולמרות שדחתה אותו בגלוי, הוא המשיך לאהוב אותה. בחדר העבודה שלו תלויות תמונותיה ותמונות ילדיהם. פרנץ יוזף גם היה איש עבודה ועבד מדי יום שעות ארוכות במשרדו (זה הזמן לתהות איך הוא עבד ללא טלפון, טלפון סלולרי ומחשב?? מה הוא בעצם עשה כל הזמן הזה?). מעבר לעבודה מנהלית וניהול האימפריה, הוא נהג גם לקבל קהל במשך שעות רבות. אזרחים פנו אליו בבקשות שונות והוא היה מקבל את פניהם בכבוד ובנימוס ומקשיב לבקשותיהם. בתור עובדת סוציאלית מנהגו זה של פרנץ יוזף מצא חן בעיני. פרנץ יוזף גם אהב מאד את האוכל האוסטרי המסורתי (בהחלט פגם באישיותו), והסיפורים מפליגים על חיבתו לקייזרשמרן, ואיך היה מחסל גם את המנה שלו וגם את המנה של סיסי, שהיתה כמובן בדיאטה ולא נגעה במאכל המשמין. בקיצור, הוא נשמע בן אדם אמיתי, והדבר מתחזק כשמבינים שכשפרנץ יוזף התייאש מהקור ששידרה לו אשתו המפונקת, הוא מצא נחמה בזרועותיה של שחקנית צעירה. Good for him!

עד כאן הפרטים שקלטתי על משפחת פרנץ יוזף וסיסי. ומכאן למריה תרזה. כמאה שנה פלוס מינוס קודם, אכלסו את הארמון הגב׳ מריה תרזה ובני ביתה. מריה תרזה היתה בעלת מימדים הפוכים מהנסיכה סיסי, והיא, משמניה וסנטרה הכפול ממלאים את הארמון בציורים ותמונות. גם מריה תרזה לא מצאה חן בעיני. אמנם, ייאמר לזכותה, שהצליחה כאישה בתקופתה לכבוש את השלטון למרות ניסיונות גבריים רבים להדיח אותה. כמו כן, שיטת הדיפלומטיה שלה היתה נשית לחלוטין: במקום מלחמות, בריתות של נישואין. ומכיוון שיש מדינות רבות להתרועע עמן, מריה תרזה שקדה על הבאת צאצאים, ובמהלך חייה ילדה 16 ילדים (!!!) מכובד לכל הדעות! כל זה תוך ניהול הממלכה, גביית מיסים, ניהול קשרים עם מדינות אחרות ועוד. הגב׳ השמנמנה אהבה מאד את בעלה ונישאה נישואי אהבה שגם זה משהו לאותם ימים. יחד עם זאת, לילדיה הועידה חיי שידוכין עם יורשי עצר ברחבי אירופה לטובת הממלכה. פוליטיקלי קורקט, רגישות וטאקט לא היו תכונות שאפיינו אותה. מבין שלל ילדיה, היתה לה בת מועדפת והדבר היה ידוע וגלוי לעין כל. רק בת זו זכתה לפרבילגיה להינשא למי שאהבה גם אם לא היה עשיר במיוחד או שליט של משהו. היא העבירה ביקורת רבה על ילדיה, וכולם, ברוח התקופה, נפטרו בגילאים צעירים יחסית. בתה הצעירה, מארי אנטואנט (מאריה אנטוניה באוסטרית) שודכה ליורש העצר לואי הצרפתי (לואי ה - 16), ונרצחה למצער על ידי ההמון הצרפתי הזועם. כל בנותיה של מאריה תרזה נקראו מאריה משהו - מאריה אנטוניה וכו׳. דבר מעניין שקראתי על המשפחה בויקיפדיה, זה שפעם בשנה הקפידה מאריה תרזה לקחת את משפחתה לנופש משפחתי. בחופשה זו היא הקדישה את כל כולה לילדיה, והמשפחה התנהגה ככל המשפחות, נעזרה פחות במשרתים והקשר היה אישי, חופשי וקרוב. גם זה נשמע פורץ דרך יחסית למשפחות האצולה של אותם ימים. 

כאמור, בחדרי הארמון ניתן להתרשם מאורח החיים של האצילים בשתי התקופות. מרשים במיוחד הוא חדר הנשפים הגדול והמפואר. ומדהים מספר החדרים האין סופי. (איך הם לא הלכו שם לאיבוד???).

בארמון אפשרויות בילוי וביקור רבות נוספות שאת רובן פספסנו, גם כי שכחתי מחלקן, וגם כי היה קר מאד. לארמון גנים מרשימים (היה קר מכדי להסתובב בהם, אם כי רבים עשו זאת בכל זאת), יש גן חיות עתיק ומומלץ, מוזיאון המתאר את חיי הילדים בארמון וכד׳. ניתן לבלות בארמון יום שלם (במזג אויר חמים יותר). לאחר הביקור המעניין בארמון עשינו אתנחתא בבית הקפה הסמוך על מנת לצפות בסדנת האפל שטרודל. ההדגמה מתרחשת אחת לשעה והיא חביבה מאד. קודם כל היה כיף להיכנס לבית הקפה החמים ולשבת לאחר העמידה המרובה על הרגליים בביקור בארמון. להזמין קפה חם ואפל שטרודל טרי וריחני (הטוב ביותר שטעמתי בוינה). ההדגמה חביבה ביותר ועושה חשק להכין אפל שטרודל . העוגה היתה טעימה, אך אנו היינו רעבים. זה הזמן לצעוד אל שוק הקריסמס הראשון לטיול בוינה, או יותר נכון, לביקור הרציני הראשון בשוק קריסמס. והוא השוק של ארמון שונברון. 

 

וינה ידועה בשווקי הקריסמס שלה, שהם רבים, צבעוניים וציוריים. מוארים באורות צבעוניים, וריח של פונץ׳ חם אופף אותם. 

דוכני השווקים מלאים בשמונצס של קריסמס שבעיני יפים לעין, אך לא מצאתי משהו שרציתי לקנות במיוחד. כל מיני קישוטי קריסמס למיניהם. האטרקציה של השווקים האלה בעיני הם דווקא דוכני המזון. תשמעו, האוכל האוסטרי זה משהו. אני מחשיבה את עצמי כאחת שאוהבת לאכול. סקרנית מאד למיני מזון ומאכלים מהעולם. אני לא בררנית במיוחד, וכמעט הכל טעים לי, במיוחד אם הוא נעשה במקצועיות ובאהבה. אבל ממש לא התחברתי לאוכל האוסטרי. לא יודעת למה. רוב דוכני המזון בשוק כללו בעיקר קינוחים. מגוון כזה רחב של מתוקים ומגוון מתוקים כבר לא ראיתי הרבה זמן. מאכל שנראה לי טעים אך לא הגענו אליו מאחר והשתרך תור ארוך לדוכן שמכר אותו (וכבר הבנתם שאיני מחובבי העמידה בתור) היה מרק חם בתוך כיכר לחם. זה נראה לי המאכל האולטימטיבי למזג אויר קר שכזה. אנחנו בחרנו בסוף לאכול מן מאכל שכלל כופתאה של פירה תפוחי אדמה, ממולאת בבשר טחון. כל הכבודה הזו הונחה על מצע של כרוב כבוש. היינו מאד רעבים וזללנו את זה. זה היה טעים, אני לא אומרת שלא, אבל מתובל מאד אשכנזי (כלומר, לא מתובל במיוחד). ובתור אחת ממוצא אשכנזי, אף אחד לא יכול להאשים אותי בגזענות... את האוכל אוכלים בעמידה, כיאה לאוכל בשוק, או ליד שולחנות קטנים וגבוהים המפוזרים ברחבי השוק. ברקע הנעימו את הזמן מקהלות מתחלפות ששרו שירי קריסמס והוסיפו לאוירה המיוחדת. לקינוח, וכדי להתחמם, קנינו לנו פונץ׳ חם שהיה הדבר הנכון במקום הנכון. ממש טעים!!! השוק בשונברון היה בעיני החביב מבין השווקים שראיתי, אבל זה כמובן עניין של טעם. 

  

מן השוק, שמנו פעמינו ברגל אל מוזיאון הטכנולוגיה הנמצא במרחק של כמה דקות הליכה. יש לשים לב כי גוגל מפס מראה כאילו המוזיאון נמצא במרחק של חצי שעה הליכה מהמקום, דבר שכלל לא נכון. פחות מ - 10 דקות בקו ישר מהיציאה מארמון שונברון, והיינו במוזיאון הטכנולוגיה. מדובר במוזיאון ענק, שכדאי להקדיש לו כמה שעות, שעוסק בכל המצאות הטכנולוגיה ובמה שקשור אליהן. המוזיאון אינטראקטיבי ומהנה מאד, ולכל דבר יש גם תרגום באנגלית. בילינו במקום כשעתיים כמדומני. ניתן לבלות בו הרבה, יותר, אך בשלב מסויים כבר היינו רוויים במידע והספיק לנו. המוזיאון מתאים לכל הגילאים. 

אתר האינטרנט של המוזיאון

לאחר הביקור במוזיאון, ועם דודה לשווקי קריסמס, נסענו לשוק הקריסמס הגדול ביותר בוינה, השוק ברטהאוז, הוא השוק שליד בית העיריה בוינה. מדובר בשוק ענק ואינסופי. קישוטי האורות בשוק זה הם המיוחדים והמרהיבים ביותר. אלא ש... השוק עמוס מאד במבקרים וממש אי אפשר לזוז בו, דבר שבעיני קצת מקלקל את החוויה. בשוק דוכנים מכל המינים שמוכרים הכל. כאן נחשפנו למגוון אינסופי של מאכלים אוסטרים מוזרים. המון קינוחים ומתוקים מפתים, וגם אוכל אוכל. הריח הטוב ביותר בעיני נדף מדוכני הנקניקיות, אך המשפחה הודיעה שאת ארוחת הערב אין בכוונתה לעשות בעמידה בקור, אלא במסעדה. נשנשנו אגוזים מסוכרים שנמכרו בקונוסי נייר צבעוניים. עשינו כמה רכישות קטנות של שמונצס במחיר מופקע בדוכנים השונים. ניסינו לצלם, אך מלאכת הצילום היתה מסובכת ביותר, גם בגלל ההמון (אני נמוכה, וכל מה שהצלחתי לצלם זה את צפיפות האנשים), אבל בעיקר מכיוון שכדי לצלם צריך היה להסיר את הכפפות. הקור היה חודר וכואב כמו סכין. הידיים רעדו, ואפילו תמונה אחת טובה לא יצאה לי מהשוק המרהיב הזה. 

אחרי זמן לא רב המשפחה מיצתה את השוק, את הקור ואת הצפיפות ודרשה מסעדה לארוחת ערב. היה חושך וקר. ניסיתי להוציא את הטלפון כדי לראות את הרשימות שלי והוא קפא וכבה. ניסיתי להוציא את הרשימות המודפסות על דף, אך הידיים רעדו ובחושך לא ראיתי כלום. זכרתי רק שם של מסעדה אחת. לא יודעת למה זכרתי דווקא אותה. כנראה בגלל השם הקליט Bier & bierli. לא היה לי מושג אם זה קרוב או רחוק. הנער המשוחרר התנדב להוביל אותנו בעזרת האייפון החדיש שלו. הגענו לתחנת הטראם ועמנו עוד המוני תיירים שנמאס להם מהצפיפות והקור. כולם נדחסו לחשמלית. כמה תחנות, קלסטרופוביה קלה, חשש שעקב הצפיפות לא נצליח לרדת מהטראם, אבל בסוף ירדנו בתחנה הנכונה (כמה תחנות ספורות מהשוק, מרחק נסיעה של דקות בודדות). עוד כ 3 דקות של הליכה, ואנחנו בתוך החלל החמים של המסעדה. הגענו ברגע האחרון בו נותר שולחן אחד למי שלא הזמין מקום. אחרינו כבר החל להשתרך לו תור. מדובר במקום שמתמחה בבירות. יש שם מבחר עצום של בירות, והקירות מלאים במאות תחתיות של מותגי בירה שונים מכל העולם. האוכל המוגש הוא אוכל אוסטרי מסורתי. האוכל היה ממש טעים, ובעיקר חם. אני הזמנתי מאכל מסורתי של בשר בקר מבושל בציר ירקות ולצידו מן מחית תפוחי אדמה. האמת שהיה די טעים. היה חמים, טעים, אוירה טובה וצחוקים. ממש ערב כיפי ומהנה. 

 

אתר האינטרנט של המסעדה Bier & Bierli

שבעים וטובי לב חזרנו אל הדירה שלנו, לאחר יום עמוס חוויות מהנות. 

המשך היומיים הבאים בוא יבוא!

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת