00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

באמריקה

חיים שכאלה - פרק ג'

חיים שכאלה (סיפור אמיתי)

- פרק ג' -

העוצר

30 ביולי 1946,

רוחות הקדים שפיזרו חול דקיק על גגות הבתים והרחובות, הפכו באישון הלילה לבריזה חמימה של קיץ שהסיטה קלות את הוילון בחדרו של הנער הצעיר הנם את שנתו. הנקישות החזקות על הדלת החרידו אותו משנתו מנתקות אותו מחלום הבלהות שהדיר שינה מעיניו בחודשים האחרונים. אחיו הגדול זינק מהמיטה כמו נשכו נחש, לוחש אליו בקומו "הישאר במיטה, אל תצא, הכל בסדר!" ואז התלבש במהירות יצא מהחדר פתח את דלת הכניסה לבית..  איז דיס דה האוס אוף אִיזֵק מֵאִיר"? שמע חיימון את הקולות דוברים בלעז, "אַי אֶם אִיזַק" עונה להם אחיו, ואז שמע קול נוסף בעברית , כנראה מתורגמן שהגיע עימם, "איזק מאיר!, אמר האיש בתוקף, אתה חייב להתלוות אלינו ברגע זה לחקירה במטה הבולשת". האנשים שוחחו בינהם מתיעצים מתווכחים ואז נטרקה הדלת, הקולות התרחקו והלילה דמם כאילו מאומה לא אירע ..

אחרי שנפטרה אשתו הורעה בריאותו של יוסף, הראייה והשמיעה שלו כבר לא מה שהיו פעם, השפעת השעות הארוכות שהיה יושב בחנות בשבזי מתקן את הפרימוסים שלו, טוב מה נשאר לו בחיים אחרי שאשתו הלכה.. איזק, הגדול היה עוזר לו קצת בחנות ובלילות היה תמיד נעלם לחברים שלו וחוזר רק עם עלות השחר, האחים האמצעיים ישראל ויהושוע שהיו צעירים יותר הלכו לבית ספר והיו ילדים שקטים ומופנמים שעשו את המוטל עליהם בבית. חיימון היה אחר שונה וכולם אהבו אותו כזה.. 

כשניצני השחר צבעו את השמיים בורוד אפרפר, נשא חיימון את עיניו מבעד לחלון, אלו צבעים של תינוק שנולד חשב לעצמו.. הוא ידע שגם אמא שלו נמצאת אי שם בשמיים והרגיש שהיא שומרת עליו ובטח גם על איזק אחיו שהוא דואג לו עכשיו מאוד. כשהשמיים התבהרו ואבא קם הוא סיפר לו שאיזק היה חייב לצאת מוקדם לעזור לחבר בצרה, ולא יגיע היום לעזור לו בעבודה בחנות הפרימוסים. יוסף שכבר הכיר את טבעו ההרפתקני של בנו הגדול, נאנח לעצמו ואמר, כך יהי רצון האל ישתבח שמו יום יום. שישמור אותו האלוהים ואתה חיימוניקו שיהיה לך יום טוב בבית הספר ילד שלי, חייך אליו יוסף את החיוך העצוב שלו, הסתובב ובצעדים שפופים יצא מהבית.

כשהגיע אל בית הספר ראה חיימון את כל הילדים והמחנכים מתגודדים בחוץ, יחיאל מנהל ביץ הספר ריכז אותם והודיע להם שלא היום ולא מחר יתקיימו הלימודים כסדרם מכיוון ששלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל הטילו עוצר על העיר תל אביב,וזאת בתגובה לפיצוץ מלון המלך דוד בירושליים! העוצר, אמר יחיאל, ימשך יומיים שלמים ויוסר רק בערב שבת... שובו לביתכם, והשארו בפנים!  כי אלפי חיילים ושוטרים בריטים מסתובבים ברחובות ועוצרים בני אדם לחקירות, הם עצרו  גם את יצחק יזרניצקי (שמיר) ממנהיגי התנגדות! חתם את דבריו בקול חרישי..

בדרכו חזרה שצף האירועים בילבל את חיימון, אז הוא העדיף לחשוב על אמא שנמצאת עם המלאכים בשמיים הורודים והם בטח מתייחסים אליה כמו מלכה ושם למעלה היא כבר לא צריכה לעבוד קשה, יושבת זוהרת ושמחה כל היום ובטח מתגעגעת אליו עד מאוד, הוא הרגיש שהיא שומרת אותו משם וגם את שלושת אחיו הגדולים שלא יאונה להם שום רע, כמו שהבטיחה לו! ועם המחשבה הזאת הוקל לו מעט לנער והוא החל עושה את דרכו בשביל העפר לכיוון הבית.

כשהגיע אל הרחוב שלו והבית כבר היה מולו, הוא לא האמין למראה עיניו, מרחוק עומד איזק אחיו הגדול ומדבר עם אביו שחזר גם הוא הביתה, איזזזזקקק!!,  קרא לו חיימון מרחוק והחל רץ לעברו.. איזק פנה אליו עטה את החיוך המפורסם שלו וכשהגיע אליו אסף אותו אל בין זרועותיו. "מה נראה לך חיימוניקו שהבריטים יכולים להחזיק פרא אדם שכמוני.." קרץ לו איזק חיבקו ונישקו, "קדימה יה ג'חש בוא נעלה הביתה" משך אותו אחריו.. "יש אוכל שאתה אוהב, כזה דומה לזה שאמא היתה מכינה לנו... "בוא גבר, הכל בסדר...!"

 

ההמשך יבוא...

 

« לפרק הקודם »

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל באמריקה אלא אם צויין אחרת