22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אבא פולניה

מתכונים למי שכמוני לא באמת יודעים לבשל, ביקורת על כל דבר ולפעמים סיפור טוב. הכל אמיתי. חיפוש מתכונים - באלפון המתכונים מימין או התגיות משמאל. מומלץ לקרוא את הסיפור "אירוע מוחי". מישהו עוד יודה לכם.

אלאור אזריה איננו "הילד שלי".

02/08/2017
מה לא נכתב ולא נאמר על אלאור אזריה? החל מגיבור וצדיק, דרך כל הסופרלטיבים האפשריים ועד עבריין ורוצח. אחד הכינויים היה "הילד של כולנו". לא ולא. בשום פנים ואופן. אלאור אזריה הוא לא הילד שלי. חס וחלילה. בשום אופן. ערכיו אינם ערכי, להתנהגותו אין מקום בביתי, לכל התנהלותו אין מקום במשפחתי, החל מחיוכו האידיוטי המרוח על פניו במשך כל ההליך המשפטי ועד להשמצות שהשמיעו מקורביו. ילד שלי לא היה יורה באדם שוכב מנוטרל על הארץ. ילד שלי לא היה יורה מתוך רגשי נקם או כעס. ילד שלי לא היה מפר פקודת הוראות פתיחה באש. ילד שלי לא היה שופט מטעם עצמו ובוודאי לא תליין מטעם עצמו.
 
מאיפה אני יודע?
אני יודע איזה חינוך ואילו ערכים השכנתי בביתי ונטעתי בבנותי. יש לי שלוש בנות. שלושתן היו מפקדות. שלושתן אחזו לא פעם בנשק, שתיים מהן - קצינות (ולא, הן לא ישבו בשלישות - עם כל הכבוד וההערכה לקציני השלישות וחייליה. הן גם לא שרתו ב"במחנה"). שלושתן בצד הימני של המפה הפוליטית, בסקאלה שבין הקצה הימני "הניצי" של המרכז ובין הימין. שלושתן ציוניות פטריוטיות - מורשת אבא שלהן. שלושתן לא מסכימות עם אזריה ולא רואות בו "ילד שלהן". אפילו לא חבר שלהן. להיפך. הן כועסות עליו וסולדות ממנו וממעשהו.
 
כל עדת משמיצי בית הדין הצבאי ומקטרגיו (כולל בית הדין הצבאי לערעורים) מתעלמים ממראה עיניים פשוט: האיש ירה ללא כל הצדקה מבצעית. אולי ירה מרגשי כעס או רגשות נקם. אבל הצבא אינו זירה להפגנת רגשות. הצבא הוא מקום בו פועלים על פי פקודות. אזריה הגיע למקום שש דקות אחרי שהאירוע הסתיים !!! כך פורסם. הוא כלל לא היה במקום בעת האירוע. הוא הגיע ברכב עם מפקדו - וירה. כך סתם ירה רק כי הוא החליט שלמנוול (והוא באמת היה מנוול) לא מגיע לחיות.
נכון, לא הגיע למנוול לחיות. אין אחד שיסכים עם זה יותר ממני. אבל לא אזריה ימנה את עצמו לשופט ולמוציא לפועל. אזריה היה חייל. חייל לא יורה ללא פקודת אש או ללא סיכון לעצמו או לאחר. וסיכון כזה לא היה.
 
בעמקי לבי קיוויתי שבית הדין הצבאי לערעורים יחמיר את עונשו. זה לא קרה, לצערי. אני מקווה שהאיש יגיש בקשת ערעור לבית-המשפט העליון, יקבל רשות, יערער - וענשו יוחמר כפליים. זה מה שמגיע לו. לא על מה שעשה למנוול, אלא על מה שעשה לנו. על שהטיל אותנו לקלחת המטורפת הזו, על שהכתים את צה"ל, על שבגד בערכים שלנו.
 
זה שאזריה היה, אולי, חייל טוב ואולי גם לוחם מצטיין, לא צריך להקנות לו זכויות או נקודות לטובתו בהחלטת בית הדין. כל הנקודות שלזכותו לא מקנות לו זכות להרוג ולא מקנות לו הקלה בדין. אני מימי לא פגעתי באיש, הייתי חייל טוב, אחזתי בנשק, משלם מיסי כחוק, עשיתי מילואים כחוק (ואף התנדבתי לכך מעל לחובותי), התנדבתי שנים רבות במסגרת המשטרה (משא"ז) וגם שם אחזתי בנשק ובאתי במגע עם כל מיני טיפוסים, גם מפוקפקים. אז מה זה מקנה לי? האם מותר לי עכשיו לפגוע באדם שנוא נפשי (יש לי שכן אחד כזה) או בערבי/פלסטיני מנוול (אני יכול לחשוב על רשימה כזו) ולטעון לצדיקותי? ממתי?
 
מילה על עו"ד שפטל - סניגורו. אמנם אני חולק איתו כמה דעות ועמדות, אם כי אינני חולק איתו את התנהגותו הגסה והבוטה. אלא שהפעם עמדותיו הימניות הקיצוניות, קצת העבירו אותו על דעתו. קצת מפתיע לגבי עורך דין בקליבר שלו - והוא לא קוטל קנים. מעידות על כך כל התבטאויותיו על מרכיבים אלה ואחרים בהליך המשפטי, החברתי, הצבאי, הבטחוני ועל הלוקחים בהם חלק. לדעתי הגשת הערעור היתה טעות במישור המשפטי. לא היה סיכוי לזיכוי - גם לא אחד למאה מליון. אף לא היה סיכוי להקלה בעונש. לא ברור לי כיצד הוא לא הבין את זה. אולי הבין ובחר לו מטרה אחרת? תמהני.
 
מילה נוספת, לרמטכ"ל ולנשיא. אסור אסור אסור להמתיק את עונשו של אזריה ובוודאי אסור לחון אותו (ממילא עוד ינכו לו שליש). איזה מסר זה יעביר לחיילים? תירו בכל ערבי שלא מוצא חן בעיניכם, כי בסופו של דבר לא תשלמו כל מחיר?! אלה הערכים שאתם רוצים לטעת בחיילינו? אי אפשר להאשים אותי באהבת הצד הפלסטיני. ממש לא. אבל בה בעת אי אפשר להאשים אותי בערכים מעוותים או בתמיכה באדם שהרג מתוך רגשותיו או, אם תרצו - מתוך סערת רגשותיו, אם בכלל היתה כזו, אך אין זה מעלה ואין זה מוריד. למה ירה? האם לא ירה על-מנת להרוג?! יש לזה שם בעברית: רצח. גם במסגרת מלחמה אתה לא יורה בכוונה במי שאינו נלחם בך, במי שהרים ידיו ונכנע, בשבוי, במי ששוכב פצוע ואינו יכול להזיק, באזרח שלא אחז בפועל בנשק (קר או חם) ולא היווה עליך איום, גם אם אתם שונאים בלב ונפש. שוב: לחרא המנוול הגיע למות. לא מידי אזריה. אם היה מת תוך כדי השתלשלות האירוע - הייתי צוהל ושמח. כשאומרים שמחבל שבא לפגוע, אסור שייצא חי מהאירוע - אמת ונכון כנכון היום. אבל מרגע שהאירוע הסתיים (ובמקרה זה, כאמור, האירוע הסתיים עוד בטרם אזריה הגיע למקום), המנוול נוטרל והסכנה חלפה - אנחנו באופרה אחרת לגמרי.
 
ולא, אלאור אזריה הוא לא הילד שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל lseugy אלא אם צויין אחרת