55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מפיק קולנוע מחפש אהבה

בואי להכיר אותי...

אומנות, גזענות או נמות

03/04/2018
אומנות, גזענות או נמות

יצאתי לדייט באמצע היום. זה משהו דיי נדיר אפשר לומר... לפחות ככה אני מרגיש.

כאילו נהייתה תבנית כזו שדייט חייב להיות בערב, בו אתה אוסף אותה ונוסעים יחד לבית קפה או בר שכונתי.

רק לא לסרט על הדייט הראשון... כי זה קצת מטומטם לשבת ולא לדבר במשך שעה וחצי. ובכלל אני מפיק סרטים אז יוצא לי לא מעט לדבר על קולנוע ואומנות אבל בדייט צהריים הזה אפשר לומר שממש רציתי למות.

הכל התחיל באפליקציה, מודה באשמה, אני מדיי פעם עוד מנסה את מזלי...

מזל ביש או ביש מזל כי שוב איכשהו אני תמיד פוגש בהתאמות הכי לא מתאימות עבורי.

בכל פעם אני מופתע מחדש עד כמה נמוך אני עוד יכול להגיע.

והנה זה קרה שוב...

סיימתי מוקדם מן הצפוי את רוב הפגישות שלי ונשארו לי כמה שעות עד לפגישה הבאה... מספיק זמן כדי לצאת לשתות קפה או לנצל אותו לקצת מנוחה.

בבוקר קיבלתי התאמה באפליקציה ובדיוק היה לה אחלה טיימינג... כי היא שלחה הודעה.

אגב, הרבה פעמים אני שואל את עצמי מתי ייגמר הקטע הזה שהגבר צריך להיות זה ששולח הודעה ראשון?

מסתבר שהייתי רק 3 דקות נסיעה ממנה, אז יאללה נוסעים... בואי נלך לשתות קפה... או שוקו כמו שהיא רצתה.

וכך זה היה;

הגעתי עם רכבי החדש לאסוף אותה, וזו מיד העירה... למה יש אבק על האוטו...? אולי שכחת אבל רק אתמול היה אובך,

והנה נכנסים והיא ממשיכה, יש פה ריח מוזר.... ממש רע... ואני? לא מריח כלום... וניסיתי להעביר את נושא השיחה...

אז נוסעים לנו למקס ברנר בשרונה מרקט לשתות שוקו וקפה קר... אולי היא קצת תמתיק את ההערות שלה אחרי משהו עם מתוק עם סוכר. אבל היא?

רק קיבלה אנרגיה להמשיך בהערות ולהיות בוטה יותר ויותר.

זה התחיל בלצחוק על הקופאית שככל הנראה סובלת מבעיה כזו או אחרת ולכן יש לה קצה קצהו של זקן...

והמשיך בלהעיר למה עובדי המטבח יושבים בחוץ בהפסקה... מה זה הם סודנים? ממש לא להאמין למה שאני שומע...

כן זה מה שמפריע לה שהעובדים שצבע העור שלהם לא כמו שלה יצאו להפסקת סיגריה על הספסלים בפארק...

ואז קלטתי, למרות שהיו כבר מספיק סימנים בדרך... מדובר בעוד אחת מהדמויות הבלתי שפויות בעליל שנדבקות אליי...

ובעודי מנסה להתחמק אמרתי לעצמי תסיים את הקפה ותברח משם.

אז ממשיכים לדבר ואני כבר מתכנן את נתיב הבריחה בזמן שהיא מספרת שהיא פרודה טרייה מגבר עשיר מאד,

ישראלי – אנגלי עם דירה במרינה... אבל הוא היה קמצן! כן! מיד היא טרחה להוסיף ולספר כמה שהוא היה קמצן ולא קנה לה תכשיטים או בגדים...

"אף פעם לא נכנס איתי לחנות ואמר לי ... תבחרי בגד".... "הוא לא קנה לי אף פעם תכשיט".

פה כבר העשן התחיל לצאת מהאוזניים...

למרות שלא ראו אותו או יכלו להריח אבל הבנתי שיש פה משהו מסריח....

כי בהמשך המשפט שלה היא הציעה ואמרה... בוא נלך לטייל בעזריאלי...

ומה אני? הארנק התורן? הישראלי הפראייר שיילך אחרייך ובסוף גם יצטרך לשלם? את מאד ברורה, לא מסתירה את הכוונות שלך... גזענית, לא רצינית, מחפשת כסף... ספונסר... מורה לאומנות מוכשרת ככל שתהיי, ולמרות כל הכישרון שלך... את מחפשת לנצל... אבל למה אותי?

כי אני מפיק קולנוע? כי אולי הטייטל הזה הוא משהו מפציץ?

ואת מדמיינת אותי עובד כמו חמור כדי לממן בחורה כמוך שמתכננת לשבת בבית כל היום כמו עציץ?!

ובאומנות כמו באומנות, עם תיבול חריף מדיי של גזענות, אחרי הדייט הזה כל מה שרציתי זה פשוט למות!

גזענות – לא אצלי, שוגר דאדי – לא אני.

אהבה לא קונים בכסף, כסף לא קונה אהבה.

את לא אוהבת את הגבר שלך כמו שאת אוהבת את הארנק שלו,

את מוכרת את גופך ונשמתך למען חיים מבוססים חומריות אבל בפנים מלאים בריקנות.

זו אומנות השקר, שקר לעצמך ולסביבה.

מותק את מחפשת ארנק. לא אהבה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל malaki אלא אם צויין אחרת