00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מילה רעה

ביקורת

האם מותר להביע צער גם כשמדובר באויב ?

יום ראשון הרגיש כמו מסלול תלול ברכבת הרים - עולים גבוה גבוה עם הנצחון בארוויזיון, ומתרסקים במהירות לעבר הקרקע עם 55 ההרוגים ואלף הפצועים ברצועת עזה.

קשה להסביר מה הרגיש הציבור באותו היום מוזר, אבל אין ספק שהפעם, בניגוד לפעולות צבאיות דומות בעבר חל שינוי בתפיסה של החברה הישראלית.
אותה החברה שרגילה לשמוע תירוצים, קלישאות וסיסמאות ריקות מתוכן כמו "הם מחבלים, מגיע להם" ואז לירוק את המילים ששמעו לחלל האוויר, עבור עוזניים ערלות שיקלטו וירקו אותם הלאה, הגיבה אחרת הפעם.

קל ליפול למקום הזה שבו הסיסמאות והתירוצים סותמים את ליבנו וככה לא צריך להתמודד עם הכאב שגרמנו לאחר ; הנאנסת ש"הזמינה את זה" בגלל הלבוש הקצר, הילד שכולם מתעללים בו בבית הספר בגלל שהוא מדבר מוזר, הגבר המכה שמצדיק כל אגרוף בתירוץ אחר, הערסית שמקללת אישה אתיופית בגלל שיש לה "בעיות של עצבים" וזו לא אשמתה.
כל מה שצריך בשביל לאטום את הלב הם כמה תירוצים וטו לא. כמה עלוב! כמה לא אינטליגנטי.

אך הפעם משהו זז, החברה הישראלית הגיבה אחרת, ולצד קולות של אנשים אטומים כמו שרון גל שהמשיך את הקו-הלאומני על חשבון האנושיות, קמו להם אנשים שידעו גם להיות עצובים עבור האויב שלנו, ואפילו לא להתבייש בזה.

כן, חמאס הוא האויב, והעזתים לא בדיוק אוהבים אותנו. ובכל זאת מותר גם להרגיש עצב על כך שאזרחים שחיים בתנאים עלובים ובקושי מצליחים להתקיים, צועדים לעבר מותם, אל סוף צפוי וטראגי.
סוף שכזה - הליכה לעבר גדר תיל שמאחוריה עפים כדורים חיים, אף אחד לא היה בוחר..חוץ מאלו שאיבדו את התקווה.. ומי שמאבד את התקווה, ראוי שננסה לפחות להבין את כאבו, ולא לצאת לחגוג באותו יום זכיה בתחרות שירה מטופשת.

אני שמח שחלק גדול מהציבור בישראל הצליח להבין את הכאב הזה, על אף שמדובר באויב, ולמרות כל הסיסמאות שיורקים עלינו מכל עבר בשביל שלא נעז להרגיש צער עבור בני-אדם שאינם משתייכים "לקבוצה שלנו".
הרי הצער הזה מתורגם למנדטים עבור מפלגות שאינן בוחרות במלחמות ושנאה, ואת זה אף אחד בשלטון לא רוצה לראות.

ולכן נשאלת השאלה - האם באמת חל שינו ? האם החברה הישראלית בוגרת מספיק בכדי לאפשר גם לקולות של צער על מות אויבינו להשמע, וזאת מבלי לסקול אותם בכינויי גנאי ושנאה עיוורת ?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

הצטרף לשבט, אל תשאר בחוץ !

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מילה רעה אלא אם צויין אחרת